זוהר פרשת מקץ קץ שם לחושך, ויריצהו מן הבור

פרשת מקץ זוהר

עורך ומגיש: רבי דוד קורן.       קרן אור ללימודי הקבלה

:::::::::........כ"ט בכסלו תשפ"א......:::::::

מאמר: קץ שׂם לחושך

 

א)  ויהי מקץ: רבי חייא פתח ואמר,

 קץ שׂם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמות.

 

מקרא זה בארהו, קץ שׂם לחושך, זה הוא קץ של השמאל

שאינו כלול מימין, שהוא השטן והוא מלאך המוות,

שהוא משוטט בעולם ומסית בני אדם לחטא,

 

ומשוטט למעלה ועומד לפני הקב"ה ומסטין ומקטרג על העולם. ולכל תכלית הוא חוקר, כי כל מעשיו אינם לטוב

אלא לכלות תמיד ולעשות כליה בעולם,

שנוטל נשמות בני אדם וממיתם.

 

ב) אבן אופל וצלמות. אבן נגף, השטן,

משום שבה נכשלים הרשעים.

 והיא עומדת אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אפֶל.  בוא וראה.

 

יש ארץ החיים למעלה, וזהו ארץ ישראל, דהיינו.הנוקבא של ז"א. ויש ארץ למטה הנקראת אוֹפֶל וְצַלְמָוֶת, היינו אפלה היוצאת מֵאֶרֶץ עֵיפָתָה, שהיה  הנוקבא של קליפה. ומהו אבן אופל וצלמות

זהו קץ מצד החושך, השטן, פסולת הזהב.

 

ג) בוא וראה: כמה יש לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה, ולהשתדל בתורה ימים ולילות, כדי שידעו ויסתכלו בעבודתו.

כי התורה מכרזת בכל יום לפני האדם, ואמרה, מי פתי יסור הנה.

 

ד) וכשאדם עוסק בתורה ומתדבק בה,

זוכה להתחזק בעץ החיים, שהוא ז"א.

 

בוא וראה: כשבן אדם מתחזק בעץ החיים בעולם הזה,

הוא מתחזק בה לעולם הבא, וכאשר הנשמות תצאנה

מעולם הזה, תתקנה להן מדרגות לעולם הבא.

ה) בוא וראה: בכמה מדרגות עץ החיים מתחלק. וכולם אחד. כי בעץ החיים יש מדרגות אלו על אלו,

 ענפים, עלים, קליפות, גוף האילן, שרשים,

והכול הוא אילן. כעין זה כל מי שמשתדל בתורה,

הוא מיתתקן ומתחזק בעץ החיים, בגוף האילן.

 

ו) וכל בני ישראל מתחזקים בעץ החיים, כולם נאחזים באילן ממש. אלא, מהם בגוף שבו, מהם נאחזים בענפים, מהם בעלים, מהם בשורשים. ונמצא, שכולם נאחזים בעץ החיים.

 

ואלו העוסקים בתורה, כולם נאחזים בגוף האילן. ומשום זה

מי שעוסק בתורה, הוא נאחז בכל האילן, כי גוף האילן כולל את כולו.

 

 

ז) ויהי מקץ. שואל: מהו מקץ: רבי שמעון אמר

מקום שאין בו זכירה, וזהו  קץ של השמאל. מהו הטעם,

משום שכתוב, כי אם זכרתני אִתְּךָ כאשר ייטַב לָךְ. ומשקה,

וכי ראוי זה ליוסף הצדיק שיאמר, כי אם זכרתני אִתְּךָ?

 

ומשיב: אלא כיון שנסתכל יוסף בחלומו, אמר, ודאי שהוא חלום של זכירה. והוא טעה בזה, כי בהקב"ה היה הכל.

 

פירוש בעל הסולם רבי אשלג.
אין המוחין נשלמים אלא עם ביאת קו אמצעי, שמקודם לכן יש מחלוקת

בין ב' הקווים, שכל אחד רוצה לקיים שליטתו ולבטל הארת חבירו.

שהימין רוצה רק בהארת החסדים, ומבטל הארת החכמה שבשמאל. והשמאל רוצה רק בהארת החכמה, ומבטל הארת החסדים,

עד שבא קו האמצעי ומכריע ביניהם וכוללם זה בזה ומקיים הארת שניהם, כל אחד לפי דרכו.אמנם יש בזה ב' מיני התכללות:

א. שהארת השמאל נכללת בימין, והימין שולט,

 שמאיר רק בחסדים מכוסים מחכמה. והוא מדרגת ז"א,

שאע"פ שיש לו חכמה משמאל, מ"מ אינו משתמש בה,

 כי חפץ חסד הוא.
התכללות ה. ב. ששניהם נכללים זה בזה,

 ושניהם שולטים בהתכללות אחת.

שהימין מאיר בהארת החכמה, הנקרא חסדים מגולים.

 והשמאל מאיר בהארת החסדים.

והוא מדרגת יסוד של ז"א, קו אמצעי, המאיר מחזה של ז"א ולמטה.

