זוהר: פרשת וישלח. מאמר: כי מלאכיו יצווה לך לשמרך

פרשת וישלח מהזוהר.

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,  כסלו-תשע"ט',  קרן אור ללימודי הקבלה

 

 

 

רבי יהודה פתח ואמר:  כי מלאכיו יצווה לך לשמרך וכו'

מקרא זה בארהו החברים,

 

כי בשעה שהאדם בא לעולם, מיד היצר הרע בא עמו,

שהוא מקטרג עליו תמיד, כמו שאומר הכתוב.

 

לפתח חטאת רובץ, מהו חטאת רובץ?

הוא היצר הרע,  לפתח? פירושו, לפתח בית הרחם,

כלומר, תכף עם הולדו של האדם,

 

 

 

ודוד המלך קרא גם כן את היצר הרע  בשם חטאת.

שכתוב: וחטאתי נגדי תמיד. הוא משום

שבכל יום עושה את האדם   להחטיא לפני ריבונו,

 

ויצר הרע זה אינו סר מן האדם מיום הולדו עד עולם,

ויצר הטוב בא אל האדם, מיום שבא להיטהר,

 

ומתאי בא האדם להיטהר?

הוא. בשעה שהוא בן י"ג שנה, אז מתחבר האדם בשניהם,

אחד בימין  ואחד בשמאל,

והיצר הטוב בימיןוהיצר הרע בשמאל,

 

ואלו הם שני המלאכים ממונים ממש,

שהם נמצאים עם האדם ממש,

 

בא האדם להיטהר,  נכנע היצר הרע לפניו,

והימין (החסדשולט על השמאל,

 

והיצר הטוב והיצר הרע, מתחברים

לשמור את האדם בכל דרכיו שהוא הולך,

 

וזהו שכתוב, כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

סעיף ה')    רבי אלעזר מעמיד את המקרא הזה ביעקב,

שהקב"ה הזמין עמו מחנות ממונים,

משום שהיה בא שלם עם השבטים העליונים,

 

שהיו כולם שלמים כראוי, שנאמר:

ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים,

עקבגימטרייה ב' פעמים אלהים, כולל י' אותיות,)

 

והוא נתחבר, וכאן, אחר שניצל מלבן, ונפרד ממנו,

ונתחברה עמו השכינה,

 

ומחנות מלאכים קדושים באו לסבב אותו,

ואז ויאמר יעקב כאשר ראם וגו'

 

שמאלו המלאכים שלך לעשו. וזהו שכתוב.

וישלח יעקב מלאכים,  מלאכים ממש בודאי היו,

 

 

פתח רבי יצחק ואמר.

כתוב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם,

וכבר בארוהו, אבל במקום אחד כתוב:

 

כי מלאכיו יצווה לך, דהינו הרבה מלאכים,  

וכאן רק אחד, שכתוב:  חונה מלאך וגו'

 

ומשיב אלא כתובכי מלאכיו יצווה לך,

היינו מלאכים רגילים, והכתוב,

 

מלאך ה' סביב היינו השכינה, כמו שאתה אומר:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה,

שפירושו השכינה

 

אף מלאך שבכאן פירושו השכינה,

וע"כ חונה מלאך ה' סביב ליראיו,

לסובב אותם מכל הצדדים,  כדי להצילם,

וכשהשכינה שורה בתוך האדם,

כל הצבאות הקדושים מזדמנים שמה,

 

 

 

סעיף ט')  ואם תאמר, הרי השכינה אינה שורה אלא 

בנחלתה, שהיא ארץ הקודש,

ולמה שרתה השכינה עליו בגת שהיא חוץ לארץ?

 

ומשיב: ודאי הוא שאינה שורה בחוץ לארץ,

שיוכלו לינוק שפע ממנה,

אבל להציל היא שורה גם בחוץ לארץ,

 

וכאן כשבא יעקב מבית לבן,

כל המחנות הקדושות סבבוהו, ולא נשאר לבד,

 

ויותר יעקב לבדו,

אמר רבי חזקיה: אם כן, למה כתוב: ויותר יעקב לבדו,

ואיפה היו כל מחנות המלאכים, שאתה אומר שסבבוהו ובאו עמו?

