מאמר: אשה מזרעת תחילה יולדת זכר

........:::::::::::::::........

 

ט) אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. הקב"ה גוזר על הטיפה, אם הוא זכר או נקבה. ואתה אומר, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. א"כ, לא צריכים לגזירת הקב"ה. אלא ודאי שהקב"ה מבחין בין טיפה של זכר ובין טיפה של נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר עליה, אם תהיה זכר או נקבה.

ג' שותפים באדם. הקב"ה, ואביו, ואמו. שאביו נותן הלובן שבו,

ואמו האדום שבו, והקב"ה נותן הנשמה. ואם הטיפה היא זכר,

נותן הקב"ה נשמה של זכר. ואם נקבה,

נותן הקב"ה נשמה של נקבה. ונמצא, שבזה שאשה הזריעה תחילה,

עוד לא היתה הטיפה בסופה לזכר,

 

אם הקב"ה לא שלח בה נשמה של זכר.

והבחנה זו שהקב"ה מבחין בהטיפה,

שהיא ראויה לנשמה של זכר או של נקבה,

נחשבת לגזירה של הקב"ה.

 

שאם לא הבחין בזה, ולא שלח נשמה של זכר,

לא היתה נגמרת הטיפה להיות זכר. ו

נמצא, שב' המאמרים אינם סותרים זה את זה.

 

יוד) וכי כיון שמזרעת יולדת? הלא בהריון תלוי הדבר. היה צריך לומר, אשה כי תהר וילדה זכר. מהו, כי תזריע וילדה? אשה, מיום שהִזריעה ונִתעברה עד יום שיולדת, אין מילה בפיה, אלא הולד שלה, אם יהיה זכר. וע"כ כתוב, אשה כי תזריע וילדה זכר.

 

יא) אשה כי תזריע. מה רבו מעשיך ה'. כמה מרובים מעשיו של המלך הקדוש בעולם. משל, לאדם שלקח בידיו כמה מיני זרעים ביחד, וזורע אותם בזמן אחד, ואח"כ יוצא כל מין ומין בפני עצמו. כך הקב"ה עושה מעשיו בחכמה, ובחכמה לוקח הכול ביחד וזורע אותם, ואח"כ יוצא כל אחד ואחד בזמנו. כמ"ש, כולם בחכמה עשית.

 

 

יב) מה רבו מעשיך ה'. כמה מרובים הם מעשיו של המלך הקדוש. וכולם, כל המציאות שבעולמות, סתומים בחכמה. כמ"ש, כולם בחכמה עשית. כולם כלולים בחכמה, ואינם יוצאים לחוץ, אלא בשבילים, שהם ל"ב נתיבות החכמה, אל הבינה. ומבינה נעשה הכל ומיתתקן. כמ"ש, ובתבונה יתכונן. וע"כ אומר, כולם בחכמה עשית, בבינה. ע"י הבינה.

........................

מלאה הארץ קנינך

יג) מלאה הארץ. הארץ, זו כנסת ישראל, המלכות.

מן הבינה היא מתמלאת. כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים.

 קנינך. המלכות, הוציאה אותם אח"כ. כמ"ש,

אלה תולדות השמים והארץ בהִבראם. בה' בְּראם,

שהיא המלכות, ה"ת דהויה. משום זה, מלאה הארץ קנינך.

 

יד) בשעה שהאדם בא להתקדש ולהזדווג בנוקבתו,

ברצון הקדוש שלו, מתעורר עליו רוח קודש, הכלול מזכר ונקבה.

 

 משום שנולד ונמשך מז"א ומלכות, שהם זכר ונקבה.

 ורומז הקב"ה לשליח אחד, הממונה על עיבור בני אדם,

 ומוסר בידו רוח ההוא, ומודיע לו, לאיזה מקום יתן אותו.

 

כמ"ש, והלילה אמר. הורָה גָבֶר. שהלילה. המלכות,

אמר לממונה ההוא, הורֶה גבר מפלוני, כדי שיתן שם את הרוח.

והקב"ה מצווה את הרוח ההוא, שמשביע שיהיה צדיק.

.......:::::::::::::::......

