זהר פרשת ויקרא, ויפח באפיו נשמת חיים. סוד זרע האדם זכר ונקבה זיווג ויניקה

ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה

.....::::: זהר פרשת ויקרא, סעיף: שט''ו, :::::.....

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,   ...   קרן אור ללימודי הקבלה

.....:::::::::::::::.....

סוד זרע האדם  זכר ונקבה  

.........

שטו) מאמר: ואם כל עדת ישראל ישְׁגו,


 רבי שמעון פתח נשים שאננות קוֹמְנָה שמענה

קולי. וגו'

 


כמה יש לאדם להסתכל בכבוד אדונו,

כדי שיימצא ברייה שלמה לפני הקב"ה.

 

כי כשברא הקב"ה את האדם, ברא אותו שלם.

כמ"ש, אשר עשה האלקים את האדם ישר.

את האדם, יורה שהיו זכר ונוקבא,

 והנוקבא הייתה נכללת בזכר.

ואז, ישר, כתוב. ואח"כ, והמה ביקשו חשבונות רבים.

 

שטז)   בוא  וראה: מנקב של תהום הגדול העליון,

נמצאת נוקבא אחת, רוח על כל הרוחות,

והעמדנו, ששמה לילית.

והיא הייתה נמצאת בתחילה אצל האדם, שהייתה נוקבא שלו.

 

ובשעה שנברא האדם ונשלם גופו,

 נזדמנו על הגוף ההוא אלף רוחות מצד שמאל.

 זה רצה לכנוס בו, וזה רצה לכנוס בו, ולא היו יכולים.

 

עד שגער בהם הקב"ה. והאדם היה שוכב גוף בלי רוח,

ומראהו היה ירוק. וכל אלו הרוחות מסבבים אותו.


שיז) בשעה ההיא ירד ענן אחד, ודחה כל אלו הרוחות,

שהיו מסבבים את האדם.

 ובשעה זו, ויאמר אלקים, תוצא הארץ נפש חיה.


ונוקבא, המלכות, נתעברה מן הזכר, ז"א,

עם נפש ההיא של האדם הראשון.

 

והיא, המלכות, הוציאה את הרוח ההוא לנַשֵב אותו באדם,

כלול מזכר ומנקבה.

 כמ"ש, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה,

הכלולה מזכר ומנקבה. שנפש חיה זו היא כלולה מכולם.


ומי שמסופק בזה,  משום שאינו יודע אם חיה זו,

היא חיה תחתונה, שהיא המלכות,

או חיה ששמה ישראל, שהוא ז''א,

או מזכר או מנקבא, ידייק,

שהרי לא כתוב:  לנפש החיה, שהיא משמע לחיה הידועה,

אלה כתוב: לנפש חיה, סתם, שמשמע הכל,

כלומר: שנפש חיה זו היא כלולה מכולם,

שיח) וכשקם אדם, אחר שקיבל את הנפש חיה,

הייתה הנוקבא שלו תקועה בצדו,

 

והנשמה הקדושה שבו הייתה מתפשטת לצד של

 הזכר ולצד של הנוקבא, והייתה דיה לזה ולזה, לזכר ולנוקבא,

משום שהייתה כלולה כך מזכר ונוקבא.

אח"כ  ניסר הקב"ה את האדם ותיקן את הנוקבא שלו.

 

זה ש נאמר: וייבן ה' אלקים את הצלע,  וגו',

  את הצלע,  הרי העמדנו שפירושו צד,

 זה שנאמר:  ולצלע המשכן. ויביאה אל האדם,

דהיינו, שהביאה בתיקונים שלה ככלה לחופה.



שיט) כיוון שראתה לילית את זה, ברחה, והיא בכְרַכי הים.

ועד עתה היא מוכנה להזיק לבני העולם.

וכשעתיד הקב"ה להחריב את רומי הרשעה,

ושתהיה חרבה לעולם,

תעלה לילית זו מן הים, וישכין אותה בחורבה הזו של רומי,

משום שהיא חורבן העולם.

 זה שכתוב: , אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח.

.......................

שכ) בספרי הקדמונים אמרו, שלילית ברחה מן האדם מקודם לכן, עוד מטרם שנתקנה חוה.

ואנו  לא למדנו כן, משום כי נוקבא זו,

לילית הייתה נמצאת עימו.