והיא מדרגת המוחין שבשליטת יוסף. ונקרא מוחין של זכירה.

כיון שנסתכל יוסף בחלום, אמר שזה חלום של זכירה.

שכבר נמשך קו האמצעי במוחין העליונים,

חשב שכבר יש כאן התכללות הב', שנקרא מוחין של זכירה,

שהם המוחין השלמים, המגלים שליטת יוסף.

 

וע"כ אמר בדרך בטחון וידיעת העתידות,

כי אם זכרתני אִתְּךָ כאשר ייטַב לָךְ.

כלומר, שהמוחין של זכירה יתגלו בשווה עם קיום החלום של

שר המשקים, כמ"ש, כי אם זכרתני אתךָ, ביחד עמו.

אבל הוא טעה בזה, כי עוד לא היה כאן אלא התכללות הא'.

וכל דברי החלום, היה הכל בו בהקב"ה, בז"א, שהוא חסדים מכוסים,

ועוד לא היה התכללות הב', שהיא מוחין של זכירה,

 שהם בחינת שליטתו של יוסף.

 

ח) ועל כן המקום שהיה בו שיכחה, כנגדו

לא זכר שר המשקים את יוסף, וישכחהו.

 וישכחהו, מורה על המקום שיש בו שיכחה.

וזה הוא שנקרא, קץ, של צד החשך. שנתיים ימים,

שמדרגת השיכחה חזרה למדרגת זכירה.

 

פירוש בעל הסולם רבי אשלג.
כי כל עוד שלא נעשה ההתכללות הב' למוחין של זכירה,

עומדת קליפת השיכחה בקו שמאל הנקראת קץ הימים,

 

כי בכוח התכללות הב' חוזר מקום השיכחה ונעשה למקום הזכירה.

כמ"ש, שכל דברי החלום היו בהקב"ה,

בהתכללות הא', עמד לפניו המקום של שיכחה,

שבמקום זה מתגלה אח"כ המוחין של זכירה.

כי ניתנה השליטה אל קליפת השיכחה,

והיא נקראת קץ שבצד החשך, שבצד שמאל,

שמטרם ההתכללות הוא חושך.
שנתיים ימים. מהם השנתיים? צירוף שלם של תיקון נקרא שנה.

ובכדי שתחזור מדרגת השכחה ותעשה למדרגת הזכירה,

 צריכים לב' התכללויות, שהם ב' שנים, שאומר אח"ז, ופרעה חולם,

אשר החלום של פרעה כבר היה בבחינת התכללות הב'.

.....................

ויהי  מקץ

ט) ופרעה חולם, והנה עומד על היאור.

זה הוא חלום של יוסף היה, דהיינו חלום של זכירה,

המגלה שליטתו של יוסף, כנ''ל,

משום שכל נהר הוא יוסף הצדיק.

 

שכל מי שרואה נהר בחלום, הוא רואה שלום,

 שהוא מדרגת יסוד, יוסף, דהיינו יוסף,

שכתוב, הנני נוטה אליה כנהר שלום.

 הרי שנהר רומז על יוסף.

 

י) ויהי מקץ שנתיים: ר' חייא פתח ואמר, (משלי כ''ט)

מלך במשפט יעמוד  ארץ ואיש תרומות יהרסנה,

כשברא הקב"ה את עולם העליון, בינה, התקין הכל כראוי, והוציא אורות עליונים המאירים מכל הצדדים,

שהם ג' הקווים, והכול הוא אחד.

 

וברא שמים של מעלה, ז"א,

וארץ שלמעלה, שהיא הנוקבא, שיתוקנו כולם כאחד,

הבינה וזו"ן, לתועלת התחתונים.

 

יא) בוא וראה, מלך בְּמִשְׁפָּט יעמיד ארץ.

מלך. הקב"ה, בינה.

במשפט. יעקב, ז"א, קיום של הארץ.

 

ועל כן ו' של הויה, ז"א, ניזון מן ה' עליונה של הויה, בינה.

ה' תחתונה של הויה, הנוקבא,

ניזונת מן ו', ז"א, שקיומה של הארץ, במִשְׁפָּט. ז"א,

כי המשפט יעמיד ארץ בכל תיקוניה ומזין אותה.

 

 

יב) מלך, הקב"ה. במשפט, יוסף. יעמיד ארץ, כמ"ש,

 וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף.

ומשום שהקב"ה חפץ ביעקב, עשה את יוסף מושל על הארץ.

 

 

יג) מלך, יוסף. במשפט יעמיד ארץ. זה יעקב,

כי כל עוד שלא בא יעקב למצרים,

 לא היה קיום לארץ מחמת הרעב.

כיון שבא יעקב למצרים,

בזכותו נסתלק הרעב ונתקיימה הארץ.

יד) מלך במשפט יעמיד ארץ, זהו דוד המלך, כמ"ש,

ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו,

והוא קיים הארץ בחייו,

ובזכותו היא עומדת לאחר פטירתו מן העולם.

 

ואיש תרומות יהרסנה. זהו רחבעם.

 איש תרומות פירושו איש גאה. ורחבעם התגאה,

שאמר, אבי יסֵר אתכם בשוטים ואני בעקרבים.

