זוהר: חיי שרה, סודות גוף ונשמה ותחיית המתים,

זהר פרשת חיי שרה,

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,       קרן אור ללימודי הקבלה

מאמר: ויטילהו את יונה אל הים,

.......:::::::::::::::::......

א) רבי יוסי פתח ואמר:  

וַישאו את יונה ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו.

 

כאן יש להסתכל, מהו הטעם, שהים הרעיש על יונה

ולא הרעיש עליו הארץ, דהיינו הנוקבא. הנקראת ארץ.

 

כיון שהולך לחוץ לארץ, כדי שלא תשרה עליו השכינה,

ונמצא שברח מארץ ישראל, שהם הסוד הנוקבא.

 

אם כן הים למה הים נאחז בו כשהלך,

ולא הארץ שממנה ברח?

 

ב) ומשיב: אלא ודאי, הדבר במקומו היה,

 ים למדנו, שהים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד.

 

פירושו:  ז' רקיעים, חג"ת נה"י של ז"א.

רקיע עליון  למעלה מהם נקרא מ"י, שהוא  ישסו"ת.

 

רקיע התחתון  שלמטה מכולם, שהם סוד המלכות של ז"א,

שממנה נבנית הנוקבא,

מקבל ב' האותיות מ"י מרקיע העליון,  שנעשים אצלה אותיות ים.

רקיע העליון משפיע החכמה שבו רק להנוקבא.

וע"כ קיבלה הנוקבא אותיות מ"י שבו, ונעשו בה ים,

 שיורה על חכמה שבנוקבא.

 

הים, הנוקבא, דומה לרקיע התחתון של ז"א,

כי מרקיע הזה כל בניינה.

 ורקיע זה דומה לכסא הכבוד, ישסו"ת,

שהם כסא לאו"א עלאין,

 

שע"כ קיבל הרקיע התחתון אותיות מ"י שבכסא הכבוד,

 ונעשה ים. וההפרש מהשם ארץ להשם ים,

שהשם ארץ של הנוקבא, אינו מיוחד על הארת חכמה שבה,

אלא רק על הברכה שבה,

 

אבל השם ים של הנוקבא,

מיוחד רק על הארת חכמה שבה, שמשם נמשך הנבואה.

 

ומשום זה, הים נאחז בו וקיבל אותו לתוכו,

משום שהיה בורח מפני הים, שהיה בורח מפני הנבואה,

הנמשכת מהמוחין דנוקבא, שהם בבחינת ים.

וע"כ הרעיש עליו הים ולא הארץ. וכן השליכוהו אל הים,

 שזה היה כדי להשיבו אל הנבואה שממנה ברח.

 

ג) וישאו את יונה ויטילוהו אל הים.

 כשהיו מטילים אותו אל הים, והטביעו אותו עד ברכיו,

היה הים שוכֵך.

הרימו אותו, זעף הים.

 

כל כמה שהטביעוהו כן שכך הים.

עד שהוא אמר בעצמו, שָׂאוני והטילוני אל הים.

 מיד וישאו את יונה ויטילוהו אל הים.

 

ד) כיון שנשלך אל הים פרחה ממנו נשמתו,

ועלתה עד כסא המלך ונדונה לפניו. והוחזרה לו הנשמה,

 ונכנס בפיו של אותו הדג, והדג מת.

ואח"כ חזר הדג לתחייה.

 

ה) בשעה שאדם עולה על המיטה וישן,

כל לילה ולילה יוצאת נשמתו ממנו,

ונדונה לפני בית דינו של המלך.

אם זוכה להשאר בחיים, הוחזרה הנשמה לעוה"ז.

 

ו) הדין הוא בשני דרכים.

כי לא דנים האדם על הרע, שהוא עתיד ונועד לעשות.

כמ"ש, כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם.

ולא על העתיד.

 ואל תאמר, שכן דנים האדם רק על הטוב שכבר עשה,

בלבד. אלא שמטיבים לאדם על הטוב של עתה,

ודנים אותו על הזכויות, שהוא עתיד לעשות,

שהוא ניצל בשבילם,

אע"פ שהוא עתה רשע.

משום שהקב"ה עושה טוב עם כל הבריות.

וכל דבריו שעושה הוא רק להיטיב לכל.

 וע"כ, אינו דן האדם על הרע שעתיד לעשות.

 

וע"כ נדון האדם לפני הקב"ה, שיודע העתידות.

כי הביא המאמר הזה אשר האדם נדון בכל לילה,

כדי לבאר מה שאמר לעיל על יונה,

שיצאה נשמתו ונדון לפני הקב"ה.

 

 

ז) כיון שהטילו את יונה אל הים, כתוב, ויעמוד הים מזעפו.

ים העליון, הנוקבא. כשהכעס נשקט הוא בעמידה.

 

בשעה שהדין שורה בעולם, בית דין, הנוקבא,

כאשה מעוברת המתקשה לֵילֵד,

וכאשר ילְדה, הבהלה שָׁככה.

 

כן כשהדין שורה בעולם, אינו נשקט ואינו נח,

עד שנעשה הדין ברשעים.

 ואז המנוחה שלו לעמוד במקומו בשלימות ולהימצא בקיומו.

 כמ"ש, ובַאֲבוד רשעים רינה.

 

ח) ובאבוד רשעים רינה. וכתוב, החפוץ אחפוץ מות רשע.

הרי שאין נחת לפני הקב"ה כשנעשה דין ברשעים?

 אלא כאן, קודם שנשלמה הסאה, אז אינו חפץ במות רשע.

