זוהר: פרשת כי תצא למלחמה ה"תש"ף

8:08 אין תגובות

זהר  פרשת כי תצא   ה' באלול  ה"תש"ף

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,              קרן אור ללימודי הקבלה

.................::::::::::::::::::::::::::::::::.................

מאמר: מוצאי שם רע,

 

סעיף, א') מצווה זו לדון בדין מוציא שם רע, וענשו

אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה

כי הוציא שם    רע על בתולת ישראל,

 

אמר רעיא מהימנא, חכמים, זהו הוא אחר הנשואין,

שהרי אמר, לא מצאתי לבתך בתולים,  ואין כל שם רע שווה,

 

כי המרגלים שהוציאו שם רע על הארץ,

נענשו בשבילה, ומתו ולא זכו לה, ואישה היא

קרקע בארץ, לפיכך נחשבו המרגלים כמו מוציא

שם רע על אישה, כמו שהעמידו,

אסתר קרקע עולם הייתה,


לחם = 78 נכח  שם סוד נשמת כל חי

שהם שלוש  הויה 26 שיחד 78 מה שנאמר

עינייך ל נ כ ח יביטו

שזה סוד המסך, הגנה. החסד והרחמים בראש השנה.

סעיף ב')  ואם תאמרו שם רע על אסתר

,שהיא נטמאה באחשברוש,   ועם כל זה

זכתה שיתלבש בה רוח הקודש, שהיא המלכות,

זה שנאמר: ותלבש אסתר מלכות,

 

וא"כ הרי אתם מוצאים שם רע על המלכות,

הרי אמר הקב"ה אני הוי"ה הוא שמי וכבודי לאחר

לא אתן ותהילתי לפסילים, שזו היא השכינה,

שנקראת שם, וכבוד, ותהילה, ורוח הקודש הוא השכינה

והוא שם שנתלבשה באסתר,  ואיך תאמרו שנטמאה באחשברוש,

 

סעיף ג')  אבל חכמים, אוי לאלו שאוכלים תבן ושבלים של התורה

כלומר שתורתם מעורב בטוב ורע כמו תבן ושבלים

המעורבים מאכל וקליפות, ואינו יודע בסתרי תורה,

אלא קלים וחמורים של תורה,

 

קלים הם תבן דאורייתה, דהיינו הפסולת,

וחומר של תורה הוא חטה,  ויש בה מאכל ופסולת,

כי חטה היא אותיות, ח"ט ה',  אשר ח"ט הוא הפסולת

ה' הוא הטוב, שהם סוד עץ הדעת טוב ורע,

 

דהיינו כמו שאמרו ז"ל( במסכת ברכות) עץ הדעת חטה היתה

סעיף ד)  אין דרך המלך והמטרוניתה לרכב על חומר,

דהיינו חומר של התורה, שהם סוד ח"טה, ועץ הדעת טוב ורע,

אלא על סוסים,  שהם סוד סתרי תורה,

 

ז"ש (בזכריה ט') כי תרכב על סוסיך ומרכבותיך ישועה,

כי  אין מקילים במלכות שתרכב המלכה על חומר,

וכל שכן המלך,  שאין זה מקום הדיוט,

 

ועבד שהוא מטטרון  נקרא הדיוט ועבד,

שדרכו לרכב על חמור,  משום זה כתוב  במשיח,

בשעה שלא יזכו ישראל, עני ורכב על החמור,

 

ענ"י  הוא שם, שהוא  סימן, עירובין נדה יבמות,

שהם רשי תיבות ענ"י   ושאר המשניות הם בכלל אלו,

 

שזה רומז, שכל זמן שאינו יודע סתרי תורה

אלה בתורה הנגלית, הוא עני בדעת, ורוכב על חומר,

שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע,

 

ואין הקב"ה נקרא מלך עד שרוכב על הסוס שלו,

שהוא כנסת ישראל, דהיינו המלכול בסוד הכתוב (זכריה יד')

לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי,

שהיא כולה טוב, בלי רע בכלל

אדנ"י   א, + אד, + אדנ,+ אדנ"י = סוס, = ענו לה'.