ע"כ נקרעה ממלכתו.

 

זוהר מקץ, טו) הקב"ה, בשביל הצדיקים,

אף על פי שהעונש כבר נגזר על העולם,

הוא מתעכב בשבילם, ואינו שולט על העולם.

 

כל ימיו של דוד המלך נתקיימה הארץ בשבילו,

לאחר שמת נתקיימה בזכותו,

שכתוב, וגַנותי... למעני ולמען דוד עבדי.

 

כעין זה, כל ימיו של יעקב וכל ימיו של יוסף,

לא שלטו עונשים בעולם,

כי פסק הרעב בשבילם ונתעכב שעבוד מצרים.

 

טז) בוא וראה, מלך במשפט יעמיד ארץ. זה יוסף.

ואיש תרומות יהרסנה. זה פרעה.

כי משום שהקשה את לבו כנגד הקב"ה,

 נחרבה ארץ מצרים. ומקודם לכן,

על ידי יוסף נתקיימה הארץ באותו החלום שחלם פרעה, שכתוב, ויהי מקץ שנתיים ימים וגו'.

 

יז) ויהי מקץ, רבי אלעזר פתח ואמר,

חי ה' וברוך צורי ויָרוּם אלוקי ישעי.

אל וקי כתוב עם ו'. מקרא זה יש להסתכל בו,

 

חי ה'. חי. זה הוא צדיק יסוד עולם, יסוד של ז"א,

הנקרא חי העולמים.

 

וברוך צורי. זהו שכתוב, ברוך ה' צורי,

שהוא העולם, הנוקבא, המתקיים על צדיק הזה,

כלומר,  שהצדיק שהוא יסוד של ז"א משפיע לה,

והיא מתקיימת.

 

ויָרוּם אל וקי  ישעי. וְיָרוּם. זהו עולם העליון, בינה.

אל וקי  עם ו', זהו שמים, דהיינו ז"א,

כמ"ש, השמים שָׁמַיִם לה'.

 

,.... פירוש הרב אשלג בעל הסולם,....,
במקרא זה מבואר שלמות השפעת היסוד, הנקרא חי העולמים,

אל הנוקבא, הנקראת עולם, ונקראת צור.

שהוא בזמן שמתחברות ביסוד,

 ב' מדרגות העליונות, בינה וז"א.

שהבינה מתלבשת בז"א עם מוחותיה,

ואז הם משפיעים אל היסוד, והוא משפיע אל הנוקבא,

שממנה מקבלים כל התחתונים.

 

ושיעור הכתוב, חי ה' וברוך צורי. חי העולמים, שהוא יסוד משפיע, והצור, הנוקבא, מתברך ממנו, בעת, ויָרוּם אלוקי ישעי,

שז"א, הנקרא אלוקי  עם ו', מתרומם עם התלבשות הבינה בו.

כי, ויָרוּם, רומז על בינה. כי כאשר היסוד מקבל מב' מדרגות הללו, יש לו היכולת להשפיע אל הנוקבא.

.................

 

יח) ברוך אדנ"י יום יום. ברוך אדנ"י,

השם כתוב א - ד - נ - י, הרומז על הנוקבא.

ומקרא זה סוד החכמה. יום יום. הם שנתיים ימים,

שהם ב' המדרגות, בינה וז"א,

שאין הנוקבא מתברכת זולתם כנ''ל בדבור הסמוך.

 

כמ"ש, ויהי מקץ שנתיים ימים, ופרעה חולם

והנה עומד על היאור. שזהו יוסף,

 כי נהר הוא יוסף הצדיק.

 

,.... פירוש הרב אשלג בעל הסולם,....,

כי מביא כאן ראיה שנייה, שאין הנוקבא מתברכת מן היסוד,

זולת בשעה שמתחברות בו ב' מדרגות עליונות, בינה וז"א.

כי הכתוב אומר, ברוך אדנ"י, הוא מכוח, יום יום.

שמתחברים בה ע"י היסוד, בינה וז"א, שהם סוד שנתיים ימים.

 

ואז יַעֲמָס לנו האל, הנוקבא, ישועתנו סלה.

ובזה מבאר הכתוב, ויהי מקץ שנתיים ימים,

אחר שניתקנו שנתיים הימים, שהם ב' המדרגות בינה וז"א,

ופרעה חולם והִנה עומד על היאור,

אז נשלם היאור, שהוא יוסף, יסוד, והוא משפיע אל הנוקבא,

שהיא ז' פרות. כמ"ש, והִנה מן היאור עולות שבע פרות. הנוקבא.

....................

 

יט) והִנה מן היאור. כי מנהר זה, יסוד, מתברכות כל המדרגות שלמטה. משום שאותו הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, בינה, משקה ומזין לכל. ויוסף, יסוד, המקבל מבינה ע"י ז"א, הוא נהר, שכל ארץ מצרים מתברכת בשבילו.

 

כ) נהר ההוא, היסוד, ז' מדרגות, של הנוקבא,

מחג"ת נהי"מ שבה,

 המתפשטות ממנה ועומדות בעולם הבריאה,

נשקות ומתברכות ממנו.

