.....::::: זהר פרשת לך לך :::::.....
מדרש הנעלם. זוהר
חדש סעיף: א'
עורך
ומגיש: רבי דוד קורן,
... קרן אור ללימודי הקבלה
.....:::::::::::::::.....
מאמר לך לך מארצך
סעיף: א') לך לך. רבי יהודה פתח, מתוך שיר השרים. ב'
הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול
התור נשמע בארצנו.
אמר רבי יהודה: בוא וראה. כמה יש לו לאדם להכשיר מעשיו
לפני
בוראו, ולעסוק בתורה יומם ולילה.
כי מעלת התורה היא למעלה מכל המעלות.
סעיף: ב') שאמר רבי יהודה: שני דברים טובים גדולים יש
בתורה. שהם. חיים ועושר. שכתוב:
אורך ימים בימינו.
בשמאלה עושר וכבוד.
אמר רבי פפא: אלו הם שלושה. כי יש כבוד..
אמר רבי יהודה כבוד הוא בכלל העושר.
כי מי שיש לו עושר יש לו כבוד.
ובמה יזכה האדם לכל זה הוא בשביל התורה
סעיף: ג') אמר רבי יהודה: שנאמר וממתינים מלאכי השרת.
ודוממים מלומר שירה, עד שיתכנסו נפשות הצדיקים
עימהם.
ויזמרו ביחד לאל עליון.
סעיף: ד') שנאמר הניצנים נראו בארץ:
אלו העוסקים בתורה
לשמה.
עת הזמיר הגיע: אז הוא עת לזמר לבוראם ביחד.
וקול התור נשמע בארצנו: זה מטט"רון,
הבא לאסוף נשמתן של צדיקים,
לזמר ליוצרם בכל לילה ולילה,
שנאמר: יעלזו חסדים בכבוד ירננו על משכבותם.
מהו כבוד: אמר רבי יהודה
זה מלאך מטט"רון.
סעיף: ה') אמר רבי יעקב בר אידי: כל נשמותן של
צדיקים, נגזרו מתחת כסא הכבוד,
לנהג את הגוף, כאב
המנהיג את הבן.
כי בלתי הנשמה, לא יוכל הגוף להתנהג,
ולא לדעת ולעשות רצון בוראו.
אמר רבי אבהו:
הנשמה היא מורה ומלמדה לאדם,
ומחנכתו בכל דרך ישר.
סעיף: ו') ובשעה ששולח אותה הקב"ה. (בגיל 13 שמגע האדם)
מברך אותה בשבע ברכות. וזה שנאמר.
ויאמר אל אברם. זו היא הנשמה.
הנקראת. אב. רם.
כי היא אב ללמד את הגוף, ורם עלי.
כי ממקום רם ונשא היא באה.
ואומר לה ה'
לך לך מארצך וממולדתך,
שפירוש: לך לך.
מדירתך וממקומות ומהנאתך. ומבית
אביך,
אמר רבי יעקב: זו היא המראה המאירה דהיינו ז"א
שהוא אב אל הנשמה.
אל
הארץ אשר אראך,
כלומר לגוף פלוני. לגוף חדש, גוף ישר.
סעיף: ז') ועם כל זה. ואברכה
מברכיך, אותם
הנוהגים עמך
מדות טובות. מדות
ישרות.
אותם המברכים אותי בשבילך, ואמרים כל זמן
שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלוהי .
ומקללך ארור.
אותם המקללים אותך ומקלקלים מעשיהם ודרכיהם.
(מקלקים, אותיות מים קלקל,
מים כוח החסד הנשמה, )
סעיף: ח') וילך אברם כאשר דבר אליו ה'
כיון שנתברכה
בשבע ברכות הללו, מה
כתוב:
וילך אברם. זו היא הנשמה. שהיא אב לגוף.
ורם ממקום הרמים כאשר דבר אליו ה'
להיכנס באותו הגוף שנצטווה להנהיגו וללמדו.
סעיף: ט') אמר רבי יעקב, ראה מה כתוב:
כיוון שבאה ליכנס בגוף,
וילך אתו לוט, זהו יצר הרע
(מודעות
גוף חומרי לוט גימטרייה אדם)
יצר הרע המוזמן ליכנס עם הנשמה ביחד
כיון שנולד אדם. ומנין שנקרא יצר
הרע כך,
כי יצר לב האדם רע מנעוריו.
וזהו לוט שנתארר בעולם.
סעיף: י') כי הוא אמר רבי יצחק: הנחש שהשיה לחוה.
הוא יצר
הרע. וראינו שנתקלל, שנאמר: ארור
מכל הבהמה, לפיכך נקרא לוט,
שבשעה שהנשמה בא
ליכנס בגוף,
מיד וילך אתו לוט, שהוא מוזמן ליכנס עמו,
ולהשטין לאדם, ולהיות
מקטרג להנשמה.