 

סעיף ה')  הקב"ה כשהוא מחוץ למקומו אינו מלך,

וכשחוזר למקומו, והיה ה' למלך,

 

וכן ישראל נאמר בהם, כל ישראל בני מלכים, וכמו האב,

 כן הבנים אינם בני מלכים עד שיחזרו לארץ ישראל,

 

ואם תאמר: שזה הרוכב על החמור הוא הדיוט,

ומשיב: אע"פ שהוא הדיוט כלפי אדונו,  ולמדנו עליו,

אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך,

 

כי הדיוט זה הוא העבד מטטרון.(גי"מ שד"י) והוא הרורב

על חמור הזה,  ואדם הראשון שלא שמר על כבוד שנתנו לו,

שאכל מעץ הדעת טוב ורע,  הורידו אותו,

שיאכל יחד עם חמורו, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע,

 

ואמר הקב"ה אני וחמורי נאכל באבוס אחד,

יששכר זכה בחמור הזה, להקראות, תחתיו את החמור הזה,

נקרא חמור גרם, שהורידו מן גרם המעלות, 

 

סעיף ו')  והחכמים בעלי המשנה, אמרו, שהמטרוניתא שהיא המלכות,

נאמר בה: ומלכותו בכל משלה,

שהיא מושלת גם על הקליפות,  על כן נתלבשה אסתר מלכות,

וסוד הכתוב: ותלבש אסתר מלכות,

אדנ"י, אלף  דלת נון יוד = גי"מ תרע"א, אסתר גי"מ תרס"א

+ 10 אותיות הוי"ה = אדני במילוי,+ יוד הא ואו הא אסתר= אדני.

ותלבש אסתר מלכות, שלטה אסתר על אחשברוש ואומתו,

ונאמר בהםוהרגו בשונאיהם,

 

ואם תאמר שנתיח עמה אחשברוש?  חס ושלום,

אע"פ שהיו בבית אחד לא נתיחדה עמו,

 

אלא כמו יוסף, שנאמר בו ותנח בגדו אצלה,

שאינו נאמר לבושו, אלא בגדו, שהוא לשון בוגדים בגדו,

שהיא בחינת חיצי חיצוניות שלו. שיש בה אחיזה לקליפה.

 

סעיף ז')  וכן סתר גדול.  ומשום זה אסתר הוא לשון סתר

בכתוב: אתה סתר לי, כי השכינה הסתירה מאחשברוש,

ונתנה לו שדה במקומה,  והיא חזרה לזרועו של מורדכי,

 

ומורדכי היה יודע שם המפורש, וע' לשון, עשה כל זה בחכמה,

משום זה העמידו בעלי משנה, שאפילו בלי זה,

יש לאדם לדבר עם אשתו קודם שמתיחד עמה,

ואלי נתחלפה אשתו בשדה,

סעיף ח')  וזה הוא באשה, שהיא מצד עץ הדעת טוב ורע,

נהוג בה חלוף לשדה,

אבל אם היא מצד השכינה, אין לה שינוי,

זה שנאמר אני הוי"ה לא שניתי, אני זו השכינה,

שאין לה פחד מכל הצדדים האחרים,  דהיינו הקליפות,

זה שנאמר, כל הגוים כעין זה,


סעיף ט')  ובמקום שהשכינה שם, כמה סגולות שם,

וע"כ משום שהשכינה נתלבשה באסתר,

היתה ראויה להעשות עמה כמה סגולות, כמו שרה,

 

שהקב"ה שמר אותה, ומשום שהשכינה היתה עמה

 שמר אותה מפרעה, ואפילו לבושה ותכשיטיה, כולם עשה

הקב"ה סגולות,  בשביל השכינה שהיתה עמה,

 

ומשום זה כשבא פרעה לגעת בסנדל שלה,

הכה אותו המלאך, וכן בכל התכשיטים שלה,

 

ובכל תכשיט ותכשיט שהיה נוגע בה היה התכשיט

מכה אותו, עד שנפרש ממנה אותו הטמא, והחזירה לבעלה,

 

סעיף יוד')  ואם בתכשיטם שלה היה כך, כל שכן מי שנוגיע בגופה,

ואפילו באצבעה, לשם צד היחוד,  שאז הזר הקרב יומת,

כי הקב"ה לא נתן לו רשות לקרב אליה,

ז"ש, אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן,

סעיף יוד')  ואם בתכשיטם שלה היה כך, כל שכן מי שנוגיע בגופה,

ואפילו באצבעה, לשם צד היחוד,  שאז הזר הקרב יומת,

כי הקב"ה לא נתן לו רשות לקרב אליה,

ז"ש, אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן,

 

 

סעיף י"א')  ומשום זה, לא כל הוצאת שם רע שוה,

המרגלים שהוציאו שם רע על ארץ ישראל מתו,

מי שמוצאי שם רע על השכינה,

כל שכן שהם מוכים בנשמותיהם,

 

