זהר: פרשת חיי שרה. מאמר: סודות עניני תחיית המתים. מי יזכה בדורנו,

סודות הזהר. עניני תחיית המתים


קעג) לעת ערב, יום השישי, שהוא ערב השבת

 

שאז הזמן להחיות המתים.

ששת אלפים שנים עומד העולם.

וערב שבת, הוא אלף השישי,

שהוא סיום הכול. לעת ערב,


עניני תחית המתים

זוהר: פרשת חיי שרה (כרך ד. סעיף. קמ"ב)'

............כ' בחשון. ה"תשפ"ג..............

עורך ומגיש: רבי דוד קורן.     קרן אור ללימודי הקבלה.

.............................

קנד)  ואברהם זקן בא בימים. רבי בו אמר הבי יוחנן,

באותו העולם, שהוא ימים, כלומר אור,

ולא בעולם הזה, שהוא לילה.

 

בא בימים, ספירות העליונות שבעולם העליון,

שהם אורות, ונקראים ימים.

בא בימים, שבא באותם העולמות שהם נבחנים לימים,

 מטעם אותם ההנאות והכיסופים שהוא נוחל.

 

וה' ברך את אברהם. בכל, באותו המשרה,

השררה, שנתן לו הקב"ה משמו,

שהוא אות ה', שבו נברא העולם.

 

קנה) אמר רבי יוסי: מטטרון שר הפנים, שהוא נער, עבד מרבו, האדון המושל עליו. הוא ממונה על הנשמה, להשפיע לה בכל יום, מאותו אור שנצטווה להשפיע לה. והוא עתיד לקבל חשבון בכתב מבית הקברות, מיד דוּמָה, מכל גוף וגוף, ולהראותו לפני אדונו. והוא עתיד לעשות אותו העצם לוז, שְׂאוֹר לבנין הגוף, תחת הארץ, ולתקן את הגוף, ולהחיותו בשלמות הראוי אל גוף בלא נשמה. והקב"ה ישלח אח"כ הנשמה למקומה

בגוף, אחר שבא לארץ ישראל.

 

...ביאור המאמר: רבי אשלג.....

............וצריכים להבין היטב כאן...............

וצריכים להבין היטב עניין העצם, הנשאר בהקבר ואינו נרקב.

אשר אומר כאן, שהמלאך מטטרון עושה אותו שְׂאוֹר לבנין הגוף.

 העצם הזה נקרא לוז, ואינו נהנה ממאכל ומשקה, שהאדם אוכל ושותה.

וע"כ אינו נרקב בקבר כשאר עצמות.

וממנו חוזר ונבנה גוף האדם כשעומד לתחיית המתים.

 

 ויש להבין, למה נקרא לוז, ולמה אינו אוכל ושותה, ואינו נרקב בקבר, ומה יחוסו, שרק ממנו יבנה הגוף לעת התחייה.

 

וכבר נתבאר שאלו המוחין שהגוף מקבל בחייו, בקו אמצעי,

הם הגורמים לו להירקב בקבר.

ובכדי שתבין זה היטב, אביא לך מעניין יעקב ועשו.

 

כי יעקב קו אמצעי, ועשו קו שמאל, שאינו כלול מימין. וכתוב, וַיָזֶד יעקב נזיד, כלומר המוחין,

הנמשכים מקו אמצעי, שנקרא יעקב.

 

ויבוא עשו מן השדה והוא עייף,

ויאמר, הַלעיטֵני נא מן האדום האדום הזה.

שרצה שקו האמצעי ישפיע לו המוחין שלו,

אשר קו שמאל כלול בהם בימין, שמשם החיים.

 

אבל יעקב אמר לו, מִכְרָה כיום בכורתך לי.

 

כי נודע שהמוחין של חכמה נמשכים בקו שמאל,

שהוא בכורה וגדלות,

וע"כ אינו רוצה להיכלל בימין, שהוא אור חסדים,

 הקטן הרבה ממנו.

 

אבל התחתונים אינם יכולים לקבל הארת השמאל,

 מטרם התלבשותו בחסדים מקו ימין.

וע"כ עשו היה עייף. וכתוב, הנה אנוכי הולך למות

ולמה זה לי בכורה. וע"כ מכר לו הבכורה.

 

וכן, וַיִּבֶז את הבכורה,

מחמת שהיה מוכרח לקבל מיעקב המוחין מהתכללות הימין.

 

והינך מוצא, שעם קבלת עשו את המוחין של קו אמצעי,

ביטל את הבכורה שלו,

שהוא הארת החכמה משמאל בלי ימין.

 ולא עוד, אלא שביזה אותה,

כי גילה דעתו שמהארת השמאל בא רק מוות,

כמ"ש, הנה אנוכי הולך למות.

ומהארת קו אמצעי באים החיים.

וכעין זה תקיש אל גוף האדם.

 

כי כל גוף נפל תחת שליטת ס"מ, שׂרו של עשו,

 בעת החטא של עץ הדעת, שמשם נגזר המיתה על הגוף.