וכאן לאחר שנשלמה הסאה,

שאז, באבוד רשעים רינה.

מאמר: ודוּמָה קם ומקבל בחשבון

............:::::::::::::::::::::::..............

ט) ויהיו חיי שרה. עיקר המשנה הוא. כלומר תמצית המשנה.

כי ארוכה הייתה וקיצורה.  אנחנו, בעלי המשנה,

 קרובים היִינו לפנימיות המדרגה,

שמענו קול מתהפך להשפיע ממעלה למטה ומתפשט בעולם.

 

פירוש בעל הסולם,

מאחר שז"א, שהוא קול, עלה והכריע והשלים ב' קווים ימין ושמאל

 של בינה, בהארתו שם ממטה למעלה,

הוא מתהפך ומתפשט משם לעולם,

 ומאיר ממעלה למטה

 הקול, עוקר הרים, ומשבר סלעים תקיפים.

 

כלומר, שהארתו עוקר ומשבר כל הקליפות.

רוחות גדולות עולות, האוזניים פתוחות.

 

פירוש:  כי מבאר מאַין כוח השפעתו של הקול, ז"א,

 שרוחות גדולות, ספירות הז"א, שנקרא רוח,

עולות לאוזניים, בינה, בסוד מ"ן, ונעשה שם קול.

והוא מכריע שם בין ב' קווים של בינה,

ומתלבש החכמה שבשמאל בחסדים שבימין,

 

ואז נפתחו האוזניים להאיר. ובשיעור שהקול פתח האוזניים

להאיר, כן מתפשט ומאיר גם הוא.

י) הקול היה אומר בנסיעותיו, בהשפעתו, שנקרא נסיעה,

משום שהולך בשלושה מקומות,

קַצֵץ חֵלק. וישנים הדוממים, שהשינה בחורֵי עיניהם,

 חוזרים ועומדים על מעמדם.

 

פירוש בעל הסולם

אין קו אמצעי יכול להכריע בין ב' הקווים ולכלול אותם זה בזה,

מטרם שממעט את קו השמאל מג"ר לו"ק של ג"ר.

שבעת הארת השמאל בלי התכללות בחסדי הימין,

נסתמים כל האורות ונחשך הלילה

 ובני אדם ישנים. כלומר, שנסתלקו מהם המוחין.

 

 וז"ש, שהקול, קו אמצעי, אומר קצץ חלק, שמצווֶה בכוחו למעט חלק הג"ר של ג"ר מהארת קו השמאל, ואז ישנים הדוממים

שהשינה בחורֵי עיניהם, מחמת הארת השמאל

בלי התכללות בימין, שסתם להם האורות.

 

נמצאים עתה, שהם חוזרים ועומדים על מעמדם.

כי עתה, אחר שנתמעטו הג"ר של שמאל,

נכללו השמאל וימין זה בזה, והאורות נפתחים.

 

וע"כ נתעוררו הישנים והשיגו המוחין שלהם,

שהם קיומם. מלך, הנוקבא, שמקבלת מז"א, שנקרא קול,

 

שמדבר: שימרו השערים. השליט על צבאות רבות,

 עומד על מעמדו. אחר שהמלך, הנוקבא,

קיבלה המוחין מקול, קו אמצעי,

 אמרה, שימרו השערים. משום שמיעט הג"ר,

 המשפיעים מלמעלה למטה.

לפיכך אמרה גם הנוקבא, שימרו השערים,

שלא ימשיכו ממעלה למטה. ואז השליט על צבאות רבות,

שהוא מט"ט, עומד על מעמדו, כלומר שקיבל המוחין מנוקבא.

.......................

יא) כולם אינם מרגישים ואינם יודעים, שהספר פתוח,

ובשֵם כתוב, ודוּמָה קם ומקבל בחשבון.

 

פירוש:  ג' הללו, ספר שֵם וחשבון הם בהנוקבא.

כי הנוקבא עצמה נקראת ספר, שבה כל הנשמות, וממנה יוצאות.

וכל נשמה ונשמה יש לה בהספר, שהוא הנוקבא,

 

שיעור קומה, והוא נקרא, שֵם.

 ושיעור קומה ההיא יוצאת בזיווג על מסך.

ומסך הזה נקרא, חשבון,

משום שקומת הזיווג מחושב ומשוער בעוביות המסך.

 

וז"ש, שהספר פתוח, שהנוקבא פתוחה לקבל נשמות מז"א.

ובשֵם נכתבו, שכל נשמה יש לה שיעור קומה מיוחדת,

 

שָׁם בהספר. שהיא יוצאת על חשבון, שהוא המסך.

 ודוּמָה, שהוא מלאך הממונה על המתים,

לדונם בקברותיהם, ולהכשירם לתחיית המתים,

 

 ועל נפשות הרשעים לדונם בגיהנום. קם בהיתמנות שלו, ומקבל כוח לדון הגופות בחשבון, שהוא המסך של קו אמצעי.

פירוש:    יש ב' מיני דינים ועונשים:

א. הנמשכים משליטת קו שמאל מטרם שבא מקו אמצעי .

ב. הנמשכים מקו אמצעי עצמו

אחר שהכליל ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה.

 

והוא מחמת מקו אמצעי ממעט הג"ר של קו שמאל,

המשפיע ממעלה למטה. ומכוח זה, כל אלו הכלים,

שבלעו פעם הארה זו ממעלה למטה,

  מחויבים להתבטל ולהתחדש פעם שנית.

 

 ונודע, שעניין אכילת עצה"ד,

הוא המשכת השפע ממעלה למטה.

