זוהר. פרשת בהר כל המאמרים מהזוהר.

כל פרשת בהר מהזוהר
.............

מאמר מוקדה על המזבח כל הלילה

א (ויקרא כה) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וְגוֹ'. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (ויקרא ו) זֹּאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה וְגוֹ'. פָּסוּק זֶה בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בֵּאַרְנוּ שהיא המלכות, שֶׁהִיא עוֹלָה וּמִתְחַבֶּרֶת עִם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בְּזִוּוּג שָׁלֵם בסוד ייחוד יעקב ולאה בחצות לילה.

ִב הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה וְגוֹ'. בֹּא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה בלילות החול וְהַשְּׁעָרִים של גן עדן העליון סְתוּמִים וסגורים שלא יכנס זר,

 

הַדִּינִים הַתַּחְתּוֹנִים של החיצונים מִתְעוֹרְרִים בָּעוֹלָם, וְהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים בתחילת הלילה הקליפות הנקראים: חֲמוֹרִים וַאֲתוֹנוֹת וּכְלָבִים. חֲמוֹרִים שהם משמרה ראשונה שהיא חמור נוער הֲרֵי בֵּאַרְנוּ שהוא סוד רוח הטומאה המתפשט בתחילת הלילה להזיק לבני אדם, והוא סוד עשרה חמורים ועשר אתונות ששלח יוסף ליעקב אביו כדי להניע אותם, שהם סוד עשר ספירות דזו"ן דקליפה,

 

 וּכְלָבִים וַאֲתוֹנוֹת לֹא מְשׁוֹטְטִים וְלֹא הוֹלְכִים בעולם, אֶלָּא בָּהֶם עוֹשִׂים כְּשָׁפִים לִבְנֵי אָדָם, כְּמוֹ בִּלְעָם שרכב על אתונו, וּפֵרְשׁוּהָ. אָז בתחילת הלילה כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם יְשֵׁנִים וטועמים טעם מיתה, וְהַמִּזְבֵּחַ הַתַּחְתּוֹן הַחִיצוֹן שהוא מלכות בעת שמלאה בדיני החיצונים שׂוֹרֵף בדין הגבורה כדי להשפיע את כח הדין לחיצונים.

 

ג בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה מִתְעוֹרֶרֶת רוּחַ צָפוֹן שהוא סוד ה' גבורות דאמא הנמשכות אל המלכות כדי להכניע את הקליפות, וּמֵאוֹתוֹ הַמִּזְבֵּחַ הַתַּחְתּוֹן ממלכות יוֹצֵאת שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ שהיא סוד ה' גבורות שביסוד דמלכות, שעולות בסוד מ"ן לז"א, וְהַשְּׁעָרִים של היכלות הרחמים נִפְתָּחִים, וְהַדִּינִים הַתַּחְתּוֹנִים שהם דינים דנוקבא שהם החיצונים מִתְכַּנְּסִים לַנְּקָבִים שֶׁלָּהֶם אל נקב דתהומא רבא, וְאוֹתָהּ שַׁלְהֶבֶת ה' גבורות שביסוד דמלכות, שעולות בסוד מ"ן לז"א הוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת, וְשַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן נִפְתָּחִים שהקב"ה יורד להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, שאז יש ייחוד יעקב ולאה,

 

עַד שֶׁמַּגִּיעָה אוֹתָהּ הַשַּׁלְהֶבֶת אל המלאך גבריאל הנקרא תַּרְנְגוֹל, וּמִתְחַלֶּקֶת לְכַמָּה צְדָדִים שֶׁל הָעוֹלָם לשרים הממונים על התרנגולים, שיעוררו אותם לקרוא ולעורר את בני האדם משנתם, וְנִכְנֶסֶת תַּחַת כַּנְפֵי הַתַּרְנְגוֹל, וְהוּא קוֹרֵא.

 

ד אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא בֵּין הַצַּדִּיקִים בגן עדן ומשתעשע בתורה שלהם בסוד עליית מ"ן, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְשַׁבַּחַת אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁמַּגִּיעַ הַבֹּקֶר. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ הַבֹּקֶר נִמְצָאִים מְסַפְּרִים בְּסוֹד אֶחָד זה עם זה, שזה סוד משמורה שלישית שהיא אישה מספרת עם בעלה,

בסוד ייחוד יעקב ולאה שיש באיילת השחר,

וְיֵשׁ לָהּ נַחַת עִם בַּעְלָהּ בסוד הייחוד.

 

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה וְגוֹ' שכל הלילה המלכות שורפת בדינים שלה. עַד הַבֹּקֶר, שֶׁהֲרֵי בַּבֹּקֶר הַדִּינִים וְהַשַּׁלְהָבוֹת שׁוֹכְכִים, וְאָז מִתְעוֹרֵר מידת החסד של אַבְרָהָם בָּעוֹלָם הממתיק את הדינים, וּמְנוּחָה הִיא שֶׁל הַכֹּל על ידי חוט של חסד המתפשט בעולם.

 

להמשיך זוהר חי רעיא מהימנא אות טז

 

הקדמה

עניין שמיטה ויובל!

כל מלאכה הוא בסוד עולם העשיה בו מאיר שם א״ל אדנ״י.

 

כל אותם בחינה של מעלה הובררו מאליהם על ידי המחשבה ולא היו צריכים אל מעשה התחתונים שעל ידיהם יתבררו, כי הקליפות שבתוכן הטוב – אין לאלו הקליפות כל כך כח, ולכן הטוב נברר מהם על ידי המחשבה.

 

בחינות המ״ן של המלכות אשר הם בחינות עשיה, הם עיקר ושורש ותוקף הקליפות! לכן לא היה בהם כח לתקן ולברר הבחינות של מ״ן דמלכות שיש באלו המלכים שכנגדה כי הם נתונים בעומקי הקליפות החזקים והמלכות לא היתה יכולה לברר – אלא על ידי אדם הראשון! ועל מעשיו ותפילותיו היה מכניע את הקליפות ואז היו מתבררים חלק המ״ן דמלכות.

 

אם אדם הראשון לא חטא – הוא היה מברר חלקי המלכות לגמרי, והיה מתבטל הרע לגמרי מהעולם, וכל הנשמות הקדושות היו יוצאים מהקליפות. אבל כאשר חטא אדם הראשון הוצרך שיתברר לאט לאט בכל תפילה, עד בוא המשיח, כי כאשר יתברר הכל – יבוא המשיח ויתקיים: בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח.

 

עיקר הבירור הוא שיתבררו רגליים ועקביים דקדושה, שהם בחינות עשיה, ושם הוא סיום הקדושה, כי העקביים של אדם קדמון מתלבשים בעשר ספירות דעשיה, וכל אחד כלול מן מאה, והם אלף ימים, ושם הקליפות כולם... ובהשתלם להזדכך האור מעולם העשיה בסוד י׳ עקב,

 

שהם עשר צינונות אור שניתנו בעקב שהוא עולם העשיה, ושם הגלות אלף ימים ששורשן מן הדעת שהוא בגלות,

הרי ב׳ פעמים כתף שבגימטרייה 500 עולה אלף,

 

שבכל יום ויום מתבררים מעט מעט עד שיבוא משיח, ואז יהיה אור הלבנה אור שבעת הימים, ובכל שבת עולים העולמות למדרגתם, ולא יצטרכו למעשה של עשיה, וכל האורות שלהם כלולים באצילות – ששם הכל מחשבה!

 

בשמיטות הארץ עולים ג״ר דבריאל אל היכל קודש קודשים במלכות דאצילות, יחד עם כללות פנימיות של כל העולמות. כמו בעת תפילה וסמיכתה לגאולה,

 

וזה סוד: וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה – אשר אז המלכות צריכה לשבות מעולם העשיה בו מאיר שם א״ל אדנ״י, כדי להורות שעיקר צורך המלכות אל התחתונים שיבררו המ״ן שלה – כדי לזכות אותם!

 

מלאכת הארץ בשמיטה מבזה את המלכות, ומורה שיש חסרון במלכות כאילו היא צריכה את התחתונים, ולכן:

·      בשמיטה שובתים ממלאכת הארץ – להורות שהמלכות עלתה לז״א להתברר הכל במחשבה.

·      ביובל ז״א עולה עד הבינה, שיצאו עבדים לחירות בחמישים שערי בינה.

 

אין דבר שלא בא מז׳ מלכים שמתו, וצריכים לתקנם על ידי תורה ומצוות ותפילה ומעשים טובים – להעלותם בסוד מ״ן. וכל בחינות עשיה של אבי״ע צריכים תיקון על ידי מעשי התחתונים כולל עיניינים השפלים של העולם הזה.

 

 

מפתחא סותם את הפתחים של הבינה והמלכות, אשר:

הבינה בסוד בתולה שפיתחה צר, ורחמה צר

המלכות בסוד בתולה סגורה אשר איש לא ידעה

 

בלילה המפתחא סוגרת פתחי המלכות, ובפרט אחר החורבן והגלות.

 

המלכות היא סוד מזבח החיצון הבוער כל הלילה, אשר מבער את אש הגהינם לכבותה.

 

בחצות לילה נעשה הכלי בבינה ומלכות, ויוצאות שלהבות שהם ה׳ גבורות מנצפ״ך המתגברים כל הלילה, עד שבבוקר כולם מתחברים בסוד נקודת ציון שביסוד המלכות, וזה גורם לשיכוך דהינים ושלהבות על ידי אור קדמון שהוא אור החסד של אברהם, ואז נעשה זיווג יסוד ומלכות בשלימות בנקודת ציון, אשר אז: וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה', כלומר, שהמלכות דמלכות נכללת ביסוד המלכות, ואז מזדווגת בנחת עם המלך, וזה שַׁבָּת לַה' ממש, שיסוד המלכות הנקרא נקודת ציון הוא סוד שַׁבָּת.

 

 

 

 

מאמר ושבתה הארץ שבת לה׳

ה בֹּא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ ונבנה בית המקדש, לֹא נִמְצְאוּ בָהּ הַדִּינִים הַתַּחְתּוֹנִים שהם דינים דנוקבא, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שהיא המלכות הָיְתָה בָּהּ בִּמְנוּחָה עַל פְּנֵי הַכְּרוּבִים בקודש הקודשים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁכָּתוּב (ישעיה א) צֶדֶק יָלִין בָּהּ אשר צֶדֶק היא המלכות שהיא לנה בבית המקדש. אָז הָיָה לָהּ נַחַת מֵהַכֹּל, שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יְשֵׁנִים עַד שֶׁמַּקְרִיבִים אֶת הַקָּרְבָּן שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּמִסְתַּלְּקִים הַדִּינִים. וְהָעוֹלָה הָיְתָה בּוֹעֶרֶת עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאָז הָיָה לָהּ נַחַת מֵהַכֹּל, וְלֹא נִמְצָא אֶלָּא אִשָּׁה עִם בַּעְלָהּ שהיא סוד רחל שהיתה בייחוד פנים בפנים עם ז"א. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: כִּי תָבֹאוּ וְגוֹ' (ויקרא כה) וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, מְנוּחָה בייחוד עם ז"א בְּוַדַּאי בלי דינים. וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'שַׁבָּת לַה' מַמָּשׁ בלי דינים כלל בימי החול, כמו בשבת.

 

בזמן הגלות – יש רשות לחיצונים לשוטט בעולם.

בזמן בית המקדש – החיצונים לא היו משוטטים בעולם, כי עשן העולה היה נכנס לצד צפון בנוקבא דתהומא רבא, ומשם היו החיצונים נהנים, ולכן באותו הזמן החיצונים לא היו משוטטים לבקש את טרפם.

 

ו עוֹד פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר, (שמות כא) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וְגוֹ' וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. מִשּׁוּם שֶׁכָּל בֶּן יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמּוֹל שעל ידי זה הוא נכנס במלכות,

 

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֹשֶׁם קָדוֹשׁ על ידי הפריעה, שעל ידי זה הוא נכנס ביסוד, יֵשׁ לוֹ מְנוּחָה בַּשְּׁמִטָּה שהיא סוד המלכות הכלולה בשבע מידות, שאז היא נקראת בת שבע, שֶׁהֲרֵי שֶׁלּוֹ הִיא אוֹתָהּ שְׁמִטָּה שהיא מלכות,


 לָנוּחַ בָּהּ כי הוא במדרגת צדיק שביסוד, ולכן המלכות היא נחלתו. וְזוֹ נִקְרֵאת שַׁבַּת הָאָרֶץ, ו

 

ַדַּאי חֵרוּת מן הקליפות יֵשׁ בָּהּ ולכן כתוב: וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם, אשר השביעית היא מידת המלכות המוציאה את העבד העברי לחירות, ואין צורך לחירות מהבינה שהוא ביובל. מְנוּחָה מן הדינים בָּהּ. כְּמוֹ שֶׁשַּׁבָּת הִיא מְנוּחַת הַכֹּל, כָּךְ גַּם הַשְּׁמִטָּה הִיא מְנוּחַת הַכֹּל ואינה רק שביתת הארץ, מְנוּחָה הִיא שֶׁל רוּחַ מצד היסוד וְגוּף מצד המלכות, ובשביל זה כתוב: כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.

 

רפ״ח ניצוצין הם שורש העבד, שהוא עניין הצלם שהוא ממוצע בין הנשמה והגוף!

 

שורש הצלם הוא הדעת הכולל חסד וגבורה, אשר:

·      החסד כולל ה׳ חסדים שהם מים

·      הגבורה כולל ה׳ גבורות שהם אש

 

בהתחלה יש לז״א צלם בסוד איש מלחמה, ובזה הצלם ז״א יורד בששת ימי החול להלחם ולהכניע הרע ולהעלות הטוב.

אחר כך כשז״א מקבל מוחין, אז נקרא: צלם אדם.

זה סוד עבד הוי״ה! אשר:

יה״ו הם סוד צלם

ה׳ היא סוד דמות

 

אדם הכולל זכר ונקבה!

 

י׳ דיה״ו היא ם׳ דצלם שהיא חכמה הכלולה מארבע מוחין שכל אחד כלול מעשר, והם ארבעים שבגימטרייה ם׳, שהם סוד ארבע יודין של שם ע״ב: יו״ד ה״י וי״י ה״י, אשר שם ע״ב מתלבש בצלם אהי״ה דיודין שבגימטרייה קס״א שבגימטרייה צל״ם עם הכולל, והוא אור מקיף בסוד אויר, והוא סוד: מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה.

 

ל׳ דצלם היא סוד ה׳ דיה״ו, אשר שם ס״ג מאיר בנה״י דבינה, ששם מתלבשים המוחין הנקראים מגדל הפורח באויר, , כי המגדל נאחז בבחינה ראשונה של האויר, שהוא סוד אור המקיף.

 

צ׳ דצלם הוא ו׳ דיה״ו המתפשט בכל ט׳ ספירות דז״א, והוא נקרא צ׳ דצלם שהוא סוד מלך שבגימטרייה 90 שבגימטרייה צ׳.

 

עיקר הצלם הוא עבד! שהוא אותיות ב׳ ע״ד, דהיינו שני עדים, שהם:

א. יצר טוב הנקרא עבד עברי שהוא משורש מטטרו״ן

ב. יצר רע הנקרא עבד כנעני שבגימטרייה 276 שבגימטרייה עו״ר והוא סוד קליפות נגה.

 

הצלם הוא לבוש ממוצע בין צורה לחומר!

הכלי בנוי מג׳ מדרגות:

א. אור – שהוא הנשמה

ב. לבוש – שהוא הצלם שהוא צורה

ג.   כלי – שהוא גוף שהוא חומר

 

בעולם האצילות הכל זה אין סוף, אבל בעולם העשיה אחר חטא אדם הראשון החומר נעשה מהעפר של העולם הזה, וכל מה שאדם עושה בתורה במצוות ובתפילה – הכל כדי לתקן החומר והצלם!

 

אנחנו צריכים לברר את יצר הרע שהוא עבד כנעני ולהפוך אותו למלאך קדוש, שיצא מכלל ארור ויתדבק בברוך, כמו אברהם ואליעזר עבדו, אשר אז ישובו ניצוצות הצלם.

 

עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים גימטרייה 1358 גימטרייה בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד שמשם יונק מטטרון שהוא חנוך, שבאלו שש קצוות יעבוד לברר הרפ״ח ניצוצין.

 

 

ז בֹּא רְאֵה, ה' הִיא מְנוּחַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים ולכן אות ה' נחה במבטא הדיבור. מִשּׁוּם כָּךְ, ה' עֶלְיוֹנָה דהוי״ה שהיא בינה, ה' תַּחְתּוֹנָה דהוי״ה שהיא מלכות. ה' עֶלְיוֹנָה היא מְנוּחַת הָעֶלְיוֹנִים, ה' תַּחְתּוֹנָה היא מְנוּחַת הַתַּחְתּוֹנִים. ה' עֶלְיוֹנָה, היא סוד שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים דהיינו מ״ט שערי בינה. ה' תַּחְתּוֹנָה היא סוד שֶׁבַע שָׁנִים בִּלְבַדָּן. זוֹ ה' תַּחְתּוֹנָה נקראת שְׁמִטָּה, וְזֶה ה' עֶלְיוֹנָה נקראת יוֹבֵל.

 

המוחין של הארת חכמה מביאים מנוחה, וכן ההארה ממטה למעלה היא סוד מנוחה.

 

מקור גילוי החכמה הוא בה' עֶלְיוֹנָה דהוי״ה שהיא סוד בינה, אמנם משם לא נמשך כלום לתחתונים, אלא רק המלכות מקבלת ממנה. ולכן: ה' עֶלְיוֹנָה היא מְנוּחַת הָעֶלְיוֹנִים, ה' תַּחְתּוֹנָה היא מְנוּחַת הַתַּחְתּוֹנִים.

 

ה' עֶלְיוֹנָה היא מְנוּחַת הָעֶלְיוֹנִיםשאינה נמשכת לתחתונים

ה' תַּחְתּוֹנָה היא מְנוּחַת הַתַּחְתּוֹנִים – שמן המלכות מקבלים התחתונים

ח וּכְשֶׁמִּסְתַּכְּלִים בִּדְבָרִים הַכֹּל אֶחָד כי המוחין דיובל שהיא בינה מאירים בשמיטה שהיא מלכות, ועל כן יש חירות גם בשמיטה, כמו ביובל. מִשּׁוּם כָּךְ: וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, בְּאוֹתָהּ מְנוּחַת הָאָרֶץ צְרִיכִים הָעֲבָדִים מְנוּחָה כי כשנמכר לעבד עברי הוא ירד ממדרגת ז"א למדרגת המלכות, ולכן המלכות מוציאה אותו לחירות. וּמִשּׁוּם כָּךְ: וּבַשְּׁבִיעִית יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. חִנָּם, מַה זֶּה חִנָּם? שֶׁלֹּא נוֹתֵן לַאֲדוֹנוֹ כְּלוּם.