ושליטה זו היא זוהמת הנחש,

שאינה סרה מגוף מטרם שנרקב בקבר.

 

וע"כ הצדיקים מטהרים את גופם, הבא מכוח השמאל,

עד שראוי לקבל את המוחין מקו האמצעי. ועם קבלת המוחין,

 

נמצא הגוף שמבזה את הבכורה שלו, כמו עשו.

ורושם מביזוי הזה, נשאר בגוף גם לאחר מיתה,

עד שגורם לו ריקבון,

שפירושו, ביטול גמור של כל כוח הקבלה שלו,

 עד שלא נשאר זכר ממנו.

 

אמנם לפי  זה קשה, איך אפשר עוד שיקום לתחיית המתים,

כיוון שכבר נרקב.

והעניין הוא, כמו שיש בקו שמאל ג"ר וו"ק

 

כן בגוף, שהוא המקבל ממנו,   יש ג"כ ג"ר וו"ק.

וכן בעשו היה ג"ר וו"ק

כלי לקבלת ג"ר וכלי לקבלת ו"ק. ונתבאר,

שהמוחין של קו אמצעי שקיבל עשו,

גרם לו לבזות את הבכורה,

וכן גורמים לכל גוף שירקב בעפר.

 

אמנם המוחין הבאים מקו אמצעי, אינם אלא ו"ק של ג"ר,

ואין בהם כלום מג"ר של ג"ר.

ונמצא שרק הו"ק של עשו ביזו את הבכורה. כי נתגלה על ידם,

שמקו שמאל בא המוות, ומקו אמצעי החיים.

אבל הג"ר של עשו, שלא קיבלו כלום מהמוחין דיעקב,

להיותם רק ו"ק של ג"ר,

 א"כ נשארו תחת שליטת השמאל,

ולא ביזו כלל את הבכורה. כי בין כך ובין כך מתו,

 

כי קו אמצעי לא היה לו מה ליתן להם.

ועל דרך זה הגופים של כל אדם,

אשר מסיבת המוחין שמקבלים בחיים, הם נרקבים בקבר.

 זהו דוקא לבחינת הכלים של ו"ק של הגוף,

שהם הנהנים מקו אמצעי.

משאין כאן הכלים של ג"ר של הגוף,

שלא נהנו מעולם מאלו המוחין דקו אמצעי,

הם אינם נרקבים בקבר, כמ"ש בג"ר של עשו.

וכיון שלא נהנו, ע"כ לא ביזו.

 

שנאמר, שיש עצם שאינו נרקב בקבר,

חלק הגוף המיוחס לקבלת ג"ר של ג"ר,

שהוא אינו נהנה ממאכל ומשתה,

 

שהם המוחין הבאים מקו אמצעי,

וע"כ אינו נרקב, וע"כ יבנה הגוף ממנו לתחיית המתים.

והטעם שנקרא לוז, הוא

כמ"ש, ויקרא את שם המקום ההוא, בית אל.

ואולם לוז שם העיר לראשונה.

 

כי כל דבר יש להבחין בג' הבחנות שהם,

עולם שנה ונפש.

 ועניין הארת השמאל בלי ימין בבחינת עולם, הייתה העיר לוז.

וע"כ הייתה נקראת לוז, שהוא מלשון הכתוב, תועבת ה' נָלוֹז.

וכן, וּנְלוֹזִים במעגלותם.

ויעקב, שהוא קו אמצעי, תיקן את העיר, והישרה בה האלקיות.

וע"כ קרא שמה, בית אל. אשר לפני זה היה שמה לוז.

...

אומנם קו האמצעי יכול לתקן רק את בחינת הו"ק של ג"ר,

ולא את הג"ר של ג"ר,

 

 נמצא שלא כל העיר לוז קיבלה את תיקונה,

להיות נקראת בית אל,

אלא רק בחינת הו"ק של עיר הזאת קיבלה תיקונה ונעשית בית אל.

 

אבל הג"ר של ג"ר מבחינת העיר, נשאר בה השם הראשון לוז.

 כי יעקב לא היה יכול לתקן אותה. וזהו מבחינת עולם.

 

וכן מבחינת נפש, נבחן כל גוף כמו העיר לוז,

אשר הצדיקים הזוכים לקבל המוחין של קו אמצעי,

וגופם זוכה להשראת השכינה.

אז נקרא גופם בית אל, תחת השם הקודם לוז.

 

אמנם בחינת ג"ר של הגוף שלהם, שאין להם מה לקבל מקו אמצעי,

לא נתקנו כלום ואינם נקראים בית אל.

אלא נשארו בשם הקודם לוז.

 

הרי שעצם הזה, המיוחס לג"ר של ג"ר נקרא לוז,

שנשאר בזוהמתו ואינו ראוי לשום תיקון במשך ששת אלפים שנה,

כי המוחין של קו אמצעי אינם מפרנסים אותו.

סודות עצם הלוז. ועניני תחיית המתים. חיי שרה. סעיף קמב)

וכמ"ש, עתיד הקב"ה להחיות המתים במומם,

שלא יאמרו אחר הוא.