 

אמר רבי יהודה, משום שהביא את עצמו לסכנה,

ונשאר יחידי בלילה,  והיה רואה בעין את הסכנה,

 

ולפי שלא באו לשמרו אלא מסכנה שאינה נראית לעין,

ולכן נפרדו ממנו,

 

ואז מטרם שהכניס עצמו לסכנה,

ואז אמר: קטנתי מכל החסדים ומכל

האמת אשר עשית עם עבדך

אשר אלו הם מחנות המלאכים הקדושים שסבבוהו

 

ועתה נפרדו ממנו, מטעם,

שהכניס עצמו לסכנה נראית לעין.

 

רבי יצחק אמר,  לכן נפרדו ממנו המלאכים,

כדי לעזוב אותו לבדו עם אותו הממונה של עשו,

 

שברשות העליון בא  אליו,

ואלו המלאכים הלכו לומר שירה,

שבאותו שעה הגיע זמנם לומר שירה לפני הקב"ה,

 

פירוש: מב' טעמים, נפרדו ממנו המלאכים,

א')  כדי לעזבו עם המלאך לבדו ויאבק עמו,

ב') שהגיע אז זמנם לומר שירה, ואחר כך חזרו אליו,

 

וז"ש,   קטנתי מכל החסדים וגו'.

ועתה הייתי לשני מחנות, מחנה שכינה

וכל ביתו היו מחנה אחת, כמ"ש מחנה אלוקים זה,  

 

ולמה כתוב: לשני מחנות, הוא להראות שהיה שלם מכל הבחינות

 

מב' חלקים, שהם, לבן ואדום,

שהם חסדים וחכמהמימין ומשמאל,

וע"כ אומר לב' מחנות.

(שאור החכמה מולבש באור החסדים,)

 

רבי אלעזר אמר  למדנו,

הלילה ההוא, היה שליטתו של צד עשו,

דהיינו שמאל בלי ימין,

 

באותה שעה, שכתוב, יהי מארת חסר ו' שהוא ליל רבעי,

שלא יכול להאיר, מפאת היותו בלי חסדים,

משום זה ויותר יעקב לבדו,

 

שיעקב, שהוא השמש,

דהיינו ז"א, נשאר לבדו בלי הנוקבא,

כי הלבנה, שהיא הנוקבא, נתכסתה מן השמש,

שהוא ז"א הנקרא יעקב,

 

מה גם, ששמירתו של הקב"ה לא הוסרה לגמרי מיעקב,

כי על כן לא יכול לו,  שכתוב, וירא כי לא יכול לו,

;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;

זוהר פרשת וישלח  

.............................

עורך ומגיש: רבי דוד קורן.       קרן אור ללימודי הקבלה

:::::::::::::::::::::::  

מאמרים: אל תיראי תולעת יעקב:  יעקב ישראל וישורון:

 חצות לילה ותפלת השחרמאמר: מצא את הימים במדבר

..................................

מאמר: יעקב ישראל וישורון

רמד) רבי חייא פתח ואמר: ועתה שמע יעקב עבדי וישראל

 בחרתי בו וגו' וישורון בחרתי בו,

 

בוא וראה: כמה הבטיח הקב"ה לישראל

בכמה מקומות, שינחיל להם העולם הבא.

כי לא רצה לקבל לחלקו שום עם ולשון,

רק את ישראל לבדם.

 

ומשום זה נתנה להם תורת אמת,

לזכות על ידה ולדעת דרכיו של הקב"ה,

כדי שינחלו את ארץ הקודש.

 

כי כל מי שזכה בארץ הקודש הזאת,

יש לו חלק לעולם הבא.

 כמ"ש, ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ.

 

רמה) שלש מדרגות כאן, בכתוב הזה שלפנינו,

 מתחילה יעקב, ואחר כך ישראל, ואח"כ ישורון.

וצרכים לדעת מה הפרש בינהם,

 

בוא וראה: יעקב כבר בארנו: וישראל גם כן,

אשר יעקב הוא מדרגת ו"ק בלי ראש.

וישראל הוא מדרגת ג"ר.

ואף על פי שהם מדרגות, אחת, כלומר

אע''פ ששניהם הם מדרגת ז"א כמ"ש שם.

 

רמו) שואל: ישורון, למה נקראים ישראל בשם הזה.

ומשיב:  אלא ישראל וישורון הכל אחד.

 

ישורון, פירושו: כמו שאתה אומר  ישור על אנשים,

משום שלוקח שורה מצד זה ושורה מצד זה,

ומשום אלו שתי השורות נקרא ישורון בלשון רבים.