ואלו הן שבע הפרות, יפות מראה ובריאות בשר.

ותרעינה באחוּ. היינו בחבור באחווה,

שלא נמצא בהן פירוד,

וכולן לשבח הן עומדות, שאין יניקה מהן לס"א.

 

כי כל אלו שבע המדרגות,

הן שבע הנערות הראויות לתת לה,

 שהן ז' היכלות דבריאה, שכולן לשבח.

וכן הן שבע פרות יפות מראה, כולן לשבח.

 

ולעומת זה כתוב, שִבעת הסריסים המשרתים את פני המלך, שז' הללו אינם כולם לשבח,

אלא שיש בהם חלק לכוחות הטומאה,

שהן שבע פרות הרעות.

...............

 

כא) רבי יצחק אמר: שבע פרות הטובות.

הן מדרגות העליונות על מדרגות אחרות.

 ושבע פרות הרעות. הן מדרגות אחרות שלמטה.

 

אלו העליונות הן מצד הקדושה,

ואלו התחתונות הן מצד הטומאה.

 

כב) רבי יהודה אמר, שבע השיבולים.

ז' שבולים הראשונות הן טובות, משום שהן מצד ימין,

שכתוב בו כי טוב.

 

ואלו  ז' שיבולים הרעות הן למטה מהן.

שבע השיבולים הטובות הן מצד הטהרה,

 ואלו  והרעות הן מצד הטומאה.

 

וכולן הן מדרגות העומדות אלו על אלו,

ואלו לעומת אלו. וכולן ראה פרעה בחלומו.

 

כג) אמר רבי ייסא:  וכי לאותו רשע, לפרעה,

הראו לו כל אלו המדרגות?

אמר לו רבי יהודה, כדמיון שלהם ראה

ולא עצמוּת המדרגות.

 

כי כמה מדרגות על מדרגות, אלו לעומת אלו,

ואלו על אלו, ופרעה ראה באלו המדרגות שלמטה.

 

.....סודות החלומות,....

כד) וכן למדנו, כי כפי מה שהוא האדם,

כן מראים לו בחלומו, וכך רואה.

 וכן עולה הנשמה להשיג,

כל אחד ואחד כפי מדרגתו כראוי לו,

 וע"כ פרעה ראה כראוי לו ולא יותר.

 

 

זוהר  כה) ויהי מקץ.

 רבי חזקיה פתח ואמר מקהלת ג':

 לַכּל, זמן. ועת לכל חפץ, תחת השמים.

 

בוא וראה: כל מה שעשה הקב"ה למטה, שָׂם לַכּל זמן,

וזמן קצוב. זמן שָׂם לאור וחושך,

זמן שָׂם לאור שאר העמים. חוץ מישראל,

שהם שולטים עתה על העולם.

וזמן שָׂם לחושך, שהוא גלות ישראל תחת שליטתם.

זמן שָׂם הקב"ה לַכּל. וע"כ לַכּל זמן, ועת לכל חפץ.

מהו ועת לכל חפץ? זמן ועת לכל חפץ שנמצא למטה,

לכל הטוב שנמצא למטה יש עת וזמן קבוע.

 

 

כו) ועת לכל חפץ: שואל מהו עת? ומשיב,

הוא כמו שכתוב, עת לעשות לה' הֵפֵרוּ תּורתֶךָ.

וכתוב, ואל יבוא בכל עת אל הקודש.

והיא מדרגה הממונה על הנהגת העולם, הנוקבא.

וע"כ פירוש הכתוב הוא עת, הנוקבא,

ממונה לכל חפץ תחת השמים.


ויהי מקץ שנתיים ימים, מצד אותו קץ שלך חושך,

כי שם זמן קצוב לאור וחושך,כנ''ל,

 ראה פרעה בחלומו,

ומשם ידע ונגלה לו החלום.

...............

מאמר ותפעם רוחו,

כז) ויהי בבוקר וַתִּפָּעֶם רוחו וישלח וגו'.

שואל מהו ותפעם,  ר' יוסי אמר הרי בארוה

בפרעה כתוב, וַתִּפָּעֶם, ובנבוכדנצר כתוב, וַתִּתְפָּעֶם.

 

בפרעה וַתִּפָּעֶם, משום שהיה יודע החלום

ורק הפתרון לא היה יודע.

 

אבל נבוכדנצר ראה החלום וראה הפתרון,

 והכול נשכח ממנו, ע"כ כתוב, וַתִּתְפָּעֶם.

 

כח) וַתִּפָּעֶם רוחו. כמ"ש, ותחל רוח ה' לְפַעֲמוֹ,

שהרוח היה בא והולך, בא והולך,

ועוד לא היה מתיישב בו כראוי.

 וע"כ כתוב, וַתָּחֶל רוח ה' לפַעֲמוֹ,

 

 כי אז עוד היה בהתחלה של השראת הרוח.

אף כאן, הרוח העיר בו והלך, ושוב העיר,

ולא היה מתיישב בו להבין ולדעת.