העצם לוז היא המום שבגוף,

שאינו יכול להירפא בששת אלפים שנה.

וממנו יעמוד הגוף לתחיית המתים,

כדי שלא יאמרו אחֵר הוא,

מצוּרתו שבאין סוף ברוך הוא.

:::::::::.............:::::::::

קנו)  רבי יצחק אמר: באותה שעה כתוב, ויאמר אברהם אל עבדו.

אם בחכמה זו נסתכל, כלומר בנוגע לתחיית המתים,

מהו הפירוש, אל עבדו?

כי אברהם הוא סוד הנשמה

וא"כ, ויאמר אברהם אל עבדו, היא העבד של הנשמה.

והיכן מצינו שיש עבד לנשמה?

 

אמר רבי נהוראי: לא נסתכל אלא במה שאמר עבדו,

 

ולא נייחס אותו אל אברהם, כמשמעות הכתוב,

אלא הפירוש הוא, עבדו של מקום, הקרוב לעבודתו.

ומי הוא?. והוא מלאך מטטרון, שהוא עתיד ליפות הגוף בקבר.

 

קנז)  ויאמר אברהם אל עבדו. זהו מטטרון,עבדו של מקום.

זקן ביתו. להיותו תחילת בריותיו של מקום.

 המושל בכל אשר לו,

שנתן לו הקב"ה ממשלה על כל צבאותיו,

על כל מלאכי מעלה.

 

קנח)  אמר רבי שמעון. אמר רבי יוסי אמר רב,

 כל צבאותיו של אותו עבד,

נוטלים אור ונהנים מזיו הנשמה,

 

שלמדנו אור הנשמה גדול מאור כיסא הכבוד.

והמלאכים נוטלים אורם מהכיסא.

 

הרי שאור הנשמה גדול מאור הכיסא. כיסה הכבוד.

ומקשה: והרי מהכיסא ניטלה הנשמה,

ובהכרח שהמקבל הוא קטן מי המשפיע?

ומתרץ: אלא זה לפי הראוי לו וזה לפי הראוי לו.

.............

 

הדברים הם עמוקים מאד. ואבארם משורשם.

........

שורשם של אדם, היושב על הכיסא,

והכיסא, הוא או"א וישסו"ת.

אשר ישסו"ת הוא הכיסא, שמאל.

ואו"א הם האדם היושב על הכסא, והימין.

ומהם נמשכים זו"ן.

 

שז"א, הוא אדם היושב על הכיסא,

 והנוקבא, היא הכיסא. ומהם נמשכים הנשמות,

 

ומטטרון וסיעתו. שהנשמות באות מאדם היושב על הכיסא.

ומטטרון וסיעתו באים מהכיסא.

 

ונודע, שהתחתונים צריכים להארת חכמה.

 וכל זמן שאין להם הארת חכמה,

אע"פ שמקבלים אור החסדים מז"א ומאו"א עלאין,

עדיין הם בבחינת ו"ק בלי ראש.

 

עד שמקבלים גם כן  הארת החכמה,

הנמשכת מהכיסא ומהנוקבא ומישסו"ת.

שאז קונים ג"ר.

 

ונמצא, שהנשמה, מטרם שמקבלת אור הכיסא,

הוא בבחינת ו"ק בלי ראש, ו"ק של ו"ק.

 

והיא קטנה מאור הכיסא, שהוא ג"ר של ו"ק.

 

אבל אחר שמקבלת הארת החכמה מאור הכיסא,

 

נעשית גדולה הרבה מאור הכיסא.

 

כי אור הכיסא נמשכת מהנוקבא ומישסו"ת.

והוא בחינת ג"ר של ו"ק.

ואור הנשמה נמשכת מז"א ואו"א. והוא בחינת ג"ר ממש.

 

ואיך אור הנשמה גדול מהכיסא,

והרי מהכיסא ניטלה הנשמה, שהיא קטנה מהכיסא?

 

 כי הנשמה, מטרם שמקבלת מהכיסא, היא ו"ק של ו"ק,

והכיסא הוא ג"ר של ו"ק, וע"כ היא מקבלת מהכיסא?

ומתרץ, אלא זה לפי הראוי לו וזה לפי הראוי לו.

שהם שני אורות משונים זה מזה.

 

כי הנשמה היא אור חסדים בעצם,

 והכיסא הוא הארת החכמה בעצם.

 

וע"כ כשהנשמה צריכה להארת חכמה,

מחויבת לקבל מהכיסא,

אע"פ שמשורשה הנשמה גדולה מאור הכיסא.

כמו שאמר, גדול מאור חכמה ממש.

 

כמ"ש, ביחזקל.דמות כמראה אדם עליו מלמעלה.

 

 

שואל: מעיל?. עליו ברוחניות, שאינו תופס זמן ומקום, הוא בהכרח רק בחינת מעלה בלבד.

 

הרי שאור הנשמה גדול מאור הכסא,

להיותה משורשה, מהאדם היושב על הכסא.

.........::::::::::::::::::::::..........