כי אלו שהוציאו שם רע על הארץ לקו בגופם,

ומיתת עצמם מתו,

אבל מי שמוצאי שם רע על השכינה, הנשמה שלו מוכה,

וזהו למי שיודע סוד הזה, שמוצאי שם רע על השכינה,

ועיניו פתוחות, אבל מי שעיניו סתומות, אין לו עונש כל כך,

 

סעיף יב')  ומה שחכמי המשנה שמו בפיהם, שאשה אנוסה

מותרת לבעלה, ודאי שאיסור והיתר שבמשנה אינו מדבר

אלא בדברי האדם,

 

ואשה, שהיא מאילן עצה"ד טוב ורע, אבל אישה שהיא מעץ החיים

 אין דין כמו אלו, שמעץ הדעת  טוב ורע,

 

כי אותו שהוא מעץ החיים, הוא צדיק וטוב לו,  ועליו נאמר:

 לא יאונה לצדיק כל און, ולא לבת זוגו הצדיק,

למדנו זה משרה בבית פרעה,  שלא היה לו רשות לקרב אליה,

כי מי שנתגבר לוקח השם,

 

אם מתגבר הטוב על הרע, נקרא צדיק ורע לו,

שהרע הוא תחת רשותו הצדיק,

ואם הרע מתגבר על הטוב נקרא רשע, וטוב לו,

שהטוב תחת רשותו, רשע ורע לו הוא אל אחר,

שהוא סמאל, ורע לו, היינו סם המוות שלו,

שהוא עבודת כוכבים ומזלות, שכתוב עליו תמותת רשע רע,

 

משום זה אשה אנוסה, אינה, אלא אם כן

יש בנשמה ההוא עירוב של טוב ורע,

סעיף יד')  והתורה שנתנה, נשברו הלוחות שלה

שהם משולים לבתולים,

כמו שבתולים עדות על ישרה של הבתולים,

 

כך הלוחות שנתנו לעיני כל ישראל היו עדות על כל התורה,

והקב"ה חזר ונתנה לישראל לשמרה,

 

והתורה שבעל פה נקראת הלכה למשה מסיני,

וע"כ נקרא משה חתן של התורה.

 

והחתן של התורה שיבר הבתולים שלה,

שהם לוחות ראשונות שלה, שהם לוחות הראשונות,

 

מי שמוצאי שם רע עליה, ויאמר שהתורה ההוא

אינה כראשונה, שהרי הלוחות שלה נשברו,

 

הקב"ה יומר לו, שהוא אבי הנערה,

דהיינו של הבת שהיא מרומזת במילה בראשית,

 

כי בראשית הוא אותיות בת" ראשי לרמוז שהתורה

היא בת המלך,  ואז אומר הקב"ה ופרשה את השמלה,

ונפתחת יריעה מן ספר התורה,

 

ויראו שנאמר בה, פסל לך שני לוחות אבנים כראשונות

וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על

הלוחות הראשונים אשר שברתה,

 

 

סעיף ט"ו)  מיד קם אליהו הנביא וכל ראשי הישיבה וברכו אותו,

ואמר אליהו לרעיא מהימנא, סיני סיני, כך היה ראוי לנו

לשמוע דבריך ולשתוק,

אבל ברשותו של הקב"ה ושכינתו, אני רוצה לדבר דבר אליך,

 

אמר לו אמור: פתח ואמר אליהו, רעיא מהימנא כלה זו שלך

דהיינו המלכות, נתן לך הקב"ה לאברהם,

לגדל אותה בשבילך,

 

ומשום שהוא שמר אותה, היא נקראת בתו,

זהו שאמרו, בת הייתה לו לאברהם  ובכל שמה,

ובה קייים כל התורה כולה,,

 

מאמר ולו תהיה לאישה


המצווה שלאחר זו, היא לישא אנוסתו,

כי ודאי יש אנוסה מב' צדדים. 
כי יש שהיא אנוסה מחמת אהבתו אליה. 
אבל היא אינה אוהבת אותו.

ויש אנוסה, שהיא אוהבת אותו, 
אבל היא יראה להתחבר עמו בלי קידושין וברכה. 
והיא אינה רוצה אם הוא הדיוט. 
נאמר, ולו תהיה לאישה,

 


סעיף:ל'.- בסתרי תורה. יש לנו יש לנו להמשיל משל.

יש נשמה שהיא מטרוניתה, כלומר שנמשכת ממלכות של עולם אצילות.