וזה הוא ישראל, שהוא לשון שורה,  הוא

נוטריקון ישר-אל. והוא לשון יחד,

 

רמז) ישראל נקרא עם שין שמאלית,

שהיא שׂררה על שלוקח גדלות ועז מכל.

 ישורון נקרא, על שם אלו החלקים, שהם שני צדדים,

צד ימין וצד שמאל, שהם ב' שורות, והכל אחד.

..............

 ביאור הדברים,


שורות פירושו קוים. והשם ישורון, שהוא לשון רבים,

מורה על ב' שורות. וע"כ כולל בהכרח ב' הקוים העליונים, שהם חכמה ובינה. והשם ישראל, שהוא נוטריקון ישר-אל,

הוא ג"כ לשון שורה, כמו ישור על אנשים. והוא לשון יחיד.

 

וע"כ מורה על קו אמצעי, שהוא דעת, הכולל ב' הקוים

העליונים, שהם חכמה ובינה.


ישראל וישורון הם אחד, ששניהם ג"ר של ז"א,

דהיינו בחינת מחזה ולמעלה של ז"א.

 

 ישורון, דהיינו:  ב' הקוים העליונים ימין ושמאל,

חכמה ובינה של ז"א. ועל כן נקרא ישורון,

כנ''ל וכן הוא השם ישראל, מלשון שורה,

שהוא נוטריקון ישר-אל, קו אמצעי, דעת,

ו"ק של ראש ז"א.

 

ישראל נקרא עם שין שמאלית, שפירושו לשון שׂררה,

להיותו כולל שניהם, ע"כ נוטל רבו מקו ימין, ותוקפו מקו שמאל.

ישורון ב' הקוים, חכמה ובינה של ראש ז"א.

וכל אלו ג' השמות הם אחד, שכולם הם בז"א.

 

רמח) ואלו השמות כולם עולים לאחד, שהם ג' פרצופים:

 חכמה בינה דעת,

חסד גבורה תפארת,  

נצח הוד ויסוד של ז"א

המכונים בריאה, יצירה, עשיה של ז"א.

ישורון חכמה בינה דעת  בריאה

ישראל חסד גבורה תפארת,  יצירה

יעקב תפארת נצח הוד ויסוד עשיה,

 

וע"כ כתוב, יעקב עבדי. כי פעמים הוא עבד,

 כמו עבד שיש לו מצוות רבונו, ועושה רצונו.

 שזה מורה שאין לו מוחין,

משום שהוא פרצוף תנה"י ובחינת עשיה של ז"א.

 

וכן ישראל בחרתי בו, פירושו לשרות בו.

 במוחין של ג"ר. והכל הוא בסוד העליון.

 

 שכל ג' המדרגות הן כולן בסוד הראש.

 כל אלו  מדרגות עולות כולם ,  אחד.

שהם ג' פרצופי ז"א ישורון, ישראל ויעקב,

 שהם חב"ד חג"ת נה"י, בריאה, יצירה, עשיה.

 

כתוב  בוראך יעקב, ויוצרך ישראל,

וכתוב: כה אמר ה' עושך,

ישורון ישראל יעקב,


ואין להקשות, היה צריך לומר, עושך יעקב ולא בוראך יעקב.

והענין הוא, שיש ערך הפוך בין המאורות לכלים.

שבפרצוף כלים דבריאה, בו בחינת יעקב.

וכשנתוספו כלים דיצירה בפרצוף,

יש ג"כ בחינת ישראל.

וכשנתוספו כלים דעשיה בפרצוף יש ג"כ בחינת ישורון.


וע"כ נאמר, בוראך יעקב ויוצרך ישראל.

ומה שנאמר שישראל הוא יצירה וחג"ת,

אין הכונה שהוא בחינת ו"ק בלי ראש,

כי כל המדובר כאן הוא רק בבחינת מוחין וראש,

 בג' פרצופין חב"ד חג"ת נה"י שבראש ז"א.

 

רמט) אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם

מכל העמים עובדי עבודת כוכבים ומזלות.

כי כולם הבל המה ובעת פקודתם יאבדו.

היינו בשעה שעתיד הקב"ה לבער אותם מן העולם,

 וישאר הוא בלבדו.  כמ"ש, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.

 

.....................................

מאמר:  אל תירא תולעת יעקב

.................................

