זוהר פרשת חקת, מאמרים על סודות הפרשה,

זוהר  פרשת חקת

עורך ומגיש: רבי דוד קורן        קרן אור ללימודי הקבלה

................

מאמר: זאת חקת התורה       סעיף א'    רבי יוסי פתח:

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

בוא וראה, דברי תורה,  קדושים הם.

עליונים הם. מתוקים הם,  כמ"ש.

הנחמדים מזהב ומפז  רב ומתוקים מדבש.

 

מי שעוסק  בתורה, הוא. כאלו עומד כל יום על הר סיני


ומקבל התורה. זה שנאמרהיום הזה נהיית לעם.

וכבר העמידו  החברים.

סעיף ב'  כתוב  כאן  זאת  חקת התורה.

וכתוב וזאת  התורה.   ולא כתוב חקת.

מה בין זה לזה.    אלא סוד עליון  הוא.

 

וכך למדנו, וזאת  התורה,

הוא להראות שהכל הוא בייחוד אחד.

לכלול כנסת ישראל, שהיא המלכות.

בהקב"ה שהוא ז"א. שימצא  הכל אחד.

 

משום זהו זאת התורה, למה יש תוספת ו', על זאת.

אלא  הרי למדנו,  שהיא להראות. שהכל אחד בלי פירוד,

 

ו זאת, הוא כלל ופרט  יחד. כלומר זכר ונקבה יחד,

(תורה שבכתב, זכר,  ותורה שבעל פה נקבה).

 

כי האות ו' הוא זכר.  כלומר ז"א שהוא כלל.

זאת,  היא נקבה. כלומר המלכות שהיא פרט,

 

משום זה כתוב ודאי וזאת התורה.

שיורה על ז"א  והמלכות בייחוד אחד.

 

אבל זאת בלי תוספת ו',   הוא חוקת התורה ודאי.

(דין)  שהיא  המלכות  הנקראת חוקת.

ובאה מ ז"א שנקרא תורה,

ולא התורה עצמה שהוא ז"א,

רק דין התורה. גזרות התורה שהוא המלכות.

 

סעיף ג'  בוא  וראה, כתוב,  זאת אשר ללוים,

ולא כתוב  ו זאת עם ו',

משום שמצד הדין  הם באים. דהיינו מצד שמאל.

ומצד  המלכות הנבנית משמאל.

ולא מצד הרחמים. שהוא ז"א,

על כן כתוב זאת בלא ו'  דהיינו  מלכות בלא ז"א.(עץ החיים)

 

אמר רבי יהודה  הרי כתוב,  וזאת עשו להם  וחיו,

דהיינו זאת עם ו' וזה נאמר בלויים.

ואתה אומר שהלויים הם בחינת זאת. ולא וזאת.

(כהן הוא קו ימין חסדלוי הוא קו שמאל גבורה דין.)

 

אמר לו ודאי  כך הוא,  שהם בחינת וזאת..

והכתוב מוכיח, כי מי שאוחז  סם המוות,

אם לא יערב בו סם החיים,  הרי ימות ודאי.

 

משום שסם החיים  מעורב עמו, ועל כן וזאת עשו וחיו

 ולא ימותו,  כי וזאת  צריך להם ולא זאת.

 

משום זה, כתובוזאת התורה, יורה

שהוא ממש ביחוד אחד. ביחוד שלם.

זכר ונקבה בכלל אחד  שהם  הסוד ו"ה

אבל זאת לבדה  בלא ו',

הוא ה' לבדה  בלי ו',   דהיינו מלכות בלא ז"א,

ועל זה כתובזאת חוקת התורה.

.................

מאמר: שלף איש נעלו.

סעיף ד')  רבי שמעון ורבי אלעזר ורבי יצחק, היו נמצאים

בבית רבי פנחס בן יאיר, אמר רבי פנחס לרבי שמעון,

 בבקשה ממך, אתה שהקימו אותך מלמעלה, ודבריך בגילוי,

מה שלא ניתנה רשת לאדם אחר

 

אמור דבר חדש בפרשה זו,  אמר לו, ואיזה היא,

אמר לו זאת  חקת התורה, אמר לו,

הרי שאר החברים יאמרו, אמר לרבי אלעזר בנו,

אלעזר קום על מעמדך, ואמור דבר אחד בפרשה זו,

והחברים יאמרו אחריך,


ה) קם רבי אלעזר ואמר,

וזאת לפָנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים ,

מקרא זה יש לבסתכל בו, אם הראשונים עשו הסכמה זו,

לקנות כל דבר על ידי נעל, בדין התורה,

ובאו אחרונים ובטלו אותו,  ויש לשאול , למה בטלוהו,

והרי מי שמבטל דבר של התורה,

כאילו מחריב עולם שלם.

