זוהר פרשת נשא: אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה,

זוהר פרשת נשא

עורך ומגיש: רבי דוד קורן, ....  קרן אור ללימודי הקבלה 

.............:::::::::::::::::::::::::::............

 

וידבר יי' אל משה לאמור, נשא את ראש בני גרשון,

א')  רבי אבא פתח מתהילים ל"ב),

אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה,

מקרא זה אין ראשו סופו ואין סופו ראשו,

 

כי תחילה אומר, לא יחשוב וגו',

ממשמע שיש בו עון,  ואין ברוחו רמיה,

ולבסוף אומר, ואין ברוחו רמיה,

ויש להסתכל בו, וכבר העמידוהו,

………………………..

 

בוא וראה, בשעת תפילת המנחה הדין שורה בעולם,

ויצחק שהוא גבורה עליונה וקו שמאל של ז"א

תקן תפלת המנחה שאז נעשה הזיווג בסוד

שמאלו תחת לראשי,

וע"כ גבורה עליונה שולטת בעולם עד שנכנס הלילה,

 

 

משום שהגבורה מקבלת את הלילה, כלומר,

שלילה שהיא מלכות נמשכת מגבורה, שהיא תפלת המנחה,

ומזמן שמתחיל תפלת המנחה, נפרש השמאל לקבל המלכות

ונתעורר המלכות שהיא הלילה,

………………………

 

אחר שנתעורר הלילה, כל אלו שומרי

הפתחים החיצונים כולם מתעוררים בעולם,

וכל בני העולם טועמים טעם המוות,

………………………..

והרי למדנו, בחצות לילה, ממש, נתעורר השמאל כמקודם,

כבעת התפלה המנחהוהשושנה, שהיא מלכות,

מעלה ריחות שהם הסוד הארת החכמה משמאל,

והיא משבחת ומרימה קול,

אז עולה ושורה הראש שלה למעלה בשמאל,

בסוד הכתוב: שמאלו תחת ראשי,  והשמאל מקבל אותה,

……………………….

 

אז כרוז קורא בעולם, הגיע הזמן  לקום משינה,

 

ולשבח המלך,  ואז מתעוררים תשבחות,

ונמצאת התבשמות הכל,

 

אשרי חלקו מי שמתעורר לזווג זווג הזה, כשבא הבוקר,

והימין, שהוא החסד, מתעורר ומחבק אותה,

 

אז נמצא זווג הכל כאחד, בין לחכמה ובין לחסדים,

 משא"כ בלילה אין שם חסדים,

 

……………………..

  סעיף ו')  בוא וראה:  בשעה שבני אדם ישנים וטועמים טעם המיתה,

 

והנשמה עולה למעלה, היא עומדת במקום שהיא עומדת,

 

ונבחנת על מעשיה שעשתה כל היום, וכותבים אותה בספר,

 

מהו הטעם, משום שהנשמה עולה ומעידה על מעשיו

 

של האדם, ועל כל מילה ומלה שהוציא מפיו,

…………………………..

 

וכשהמלה ההיא שהאדם הוציא מפיו היא כראוי,

היא מלה קדושה של התורה ותפלה,

אז מלה ההיא עולה ובוקעת רקיעים ועומדת במקום

 

ואוחזת למלה ההיא, ומכניסה אותה לפני המלך,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

וכשהמלה ההיא אינה כראוי, והיא מלה מהמלים הרעות,

מלשון הרע, המלה ההיא עולה למקום שעולה,

ואז נרשמת המלה ההיא ואותו העון על האדם,

זה שנאמרמשוכבת חיקך שמור פתחי פיך,

 

דהיינו מהנשמה המעידה על מעשיומשום זה כתוב,

 

 

אשרי אדם לא יחשוב ה' לו לעון,

דהיינו כשאין הנשמה מעידה עליו,

שירשם לו איזה עון, ומתאי הוא,

שאין ברוחו רמיה, דהיינו שאינו חוטא,
/////////////////

השארת תגובה