רנ) רבי יהודה פתח ואמר מישעיה ב'')

אל תירא תולעת יעקב מתי ישראל, וגו

בוא וראה: כל עמי העולם עובדי עכו"ם,

נתן אותם הקב"ה תחת שרים ממונים ידועים.

כמו שלמדנו: וכולם הולכים אחר אלהיהם.

 

כמו שכתוב:   כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו...

וכולם שופכי דמים ועושי מלחמה, גוזלים ומכים

ומנאפים, ומתערבים בכל העושים מעשים להרע,

ומתגברים תמיד בכחם להרע.

 

רנא) וישראל, אין להם גבורה וכח לנצח אותם,

 רק בפיהם, דהיינו בתפילה.

כמו תולעת, שאין לה גבורה וכח, אלא בפה.

ובפה היא שוברת הכל.

...ועל כן נקראים ישראל תולעת....

שועתנו .קבל. ושמע. צעקתנו .יודע. תעלומות. ר"ת. תולעת,

רנב) אל תיראי תולעת יעקב.

ועוד בביאור הכתוב:

אל תיראי תולעת יעקב. מה תולעת...

אין לשום בריה בעולם, בריאה בעולם  

כמו לתולעת

 הזו של טְוִיַת המשי, שממנה יוצאים

כל לבושי כבוד, תלבושת המלכים.

ולאחר טויתה זורעת זרע ומתה.

ואחר כך, מאותו זרע שנשאר ממנה, קמה לתחיה

כמקודם לכן, ושוב היא חיה.

 כך הם ישראל, כאותה התולעת,

שאע"פ שמתים יחזרו ויחיו בעולם, כמקודם לכן.

( פירוש טויה: לפי ענין, תלבושת)

 

רנג) וכן נאמר, כי כחמר ביד היוצר,

 כן אתם בידי בית ישראל. שואל, מהו כחמר,

ומשיב: אלה זהו חומר של אותה זכוכית,

אשר אע"פ שנשברת, חוזרת ומתתקנת,

ויש לה תקנה כמקודם לכן.

 כך ישראל, אע"פ שמתים, חוזרים לתחיה.

 

.רנד))מתי ישראל, זה עץ החיים, דהיינו ז"א.....

ומשום שבני ישראל נתדבקו בעץ החיים,

 משום זה יהיו להם חיים, ויקומו מעפר, ויתקיימו בעולם,

ויהיו לעם אחד לעבוד את הקב"ה

כמש"א לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד,

.......................

 

מאמר: חצות לילה ותפלת השחר

::::::::::::::::::::::::::::::::::

רנה) רבי אלעזר ורבי יצחק היו הולכים בדרך

הגיע זמן קריאת שמע. קם וקרא ק"ש והתפלל תפלתו.

 

אח"כ אמרו לו רבי יצחק, והרי למדנו,  מטרם שהאדם יוצא לדרך,

 צריך לקבל רשות מרבונו ולהתפלל תפלתו.

 

רנו) ,אמר לו, משום, כשיצאתי, לא הגיע עדיין זמן התפלה,

ולא הגיע זמן קריאת שמע. עתה שהאיר השמש התפללתי.

 

אבל עוד מטרם שיצאתי לדרך, בקשתי תחינה ממנו,

ונועצתי בו, אלא תפלה זו של שחרית לא התפללתי.

 

רנז) כי עוסק אני בתורה מחצות לילה,

וכשהגיע הבוקר, עד עתה עוד לא היה זמן תפלה,

 

משום שבשעה ההיא שקדרות הבוקר נמצאת,

האשה מספרת עם בעלה, והם בסוד יחוד כאחד,

 והיא צריכה ללכת למשכן בין נערותיה היושבות עמה שם.

 

ולפיכך אין אדם צריך להפסיק הדברים,

שמתחברים על ידיהם כאחד, ולהכניס דבר אחר ביניהם.

 

רנח) ועתה שהאיר השמש הגיע זמן תפלה להתפלל,

כמו שבארוהו שכתוב, ייראוך עם שמש. מהו עם שמש,

היינו:  לשמור עמנו אור השמש,

 כדי להאיר אליה לנוקבא, הנקראת יראה.

כי היראה, הנוקבא, צריכה להיות בחיבור עם השמש,

שהוא ז"א, ולא להפריד אותם.

 

וכל עוד שלא האיר היום, אין היראה עם השמש.

וע"כ כשמאיר השמש, צריכים לחבר אותם יחד.