אבל כל עוד שלא נתקנה נקבא זו חוה עם אדם,

הייתה לילית מזדווגת עימו,

 וכשחוה נתקנה עימו, היא,  לילית ברחה לים. ועתידה להזיק העולם.

 

שכא) הרפואה לזה, שֶלילית לא תוכל להזיק,

היא, שבשעה שהאדם מתחבר באשתו כדי להוליד,

 יכוון ליבו בקדושה של אדונו

 ויאמר, העטופה בסדין, שהיא לילית המעוטפת ומיללת תמיד,

כי השם לילית הוא מלשון יללה.

 נזדמנה. הימלטי הימלטי, לא תכנסי ולא תצאי.

 לא שלך ולא מחלקך. שובי שובי, הים סוער,

גליו קוראים לך.


  בחלק הקדוש אני אחוז, בקדושת המלך נתעטפתי  ..

שכב) ויכסה ראשו וראש אשתו עד שעה אחת.

 וכן בכל זמן שיתחבר עד ג' ימים לקליטת הזרע,

שכל זרע שהאישה אינה קולטת עד ג' ימים, שוב אינה קולטת.

 

בספר שהניח אשמדאי ( מלך השדים)  לשלמה המלך,

אמר שהוא עד ל' יום,  ואמר, שאחר שהשלים המעשה,

ישפוך מים צלולים סביב מטתו  זו היא שמרה מכל,

..................

 

    מי שמיינקת את הילד שלה  

שכג) מי שמיינקת את ילדה, לא תזדווג לבעלה

אלא בשעה שהילד ישן.

ואח"כ לא תניק אותו עד שעה אחת,

כמהלך ב' מילים. או כמהלך מיל אחד

אם אינה יכולה לחכות משום צער הילד, בזמן שהילד בוכה.

ובזה לא יפחד ממנה, מלילית, לעולם.

 

 נשים שולטות בעולם 

שכה)  בוא וראה: ביום שנולד אדם

 נצטוו על עץ הדעת. ועברו על מצוות אדונם.

ומשום שהאישה חטאה תחילה, ובא עליה הנחש,

 

כמו שכתוב: והוא ימשול בך. מכאן ולהלאה,

 בכל זמן שהגברים נמצאים חייבים לפני הקב"ה,

הנשים שמצד דין הקשה עתידים לשלוט עליהם.

כמ"ש, עמי נוגשיו מעולֵל ונשים משלו בו.

נשים משלו בו ודאי,

 

שכו) ואלו הנשים נקראות להט החרב המתהפכת.

ולא שהן החרב המתהפכת, אלא הן להט מחרב הזו,

הנקראת חרב נוקמת נקם ברית. חרב לה' מלאה דם.

ולהט החרב ההוא מתהפכת,

לפעמים היא גברים ולפעמים נקבות.

 

שכז) אוי לעולם כשהנשים שולטות בעולם.

 וכשנביא ישראל ראה, שישראל מעקמים דרכם,

 ונמצאים בעוונות לפני אדונם, אז אמר, נשים שאננות,

 

איך אתן שוקטות,

איך אתן יושבות שלא להתעורר בעולם,

 קוֹמְנָה, ותשלוטנה על הגברים.

ובמקום אחר העמדנו את המקרא הזה, והעמידהו החברים,

 

 

שכח) אבל לא אמרו, אלא כמו שאנו מוצאים בדבורה.

שכתוב, היא שופטָה את ישראל בעת ההיא.

ועל כן למדנו:  אוי לאדם, שאשתו מברכת בשבילו בשולחנו,

שמוציאה את בעלה בברכת מזונות,

משום שהוא אינו יודע לברך.

 

כך דבורה, שופטה את ישראל, אוי לדור,

שלא נמצא בהם מי שידין את העם, אלא נקבה אחת.

 

שכט)  בוא וראה: שתי נשים היו נמצאות בעולם,

ואמרו שבחו של הקב"ה, שכל הגברים שבעולם לא יאמרו כך.

הם דבורה וחנה.

 

חנה אמרה, אין קדוש כה', כי אין בִלתֵך.

וכל הכתובים להלאה, שהיא פתחה את פתח האמונה בעולם,

כגון, מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון.

שזה פתח האמונה, שהיא  המלכות,

שעת שהדור חייב נקראת דל ואביון.

