מאמר: תפילה, שוועה, דמעה

..................................

רכז) רבי שמעון היה הולך לעיר טבריה,

והיה עמו רבי אבא. אמר רבי שמעון לרבי אבא,

נלך, כי אנו רואים אדם אחד יגיע עתה אלינו,

 

ודברים חדשים בפיו שהם דברי תורה,    

אמר רבי אבא, כבר יודע אני, שבכל מקום שאדוני הולך,

הקב"ה שולח לו מלאכים עפים בכנפיים שישתעשע עמהם,

 

 

רכח) בעוד שהיו הולכים. נשא רבי שמעון את עיניו,

וראה איש שהיה הולך ורץ,

ישבו רבי שמעון ורבי אבא וחכו עליו,

 

כשהגיע אליהם, אמר לו רבי שמעון,

מי אתה?. אמר לו יהודי אני, ומעיר קפוטקיה באתי,

ואני הולך לסתרו של בן יוחאי,

דהיינו לשמוע ממנו נסתרות,

 

כי החברים  נמנו וביארו דברים ידועים, ושלחוני אליו,

לשמוע אם יסכים עמהם,

אמר לו רבי שמעון  אמור בני,

אמר לו, אתה הוא בן יוחאי?,

אמר לו אני הוא בן יוחאי,

 

רכט) אמר לו, הרי אמרו, כשמתפלל,

לא יהיה דבר מבדיל בינו לבין הקיר,

ומי שמתפלל, אסור לאדם שיעבור ארבע אמות סמוך לו,

 

ואמרו, שאלו ארבע אמות הן לכל צד חוץ מלפניו

שהרי שאסור להבדיל בינו לבין הקיר,

 

ואמרו שלא יתפלל אדם אחורי רבו,

ונמנו בכל הדברים אלו, דהיינו שהסכימו לשלוח

אותי דבריך בזה,

..................

 

רל)  פתח ואמר רבי שמעון, שמְעָה ה' תפילתי.

שמעה, ושואל מה הטעם שכתוב שִׁמְעָה, ולא שמע?

ולמה במקום אחד כתוב, שמע ה' וחָנֵני,

ובמקום אחר, שִׁמְעָה?

 

אלא בכל מקום, שכתוב פעם שמע, הוא לזכר, דהיינו לז"א,

וכשכתוב פעם שִׁמְעָה, הוא לנקבה של ז"א. שִׁמְעָה,

כמ"ש, שִׁמְעָה ה' צדק, וצדק הוא הנוקבא של ז"א.

 

שמע, הוא כמ"ש, שמע הויה וחָנֵני. שהוי"ה הוא ז"א.

וכן, שמע בני. וכן, הסכת ושמע. שכל אלו הם לזכר.

......................

 

רלא) וכאן אומר, שִׁמְעָה תפילתי ה', שנאמר על הנוקבא.

 משום שהיא מדרגה, המקבלת כל התפילות שבעולם.

 

שנוקבא עושה עטרה מן התפילות,

ומשימה אותה בראש הצדיק חי העולמים, שהוא יסוד.

כמ"ש, ברכות לראש צדיק.

ועל זה כתוב, שִׁמְעָה תפילתי ה'

 

 

רלב) שִׁמְעָה תפילתי ה', זה הוא תפילה בלחש.

כלומר, תפילת שמונה עשרה, שאנו מתפללים בלחש.

 

ושוועתי האזינה, זהו תפילה בהרמת קול,

שאדם מרים קולו, וצועק אל ה', בצרתו.

 

כמ"ש, ותעל שוועתם אל האלקים.

ומהו שוועתם?

שְמֵרים קולו בתפילתו ונושא עיניו למעלה,

 

כמ"ש, וְשׁוֹעַ אל ההר. ותפילה זו שוברת שערים,

 

שדופק עליהם להכניס תפילתו לפני ה'.

 

כמ"ש, אֶל דמעתי אַל תחרש.

זו היא הנכנסת לפני המלך.

ואין שער עומד לפניה, שלא יפתח.

 

ולעולם אין תפילה בדמעות חוזרות ריקם.

:::::::::::::::::::::

... ביאור המאמר רבי אשלג בעל הסולם.. ...