 

כתוב, נבוכדנצר, וַתִּתְפָּעֶם רוחו,

כי ההתעוררות הרוח היה כפול,

משום שלא ידע לא החלום ולא הפתרון כנ''ל,

 והרוחות הולכים ושבים. וזהו כמש''א, כפעם בפעם,

פעם בזה ופעם בזה, ולא התיישב דעתו ורוחו.

 

 

כט) וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים.

אלו הם המכשפים. ואת כל חכמיה,

אלו הם החכמים במזלות,

וכולם היו מסתכלים לדעת ולא יכלו להשיג.

 

 

ל) אמר רבי יצחק, אעפ"י שלמדנו שאין מראים לאדם

אלא לפי המדרגה שלו, אבל למלכים אינו כן,

כי מראים להם דברים עליונים ומשונים

משמראים לאנשים אחרים.

 

כמו שהמלך, מדרגתו עליון על כל שאר בני אדם,

כן מראים לו במדרגה עליונה על כל שאר האחרים,

כמש''א, את אשר אלקים עושה הראה את פרעה.

אבל לשאר בני אדם אין הקב"ה מגלה מה שהוא עושה,

חוץ מ לנביאים או לחסידים, או לחכמי הדור.

 

 

לא) בוא וראה כתוב:  אותי השיב על כני ואותו תלה.

מכאן נשמע, שהחלום הולך אחר הפתרון.

השיב על כני.   מי השיבו, אלא זהו  יוסף.

וכן ואותו תלה הוא יוסף. דהיינו, בכוח הפתרון ההוא

שפתר לו, שהיה מוכרח להתקיים כך.

וכתוב, ויהי כאשר פתר לנו כן היה.

..........................

מאמר ויריצהו מן הבור

פרשת מקץ מהזוהר

....,,,,,עורך ומגיש: רבי דוד קורן ,,,,,....

לב) וישלח פרעה ויקרא את יוסף  וגו', ר' אבא פתח ואמר:

רוצה ה' את יראיו וגו'.

כמה חפץ הקב"ה בצדיקים,

משום שהצדיקים עושים שלום למעלה, באו"א,

 ועושים שלום למטה, בזו"ן,  ומביאים את הכלה לבעלה.

 

ומשום זה חפץ הקב"ה באלו המתייראים אותו ועושים רצונו. פירוש:   שע"י המ"ן שהם מעלים לזו"ן,

מעלים גם זו"ן מ"ן לאו"א,

ונעשה זווג למעלה באו"א ולמטה בזו"ן.

 והכלה, הנוקבא, הם מביאים לבעלה, ז"א, להזדווג.

 

ומשום זה הקב"ה, ז"א, חפץ בהם.

כי זולתם לא היה שלום, שהוא זווג,

לא למעלה באו"א, ולא למטה בזו"ן.

 

לג) למייחלים לחסדו. המייחלים לחסדו הם

העוסקים בתורה בלילה ומשתתפים עם השכינה,

וכשהגיע הבוקר הם מייחלים לחסדו.


הרי בארוה: בזמן שהאדם עוסק בתורה בלילה,

חוט של חסד נמשך עליו ביום, שכתוב,

יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירה עִמי.

יומם יצווה ה' חסדו. משום שבלילה שירה עִמי.

 

פירושו, מה הטעם יומם יצווה ה' חסדו, ובלילה שירה עִמי.

ועל כן רוצה ה' את יראיו כתוב, ולא כתוב ביראיו,

כי פירוש הוא: לא לבד שחפץ בהם עצמם,

 

אלא, כמי שפונה את רצונו לאחר, וחפץ להתפייס עמו,

דהיינו: שרוצה, הוא גם לשון ריצוי ופיוס.

 

ועל כן אומר הכתוב, רוצה ה' את יראיו,

כלומר שמרצה ומפייס אותם. ולא כתוב ביראיו,

שהיה משמע שחפץ בהם עצמם,

ולא היה משמע שגם מְרצה ומפייס אותם.

 

 

לד) כעין זה  יוסף היה עָצֵב, בעַצֶּבֶת רוח ובעַצֶּבֶת לב,

מחמת שהיה אסור שמה.

כיון ששלח פרעה אחריו, כתוב, וירִיצוּהוּ, שפייס אותו

והשיבוּ לו דברי שמחה, דברים המשמחים את הלב, משום שהיה עָצב מישיבתו בבוֹר. בתחילה נפל בבוֹר,

ומן הבוֹר עלה אח"כ לגדוּלָה.

לה)  רבי שמעון אמר:  מטרם שקרה ליוסף אותו מעשה,

לא נקרא צדיק,

כיון ששמר ברית קודש, שלא נכשל באשת פוטיפר,

נקרא צדיק.

ואותה מדרגת ברית קודש, יסוד, נתעטר עמו.

 

ומה שהיה בתחילה נתון בבוֹר, שהוא קליפה,

נתעלה עִמו,  פירושו שלא יקשה,

כיון שזכה על ידי מעשה זה להיקרא צדיק.

 

א"כ למה שמוהו בבור בבית האסורים.