קנט)   וכשהולך לעשות שליחותו של הקב"ה,

כל צבאותיו והמרכבה שלו ניזונים מאותו הזוהר של הנשמה,

 

מאור החסדים, מהאדם היושב על הכסא,

הנמשך מז"א, המקבל מאבא ואמא עלאין.

וזה הוא שהנשמה אומרת לו,

שים נא ידך,

 

כלומר סיעתך, הצבאות של מטטרון, תחת ירכי.

זהו אור הנשפע מן הנשמה,

כי ירכי פירושו כלי של. נצח הוד יסוד,

, שזהו מעלת הנשמה עליהם,

שיש לה נצח הוד יסודשל כלים וג"ר של אורות.

 

וע"כ אמרה לו, שים נא ידך תחת ירכי,

 

שיקבל אור הג"ר הנכלל נצח הוד יסודשלה.

 

שאור זה הוא השבועה שהשביעה אותו.

 

קס) אמר רבי יהודה ברבי שלום. כך קבלנו,

בשעה שזה הולך בשליחותו של מקום,

הקב"ה מניע כל צבאותיו של מעלה באות אחת משמו,

בי' של הויה, שהיא אבא ואמא,

שהוא שורש אור הנשמה.

 

ירכ"י בגימטריה, רם. כלומר, הנשמה אומרת,

שים נא ידך תחת ירכי, סיעתך,

 

תחת מעלתו של רם ונישא, המושל על הכל.

שזה רומז לבחינת עתיק, המאיר באבא ואמא,

שהם אות י'. ולאחר שהנשמה ציוותה סיעת עליונים,

אור אבא ואמא עלאין, תחת ידו,

אמרה לו, אני משביעך שבועה גדולה בו.

 

קסא) אמר רבי יצחק, כתוב, אלקי השמים ואלקי הארץ.

כיון שכבר אמר בה', אני משביעך בה', למה נאמר עוד,

אלקי השמים? שבשעה שהולך,

מניע כל צבאותיו באות אחת משמו, באות י',

באור החסדים של ואמא עלאין.

 למה אמר בלשון השבועה, אלקי השמים ואלקי הארץ,

 

ששמַיִם הם ז"א, הנמשך מאבא ואמא עלאין,

 והארץ, הנוקבא, הממשכת מישסו"ת,

 

שהיה מספיק להשביעו באות ה' לבדה?

אמר רבי יהודה, ורבי יצחק השיב לו,

 

נאמר, אלקי השמים ואלקי הארץ, להורות,

שהוא אדון על הכול בבת אחת,

וברגע אחד הוא מניע לכל,

 

וכולם כאיִן נגדו. שהזכיר שמים וארץ בלשון השבועה,

שהם האור של אות הי', להורות,

שאור זה מושל על כל המדרגות, וכולם כאיִן נגדו.

על ב' אותיות משמו מניע כל צבאותיו,

 

בעת שהמלאך מטטרון הולך בשליחותו.

 

להורות, שהוא הכול ואין אחר בילתו.

 

כלומר, רק באור הימין מאבא ואמא , שהוא י' של הויה.

ועל זה היקשה מלשון השבועה, שאמר, אלקי השמים,

שאורו הוא אבא ואמא, ואלקי הארץ,

שאורו ישסו"ת, שהם שמאל. ומוכיח הכתוב מזה,

 

שבשעה שמלאך מטטרון הולך בשליחות הקב"ה,

מניע כל צבאותיו בב' אותיות משמו, שהם י"ה מהוי.

אשר י' היא אור אבא ואמא עלאין,

והאות ה' היא אור ישסו"ת.

 

כלומר, גם בהארת החכמה הנמשכת מישסו"ת.

אשר הארת החכמה מבער הקליפות,

והכול רואים, שהוא הכול ואין אחר בילתו.

...................

 

קסב) אמר רבי הונא, ואשביעךָ בה' אלקי השמים.

 

שבועת הברית הזאת, מַשבעת הנשמה,

שכתוב, אשר לא תיקח אישה לִבני.

כי אברהם רומז על הנשמה.כנ"ל.

 

קסג)  אמר רבי יצחק, מכאן נשמע, שהנשמה אמרה למטטרון,

 כיוון שאתה הולך בשליחות הזו דהיינו להחיות המתים,

לא תיקח אישה לבני, שלא תיקח גוף לבני,

 

כי הגוף בערך הנשמה נקרא אישה.

ולכנס בגוף אחר, זר, שאינו ראוי לו,

אלא בגוף ההוא ממש שהוא שלי,

בה הוא ממש, שיצאתי ממנו.

 

וזהו שכתוב, כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך.

כמ"ש, עתידים המתים להחיות במומם,

 שלא יאמרו אחר הוא.

(עיין בהקדמת ספר הזוהר דף ל"ז מ"ז)

 

שיהיה באותה הצורה כמו בהתכללות באין סוף ב"ה.

לכן מַשבעת הנשמה למטטרון,

 

אל ארצי ואל מולדתי תלך, כלומר לגוף שלי,

 

שנשאר בעצם לוז, שהוא הגוף שיצאתי ממנו,

והוא הראוי לתחיית המתים. ואחר שיתרפא ממומו,

 

ראוי להתלבשות הנשמה לנצחיות.