 

הקליפות נקראים חִנָּם! ולכן עבד פטור ממצוות.

הקליפות הנקראים חִנָּם, כי על ידם אותו אדם נמכר לעבד, שאז הוא פטור מהמצוות.

 

חִנָּם פירושו בלי ברכה.

 

 

מאמר עול מלכות שמים

ט אֶלָּא סוֹד זֶה כָּאן לָמַדְנוּ, כָּתוּב (במדבר יא) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם, שפירושו בְּלִי בְרָכָה. שֶׁלֹּא הָיָה עָלֵינוּ בְּמִצְרַיִם הָעֹל שֶׁלְּמַעְלָה כי עבדים היינו לפרעה במצרים.

 

 בֹּא וּרְאֵה, עֲבָדִים פְּטוּרִים מֵעֹל הַמַּלְכוּת שֶׁלְּמַעְלָה שהוא מצוות קריאת שמע, וְלָכֵן עֲבָדִים פְּטוּרִים מִן הַמִּצְווֹת. מַה זֶּה עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם? אֶלָּא כְּאוֹתוֹ שׁוֹר שֶׁנּוֹתְנִים עָלָיו עֹל בַּהַתְחָלָה כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ טוֹב לְעוֹלָם.

 

וְאִם לֹא מְקַבֵּל עָלָיו אוֹתוֹ עֹל, לֹא עוֹשֶׂה דָבָר. כָּךְ גַּם צָרִיךְ לְאָדָם לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מלכות שמים בַּהַתְחָלָה, וְאַחַר כָּךְ שֶׁיַּעֲבֹד בּוֹ את הקב"ה בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ. וְאִם לֹא יְקַבֵּל עָלָיו אֶת זֶה בַּהַתְחָלָה, לֹא יוּכַל לַעֲבֹד את הקב"ה.

 

בפרשיות התפילין, פרשת שמע קודמת לפרשת והיה אם שמוע! אשר והיה אותיות הוי"ה שהוא הקב"ה.

זה כדי שאדם יקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצוות.


י זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (תהלים ב) עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה. מַה זֶּה בְּיִרְאָה? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיא) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה', וְזוֹ מַלְכוּת שָׁמַיִם שהיא המלכות הנקראת יִרְאָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ אמרו חז"ל, עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְעַל כָּךְ זוֹ דהיינו קבלת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם הִיא הָרֵאשִׁית שֶׁל הַכֹּל כי המלכות היא ספירה ראשונה ממטה למעלה. מִי מוֹכִיחַ? שאנו מניחים תְּפִלָּה, בַּהַתְחָלָה שֶׁל יָד שהיא סוד מלכות, ואחר כך אנו מניחים תפילה של ראש שהוא סוד ז״א, מִשּׁוּם שֶׁבָּזֶה במלכות הוּא נִכְנָס לִשְׁאָר הַקְּדֻשָּׁה. וְאִם זֶה המלכות לֹא נִמְצָא אֶצְלוֹ, לֹא שׁוֹרָה עָלָיו קְדֻשָּׁה לְמַעְלָה, מִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, (ויקרא טז) בְּזֹּאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' אשר זֹאת היא המלכות שבא מתחילים לבוא אל עבודת הקב"ה.

 

י זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (תהלים ב) עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה. מַה זֶּה בְּיִרְאָה? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיא) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה', וְזוֹ מַלְכוּת שָׁמַיִם שהיא המלכות הנקראת יִרְאָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ אמרו חז"ל, עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְעַל כָּךְ זוֹ דהיינו קבלת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם הִיא הָרֵאשִׁית שֶׁל הַכֹּל כי המלכות היא ספירה ראשונה ממטה למעלה. מִי מוֹכִיחַ? שאנו מניחים תְּפִלָּה, בַּהַתְחָלָה שֶׁל יָד שהיא סוד מלכות, ואחר כך אנו מניחים תפילה של ראש שהוא סוד ז״א, מִשּׁוּם שֶׁבָּזֶה במלכות הוּא נִכְנָס לִשְׁאָר הַקְּדֻשָּׁה. וְאִם זֶה המלכות לֹא נִמְצָא אֶצְלוֹ, לֹא שׁוֹרָה עָלָיו קְדֻשָּׁה לְמַעְלָה, מִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, (ויקרא טז) בְּזֹּאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' אשר זֹאת היא המלכות שבא מתחילים לבוא אל עבודת הקב"ה.

 

יא וְהָעֹל הַזֶּה שהוא המלכות לֹא שׁוֹרֶה בְּמִי שֶׁכָּפוּת לְאַחֵר, וְעַל כֵּן עֲבָדִים פְּטוּרִים מֵעֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם משום שהעבדים משועבדים לאדוניהם. וְאִם מֵהָעֹל הַזֶּה הֵם פְּטוּרִים, מִכָּל הַשְּׁאָר המצוות הֵם פְּטוּרִים, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁאָר המצוות לֹא שׁוֹרֶה עַל הָאָדָם, עַד שֶׁנִּמְצָא עִמּוֹ הָעֹל הַזֶּה של המלכות, כי מהמלכות עולים לשאר הספירות,

 

וּמִשּׁוּם זֶה הָיוּ אוֹכְלִים יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם חִנָּם בלי עול המצוות. אַף כָּאן: יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם כלומר, שיצא לחופשי מהקליפות הנקראת חִנָּם, אשר הקליפות שלטו במצוות שעשה כשהיה עבד, אבל עכשיו כשיוצא לחופשי – כל המצוות שעשה יוצאות איתו ועולות אל הקדושה, שֶׁהֲרֵי עֶבֶד הָיָה,

 

וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה - חִנָּם הוּא, בְּלִי עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם מאחר שירד למקום המלכות, כל המצוות שעשה שלטו בהם הקליפות. וְאַף עַל גַּב שֶׁחִנָּם הָיוּ מַעֲשָׂיו כלומר, שהיה באחיזת הקליפות, ועם כל זה - יֵצֵא לַחָפְשִׁי מהקליפות, וְתִהְיֶה לוֹ מְנוּחָה כי מאחר שעבד עברי כבר מהול – יש לו חלק במלכות, ולכן יש במלכות כח לשחררו.

 

 

מאמר ורצע אדוניו את אזנו

יב לְאַחַר שֶׁהוּא בְחֵרוּת מהקליפות וְנִמְצֵאת בּוֹ מְנוּחָה של קדושה, נוֹתְנִים עָלָיו עֹל, מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ לַחֵרוּת דהיינו מסוד שנה השביעית שהיא מלכות. כלומר, שהוא צריך לקבל עליו עול מלכות שמים, ולקיים כל המצוות כשאר כל ישראל. וְאִם בֶּן אָדָם יְסָרֵב לָצֵאת לַחֵרוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדנִי וְגוֹ', הֲרֵי בְּוַדַּאי פָּגַם בפעם נוספת אֶת אוֹתוֹ מָקוֹם את המלכות שפגם בה כשנמכר לעבד, שֶׁעָזַב עֹל מַלְכוּת שֶׁלְּמַעְלָה וְלָקַח אֶת עֹל אֲדוֹנוֹ. וְעַל זֶה מַה כָּתוּב? וְהִגִּישׁוֹ אֲדנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת וְגוֹ'. וְהִגִּישׁוֹ אֲדנָיו אֶל הָאֱלֹהִים, אֶל הָאֱלֹהִים סְתָם, דהיינו שמגיש אותו אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁפָּגַם אוֹתוֹ שהוא מלכות שֶׁגַּם כֵּן נִקְרָא אֱלֹהִים.

יג וּלְאֵיזֶה מָקוֹם יִקְרַב אֵלָיו? אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה. מִשּׁוּם שֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה שהוא המלכות הוּא הַפֶּתַח שֶׁלְּמַעְלָה דהיינו פתח לזכות דרך המלכות אל ז״א, וְנִקְרָא מְזוּזָה שבגימטרייה 65 שבגימטרייה אדנ"י, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.

 

 וְכֵיוָן שֶׁהוּא הִתְכַּוֵּן לִפְגֹּם אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה שהוא מלכות בפעם נוספת, כי אינו רוצה לצאת לחירות – כאילו מראה שאין כח במלכות להוציאו ולפרנסו כבן חורין, אוֹתוֹ פְּגָם נִשְׁאָר עִמּוֹ בּוֹ בְּגוּפוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: וְרָצַע אֲדנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם. יִהְיֶה עֶבֶד תַּחַת רַגְלֵי אֲדוֹנוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל כי עתה הוא יורד יותר ויותר בתוך הקליפות, שעד שאין המלכות יכולה להוציאו משם, וצריכה הבינה להוציאו כשיגיע היובל.

 

יד לָמָּה אֶת אָזְנוֹ? הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ אוזן ששמעה: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ, ופרקה מעליה עול מלכות שמים, וקיבלה על עצמה עול בשר ודם. אֲבָל שְׁמִיעָה תְלוּיָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה שהוא מלכות הנקראת שער תפילה, שדרך המלכות נכנסות התפילות להיות נשמעות למעלה,

 

עֲשִׂיָּה לְמַעְלָה בבינה. וּמִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל, כְּשֶׁקָּרְבוּ לְהַר סִינַי וְהָיוּ בְּאַהֲבַת לִבָּם לְהִתְקָרֵב לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה כמו מלאכי השרת, שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה הַשְּׁמִיעָה במלכות, וְאַחַר כָּךְ עֲשִׂיָּה בבינה, כמו בני אדם: שקודם שומעים ואחר כך עושים. הַשְּׁמִיעָה תְלוּיָה בַּשְּׁמִטָּה הַזּוֹ שהיא מלכות.

 

וְעַל זֶה שֶׁהוּא פָּגַם אֶת הַשְּׁמִיעָה הַזּוֹ ופגם במלכות, תִּפָּגֵם שְׁמִיעָתוֹ וְיִשָּׁאֵר בּוֹ פְּגָם לעולם, כי עכשיו מרצונו ירד למקום הקליפות, וְהוּא לֹא יִשָּׁאֵר עֶבֶד לַאֲדוֹנוֹ, עַד שֶׁיִּתְקָרֵב לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁפָּגַם שהוא המלכות, וְיִפָּגֵם הוּא לְפָנָיו, וְיִשָּׁאֵר בּוֹ אוֹתוֹ פְּגָם כלומר שישאר באחיזת הקליפות שבהם עניין הפגם, והמלכות נטהרת מכל הפגמים שלה. וּמִשּׁוּם זֶה: וְהִגִּישׁוֹ אֲדנָיו אֶל הָאֱלֹהִים סְתָם אשר מורה על המלכות, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְעַל זֶה: וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שלא יפגמו את המלכות בעבדות, כלומר שהמלכות תשבות מאחיזת הקליפות.

 

אות ד׳ ירדה בגלות בסוד דלה ועניה, אשר בגלות היא נקראת אֱלֹהִים.

 

מלכות דאצילות לא נקראת אֱלֹהִים אלא נקראת ה׳ דהוי״ה, לכן מקרבים את אותו שפגם במלכות: אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה, שהיא סוד אות ו׳ דהוי״ה שנשארה באצילות.

 

הפוגם במלכות גורם שלא תוכל לעלות לחירות לאצילות להזדווג עם יסוד...

 

עֲשִׂיָּה נקרא בריה חדשה!

על ידי אור עליון של תורה נעשה בריה חדשה במוחין חדשים מאור אין סוף, כי עֲשִׂיָּה באצילות כוללת מחשבה ומעשה ברגע אחד.

אבל שְׁמִיעָה, הדומה לאנשים אשר שומעים את המצוות מהמלך, הם הולכים בשליחות המלך על פי דיבורו שהוא בחינת מלכות.

 

במתן תורה ישראל הִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה – שהיינו שישראל הקדימו מדריגות אצילות לבריאה. אבל אותו העבד שפגם במלכות – נפגם באוזנו, דהיינו שנפגם בשְׁמִיעָה שלו, כי הוא שמע במתן תורה:

 

כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, ולא קיבל את זה, כי בחר להיות אבד לאדונו... ועל זה: וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'.

 

עיקר שמיטה ושביעית הוא במלכות דמלכות דעשיה, כי בשביתת הארץ דעשיה אנו מעלים את מלכות דמלכות דעשיה שהיא בעומקי הקליפות, מהסיבה שה׳ דאצילות נחלקה לאותיות ד״ו, אשר:

 

אות ד׳ – שהיא מלכות דמלכות דאצילות שירדה ונעשית נשמה אל בי״ע, והיא דלה ועניה, והיא נקראת אֱלֹהִים. גם המלכות דמלכות דעשיה נקראת ד׳ כי שם עיקר שכינה בגלות בבחינת אחוריים של אות ד׳

שירדה להיות נשמה אל בי״ע.

המלכות דמלכות דעשיה מחייה את הקליפות בסוד י״א סממני קטורות והיא בלועה ומעורבת בהם, ואינה יכולה לצאת לגמרי מהקליפות עד תיקון העולם בסוד: בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, אשר אז יסולק החיות מתוך הקליפות, אשר היום אנו עושים זאת מעט מעט על ידי תפילה וקטורת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאמר שמיטה ויובל

 

טו (ויקרא כה) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךְ וְגוֹ', וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבָּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁכָּתוּב (שמות כג) וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְגוֹ'. מָה הַטַּעַם: וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךְ כלומר, מה השייכות לאביונים עם השמיטה? מִשּׁוּם שֶׁהָעֲנִיִּים תְּלוּיִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה שהוא מלכות הנקראת שְׁמִטָּה, וּמִשּׁוּם זֶה תַּשְׁאִיר אוֹתָם לֶאֱכֹל. וְעַל זֶה, מִי שֶׁמְּרַחֵם עַל הֶעָנִי, נוֹתֵן שָׁלוֹם בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שהעניים תלויים בה, כלומר, שממשיך למלכות שפע מהיסוד הנקרא שָׁלוֹם, וּמוֹסִיף בְּרָכָה לָעוֹלָם, וְנוֹתֵן שִׂמְחָה מצד החסד וְכֹחַ מצד הגבורה לַמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא צְדָקָה שהוא תפארת, לְהוֹרִיק בְּרָכָה לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שהיא המלכות, כדי שתוכל להשפיע שפע ברכות אל בני ישראל שבעולם הזה, וּבֵאַרְנוּ.

 

בשנה השביעית עולות כל המלכויות שבבי״ע שהם אות ד׳ אל המלכות דאצילות.

 

האות ד׳ היא סוד דלה ועניה, כי כשיורדת אות ד׳ למטה אל בי״ע זה סוד: אִמָּא אוֹזִיפַת לִבְרַתָּא מָאנָהָא וְקַשִּׁיטָא לַהּ בְּקִישׁוּטָהָא.

 

וְעַל זֶה, מִי שֶׁמְּרַחֵם עַל הֶעָנִי, נוֹתֵן שָׁלוֹם בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל – דהיינו נותן שָׁלוֹם שהוא יסוד דז״א בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שהיא יסוד דמלכות הנקרא ציון שהוא בחינת אות ד׳ הנכללת ביסוד המלכות בעת עלייתה מבי״ע לאצילות.

וּמוֹסִיף בְּרָכָה לָעוֹלָם – דהיינו תוספת ברכה של הקב״ה, על ידי ישראל המעלים המלכות למקומה.

 

 

 

רעיא מהימנא

טז וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבָּת שַׁבָּתוֹן וְגוֹ'. מִצְוָה זוֹ לִשְׁבּת בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית היינו שביתת הארץ בשמיטה, וּלְאַחֲרֶיהָ לִשְׁבֹּת בַּשְּׁבִיעִי דהיינו לפדות עבדים בשנה השביעית להוציאם לחופשי, וְאַחֲרֶיהָ לְהַשְׁמִיט כְּסָפִים בַּשְּׁבִיעִית, וְאַחֲרֶיהָ לִמְנוֹת שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךְ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה היינו יובל.

 

כָּאן הַסּוֹד שֶׁל כָּל הַשְּׁבִיעִיּוֹת, שהם מִצַּד הַשְּׁכִינָה שהיא המלכות שֶׁנִּמְצֵאת שֶׁבַע מִצַּד הַצַּדִּיק שהוא יסוד שֶׁהוּא שְׁבִיעִי לַבִּינָה, וְהִיא המלכות בַּת שֶׁבַע, מִצַּד הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שהיא בינה המאירה במלכות, כי הבינה היא שביעית ממטה למעלה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ שדוד המלך אמר על המלכות (תהלים קיט) שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךְ.

 

ארבע מצוות אלו הם זו אחר זו בעלייה, והם:

1.  לִשְׁבּת בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית – היינו שביתת הארץ שהיא המלכות

2.  לִשְׁבֹּת בַּשְּׁבִיעִי –כשעבד עברי יוצא אל החירות, תחילת מדרגת הזכר היא ביסוד

3.  לְהַשְׁמִיט כְּסָפִים בַּשְּׁבִיעִית – שמיטת הכספים היא לטובת הלויים, שהם בסוד התפארת

4.  לִמְנוֹת שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים – מצוות היובל עולה אל הבינה

 

היובל הוא סוד הבינה שיש בה חמישים שערים, שהם חמישים אורות היוצאים משם מ״ב!

יז שֶׁבַע שֵׁמוֹת הֵם אבגית''ץ שהם: אב״ג ית״ץ, קר״ע שט״ן, נג״ד יכ״ש, בט״ר צת״ג, חק״ב טנ״ע, יג״ל פז״ק, שק״ו צי״ת, וּבָהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, כְּלַל הָאוֹתִיּוֹת מ״ב וְהַתֵּבוֹת שבע הֵם תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים דהיינו מ״ט, הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שהיא בינה היא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה כנגד שער החמישים, שֶׁבָּהּ בבינה:

 

וּקְרָאתֶם דְּרוֹר. בָּהּ דהיינו על ידי מוחין דבינה תִּהְיֶה שְׁכִינָה תַחְתּוֹנָה שהיא המלכות הנקראת אָרֶץ, דְּרוֹר פְּדוּת וּשְׁבִיתָה לְיִשְׂרָאֵל מפני המלכות היא אימם של ישראל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שז״א אומר אל המלכות (בראשית כח) וְהָיָה זַרְעֲךְ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אשר הָאָרֶץ היא המלכות, וכמו שעפר הארץ יש לה מנוחה ביובל – כן זַרְעֲךְ שהם ישראל.

יח לְכָל סְפִירָה דהיינו לכל שם מֵהַשֶּׁבַע הַלָּלוּ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם כנגד חג״ת נה״י, שֶׁהֵן שֵׁשׁ אוֹתִיּוֹת לְכָל אַחַת כלומר אב״ג ית״ץ, קר״ע שט״ן, וכו׳.