ביאור הדברים,  יש ב' זווגים:
א) להשלמת הכלים של הנוקבא, והוא זווג של לילה.
ב) להשלמת המוחין שלה, והוא זווגו של יום.
וענינם רחוק זה מזה מקצה עד לקצה.

 

עד כי מעשה היחוד בזווג של הלילה, גורם פירוד,

אם ממשיכו בזווג של יום.

וכן להיפך, שמעשה היחוד בזווג של יום,

גורם פירוד, אם ממשיכו בזווג של לילה.

יש ב' מצבים בנוקבא:
א) מבחינת היותה בשלמות מטרם מיעוט הירח,

שאז היתה קומתה שוה עם ז"א, כמ"ש ב' המאורות הגדולים.


ב) מבחינת מציאותה עתה אחר מיעוטה, שנתמעטה עד לנקודה, ואין בה אלא מה שנותן לה ז"א.


ויש מעלה במצב הא', להיותה נשלמת בחכמה,

וקומתה שוה עם ז"א.

 אבל כנגד זה יש בה גרעון. שמפאת חסרון אור החסדים,

 גם החכמה שבה אינה מאירה, והיא חשך.

 

 ואת המצב הזה ממשיכים לה ע"י תפלת ערבית

ועסק התורה בחצות לילה ואילך. והוא זווג הלילה,

כמ"ש, ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה.


ויש מעלה במצב הב', שאז מקבלת חסדים מז"א,

 והחכמה שבה מתלבשת בחסדים,

והמוחין מאירים בה בכל השלמות.

 

אבל כנגד זה יש בה גרעון אז,

כי נתמעטה קומתה ונעשתה טפלה ל ז"א,

 ואין לה משהו מעצמה, אלא מה שנותן לה ז"א.

 

 

ואת המצב הזה ממשיכים לה ע"י קריאת שמע

ותפלה של שחרית, בזווג היום.אשתדל בתורה

מחצות לילה. זווג של לילה להשלמת הכלים,

 

שאז ממשיכים לה המצב הא', דהיינו ששניהם בקומה שוה,

שצריכה ללכת להשתלם בהארת הכלים, שהם סוד:  המשכן וכליו,

ולהשפיע מאור זה  אל העלמות היושבות עמה,

בסוד הכתוב:, ותקם בעוד לילה , וגו'  וחק לנערותיה.

 

לכן אסור להפסיק הדברים הגורמים להם

להתחבר כאחד בקומה שוה,

לבטל הארת החכמה, מצב הא',

ולהכניס דבר אחר ביניהם.

 

שאסור אז לקרוא שמע ולהתפלל תפלת שחרית,

שבזה ממעט קומתה מקומת ז"א,

כדי להמשיך לה אור החסדים, הוא המצב הב',

 

ההפוך מהמצב הא', והמבטל אותו.
כשהאיר השמש, כשהגיע הזמן לזווג של יום,

ולהמשיך המצב הב' להשלמת המוחין, אז הוא זמן תפלה,

 

 

כלומר שעל ידי התפלה ממשיכין לה את זה.

להמשיך אור ז"א, שנקרא שמש, שהיא אור החסדים,

להאיר אל הנוקבא,  כדי שתתלבש החכמה שבה,

באור החסדים של ז"א,

 

 שהנוקבא צריכה אז להיות עם השמש, ז"א,

 שאז אין לה מעצמה שום אור, אלא צריכה לקבל מן השמש,


שאם מפריד אותה מז"א, היא מתבטלת לגמרי.

בלילה, אין היראה, שהיא הנוקבא, עם השמש,

שאינה מקבלת ממנו אור החסדים,

אלא היא מקבלת אור החכמה מבינה.

 

וכשהגיע זמן זווג של יום, צריכים לחבר אותם יחד,

כי אז נעשית טפלה לו וצריכה לקבל ממנו הכל.

וע"כ נעשית אז מחוברת וטפלה לשמש.

..................

רנט) הלכו רבי אלעזר ורבי יצחק כשהגיעו לשדה אחד,

 ישבו. נשאו עיניהם וראו הר, (הר: אלה''ים)

 שבריות משונות היו עולות בראשו.

 

פחד רבי יצחק , אמר לו רבי אלעזר, למה אתה מפחד?

אמר, רואה אני את ההר הזה שהוא עצום,

 ואני רואה את אלה הבריות שעליו, שהן משונות,

ואני מפחד שלא יצירו לנו.