 

כי ג' שורשים הם שמהם  נמשכים כל הדינים והייסורים שבעולם:

א. דינים, הבאים משליטת השמאל, בעת שאינו נכלל מימין,

שהארתו הוא חכמה בלי חסדים. ונקראים דינים של הזכר

 

ב. דינים, הבאים ממלכות של מידת הדין הבלתי נמתקת.

 

ג. דינים, הבאים ממלכות הנמתקת במידת הרחמים, שהיא בינה,

בעלית המלכות בנקבי עיניים.

 

וב' מיני דינים אלו הם דינים של נוקבא.

והתפילות שמתפללים על ג' מיני דינים הללו נקראים,

תפילה, שוועה, דמעה.

 

תפילה, על הדינים של מין הא', ונקראת משום זה, תפילה בלחש.

כי ז"א הוא קול, קומת החסדים היוצא על מסך של חיריק, המכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל.

 

והנוקבא מבחינת ג"ר שבה נקראת דיבור.

ובעת שהחכמה שבה היא בלי חסדים, ניבחנת כדיבור בלי קול,

 

 

כלומר, תפילה בלחש. וע"י התפילה אנו מייחדים אותה עם ז"א,

שהוא חסדים, ונקרא קול.

 ואז נעשה הזיווג של קול ודיבור, והחכמה שבה מתלבשת בחסדים,

שאז מאירה לתחתונים.

 

שוועה, על הדינים של מין הב'. וכמ"ש, ומהו שוועתם?

כלומר, מאין באים דינים אלו, שהתפילה עליהם נקראת שוועה?

 

משום שהרים קולו בתפילתו, מסיבה, שנשא עיניו למעלה.

 

כי אמרו, המתפלל ישים עיניו למטה. וליבו למעלה,

 

כמ"ש, העין רואה והלב חומד,

 שהעיניים חכמה, והלב חסדים.

 

והמתפלל צריך להיזהר, שלא ימשיך החכמה ממעלה למטה.

 

שזה נבחן, שהוא משִׂים עיניו למעלה, וזה היה החטא של עץ הדעת.

ומשום זה נקראת הנוקבא, עץ הדעת טוב ורע.

כי יש בבניינה ב' נקודות, ב' מלכויות:

א. נקודה של מידת הדין.

ב. נקודה הממותקת במידת הרחמים.

 

אם זכה הוא טוב. שנקודה דמידת הדין נגנזה בה,

 

ורק הנקודה הממותקת במידת הרחמים שולטת בה. ואז מקבלת המוחין של בינה בשביל התחתונים, שהם טוב

.

ואם לא זכה. כלומר שממשיך החכמה ממעלה למטה,

הוא רע.  כי תיכף נגלה עליו נקודה של מידת הדין שבה,

 

שממנה נמשכים כל הדינים הקשים.

....................

 

 

ולפיכך מחויב המתפלל לשים עיניו למטה,

שלא ימשוך החכמה מלמעלה למטה,

כדי שלא תתגלה עליו הנקודה של מידת הדין.

 

וכתוב, שבתפילתו נשא עיניו למעלה,

 וע"כ נמשכו עליו הדינים של מין הב', ממלכות של מידת הדין,

הנקראים שוועה.

 

כי ע"י תפילתו זוכה להמשיך מסך על המלכות הזו.

ואז הוא מעלה מ"ן לז"א, הנקרא קול,

שנעשה מזה מסך של חיריק לז"א.

ובכוחו מכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל.

 

ואז נשברו השערים הסתומים,

 

כי היו סתומים מכוח הארת השמאל, שלא רצה להיכלל בימין.

ועתה בכוח עלית המסך של חיריק , נכלל השמאל בימין,

ונפתחו השערים.

 

כלומר, שהוסרו הסתימות. אבל עוד אינם ראויים לקבלת התפילה, כלומר להשפעת מוחין של ג"ר, בקול ודיבור.

 

כי המוחין מתגלים אלא רק על מסך של מלכות

הממותקת במידת הרחמים.

..................

 

דמעה, היא על הדינים של מין ה ג', הנמשכים ממסך שעל

מלכות הנמתקת בבינה, בעלית ה חתונה. לנקבי עיניים,

 המולידה שם דמעות. והוא מלשון, המדמע והמנסך.