 

וּבָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שהוא הבינה בְּכָל סְפִירָה מֵהַשֶּׁבַע הַלָּלוּ מאיר למלאכים שנאמר בהם: (ישעיה ו) בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף,

וּבִינָה הִיא אַחַת שהיא כללות שם מ״ב, וְהַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא שֶׁבַע, וּלְמַעְלָה מִבִּינָה היה סופר כהן הגדול אַחַת וְאַחַת – הֲרֵי הכהן הגדול היה סופר בהזאה עֶשֶׂר סְפִירוֹת. שְׁתַּיִם, ג', וְד', וְה', וְו', וְז'.

 

בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו – כנגד חסד וגבורה

וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו – כנגד נצח והוד

וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף – כנגד תפארת ויסוד שהם מעופפים למעלה עד הדעת

 

כנגד הבינה שהיא כללות שם מ״ב, הכהן הגדול ביום הכיפורים בהזאת דם הפר והשעיר, היה סופר עֶשֶׂר סְפִירוֹת!

אַחַת הוא כתר

אַחַת וְאַחַת הם חכמה ובינה

אַחַת וְשְׁתַּיִם הם חסד וגבורה

אַחַת וְג' הם תפארת

אַחַת וְד' הם נצח

אַחַת וְה' הם הוד

אַחַת וְו' הם יסוד

אַחַת וְז' הם מלכות

 

יט כָּאן וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל כי מעלים בקודש! שבכל פעם מוסיף אחת. מִצַּד זָר דהיינו הס״א - וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר שהם סוד המים הזדונים שהיו הולכים וחסרים, בסוד פרים של סוכות, מָתַי הם מתמעטים? בְּמָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה שהיא מלכות שׁוֹרָה בְז'. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ח) וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַתֵּבָה רומזת על המלכות שנחה מדיניה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שהוא חודש תשרי, זוֹ הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה שמאז התחילו המים הזדונים להתחסר על ידי התגברות הקדושה. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, המלכות הִיא הַשְּׁבִיעִית וְהָעֲשִׂירִית כי המלכות היא עשירית מהכתר, ושביעית מחסד.

 

המלכות היא:

שביעית לחסד

עשירית לכתר

רביעית לחג״ת דהיינו רגל רביעי לכסא

7+10+4 = 21 שבגימטריה אֶהְיֶה

כ שֶׁעוֹלֶה בָהֶם במ״ט שנים השם אֶהְיֶה, שֶׁהִיא בִּינָה, והיא שְׁנַת הַיּוֹבֵל, הִיא נקראת: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, פַּעֲמַיִם אֶהְיֶה שבגימטרייה 21 חֶשְׁבּוֹן מ''ב, וּשְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת בפעמיים אֶהְיֶה יש בָּהֶם וביחד הם חֲמִשִּׁים כנגד חמישים שערי בינה, שֶׁבָּהֶם מִצְוָה לְחַשֵּׁב שְׁנַת הַיּוֹבֵל. וּבוֹ בַּיּוֹבֵל מִצְוָה לַחֲזֹּר לַאֲחֻזָּתוֹ בַּיּוֹבֵל, בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ וְגוֹ'. כָּל אֶחָד יַחֲזֹר בּוֹ לַדַּרְגָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁנִּשְׁמָתוֹ אֲחוּזָה מִשָּׁם דהיינו לשורש נשמתו, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ (קהלת יב) וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים וְגוֹ' דהיינו אל בינה הנקראת הוי״ה בניקוד אלהי״ם שהוא סוד אלהי״ם חיים.

 

ארץ ישראל העליונה היא סוד המלכות דאצילות! וכנגדה ארץ ישראל התחתונה.

כאשר נחלקה ארץ ישראל התחתונה על פי ה׳, היא נחלקה על פי אחוזת נשמתם ושורשם בבינה, ולכן ציווה הקב״ה שבכל יובל תשוב כל אחוזה לנחלת אבותיו של המוכר.

 

אותו הדבר גם למעלה, אשר הנשמות הנדחות חוזרות לאחוזתם. כי סוד הגילגול הוא הגלות של הנשמה מפני החטאים והעוונות, וזה עד היובל המביא חירות לכל נשמות המגולגלים, אשר בכוח היובל נמשך לנשמה סליחה וכפרה וחירות מעוונה, ואז יכולה לחזור לשורשה.

כא שְׁמִטָההיא סוד שְׁכִינָה תַחְתּוֹנָה, שֶׁהִיא מִשֶּׁבַע שָׁנִים ובה שורש הנפשות. יוֹבֵלהיא סוד הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, שהיא בִּינָה, הִיא לַחֲמִשִּׁים שָׁנִים ובה שורש הנשמות, וּבָהּ מִתְיַחֲסִים יִשְׂרָאֵל בִּיצִיאָתָם מֵהַגָּלוּת כי אז יחזרו כל הנשמות לשורשם בבינה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.

 

כְּגוֹן שֶׁיְּצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁאוֹתָם בַּעֲלֵי תוֹרָה בָּהּ שהם היו דור דעה, שהיו בעלי תשובה, אשר תשובתם עלתה עד הבינה, נֶאֱמַר בָּהֶם (שמות יג) וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּפֵרְשׁוּהָ אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים שהוא בינה, ובני ישראל נגאלו ביציאת מצרים על ידי שער החמישים שהוא בינה.

 

כל אחד ואחד מישראל בתשובתו עלה לאחד מחמישים שערי בינה, ולכן זכו אל הגאולה ואל החירות מהבינה!

 

ומי שלא זכה לבינה, איזה גאולה תהיה לו? יש בחינת גאולה גם מהמלכות!

 

כב וּשְׁכִינָה תַחְתּוֹנָה שהיא שמיטה הִיא גְּאֻלַּת בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה נֶאֱמַר בָּהּ: וּבָתֵּי עָרֵי הַחֲצֵרִים. שֶׁשְּׁנֵי בָתִּים יֵשׁ בַּלֵּב שהוא כנגד המלכות: אִם הֵם מִבַּעֲלֵי תוֹרָה, הֵם נִקְרָאִים בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה שהתורה מגינה עליהם, ואינם צריכים להמתין אל היובל,

 

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, (שמות יד) וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם והם נגאלים בסוד הגילגול, כי זכות התורה מעמידה נפשם באחוזתם. לַאֲחֵרִים שֶׁאֵינָם בַּעֲלֵי תוֹרָה ואין להם זכות התורה שמגינה עליהם, נִקְרְאוּ בָּתֵי הַחֲצֵרִים ואינם זוכים אל החירות עד תגבורת אור הבינה בסוד היובל.

 

פנימיות המלכות נקראת: בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה

חיצוניות המלכות נקראת: בָּתֵי הַחֲצֵרִים

 

כג אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לרעיא מהימנא, וַהֲרֵי מָצָאנוּ חֲצֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (אסתר ה) וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ. וּבְכָל מָקוֹם הַמֶּלֶךְ סְתָם שנאמר במגילת אסתר, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וַתַּעֲמֹד, אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה. נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, נֹכַח בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל ולכוון תְּפִלָּתָם לְשָׁם וְלִהְיוֹת האדם המתפלל נֹכַח בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. מִי זוֹ כָּאן חָצֵר הַפְּנִימִית? וַדַּאי שְׁנַיִם הֵם חַצְרוֹת בֵּית ה' שהם חיצוניות ופנימיות.

 

כד רעיא מהימנא אָמַר לוֹ הַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שְׁנֵי חֲצֵרִים, הֵם הַחִיצוֹנִיִּים שֶׁל הַלֵּב כלומר חיצוניות המלכות, וְהֵם שְׁנֵי אָזְנַיִם שֶׁל הַלֵּב. וּשְׁנֵי בָתִּים פְּנִימִיִּים, שְׁנֵי בָּתֵּי הַלֵּב שהם פנימיות המלכות. וּשְׁנַיִם הֵם הַבָּתִּים הַפְּנִימִיִּים שהם ג״ר דמלכות,

 

וּשְׁנַיִם הֵם בָּתִּים חִיצוֹנִיִּים שהם ז״ת דמלכות. וּבִזְמַן שֶׁיִּהְיֶה פֻרְקָן בביאת המשיח, תִּהְיֶה גְאֻלָּה לְכֻלָּם, לְאוֹתָם הַקְּרוֹבִים לַלֵּב,

שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה שהם נקראים בתים, וּלְאֵלֶּה הָרְחוֹקִים שֶׁהִתְקָרְבוּ על ידי התשובה ונקראים חצרות.

 

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נז) שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב. וּפֵרְשׁוּהָ, לָרָחוֹק מֵעֲבֵרָה שהיה רחוק מהשכינה מחמת עבירה שעשה, וחזר בתשובה והתקרב, וְלַקָּרוֹב מִמִּצְוָה למי שהיה קרוב אל השכינה מחמת מצווה.

 

 

מאמר לתקוע שופר ביובל

כה בְּאוֹתוֹ זְמַן הגאולה מִצְוָה לִתְקֹעַ בַּשּׁוֹפָר בַּיּוֹבֵל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בגאולת ישראל (ישעיה יח) כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ כך תראו ותשמעו את גאולת ישראל. כְּמוֹ שֶׁבִּתְקִיעַת שׁוֹפַר הַיּוֹבֵל כָּל הָעֲבָדִים יוֹצְאִים לְחֵרוּת, כָּךְ בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר מִתְכַּנְּסִים כָּל יִשְׂרָאֵל מֵאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֵם עַבְדֵי הַיּוֹבֵל שהם סוד אור הגאולה. שֶׁבְּבַעֲלֵי תוֹרָה, יֵשׁ בָּהֶם עֲבָדִים עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס שהם יבואו לארץ ישראל בדרך הטבע, וְנִקְרָאִים עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה שהם ז״א ומלכות. אֲבָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ שיש להם נשמה מז״א ומלכות דאצילות, לא יבואו בדרך הטבעאלא יתקייים בהם (שמות יט) וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי, שֶׁהֵם כַּנְפֵי חַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה.

 

ברגע שתהיה הגאולה יבואו אלו ואלו, אלא:

בעלי תורה העובדים על מנת לקבל פרס – יטרחו עצמם במסע

ואלו הנקראים בנים – הקב״ה ישלח להם חיות של המרכבה שיביאו אותם

 

וזה כמו שהיה ביציאת מצרים, אשר:

בני ישראל – באו על עננים

ערב רב – טרחו בדרך

כי אלו בנים ואלו עבדים.

כו מִצְוָה אַחַר זוֹ - לָתֵת לַלְוִיִּם עָרִים לָשֶׁבֶת. וּמִשּׁוּם שֶׁהֵם לֹא הִשְׁתַּתְּפוּ בָעֵגֶל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָלַק אוֹתָם אֵלָיו, שֶׁיִּהְיוּ מְנַגְּנִים לוֹ בְּכַמָּה מִינֵי נִגּוּן בבית המקדש. שֶׁכֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם, וּלְוִיִּם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם, וְיִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם, שֶׁיֵּשׁ שָׁם כַּמָּה מִצְווֹת.

 

מכאן הרעיא מהימנא מונה 51 מצוות השייכות לכהנים ללוים ולישראל בעניין עבודת בית המקדש:

 

כז מִצְוָה אַחַת - לַעֲשׂוֹת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.

ב' - לְוִיִּם שׁוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ.

ג' - יִשְׂרָאֵל לִירָא מִן הַמִּקְדָּשׁ.

ד' - עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

ה' - לְהַקְטִיר קְטֹרֶת פַּעֲמַיִם.

ו' - כֹּהֲנִים תּוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ.

 ז' - לְקַדֵּשׁ זֶרַע אַהֲרֹן בַּמִּקְדָּשׁ.

ח' - לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי כְהֻנָּה בַּמִּקְדָּשׁ.

ט' - רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם לַעֲבֹד בַּמִּקְדָּשׁ.

 

כח י' - לִהְיוֹת הַכֹּהֲנִים עוֹשִׂים קָרְבָּנוֹת בַּמִּקְדָּשׁ.

 י''א - לִפְדּוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁים.

י''ב - קָרְבַּן הַיּוֹלֶדֶת בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. י''ג - לִמְלֹחַ קָרְבָּנוֹת בַּמִּקְדָּשׁ.

י''ד - לַעֲשׂוֹת הָעוֹלָה כְּמִשְׁפָּטָהּ.

ט''ו - לַעֲשׂוֹת הַחַטָּאת כְּמִשְׁפָּטוֹ.

ט''ז - אֲכִילַת קָדָשִׁים כַּמִּשְׁפָּט לַכֹּהֲנִים.

י''ז - אֲכִילַת שְׁיָרֵי מְנָחוֹת.

ח''י - לַעֲשׂוֹת מְנָחוֹת כְּמִצְוָתָן.

י''ט - לְהָבִיא קָרְבָּנוֹת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

כ' - לְהָבִיא נֶדֶר אוֹ נְדָבָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

כ''א - לְהָבִיא קָרְבְּנוֹת קָדָשִׁים, תְּמוּרוֹת וּוְלָדוֹת.

כ''ב - לְהַקְרִיב שְׁנֵי תְמִידִין כְּהִלְכָתָן.

 כ''ג - לְהַדְלִיק אֵשׁ תָּמִיד עַל הַמִּזְבֵּחַ.

 

כט כ''ד - לַעֲשׂוֹת תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן. כ''ה - לְהַדְלִיק נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה. כ''ו - לְהַקְרִיב מִנְחָה בְּכָל יוֹם. כ''ז - לְהַקְרִיב מוּסָף בְּשַׁבָּת. כ''ח - לְהַסְדִּיר לֶחֶם וּלְבוֹנָה. כ''ט - לְהַקְרִיב קָרְבַּן מוּסָף בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. ל' - לְהַקְרִיב בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח. ל''א - לְהַקְרִיב בְּיוֹם הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ לְעוֹלָה. ל''ב - לְהַקְרִיב קורבן הָעֹמֶר היינו ספירת העומר. ל''ג - לְהַקְרִיב קָרְבַּן מוּסָף בְּשָׁבוּעוֹת. ל''ד - לְהַקְרִיב שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בְּשָׁבוּעוֹת. ל''ה - לְהַקְרִיב מוּסָף בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. ל''ו - לְהַקְרִיב מוּסָף בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. ל''ז - לְהַקְרִיב מוּסָף בְּשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג. ל''ח - לְהַקְרִיב מוּסָף בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת. ט''ל - לִשְׂרֹף אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ. מ' - לִשְׂרֹף קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ. מ''א - לַעֲבֹד כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

ל מ''ב - הַמּוֹעֵל בַּהֶקְדֵּשׁ, קֶרֶן וְחֹמֶשׁ. מ''ג - קָרְבַּן חַטָּאת שיביא החוטא קרבן חטאת על חטאו. מ''ד - אָשָׁם תָּלוּי עַל סְפֵקוֹ. מ''ה - קָרְבַּן אָשָׁם וַדַּאי, עַל הַיָּדוּעַ. מ''ו - קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. מ''ז - קָרְבַּן סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁטָּעוּ. מ''ח - לְהַקְרִיב הַזָּב אַחַר שֶׁיִּטָּהֵר. מ''ט - קָרְבַּן זָבָה אַחַר שֶׁתִּטָּהֵר. נ' - קָרְבַּן יוֹלְדוֹת. נ''א - קָרְבַּן מְצֹרָעִים. מִשָּׁם וְאֵילָךְ שְׁאָר הַמִּצְווֹת.

 

 

מאמר יחוד קב״ה ושכינתיה

לא הרעיא מהימנא אומר אל בַּעָלֵי הַיְשִׁיבוֹת שהם הנשמות שבאו מגן עדן לשמוע סודותיו, בִּשְׁבוּעָה עֲלֵיכֶם, אַל תָּזוּזוּ מִמֶּנִּי עַד שֶׁאַתְקִין קָרְבָּנוֹת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַשְּׁכִינָה הִיא קָרְבָּן לַה' שהיא קרבה אליו בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר דהיינו בכל ספירה וספירה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, בְּחִבּוּר שָׁלֵם, בְּזָכָר וּנְקֵבָה. בְּכָל הָאֵיבָרִים, שֶׁהֵם:

 

מֵהֶם בָּרֹאשׁ, עֵינַיִם בָּעֵינַיִם שהם חכמה, אָזְנַיִם לְגַבֵּי אָזְנַיִם שהם בינה, חֹטֶם בְּחֹטֶם שהם תפארת שבראש, פָּנִים בְּפָנִים שהם חסד וגבורה שבראש, פֶּה בְּפֶה שהם מלכות שבראש, כְּגוֹן מה שכתוב באלישע הנביא (מלכים ב ד) וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו כלומר,

 

שגרם ייחוד עליון דז״א ומלכות פנים בפנים. וּבָזֶה הָיָה מְחַיֶּה אֶת הַיֶּלֶד כי בכוח הייחוד המשיך נשמה מלמעלה להחיות את הילד. וְכָךְ יְדֵי הַמֶּלֶךְ עִם יְדֵי הַגְּבִירָה שהם חסד וגבורה בו״ק, גּוּף בְּגוּף שהם תפארת דו״ק, בְּכָל אֵיבָרָיו. קָרְבָּן שָׁלֵם וייחוד זו״ן שלם.

 

לב שֶׁבֶּן אָדָם בְּלִי אִשָּׁה הוּא חֲצִי גוּף, וְאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא אֵינֶנּוּ בְּקָרְבָּן ובייחוד עִם הַשְּׁכִינָה, אלא בְּכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם אַנְשֵׁי מִדּוֹת שישראל הם מרכבה לעשר ספירות המלכות, שֶׁהֵם הָאֵיבָרִים שֶׁלָּהּ ואם חס ושלום יחסר אחד מישראל, אז עִלַּת הָעִלּוֹת שהוא כתר שהוא האין סוף ברוך הוא לֹא שׁוֹרֶה שָׁם, וּכְאִלּוּ לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶחָד,

 

מֵאַחַר שֶׁהוּא אֵינוֹ עִם שְׁכִינָתוֹ כי אין הקב״ה נקרא אחד אלא כשהוא בזיווג עם השכינה. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ ובזמן הגלות, שֶׁהַשְּׁכִינָה מְרֻחֶקֶת מִבַּעְלָהּ כי אין שם ייחוד, נֶאֱמַר, כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ.

 

מִשּׁוּם שֶׁאֵין שָׁם קָרְבָּנוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ כי הקורבנות הגורמים זיווג הקב״ה עם השכינה. וּבִזְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְקָרֵב עִם שְׁכִינָתוֹ, יִתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק הַזֶּה, (זכריה יד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד שאז ז״א ומלכות יהיו נקראים אֶחָד. וְעִלַּת הָעִלּוֹת שהוא כתר שׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם ויתלבש בהם.