שמטעם זה נגזר המיתה על הגופות.

 

 ומכוח הארת קו האמצעי,

מחויבות הגופות להתבטל לגמרי, להירקב בקבר,

עד שלא יישאר מהם כי אם תַרוָוד [מצקת] רקב.

כי לא יצא מהם הזוהמה שקיבלו, בפחות מזה.

 

ואח"ז, בזמן התחייה, חוזרים ומתחדשים.

והממונה על הדין הזה, המלאך דוּמָה,

שהוא קם להִתמנוּת שלו, לדון הגופות בקברותיהם,

 שמקבל מכוח החשבון, מהמסך דחיריק שבקו אמצעי,

 הנקרא חשבון,

 

כלומר, מין הב' שדינים ועונשים, הנמשכים מקו אמצעי,

 מהמסך שלו.

ולפיכך, רק אלו שזכו בחייהם לקבל המוחין מקו אמצעי,

הנה אחר מיתתם, ידונו גופותיהם ביד דוּמָה, מכוח קו אמצעי.

 

אבל אלו שבחייהם לא זכו לקבל המוחין של קו אמצעי,

אלא שהיו דבוקים בקו שמאל,

הרי הדינים ועונשים הבאים עליהם הם ממין הא',

ולא מקו אמצעי.

 

 וע"כ אחר מיתתם לא יקבל דוּמָה את הגופות שלהם,

מכוח שדיניו רק מקו אמצעי.

ואלו, שלא זכו בו בחייהם, איך יזכו בו לאחר מיתה?

 

וההפרש, אם הגופות ידונו תחת יד דוּמָה או לא,

הוא גדול מאד.

כי עניין תחיית המתים נמשך מזיווג הכולל הגדול,

שיהיה בגמר התיקון, שענינו, שכל הזיווגים והקומות,

שיצאו מהם בזה אחר זה במשך ששת אלפי שנה,

 

 יתקבצו כולם בזיווג הכולל בבת אחת.

 שסיבת קיבוצם בבת אחת, מביא אור גדול מאד,

 המביא את גמר התיקון.

 

ולפיכך אלו הגופות שנדונו תחת יד דוּמָה,

מבחינת הזיווגים שבקו אמצעי,

מכוח החשבון שבכל זיווג,

נעשו בזה מוכנים לקבל ג"כ קיבוץ כל הזיווגים

בבת אחת שבגמר התיקון, ויעמדו לתחיית המתים.

 

שזהו שהמלאך דוּמָה מקבל המתים, בחשבון,

כלומר במידת הזיווג. ואח"כ, לעת תחיית המתים, מוציאם בחשבון.

כי אז יתקבצו כל החשבונות לחשבון אחד, ויחיו המתים.

 

אבל הנדונים ממין הא' של העונשים, מקו השמאל,

 אשר גופותיהם לא נכללו בחשבון שמקו אמצעי,

 שדוּמָה אינו מקבלם מחמת זה בחשבון,

 הם לא יקומו לתחיית המתים,

כי אין להם חלק באור גדול הזה,

שנתקבץ מכל הזיווגים שבקו אמצעי.

 

ושוכני עפר, הרשעים, אינם בכלל הזיווג של קול ודיבור,

אלא שחוזרים לחוץ.

 

כלומר, אע"פ שכבר באו בפנימיות, כדי לקבל מקו אמצעי,

 יחזרו לחוץ ולא ירצו לקבל ממנו.

כי קו האמצעי, הנקרא טוב, להיות מחושב בהם,

 כלומר להשפיע להם בחשבון.

אבל הם אינם רוצים בגילגול והיפוך.

 

 כי המוחין הנמשכים בחשבון מקו אמצעי, נמשכים בגילגול,

שמתגלגלים ובאים בזה אחר זה,

בסדר ג' נקודות, חולם, שורוק, חיריק.

 

 וכן ניתקן היפוך המדרגות בהארת השמאל,

שמה שהיה בו מקודם

לכן ג"ר למעלה    ואחריהן ו"ק,    ואחריהן גזר דינו,

נתהפכו, והגזירת דינו נעשה עליון,

 ואחריה ו"ק, ולבסוף כולם הג"ר.

 

 וזהו, שאלו הרשעים הדבקים בקו שמאל,

 אינם רוצים בהמוחין מקו האמצעי,

 משום שהמוחין של קו האמצעי באים בגלגול על ג' נקודות,

 ובהיפוך המדרגות בקו שמאל.

והם אינם רוצים בגלגול והיפוך, להיותם חפצים רק

 בג"ר של שמאל, הנמשכים להם ממעלה למטה.

 

יב) משום שאינם חפצים במוחין הבאים בגילגול והיפוך,

נופלים ואינם עומדים לתחייה.

וע"כ, הרשעים נמחים מספרו של דוּמָה.

 כי הוא מקבל רק בחשבון מקו אמצעי,

 שהרשעים אינם כלולים ממנו.

 

 וע"כ, מי ידרוש אותם בעת תחיית המתים?

כי שבעת תחיית המתים, יקבל המלאך מט"ט חשבון בבתי קברות,

מן דוּמָה.

אבל אותם הרשעים שאינם בחשבון של דוּמָה,

מי ידרוש אותם לתחיית המתים?

ומי יושב בחשבון שלהם? רומז בזה לקליפה הקשה,

הנקראת סיחון, היושב בחשבון, שהוא הלעומת כנגד דוּמָה.

 

כי דומה פירושו דממה,  וסיחון הוא שיחה ודיבור.