וע"ז משיב, מה שהיה מתחילה בבור,

 הרי נתעלה למלכות משום זה.

וכתוב, ויריצוּהוּ מן הבור, שנסתלק מן הקליפה

ונתעטר בבאר מים חיים, שהיא השכינה.


לו) וישלח פרעה ויקרא את יוסף. שואל

היה צריך לומר לקרא ליוסף. אלא, ויקרא את יוסף,

זהו הקב"ה, שקראו להוציאו מן הבור,

שכתוב, עד עת בא דברו, שהקב"ה קראו.

וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלוֹתָיו משום כבוד המלך.

כי היה צריך להתייצב לפני פרעה.

.....................

לז) רבי אלעזר פתח: ויבוא ישראל מצרים,

ויעקב גר בארץ חם. בוא וראה:

 הקב"ה מגלגל גלגולים בעולם ומקיים אֱסָרִים ושְבוּעות,

כדי לקיים השבועה והגזרה שגזר.

 

לח) כי למדנו: לולא החביבות והאהבה שאהב הקב"ה

את האבות, ראוי היה יעקב לרדת למצרים

בשלשלאות של ברזל,

 

ובאהבתו אותם, המשיל את יוסף בנו ועשהו מלך

המושל על כל הארץ, וְיָרְדוּ אז כל השבטים בכבוד,

ויעקב היה כמלך.

 

לט) בוא וראה מה כתוב ויבוא ישראל מצרים,

ויעקב גר בארץ חם. ושואל? כיון שכתוב,

ויבוא ישראל מצרים,

איני יודע שיעקב גר בארץ חם?

למה נצרך לומר זה, ומשיב:

 

אלא, ויבוא ישראל מצרים, זהו הקב"ה, ז"א,

המכונה ישראל. ויעקב גר בארץ חם, זהו יעקב,

כי בשביל יעקב ובניו באה השכינה למצרים,

והקב"ה גלגל גלגולים, והוריד את יוסף מתחילה,

שבזכותו נתקיים עמו הברית והמשילוֹ על כל הארץ.

............................

 

מ) רבי שמעון אמר: כתוב ה' מַתיר אסורים.

וכאן כתוב, שָׁלַח מלך וַיַתִּירֵהוּ.

ולמה הכפיל לומר, מושל  ויפתחהו,

 

ומשיב: אלא שָׁלַח מלך, זהו הקב"ה.

מושל עמים. זהו הקב"ה.

שָׁלַח מלך. זהו מלך העליון, ז"א.

שָׁלַח וַיַתִּירֵהוּ, שָׁלַח את מלאך הגואל, הנוקבא,

שהוא מושל עמים, המושל למטה בעולם התחתון,

והכול מעִם הקב"ה.

 

מא) ויריצֻהוּ. חסר ו', שיורה לשון יחיד,

שהיה צריך לומר וירִיצוּהוּ, לשון רבים.

 ומי הוא שהֵרִיץ אותו מן הבור? זהו הקב"ה,

 

משום שאין מי שיאסור ויתִיר מבית האסורים,

חוץ מהקב"ה, שכתוב, באויב י''ב

יסגור על איש ולא יִפָּתֵחַ.

וכתוב, והוא ישקיט ומי ירשיע וגו'. כי הכול תלוי בו.

וכתוב, וכמצביה עביד וגו'. וע"כ כתוב, ויריצֻהוּ מן הבור,

שהקב"ה הרִיצוֹ מן הבור.כנ''ל,

 

מב) שואל:  מה פירושו של ויריצֻהוּ?

ומשיב: הוא כמו שאתה אומר, יֶעְתַּר אל אלוקי וַיִּרְצֵהוּ,

שהוא לשון ריצוּי. כעין זה הוא, ויריצֻהוּ מן הבור,

שהקב"ה נִתרצה לו, ואחר כך, ויבוא אל פרעה.


פירוש אחר, וירִיצֻהו, לשון רצון וחֵן,

שהמשיך עליו חוט של חסד, לתת לו חֵן לפני פרעה.

אלקים יענה את שְלום פרעה. אמר לו זה,

כדי להקדים לו שלום, ולהתחיל דבריו עם המלה שלום.

מג) רבי אבא אמר וכו': באותו רשע פרעה שאמר,

לא ידעתי את הוי"ה.

והוא היה חכם יותר מכל חרטומיו,

ואיך לא ידע את הוי"ה? אלא ודאי,

שאת השם אלקים היה יודע.

שהרי כתוב, הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו.

ומשום שמשה לא בא אליו זולת בשם הוי"ה,

ולא בשם אלקים,

היה קשה לפניו להבין דבר זה יותר מהכול,

שהוא היה יודע שהשם אלקים הוא השולט בארץ,

ובשם הוי"ה לא היה יודע,

 

 

מד) וזה שכתוב, וַיְחַזֵּק הוי"ה את לב פרעה.

כי מלה זו, הוי"ה, היתה מחזקת את לבו ומקשה אותו.

ועל כן לא הודיע לו משה מלה משֵׁם אחר,

אלא את השם הוי"ה בלבד.