 

לג אַף עַל גַּב שֶׁתִּקְּנוּ הָאָבוֹת תְּפִלּוֹת בִּמְקוֹם קָרְבָּנוֹת אם כן למה אין ייחוד בגלות ובחוץ לארץ? זֶה התיקון של התפילות הוּא לְקָרֵב נְפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת, שֶׁהֵם שִׂכְלִיִּים דהיינו מעולם האצילות לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ כי נְפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת הם הגורמים ייחוד ז״א ומלכות דאצילות, ונְפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת הם כְּאֵיבָרִים לְגַבֵּי הַגּוּף שהם כמו ענפים של המלכות,

 

ולכן יכולים בתפילתם לגרום ייחוד עליון לפי שעה, אפילו בחוץ לארץ. אֲבָל מִצַּד הַכִּסְאוֹת דהיינו נשמות של עולם הכסא שהוא עולם הבריאה וְהַמַּלְאָכִים דהיינו נשמות של עולם המלאכים שהוא עולם היצירה, שֶׁהֵם גּוּפִים וְאֵיבָרִים שֶׁמִּחוּץ לַמֶּלֶךְ וּמֵהַגְּבִירָה אשר הַכִּסְאוֹת וְהַמַּלְאָכִים הם בעולם הפירוד שהוא מחוץ לז״א ומלכות דאצילות, אֵין שָׁם קָרְבָּן וייחוד. וְלָכֵן נֶאֱמַר בַּכִּסֵּא שהוא עולם הבריאה, (שמות יז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ אשר כֵּס כתוב חסר א׳,

 

כי יש פגם בעולם הבריאה ולכן אין הכסא שלם, שזה הסיבה שכתוב כֵּס, ובנוסף אותיות ו״ה חסרות משם הוי״ה ולכן כתוב: כֵּס יָהּ, כי אין השם שלם בעולם הבריאה, ולכן אין שם ייחוד, אבל בזמן שיבנה בית המקדש כתוב כסא עם א׳,

 

 שכתוב: (ירמיה יז) כִּסֵּא כָּבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ שאז הכסא יהיה שלם והשם יהיה שלם, ויהיה ייחוד שלם גם בעולם הבריאה. וְהָאֵיבָרִים שהם הכסא והמלאכים שבבריאה וביצירה, הם בְּפֵרוּד מֵהַגּוּף שהוא הקב״ה שהוא ז״א דאצילות. הוּא בִּפְנִים באצילות,

 

וְהֵם בַּחוּץ בבי״ע. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה לג) הֶן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה, חֻצָה וַדַּאי דהיינו לחוץ מהקב״ה ומאצילות.

 

לד גם רעיא מהימנא שהוא משה רבינו נמצא בגלות עם ישראל, ולכן התפלל אל הקב״ה שיחזיר אותנו לבית המקדש, ואמר: יְהִי רָצוֹן שֶׁלְּךְ, לְהַחֲזִירֵנוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, לְקַיֵּם הַתְּפִלָּה שֶׁבֵּאֲרוּהָ הַקַּדְמוֹנִים: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךְ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ, וְתִטָּעֵנוּ בִגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךְ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ תְּמִידִין כְּסִדְרָן,

 

כָּל אֶחָד בְּסִדּוּרוֹ דהיינו כל קרבן בזמנו, וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. שֶׁכָּעֵת מִחוּץ לָאָרֶץ ובגלות אֵין שָׁם קָרְבָּנוֹת, כְּמוֹ הַגּוּפִים שֶׁל הַבְּרִיאָה שהם הכסא, ושל הגופים של היצירה שהם המלאכים, שאין בהם קורבן וייחוד, אבל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ, מִצַּד הָאֲצִילוּת שֶׁלּוֹ, אֵין שָׁם פֵּרוּד וְהַפְרָדָה. שֶׁהַשְּׁכִינָה הִיא יִחוּדוֹ וּבִרְכָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ מבחינת הקווים אמצע ימין ושמאל,

 

וְלֹא נִקְרֵאת השכינה גּוּף באצילות אֶלָּא כְּשֶׁהִתְגַּשְּׁמוּ דהיינו שהשכינה מתלבשת ומתגשמת בַכִּסְאוֹת וּמַלְאֲכֵי הַבְּרִיאָה אשר השכינה להם כְּמוֹ נְשָׁמָה שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּגוּף שָׁפָל התחתון. וְלָכֵן, כְּשֶׁהַשְּׁכִינָה הִיא מִחוּץ לְהֵיכַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמִחוּץ לְכִסְאוֹתֶיהָ דהיינו שמתלבשת בכסא ומלאכים דבריאה ויצירהמחוץ לאצילות, כִּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ לֹא הָיְתָה אֶחָד עִמּוֹ כי בבי״ע אין ייחוד.

 

לה מִצַד הַכִּסֵּא הָעֶלְיוֹן שהוא ז״א דבריאה שהוא סוד תפארת דבריאה שֶׁהוּא גּוּף ומלבוש לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שהוא תפארת דאצילות, וְהַמַּלְאָכִים שביצירה שֶׁתְּלוּיִים מִמֶּנּוּ, הם כְּמוֹ אֵיבָרִים שֶׁתְּלוּיִים מִן הַגּוּף שהוא תפארת דבריאה, שֶׁהֵם בחינת זְכָרִים. וְהַנְּשָׁמוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ מִמֶּנּוּ מתפארת דבריאה, הם זְכָרִים כמוהו.

 

הַכִּסֵּא הַשֵּׁנִי שהוא מלכות דבריאה שהוא גּוּף הַשְּׁכִינָה שהיא מלכות דאצילות המלבשת בבריאה, וְכָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁתְּלוּיִים מִמֶּנּוּ נְקֵבוֹת, וְהַמַּלְאָכִים שביצירה שֶׁתְּלוּיִים מֵאוֹתוֹ כִּסֵּא השני שהוא מלכות דבריאה הם נְקֵבוֹת, וְקִרְבָתָם של המלאכים הזכרים ונקבות היא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ כי בזמן שיש ייחוד זו״ן, יש גם ייחוד למלאכים.

 

לו כָּךָ יִחוּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ, אַף עַל גַּב שֶׁהֵם כִּנְשָׁמוֹת לְגַבֵּי הַכִּסֵּא וְהַמַּלְאָכִים, כָּךְ הֵם לְגַבֶּיךְ עִלַּת הָעִלּוֹת שהוא אין סוף ברוך הוא, כְּגוּף ומלבוש, שֶׁאַתָּה הוּא שֶׁמְּיַחֵד אוֹתָם וּמְקָרֵב אוֹתָם, וְלָכֵן אֱמוּנָתְךְ בָּהֶם דהיינו אמונתך מתקבלת לנו בהתלבשותך בהם, כי אין שום השגה באין סוף ברוך הוא אלא על ידי התלבשותו בספירות, וְאַתָּה אֵין נְשָׁמָה עָלֶיךְ, שֶׁתִּהְיֶה אַתָּה כְּגוּף אֵלֶיהָ,

 

שֶׁאַתָּה הוּא נְשָׁמָה לַנְּשָׁמוֹת, וְאֵין נְשָׁמָה עָלֶיךְ, וְלֹא אֱלוֹהַּ עָלֶיךְ כי האין סוף ברוך הוא הוא הנמצא הראשון, וכולם פועלים מכוחו, ואור אין סוף מתפשט בכולם להחיותם. אַתָּה מִחוּץ לַכֹּל בסוד אור מקיף,

 

וּבְתוֹךְ הַכֹּל בסוד אור פנימי, וּלְכָל צַד מו״ק, כי כולם פועלים מאין סוף ברוך הוא, וּלְמַעְלָה מֵהַכֹּל כי האין סוף מנהיג את כל הספירות, וּלְמַטָּה מֵהַכֹּל כי גם בבי״ע הכל מתנהג בכח האין סוף. וְאֵין אֱלוֹהַּ אַחֵר לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּמִכָּל צַד שהאין סוף לא מסר את הנהגת התחתונים אל הספירות שיפעלו בכוח עצמם, אלא האין סוף מתלבש בתוך כל הספירות,

 

וּמִתּוֹךְ עֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת, שֶׁמֵּהֶם נברא הַכֹּל, וּבָהֶם הַכֹּל תָּלוּי כי עשר ספירות דאצילות פועלות כל הנהגות התחתונים, אבל הכל הוא בכח האין סוף ברוך הוא המתלבש בספירות דאצילות, וְאַתָּה מלובש בְּכָל סְפִירָה, בְּאָרְכָּהּ בפעולות החסד וְרָחְבָּהּ בפעולות הגבורה, לְמַעְלָה בפעולות הרחמים מצד התפארת וּלְמַטָּה בפעולות הדין מצד המלכות, וּבֵין כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה, וּבָעֳבִי כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה.

 

לז וְאַתָּה הוּא שֶׁמְּקָרֵב ומייחד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁכִינָתוֹ שהם תפארת ומלכות בְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה שבהם, כי על ידי האין סוף נעשים הייחודים בכל הזמים, כמו בפסח בסוד החסד, ובשבועות בסוד התפארת וכו׳, וּבְכָל הָעֲנָפִים שֶׁל הַמְּאוֹרוֹת שֶׁתְּלוּיִים מֵהֶם מעשר ספירות המתפשטים מהם בעולם הבריאה, כַּעֲצָמוֹת, וְגִידִים, וְעוֹר, וּבָשָׂר שהם סוד חכמה בינה תפארת ומלכות,

 

הַתְּלוּיִים מִן הַגּוּף שהוא תפארת. וְאַתָּה אֵין לְךְ גּוּף, וְלֹא אֵיבָרִים שהם ספירות, וְאֵין לְךְ נְקֵבָה. אֶלָּא אֶחָד בְּלִי שֵׁנִי. יְהִי רָצוֹן שֶׁלְּךְ, שֶׁתְּקָרֵב אַתָּה אֶת הַשְּׁכִינָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל הַדְּרָגוֹת שֶׁהֵן אֲצִילוּת שֶׁלָּהּ, שֶׁהֵן נְשָׁמוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי מִדּוֹת דהיינו בעלי מדרגות מעשר ספירות, שהם: נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל שהם כתר.

 

חֲכָמִים שהם חכמה. נְבוֹנִים שהם בינה. חֲסִידִים שהם חסד. גִּבּוֹרִים שהם גבורה. אַנְשֵׁי אֱמֶת שהם תפארת. נְבִיאִים שהם נצח והוד. צַדִּיקִים שהם יסוד. מְלָכִים שהם מלכות. כֻּלָּם מֵאֲצִילוּת דהיינו שהם מעשר ספירות של מלכות דאצילות, שֶׁיֵּשׁ מעשר ספירות אֲחֵרִים שֶׁל בְּרִיאָה שהם בבחינת עבדים.

 

לח שֶׁהַשְּׁכִינָה הִיא קָרְבָּן שמתקרבת ומתייחדת עם ז״א בעלה, על ידי שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שהוא שפע מוחין מאבא. מִיָּמִין נקרא: שֶׁמֶן לַמָּאוֹר מצד החסד דאבא הנקרא גדול, כְּגוֹן (בראשית א) אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדל שהוא חסד. שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ הוּא מִצַּד הַשְּׂמֹאל שהם מוחין דאבא מצד קו שמאל, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַלְוִיִּם שהם גבורה. שֶׁמֶן כָּתִית הוּא מִצַּד שֶׁל צַדִּיק שהוא יסוד והם מוחין דאבא מצד קו האמצעי,

 

שֶׁהוּא כּוֹתֵשׁ כְּתִישׁוֹת מֵאֵיבָרִים, שֶׁהֵם זֵיתִים דהיינו היסוד כותש את השמן מהזיתים, דהיינו שממשיך מוחין מֵאֵיבָרִים שהם הספירות העליונות, לְהוֹרִיד שֶׁמֶן לְגַבֵּי פְתִילָה דהיינו להוריד הארת המוחין דאבא אל המלכות, הנקראת: פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהַגְּבוּרָה התחתונה שהיא מלכות מִשָּׁם הִיא נקראת יִרְאָה, וּלְוִיִּם שהם בחינת גבורה שׁוֹמְרִים הַמִּקְדָּשׁ שהלוים שומרים את המלכות שלא יתאחזו בה החיצונים.

 

כאן מתוארים המוחין!

שהם חב״ד דז״א המתלבשים בנה״י דאבא, והם מתפשטים בג׳ קווים דז״א, עד שמנה״י דז״א ניתנים הארות המוחין אל ג׳ קווים של המלכות.

 

לט וּמִשָּׁם מצד המלכות מִצְוָה לִירָא מִן הַמִּקְדָּשׁ שישראל יראו מקדושת בית המקדש, וְהִיא מִצְוַת עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם בַּמִּקְדָּשׁ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמְרוֹת לְוִיִּם לשמור את בית המקדש שֶׁבָּהֶן הָיוּ מְזַמְּרִים לְוִיִּים בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה לְפָנֶיךְ בשעת הקרבת הקרבנות לְהַעֲלוֹת שְׁכִינָה לייחוד עם ז״א, שֶׁהִיא נקראת שִׁירָה וְזִמְרָה,

 

בָּהֶם לַה'. כ''ד משמרות עִם שִׁירָה וְזִמְרָה – עולים כ''ו, כְּחֶשְׁבּוֹן יְהֹוָ''ה להורות שהשכינה עולה על ידי שִׁירָה וְזִמְרָה אל ז״א שהוא הוי״ה. וּלְאַחֲרֶיהָ מִצְוָה, הִיא מִצְוַת קְטֹרֶת תָּמִיד לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקְּטֹרֶת היא כְּקָרְבָּן שמייחד את זו״ן.

מ וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ. וְאֵמוּרִים וּפְרָדִים שֶׁהֵם מִתְעַכְּלִים כָּל הַלַּיְלָה על המזבח, הֵם כַּפָּרַת אֵיבְרֵי הַגּוּף שֶׁלּוֹ של האדם המקריב וְנַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׂרְפוּ בַגֵּיהִנֹּם, וְלֹא יִמָּסְרוּ בְּיַד מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וּמִשּׁוּם שֶׁבֶּן אָדָם חָטָא בַּיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהוּא נקרא צְפוֹנִי, כָּךְ שְׁחִיטָתוֹ בַּצָּפוֹן, לְהַצִּילוֹ מֵאוֹתוֹ צְפוֹנִי.

מא וּבַקָּרְבָּנוֹת, קַח בָּהֶם קַל וָחֹמֶר מִנְּבִיאִים. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהַתּוֹרָה הִיא שֵׁם יְהֹוָ''ה שבתפארת, וְהַנְּבוּאָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ישעיה סג) רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ - עִם כָּל זֶה, לֹא כָּל בַּעֲלֵי תוֹרָה שְׁקוּלִים, וְלֹא כָּל הַנְּבִיאִים שְׁקוּלִים, שֶׁיֵּשׁ נְבִיאִים שֶׁנְּבוּאָתָם בִּלְבוּשֵׁי הַמֶּלֶךְ דהיינו בעולם היצירה שנקרא לבוש, וְכָךְ הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה דהיינו ששה סדרי משנה שבעולם היצירה, שיש בה כַּמָּה בַּעֲלֵי סְפֵקוֹת וּפֵרוּקִים בִּלְבוּשׁ הַמֶּלֶךְ שביצירה.

 

מב וְיֵשׁ נביאים אֲחֵרִים שֶׁעוֹלִים יוֹתֵר בנבואתם בְּאֵיבְרֵי גּוּף הַמֶּלֶךְ דהיינו במדרגות של עולם הבריאה שנקרא גוף, ויש בהם שבע בחינות של נבואה, שהם: ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש – שכל חמשת החושים הם בעולם הבריאה, ויש עוד שנים שהם מעולם האצילות, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וָאֶרְאֶה, וְרָאִיתִי, בַּמַּרְאֶה -  שהנבואה היא בָּעֵינַיִם שהן חכמה,

 

 דהיינו בראיית עיני השכל. והן: (חבקוק ג) ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךְ יָרֵאתִיבִּשְׁמִיעָה דהיינו בינה. יְחֶזְקֵאל, הִסְתַּכְּלוּתוֹ וּנְבוּאָתוֹ מֵהָעֵינַיִם. חֲבַקּוּק מֵהָאָזְנַיִם, בִּשְׁמִיעָה. וְלָכֵן רָאָה יְחֶזְקֵאל כָּל מַרְאוֹת הַמֶּרְכָּבָה הָאֵלֶּה בִּרְאִיָּה, בְּעֵין הַשֵּׂכֶל. חֲבַקּוּק בִּשְׁמִיעָה. וְיֵשׁ נָבִיא שֶׁנְּבוּאָתוֹ בַּפֶּה שהוא במלכות, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ו)

 

וַיִּגַּע עַל פִּי. נְבוּאָה אַחֶרֶת מֵרֵיחַ הַחֹטֶם שהוא תפארת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לב) וַתָּבֹא בִי הָרוּחַ. וְיֵשׁ שֶׁנְּבוּאָתוֹ בַּיָּד שהוא גבורה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (הושע יב) וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה וכל אלו המדרגות הן בעולם הבריאה. וַאֲחֵרִים לִפְנִים בְּחַיֵּי הַמֵּלֶךְ בעולם האצילות, וַאֲחֵרִים לִפְנַי וְלִפְנִים בבינה דאצילות.

 

שבע בחינות של נבואה:

1.  ראיה כמו יחזקאל הנביא

2.  שמיעה כמו חבקוק הנביא

3.  טעם

4.  ריח

5.  מישוש

שהם חמישה חושים שהם בעולם הבריאה,

ומעולם האצילות יש עוד שתי בחינות, שהם:

6.  לִפְנִים בְּחַיֵּי הַמֵּלֶךְ

7.  לִפְנַי וְלִפְנִים

 

 

מג וְכָךְ יש כמה מדרגות בַּתּוֹרָה כנגד ארבע עולמות אבי״ע, שהם: פְּשָׁטִי''ם שהם סוד עשיה, רְאָיוֹ''ת שהם סוד יצירה, דְּרָשׁוֹ''ת שהם סוד בריאה, סוֹדוֹ''ת שֶׁל סִתְרֵי תורָה שהם סוד אצילות, וּלְמַעְלָה מאצילות הם סִתְרֵי סְתָרִים לַה'. כָּךְ בְּקָרְבָּנות, אַף עַל גַּב שֶׁקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם לַיהֹוָ''ה דהיינו שצריך לכוון לייחד את הפרצופים העליונים על ידי הקרבת הקרבנות, הוּא הקב״ה לוֹקֵחַ הַכֹּל וּמְחַלֵּק אֶת הַקָּרְבָּנוֹת לְמַחֲנוֹתָיו. מֵהֶם מְחַלֵּק לַכְּלָבִים את אוֹתָם קָרְבָּנוֹת פְּסוּלִים שאותו המקריב לא עשה תשובה,

 

שֶׁנּוֹתֵן אוֹתָם לְסָמָאֵ''ל הַכֶּלֶב וּלְמַחֲנוֹתָיו, וְלָכֵן הָיְתָה יוֹרֶדֶת אש על המזבח, אשר לה דְּמוּת כֶּלֶב שהוא הס״מ שירד לקבל שפע הקרבן. וּמֵהֶם לַשֵּׁדִים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם במקריבי הקורבן כאלה שמתנהגים כַּבְּהֵמוֹת, וּמֵהֶם כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שאלו בעלי הקרבן הכניעו את יצר הרע שלהם, וּמֵהֶם כִּבְנֵי אָדָם. לְאוֹתָם בעלי קרבן שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם כְּשֵׁדִים, מְחַלֵּק קָרְבְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים.