 

מאמר: אך בצלם יתהלך איש

.....:::::::::::::.....

טו)  אז יורד הרוח, וצלם אחד עמו.  

צלם העומד בצורה של מעלה, נקרא צלם אלקים.

בצלם הזה הוא נברא, בצלם הזה הולך בעולם הזה.

כמ"ש, אך בצלם יתהלך איש.

 

בעוד שהצלם הזה נמצא עמו, האדם מתקיים בעולם הזה.

ואם הצלם מסתלק ממנו, הוא מת.

ושני צלמים הם שמתחברים יחד.

ושלמה המלך הזהיר לבני אדם ואמר,

 עד שיָּפוח היום ונסו הצללים. שניים.

 

טז) בסיפרם של המכשפים של אשמדאי מצאתי,

שאלו הרוצים לעשות כשפים מצד שמאל, ולהיתדבק בהם,

יקום לאור הנר, או במקום שנראים הצלמים שלו, לאור הלבנה,

 

ויאמר, אלו המילים המתוקנות לאלו הכשפים,

 ויקרא לאלו צדדי הטומאה בשמות הטומאה שלהם,

ויזמין הצלמים שלו לאלו שמות הטומאה שקרא.

ויאמר, שהוא מתתקן להם ברצונו לרשותם ולמצוותם.

 

 ואז יוצא אדם ההוא מרשות אדונו והפיקדון של אדונו.

כלומר, הנשמה שניתנה לו בפיקדון מאדונו, הוא נותן לְצד הטומאה.

 

 

יז) וע"י אלו דברי הכשפים שאמר, ושהזמין אותם לצלמים שלו,

נראים שני רוחות, ומיתתקנים באלו הצלמים שלו,

להיות תואר בני אדם, ומודיעים לו לזמנים ידועים,

 דברים להרע לו, ודברים להיטיב לו.

 

ואלו שני רוחות, שלא נכללו בכלל גוף,

שלא הספיק לעשות להם גופים עד שקידש השבת.

 

עתה נכללו באלו הצלמים שנתן להם האדם,

והם מיתתקנים בהם, ומודיעים אל האדם דברים להזיק לו.

וזהו שיצא מרשות אדונו, והפיקדון שלו, הנפש, נתן לצד הטומאה.

 

יח) אסור לו לאדם בכעסו, לזרוק כלי ביתו או דבר אחר שכמותו, ולמסור אותם בידי הס"א. שלא צריך לעשות כן,

 

כי כמה חוקרי דין ומשפט מוכנים לקבל דבר ההוא.

ומזמן ההוא, אינן שורות עליו ברכות,

 

כי מס"א הוא. כל שכן, מי שמזמין מרצונו על הטוב ההוא העליון,

על הצלם שלו, לאחֵר ולס"א.

זה מחמת שהזמין אותם לצלמים שלו.

 

יט) וכשימיו של האדם קרובים לצאת מעולם הזה,

מאותו צלם העליון שנתנו לו. בא אותו רוח הרע,

שהיה מיתדבק בו בכל יום, ולוקח ממנו אותו הצלם,

ומיתתקן בו והולך לו. והצלם לא יחזור לאדם לעולם.

 אז יֵדע האדם, שהוא נדחה מכל.

 

כ) בשעה שהנשמה יורדת להכניסה בעולם הזה,

יורדת תחילה לגן עדן הארץ,

ורואה כבוד הרוחות של הצדיקים העומדים טורים טורים.

 

ואח"כ הולכת לגיהנם, ורואה את הרשעים, שצועקים אוי אוי,

ואין מרחם עליהם. ובכל דבר מעידים לה עדות.

שהרשעים מעידים, איך נענשים על כל חטא.

 

והצדיקים מעידים על שכרם הטוב, שמקבלים בעד כל מצווה.

ואותו הצלם הקדוש עומד עליה. עד שהיא יוצאת לעולם הזה.

 

 

כא) כשיוצאת לעולם, מזדמן לה אותו הצלם, ומשתתף עמה,

 וגדל עמה. כמ"ש, אך בצלם יתהלך איש.

ובצלם ההוא משתתפים ימיו של האדם ותלויים בו.