 ואוי להם ואויי לחייהם ואויי למכאוביהם.

בשבילם נאמר, ימחו מספר חיים, כי אינם עומדים לתחיית המתים.

.....................................

מאמר: מלך לשדה נֶעבָד.

......::::::::::::::::::::::::::::::......

יג) ויהיו חיי שרה. מה השינוי, שנאמר מיתתה בתורה

מכל נשי העולם, שלא נאמר מיתתן בתורה.

 הרי כתוב, ותמות רחל, ותמות שם מרים.

יד) בכולן לא כתוב כמו שכתוב בשרה,

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שְׁנֵי חיי שרה.

שהרי בכולן לא נמנו ימים ושנים כמו לשרה.

בכולן לא כתוב פרשה מיוחדת, כמו לשרה.

 

משום שהיא המדרגה, שכל הימים והשנים של אדם בה תלויים,

מאלו המוחין, שהם חיי שרה, המרומזים בהמספרים,

מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים,

נמשכים החיים של האדם.

 

טו) ויתרון אֶרץ, הנוקבא, בכל, יסוד של ז"א,

כי מיסוד יוצאים רוחות, ונשמות, ותועלת העולם.

 

מלך לשדה נֶעבָד. המלך הקב"ה. לשדה נֶעבד.

 כשהוא נתקן כראוי. מלך עליון, ז"א,

שנתחבר לשדה, כשהוא נֶעבָד.

 

 שדה, אשר ברכוֹ ה'. כלומר, הנוקבא, כמ"ש,

 כריח שדה, אשר ברכוֹ ה'.

 כי כשנעבד ונתתקן בכל הצורך כראוי,

 אז מלך העליון, ז"א, מתחבר עימו.

טז) מלך זה השכינה, ששורה בביתו של אדם,

להיתתקן בה, שהאדם נשוי ומזדווג באשתו,

כדי להוליד ולעשות פירות.

והשכינה מוציאה נשמות לשכן אותן בה.

 ומשום זה היא מתחברת רק לשדה נֶעבָד.

 

יז) מלך, זוהי אשה יראת ה',

 כמ"ש, אשה יראת ה' היא תתהלל. כלומר השכינה.

 

 לשדה נֶעֱבד, זוהי אשה זרה, הס"א, כמ"ש, לשמרך מאשה זרה.

 משום שיש שדה ויש שדה.

 יש שדה שכל הברכות והקדושות שורות בו,

 כמ"ש, כריח שדה, אשר ברכוֹ ה'. שהיא השכינה.

 

ויש שדה, שכל חורבן, וטומאה, וכליה, והריגות, ומלחמות שורות בו.

 שהוא הס"א.

ומלך הזה, השכינה, לפעמים שנֶעבד לשדה ההוא, להס"א.

 שכתוב, תחת שלוש רגזה אֶרץ,

ושיפחה כי תירש גבירתה. שהשדה של ס"א תירש השכינה.

 

ואז מלך הזה, שהוא השכינה, נתכסה אורה ונחשכה,

עד שתיטהר ותתחבר למעלה לז"א.

 

יח) משום זה בא השעיר של ראש החדש,

שאז נפרד שדה ההוא, הס"א, מן המלך הקדוש, השכינה,

 

וברכות אינן שורות בשדה ההוא, בס"א.

אבל כשהוא נֶעבָד לשדה ההוא, לס"א,

אז כתוב, כי בשדה מצאה, את השכינה,

צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה.

כי בשדה, היינו הס"א.

 

יט) באה חוה לעולם, נדבקה באותו הנחש,

 והטיל בה זוהמה, וגרמה מוות לעולם ולבעלה.

 

באה שרה וירדה, למקום הס"א, ועלתה,

ולא נדבקו בה הקליפות, כמ"ש, ויעל אברם ממצרים,

הוא ואשתו וכל אשר לו. בא נח לעולם,

מה כתוב, ויישת מן היין וַיִשכר וַיִתגל.

...................................

מאמר: מי שממעט את עצמו

.........::::::::::::::::::........  

כא) אשרי הוא מי שממעט את עצמו בעולם הזה,

 כמה הוא גדול ועליון בעולם הנצחי .

מי שהוא קטן בעולם הזה, הוא גדול בעולם הנצחי.

ומי שהוא גדול בעולם הזה, הוא קטן בעולם הנצחי.

שכתוב, ויהיו חיי שרה. מאה, שהוא חשבון גדול, כתוב בו שנה,

למיעוט של שנה אחד המעיט אותו.

שבע, שהוא חשבון קטן, הגדיל אותו והִרבה אותו, שכתוב בו שנים.

 

כב) בוא וראה   אין הקב"ה מגדיל, אלא להמקטין עצמו .

 ואינו מקטין, אלא להמגדיל עצמו.

אשרי הוא מי שמקטין עצמו בעולם הזה,

  כמה הוא גדול במעלה לעולם הנצחי .

................................

מאמר: ויהיו חיי שרה.

כג) ויהיו חיי שרה. אלו החיים הם כולם למעלה, בבינה.

מאה שנה, שהוא כתר, למעלה.

 ועשרים שנה, שהם חכמה ובינה, למעלה.

ושבע שנים, שהם ז"ת, למעלה.

שהם ג"ר וז"ת של בינה,

שמשם קיבלה שרה החיים, שהם המוחין.

 

אמר רבי שמעון: בוא וראה, סוד הדבר, מה השינוי,

בכולן נאמר שנה, ובשבע, נאמר שנים.