 

מד אֵלֶּה בעלי קרבן שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם כְּמַלְאָכִים, מְחַלֵּק אֶת קָרְבְּנוֹתֵיהֶם לַמַּלְאָכִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: (במדבר כח) אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי דהיינו למלאכים הנקראים אשים. שֶׁאוֹתָם קָרְבְּנוֹתֵיהֶם לֹא תְלוּיִים בַּבְּהֵמוֹת. שֶׁקָּרְבָּנוֹת שֶׁל בְּהֵמוֹת הֵם שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ. אוֹתָם קָרְבָּנוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם שאינם עם הארץהם תְּפִלּוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. ויש כאלו שקרבנם לא נמסר לשום מלאך,

 

 כמו הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, בַּעֲלֵי מִדּוֹת, אֵלֶּה בַּעֲלֵי סוֹדוֹת תּוֹרָה וְהַסְּתָרִים הַגְּנוּזִים שֶׁבָּהֶם שנשמתם במעולם האצילות, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹרֵד בְּעַצְמוֹ לְקַבֵּל אֶת קָרְבְּנוֹתֵיהֶם כי הם מעלים מ״ן למלכות דאצילות, שֶׁהִיא תּוֹרַת ה' תְּמִימָה, שְׁכִינָה קְדוֹשָׁה, הכלולה מֵעֶשֶׂר מִדּוֹת והם הגורמים ייחוד עליון דזו״ן דאצילות.

 

מה וְתַלְמִידֵי רַבּוֹתֵינוּ יש בתורתם בחינות שונות, אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁלָּהֶם דהיינו המילים שהם אומרים כְּמוֹ אֲכִילַת שְׁיָרֵי מְנָחוֹת שאינם יכולים לחדש חידושי תורה, אלא מה שאומר רבם, והם מצד עולם הבריאה. וְיֵשׁ תלמידי חכמים אֲחֵרִים שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם, שֶׁתּוֹרָתָם כַּאֲכִילַת מְנָחוֹת עַצְמָן, וְלֹא שְׁיָרֵי מְנָחוֹת והם מחדשים חידושי תורה מהשכל שלהם. וְיֵשׁ תלמידי חכמים אֲחֵרִים שֶׁתּוֹרָתָם אֲכִילַת קָדָשִׁים,

 

מַאֲכָלִים מִכַּמָּה מִינִים לַמֶּלֶךְ שהם עוסקים בסודות התורה, והם מצד עולם האצילות. וְאֶת כָּל הַמְּנָחוֹת שֶׁל מַאֲכָלִים שֶׁל קָרְבָּנוֹת צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב לוֹ כֻּלָּם בְּבֵיתוֹ, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה כי השכינה עולה על ידי הקרבנות, והשכינה מעלה את הקרבנות בסוד מ״ן. וְזוֹהִי הַמִּצְוָה לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת בְּבֵית הַבְּחִירָה דהיינו לייחד את שם הוי״ה ולהביאו אל השכינה הנקראת בית, לְקַיֵּם (ירמיה ט) כִּי אִם בְּזֹּאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל וְגוֹ' דהיינו בשכינה הנקראת זֹאת.

 

מו בדומה לְמֶלֶךָ שֶׁעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשַׁלִּיטֵי מַלְכוּתוֹ שׁוֹלְחִים לוֹ כַּמָּה דוֹרוֹנוֹת. אָמַר: מִי שֶׁרוֹצֶה לִשְׁלֹחַ לִי דּוֹרוֹן, לֹא יִשְׁלַח, רַק בִּידֵי הַגְּבִירָה, לְקַיֵּם בָּהּ (תהלים קג) וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרֵאת הַשְּׁכִינָה קָרְבָּן לַה', עֹלָה לַה', אָשָׁם לַה' כי השכינה מעלה את הקרבנות אל ז״א שהוא הוי״ה,

 

וַאֲפִלּוּ קָרְבַּן נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת וּמְצֹרָעִים וְזָבִים וְזָבוֹת שבהם יש חלק לחיצונים – כדי להבדיל הטומאה מבעל הקרבן, ועם כל זה הַכֹּל צָרִיךְ לְהַקְרִיב לַה' וּשְׁכִינָתוֹ ולגרום על ידם ייחוד זו״ן, וְאַחַר כָּךְ כלומר, אחר הייחוד, השכינה הִיא מְחַלֶּקֶת לַכֹּל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי לא) וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ אשר בֵיתָהּ הוא כללות עולם הבריאה, ונַעֲרֹתֶיהָ הם שבעת היכלות שבעולם הבריאה.

 

וַאֲפִלּוּ מְזוֹן הַחַיּוֹת שהם המלאכים שבעולם היצירה, כְּגוֹן קָרְבַּן שְׂעוֹרִים שהוא מַאֲכַל הַבְּהֵמוֹת, וּמַאֲכַל עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ שהם שבעים שרים של שבעים אומות, שמקבלים שפע משבעים פרים בחג הסוכות, וַאֲפִלּוּ שֶׁל כְּלָבִים וְשֶׁל חֲמוֹרִים וּגְמַלִּים שהם הקליפות, הכל השכינה מחלקת לְקַיֵּם בָּהּ: וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה

 

כי אין חיות לחיצונים אלא ממה שמקבלים מהשכינה שמחלקת שפע ומזון וחיים לכל אחד כראוי לו. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁעַל יָדֶיהָ מִתְחַלֵּק הַכֹּל? שֶׁכָּתוּב: וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ שהם מלאכי הבריאה.

 

מז הכל נעשה ונשלם רק על ידי המלכות מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שהוא ז״א הוא בֶּן י''ה שהם חכמה ובינה, שז״א הוא ו' דהוי״ה שהוא בֶּן י''ה שהם מז״א מקבל מוחין, אשר אז ז״א כּוֹלֵל יה''ו. וּשְׁלֵמוּתוֹ של ז״א היא אות ה' דהוי״ה שהיא המלכות שעל ידה משלים הז״א שם הוי״ה שלו, ועל כן המלכות הִיא עוֹלָה לַיהֹוָ''ה. קָרְבָּן לַיהֹוָ''ה. שְׁלָמִים לַה' כי המלכות משלימה את אותיות יה״ו דז״א לאותיות הוי״ה. קְרֵבוּתוֹ דהיינו שהמלכות היא קרבן שלו, שְׁלֵמוּתוֹ דהיינו שלמים, שֶׁבּוֹ הִשְׁלִים יה''ו, לִהְיוֹת יְהֹוָ''ה.

 

מח וְהַכֹּל חוֹזֵר בּוֹ אל שם הוי״ה שבז״א שאליו צריכים לכוון את עליית הקרבנות, כדי לגרום ייחוד והשלמת שם הוי״ה, וְלָכֵן אמרה התורה (שמות כב) זֹּבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא נוֹתֵן שִׁלְטוֹן לַצַּד הָאַחֵר בַּקָּרְבָּן דהיינו לשרי האומות, שֶׁכָּל אֱלֹהִים אֲחרִים הֵם עוֹלַם הַפֵּרוּד, וְאֵין לָהֶם קִרְבָה וְיִחוּד בקדושה, שמי שמכוון בהם – עליו נאמר: זֹּבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, כי את הקרבן צריך להקריב: בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ – שצריך לכוון להעלות הכל לשם ה׳, ואחר כך השכינה מחלקת לכל אחד כראוי לו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפְרִידָם את שרי האומות הנקראים אֱלֹהִים אֲחרִים מִשְּׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁהִפְרִיד חֹשֶׁךְ מֵאוֹר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית א) וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.

 

וּמִי שֶׁמְּקָרֵב לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה שֶּׁהִפְרִיד והבדיל, כְּמִי שֶׁקֵּרַב טֻמְאַת הַנִּדָּה לְבַעְלָהּ, וְזֶהוּ סוֹד (ויקרא יח) וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ כי ערוה אותיות ר״ע ו״ה, כאילו מחבר אותיות ר״ע לזו״ן שהם סוד ו״ה דהוי״ה.

 

מט וְלֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ הַזֶּהפירושו קֵרוּב שֶׁכָּל הָעֲרָיוֹת שְׁקוּלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל כָּל הַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים שהם שבעים שרים, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (בראשית י) מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם שנפרדו מקדושת שמו יתברך. וְכָתוּב: לִלְֹשנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם שאין להם חלק בלשון הקודש. כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' שהפריש אותם מהקדושה, ואין להם חלק בשם הוי״ה. וְכָל מִי שֶׁמַּקְרִיב שׁוּם קָרְבָּן לַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים שהם שבעים שרים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפְרִישׁוֹ מִשְּׁמוֹ, וְאֵין לוֹ חֵלֶק בִּשְׁמוֹ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בְּיִשְׂרָאֵל מִכָּל שְׁאָר אֻמּוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים יד) וּבְךְ בָּחַר ה'. וְחִלְּקָם מֵהֶם מהגוים לְחֶלְקוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים לב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ.


נ וְלָכֵן הקב״ה נָתַן לָהֶם לישראל תּוֹרָה מִשְּׁמוֹ. שכתוב: (שמות ג) זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, י''ה עִם שְׁמִיבגימטרייה שס''ה כנגד שס״ה מצוות לא תעשה שבתורה, שהם מאותיות י״ה דהוי״ה. ו''ה עִם זִכְרִיבגימטרייה רמ''ח כנגד רמ״ח מצוות עשה, שהם מאותיות ו״ה דהוי״ה. בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה קוֹשֵׁר אֶת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁמוֹ, לִהְיוֹת כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר שֶׁלָּהֶם חֵלֶק גּוֹרָלוֹ וִירֻשָּׁתוֹ להיות לשמו מרכבה, וְלָכֵן: זֹּבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם וְכוּ'.

 

צריך לייחד כל רמ״ח איברים שיהיו מרכבה להקב״ה! ואת זה עושים על ידי המצוות.

 

כלומר, מִצְוָה מקשרת אותנו אל הקב״ה

מִצְ – אותיות מ״צ הם י״ה בחילוף אותיות א״ת ב״ש

וָה – ביחד עם אותיות ו״ה הם הוי״ה

 

נא צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לְשַׁתֵּף אֶת ה' בַּהֲלִיכָתָם, בִּיקִיצָתָם שנכלול עצמנו בכל הפעולות שלנו בשם הוי״ה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בעניין לימוד התורה שהיא סוד שם הוי״ה (משלי ו) בְּהִתְהַלֶּכְךְ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךְ תִּשְׁמֹר עָלֶיךְ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךְ שנדע ונזכור שכל עניינו מושגחים מהקב״ה. קָם אוֹתוֹ תַּלְמִיד וְהִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו לפני הרעיא מהימנא וְאָמַר: אַשְׁרֵי הוּא חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁזּוֹכֶה לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים אֵלֶּה, כֻּלָּם שֵׁם ה' דהיינו הוי״ה בְּכָל צַד בכל איבר ואיבר, וְלֹא יוֹצֵא מִמֶּנּוּ הַחוּצָה בְּכָל צְדָדָו ולכן בכל העניינים שלנו נכלול עצמנו בשם הוי״ה ברוך הוא.

עד כאן רעיא מהימנא

 

 

מאמר וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית

נב (ויקרא כה) וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל וְגוֹ'. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (תהלים לז) בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. לְעוֹלָם יִהְיֶה בֶּן אָדָם זָהִיר בְּרִבּוֹנוֹ לתלות הכל בהוי״ה, וִידַבֵּק לִבּוֹ בָּאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה בסוד האצילות כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בלב שָׁלֵם עִם רִבּוֹנוֹ. שֶׁכְּשֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם עִמּוֹ, לֹא יוּכְלוּ לְהַזִּיקוֹ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם כי כשהאדם שָׁלֵם עִם רִבּוֹנוֹ יש עליו השגחה פרטית על ידי הקב״ה, וגם אם יעשו – הם שליחים של הקב״ה, כי כל המעשים של בני אדם הם מצד ההשגחה ולא מצד הבחירה.

 

נג בֹּא רְאֵה, כתוב: בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב, מַה זֶּה וַעֲשֵׂה טוֹב? אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר מַעֲשֶׂה שֶׁלְּמַעְלָה שהוא שורש המעשה בספירות העליונות. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שכתוב: וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם - כִּבְיָכוֹל אַתֶּם תַּעֲשׂוּ ותתקנו אוֹתָם את הספירות, ותמשיכו אור ושפע אל הספירות, מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּכֶם שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים מצוות ומעשים טובים לְמַטָּה,

 

מִתְעוֹרֵר שורשם בספירות העליונות לְמַעְלָה, וְעַל זֶה כָּתוּב: וַעֲשֵׂה טוֹב שאנחנו עושים ומתקנים את הטוב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיק שהוא יסוד דז״א, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ג) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. כֵּיוָן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים אֶת זֶה שעושים צדקה ומעשים טובים, וַדַּאי שֶׁהַטּוֹב הַזֶּה יִתְעוֹרֵר למעלה שהוא היסוד שמתעורר להשפיע שפע למלכות, וְאָז: שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה, וְהַכֹּל אֶחָד כלומר שגם אֶרֶץ וגם אֱמוּנָה הם מלכות.

 

נד שְׁכָן אֶרֶץ, זו אֶרֶץ הָעֶלְיוֹנָה שהיא מלכות, שֶׁהֲרֵי אֵין לְךְ בָּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לִשְׁרוֹת עִמָּהּ שאפילו צדיקים גמורים לא לסבול תוקף דיני המלכות עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר הַטּוֹב הַזֶּה שהוא יסוד דז״א אֵלֶיהָ שהיסוד ישפיע חסדים כדי להמתיק את דיני המלכות, שהרי המלכות בלי יסוד – היא מלאה דינים קשים. כֵּיוָן שֶׁמְּעוֹרֵר אוֹתוֹ דהיינו האדם על ידי מעשיו הטובים מעורר את היסוד, כִּבְיָכוֹל הוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כאילו גרם התעוררות היסוד שישפיע אל המלכות, וְאָז: שְׁכָן אֶרֶץ, דהיינו שְׁרֵה בְתוֹכָהּ שנוכל לשרות עם המלכות, כי היסוד המתיק את הדינים שלה וֶאֱכֹל פִּרְיָהּ,

 

הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמָּהּ כלומר שנוכל לגרום ייחוד המלכות עם ז״א. וּרְעֵה אֱמוּנָה, זוֹ אֶרֶץ דהיינו מלכות, שאתה תוכל לרעות ולהנהיג אותה כרצונך, וְהַכֹּל אֶרֶץ ואֱמוּנָה אֶחָד שהם מלכות, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צב) וֶאֱמוּנָתְךְ בַּלֵּילוֹת אשר לילה הוא מלכות השולטת בלילות. וּרְעֵה אֱמוּנָה, פירושו הַנְהִיגָהּ בְּכָל רְצוֹנְךְ.

 

נה וְאִם לֹא תִתְעוֹרֵר כְּנֶגְדָּהּ דהיינו אם לא תעורר את היסוד על ידי מעשים טובים כנגד המלכות, כי אנחנו צריכים להמשיך מהיסוד שפע חסדים אל המלכות, ואם לא עושים את זה - אז הַטּוֹב הַזֶּה שהוא יסוד מִתְרַחֵק מִמֶּנָּה, וְאַל תִּתְקָרֵב אֵלֶיהָ אל המלכות, אַל תִּתְקָרֵב לְתוֹךְ כִּבְשַׁן אֵשׁ יוֹקֶדֶת כי בלי יסודהמלכות מלאה דינים, שמי שמתקרב - בודקים את מעשיו, ובקלות יוכל להענש. וְאִם תִּקְרַב אֵלֶיהָ בעת צורך גדול להתפלל אליה ולבקש ממנהתהיה בְּפַחַד, כְּמִי שֶׁפּוֹחֵד מִן הַמָּוֶת,

 

שֶׁהֲרֵי אָז הָאֵשׁ דּוֹלֶקֶת וְשׂוֹרֶפֶת אֶת הָעוֹלָם בְּשַׁלְהֲבוֹתֶיהָ כי אז המלכות מלאה דינים. וְכֵיוָן שֶׁמִּתְעוֹרֵר כְּנֶגְדָּהּ הַטּוֹב הַזֶּה שהוא היסוד המשפיע חסדים אל המלכות להמתיק את הדינים שלה, אָז הוּא היסוד שׁוֹרֶה בְתוֹכָהּ, וְאַתָּה אַל תִּפְחַד מִמֶּנָּה ואז נוכל להתחבר עם המלכות ללא פחד, ונוכל להתפלל ולבקש כל משאלות ליבנו. אָז כשנתחבר אל המלכות ונהיה בבחינת צדיק שעל הצדיק נאמר (איוב כב) וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךְ נָגַהּ אוֹר.

 

 

נו בֹּא רְאֵה, בְּנֵי הָאֱמוּנָה מַנְהִיגִים אֶת זֹּאת שהיא המלכות לִרְצוֹנָם בְּכָל יוֹם שהיא מקיימת מה שהם גוזרים. מִי הֵם בְּנֵי הָאֱמוּנָה? אוֹתָם שֶׁמְּעוֹרְרִים הַטּוֹב הַזֶּה שהוא יסוד כְּנֶגְדּוֹ על ידי שנותנים צדקה, כי במתן צדקה גורמים לעלות מ״ן אל המלכות, וגורים שהיסוד יתעורר להתייחד עם המלכות, וְלֹא חָס עַל שֶׁלּוֹ ולא ימנע מעצמו מלתת צדקה, וְיוֹדְעִים שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתֵּן לוֹ יוֹתֵר,

 

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא) יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד. מָה הַטַּעַם שיתווסף יותר למי שנותן צדקה? מִשּׁוּם שֶׁזֶּה דהיינו היסוד מְעוֹרֵר בְּרָכוֹת כְּנֶגְדּוֹ, וְלֹא יֹאמַר: אִם אֶתֵּן אֶת זֶה עַכְשָׁו, מָה אֶעֱשֶׂה לְמָחָר? אֶלָּא שיאמין כי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ בְּרָכוֹת עַד בְּלִי דַּי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ שכתוב: וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי – דהיינו עד שיבלו השפתיים שלכם מלומר די.

 

נז וּמִשּׁוּם כָּךְ כתוב: וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת וְגוֹ', מַה כָּתוּב? וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. וְעָשָׂת?! וְעָשְׂתָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה וְעָשָׂת בלי אות ה׳?