 שאם הוא מסתלק, נפטר האדם מן העולם.

 

כמ"ש, כי תְמוֹל אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עֲלֵי ארץ.

כי צל ימינו, שימינו תלויים בצל הזה.

 ומיום שהאשה מתעברת עד היום שיולדת,

אין בני אדם יודעים,

 כמה גדולים וכמה עליונים מעשיו של הקב"ה.

כמ"ש, מה רבו מעשיך ה'.

.......................

 

מאמר: וילדה זכר.

....................

כב) כל הרוחות שבעולם כלולים מזכר ונקבה.

וכשיוצאים לעולם הזה, יוצאים זכר ונקבה.

 

 ואח"כ מתחלקים כפי דרכם.

הרוח של זכר, מתלבש בזכר, והרוח של נקבה, בנקבה.

 

ואח"כ, אם האדם זוכה, מזדווגים יחד, בת זוגו,

ומתחברים בזווג אחד, בכל, ברוח ובגוף.

 שכתוב, תוצא הארץ נפש חיה לְמִינה.

לְמִינָה, הוא אותו הרוח של האדם, היוצא עם זוגו הדומה אליו.

 

 

כג) תוצא הארץ. המלכות, ממנה יוצאת נפש חיה,

שזה רוחו של אדם הראשון, שיצא ונולד מן המלכות.

כמ"ש, ומפרי העץ אשר בתוך הגן.

ומפרי העץ, זה הקב"ה, ז"א, הנקרא עץ החיים,

שהפרי שלו, הוא רוחו של אדם הראשון.

אשר בתוך הגן. אשר בתוך האשה, ומכונה גן ומלכות.

כי רוחו של אדם הראשון יצא מזווג ז"א ומלכות.

אשה כי תזריע וילדה זכר. שאשה, מלכות, יולדת הנשמות. וילדה זכר.

ולא כלול זכר ונקבה, כפי דרך העולם, שהנשמות נולדות זכר ונקבה. כי הם, התחתונים בעוונותיהם, גורמים למלכות, שהנשמות אינן מתחברות זכר ונקבה, כמו שיוצאים מלמעלה זוגות זוגות, זכר ונקבה. וע"כ כתוב, וילדה זכר, שלא נגלה לעולם הזה, רק זכר שאינו כלול בנקבה.

 

כד) משום שאדם הראשון וחוה חטאו להקב"ה, וע"כ מתחלקים זכר ונקבה, כשיוצאים מלמעלה, לעולם הזה, שנשמת זכר נולד בפני עצמו, ונשמת נקבה נולדת בפני עצמה. עד שיהיה רצון לפני הקב"ה, אם זכה האדם, נותנים לו זוגתו, נשמת הנקבה, שהיתה כלולה עמו למעלה. ואם לא, מפרידים אותה ממנו, ונותנים אותה לאחר. ואז מולידים בנים שאינם כראוי.
וע"כ כתוב, לא יָדוֹן רוחי באדם. מהו רוחי? רוחו היה צריך לומר, רוחו של האדם, אלא שהם ב' רוחות, שיוצאים זוגות, כי אל תקרא רוחי, עם ח' חרוקה, אלא עם ח' פתוחה, שהוא לשון רבים. ואומר הכתוב, שלא יִדונו יחד. כי יוצאים בפירוד זה מזה. וע"כ כתוב, וילדה זכר, ולא כלל זכר ונקבה יחד, כפי דרך העולם שלמעלה, כי הם גרמו.

כה) וילדה זכר. שנולד מן המלכות לעולם הזה זכר בלי נקבה.

שהרי הכול באים זכר ונקבה כלולים יחד,

 ואחר כך מתחלקים, ובאים בזכר בפני עצמו, ובנקבה בפני עצמה.

 

אבל, וילדה זכר, פירושו,

שזכר ונקבה כלולים יחד מצד ימין, שהוא בחינת זכר.

 

ואם נקבה תלד, פירושו,

שכלולים יחד נקבה וזכר מצד שמאל, שהוא בחינת נקבה.