 

מה)  פתח ואמר מתהלים קי''ג')

מי כה' אלקינו המגביהי לָשָׁבֶת. פירושו:

שנתעלה מעל כסא כבודו, ולא ניגלה למטה.

 

כי בשעה שצדיקים אינם נמצאים בעולם,

הרי הוא מסתלק מהם ואינו ניגלה להם.
הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת.

בשעה שצדיקים נמצאים בעולם,

הקב"ה יורד במדרגותיו אל התחתונים

להשגיח על העולם להטיב להם.

 

 

מו) כי כשצדיקים אינם נמצאים בעולם,

הוא מסתלק ומסתיר פנים מהם, ואינו משגיח עליהם,

משום שהצדיקים הם יסוד וקיום העולם,

שכתוב, וצדיק יסוד עולם.

 

מז) ועל כן הקב"ה לא גילה שמו הקדוש

אלא רק לישראל בלבד, שהם חלק גורלו ונחלתו.

ואת העולם חִלק הקב"ה לממונים גיבורים,

לע' שרים. שכתוב, בְּהַנְחֵל עליון גויים.

וכתוב, כי חֵלֶק ה' עַמו יעקב חֶבֶל נחלתוֹ.
....................

 

מח)  רבי  חייא ורבי יוסי היו  הולכים בדרך,

אמר רבי יוסי לרבי חייא, תמיהני על זה שאמר שלמה,

שכל דבריו סתומים ואינם נודעים.

וקהלת סותם הדברים ודבריו סתומים.

 

 

מט) פתח ואמר:  כּל הדבָרים יגעים לא  וגו', ושואל:

כל הדברים יגעים, וכי כל הדברים יגעים לדבר,

הלא יש גם דברים קלים,  ועוד, שאומר,

לא יוכל איש לדבר ולא תשבע עין ליראות

ולא תמלה אזן משמוע,

 מהו הטעם שחושב אלו דוקה, ומשיב:,

 

אלא משום ששניים מהם, שהם עיניים ואוזניים,

אינם נמצאים ברשותו של אדם,

והפה הוא ברשותו.

ע"כ הם כוללים כל כוחות האדם,

 

ומשמיענו שכל אלו השלשה ודוגמתם,

אינם יכולים להשלים הכול ולהשיג הכול,

דהיינו, שאינם יכולים להשיג כל הדברים.

ומיושב ג"כ קושיה א', כי כל הדברים יגעים. פירושו,

 שהעין ואוזן ופהלא יוכלו להשיג כל הדברים.

 

 

נ) אמר רבי חייא,  כן הוא,

שהדיבור של אדם לא יוכל לדַבֵּר,

והעיניים לראות, והאוזניים לשמוע,

ואין כל חדש תחת השמש. פירוש,

שאין לחשוב שישתנו פעם מִצִמצוּמם הזה.

וע"כ מסיים, מה שהיה הוא שיהיה.

ומה שנעשה הוא שיֵעשה,

ואין כל חדש תחת השמש.

אפילו שדים ורוחות שעשה הקב"ה תחת השמש,

לא יוכלו לדַבֵּר כל דברי העולם.

והעין לא יוכל למשול ולראות, והאוזן לשמוע.

 וע"כ שלמה שהיה יודע כל דבר, אמר זה.

נב)  פתח ואמר: את הכל עשה יפה, וגו', בוא וראה,

אשרי הם שעוסקים בתורה ויודעים להסתכל ברוח החכמה. את הכול עשה יפה בעִתו. פירושו,

 

 כל המעשים שעשה הקב"ה בעולם, בכל מעשה ומעשה,

יש מדרגה הממונה על מעשה ההוא בעולם,

הן לטוב והן לרע,

שהם כ"ח עִתים שחושב שם קהלת:

 

י"ד עִתים לטובה הן בימין, והיא השכינה,

 י"ד עִתים לרעה הן בשמאל, והן בס"א,

להעניש בני אדם.


מֵהם מדרגות לימין ומֵהם מדרגות לשמאל.

הולך האדם לימין, אותו המעשה שעושה,

מדרגה הממונה לצד ימין, עושה לו עזרה,

והרבה יש שעוזרים לו.

 

הלך האדם לצד שמאל ועושה מעשיו,

הנה אותו המעשה שעשה,

הממונה שהוא לצד שמאל מקטרג עליו,

ומוליך אותו לצד ההוא ומשׂטֶּה אותו.

 

וע"כ אותו המעשה שעושה האדם כראוי,

ממונה ההוא שלצד ימין עוזר אותו, וזהו בעִתו,

שאומר הכתוב, יפה בעִתו,

 

כי מעשה ההוא נתקשר בעִתו כראוי, שהוא הנוקבא,

 הנקראת עֵת. שהן י"ד עִתִּים לטובה, שהן בימין.

 

וע"י העונשים שבי"ד עִתים לרעה,

הוא בוחר בי"ד עִתים שבימין ומתקשר בהשכינה.

ונמצא, את הכול עשה יפה בעתו.