 

אֶלָּא לְהוֹצִיא ה' אחרונה דהוי״ה שהיא המלכות, שאינה משפיעה שפע גשמי בשמיטה, אלא רק שפע רוחני, שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁמִטָּה וּמְנוּחָה וְלֹא עוֹשָׂה מַעֲשֶׂה להשפיע שפע גשמי. כי כָּתוּב על השבת שהיא סוד המלכות (שמות טז) רְאוּ כִּי ה' וְגוֹ', נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם וְגוֹ'. כְּגוֹן זֶה שכתוב על השמיטה שהיא סוד המלכות: וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְגוֹ' שהוא יסוד.

 

כתוב (שמות טז): רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

היום השישי הוא כנגד היסוד שממנו נשפע השפע גם אל המלכות שהיא כנגד השבת.

 

יום השבת הוא השורש של כל ששת ימי החול, ואז נשפע שפע רוחני לכל ששת הימים הבאים, ולא שפע גשמי – ולכן לא ירד מן בשבת.

וכך גם בשנת השמיטה, אשר השנה השישית הוא היסוד המשפיע גם למלכות שהיא השנה השביעית שהיא שורש כל ששת השנים, ואז נשפע שפע רוחני לכל ששת השנים הבאות.

 

 

 

מאמר צדקה תציל ממות

נח רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, פָּגְעוּ בְּאוֹתוֹ הַר, מָצְאוּ שְׁנֵי גְבָרִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים. בֵּין כָּךְ רָאוּ אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא, וְאָמַר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, תְּנוּ לִי מְזוֹן פַּת לֶחֶם, שֶׁשְּׁנֵי יָמִים אֵלֶּה שֶׁתָּעִיתִי בַמִּדְבָּר וְלֹא אָכַלְתִּי דָבָר.

 

 נִשְׁמַט אֶחָד מֵאוֹתָם שְׁנֵי גְבָרִים, וְהוֹצִיא מְזוֹנוֹ שֶׁהוּא הֵבִיא לַדֶּרֶךְ, וְנָתַן לוֹ וְהֶאֱכִיל וְהִשְׁקָה אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: מַה תַּעֲשֶׂה עִם הַמָּזוֹן, שֶׁהֲרֵי אֲנִי אֶת שֶׁלִּי אֲנִי אוֹכֵל? אָמַר לוֹ: וּמָה עַל שֶׁלְּךְ אֲנִי הוֹלֵךְ? יָשַׁב אֶצְלוֹ אוֹתוֹ עָנִי, עַד שֶׁאָכַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה אֶצְלוֹ, וְאוֹתוֹ לֶחֶם שֶׁנִּשְׁאַר נָתַן לוֹ לַדֶּרֶךְ, וְהָלַךְ לוֹ.

 

נט אָמַר רַבִּי חִיָּיא, לֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁדָּבָר זֶה יֵעָשֶׂה עַל יָדֵינוּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אוּלַי נִגְזַר דִּין עַל אוֹתוֹ אִישׁ, וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַזְמִין לְפָנָיו אֶת זֶה כְּדֵי לְהַצִּילוֹ. בְּעוֹד שֶׁהָלְכוּ, הִתְעַיֵּף אוֹתוֹ אִישׁ בַּדֶּרֶךְ מחמת רעב. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: וְלֹא אָמַרְתִּי לְךְ שֶׁלֹּא תִתֵּן לֶחֶם לָאַחֵר? אָמַר רַבִּי חִיָּיא לְרַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי מָזוֹן עִמָּנוּ, נִתֵּן לוֹ לֶאֱכֹל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הֲתִרְצֶה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת הַזְּכוּת? נֵלֵךְ וְנִרְאֶה, שֶׁהֲרֵי בְּוַדַּאי בְּצוּרַת פָּנָיו שֶׁל זֶה, הַדְּפוּס שֶׁל הַמָּוֶת נֶאֱחָז, וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַמֵּן זְכוּתוֹ כְּדֵי לְהַצִּילוֹ.

 

ס בֵּין כָּךְ יָשַׁב אוֹתוֹ הָאִישׁ וְיָשַׁן תַּחַת אִילָן אֶחָד, וַחֲבֵרוֹ הִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וְיָשַׁב בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי חִיָּיא, כָּעֵת נֵשֵׁב וְנִרְאֶה, שֶׁוַּדַּאי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְהַרְחִישׁ לוֹ נֵס. קָמוּ וְחִכּוּ. בֵּין כָּךְ רָאוּ צוּרָה אַחַת שֶׁל שַׁלְהָבוֹת עוֹמֶדֶת לְפָנָיו. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, אוֹי עַל אוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁעַכְשָׁו יָמוּת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַשְׁרֵי אוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַרְחִישׁ לוֹ נֵס. בֵּין כָּךְ יָרַד מֵאִילָן אֶחָד נָחָשׁ אֶחָד וְרָצָה לְהָרְגוֹ. קָמָה אוֹתָהּ צוּרָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ. סוֹבְבָה הַצּוּרָה בְּרֹאשָׁהּ, וְהָלְכָה לָהּ.

 

סא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְלֹא אָמַרְתִּי לְךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְהַרְחִישׁ לוֹ נֵס, וְלֹא תוֹצִיא זְכוּתוֹ מִמֶּנּוּ דהיינו שלא יתן לו לאכול? בֵּין כָּךְ הִתְעוֹרֵר אוֹתוֹ הָאִישׁ, וְקָם וְהָלַךְ לוֹ. אָחֲזוּ בּוֹ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי, וְנָתְנוּ לוֹ לֶאֱכֹל. אַחַר שֶׁאָכַל, הֶרְאוּ לוֹ הַנֵּס שֶׁהִרְחִישׁ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

 

סב פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, (תהלים לז) בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הָאִישׁ שֶׁעוֹשֶׂה טוֹב מִשֶּׁלּוֹ ולא מן הגזל, שֶׁהֲרֵי מְעוֹרֵר את השפע של טוֹב שהוא יסוד

עם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שהיא מלכות, וּבַמֶּה מעורר את היסוד? בִּצְדָקָה. שֶׁכְּשֶׁצְּדָקָה מִתְעוֹרֶרֶת שהוא תפארת המשפיע ביסוד, הוּא היסוד הנקרא טוֹב, אָז מִתְעוֹרֵר להשפיע אֶל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שהיא המלכות, וְעַל זֶה כָּתוּב (משלי י) וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.

 

מָה הַטַּעַם שעל ידי צדקה ניצולים מן המות? מִשּׁוּם שֶׁצְּדָקָה הִיא עֵץ הַחַיִּים שהוא תפארת דז״א המשפיע שפע אל היסוד דז״א, וּמִתְעוֹרֶרֶת עַל אוֹתוֹ עֵץ הַמָּוֶת שהוא המלכות שרגליה יורדות מות – וזה כדי להמתיק את הדיני המלכות, וְלוֹקֵחַ אוֹתָם שֶׁאֲחוּזִים בּוֹ על ידי שמשפיע במלכות שפע חיים שאז גזרותיה מתבטלות וּמַצִּילָם מֵהַמָּוֶת וכל זה נעשה על ידי הצדקה. מִי גָרַם לְאוֹתוֹ עֵץ חַיִּים שהוא תפארת דז״א שֶׁיִּתְעוֹרֵר לָזֶה להמתיק את דיני המלכות? הֱוֵה אוֹמֵר, אוֹתָהּ צְדָקָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָשָׂה אוֹתוֹ לְמַעְלָה דהיינו שתיקן ועשה שהמלכות תזדווג בעץ החיים שהוא ז״א, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו) עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת דהיינו שהאדם מתקן על ידי הצדקה את המלכות הנקראת עֵת על ידי היסוד הנקרא כָּל. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.

 

השלמה מההשמטות

וְכִי בְכָל עֵת יָכוֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת צְדָקָה? אִם כֵּן, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בְּיוֹם מִי יָכוֹל?! אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ, מִי שֶׁעוֹשֶׂה צְדָקָה בְּכָל עֵת. מַהוּ בְּכָל עֵת? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז) וְאַל יָבא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ, וּבֵאֲרוּהָ. וְלֹא תֹאמַר בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְבַדָּהּ, שֶׁהִיא עֵת רָצוֹן קָדוֹשׁ בְּצַדִּיק, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְכָל עֵת שֶׁלְּמַטָּה מַרְבֶּה צְדָקָה עֲלֵיהֶם, וּמִתְעוֹרֶרֶת צְדָקָה בְּכֻלָּם, בְּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. מִפְּנֵי כֵן יָשִׂים אָדָם לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ וְיִדְבַּק בּוֹ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, סִפְּרוּ לוֹ הַמַּעֲשֶׂה. אָמַר, וּמַה זֶּה בְּעַצְמוֹ, אֲפִלּוּ כָּל מִי שֶׁמַּחֲזִיק לְאִילַן הַחַיִּים נִצּוֹל בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲפִלּוּ מִן מִיתַת הָעוֹלָם מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, כָּל שֶׁכֵּן מֵאַחֵר.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּכֻלָּם מְעוֹרֶרֶת הַצְדָקָה אֶת אִילַן הַחַיִּים, וּמָקוֹם זֶה הוּא הַמָּזוֹן לַכֹּל, וּלְתַלְמִידֵי הַחֲכָמִים מַה מַּעֲשֵׂיהֶם? שֶׁהֲרֵי כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם לֹא יְכוֹלִים לְעוֹרֵר צְדָקָה עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי הֵם אֲחוּזִים בִּצְדָקָה, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם נִזּוֹנִים בִּזְכוּתָם, בָּהֶם מַמָּשׁ. וְהֵם לֹא יְכוֹלִים לְהִתְפַּרְנֵס מֵהֶם מַמָּשׁ, מִפְּנֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, מִשְׁתַּדֵּל בְּאִילַן הַחַיִּים שֶׁכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם מִתְפַּרְנְסִים מִמֶּנּוּ.

 

נִמְצָא שֶׁהַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְעוֹרְרִים מָזוֹן לָעוֹלָם וְשָׁלוֹם.

אִם לְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם מִתְעוֹרֵר מָזוֹן, מַדּוּעַ לָהֶם לֹא מִתְעוֹרֵר? אֶלָּא תַּלְמִיד חָכָם הוּא אִילַן הַחַיִּים מַמָּשׁ,

 

וְאִילַן הַחַיִּים לֹא נִזּוֹן אֶלָּא מִן הָעוֹלָם הַבָּא, וְהָעוֹלָם הַבָּא לֹא נִמְצָא בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁעוֹלֶה לָעוֹלָם הַהוּא,

 

 אָז נִזּוֹן מִמֶּנּוּ וְנִשְׁרָשׁ שָׁרָשָׁיו עָלָיו. עַכְשָׁו אוֹכְלִים מִפְּרִי עֵץ הַחַיִּים. וּמַה הוּא? אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּמְצָא אֵצֶל הָעֲנִיִּים, וְהוּא נִקְרָא (בראשית ג) פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן. וְעַל זֶה אוֹכְלִים מֵהַפְּרִי הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה.

 

וְעַל זֶה לָמַדְנוּ, הֵם נִזּוֹנִים בִּזְרוֹעַ. מַהִי הַזְּרוֹעַ? זוֹ גְבוּרָה. וְהֵם מְזֻמָּנִים לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁמְּזוֹן הָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא צִמְצוּם קָטָן שֶׁל הַכֹּחַ שֶׁלּוֹ שֶׁנִּמְצָא בִּמְתִיקוּת הַתּוֹרָה. וְזֶה טַעֲמוֹ עַל הַפְּרִי הַהוּא שֶׁל הָעֵץ הַתַּחְתּוֹן, וְזוֹ שִׂמְחָה שֶׁל הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּמָזוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁלָּהֶם. כֵּיוָן שֶׁיַּעַבְרוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, כַּמָּה נְחָלִים עֶלְיוֹנִים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא מַקִּיפִים לִמְקוֹמָם, וְיִשְׁתָּרְשׁוּ בוֹ וְיַעֲלוּ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סד) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ.

מַהוּ יַעֲשֶׂה? זֶה הַיּוֹבֵל, זֶה שֶׁנִּקְרָא עוֹלָם הַבָּא. לִמְחַכֵּה לוֹ, וַדַּאי. שֶׁלֹּא רוֹצִים מָזוֹן לָעוֹלָם הַזֶּה עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לַמָּזוֹן שֶׁלָּהֶם. וּמַהוּ הַמָּזוֹן שֶׁלָּהֶם? הָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל זֶה זַכָּאִים בַּכֹּל, שֶׁעֲלֵיהֶם כָּתוּב: עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים וְגוֹ':

עד כאן מההשמטות

 

 

מאמר לעולם בהם תעבודו

רעיא מהימנא

סג (ויקרא כה) וְהִתְנַחֲלְתֶם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם וְגוֹ', לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבוֹדוּ וְגוֹ'. מִצְוָה זוֹ לַעֲבֹד בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי לעולם, שֶׁכָּתוּב: לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ שעבדים כנענים אינם יוצאים ביובל, וְהֵם מֵהַצַּד שֶׁל חָם בן נח שֶׁגִּלָּה עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (בראשית ט) אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. לָמָּה כפל ואמר: עֶבֶד עֲבָדִים? אֶלָּא עֶבֶד לְאוֹתוֹ עֶבֶד עוֹלָם שהוא המלאך מטטרון, כי נשמות עבדים הכנעים הם מקליפות הקרובות לעולמו של מטטרון הנקרא עֶבֶד בעולם הבריאה, שֶׁהוּא עוֹלָמוֹ שֶׁל יוֹבֵל שהוא הבינה המקננת בעולם הבריאה. כלומר שעבד כנעני הוא עבד לעבד נרצע ישראל, אשר עבד נרצע ישראל הוא יוצא חופשי בעולמו של יובל, ועבד כנעני אינו יוצא לחופשי אפילו ביובל. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֲרֵי חם אֲחִיהֶם שֶׁל שֵׁם וְיֶפֶת שהיו בקדושה הָיָה, לָמָּה לֹא הָיָה כָּךְ כְּמוֹתָם וכמו נח אביו, שכתוב: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק? וְכֵן, מֵהַזֶּרַע שֶׁל חָם הָיָה אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, לָמָּה לֹא הָיָה רשע כְּמוֹתוֹ כמו חם, אלא שֶׁיָּצָא אליעזר צַדִּיק, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹדָה בְּבִרְכָתוֹ כְּשֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ לָבָן ואיך יצא צדיק מהקליפות?

 

מאמר הגלגול

סד אֶלָּא וַדַּאי כָּאן בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל כי היתה לחם נשמה קדושה, אלא שמסיבת עוון עריות נתגלגל בקליפות, ואז נאמר עליו: עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו, והתגלגל באליעזר שנעשה עבד אברהם, שאז חזר בתשובה ונטהר מהקליפות, וקיבל נשמתו הקדושה שהיתה לו בתחילה כשנולד, שכתוב: גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ דהיינו הקב״ה מוציא את הנשמה הקדושה הנקראת אוֹר, מתוך הקליפה הנקראת חֹשֶׁךְדהיינו עֶבֶד אַבְרָהָם שֶׁיָּצָא מֵהַחֹשֶׁךְ של הקליפות, וְזֶה הַזֶּרַע שֶׁל חָם, דַּיּוֹ לְעֶבֶד שהוא אליעזר לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ שֶׁהוּא אַבְרָהָם, שֶׁיָּצָא מִתֶּרַח עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה ועל כן אליעזר יצא מארור ומחושך ונעשה ברוך ה׳, כמו אברהם שיצא מתרח שהיה גם כן אור מתוך החושך. וכתוב: וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר דהיינו על ידי העוונות נכנסים בחושך הקליפה ויוצאים מאור הקדושה - זֶה יִשְׁמָעֵאל שֶׁיָּצָא מֵאַבְרָהָם, וְעֵשָׂו שיצא מִיִּצְחָק.

סה וְסוֹד שבני אדם כמו חָם יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו, יצאו מן הקדושה אל הקליפה, שזה משום תַּעֲרֹבֶת טִפּוֹת הזרע בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ דהיינו באיסורי עריות גָּרַם אֶת זֶה שיוצא מהקדושה אל הקליפה. מִי שֶׁמְּעָרֵב טִפָּה שֶׁלּוֹ בְּשִׁפְחָה מַחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל שהיא קליפה רעה, אוֹ בְּבַת אֵל נֵכָר דהיינו בבת עובדי כוכבים ומזלות, שֶׁהֵם רָע חֹשֶׁךְ, וְהַטִּפָּה שֶׁלּוֹ טוֹב אוֹר מצד הקדושה, בסוד: (בראשית א) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, והוא מְעָרֵב טוֹב עִם רָע כשבא על אחת מן העריות, שבזה הוא עוֹבֵר עַל מַאֲמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁאָמַר, (בראשית ב) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ.

סו לכן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא מַרְכִּיב אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ שֶׁעֵרַב שמגלגל אותו בקליפות, וּמְבִיאוֹ בְגִלְגּוּל לְקַבֵּל עָנְשׁוֹ דהיינו שמביא את האדם בגוף הכלול מטוב ורע. אִם חָזַר בִּתְשׁוּבָה, הִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה וְהִפְרִיד טוֹב מֵרָע, שֶׁהֵם אִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, כָּשֵׁר וּפָסוּל - בָּזֶה נִפְרַד הָרָע מֵהַטּוֹב ואז יתוקן האדם ויחזור לקדושה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ באדם: וַיִּיצֶר עם ב׳ יודין – להורות שיש באדם ב׳ יצירות, יְצִירָה לְטוֹב וִיצִירָה לְרָע והאדם יכול לבחור בשניהם. בַּתּוֹרָה הִפְרִיד אוֹתָם כלומר, עסק התורה גורם להפריד הטוב והרע, אשר אז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִישׁ לוֹ נְשָׁמָה מִמֶּנּוּ, שֶׁיִּהְיֶה האדם שׁוֹלֵט עַל שְׁנֵיהֶם על הטוב והרע, בְּאֶחָד שהוא יצר הטוב שֶׁהוּא אוֹרשעל ידו עוסק בתורה וזוכה אל הָעוֹלָם הַבָּא, וּבְאֶחָד שהוא יצר הרע שֶׁהוּא חֹשֶׁךְשעל ידו נהנה מתאוות הָעוֹלָם הַזֶּה ויורש גיהנם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים.