 


ויש נשמה שהיא אמה, כלומר שנמשכת מעולם הבריאה, כמו וכי ימכור איש את בתו לאמה,

ויש נשמה שהיא שפחה הדיוטה(פשוטה) 
כלומר שהיא מעולם עשייה, וגם האדם הוא כן. 

יש אדם שהוא עבד שפחה אל הנשמה. 
מחמת שהאדם חטא עמה בגלגול הקודם. 
אז, ולא מצאה היונה מנוח.(נח. בראשית ח')

מחמת העונות שבגלגול הקודם,

והיצר הרע רודף אחריה ליכנס בגוף הזה,

שהוא שפחה אל יצר הרע,


כח העונות שמגלגול הראשון שיש בגוף הזה

 נבחן שהוא שפחה אל היצר הרע. והוא שד יהודי, 

הכפוף ליצר הרע,

 

והנשמה היא י' הנקראת אמה העברייה, 
להיות מעולם הבריאה, ובה ש"ד הזה. 
כלומר כח העונות של גלגול ראשון, 
מתהפף להיות שד"י,

ומברך עמה לקב"ה בכל יום בברוך. 
ומקדש עמה לקב"ה, בקדוש. קדוש קדוש קדוש.

ומיחד עמה לקב"ה, בקריאת שמע.

 



סעיף:לא'- ואחר שעושה כל זה ,מה שהוא שד, שהוא מזיק, 
כלומר כח העונות שבגוף, חזר להיות מלאך שלו, 
מבחינת מטט"רון, וחזר להיות שדי כי כך עולה

מטט"רון בחשבון שדי,(מטטרון גימטריה 314=שדי,)


ומיד יתקיים בו על הנשמה,

ולו תהיה לאשה לא יכול לשלחה כל ימיו,

ואם אינו חוזר בתשובה, הנשמה משועבדת אצלו 
בעונות שעשה, ויתקיים בו, 
האישה וילדיה תהיה לאדוניה, 
דהיינו שהנשמה תצא ממנו לשורשה,


ונאמר באותו שד שהוא בעל חובו, 
דהיינו כח העונות שבגוף מגלגול הקודם, 
והוא יצא בגפו. דהיינו שיצא בלי תיקון,


ושד הזה הוא כמטה משה שנתהפך ממטה לנחש, 
מנחש למטה, כך שד הזה מתהפף משד למלאך וממלאך לשד, כפי מעשיו של האדם.

 



סעיף:לב'- ועל שם השדים הבאים מזה, 
דהיינו משד הנהפך למלאך כנ"ל, 
העמידו בעלי המשנה,

שיש מהם כמלאכי השרת, שהם תלמידי החכמים.

(בעלי ידע אמתי בזוהר וקבלה) 
היודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות. 
הם בצורתם בארץ למטה, שהם בעלי הפילוסופיה, 
אצטגניני,(אסטרולוגיה) ישראל, 
היודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות, 
על פי סוד האותות של החמה והלבנה והליקוי שלהם,
וכל כוכב ומזל, יודעים, מה שמראה בעולם.

 



סעיף:לג'- ויש מהם משדים, כבהמה, שהם פרים ורבים כבהמה, הצורה שלהם למטה בארץ,

הם שקץ ובנותיהם שרץ, 
ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה, 
והם שונאים תלמידי חכמים(אנשי זהר וקבלה) בעלי משנה. 
שהם מלאכי השרת ממש.

ומשום זה העמידו בעלי המשנה על האדם,

אם יהיה כמלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו,

ואם לא, לא יבקש תורה מפיהו,

כי תלמידי חכמים הם כמלאכי השרת ממש.



סעיף,לד') מאמר עשר ולא תשע,

ויש אחרים בעלי סתרי תורה, בעלי מדות,

שהם יורשים נשמות מצד המלכות הקדושה שבאצילות,

שהיא כלולה מעשר ספירות, ומי שיורש אותה,

וזוכה אליה, זוכה לעשר ספירות בלי פרוד,

עשר ולא תשע,

 

כי אם היו יורשים המלכות בלבדה היו נמצאים

ט' הספירות בפירוד מימנה, יוד הה וו הה,

ומשום שאין שם, באצילות. יוד ה"י ויו ה"י פירוד,

אמר בעל ספר היצירה,( אברהם אבינו)

עשר ולא תשע, דהיינו,

שלעולם אינן נמצאים ט' ספירות עליונות בפירוד ממנה,

דוד קורן


השארת תגובה