 שכתוב, מאה שנה, ועשרים שנה, ואח"כ, שבע שנים.

 

כד) אלא מאה שנה שָם כלל הכל, כלומר כתר,

הכולל כל עשר הספירות, שכל אחת כלולה מעשר, והן מאה.

כי נכלל שם מקום העליון הסתום מכל סתום, שהוא א"א,

המאה ברכות שבכל יום.

 

 כלומר, שהוא משפיע מאה ברכות אל המלכות,

בכל יום ממאה ספירות שבו.

וא"א הוא הכתר של אצילות.

 וכן עשרים שנה, שהם חו"ב, נכלל בהם א"א,

 שהוא סתום מכל סתום.

 ומשום כך כתוב בהם שנה, לשון יחיד, שהוא סוד היחוד.

 כי מחשבה ויובֵל, שהם חו"ב, אינם נפרדים זה מזה לעולם.

 כי ג"ר מקושרים זב"ז כאחת.

 

כה) אבל ז' שנים, שהן ז"ת של בינה, הן נפרדות זה מזה.

ויוצאות מכלל הסתום שלמעלה, שהוא א"א,

כי הן עומדות למטה מפרסא של א"א שבחזה שלו.

 

 והפרסא מפסקת ביניהן לא"א. ואע"פ שהכל הוא יחוד אחד בשווה,

 

אבל הז"ת נבחנים בדין ורחמים לכמה צדדים ודרכים.

 משא"כ למעלה בג"ר דבינה,

שא"א מתלבש בהם מבחינת למעלה מחזה, ואין שם דין כלל.

 

 ומשום זה באלו שבע שנים כתוב בהם שנים, ולא שנה,

כמו בג"ר. וכל ע"ס ג"ר וז"ת נקראים חיים.

 וע"כ כתוב, ויהיו חיי שרה, שהיו ממש,

שנבראו ועמדו למעלה בע"ס של בינה.

 

כו)  אמר רבי חייא: למה כתוב מיתת שרה יותר משאר נשים?

כי כשנעקד יצחק, היה בן ל"ז שנה. וכיון שנעקד, מתה שרה,

 

שכתוב, ויבוא אברהם. בא מהר המוריה, מעקדת יצחק.

ואלו ל"ז שנה, מיום שנולד יצחק עד הזמן שנעקד,

הם היו ודאי חיי שרה, כחשבון, ויהיו, שהוא בגימטריה ל"ז שנים. שהם מיום שנולד יצחק עד שנעקד. ובכדי להשמיענו זה,

 כתוב מיתת שרה בתורה.

....................................

מאמר: וַיישַרנה הפָרות

...................

כז) רבי יוסי פתח (תהילים צ"ח) מזמור שירו לה' שיר.

 מקרא זה בארו החברים , שהפרות אמרו אותו.

כמ"ש, וַיישַרנה הפרות בדרך.

 מהו וַיישַרנה? דהיינו,שהיו אומרים שירה חדשה.

 ואיזה שירה אמרו? מזמור שירו לה' שיר חדש.

 

כח)  כאן יש להסתכל,  כל מה שברא הקב"ה בעולם ,

כולם אומרים תשבחות ושירים לפניו, בין למעלה ובין למטה.

ואם תאמר, לפי זה הפרות מעצמם אמרו שירה זו, כן הוא ודאי.

 

אבל אלו הפרות הארון היה עליהם, וכיון שהארון נלקח מהם,

 היו גועות, כדרך שאר פרות העולם. ולא אמרו שירה.

 ודאי הארון שעליהם עשה אותם לזַמר.

 

כט) כתוב, מזמור. ובכל המקומות כתוב, מזמור לדוד,

או, לדוד מזמור. וכאן לא נאמר, דוד, לגמרי,

אלא, מזמור, בלבד.

והוא משום שהרוח הקודש עתיד לזמר אותו,

 בזמן שיקים הקב"ה את ישראל מעפר .

 

 וע"כ לא נאמר כאן, לדוד. ואז, שירו לה' שיר חדש.

כי זה הוא חדש,

 כי שיר כזה, לא נאמר עוד מיום שנברא העולם .

 

ל)  אמר רבי חייא כתוב, אין כל חדש תחת השמש.

 וכאן, שיר הזה הוא חדש, והוא תחת השמש,

 

כי תחת השמש יהיה. ומיהו השיר חדש.

 זוהי הלבנה, שהיא הנוקבא.

 כי אז תהיה הלבנה חדשה תחת השמש.

 שתתחדש אורה להיות כאור החמה, שהוא ז"א.

 

 מהו הטעם, שיהיה חדש תחת השמש?

זהו שאמרו שכתוב, כי נפלאות עשה.

ומה המה הנפלאות? שכתוב, הושיעה לו ימינו וזרוע קודשו,

שהם  הסוד: ימינו ושמאלו, חסד וגבורה.

הושיעה לו. למי? לאותה המדרגה  הנקבא

משום שנסמכה בהם הנקובא,  בימין ושמאל,

, כמ"ש, הושיעה לו ימינו, וזרוע קודשו, הוא שמאלו.

וע"כ הושיעה לו ימינו, ודאי פירושו לאותה המדרגה

שהיא נקראת מזמור, רוח הקודש, הנוקבא.

שתהיה אורה כאור החמה.

 בזמן שיקומו מתי עולם ויתעוררו מעפר. אז יהיה חדש,

מה שעוד לא נעשה בעוה"ז.

 

לא)  רבי יוסי אמר: בזמן שיעשה הקב"ה נקמות בעולם בשביל ישראל, אז יאמר שיר חדש הנ"ל, כלומר, בביאת המשיח.