 

קסד) אמר רבי יוסי, מהו ולקחת אישה לבני ליצחק?

אם הכוונה להתלבשות הנשמה, היה צריך לומר, לאברהם.

אמר רבי יצחק, אותו הגוף שנצטער עִמי באותו העולם,

 

ולא היה לו הנאה וכסוף בו, מפני יראת קונו.

שהוא, עצם הלוז, שאינו נהנה ממאכל ומשתה בעולםהזה,

 

אותו הגוף ממש תיקח לצַחק עימו,

בשמחה הזו של הצדיקים,

לצַחק עימו בשמחת הקב"ה. לצַחק עימו,

משום שעתה, בזמן תחיית המתים, עת שחוק בעולם.

כמ"ש, אז יימלא שחוק פינו.

 

 

קסה) אמר רבי יצחק, לרבי יוסי, אין מלאך אחד עושה

אלא רק שליחות אחת ולא שתי שליחויות בבת אחת.

כי יש כאן ב' שליחויות:

 

א. להחיות הגוף בקברו.

ב. להעלותו לארץ ישראל,

ששם מתלבשת בו הנשמה.

וזהו שמקשה, אין מלאך אחד עושה ב' שליחויות.

 

ומשיב: ולמדנו אמר רבי אבא,

מלאך אחד, אשר קֶסת הסופר במותניו, שהוא גבריאל,

 

עתיד להרשים כל אחד ואחד על מצחו,

דהיינו שיתקן את הגוף.

 

ולאחר כן, השר הגדול, מטטרון,

הולך לתקן כל אחד ואחד, ולהעמידו לקבל נשמתו.

 

וזהו שכתוב, הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אישה.

לפניך, יורה לפני שליחותך.

שהקב"ה ישלח מלאך מקודם לתקן את הגוף,

 

ואח"כ יביאהו מלאך מטטרון  להתלבשות הנשמה,

מטעם שאין מלאך אחד עושה ב' שליחויות.

.......:::::::::::::::::.........

 

קסו) רבי אלעזר הלך לראות את רבי יוחנן בן זכאי רבו,

באותו יום ראש חודש היה, כשהגיע אליו אמר לו,

 

באר אשר לרואים, וממלאים אותו במים שאובים,

ונובע ממקורו עצמו עוד יותר מהם.

מה הוא מבקש כאן?.

 

אמר לו. חייב אדם להקביל פני רבו בראש חודש.

 

פירושו באר שלרואים, הוא מלשון הכתוב,

 

הארת החכמה. והמשיל את רבי אלעזר

 

לבאר נובע מעצמו,

משום שעיקר נשמתו היה מאור החסדים

של אבא ואמא עלאין, שזיווגם לא נפסק לעולם.

 

 ומשום שממשיך הארת החכמה מישסו"ת,

מכנים אותו באר של רואים,

על שם החכמה שמקבל מישסו"ת. ונבחן זה,

שממלאים אותו בשאובים ממקום אחר.

 

כי שורשו עצמו אינו נמשך מישסו"ת,

אלא רק מאבא ואמא עלאין,

 

ומשום זה החסדים שלו משורשו עצמו,

 הנמשכים מאבא ואמא עלאין,

 

שהחסדים שלו משורשו עצמו, הנמשכים מאבא ואמא עלאין,

בבחינת נביעה לא פוסקת,

 חשובים הרבה יותר מהארת החכמה,

שממלאים אותו מישסו"ת.

 

כי ערך אבא ואמא עלאין אל ישסו"ת, כערך ג"ר אל ו"ק.

באר לַחַי רואי. ראיה פירושו הארת חכמה.

קסז) אמר לו. חייב אדם להקביל פני רבו בראש

אמר לו רבי יוחנן בן זכאי לרבי אלעזר.

לא על זה אמרתי מאי בעה הכא,

אלא אני רואה בפניך, שיש לך, דבר חדש,

מאלו סודות עמוקים שאתה עתיד לשאול,

על זה אמרתי, כיון שאתה גדול כל כך, מה אתה מבקש אצלי,

 

קסח) אמר לו רבי אלעזר, רואה אני אותו אור הראשון,

ששימש בימי בראשית,

ואח"כ גנזו לצדיקים לעתיד לבוא, שמסעיו עשרה. ובעשרה נוסע, ובעשרה מנהיג הכל,

 ובעשרה אותות עושה מעשיו.

 

שלמדנו, עשרה כתבים, עשרה מפתחות

של בית החולים בידיו,

 ועשרה כתבים לוקח בגן עדן,

לתקן הארץ בשביל גופים של הצדיקים.

....................

...פירוש בעל הסולם רבי אשלג....

 

מספר עשרה, רומז על אור החסדים.

ואור הראשון שנגנז לצדיקים הוא אור החכמה,

כי ע"כ היה אדם הראשון מסתכל בו מסוף העולם עד סופו,

 

כי אור העיניים והראייה הוא אור החכמה.