 ואם זה לא היה בדין של תורה, אלא הסכמה בלבד,

 יש לשאול, למה דווקא נעל כאן, ולא דבר אחר?

 

ו) ומשיב: אלא ודאי בדין התורה היה,

 ובסוד עליון נעשה הדבר,

 ומשום שהראשונים היו חסידים צדיקים,

היה דבר זה מגולה ביניהם, וכשהתרבו הרשעים בעולם,

נעשה דבר זה באופן אחר, כדי לכסות הדברים, שהם בסוד עליון.

 

ז)  בוא וראה: כתוב, ויאמר אל תקרב הלום,

שַׁל נעליך מעל רגליך.

ושואל: וכי ולמה כאן נעל?

ומשיב: אלא למדנו שציווהו לפרוש מאשתו

ולהתחבר באישה אחרת של אור הקדוש העליון, שהיא השכינה.


ח) ונעל, מעמיד אותו במקום אחר, שמי שלוקח אותו,

 מעביר את הנותן אותו, מעולם זה,

ומעמידו בעולם אחר.

 וע"כ כל מה שנותן המת בחלום לאדם, הוא טוב.

אבל אם לקח כלי מהבית, הוא רע, כגון שלקח הנעל שלו,

 

מהו הטעם, משום, שזה יורה, שהעביר רגלו,

שהוא קיום האדם, מעולם הזה, ואסף אותו לעולם אחר,

 אל המקום שהמת שורה בו.

כי הנעל רומז על רגלו, שהוא קיומו,

שכתוב, מה יפוּ פעמייך בנְעָלים בת נדיב.

וסוד הדבר בין החברים,

 

ט) וזה הוא, כשהמת לוקח אותו, מורה שמעבירו למקום המוות. אבל בזמן שהחי שולף נעלו ונותן לאדם אחר, כדי לקיים קניין,

הוא עושה בגזרה של מעלה,

שנגזר שהקניין יעבור מרשותו של זה לרשותו של זה.

נעל של חליצה, היא נעל אחֵר כעין של מעלה.

 

י) כשהמת הזה מסתלק מעולם בלי בנים, בת נדיב הזה, המלכות, אינה אוספת אותו האדם אליה,

 והולך נע ונד בעולם, שאינו מוצא מקום,

 

והקב"ה מרחם עליו וציווה לאחיו, שיגאל אותו,

שישוב וייתקן בעפר אחר, שיתגלגל,

כמ"ש, ואדם על עפר ישוב.

 

יא) ואם גואל הזה אינו רוצה להחיות את אחיו בעוה"ז,

 לייבם את אשתו, כדי שיחזור ויתגלגל בבן הנולד,

 

צריכים לקשור לו נעל אחד ברגלו,

ואישה ההיא תחלוץ אותו ותקבל אותו הנעל אצלה.

 

 ולמה נעל? משום שנעל ההוא הוא בשביל המת,

שנחשב שהוא של המת, ונותן ברגל אחיו החי,

 

 והאישה היבמה מקבלת אצלה נעל ההוא,

 להראות שמת ההוא חוזר בין החיים

ע"י מעשה זה. שהנעל רומז על היבמה,

הייבום הקשור ברגל אחיו החי,

כדי להביא אחיו המת בין החיים, שיתגלגל בבן הנולד.

 

יב) והוא בהיפוך מאותו הנעל, שהמת נוטל מן החיים בחלום, שע"י לקיחת הנעל מעביר את החי מעוה"ז

 לעולם האחר של המת.

 ועתה נעל הזה של חליצה, לוקח החי מן המת.

וע"כ בנעל ההוא הולך המת בין החיים,

 

משום שהאישה החיה,

הייתה מעבירה את המת מעולם האחר אל עוה"ז בין החיים, שהיה מתגלגל בבן הנולד מהייבום.