 והצד שמאל שולט ביותר על צד ימין,

והזכר שבימין נכנע שאינו שולט,

 

ואז זכר ההוא, שיוצא מן הנוקבא, המלכות, מצד שמאלה,

כל דרכיו כנקבה, וע"כ נקרא נקבה.

 

אבל זכר היוצא מצד ימין של המלכות, הוא השולט,

 והנקבה היוצאת עמו נכנעת, כי הצד שמאל אינו שולט,

 וע"כ כתוב עליו, וילדה זכר.

.......................

 

מאמר: ל"ג יום תשב בדמי טהרה

.......................

כו) כמה אלפים ורבבות נשמות יוצאות בפעם אחת לעולם.

ומיום שהוציאה אותם, אינן נקראות נפשות,

שיקבלו הארתם מן המלכות עד שמתיישבים בגוף ל"ג ימים.

 

שעד אז הגוף אינו שלם, שהנפש תתיישב ותתלבש בו.

וטמאה שבעת ימים הנפש,

כי כל שבעת ימים אינן נכנסות רוחות אל המלכות, להתקשר בה.

וכל אלו שבעת ימים, הרוח הולך בגוף,

כדי למצוא מקומו להתיישב בו.

 

ואז כתוב, והיה שבעת ימים תחת אמו, המלכות,

שהוא מתחתיה, ואינו יכול להתקשר בה.

 

כז) וביום השמיני חוזר הרוח והגוף להראות לפני המלכה,

 ולהתקשר בה, ובזכר, בז"א, בגוף ורוח.

ושלושים יום ושלושת ימים תשב על דמי טהרה,

 כדי שהרוח יתיישב בגוף.

 

ג' ימים שלאחר המילה, שהילד סובל מכאב המילה,

והרוח אין מִשכנו שורה בגוף כבשאר ימים.

וע"כ, ושלושים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה.

 

.... פירוש הסולם רבי אשלג ....

אין האיילת יכולה להוליד את הנשמה,

אלא כשנחש נושך בערייתה.

ולפיכך, נטמאה הנשמה ע"י נשיכות שלו.

 

כי נשיכת הנחש וזוהמה שלו, מעוררת נקודה דמדת הדין,

שאינה משותפת בבינה, שהיא מנעול.

 

ומחמת זה אין הרוח, האור, יכול להתלבש בגוף, הכלי.

וצריך הרוח לעלות חזרה אל המלכות שנמתקת בבינה,

במפתח, ולהתקשר בה.

 

אז גם הוא מקבל המיתוק של שיתוף המלכות בבינה,

ויוכל להתלבש בגוף. כמ"ש, וטמאה שבעת ימים, שהם ז' ספירות חג"ת נהי"מ, שהמלכות צריכה לעלות לבינה, להתמתק בבינה.

ומטרם שבאה לבינה, שזה יום השמיני, לא עולה אליה רוח להתקשר בה. אמנם עלית המלכות לבינה, אינה לצורך עצמה, אלא לצורך טהרת הנשמה, מנשיכת הנחש בערייתה, בשעת לידתה. כי אחר שהנשמה קיבלה המיתוק מבינה, נעשית ראויה להתקשר בהמלכות, המתוקנת במפתח. והרוח יכול להתלבש בגוף. וקוראה רוח ולא נשמה, כי ביום השמיני, כשמקבל מיתוק מבינה, בעלית המלכות לבינה, אין לה עוד בחינת ג"ר, נשמה, אלא רק הקטנות בלבד, שנקרא רוח.
ובכדי לקבל בחינת נשמה, צריכה לשבת ל"ג ימים בדמי טהרה. כי דמים הם הדינים, המתגלים ממסך דקטנות, המונעים הג"ר.

 

 ויש דם טהור ודם טמא. כי ב' מיני מסכים הם, מסך דמנעול,

מצמצום א'. ומסך דמפתח, מצמצום ב'.

 והדינים של מסך המנעול, נקראים דמים טמאים.

כי כל עוד שיש שמץ מזוהמתם בהנשמה, אינה ראויה לשום אור.