 

אמר לו, כל מי שמתיירא, יש לו להתיירא מהחטאים שבידו.

בוא וראה:  אין אלו מאותן הבריות החזקות,

 שהיו נמצאות בהרים.

 

רס) פתח ואמר ואלה בני צבעון, וגו' מקראה זה בארוהו,

אבל בוא וראה: אין אלו אותם שכתוב בהם,

האימים לפנים ישבו בהוגו' ובני עשו יירשום וגו'

 

ביאור הדברים

.....................

כי נודע, שבהמשכת קו שמאל מתגלים דינים.

 ויש כאן הפרש בין אור הזכר אל אור הנקבה.

 

 כי בהמשכת קו שמאל בבחינת אור הזכר,

שהוא ממעלה למטה, מתגלים דינים קשים מאד.

 

אבל אם ממשיך הארת השמאל בבחינת אור נקבה,

שהיא ממטה למעלה, מתגלים רק דינים רפויים.

הארת קו שמאל, שהוא יצחק, שם שורים דינים קשים.

 

 והארת קו שמאל בבחינת אור הנקבה,

הנקראת בית דין שלמטה, הם דינים רפויים ואינם קשים.
וכאן, שהלכו לתקן את הנוקבא, כשהגיעו אל הנוקבא,

הנקראת שדה תפוחים, ישבו,

 

כי המוחין של הנוקבא נמשכים בישיבה ולא בעמידה.

 

כי פעולת המשכת מוחין של ג"ר נרמזת בעמידה,

כמו העומד הזוקף כל קומתו.

ופעולת המשכת מוחין של ו"ק, נרמזת בישיבה,

כמו היושב שקומתו מושפלת.

 

וכיון שבאו להמשיך מוחין אל הנוקבא,

שהארתה ממטה למעלה, שהיא בחינת מוחין של ו"ק,

 ע"כ פעולה בישיבה.


וכמ"ש, נשאו עיניהם, שהתחילו להמשיך המוחין, המכונים עיניים, וראה בהר, דהיינו: שהמשיך הארת השמאל, המכונה הר,

 

שבריות משונות היו עולות בראשו,

גילוי הדינים הבאים עם המשכת הארת השמאל,

 מגילוי ג"ר של קו שמאל, שהוא ראש ההר.

 

 

ואע"פ שהוא לא המשיך אלא ו"ק, שהם אור הנקבה,

 

אמנם אי אפשר להמשיך ו"ק,

זולת אם ממשיך מתחילה קומה שלמה,

ואחר כך מניח את הג"ר ונוטל רק ו"ק.

 

ולפיכך ראה את הדינים, המתגלים מג"ר של שמאל

 בעת המשכתו את ו"ק של שמאל.

 ראה שההר הזה, הארת השמאל, הוא קשה,

 וראה אלו הבריות אשר שם, פועלי הדין,

שהן משונות, כלומר שמטילות אימה ופחד.


וכמ"ש לו, שאין לפחד אלא אם ממשיך אור זכר,

 שהוא ממעלה למטה, שהוא חטא עץ הדעת.

 

אבל אם ממשיך אור הנקבה, שאין בזה חטא,

אין כאן שום פחד. ואלו הבריות שאתה רואה,

אינן אותן הבריות החזקות הנמצאות בהרים,

 

כלומר, אין אלו אותם הדינים הקשים, שדרכם להתגלות

עם המשכת אור הזכר שבשמאל.

 

כי אלו המתגלים עם אור הנקבה, שאתה רואה,

אינם קשים, אלא דינים רפויים.


כי פועלי הדין, המתגלים מהמשכת אור הזכר שבהארת השמאל,

וע"כ נקראים אימים, להיותם דינים קשים, המטילים אימה גדולה.

 

ואלו, הנקראים ימים, הם פועלי הדין,

 המתגלים עם המשכת אור הנקבה שבהארת השמאל,

שאינם אלא דינים רפויים, וע"כ נקראים ימים ולא אימים.

......................

מאמר: מצא את הימים במדבר

......................

רסא) אבל אלא שאמרו שכתוב: אשר מצא את הַיֵּמִם במדבר.

 כתוב יֵּמִם, חסר י', כתוב, שזהו רומז

שיש בהם שם  מיעוט.