שאור הראשון מסעיו עשרה,

 שאור החכמה מתגלה בהתלבשות עשרה,

שהוא אור החסדים. ובא להתלבשות הזה,

 

משום שבא בג' קווים, שכל קו מלובש בעשרה.

וכתוב, שנוסע ומשפיע בעשרה, והוא קו ימין,

שעצם השפעתו הוא אור החסדים.

 

ובעשרה מנהיג הכל. הוא קו שמאל, שאע"פ שעצם השפעתו

הוא חכמה, שע"ס שהיא נקודת השורוק, עכ"ז אינו מנהיג ומשפיע,

 זולת ע"י התלבשות בחסדים.

 

ובעשרה אותות עושה מעשיו. זהו קו אמצעי,

המכריע בין ב' הקווים הללו,

שממנו נמשכים כל האותות והמופתים שמצד הקדושה.

 

ומעשיו פתקים, פירושו מסכים,

וקומות אורות החסדים, היוצאות על הפתקים.

ובקומות האור האלו הוא רופא החולים.

 

כי כל המחלות, נמשכים מקו שמאל,

 

 בהיותו בלי התכללות הימין, וכשבא קו האמצעי עם המסך של חיריק, שעליו יוצא קומת אור החסדים, שבזה מכריע בין הקווים,

עד שנכללים זה בזה, מתרפאים אז כל החולים.

 

וע"כ נקראות קומות אור שלו מפתחות לרפואות החולים.

והם בעשרה, להיותם אור החסדים.

עשרה פתקים הוא המסך של קו אמצעי,

שעל ידו נכנס בחשבון הצדיקים,  על ידי המלאך דוּמָה.

 

ומובטחים בזה לעמוד בתחיית המתים,

 

כמ"ש, וכיפר אדמתו עַמּוֹ. לתקן הקבר,

 

 שיהיו ראויים להכתוב, ופתחתי את קברותיכם.

.................

קסט) רבי יוחנן אמר לו  אלעזר בני,

 

היית רואה יותר ממלאך קדוש,

 

דהיינו שאור הנשמה גדול מאור המלאכים,

וכיוון שרבי אלעזר שביאר העשרה

 רק בג' קווים העליונים

חכמה בינה דעת,

הולך רבי יוחנן בן זכאי ומבאר העשרה גם בז' ספירות תחתונות.

 

 ואומר, שהעולם, שהוא מלכות, נברא בעשרה,

 ומנוהגת בעשרה, שהוא יסוד

שמנהיג את המלכות, הנקראת עולם.

 הכיסא הקדוש, נצח והוד,

 הנקראים כיסא תחתון,

הוא בעשרה. התורה, תפארת,

הוא בעשרה. נסיעותיו,

גבורה, הוא בעשרה. עולמות עליונים,

 חסד, שהוא העליון מז'ספירות תחתונות,

 הוא בעשרה.

ואחד העליון על כל ברוך הוא, כתר. שממנו נמשך הכל,

 הן אור החסדים, המרומז בעשרה, והן אור החכמה.

 

 

קע) ואומר לך דבר, שדעת בעלי המשנה היה בזה,

 

מה כתוב: ויקח העבד עשרה גמלים.

אמר לו רבי אלעזר, רבי, כבר זכיתי לדעת מקרא זה,

כלומר, שאינך צריך לפרש לי,  אבל מהו

וכל טוב אדוניו בידו?

 

איך אפשר, שכל רכושו של אברהם יהיה נישא בידו?

 

אמר לו, זהו שמו של ריבונו, השכינה, שנקראת שֵׁם,

שהלכה עימו להביא אותו למקום הנירצה, ולהגן עליו,

שלא יאונה לו מכשול. זה ודאי הוא כמ"ש, כי שמי בקרבו.

 

(והוא, שהוא ז"א, אחד,  בסוד הוא שמו אחד)

 

קעא) תנן אמר רבי אבהו, בוא וראה,

כל מי שיודע שמו לאמיתו, יודע שהוא ושמו אחד.

 הוא, הקב"ה, ושמו אחד, דהיינו השכינה.

שכתוב ה' אחד ושמו אחד.

כלומר, השם, השכינה, והוּא, ז"א, אחד.

 

קעב) אמר רבי אבא, יש להסתכל בפרשה זו,


כתוב: וַיַברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים.

 

אמר רבי אבא, מחוץ לעיר, פירושו,  בבית הקברות.

אל באר המים,  

פירושו, הנִקדמִים לתחיית המתים בבית הקברות.

הם אותם שנשאו ונתנו בתורה,

 

שהרי תנן, כשנכנס אדם לקבר,


מה ששואלים לו מתחילה,

אם קבע עיתים לתורה,


שכתוב, והיה אמונת עיתיך.

ומכל שכן כשיצא, אינו שאלה, להחיות אותם מתחילה.


קעג) לעת ערב, יום השישי, שהוא ערב השבת,

 

שאז הזמן להחיות המתים.


ששת אלפים שנים עומד העולם.