שאינו בזמן אחד עם תחיית המתים.

 

כי לאחר ביאת המשיח יתעוררו מתי העולם מעפר,

והעולם יתחדש בקיום שלם. שלא יהיה כבתחילה,

 כשהמוות שלט בעולם, משום שהנחש גרם מוות בעולם לכל,

ונטמא העולם ונחשכו פניהם של הבריות.

.........................

חיי שרה:  מאמר: ואיבה אָשִׁית בינך ובין האישה

עורך ומגיש: רבי דוד קורן ....  קרן אור ללימודי הקבלה

......כ' בחשון. ה"תשפ"ג.......

...................

לב) ואיבה אָשִׁית בינך ובין האישה.  שואל מהו ואיבה?

ואומר שהוא כמ"ש חלפו עם אוניות איבה.

כי כמה אוניות שטות תוך ים הגדול,

ויש ביניהם אוניות וספינות נבדלות זו מזו,

 

ואלו אוניות של הנחש השטות ביניהם נקראות אוניות איבה.

 

ים הגדול הוא הנוקבא.

אונייות השטות בים הן מדרגות הארתה לתחתונים.

 אוניות הנחש הן אחיזות הנחש לינוק ממנה,

ואחיזות אלו מכונות איבה.

 

ואיבה אָשִׁית בינך ובין האישה

כלומר שיתן לו אחיזה לינוק מהנוקבא.

 שאחיזה זו נקראת איבה.

 

לג) בינך ובין האישה. כמ"ש,

אישה יראת ה', המלכות. בין זרעך,

 

 אלו הם שאר כל העמים עובדי עבודה זרע,

שהם זרעו של הנחש.

ובין זרעה, ישראל, שהם זרעה של המלכות.

 

 הוא יְשׁוּפְךָ ראש,

 זה הקב"ה, שעתיד לבער את הנחש מן העולם.

שכתוב, בילע המוות לנצח.

וכתוב, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

 

לד) ראש. זהו לעתיד לבוא, שיחיו המתים.

כי אז יהיה העולם ראש, משום שיתקיים בראש,

שיאירו בו ג"ר, שהם עולם העליון.

 

ואתה תְּשׁוּפֶנוּ עקב. זהו בעוה"ז עתה,

לפני גמר התיקון, שהעולם הוא עקב,

 ואינו בקיום שלם,

ונחש ההוא נושך את העולם ומחשיך פני הבריות.

 

 

לה) בוא וראה: ימיו של אדם נבראו ועמדו במדרגות העליונות,

בז' ספירות  חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות.,

 

כיון שגמרו להתקיים באלו המדרגות,

כמ"ש, ימי שנותינו בהם שבעים שנה,

כנגד ז' ספירות  שכל אחת מהן עשר.

אין עוד מדרגה להתקיים בה. ומשום זה, ורוהבם עמל ואוון, והם כלא היו. ורוהבם פירושו יותר מזה,

 

כלומר אם חי יותר מע' שנים הם רק עמל ואוון,

כי אין עוד ספירה להמשיך החיים ממנה.

 

וע"כ שנים הללו הם כלא היו כלל, שאין בהם חפץ.

 

 

לו) אבל ימיהם של הצדיקים הווים ומתקיימים.

כלומר, אפילו אם הם חיים יותר מע' שנה.

 

כי הם מקבלים ממזל העליון,

שהוא מוסיף חיים על ע' שנה, כמה שרוצה.

 

כמ"ש, ויהיו חיי שרה.

וכן, ואלה ימי שני חיי אברהם.

 

ואם תאמר, הרי גם בישמעאל כתוב,

 ואלה שני חיי ישמעאל,

אע"פ שלא היה צדיק, הוא משום שעשה תשובה.

וע"כ נאמר, אלה, בימיו, כמו באברהם.

.....................

 

מאמר: גולמי ראו עיניךָ

........מדרש הנעלם,........

 

רבנן פתחו במקרא הזה

לז) לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים.

היוצא לדרך יתפלל ג' תפילות, ולומר לאלו השלושה,

אינו צריך ג' ברכות נפרדות,

אלא אפילו בברכה אחת יכול לעשותו.

כי כל שאלותיו של אדם יכול לכלול אותם

 בברכת שומע תפילה.

 

לח) אמר רבי יהודה: כל מעשיו של אדם כתובים

בספר, בעולם העליון,

הן טוב והן רע. ועל כולם הוא עתיד ליתן את הדין.

 

כי כתוב, גולמי ראו עיניך.

שאותם הדברים שעשה הגוֹלם,

הגוף, שאינו משגיח מה שיהיה בעוה"ב,

כולם ראו עיניך, כי עיינת בהם.

 

ועל סיפרך כולם יכתבו.

ליתן עליהם דין וחשבון לעוה"ב.

לפיכך יקדים אדם תפילתו תמיד קודם למעשהו,

 ויועיל לו.

 

לט) אמר רבי יצחק: אין אדם עושה עבירות,

אלא מי שהוא גולם ולא אדם.

 

אותו אדם שאינו מסתכל בצרכיה של נשמה הקדושה,

אלא כל מעשיו כבהמה זו שאינה משגחת ואינה יודעת.

 

אמר רבי בו, לרבי יצחק, וכי נקרא דוד גולם

דהיינו שאינו מסתכל בנשמה

שהוא אומר אותו הכתוב.  אמר לו רבי יצחק

 

 אדם הראשון אמר לאותו הפסוק, גולמי ראו עיניך.