 

ועתה, שאינו רוצה לייבם, והאישה לוקחת אותו אצלה,

להראות שהאישה עטרת בעלה,

השכינה, לוקחת אותו ומקבלת אותו אצלה.

 

יג) וצריכים להשליך נעל ההוא על הארץ,

להראות ששקט הגוף של אותו המת.

 והקב"ה, בשעה זו או לאחר זמן,

ירחם עליו ויקבל אותו לעולם האחר.

 

עוד, הכאת הנעל מיד האישה לארץ, בא להראות,

שאותו המת ייבנה מעפר אחר של עוה"ז, כלומר, שיתגלגל. ועתה ישוב תחילה לעפר שהיה משם.

 ואז אישה ההיא מותרת לעשות זרע אחר.

 

יד) ע"כ מי שרוצה לקיים קניין, לוקח נעלו ונותן לחברו,

לקיים עליו הקניין.  כמ"ש,

וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר.

 

 וזאת, המלכות, עמדה שלמה בכל. לפנים בישראל.,

כשהיו צנועים וקדושים. לקיים כל דבר,

שרומז על זיווג העליון יסוד ומלכות.

כי כל יסוד, דבר מלכות. כי זהו קיום.

 וזאת התעודה בישראל.

ואין היא הסכמה בעלמא לעשות קניין עם נעל,

ומדעתם עשו זה, אלא הוא קיום עליון,

שיהיו מעשיהם למטה כעין הסוד של מעלה.

כי רומז על זיווג יסוד ומלכות, קיום העליון.

 

טו) כיוון שהתרבו הרשעים בעולם, כיסו הדבר באופן אחר, שעושים קניין בכנף המלבוש.

 ומַלבוש ההוא הוא תיקון עליון, ז"א,

וכנף המלבוש, המלכות, שנקרא כנף,

שרומז על זיווג ז"א ומלכות, כמו הנעל.

וכתוב, ולא יגלה כנף אביו. הרי שהאישה נקראת כנף.

... נעל גימ''ט  150 = גימ''ט כנף ...

....................

בסעיף ט"ז : זאת חוקת התורה.

זאת. זה אות ברית, כי אות הברית שנקרא זה.

לא נפרדו זה מזה.  כלומר,

שבמלה  זאת שהיא מלכות. נכלל המלה זה.

הרומז על יסוד, שזה יורה  שיסוד ומלכות 

אינם נפרדים זה מזה.  ומן הנקבה באים לזכר.

 

וע"כ, שמור  וזכור  שהוא סוד הזכר  ונקבה.

מחוברים יחד. שואל,  חקת התורה.

חק התורה  היה צריך לומר, מהו חקת,

 

ומשיב:  אלא המלכות.  היא חוקת בודאי. (דין)

והעמדנו  ה' ד'  היתה  וכבר למדנו.

(עיין קורס אותיות של רבי דוד קורן.)

ראו טבלה למביני עניין ראש תוך סוף..

פירושו  של ד', אבל ת'  היא  ד' ונ'  מתחברות יחד.

נ'  למה  נקראת  כך נון.  כלומר נ ו ן במילוי.

ומשיב.  אלא, כמש"א,  ולא תונו איש את עמיתו.

 

כי נון. הוא מלשון אונאה.

כי עתה היא בפנים מאירה.  אבל. ועושית אונאה  לבני אדם,

 

כי אחר כך היא מכה כמו נחש ומכלה והורג,

ואמרה  לא פעלתי און,

 

וע"כ, נקראת כך ב-נ' ו' ן',  שהיא לשון אונאה

הנאמר עליה על הנ', הת'. הכל  ביחד,

היא דנ', דומה לנ' ור'.

כי ד מלשון דלה וענייה.

ר' מלשון ריש  ריקנות ודלות  דבר אחד הם.

ששתיהן  פירושן עניות. ובאותיות חקוקות.

חקת הן אותיות חק ות'. הכל דבר אחד.

 

פירוש.  כי שואל, כיון שזאת היא המלכות.

היה די שיאמר זאת חק התורה.

ולמה האריך לומר חוקת התורה. עם ת'.

הוא בחיבור ב' אותיות ד' נ'.