 

נג) גם את העולם נתן בלבם. דהיינו,  שכל העולם

וכל מעשי העולם, אינם נקשרים בקדושה,

אלא ברצון הלב,  כשעולה ברצון האדם.

 

שהם סוד הכתוב, וידעת היום וַהֲשֵׁבתָ אל לְבָבֶךָ.

אשרי הם הצדיקים, שממשיכים ברצון לבם מעשים טובים,

להטיב לעצמם ולכל העולם.

והם יודעים להתדבק בעת שלום,

בעת שיש זווג העליון, שנקרא שלום.

 ובכוח הצדקה שעושים למטה, הם מעלים מ"ן,

 והם ממשיכים לאותה המדרגה שנקראת כל,

שהוא יסוד, להאיר בעִתו, שהוא הנוקבא.

 

נד) אוי להם לרשעים שאינם יודעים העת   דהיינו,

העת שלום של המעשה, ואינם משגיחים לעשות מעשיהם

 בָּעולם על תיקון הנצרך לעולם,

 

ולתקן המעשה במדרגה ההיא הראויה לה,

דהיינו שאינם מעלים מ"ן לזווג עליון, שהוא  סוד עת שלום.

מהו הטעם שאינם יודעם את זה.

עניים אזניים ודבור לא ברשותו

 

נה)  וע"כ ניתן הכול ברצונם של בני אדם,

שכתוב, מִבְּלִי אשר לא יִמְצָא האדם את המעשה

אשר עשה האלקים מֵראשׁ ועד סוף.

 

ומשום זה שאֵלו המעשים לא נעשו להיתתקן במדרגתם כראוי,

שיתכלל מעשה זו, במדרגה זו שכנגדו, כולו בתיקון.

אלא שנעשו כפי רצונו של האדם, לפי שרירות לבו,

 

מה כתוב אחריו,  ידעתי כי אין טוֹב בם,

כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו.

 

ידעתי כי אין טוֹב בם

היינו, באלו המעשים שלא נעשו לכוונת התיקון כראוי.

 כי אם לשמוח בכל מה שיבוא עליו, הן טובות והן רעות,

ולתת הודאה להקב"ה, ולעשות טוב בחייו.ומפרש,


למה יִשְׂמַח על הרעות?

ֹאומר כי אם המעשה שעשה גרם לו רע,

מחמת המדרגה הממונה עליה, מצד שמאל,

 יש לו לשמוח ולהודות על הרע הזה שהגיע לו,

כי הוא גרם לעצמו את זה,

משום שהלך בלא ידיעה, כציפור זו שנפלה בפח.

 

ועתה, כיון שכבר השיג ידיעה מחמת העונש,

כבר ידע לעשות טוב בחייו.

על כן יש לו לשמוח ולהודות על העונש.

 

נו) שואל, מאין לנו כל זה?   שהאדם בלי ידיעה?

כי כתוב,  כי גם לא יֵדַע האדם את עִתּוֹ,

כַּדגים שׁנּאחזים בִּמְצוֹדָה רעה,

וְכַצִיפורים הָאֲחוּזוֹת בַּפּח.

מהו עתו? של אותו מעשה שעשה,

כמ"ש, את הכול עשה יפה בעתו.

וע"כ הם כציפורים האחוּזוֹת בפח.

 

וע"כ אשריהם העוסקים בתורה,

ויודעים אוֹרחוֹת ושבילים של תורת מלך עליון,

ללכת בה בדרך האמת.


ושיעור הכתובים הוא, את הכול עשה יפה בעתו,

שכל כ"ח עִתים שחושב שם, כולם טובות,

כל אחת בעִתה.

 

כי אפילו י"ד עִתים שבשמאל הן טובות,

להיותן מקרבות את האדם להתקשר בי"ד עתים שבימין, שהיא השכינה.


גם את העולם נתן בלִבם.

שע"י העונשים הקשים שבי"ד עתים שבשמאל,

נקבעים בלִבם י"ד עתים המתוקות שבימין.

שמחמת העונש המר שמקבל בשמאל,

הוא בורח משמאל ובא לימין.

 

והוצרך לעצה זו, מטעם,

מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה וגו'.

כיון שאין האדם מסוגל להשיג הכול  כנ''ל,

שאומר, כל הדְּבָרים יְגֵעים לא יוכל איש לדבֵּר,

על כן ניתן לו הבירור בלב, הבורח מעונש המר,

 ומתקשר בטוב וחסד שבימין.

 

זה שנאמר, , ידעתי כי אין טוב בם. בי"ד עתים שבשמאל.

אבל הן סבה בטוחה,

כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו.

.......................

נז) לעולם אל יפתח אדם פיו לרע,

כי הוא אינו יודע מי מקבל המלה,

וכשאדם אינו יודע הוא נכשל בה.

והצדיקים כשפותחים פיהם, כולם שלום.

 יוסף כשהתחיל לדבר לפרעה,

 כתוב, אלקים יענה את שלום פרעה.

הקב"ה חס על שלום המלכות,

כמ"ש, וַיצוֵם אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים.

....................

השארת תגובה