כי גולם פירושו חומר, מטרם שנשלם צורתו.

 

ואמר, קודם שזרקת בי נשמה, שהייתי גולם,

ראו עיניך לעשות בצורתי אנשים שיהיו דומים לי.

ועל סיפרך כולם ייכתֵבו.

שייכתֵבו בשמותיהם, מי הם. ימים יוצָרו.

שיוצְרו כצורה זו שלו. ולא אחד בהם,

שלא נשאר אחד מהם.

 

מ) אמר רבי בא:  למה: שואל,

למה לא נשאר מאותם הדומים לצורת אדם הראשון אף אחד?

 כל אלו שהיו דומים לאדם הראשון,

או אפילו דומים לו רק ברמז, כחומר ולא בבירור,

 

 לא מתו מיתת עצמם. כמו שנאמר בפרקי רבי אליעזר ובסוטה

וכולם הוכו באותו עניין ממש, שהיו דומים לאדם הראשון.

שמשון לקה בכחו ושאול בצוארו כמו שנאמר שם,

 

בוא וראה אמר רבי יהודה: צורתו של אדם הראשון

ויופיו, הייתה כזוהר הרקיע העליון על כל הרקיעים,

וכאותו האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעוה"ב.

 

ולפיכך, כל אלו שהיה בהם רמז משהו מצורתו של

אדם הראשון, הוכו בו ומתו.

 

מא) כי כך דרכיו של הקב"ה. אם נותן עושר לאדם,

 הוא לזון את העולם, ולעשות מצוותיו.

לא עשה זה, אלא שמתגאה בעושרו, בו יוכה,

שכתוב, עושר שמור לבעליו לרעתו.

 

אם נותן לו בנים, הוא כדי ללמדם דרכיו של הקב"ה

 ולשמור מצוותיו, כאמור באברהם,

כי ידעתיו למען אשר יצווה.

לא עשה זה, אלא שמתגאה בהם, בהם הוא מוכה.

 

 

וכך בדרך זה, כאשר נתן הקב"ה להם מיופי הטוב העליון

של אדם הראשון,

נתן להם זה לשמור מצוותיו ולעשות רצונו לא עשו זה,

אלא שנתגאו. באותו היופי שנתברכו בו, בו הוכו.

 

 

מב) כשברא הקב"ה את אדם הראשון בעוד שהיה גולם,

מטרם שזרק בו הנשמה, קרא לאותו המלאך,

שהוא ממונה על צורות בני אדם, ואמר לו,

 

עַיֵין וצור בצורתו של זה, שישה אנשים.

והם: שמשון, שאול, עשהאל,

יאשיהו, צדקיהו, אבשלום.

וזהו שכתוב, ויולֶד בדמותו כצלמו. ויקרא את שמו שֵׁת,

כלומר שישה, שישה אנשים.

 

מג) מאותו העפר ממש שנברא אדם הראשון,

לקח הקב"ה לברוא אלו שישה אנשים. וקרא לו שֵׁת,

 

שפירושו שישה. כלומר, שקרא והזמין שישה אנשים.

וזהו שכתוב, ויולֶד בדמותו כצלמו.

כלומר, מאותו הבצק שנברא הגולם שלו.

וע"כ נאמר, גולמי ראו עיניך.

שפירושו, שעיינת לעשות דומים אליו.

ועל ספרך כולם יכתבו. כולם,

שלא שמרו מה שנתן להם הקב"ה, וניגרשו מן העולם.

 

 

מד) מצאנו שלג' משמרות מתחלק הלילה, כלומר לג' פעמים ד' שעות. וכל משמרת, יש לו להקב"ה עניין מיוחד עם האדם. והוא כאשר הנשמה יצאה הימנו, ואותו הגולם, הגוף, נשאר ישן על מיטתו, ואז נשמתו עולה בכל לילה לפני הקב"ה. ויש לו עניין מיוחד עימה בכל משמרת ומשמרת. אם היא זוכה, שמחים עמה למעלה. ואם לא, דוחים אותה לחוץ.

 

...........................

מ"ה) אמר רבי יהודה אמר רב, מאי דכתיב (בשיר השירים ה')

השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי

מה תגידו לו שחולת אהבה אני.

 

אמר רבי פנחס אמר רבי יהודה,

הנשמה אומרת לאותם הנשמות הזוכות ליכנס

לירושלים של מעלה, והם נקראות בנות ירושלים,

על שזוכות ליכנס שם,

 

לפיכך הנשמה אומרת להם,

השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי

שזהוא הקב"ה,

 

רב אמר, זה זיו האספקלריה של מעלה

מה תגידו לו שחולת אהבה אני. ליהנות מזיו שלו,

 

אותה התשוקה, והכסוף שכספתי בעולם על הכל,

לפיכך אני חולה,

 

מו) רבי יהודה אמר, זו אהבה שאוהבת הנשמה לגוף,

שכיון שנשלם קצו של הגוף אותם הימים שנגזרו עליו,

 

כמו שאומר הכתוב: ויהיו חיי שרה,

מה כתוב: ויקום אברהם מעל פני מתו וגו'.

 

אמר רב יהודה אמר רב, מה כתוב בפסוק קודם זה,

ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען.