ואומר, כי אלו הן בריות משונות,  מבני בניו של קין,

מאחר שקין גורש מעל פני האדמה,

שכתוב, הן גרשת אותי מעל פני האדמה ומפניך אסָתֶר.
וכתוב, וישב בארץ נוד. ובארוהו, פירוש,

כי קין הוא הארת השמאל,

 

אבל היו בו ב' בחינות,

 כי לפני שגורש מעל פני האדמה,

 היה בבחינת אור הזכר, שמתגלים בו דינים קשים.

לאחר שגורש, היה בו רק אור הנקבה של הארת השמאל, שמתגלים בו דינים רפויים בלבד.

 

 ואומר, שאלו הימים שמצא ענה במדבר,

הם מתולדות קין לאחר שגורש מעל פני האדמה.

 ועל כן הם נקראים ימים, ולא אימים,

מפני שאין בהם דינים קשים.

 

רסב) מבני בניו של קין, בצד רוחות,

סערות ומזיקים הם נמצאים.

כי כשהיה צריך להתקדש יום השבת,

 דהיינו בין השמשות, נבראו מהצד ההוא רוחות,

הנמצאות מעופפות בלי גוף. ( ברפיון תלויים בין העולמות)

ואלו אינם מיום השבת ולא מיום הששי,

להיותם מבין השמשות.

ונשארו אלו שני ימים בהם בספק, ומשום זה,

אין להם קיום לא מיום זה ולא מיום זה.

 

רסג) והלכו ונתפשטו באותו צד של קין בני בניו

ונתלבשו באותו הצד. ולא נתלבשו בהם להתקיים בקיום ממשי.

 

ע"כ נקראות ימם חסר י', מפני שאין להם קיום

דהיינו: לא מיום זה ו' ולא מיום זה השבת,

 משום שנבראו בין השמשות.

 

והנה נראים לבני אדם,  כלומר אע"פ שהן רוחות,

כי פעם א' ביום הן מתלבשות בגוף. והוא דיינו:  ענה,

מצא אותן הרוחות, הנקראות ימים,

... ולמדו אותו להביא ממזרים לעולם ....

לחבר חמור וסוס, שיצא מהם פרד.

 

והן הולכות בין ההרים ונמצאות מלובשות בגוף

פעם אחת ביום,

 ואחר כך מתפשטות ממנו ונשארות בלי גוף.
אלו הרוחות נמשכות מהארת קו שמאל.

ויש הפרש גדול בין הארת השמאל שבבחינת יום הששי,

להארת השמאל מבחינת יום השבת.

 

כי מבחינת יום הששי, הוא קו אמצעי,

 הוא נכלל ממסך של חירק, דינין דנוקבא.

 

אבל מבחינת יום השבת, אין בו מסך כלל.

ואלו הרוחות, כיון שנבראו בין השמשות,

שהוא ספק יום ו' ספק יום השבת, נמצאים פגומים,

ואינם יכולים לקבל לא מיום הששי ולא מיום השבת.

 

כי הסָפֵק פוגם בהם ולא יוכלו לקבל

ועכ"ז מקבלים הארה מקו שמאל,

המאיר בעת הזווג של זו"ן, ובכל יום ויום.

 ג' הקוין, המאירים בזווג זו"ן,


מכונים ג' זמני,

להיותם נמשכים מג' הנקודות

 חולם שורק וחירק.

רסד) ענה זה, ממזר היה, שבא צבעון על אמו והוליד ממזר.

 והוא בא על כן, מרוח הטומאה שנתדבק בו,

ומשום זה מצא אותן הרוחות, והיו מלמדים אותו משום זה,

כל מיני בחינות שבצד הטומאה.

 

רסה) וכמה אחרים, היוצאים זה מזה,

כולם באים מאותו הצד שמאל, והולכים במדבר ונראים שמה, משום שהמדבר הוא מקום חרב, מקום מושב שלהם.

 

 כי החורבן נמשך תמיד מצד שמאל. ועם כל זה,

כל אדם ההולך בדרכיו של הקב"ה,

ומתירא מפני הקב"ה, אינו מפחד מהם.

הלכו ונכנסו בהר.

 כלומר שהמשיכו הארת השמאל בנוקבא, ולא יראו.

 

רסו)  אמר רבי  יצחק: כעין זה, כל אלו ההרים החרבים,

הם מקום בית מושב שלהם,

אמר לו: כן הוא, וכל אלו העוסקים בתורה,

עליהם כתוב: ה' ישמרך מכל רע וגו'

השארת תגובה