 

כתוב: וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים – לצורך העולם הבא

וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה – לצורך העולם הזה

סז וּכְפִי זְכֻיּוֹת וְחוֹבוֹת האדם נידון, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מֵיטִיבִין לוֹ. בֵּינוֹנִי - זְכֻיּוֹת וְחוֹבוֹת שְׁקוּלִים, ולכן חֲצִי זְכֻיּוֹת פורעים לו לְמַעְלָה בעולם הבא וַחֲצִי חֲטָאָיו פורעים לו לְמַטָּה בעולם הזה, וְזֶה סוֹד (אסתר ה) מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֶן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ כלומר שאם יש לאדם חֲצִי הַמַּלְכוּת הרומז על חֲצִי זְכֻיּוֹת אז: וְתֵעָשׂ, דהיינו שיקבל שכרו לעולם הבא. צַדִּיק גָּמוּר - כָּל זְכֻיּוֹתָיו שמורות לנשמתו לְמַעְלָה, וְחוֹבוֹתָיו יקבל לְמַטָּה בעולם הזה. רָשָׁע גָּמוּר - חוֹבוֹתָיו יקבל לְמַעְלָה בעולם הבא, וּזְכֻיּוֹתָיו לְמַטָּה בסוד: וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו.

 

צַדִּיק גָּמוּר

כל זכויותיו שמורים לו למעלה לעולם הבא, ואינו מקבל מהם בעולם הזה כלום.

ועוונותיו, דהיינו העונשים על עוונותיו הם למטה בעולם הזה.

 

רָשָׁע גָּמוּר

עוונותיו למעלה, דהיינו שנפרעים ממנו בגיהנם אחר פטירתו מעולם הזה.

וזכויותיו שעשה, נותנים לו שכרו בעולם הזה.

 

בֵּינוֹנִי

זה וזה שופטו, שהן שכרו והן עונשו הם למטה בעולם הזה.

סח וּבֶן אָדָם שֶׁחָטָא בְגָלוּי, התשובה שלו הוּא בִּשְׁנֵי דְרָגוֹת בפני הצדיקים ובפני הרשעים: אִם חָזַר בִּתְשׁוּבָה בְּגָלוּי כמו שחטא בגלויאז מושיבים לו בעולם ההוא בֵּין צַדִּיקִים שאז הם לומדים מהתשובתו, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹדְעִים דִּינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שאם אותו אדם לא היה חוזר בתשובה הוא היה נענש וְשׁוֹמְרִים עַצְמָם מִלַּחֲטֹא. וּבִמְכֻסֶּה דהיינו אם חזר בתשובה בסתראין מושיבים אותו בין צדיקים, כי החטא שלו לא נמחק לגמרי, אלא מושיבים אותו בֵּין רְשָׁעִים ולכן תשובתו בסתר – כי הרשעים לא לומדים מתשובתו לעשות כמוהו. דבר זה גורם לאי פתחון פה של הרשעים לומר שלא היו יכולים לעשות תשובה, שאז הם מקנאים בו שעשה תשובה, אשר כל זה לְקַיֵּם בָּהֶם (איוב יא) וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה.

סט וּמִשּׁוּם זֶה שיש סוד הגלגול, לכן הַחֵטְא שֶׁאָדָם הראשון עָבַר עַל (בראשית ב) וַיְצַו ה' אֱלֹהִים, וּפֵרְשׁוּהָ אֵין צַו אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, עָבַר עָלָיו ועבד עבודה זרה וכפר בעיקר, הִרְכִּיב אוֹתוֹ דהיינו שהרכיב הקב״ה את נשמתו והביא אותו בגלגול בְּטִפַּת תֶּרַח שגם כן היה עובד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁבּוֹ הִרְגִּיז אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דהיינו שבהיות אדם הראשון בגלגול תרח הכעיס את הקב״ה, בסוד תרח שהוא אותיות רתח, שֶׁעָבַר עַל צַו מֵעֲבוֹדָה זָרָה אבל אחר כך יצא מזרעו אברהם שהיה גלגול אדם הראשון. ואז חָזַר בִּתְשׁוּבָה, וְשָׁבַר צַלְמֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְכָל מְזוֹנוֹ. ובזה הוּא תִּקֵּן בְּמַה שֶּׁחָטָא בעוון עבודה זרה בהיותו אדם הראשון ובהיותו תרח, וְשָׁבַר אֶת הַחֵטְא וְאֶת הַבִּנְיָן הָרָע שֶׁבָּנָה דהיינו בניין הקליפות שאדם גרם על ידי חטאו, וְהִמְלִיךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ עַל הָעוֹלָם.

 

 

מאמר שינוי השם שינוי מקום שינוי מעשה

ע בַּמֶּה המליך אברהם את הקב״ה ושכינתו על העולם? מִשּׁוּם שֶׁקִּדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בָּרַבִּים וְנִכְנַס לָאֵשׁ באור כשדים לִשְׂרֹף אֶת עַצְמוֹ, לְקַיֵּם בּוֹ באדם (דברים ז) פְּסֵילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ משום שאדם הראשון עבד עבודה זרה, ונחשב משום זה כמו פְּסֵילֵי אֱלֹהֵיהֶם, ואז נתקן אדם הראשון מחטא זה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֶת אָבִיו תֶּרַח הֶחֱזִיר בִּתְשׁוּבָה, וְהִכְנִיס אוֹתוֹ וְאֶת אִמּוֹ וְאֶת כָּל פַּרְנְסֵי אוֹתוֹ דוֹר לְגַן עֵדֶן כלומר, שתיקן את כל הניצוצין השייכים אל נשמתו והכניס אותם אל הקדושה, וְכָךְ הִתְלַבֵּן נשמת אדם הראשון בָּאֵשׁ של אור כשדים כַּכֶּסֶף שֶׁהִיא מַטְבֵּעַ שעליו צורת הַמֶּלֶךְ, וְזִיֵּף ועירבב אוֹתָהּ בְּעֹפֶרֶת, ועל כן הִכְנִיס אוֹתָהּ לָאֵשׁ, וְיָצְאָה הָעֹפֶרֶת הַחוּצָה, שהוא יִשְׁמָעֵאל. וּלְפִיכָךְ יָצָא ישמעאל מְצַחֵק בַּעֲבוֹדָה זָרָה. וְנִשְׁאַר אָדָם הראשון מְלֻבָּן באש של אור כשדים ויצא נקי מחטא עבודה זרה, וְזֶהוּ שִׁנּוּי הַשֵּׁם שנשתנה שמו מאדם לאברהם. שֶׁכְּשֶׁמִּתְגַּלְגֵּל אָדָם, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ שִׁנּוּי הַשֵּׁם, שִׁנּוּי מָקוֹם, וְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה.

 

נשמת אדם הראשון היתה מצד החסד שהוא בחינת כֶּסֶף, ונתערבו בה הקליפות שהם בחינת עֹפֶרֶת, ובָּאֵשׁ של אור כשדים הפריד אברהם את סיגי הקליפות מנשמתו!

עא אַחַר כָּךְ בָּא יִצְחָק, וְהִתְחַזֵּק בּוֹ דהיינו שאדם הראשון התגלגל בו ונתחזק מֵהַחֵטְא הַשֵּׁנִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: עַל הָאָדָם, שֶׁזֶּה שְׁפִיכוּת דָּמִים שהביא מיתה לכל באי העולם, וְזֶה גָרַם אֶת הַנִּסָּיוֹן שֶׁל יִצְחָק בְּסַכִּין בעקדה, ועל ידי זה נתקן עוון שפיכת דמים של אדם הראשון, וְהִתְבָּרֵר נשמת אדם הראשון בּוֹ ביצחק, כְּמִי שֶׁבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת דהיינו שמיצחק נולד יעקב שנתגלגלה בו נשמת אדם הראשון, וְיָצְאָה הַפְּסֹלֶת הַחוּצָה, שהוא עֵשָׂו שהיה שׁוֹפֵךְ דָּמִים והאוכל שהוא יעקב יצא מבורר ומזוקק מכל פסולת.

 

כתוב (בראשית ב): וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל.

וַיְצַו – רומז על עבודה זרה

עַל הָאָדָם – רומז על שפיכות דמים

לֵאמֹר – רומז על גילוי עריות

ואדם הראשון עבר על כולם.

עב אַחַר כָּךְ בָּא יַעֲקֹב שהוא בחינת הטוב והאוכל שנברר מאדם הראשון, וביעקב נתקן אדם הראשון מעוון גילוי עריות וְהִרְכִּיב הקב״ה אוֹתוֹ את יעקב בְּלָבָן, וְנַעֲשָׂה עֶבֶד אֵלָיו, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מה שאמר יעקב ללבן (בראשית כט) אֶעֱבָדְךְ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל. וּבְאוֹתָהּ סִבָּה שֶׁהֱחֱלִיפָהּ לבן את רחל בַּאֲחוֹתָהּ לאה, עָשָׂה יעקב שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת, לְהוֹצִיא מהקליפות שְׁתֵּי טִפּוֹת שֶׁזָּרַק אָדָם שהם נשמות רחל ולאה בְּמָקוֹם נָכְרִי שנפלו באדם בליעל שהוא הנחש שהתלבש בלבן, דהיינו בב׳ רוחין נוקבין שהזדווגו עם אדם הראשון אחר שפרש מחוה, וְזֶה העוון של גִּלּוּי עֲרָיוֹת שהוא עירבוב נשמות הקדושות בין הקליפות, וְזֶהוּ מרומז במילה לֵאמֹר שכתוב: וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר, אשר לֵאמֹר זה גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וְהוֹצִיאָם יעקב בכח עבודתו מִלָּבָן הָאֲרַמִּי, שהוא בחינת נָחָשׁ שהוא הס״מ שהוא אדם בליעל.

עג וּבִשְׁלֹשֶת אֵלֶּה באברהם ביצחק וביעקב הָיָה לְאָדָם שִׁנּוּי הַשֵּׁם, וְשִׁנּוּי מָקוֹם, וְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. שִׁנּוּי הַשֵּׁם - בְּאַבְרָהָם. וְשִׁנּוּי מָקוֹםבְּיִצְחָק שעל ידי העקדה פרחה נשמתו וחזרה בו, הרי נשתנה גופו לגמרי, שזה סוד שינוי מקום. וְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה - בְּיַעֲקֹב. וְאִם לְזֶה אדם הראשון שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (איוב כח) אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ כלומר, שהקב״ה לימד אותו את התורה, ואדם הראשון ידע חומרת העוון, ואחר כך חטא, ולבסוף קִבֵּל בִּתְשׁוּבָה, כָּל שֶׁכֵּן לַאֲחֵרִים שאינם כל כך גדולים כמו אדם הראשון, ולא שמעו את התורה מפי הגבורה, ודאי שהקב״ה יקבל אותם בתשובה.

עד וּמִשּׁוּם זֶה סוד הגלגול, מי שהוא עֶבֶד טוֹב להקב״ה הַמָּקוֹם גּוֹרֵם דהיינו מקום גלגולו גרם לו להיות טוב, וְעֶבֶד רָע להקב״ה גַּם כֵּן מקום גלגולו גורם לו להיות רע. אֲבָל שְׁאָר עֲבָדִים שהם עבדים כנענים שמקומם בקליפה ואינם עולים משם לעולם, עליהם נאמר: לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ כי הבנים שלהם והבני בנים שלהם שווים לעולם. קָמוּ בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבָה וְאָמְרוּ, (תהלים קמד) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ, שֶׁכָּכָ''ה בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁה. קָם הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְאָמַר, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו.

עד כאן רעיא מהימנא

 

כל המאמר מדבר על תיקון החטא של אדם הראשון!

אדם הראשון היה גנב, שהרי בעל הגן ציווה עליו: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, ואדם הראשון הלך וגנב ואכל. ועל כן תיקונו: וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ – שבית הדין מכרו אותו לעבד.

 

התיקון הזה התחיל ביעקב, אמנם מטרם שבא לתיקון הזה, אדם הראשון היה צריך לג׳ תיקונים, שהם:

א.  שינוי השם

ב.  שינוי המקום

ג.   שינוי המעשה

ואז נמכר יעקב לעבד ללבן הארמי, שממנו נמשך הסוד של עבד עברי היוצא לחופשי בשנה השביעית שהיא סוד רחל.

 

בזה עוד לא נשלם התיקון... אלא שנצמח מזה בחינת עבד רע שהוא סוד הגליות שנגלו ישראל ונמכרו לאומות העולם. שמזה נמשך הסוד של עבד נרצע, העובד לעולמו של יובל, שהיא בינה, שבזמן שהבינה שולטת – יוצא לחירות ושב אל אחוזתו.

 

ג׳ גאולות היו על ידי שליטת אור הבינה שהיא סוד יובל, ועם כל זה עוד לא נשלם בזה החטא של עץ הדעת כולו, וכן עוד לא נגלה גאולה השלימה, שהרי נשארו בחינות עבד כנעני, שהם אינם יוצאים אפילו בעולמו של יובל. שגם הם מצאצאי החטא של אדם הראשון וצריכים תיקון, והם צריכים דווקא לצאת לחירות מבחינת השמיטה עצמה, כי הם לא יוכלו להינות מבחינת יובל כלום.

 

זה הסיבה שצריכים להמתין עד גמר התיקון באלף השביעי, שאז יתוקנו גם העבדים הכנענים, ואז נמצא שנתקן החטא של עץ הדעת כולו!

 

חטא עץ הדעת היה שאדם הראשון המשיך הארת החכמה שבשמאל ממעלה למטה – שבזה אדם הראשון הפריד השמאל מן הימין, וזה סוד: לָא זָכֵי הָא רָע, כי נגלה עליו נקודת המנעולא בסוד: לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, שעם גילוי נקודת המנעולאמסתלקים כל האורות! שמסיבה זו איבד אדם הראשון זִיהֲרָא עִלָּאָה ונגרש מגן עדן.

 

נמצא שאדם הראשון גרם בחטאו שנתווספו דינין דנוקבא על דינין דדכורא של שליטת השמאל בפירוד, שהם מחריבים את העולם, והתיקון הראשון הוא: שיבטלו זה את זה! וזה סוד גלגול הראשון של אדם הראשון באברהם, שבו התחיל התיקון, שהדינים דנוקבא יבטלו את הדינים דדכורא.

 

אברהם אבינו פותח את התיקון הראשון שהוא שינוי שם!

כתוב באות ס״ט:

אֵין צַו אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה – שהיא שליטת השמאל שגרם אדם הראשון שהוא דינים דדכורא

הִרְכִּיב אוֹתוֹ בְּטִפַּת תֶּרַח – שהוא אברהם

וְשָׁבַר צַלְמֵי עֲבוֹדָה זָרָה – שאברהם המשיך את נקודת המנעולא, שהיא סוד דינים דנוקבא, וְשָׁבַר צַלְמֵי עֲבוֹדָה זָרָה שהם דינים דדכורא, שבזה נתבטלו הג״ר דשמאל, שהם ראשם של העבודה זרה

וְכָל מְזוֹנוֹ – דהיינו שהפסיק כל השפע של עבודה זרה

 

אברהם אבינו הפיל עצמו לכבשן האש, כדי לבטל הדינים דדכורא, ולקיים: פְּסֵילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ – דהיינו באש המנעולא. אמנם זה מספיק לתיקון הימין, דהיינו אברהם שהוא סוד אור החסדים, שעליהם לא היה צמצום, ואפילו בכלים דמנעולא היה אפשר לקבל חסדים. אמנם בחינת שמאל שהם סוד הארת הבינה החוזרת להיות חכמה – אברהם לא תיקן כלום. כי הכלים שיש בהם גילוי מנעולא אינם יכולים לקבל חכמה, להיות נקודת המנעולא שהיא המלכות דצמצום א׳. ומשום זה יצא מאברהם פסולת, דהיינו החיסרון שקיבלה מהארת החכמה, שדומה כמו שמזייף במטבע של המלך, שמעכב גילוי הג״ר, ופסולת הזה הוא סוד ישמעאל, הדומה כמו עופרת המעורב בכסף.

 

אברהם אבינו שבר שם הטומאה, והחזיר השם הקדוש למקומו!

 

כדי להחזיר בחינת השמאל גם כן לקדושה, ולהמשיך הארת החכמה, צריכים להעלות את המלכות לבינה! שאז תקבל המלכות כלים דבינה, וצריך לגנוז בחינת המנעולא! שזה סוד שינוי מקום שנעשה ביצחק, שהמלכות נסתלקה ממקומה, ועלתה למקום בינה, ואז נולד יצחק שהוא סוד קו השמאל.

 

אדם הראשון נתתקן ביצחק על ידי השינוי מקום שבו!

 

כתוב באות ע״א:

אַחַר כָּךְ בָּא יִצְחָק, וְהִתְחַזֵּק בּוֹ – כי על ידי שינוי מקום שביצחק נתחזק אדם הראשון בקו שמאל, ועל ידי עקידת יצחק נכלל אדם הראשון בימין.

וְיָצְאָה הַפְּסֹלֶת הַחוּצָה, עֵשָׂו שׁוֹפֵךְ דָּמִים – כי מתוך שמנעולא נגנז לגמרי ונעשה שינוי מקום, חזר ונתגבר השמאל בלי ימין, שעשו המשיך ממנו ממעלה למטה, שעשו הוא סוד הפסולת, שמכאן שפיכות דמים. ולפיכך גם שינוי המקום לא היה מספיק לתיקון אדם הראשון.

 

כתוב באות ע״ב:

אַחַר כָּךְ בָּא יַעֲקֹב – שהוא סוד קו האמצעי, העושה שלום בין ב׳ הקווים ומתקן את קו השמאל שלא יאיר אלא ממטה למעלה בסוד אור הנקבה, שמטעם זה אין החכמה מתגלית עוד בקו שמאל דז״א שהוא סוד יצחק, המאיר ממעלה למטה כאור זכר, אלא במלכות שהיא סוד רחל בלבדה! מפני שהיא אור הנקבה המאירה רק ממטה למעלה.

וְהִרְכִּיב אוֹתוֹ בְּלָבָן, וְנַעֲשָׂה עֶבֶד אֵלָיו – דהיינו סוד עבד עברי, שנאמר בו: כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם, דהיינו עם גילוי אור המלכות שהיא סוד הארת חכמה יוצא לחופשי.

אֶעֱבָדְךְ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל – דהיינו לגלות הארת חכמה שברחל שהיא סוד מלכות הנקראת שביעית, שבהארתה יוצאים העבדים לחירות. ואף על פי שיעקב עבד גם בשביל לאה, עיקר עבודתו היה לגלות אור החכמה שברחל. וזה נקרא שינוי מעשה! כלומר שביטל בחינת המעשה הנוהג באור הזכר, כי נקבה קרקע עולם היא ואין בה מעשה, שהיא בסוד המנוחה.

 

ביעקב יצא אדם הראשון נקי בלי פסולת! והוא סוד תיקון עבד עברי, בסוד: וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.