 

 כי הבינה ומלכות נתערבו ע"י עלייה הזו. כי ע"י הדמעות,

היא מעלה מ"ן וממשיך מסך על מלכות הממותקת במידת הרחמים, שאז נעשית מוכשרת לקבל כל המוחין של בינה.

שהם הסוד קבלת התפילה.

 

כמו שנאמר: ולעולם אין דמעות חוזרות ריקם.

 

כי הנוקבא מקבלת כל התפילות שבעולם,

הנכללות באלו הג'  הנקראות תפילה, שוועה, דמעה.

 והיא ניבנית על ידיהם, שתהיה ראויה להיזדווג עם ז"א,

לקבל ממנו המוחין ולהשפיע אל התחתונים.

 

כי ע"י קבלת השוועה, ניבנה המסך של חיריק לייחוד ב' הקווים.

וע"י קבלת הדמעה נעשית ראויה לקבלת המוחין,

 

שאח"כ יורדת ה' תחתונה מעיניים לפה ומתגלית הג"ר,

 ומקבלת תחילה המוחין של חכמה בלי חסדים,

 שהיא תפילה בלחש,

 

 ובזה באה לזיווג עם ז"א, לקבלת חסדים,

 ונעשה הייחוד של קול ודיבור, ומשפעת כל טוב אל התחתונים, שגרמו לה כל זה.

 

וכתוב, שמתפילות הללו היא מקבלת המוחין של חכמה, הנקראים עטרה,

 

 כמ"ש, צאינה וראינה בנות ציון, במלך שלמה בעטרה.

 

והיא מעטרת את ראש הצדיק חי עולמים, יסוד של ז"א,

שמזדווגת עימו.  כי בז"א חסדים מכוסים מחכמה.

 

 ורק בעת הזיווג עם הנוקבא הוא מקבל על ידיה הארת החכמה.

ונמצא, שהנוקבא מעטרת את ז"א בעלה.

 כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה. וע"כ,

בעלה מתעטר בה, והיא אינה מתעטרת בבעלה

 

:::::::::::::.................::::::::::::

.

רלג) כתוב כאן ג' מדרגות: תפילה, שוועה, דימעה.

כמ"ש, שִׁמְעָה תפילתי ה',

 ושַׁוְעָתי האזינה

אל דמעתי, אַל תחרש.

 

וכנגד אלו מסיים הכתוב ג' מדרגות אחרות:

כי גֵר אנוכי עימך.

ואח"כ אומר, תושב.

ואח"כ אומר, ככל אבותיי, שהם עיקר העולם.

 

א. וגֵר, כנגד תפילה.

ב. ותושב, כנגד שוועה.

 ג. וככל אבותיי, כנגד דמעה.

.......................

 ... פירוש בעל הסולם רבי אשלג ...

 

תפילה באה על דינים של מין הא', שהם חכמה בלי חסדים.

וכיוון שהתחתונים עיקר בניינם הוא מחסדים.

לפיכך בעת שמאירה החכמה בלי חסדים,

הם נמצאים כמו גֵר בארץ נוכריה.

 

כי להיות עיקר בניינם מחסדים,

מרגישים את חסרון החסדים, כמו שהיו אז בארץ נוכריה.

 וע"כ נאמר, כי גֵר, אנכי עימך, כנגד מדרגת תפילה.

שוועה, באה על דינים של מין הב',

שעל ידם מיתתקן המסך של חיריק, ונמשכת קומת חסדים.

ואז נפסק הגֵירוּת, ומרגישים עצמם כמו תושב בארצו,

מחמת שהשיגו החסדים.

וע"כ תושב, הוא כנגד שוועה.

 

דמעה, באה על דינים דמין ה ג',

שעל ידה מיתתקן על בחינת מלכות ממותקת ברחמים.

ונעשית המלכות מוכשרת לקבל ולהשפיע המוחין של

חכמה בינה ודעת  אל התחתונים,

מה חסד גבורה ותפארת  שנעשו לחכמה בינה ודעת.  

הנקראים אבות העולם.

וע"כ, ככל אבותיי הוא כנגד דמעה.

.................................