 

וערב שבת, הוא אלף השישי,

שהוא סיום הכול. לעת ערב,

שפירושו זמן סיום הכול. לעת צאת השואבות.

אלו הם תלמידי חכמים, השואבים מימיה של תורה,

 שהוא עת לצאת ולהתנער מן העפר,

כלומר, לקום לתחייה.

קעד) אותם המתעסקים לדעת את ריבונם בעולם הזה,

ונשמתם בשלמותה לעולם הבא,

זכו לצאת מהקבר משבועת הנשמה שהשביעה למטטרון.

 

 כי מטטרון.הולך לדעת, מי הוא גופה ממש.

כמו שהנשמה השביעו.

 

והוא כמ"ש, הנה אנוכי ניצב על עין המים.

 

אע"פ שגוף תלמיד חכם הוא,

הולך מטטרון. לבחון אחר השלימות,

 

שכתוב, והיה העלמה היוצאת לשאוב ואמרתי אליה

השקיני נא מעט מים מכדך,

 

שפירושו, אמור לי רמז ידיעת השם ממה שהשגת

קעה) ואמרה אֵלַי גם אתה שתה.

שנותנת לו לדעת ג' ידיעות:

 

א. אף אתה עבד כמוני. כלומר שחסר ג"ר.

 

ב. ולא נתחלף לי ידיעתך, בידיעתו של מקום.

שלא טעתה שיש שלימות אחרונה בהמוחין שלו,

 שמשפיע לנשמות, כמו שלימותו של הקב"ה.

 

ג. וצריך אתה להשיג שאתה נברא כמוני.

אע"פ שאתה מלאך, מכל מקום אתה כמו נברא,

כלומר בעל חסרון, כמוני.

 

קעו) וגם לגמליך אשאב.

שגם לצבאותיו תיתן לדעת ממה שהשיגה ושאבה.

 כי גמליך פירושו לצבאותיך.

כלומר, ידיעת השגתו הוא:


א. שלא השיגו סיעתך. שהמה מחוסרי השגה.

 

ב. וידעתי כי מעלה יש לי עליך.

שהיא בחינת היתכללות

מנקודה של עולם הזה, שהיא חסרה למלאכי מעלה.

 

ג. והאיך נברא אתה מזיו הנתון אצלך,

שהשיגה גם סוד בריאתו.

 

אם הוא אומר, אם הגוף אומר כל השגותיו,

סימן זה יהי מסור בידי על כל דברים אלו,

 

 כי סימן זה, שעשית לי, יהי מסור בידי על כל דברים אלו,

שהגוף יאמר לו כל הדברים הנ"ל,

אף אחד מהם לא יחסר.

 אז, ואדע שהיא האישה, הוא הגוף,

מאותה הנשמה, כפי השבועה שהשביעני.

קעז) ויהיה הוא טרם כלה לדבר,

רבי יצחק אמר רבי יהודה,


בעוד שכל העניינים,

הוא רוצה לנסות על הגוף,

כמו שכתוב: והנה רבקה יוצאת,

זהו הגוף הקדוש, שנתעסק בדברי תורה,

וכתת גופו להשיג ולדעת את קונו

אשר ילדה לבתואל,

 

אמר רבי יהודה,  בתו של אל. בן מלכה,

בן מלכה של עולם,

אשת נחור אחי אברהם,

חברת השכלגוף שנדבק בשכל,

והוא אח הנשמה

וכדה על שכמה, שמשא החכמה עליה,

 

קעח) וירוץ העבד לקראתה, זה מלאך מטטרון, ויאמר)

הגמיאני נא מעט מים מכדך,

 

אמור לי רמז חכמה בידיעת בוראך,

 

ממה שעסקת בעולם שיצאת ממנו,

 

אמר רבי אבא, כדי אפרשן, אחר כל זה מה כתוב,

ואשים הנזם על אפה והצמידים על ידה,

 

אמר רבי אבא, אותם העצמות שנתפרו לכאן ולכאן,

הוא צומד אותם, ושוקלם זה על זה,

כמו שאתה אומר: ועצמותיך יחליך, (ישעיה נ"ח)


 

קעט)  אמר רבי אבא, באותה השעה,

אותו הגוף עומד בארץ ישראל,

ושם נכנס בו נשמתו,

 

אמר רבי יוחנן, מי מוליך הגוף לארץ ישראל,

 

אמר רבי זירא, הקב"ה הוא עושה מחילות תחת הארץ,

והם מתגלגלים והולכים לארץ ישראל,

זה מה שכתוב: וארץ רפאים תפיל.

 

קפ) אמר רבי יצחק, המלאך גבריאל מוליך אותם לארץ ישראל,

שכתוב: התלכי עם האיש הזה, וכתוב: התם והאיש גבריאל,

 

אמר רבי יוסי: מהו שכתוב: ולרבקה אח ושמו לבן,

אמר רבי יצחק, אין יצר הרע בטל מן העולם,

אף על פי שכלו לא נמצא קצתו נמצא.