אשר הד' מורה על דינים של הזכר

כלומר הנמשכים מקו שמאל.  להיות חכמה בלי חסדים.

 

ונ', מורה על דינים של הנקבה,

כלומר על הדינים של המסך שבה. (צמצום)

וזה שנאמר, חקת, דהיינו חק של ד' נ'

שנחקקו בב' מיני דינים אלו.

 

וזה אמרו, ה',  ד',

ה' בשם הויה. היתה מקודם אות ד'.

שפירושו  שהיתה  בבחינת שמאל. בלי ימין.

שאז היתה דלה וענייה.

ועל שם זה  היא נקראת דלתדל ת' הוא ד' נ'

מחוברים בצורת ת יש ב' אותיות אלו ד' נ'.

 

ולא  פעלתי און,   שהיא דינים של הנקבה.

שהם הסיטרא אחרא.  נאחזים בהם.

ובני העולם מתאנים שפני המלכות מאירים.

ואינו כן, אלא מכה כנחש וכו'.

 

שפירושו, אונאה. וזה שנאמר, ת' יש בה ב' אותיות

של  דינים יחד ד' נ'. של זכר ונקבה.

שגם האות ר' מלשון ריש ריקה ודלה. אותו דבר.

 

וזה סוד זאת חקת התורה. שאותיות חקת,

הם אותיות חק– ת, שהם ד' ונ' של דינים של

זכר ונקבה  שכוללים באות ת'

שהם הדינים המתגלים במלכות'

...................................

 

מאמר: אל תירא אותו.

..........רבי יהודה פתח ממשלי ח') ...........

 

פד) לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לָבוש שנים.

 

בוא וראה.   כנסת ישראל יונקת מב׳ צדדים,

פעם ברחמים ופעם בדין.

 

כשרוצה לינוק ברחמים,

נמצא מקום שהרחמים יתיישבו בו.

 

כשרוצה לינוק בדין,

נמצא מקום שהדין יתיישב בו, ולשרות עליו.

 

כי כך הוא בכל מקום, שאינו שורה דבר שלמעלה,

עד שנמצא מקום שישרה עליו.

וע״כ כנסת ישראל, לא תירא לביתה משלג,

מה הטעם? משום שכל ביתה לבוש שנים.

 

זה אינו שורה אלא בזה, לבן באדום ואדום בלבן. והרי העמידוהו

...........

פירוש בעל הסולם רבי אשלג.

 

אין הימין, חסד, שלם בלי השמאל, דין.  להיפך.

כי קו ימין, הם סוד החולם, שבו אין הי׳ יוצאת מאויר, 

והוא ו' קצוות  חסר ג״ר. וע״כ צריך לשמאל, שממנו נמשך החכמה.

ואז יש לימין ג״ר.

וקו השמאל, השורוק, שבו יוצא הי׳ מאויר, ויש לו חכמה.

 

אבל חכמה בלי חסדים הם דינים קשים, ואינה יכולה להאיר.

 ולפיכך אין המלכות מושכת חסדים, שהם סוד ימין ורחמים,

עד שיש לה מכבר הארת החכמה.

 

 שאז נעשה הארת החכמה מקום ובית קיבול לאור הרחמים והחסדים, שהם נעשים בו ג״ר. (חכמה בינה ודעת)

 וכן אין המלכות מושכת החכמה משמאל, שהוא דין,

אלא א״כ יש לה חסדים ורחמים מכבר.

 

ואז החכמה מתלבשת תוך החסדים ומאירה.

וכל עוד שאין לה חסדים, החכמה שמקבלת היא חושך ולא אור.

 

 הרי שהחסדים הם מקום ובית קיבול אל החכמה.

