קו) הראש של התנין אדום כורד,

שגוון אדום יורה על דינים הנמשכים מבינה.

 

 קשקשותיו קשים כברזל,

שבחינת מלכות מעצמותה נקראת ברזל, מידת הדין.

 

 כנפיו השטים, סנפירים, ובאים לכל אלו יאורים.

 

כשמעלה זנבו, המלכות שלו, נקודה דמידת הדין,

 

מכה ובועט לשאר הדגים, אין מי שיעמוד לפניו.

 

כי נקודה זו של מידת הדין, שבזנבו, בכל מקום שנוגעת,

היא מעוררת שם מידת הדין, שהיא צמצום א',

 

 והאורות מסתלקים משם.

 

 

קז) פיו של התנין אש לוהט.

 

כששוחה בכל אלו היאורים, דהיינו ממשיך החכמה ממעלה למטה,

כמו היאורים, מזדעזעים שאר הדגים,

המדרגות, אשר שם,

 מפחד שלא יגלה את נקודה של מידת הדין שבהם,

ובורחים משם אל הים, המלכות של קדושה.

 

אחת לשבעים שנה הוא רובץ בסדר זה,

 

בתצ"ט וחצי יאורים שבימין,

 ומשלים את המחצה החסרה שבימין.

ואחת לשבעים שנה הוא רובץ בסדר הזה,

 

בתצ"ט וחצי יאורים שבשמאל,

ומשלים את המחצה החסרה שבשמאל.

כי התנין נבנה מב' מחצות האלו החסרים בהם.

 

ונמצא, כי אלף היאורים החסרים אחד נתמלאו ממנו,

כלומר שנשלמו על ידו.

 

תנין הזה רובץ בתוך יאוריו. ואינו שוחה בהם.

כי הרובץ אינו עושה פעולה,

ואינו ממשיך החכמה ממעלה למטה.

 

 מה שאין כן השוחה, הוא עושה פעולה והמשכה ממעלה למטה, ומתגלה משום זה מידת הדין שבו.

 

וכתוב, שפוגם אותם, אחת לע' שנה.

 

כי שבעים שנה נמשכות מז' מידות חג"ת נהי"מ,

שכל אחת מהן כלולה מעשר.

 

ומתחילות מחסד ומסתיימות במלכות, כי המדובר בכלים, שבהם העליונים נגדלים תחילה.

 

 ואחת לשבעים שנה, דהיינו השנה האחרונה, המלכות

של מלכות של התנין, בחינה זו בדיוק לקח מן היאורים.

וע"כ כשרובץ בהם, חוזר ומשלימם.

 

 

קח) אבל כשהוא שוחה בהם, יוצא לשון אש אחת בקליפות,

שנגלה הנקודה מידת הדין שבו.

ואז היאורים כולם עומדים וזועפים בזעף,

 

שמרוממים גליהם למעלה ויורדים למטה, המכונה זעף.

מתערבים אלו היאורים זה בזה

ומקבלים צבע תכלת הנוטה לשחור, גוון המלכות.

 

וגלגלים נוסעים למעלה בארבע רוחות העולם,

גלגלי מרכבה של קדושה הממשיכים ג"ר ע"י נסיעתם.

 

והתנין זוקף זנבו ומכה למעלה בגלגלים, שפוגם אותם,

ומכה למטה ביאורים. כולם בורחים ממנו.

 

 

קט) עד שלצד צפון קם שלהבת של אש אחת,

 

שנגלו דינים של בינה ע"י עליית המלכות אליה,

 

והכרוז קורא, התייצבו אגודות, והתפזרו לד' זוויות,

כי ניעור מי שישׂים מוקש על פניו של התנין, הרובץ בתוך יאוריו.

 

אז מתפזרים כל האגודות.

ולוקחים את התנין ונוקבים פניו בצד לחייו,

ומכניסים אותו לנקב התהום רבה, בינה של קליפות.

עד שנשבר כוחו, אז מחזירים אותו לנהרותיו.

................

 

ביאור הדברים, בעת שהתנין בא לאחת מע' שנותיו שלו,

 המלכות שבמלכות שלו, שולט זנבו,

 נקודת המלכות הבלתי ממותקת בבינה,

 

והוא מכה בו למעלה בקדושה ולמטה.

אז צריכים לשים את התנין במלכודת,

 כמ"ש, ונתתי חַחִים בלחייך.

 שזה נאמר על תנין הרובץ בתוך יאורים,

 

כי אז חוזרת המלכות לבינה, והבינה באה לקטנות,

וכל המדרגות הנמשכות ממנה חוזרים לקטנות,

מחמת הדינים שבבינה.