 

וכששבים בתשובה נאמר עליה,

מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון.וגו',

להושיבי עִם נדיבים,  זו האמונה של מעלה,

 

דהיינו המלכות שעולה למעלה מחזה של ז''א,

במקום שהאבות שורים, שהם חג''ת של ז''א

כי  מי הם נדיבים... אלו האבות,  

שכתוב, נדיבי עמים נאסָפו עַם אלקי אברהם.

 הרי שמצד האבות נקראים נדיבים   .

 

של)  פירוש אחר:  להושיבי עם נדיבים.

שניבאה  (חנה) על שמואל, שעתיד להשתוות עם משה ואהרון,

כמ"ש, משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו.

 

וכיסא כבוד ינחילם, מהו ינחילם, הוא שמואל

שהנחיל כבוד המלכות   לשני מלכים, שאול ודוד.

פירוש אחר: וכיסא כבוד ינחילם, שזהו  הקב"ה

מנחיל את הכיסא שלו לעבדיו.

 

שלא) ה' יחַתו מריבו. מריבו חסר י' כתוב, שהיא סימן הרבּים.

 מריבו, אותיות מריב ו'. וזה הוא מלך הקדוש,

 ז"א, ו' של הויה, קו האמצעי.


בשעה שהדינים מתעוררים,

ושליטים מצד הדין שולטים

על הרחמים, קו האמצעי,

הרחמים נכנעים מפני שליטי הדין.

ובשעה שהקב"ה מתברך ממעיין הנחל, בינה,

אז מתגברים הרחמים, קו האמצעי,

 ונכנעים הדינים הנמשכים משמאל.

כמ"ש, ה' יחתו מריבו. מריב ו', הדינים מריב של הו',

של קו האמצעי, יחתו מכוח הארת הבינה.

שלב) עליו בשמים ירעֵם.  שואל עליו, מי הוא עליו?

ומשיב: בשעה שהטל, השפע של עתיק קדישה, שהוא הכתר,

שורה עליו וממלא ראשו, ( דהיינו  ג"ר,  הנקראים ראש)

במקום ההוא הנקרא שמים, ז"א,

 

 אז ירעם, ישבר כוחם ותוקפם של הדינים הקשים.

וייתן עוז למלכו, זהו  הקב"ה, ז"א.

וירם קרן משיחו, זו כנסת ישראל, המלכות,

הנקרא קרן היובל. משיחו, כמ"ש, משיח אלקי יעקב,

שנאמר על דוד שהוא בחינת המלכות.

משום זה אומר קרן משיחו. וכבר נתבאר,

....

שלג) דבורה, שבאה לשבח שבח המלך הקדוש, אמרה,

ה' בצאתך משֵׂעיר בצעדך משדה אֶדום. מלמד,

 

שהקב"ה הזמין כל שאר העמים לקבל התורה ולא רצו.

שואל: וכי לא היה גלוי לפניו שלא ירצו, ולמה הזמינם? ומשיב:

 אלא שלא יהיה להם פתחון פה, לומר,

שאם היה נותן להם הקב"ה את התורה, היו שומרים אותה.

 

 וע"כ הזמינם. וכל אלו הכתובים שאמרתָם דבורה,

 הכל הוא בחכמה, עד אותה שעה ששיבחה את עצמה,

 שנאמר, עד שַׁקַמתי דבורה, שקמתי אֵם בישראל,

 שהעמדנו: שאז נסתלקה ממנה רוח הנבואה...

 

 ומשום זה אמרה, עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר,

 שהייתה צריכה לחזור ולעורר את רוח הנבואה.

 

 

שלד) וכל זה היה, כשנמצאו הגברים בחטא,

ולא היו ראויים שישרה עליהם רוח הקודש, ודאי,

 

אז כתוב, ואם כל עדת ישראל ישְׁגו , כמו שהעמדנו,

שטעו בהוראה, ( הוריות ה') אבל אומר,, ואם כל עדת ישראל ישְׁגו

, ואם כל עדת ישראל ישְׁגו היה צריך לומר

מהו כל עדת ישראל, והמילה, עדת, מיותרת היא,

 

אלא, סובב על אלו שנמצאים בירושלים,

שמשם יוצאת התורה לכל העם,

 ואם  אלו שהם שם היו טועים, נמצאים כל ישראל טועים,

משום שכולם נמשכים אחריהם.

 ונעלם דבר מעיני הקהל, עיני הקהל,

הם הסנהדרין, אלו הם הממונים על ישראל.

השארת תגובה