 

זה מה שנאמר על כנסת ישראל שהיא המלכות

שיונקת מב' צדדים בימין מרחמים, ובשמאל מדין,

כי אין החכמה מאירה אלא עם הדינים,

דהיינו מקו ימין, שהוא חסד ורחמים,

 

דהיינו עד שנממצא בה מוכנת לאתיישבא ביה דהיינו הארת השמאל

שהיא החכמה שהיא מקום ששם מתיישבת הארת הימין

ונשלם בג' ראשונות על ידי זה,

 

דהיינו הארת החכמה משמאל הבאה עם דינים קשים,

דהיינו החסד שמימין הנמצא בה שהוא מקום מתיישבת ומתלבשת

הארת החכמה שבשמאל,   שלא יכול לשרות שלמות מלמעלה

מטרם שיש לה מקום לכלול ולהתלבש בו,

אם הוא שפע הימין צריך למקום משמאל,

ואם הוא שפע השמאל צריך למקום מימין כנ"ל

 

ונודע, שאם החכמה מאירה לבדה במלכות בלי התיישבות בחסדים,

אז המלכות קופאת. וע"כ כנסת ישראל, לא תירא לביתה משלג,

שאינה יראה מקיפאון, משום שכל ביתה לבוש שנים.

 

אל תקרא שנים, אלא שניים, שהשין שואית והנון פתוחה, דהיינו

 שני אורות, חכמה וחסדים יחדיו, אשר אז אין האורות קופאים.

 זה אינו שורה אלא בזה, לבן באדום, שחסד שמימין, לבן,

שורה בחכמה שבשמאל, אדום.

 וכן, אדום בלבן, שחכמה שבשמאל, אדום, שורה בחסדים שבימין, לבן.

....................

 

פה) ויאמר אל תירא אותו. ב' פעמים  בתורה נמצאת

המילה, אותו, שהיא שלמה בב׳ ווים.

אחד כאן, ואחד בפסוק, עד דרוש אחיך אותו.

 

מהו הטעם? הוא משום שפירושם אות ממש,

 ואינן נגזרות מהמילה, את. עד דרוש אחיך אותו,

שצריך לפרש סימן ואות של אבידה ההיא.

 

פו) אוף הכא דין אותו,    אף כאן "אותו" זה,

הוא עוג שהתדבק באברהם,

ומאנשי ביתו היה, וכשנימול אברהם,

 

מה כתוב, וכל אנשי ביתו. שזה עוג, שנימול עימו וקיבל

אות קדוש הזה. כיוון שראה עוג, שישראל מתקרבים אליו, אמר, הרי ודאי אני הקדמתי המצווה העומדת להם,

כי הקדים להימול לפני יצחק אבינו. וזה שם כנגדו, לבטוח בו.

 

 

פז) בו בשעה ירא משה,

איך הוא יכול לעקור הרושם שרשם אברהם.

אמר, ודאי הרי הימין שלי, אהרון, מת.

 כי צריכים ימין לנצח את זה.

 

ואם נאמר שיש אלעזר, הרי הוא הימין של הלבנה,

דהיינו של המלכות, ולא שלי,

 שאינו ימין של ז״א, ימין משה, כמו אהרון.

 

ואות הזה של עוג, הוא לימין של ז״א,

כי אברהם הוא ימין של ז״א.

 

פח) מיד אמר הקב״ה, אל תירא אותו, מפני אות שלו,

ואפילו לימין אינו צריך. כי בידך נתתי,

השמאל שלך יעקור אותו מהעולם.

 

כי עוג פגם את רושם הברית שלו. ומי שפגם אות הזה,

ראוי להיעקר מהעולם מעצמו.

כל שכן השמאל שלך, שהוא ידך, יעקור אותו מהעולם.

ומשום זה נעקר מהעולם. ואע״פ שהוא גיבור מבני הגיבורים, ומשום שרצה להשמיד את ישראל, נפל בידי  משה ונשמד.

 

פט) משום זה השמידו ישראל הכול,

בניו וכל עמו וכל אשר לו.

כמ"ש, ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו.

וכתוב, ונַך אותו ואת בָּנָו. בנָו כתוב, חסר י'­ של סימן הרבים,

וקוראים בניו.וכבר העמידוהו החברים (תנחומה סוף חוקת)

 

צ) אשרי הם ישראל, שמשה הנביא היה ביניהם,

שבשבילו עשה הקב״ה כל אלו האותות.

והקב״ה לא כרת בריתו עם שאר העמים להתקשר בהם,

 אלא עם ישראל, שהם בניו של אברהם,

שכתוב בו, ובין זרעך אחריך לדורותם ברית עולם.

 

וכתוב, ואני זאת בריתי אותם, אמר ה׳, רוחי אשר עליך,

ודבריי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך.

 

.............סליק פרשת חקת מהזהר..............

השארת תגובה