סעיף: יא') אמר רבי יעקב לרבי אידי: מנין מה שאמרנו,
שהוא משל על הנשמה.ממה שכתוב אחר כך.
ויקח אברהם את שרה אשתו. זהו הגוף.
ואת לוט בן אחיו. זהו יצר הרע. שהוא בן אחיו.
משותף ונדבק עם הגוף.
ואת כל רכושם אשר רכשו, אלו מעשיהם.
ויצאו ללכת ארצה כנען.
כולם מדובקים ללכת בהבלי העולם הולכים אחרי בצעם.
והרהורם.
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
סעיף: יב') ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, בכל מקום שזה מתאוה, הנשמה עמו.
והכנעני אז בארץ. זו התאוה שהיא
דבוקה בגוף.
סעיף: יג') כיוון שפוקד הקב"ה מעשיהם, ומוציא הנשמות
מן הגוף, הנשמה
רוצה לעלות למעלה.
ראה מה כתוב: וילך למסעיו מנגב ועד בית אל.
(לוז) ורצונה לחזור אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה.
אמר רבי יעקב, אהלה כתיב בה"א ואזי היא עומדת בין בית אל
אל ובין העי, בין לעלות למעלה, ובין לירד למטה.
סעיף: יד') זכתה עולה אל מקום המזבח, אשר עשה שם בראשונה. מקום אשר
(המלאך)מיכאל השר הגדול מקריב נשמתן של צדיקים.
ויקרא שם אברם בשם ה', הנשמה נותנת שבח
והודאה בירושלים של מעלה, שזכתה לאותה המעלה.
ואם לא זכתה מה כתוב: ויסע
אברם הלוך ונסוע הנגבה.
דוחין אותה והולכת עד שסובבת כל העולם עד שנתקבל עונשה.
סעיף: ט"ו') אמר רבי יהודה. מה הם עושים אם בא ליטהר:
אפילו יצר הרע הבא לקטרגו נשמתו מסייעת אותו.
שנאמר: ויאמר
אברם אל לוט. הנשמה אומרת ליצר הרע.
אל נא תהי מריבה
בני ובינך.
סעיף: ט"ז') מה עושה הצדיק
(הנשמה) הזה.
הולך לבית המדרש, קורא ושונה ומקטרג ליצר הרע.
ואומר לו. הלא כל הארץ לפניך, הפרד נא מעלי .
(סגיאין אית בעולמה. ואתה יכול להן. מן קדם
דאבאישו עובדיהון).
אם השמאלה (גבורה דין) ואימינה. (חסד ורחמים)
אם אתה רוצה להשמאיל אותי
אני אימין.
אלך לצד ימין.
שלא שלא אטה אשורי ימין ושמאל.
ואם הימין ואשמאילה.
עף על פי שאראה שהיא טובה עצתך,
אעשה הפך רצונך ותאותך.
סעיף: יז') ואמר רבי בו, יצר הרע מהו עושה באותה שעה,
שהוא רואה שלא נעשתה עצתו. מה כתוב:
ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן.
לאותם הרשעים שלא יקטרגו
עמו,
ובשביל זה הדרך
ויפרד איש מעל אחיו.
ואז הנשמה מה
כתוב. ואברם
כבד מאד,
בכל מעשים טובים.
וישרים בתורה ומצות.
סעיף: יח') בוא וראה: הקב"ה מגן לצדיקים.
שלא ישלטו עליהם בני אנוש. וקב"ה מגן על אברהם.
שלא ישלטו עליו בני אדם ועל אשתו..
סעיף: יט') בוא וראה: השכינה לא זזה מעם שרה. בלילה ההוא.
בא פרעה לקרב אליה. בא
מלאך והכהו.
בכל פעם שאמרה שרה הכה. היה מכה.
סעיף: כ') ואברהם היה
מתחזק באדונו.
ששרה, לא יהיו יכולים לשלוט
עליה.
וזה שנאמר: וצדיקים
ככפיר יבטח.(משלי.כ"ח)
וכאן היה נסיון לאברהם לא להרהר אחר הקב"ה.
סעיף: כא') אמר רבי בוא וארה: כי משום זה לא צוה אותו הקב"ה שירד למצרים. כמו שצוה את
יעקב. אלא הוא בעצמו ירד.
הוא, כדי שלא יהיה פתחון פה לבני העולם.
שאמר לו
הקב"ה ואחר כך נצטער על אשתו.
מאמר: וישמע
אברם כי נשבה אחיו
סעיף: כב') וישמע אברם
כי נשבה אחיו:
רבי תנחום פתח (משיר השרים ה') ואמר:
קמתי אני
לפתוח לדודי. ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו.
אמר רבי תנחום. בא וראה כמה יש לאדם ליטהר מעונותיו. בעוד דרכי התשובה פתוחין לפניו, בטרם יסתם הדרך.
שנאמר: דרשו ה' בהמצאו.