 

קפא) בוא וראה: בתחילה כשהיה מוטל בעולם הזה,

נקרא לוט,  לעולם הבא יבטל מן העולם,

 

אבל לא כולו ונקרא לבן, לא מנוול כבראשונה,

אלא כמו דסחי מנוול, לבן למה אצטריך,

 

אמר רבי שמעון, לעבוד בפריה ורביה, אצטריך,

שאמר רבי שמעון, אם אין יצר הרע נמצא,

פריה ורביה אינו מצוי,

 

קפב) כיון שהגוף נבנה ועומד בקיומו, מה כתוב,

וישלחו את רבקה אחותם וגו',

מהי ואת מניקתה  זהו כוח התנועה,

רבי יצחק אמר זה כוח הגוף.

 

 

קפג) רבי אבהו פתח וקרא, משיר השרים: ד')

 

אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבאי וגו',

 

אמר רבי אבהו, כיון שהגוף נבנה על קיומו,

ומבאים אותו לקבל נשמתו, לארץ ישראל,

הנשמה ממתנת אליו, ויוצאת לקראתו,

 

כמו שאתה אומר, ויצא יצחק לשוח בשדה.

זה מה שכתוב, אתי מלבנון כלה,

זו היא הנשמה, תשורי)  מראש האמונה,

היינו שכתוב: וישא עיניו ויראה,

 

קפד)  אמר רבי יהודה: אם היא הנשמה, היא סוד אברהם

כמו שלמדנו, אבל מהו יצחק,?.

 

אמר רבי אבהו, הא חברייא אמרו, שעכשיו נקרא יצחק,

על שום חדוותא סגיאה שבעולם,

 

 

קפה)  אמר רבי אבהו, בתחילה נקראת הנשמה אברהם,

והגוף שרה,  עכשיו  נקראת הנשמה יצחק והגוף רבקה,

 

אמר רבי שמעון: ארבעים שנה קודם קיום הגוף,

ממתינה הנשמה לגוף בארץ ישראל,

באיזה מקום?. במקום המקדש,

 

קפ"ו)  אמר רבי אבהו, בוא וראה: ויק את רבקה

ותהיה לו לאשה ויאהבה  וינחם יצחק אחרי אמו.

אוהב לאותו הגוף, ומתנחם עמו והוא עת לשחוק והחדווה בעולם,

:::::::::::::::::::::::::::

קפז) אמר רבי יהודה: הנה נתבאר לנו כל הפרשה,

אבל לא אוכל לדעת

 

מהו, וַיוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטוּרה?

 

ולשיקול הדעת כל הפרשה זו היא בסתיה.

כלומר, שהיא בסתירה להמשכת הביאור בדבר

הנשמה והגוף, שבזמן התחיה,

::::::::...................::::::::::

קפח) כשבא רב דימי, אמר, פרשה זו שמעתי ביאורה

ואיני זוכר,  ואמרו, העליונים החזקים, היינו המדרגות העליונים,

 המציאו הגילוי,  ואנו מה נומר,

 

פירוש:   בעת שחכמי האמת מבארים סודות הכתובים,


הנה אותן המדרגות שהכתובים מדברים מהן,

באות בעצמן לאותם החכמים, בעת ההוא,


וממציאות את עצמן שיביאו אותן לגילוי.

 

וזולת הסיוע שלהן, לא היה להם כוח לגלות שום סוד.



וזה שאמר רב דימי, שהעליונים החזקים לא המציאו את עצמם,

ולא סייעו לגלות הכתובים שבפרשה זו,

 

קם רבי יהודה ואמר, בישיבה של חברינו

בעלי המשנה הפרשה מגולה,

::::::::::...............:::::::::

קפט) קמ והלכו הוא ורבי ייסא ורבי חייא,

מצאו את רבי אלעזר בן של רבי שמעון,

והיה מגולה סוד התפילין,

 

נכנסו לפניו ואמרו לו, במה מתעסק אדונינו,

אמר להם טעם התפילין  אני אומר,

 

אשרי האדם המניח תפילין ויודע הטעם שלהן.

 

קצ) אמרו אם טוב הוא לפני אדונינו, יאמר לנו איזה דבר,

אמרו שמענו מאביך  

 

שהקב"ה, ברוב אהבתו שהיה לו לישראל,


אמר להם, לעשות לו משכן,

 כעין המרכבה העליונה של מעלה, ויבוא לשכון עימהם.

 

וזהו שכתוב, ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם.

 

ושמענו מאביך שכאן, במקרא הזה נסתם טעם התפילין.

 

קצא)  אמר להם בוא וראה: המקדש נעשה כעין העליון,

, בצורות מרכבותיו הקדושות.

ואחרי כן, הישרה הקב"ה את שכינתו עימהם.

 

כעניין הזה בטעם התפילין, שאותו האדם ומניחם,

 יהיה דוגמא למרכבות העליונות:

 

למרכבה התחתונה ולמרכבה העליונה.

כדי שתבוא המלכות שלו וישרה שכינתו עליו.

...............

כתוב את הכותרת כאן

כתוב את הכותרת כאן

השארת תגובה