 

אמנם עוד לא הספיק התיקון של עבד עברי, כי ישראל חטאו ונגלו בין האומות. ומכאן הסוד של עבד נרצע, שאינו יוצא בחירות של שנה השביעית, שעושים אותו בעל פגם ועליו נאמר: וַעֲבָדוֹ לְעֹלָםשאינו יוצא לחירות אלא באור הבינה ממש, שהיא סוד אור של ג׳ הגאולות שהיו לישראל מג׳ גלויות, שנגאלו בהופעת אור הבינה עליהם, כמו שכתוב: בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ. וכל זה אמור רק בעבד עברי שיש בו תיקון של שינוי מקום, והם יכולים לקבל ממלכות הממותקת בבינה, או מאור הבינה עצמה.

 

וזה שונה מעבד כנעני שאין בו התיקון של שינוי מקום, אלא המנעולא מגולה בו, ועל כן אינו יוצא לחירות לא בשנה השביעית, ולא ביובל, כי אין הכלים דמנעולא יכולים לקבל מהשנה השביעית ומהיובל כלום! אלא רק בגמר התיקון באלף השביעי. ונמצא שעד אז אין תיקון עץ הדעת נגמר כולו.

 

כתוב באות ע״ד:

וּמִשּׁוּם זֶה, עֶבֶד טוֹב – שהוא עבד עברי היוצא בשביעית

הַמָּקוֹם גּוֹרֵם – דהיינו שינוי המקום של המלכות, שעלתה לבינה! שגרם לו שיוכל לצאת בשביעית

וְעֶבֶד רָע גַּם כֵּן – דהיינו עבד נרצע שהוא פגום, שינוי המקום גורם לו שיוצא לעולמו של יובל, דהיינו לקבל מאור הבינה

אֲבָל שְׁאָר עֲבָדִים – דהיינו עבד כנעני שאין בו שינוי מקום

לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ – שהם אינם יוצאים לחירות ביובל, כי הכלים שלהם להיותם ממנעולא אינם יכולים לקבל אלא ממלכות המצומצמת, ועל כן אינם יוצאים לחירות ולא נגמר תיקון אדם הראשון, עד גמר התיקון שאז יתוקן המנעולא במקומה, ותהיה כמו הבינה, ולא יהיה נצרך עוד שינוי המקום.

 

מאמר כי לי בני ישראל עבדים

עה (ויקרא כה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים וְגוֹ'. מִצְוָה לַעֲבֹד בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדָה בַּמִּקְדָּשׁ וּמִחוּץ לַמִּקְדָּשׁ, בְּכָל אוֹתָן עֲבוֹדוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת עֲבוֹדָה, דהיינו בִּתְפִלָּה, לְהִשְׁתַּדֵּל אַחַר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהַכֹּל נִקְרָא עֲבוֹדָה, כְּעֶבֶד שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל אַחַר רַבּוֹ למלאות רצונו בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ.

עו מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל שהקב״ה קָרָא לָהֶם עֲבָדִים, שֶׁכָּתוּב (ויקרא כה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם. מָה הַטַּעַם הֵם עֲבָדִים? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב: אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת אַחַר כָּךְ, שֶׁכָּתוּב (שמות כ) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךְ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לַעֲבֹד אוֹתוֹ כְּעֶבֶד שֶׁעוֹבֵד אֶת רַבּוֹ שֶׁפָּדָה אוֹתוֹ מִמָּוֶת, וְשֶׁפָּדָה אוֹתוֹ מִכָּל הָרָעוֹת שֶׁל הָעוֹלָם.

 

עֶבֶד הוא סוד המתקן אורות החכמה שבשמאל!

בסיבת חטאו של אדם הראשון ירדו האורות והכלים של הארת החכמה דקדושה, ונפלו לקליפת מצרים, שבסיבה זו הוכרחו ישראל להיות עבדים בארץ מצרים.

 

ג׳ בחינות עברו על הבירורים של השמאל עד שנשלמו במתן תורה, בסוד: נשמה חיה יחידה דהארת השמאל.

 

אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – דהיינו שהוציאו עימהם אז הניצוצים והכלים של הארת החכמה שבשמאל

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךְ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – שהוא סוד ההמשך של גילוי התיקונים של השמאל המיוחס לעבודת עֶבֶד. וכנגד זה יש בחינת בן הנמשך מקו אמצעי.

עז בִּשְׁנֵי סוּגִים נִקְרָאִים יִשְׂרָאֵל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ישראל נקראים עֲבָדִים מצד נר״ן דבי״ע, שֶׁכָּתוּב: עֲבָדַי הֵם, וְנִקְרָאִים בָּנִים מצד נר״ן דאצילות, שֶׁכָּתוּב (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. בִּזְמַן שֶׁמַּכִּיר הָאָדָם אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדֶרֶךְ כְּלָל שאז עוסק בתורה על דרך הפשט, ומקיים את המצוות כפשוטם, אָז הוּא נִקְרָא עֶבֶד שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוַת רַבּוֹ, וְאֵין לוֹ רְשׁוּת לְחַפֵּשׂ בִּגְנָזָיו וּבְסוֹדוֹת בֵּיתוֹ. בִּזְמַן שֶׁמַּכִּיר אוֹתוֹ הָאָדָם בְּדֶרֶךְ פְּרָט שעוסק בסודות התורה ומכוון בכל כוונות התפילה והמצוות לייחד את כל הפרצופים העליונים, אָז נִקְרָא בֵּן אָהוּב שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ בֵּן שֶׁמְּחַפֵּשׂ בִּגְנָזָיו, בְּכָל סוֹדוֹת בֵּיתוֹ כך ניתנה לו רשות לעסוק בכל סודות הספירות של עולם האצילות.

 

עֶבֶד ממשיך רק מהארת השמאל דקדושה! שהיא מתוקנת להאיר רק ממטה למעלה בסוד אור נקבה ובסוד ו״ק, דהיינו בלי שום עשיה.

בִּזְמַן שֶׁמַּכִּיר הָאָדָם אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדֶרֶךְ כְּלָל – דהיינו ממטה למעלה

אָז הוּא נִקְרָא עֶבֶד שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוַת רַבּוֹת רַבּוֹ, וְאֵין לוֹ רְשׁוּת לְחַפֵּשׂ בִּגְנָזָיו וּבְסוֹדוֹת בֵּיתוֹ – כי הארתו בבחינת אור נקבה שאסור לו כל עשיה.

 

וזה העֶבֶד הוא שונה מהבן שהוא סוד הדבוק בקו האמצעי, בבחינת החסדים שלו שהם סוד אור הזכר המושפע מלמעלה למטה, שיש שם בחינת ג״ר ובחינת עשיה לְחַפֵּשׂ בִּגְנָזָיו וּבְסוֹדוֹת בֵּיתוֹ.

בִּזְמַן שֶׁמַּכִּיר אוֹתוֹ הָאָדָם בְּדֶרֶךְ פְּרָט – דהיינו שהוא דבוק בקו האמצעי.

אָז נִקְרָא בֵּן – להיותו אור הזכר וג״ר המושפעים מלמעלה למטה, שנוהג בו עשיה וחיפוש בְּכָל סוֹדוֹת בֵּיתוֹ של המלך.

עח וְאַף עַל גַּב שֶׁנִּקְרָא ישראל בשם בֵּן, דהיינו בֵּן בְּכוֹר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מצד נר״ן דאצילות, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד) בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, עם כל זה אַל יוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִכְּלָל שֶׁל עֶבֶד, לַעֲבֹד אֶת אָבִיו בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁהֵן כְּבוֹד אָבִיו כי נר״ן דאצילות מתלבשים בנר״ן דבי״ע, וצריך לתקן את שתי הבחינות על ידי שיעבוד להקב״ה בין בבחינת בֵּן בין בבחינת עֶבֶד. וְכָךְ צָרִיךְ לְכָל בֶּן אָדָם לִהְיוֹת בֵּן לְגַבֵּי אָבִיו, לְחַפֵּשׂ בִּגְנָזָיו וְלָדַעַת סוֹדוֹת בֵּיתוֹ וּלְהִשְׁתַּדֵּל אַחֲרֵיהֶם, וְלִהְיוֹת עֶבֶד לְגַבֵּי אָבִיו לקיים ציוויו בפשטות.

 

 

 

מאמר רָזָא דְּעֶבֶד וְרָזָא דְּבֵן  סוֹד שֶׁל עֶבֶד וְסוֹד שֶׁל בֵּן

עט וְסוֹד הַדָּבָר - שְׁתֵּי דְרָגוֹת הֵן לְמַעְלָה שהן תפארת ומלכות שֶׁצָּרִיךְ בֶּן אָדָם לְהִתְעַטֵּר בָּהֶן כי נר״ן דבי״ע נמשכים לישראל מן המלכות שהיא מנהיגה את העולם, לכן המלכות נקראת: אדון כל הארץ, והנמשך מהמלכות נקרא עֶבֶד, והנר״ן דאצילות נמשכים לישראל מן התפארת הנקרא: אב הרחמן, לכן הנמשך מהתפארת נקרא בֵּן, וְהֵן תפארת ומלכות סוֹד הָאֱמוּנָה של ישראל, וְהֵן אַחַת. אַחַת סוֹד שֶׁל עֶבֶד שהוא המלכות, וְאַחַת סוֹד שֶׁל בֵּן שהוא התפארת. וְהָעֶבֶד הַזֶּה שהוא המלכות נִקְרָא אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ שהוא סוד המלכות שבה מתגלה הארת החכמה שבשמאל בסוד אור נקבה. ובמדרגת בֵּן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל שהוא סוד ז״א בשעה שהוא בֵּן לאבא ואמא עלאין שאז נקרא יִשְׂרָאֵל שהוא סוד אור הזכר, וְהַכֹּל סוֹד אֶחָד שֶׁל הָאֱמוּנָה. וְצָרִיךְ בֶּן אָדָם לְהִתְעַטֵּר בַּדְּרָגוֹת הַלָּלוּ בֵּן וְעֶבֶד, לְהִכָּלֵל בְּסוֹד הָאֱמוּנָה.

 

האדם שלמטה צריך לקבל תחילה בחינת עֶבֶד, שהוא סוד הארת חכמה מן המלכות שנקראת: אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ.

 

אחר כך, כשהאדם מקבל חסדים מז״א שהוא סוד בֵּן לאבא ואמא עלאין, אשר החסדים הם בחינת אורות הזכר – דהיינו בחינת ג״ר!

 

אם אין באדם מדרגת עֶבֶד, אלא מדרגת החסדים בלבד, אז נחשבים לו לו״ק בלי ראש, והוא אינו כלל במדרגת בֵּן.

 

כאשר האדם נשלם בחכמה מהמלכות, אז נחשבים החסדים לבחינת ג״ר, כי על כן נבחנת המלכות שהוא פתח להיכנס לז״א – ולכן: וְצָרִיךְ בֶּן אָדָם לְהִתְעַטֵּר בַּדְּרָגוֹת הַלָּלוּ, לְהִכָּלֵל בְּסוֹד הָאֱמוּנָה. ואם לא החסדים אינם בחינת ג״ר כלל. כי:

·       חסדים דז״א בלי חכמה דמלכות הם ו״ק

·       חכמה דמלכות בלי חסדים דז״א היא ו״ק

פ צריך להיות במדרגת עָבֶד, לַעֲבֹד בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדָה, בִּתְפִלָּה שֶׁנִּקְרֵאת עֲבוֹדָה, כְּמוֹ אוֹתוֹ עֶבֶד שֶׁהוּא סוֹד עֶלְיוֹן דהיינו סוד המלכות שהיא עבד דאצילות, שֶׁלֹּא שׁוֹכֵךְ לְעוֹלָמִים תָּמִיד, וּמְשַׁבֵּחַ וּמְנַגֵּן תָּמִיד להקב״ה שהוא ז״א. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שלא רק הזמירות להקב״ה היא עבודת העבד אלא שעובד גם בַּעֲבוֹדוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁכָּל הָעֲבוֹדוֹת וְדִבְרֵי הָעוֹלָמוֹת, כֻּלָּם הוּא העבד שהוא המלכות עוֹשֶׂה וְעוֹבֵד. וּמִשּׁוּם זֶה המלכות נִקְרָא אָדוֹן, מִשּׁוּם שֶׁהוּא בבחינת עֶבֶד לַעֲבֹד ולהמשיך חיות ושפע לכל העולם כולם, ועל כן המלכות נִקְרָא: אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ כי המלכות מנהיגה את כל העולמות ומשפיעה להם שפע חיותם. לכן בֶּן אָדָם שֶׁמִּתְעַטֵּר בַּסּוֹד הַזֶּה שיש לו נר״ן דבי״ע בבחינת עֶבֶד שבמלכות, לִהְיוֹת עֶבֶד לַעֲבֹד עֲבוֹדַת רַבּוֹ, הוּא עוֹלֶה וּמִתְעַטֵּר לִהְיוֹת בַּדַּרְגָּה הַזּוֹ של עֶבֶד, כלומר שנשמתו זוכה לעלות אל המלכות דאצילות עצמה, וְנִקְרָא אַף כָּאן אָדוֹן על שם רַבּוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא מְבָרֵךְ בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת הָאֵלֶּה אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וּמַעֲמִידוֹ, וְעַל זֶה נִקְרָא אָדוֹן.

פא אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הַבֵּן הַזֶּה, שֶׁזּוֹכֶה לְהִשְׁתַּדֵּל לָדַעַת בְּגִנְזֵי אָבִיו וּבְכָל סוֹדוֹת בֵּיתוֹ, כְּמוֹ בֵּן יְחִידִי שֶׁהִשְׁלִיטוֹ אָבִיו בְּכָל גְּנָזָיו, וְזֶהוּ הַכָּבוֹד של הַבֵּן, שֶׁשּׁוֹלֵט עַל הַכֹּל. מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לָדַעַת אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבְאוֹתָם הַגְּנָזִים שֶׁלּוֹ נִקְרָא בֵּן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּכָל כֹּחוֹת הַשָּׁמַיִם אֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְיָדוֹ, בְּכָל שָׁעָה שֶׁמִּצְטָרֵךְ לְהִכָּנֵס אֶל אָבִיו כלומר, שאין מי שיעכב אותו מלעלות תפילתו, כי הוא בסוד נר״ן דאצילות ולכן תפילתו מיד מתקבלת. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וּמִשּׁוּם זֶה, כְּשֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לְהַכִּירוֹ בְּדֶרֶךְ פְּרָט, בְּסוֹד הַחָכְמָה שבימין דז״א, אָז נִקְרָא בֵּן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

פב בָּעָֹבוֹדָה שֶׁבֶּן אָדָם עוֹבֵד לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ עֲבוֹדָה שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהִכָּלֵל בִּשְׁנֵיהֶם, לִהְיוֹת עֶבֶד וּבֵן כי מצד הבן שהוא נשמתו דאצילות צריך לכוון לייחד את פרצופי האצילות, כי אם אין ייחוד – אין שפע! ובבחינת עבד שהוא נר״ן דבי״ע צריך לכוון להמשיך שפע רב לפרנסת העולם, לְהִתְעַטֵּר בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דהיינו שעל ידי זה יקבל הארת המוחין מהקב״ה. וּמַהוּ אותה העבודה? זוֹ עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בָּהּ עֶבֶד וּבֵן, לְהִכָּלֵל בַּדְּרָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הַלָּלוּ בז״א ובמלכות. לַעֲבֹד וּלְהַתְקִין תְּפִלָּה בְּסוֹד שֶׁל עֶבֶד שהוא סוד המלכות דהיינו להמשיך שפע לתחתונים, לַעֲבֹד אֶת הָעֲבוֹדָה והייחוד שֶׁל תִּקּוּן הָעוֹלָמוֹת, וּלְהַדְבִּיק רְצוֹנוֹ בְּסוֹדוֹת הַחָכְמָה שבימין, לְהִתְדַּבֵּק בְּרַבּוֹ בִּגְנָזִים עֶלְיוֹנִים כָּרָאוּי שהיא מדרגת בֵּן וסוד ז״א.

פג בֵּן נִדְבָּק תָּמִיד בְּאָבִיו לְלֹא פֵרוּד כְּלָל בסוד נר״ן דאצילות, אֵין מהחיצונים מִי שֶׁיִּמְחֶה בְיָדוֹ. אבל הָעֶבֶד עוֹשֶׂה עֲבוֹדַת רַבּוֹ וּמַתְקִין תִּקּוּנֵי הָעוֹלָם שממשיך שפע לעולמות בי״ע. מִי שֶׁיִּהְיֶה שְׁנֵיהֶם בֵּן וְעֶבֶד בִּכְלָל אֶחָד, בְּחִבּוּר אֶחָד, זֶהוּ אָדָם שֶׁמַּתְקִין אֶת סוֹד כָּל הָאֱמוּנָה שהיא המלכות בִּכְלָל אֶחָד עם ז״א, לְלֹא פֵרוּד כְּלָל, וּמְחַבֵּר אֶת הַכֹּל כְּאֶחָד ולכן גם שכרו בשני אופנים: אחד זֶהוּ בֶּן אָדָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עָלָיו בְּכָל אוֹתָם חֲיָלוֹת וּמַחֲנוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת וּבְכָל אוֹתָם הָרְקִיעִים כי כולם נהנים מעבודתו: הִזָּהֲרוּ בִּפְלוֹנִי נֶאֱמַן בֵּית הַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּל גִּנְזֵי רַבּוֹ בְּיָדוֹ. אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה בבחינת עֶבֶד הנוטל פרס בעולם הזה, וְאַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַבָּא בבחינת בֵּן שכל שכרו שמור לו לעולם הבא.

פד השכר השני הוא מֵאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה נוֹדָע הָאָדָם וְנִרְשָׁם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת כיוון שעל ידו נתייחדו כל העולמות. בְּשָׁעָה שֶׁצָּרִיךְ, כָּל הַחֲיָלוֹת וְהַמַּחֲנוֹת, כֻּלָּם מֻזְהָרִים לִהְיוֹת אֶצְלוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא רוֹצֶה אֶלָּא אוֹתוֹ בִּלְבַדּוֹ כלומר, שהקב״ה לא רוצה שהמלאכים יסייעו לזה האדם, אלא הקב״ה רוצה לבדו להשתדל בשבילו. וְקוֹל מִתְעוֹרֵר ומכריז: רָאוּי הוּא לְיָחִיד שהוא אותו אדם לִהְיוֹת אֵצֶל הַיָּחִיד שהוא הקב״ה וּלְהִתְעַסֵּק יָחִיד בְּיָחִיד.

פה וְהַסּוֹד שֶׁל שְׁתֵּי הַדְּרָגוֹת הָאֵלּוּ בֵּן וְעֶבֶד מָצָאנוּ בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁכָּתוּב (ישעיה מט) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר. וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה – הֲרֵי נזכר כאן עֶבֶד שהוא סוד קו שמאל ובחינת מלכות. יִשְׂרָאֵל - הֲרֵי בֵּן שהוא סוד קו ימין ובחינת ז״א. שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵם כְּלָל אֶחָד, אָז כָּתוּב: אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר כי על ידך מתקדש שמי בעולם. בָּרוּךָ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

השארת תגובה