 

עד שלצד צפון קם שלהבת אש אחת,

 

שעלו הדינים של מלכות לבינה. ובעת שיש ג"ר במדרגות,

נבחן שכל מדרגה יש בה אגודה של שלושה קווים.

 

כי אחד, שהוא קו האמצעי, מוציא, ממעט, ראשו של קו שמאל,

ומביאו בשני גופים, וכשחוזרות לקטנות, נבחן שנתפזרו האגודות.

 

 התיצבו אגודות, והתפזרו לד' זוויות, חזרו לקטנות,

כי ניעור מי שישׂים מוקש על פניו של התנין,

והמוקש שמשימים על פניו, ולוקחים את התנין ונוקבים פניו

בצד לחייו, שעושים בו נקב בבחינת הפנים שלו,

 ששם היא בינה שלו.

 

 הראש של התנין אדום כורד, ושולטים בו גם דינים דבינה,

וחוזר לקטנות. ואז מעלים אותו לנקב התהום רבה,

לבינה דקליפה הנאחזת בקטנות הבינה, עד שנשבר כוחו,

 

כוח הזנב שלו, ואינו יכול עוד לפגום בזנבו.

והוא מטעם שהקליפות נמשכות לפגום מה שהוא יותר למעלה.

 וכיוון שהתנין הוא בנקב התהום רבה, ששם פוגם הבינה,

את המלכות הממותקת שמה,

 

כבר אובד כוחו שבזנב, שפוגם רק בחינת ז"ת בלבד,

 וע"כ נשבר כוח התנין, ואינו יכול עוד להזיק בזנבו.

ו

זה נבחן למוקש כלפי התנין. כי מחמת שהושיטו לו דינים דבינה,

 איבד את דינים דמלכות. ואז מורידים שוב את המלכות שעלתה לבינה,

אל מקומה. וחוזרת הבינה לגדלותה. וכן כל המדרגות הנמשכות ממנה,

עד האלף יאורים חסר אחד, ששם רובץ התנין, דהיינו שחוזר לרבוץ בתוך יאוריו.

....................

 

קי) אחת לשבעים שנה עושים לו כן,

 

כי כשבא לסוף שבעים שנה, שהיא מלכות של מלכות שלו,

 נמצא חוזר ומתעורר כוח הדין שבזנב שלו.

 כדי שלא יקלקל המקומות של הרקיעים ועמודיהם,

שלא יקלקל בנקודת הדין שלו את המיתוק של המקומות,

שהם המלכויות הממותקות בבינה,

 

שממיתוק זה יוצאים הרקיעים, שהם המסכים של צמצום ב' . ועמודיהם, שהם הספירות של נצח הוד ויסוד, הנמשכים מהרקיעים האלו.

ועליהם כולם מודים ומשבחים,

 

בואו נשתחווה ונכרעה נִבְרְכָה לפני ה' עושינו.

..............

 

פירוש בעל הסולם רבי אשלג,

 

כי חזרת המדרגה מג"ר לו"ק מכונה כריעה והִשתחוויה.

וודאי שאין מדרגה שתשבח על חזרתה לו"ק.

 

אמנם בעת שמתגברים הדינים של מידת הדין שבתנין,

הפוגם למדרגות של מעלה ושל מטה, ואין מי שיעמוד לפניו.

 

נמצא, כשמשימים לו המוקש בפניו ע"י חזרת הבינה

 וכל המדרגות לבחינות קטנות, שעי"ז באה תנין לנקב התהום רבה,

ואובד שם הדינים דמלכות,

 

המלכות שלו הבלתי ממותקת, שבזה נשבר כוחו של התנין.

ואח"כ חוזרת הבינה וכל המדרגות לגדלותם,

והתנין אינו יכול עוד להזיק.

 

נמצא, שעל כריעה והשתחוויה הזו,

כלומר על חזרתם לו"ק בלי ראש, כדי להשים מוקש בפניו של התנין,

כל המדרגות שמחים, ומודים לה' ואומרים,

 בואו נשתחווה ונכרעה. כי עי"ז ניצלו מן התנין.

 

 והנה נתבאר היטב התנין של קליפות,

שהוא חזרת מטה החרטומים להיות תנין

 

. אבל מטה אהרון, שנעשה לתנין, הוא תנין של קדושה,

 הנמשך ממעיינות עליונים ונהרות עמוקים,

הנמצאים באלף יאורים, המתחלקים לארבע צדדים.

 

קיא) אבל התנינים העליונים העומדים למעלה בקדושה,

 לוויתן ובת זוגו, הם שנתברכו.

אלו שולטים על כל שאר הדגים,

שהם המדרגות הנמצאות ביאורים.

שכתוב, ומלאו את המים בימים. ועל זה כתוב,

 

מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית.

............................