יש עתים שהוא
קרוב. ויש עתים שהוא רחוק.
סעיף: כג') ומי אמר רבי תנחום הכי
קרוב: כתוב:
קרוב ה' לכל
אשר יקראוהו באמת.
(קרוב שווי צורה אם תכונות הבורא) אמר:
משמע שכתוב לכל אשר יקראוהו באמת.
ועם כל זה למה כתוב: רצון יראיו יעשה.
סעיף: כד') משל למלך שהיה יושב ובא אדם וצעק לפניו.
הקשיב המלך לכל מה שאמר. ולא השיב לו.
הוא צעק, והמלך הקשיב
ושתק. הלך האדם.
סעיף: כה')
אמרו משרתיו לפני המלך. אדוננו,
למה לא השבת לאותו העני כלום,
אמר להם שמעתי כל מה שאמר. והקשבתי אליו.
אבל הוא חייב לפני, ואינו כדאי שיעשה לו רצונו.
כי אמר. כי אמרו לו ולחבריו הרבה פעמים משמי,
שלא יהיו רעים ויבואו אלי ואעשה עמהם טוב.
ולא הביטו אלי. עתה
איני מביט עליהם
סעיף: כו') כך הוא
הקב"ה קרוב ה' לכל קוראיו.
לכל אשר
יקראוהו באמת. ושומע להם.
אבל מי שעושה רצונו עליו כתוב.
רצון יראיו
יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם.
סעיף: כז') אמר רבי חלבו: רב הונא, ממי אתה למד.
ממשה רבינו עליו השלום.
שכתוב: (בספר שמות:לג')
ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך. אני ועמך.
אמר משה,
רבנו של עולם.
אין אנו צרכים למלאך, ולא לשרף, ולא לשר,
איזה שינוי יהיה לנו מן האומות, להם שר, ולנו שר,
אבל ונפלינו אני ועמך.
ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך,
הלא בלכתך עמנו אתה ולא שר.
סעיף: כח') אמר רבי יהודה: מה הייתה דעתו של משה שלא קבל
את המלאך, אלא
אמר משה אני יודע בהם,
בישראל השם
חייבים ועם קשה עורף (פרעו)
אם יהיו נמסרים למלאך,
וכל שכן למי
שהוא מדת הדין,
לא ישאר משונאי ישראל שרדים ונפילים.
סעיף: כט') רבי יהודה אמר. בכל מקום שכתוב הוי"ה ז"א)
הוא מידת
הרחמים.
אמר משה,
רבונו של עולם, אתה אמרת שמצאתי חן בעיניך, ועתה אם נא מצאתי
חן בעיניך ילך נא אדני בקרבנו,
שהוא מדת הרחמים.
כי אדנ"י שבכאן הם סוד
המלכות (דין)
כשהוא אחד עם הוי"ה ואז הוא מדת הרחמים.
סעיף: ל') אמר לו, למה אינך רוצה מלאך,
אמר לו כי עם קשה עורף הוא וסולחת.
ישראל הם ממאנים להקשיב.
וטרחנים כיון
שחוטאים יש בידי המלאך לעשות דין,
ולא לעשות סליחה ומחילה. אבל אתה רחום וחנון.
היכולת והכוח
בך. ורחמיך רבים.
וסלחת לעונינו ולחטאותינו ונחלתנו,
מה שאין רשות
לשום מלאך לעשות כן,
ראה המשך בזוהר בראשית פרק יב
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם,
לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ,
אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי
גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.
ג וַאֲבָרְכָה,
מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת
הָאֲדָמָה.
ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם,
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ
אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ,
מֵחָרָן.
ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי
אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ,
וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה
כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.
ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם,
בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז
בָּאָרֶץ.
ז וַיֵּרָא יְהוָה, אֶל-אַבְרָם,
וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה
הַנִּרְאֶה אֵלָיו.
ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה,
מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל--וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם,
וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא
בְּשֵׁם יְהוָה.
ט וַיִּסַּע אַבְרָם,
הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.
י וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ;
וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.
יא וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר
הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי
אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ.
יב וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ
אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ
יְחַיּוּ.
יג אִמְרִי-נָא,
אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.
יד וַיְהִי, כְּבוֹא
אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא
מְאֹד.
טו וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי
פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית
פַּרְעֹה.
טז וּלְאַבְרָם
הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים
וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים.
יז וַיְנַגַּע יְהוָה
אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי,
אֵשֶׁת אַבְרָם.
יח וַיִּקְרָא פַרְעֹה, לְאַבְרָם,
וַיֹּאמֶר, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי; לָמָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, כִּי
אִשְׁתְּךָ הִוא.
יט לָמָה אָמַרְתָּ
אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה
אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ.
כ וַיְצַו עָלָיו
פַּרְעֹה, אֲנָשִׁים; וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ,
וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ.......