 

מז) רבי יצחק אמר רבי יוחנן, ברא*) הקב"ה לאדם,

והכניס בו ארבע דברים, הנחלקים בגוף,

 

אמר רבי יהודה, המחוברים בגוף,

רבי יצחק אמר, הנחלקים בגוף, שהם חולקים להתפרש,

כל אחד ליסודו,

 

כשיוצא האדם מן העולם הזה,

רבי יהודה אומר, המחוברים בגוף, בחייו,

משמע מקרא שכתוב: ותמת שרה,  זה הגוף,  בקרית ארבע,

 

אלו ארבע יסודות. היא חברון, שהיו מחוברים בגופו,

בחייו. בארץ כנען, בעולם הזה,

הבוחר אדם בזמן מועט.

 

מח) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. היינו,

כל שבעת הימים, נפשו של אדם, פוקדת לגופו,

ומתאבלת עליו,

 

זה שכתוב: (איוב י"ד)

אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל,

כהאי גוונא, ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה,

ויבוא אברהם, זו היא הנשמה,

לספוד לשרה, זה הגוף,

 

מט) אמר רבי יצחק, בשעה שהנשמה זוכה,

ועולה למקום מעלתה, על משכוותם הוללך נכחה.

מהו הולך נכחה?.

 

אמר אבי יצחק,  הנשמה הולך נכחה למקום העדן,

הגנוז לה,  מאי משמע?.

אמר רבי יהודה, מהאי משמע, נכחה כתוב,

בה"א. ובשעה, שאינה זוכה, והיא ראויה לקבך*)

עונש, הולכת משוממת, ומבקרת בכל יום לגוף, ולקב'ר,

........................

 

נ) אמר רבי יוסי: עצם קולית הקשה, עצם הירך,

שהוכה ומש ממקומו ומוסרח לכאן ולכאן,

הוא הולך ומבקר את מקומו שנים עשר חודש.

 

כך אותה הנשמה הראויה לקבל עונש,

הולכת בחוץ בעולם ופוקדת את מקומה,

בעולם ובבית הקברות שנים עשר חודש.

 

נא) רבי יהודה אמר, בוא וראה: ויקם אברהם מעל פני מתו. כאשר הנשמה בשלמות העליון, מבינה,

נתווסף בה ה' ונקרא אברהם.

וכאן כתוב, כמו שאינו צדיק כל כך,

שכתוב, ויקם אברהם,

ואתה עושה מי שיושב בכסא גדול,

שירד לשבת בתוך כיסא קטן תחתון.

 

כי עניין ה'  של אברהם שנתווסף לו,

רומז שעלה והשיג המוחין הגדולים מבינה.

 

והכתוב, ויקם אברהם מעל פני מתו,

יורה על המוחין של קטנות, המאירים לגוף.

 

כי, ויקם, פירושו קבלת מוחין, המעמידים אותו על רגליו.

מעל פני מתו, מהפנים השייכים לגוף המת, שנקרא שרה,

שהם מוחין של קטנות.

 

וכיוון שהנשמה נקראת בשם אברהם,

הרי זה יורה שכבר יש לה מוחין דגדלות מבינה עלאה.

וא"כ איך אומר הכתוב, ויקם אברהם מעל פני מתו,

שיורה על מוחין דקטנות.

שאתה עושה את היושב בכיסא גדול,

לירד לשבת בכיסא קטן תחתון.

 

 

נב) אמר רבי שמעון: אלא כך אני מחליט בביאור הכתוב.

ויקם אברהם מעל פני מתו,

 כשהנשמה ראויה לעלות למקום העדן שלה,

היא מגינה קודם על הגוף הקדוש שיצאה משם,

 

ואח"כ היא עולה למקום מעלתה.

ויקם אברהם מעל פני מתו,

 שמקודם שהנשמה מסתלקת מהגוף לעלות לגן עדן,

היא ממשיכה בשביל הגוף מוחין הראויים לו,

כדי שיוכל להתחבר במניין עם שאר גופות הצדיקים.

 ואלו המוחין מרומזים בהכתוב, ויקם אברהם.

 

נג) וידבר אל בני חֵת. הם שאר גופות הצדיקים,

הנפחדים ומוכים בעולם למען יראת קונם.

ומפחדים וחתים על שהם שוכני עפר.

וע"כ נקראים בני חת.

 

שואל: ולמה צריכה הנשמה את גופות הצדיקים?

אומר רבי יהודה: כולם כתובים במניין,

שמכניסם בחשבון ומוציאם לתחיית המתים בחשבון.

 

וע"כ דיברה עימהם הנשמה,

כדי שהגוף יהיה במניין עימהם.

וע"כ כתוב, וידבר אל בני חת.

 

נד) ומה אמרה להם הנשמה, שנקראת אברהם?

אמרה בדרך פיוס ובדרך כבוד,

גר ותושב אנוכי עימכם. שאמר להם, גוף

 

הזה יהיה עימכם במניין אחד בחיבור הזה.

כמ"ש, ויענו בני חת את אברהם,

שהם ענו לו כמו כן בדרך כבוד ובדרך פיוס.

...........................

 

נה) מהו נשיא אלהים אתה. אמר רבי פנס.

קודם שיצא הצדיק מן העולם. בת קול

יוצאת בכל יום, על אותם הצדיקים בגן עדן

הכינו מקום לפלוני שיבא לכאן.

 

ועל כן הם אומרים, מאת אלהים מלמעלה, אתה נשיא,

בכל יום בתוכנו, במבחר קברינו, במבחר הצדיקים,

 ובחברת הצדיקים בכל יום בתוכנו,

 

מנה אותו, הכניסהו בחשבון עמנו,

ואיש ממנו לא ימנע, את המניין,

כי כולנו שמחים בו, ומקדימים לו שלום,

..................

השארת תגובה