 

 כמ"ש, וטמאה שבעת ימים. והדינים הנמשכים ממסך דמפתח,

 נקראים דמים טהורים, משום שהם ראויים לקבל אור. אמנם צריכה זמן, שהמלכות תתקשר בחג"ת דז"א, שמהם מקבלת הג"ר.

כמ"ש, שצריכה להשתהות על הקטנות הממותקת בבינה,

הנקראת דמים טהורים, ל' יום, כדי שהרוח יקבל הג"ר שלו,

אשר אז הוא מתיישב בגוף. אבל לפי זה היה מספיק שלושים יום,

כנגד ג' ספירות חג"ת דז"א, שכל אחת כלולה מעשר.

 

אבל אחר המילה צריכים ג' ימים לרפא המילה,

שהם ג' קווים דקטנות, שבקבלתם מתרפאת המילה.

והמלכות, תוכל לעלות להתקשר בג' קווים דגדלות, שהם שלושים יום.

.......................

 

כח) דמי טהרה או ימי טהרה? בדמי טהרה,

דמים של המילה, דם אחר הדם הבא מן הילד.

והקב"ה שומר לאלו הדמים כל אלו הימים.

כמ"ש, תשב בדמי טהרה. טהרה סתם, שאין בה מַפִיק ה',

ואינה נזכרה בקריאה,

 יורה שאינו מזכיר ה"ת של הויה, המלכות.

 

שמדובר בטהרת המלכות, אמה של הנשמה, אלא טהרה סתם,

כי דמי טהרה סתם, נקראים אלו דמים הטהורים,

כי המדובר הוא רק בנשמה הנולדת ממנה.

 וכל עליות והתקשרות שנאמר במלכות,

הם במה שהמלכות היא שורש אל הנשמה.

דמי מילה, שהם ביום השמיני,

 הם שורש דם טהור, הנמשך ממסך המפתח,

והדמים הנמשכים בל"ג ימים, הם נמשכים מדם טהור של המילה.

כמ"ש, בדמי טהרה, שהם שורשי דם טהור. והדם הנראה בל"ג יום,

דם מילה, דם טהור, ממסך המפתח.

כי אם לא היו דינים אלו דקטנות, לא היה אפשר שתקבל פעם ג"ר. וע"כ צריך הקב"ה לשמור אותם,

כדי להכשירה לקבל ג"ר.

כט) בכל יום ויום כנסת ישראל, המלכות,

לוקחת מזון מבית המלך בשביל הרוחות של בני אדם,

ומזינה אותם בקדושה. חוץ מאלו הרוחות, שהם ל"ג ימי טהרה,

עד שאלו הרוחות מתיישבים בגוף אחר ל"ג ימים,

היא משגחת עליהם בכל יום,

 

כי אז הרוחות מתקשרים בגוף כשאר בני העולם.

כמו שהמלכות אינה שורה אלא במקום שלם,

כך כל מעשיה באופן הזה, כלפי הרוחות של בני אדם,

עד שנשלמו. כמ"ש, בכל קודש לא תיגע.

שפירושו, להשגיח על הנשמות. כלומר, שאינה נוגעת בקודש

לקבל מזון מן הקדוש, שהוא ז"א, בשביל הרוחות.

......................

מאמר: ואם נקבה תלד

.....:::::::::::.....

ל) ואם נקבה תלד. משום שהצד שמאל שלט יותר והימין נכנע אליו,

 וע"כ הכל, על אחד שניים, נתרחקה הנוקבא, המלכות, מז"א.

 

 וכדי להתקשר הרוח שיתלבש בגוף,

כי השמאל אינו מתיישב בגוף כמו הימין,

כי נמצא בתוקף הגבורות יותר.

כי בימין, שהוא זכר, לא היה להמתיק אלא דינים דנוקבא,

 שהם דמים טמאים וטהורים.

 

אבל הנקבה, שהשמאל גובר בה, צריכים לתקן גם דינים דשמאל,

שהם דינים דדכורא. וע"כ ניכפל הכול.

 

שהטומאה היא שבועיים, כנגד דינים דדכורא ודינים דנוקבא.

 וכן ימי טוהר הם שישים ושישה ימים,

ל"ג כנגד דינים דדכורא, ול"ג כנגד דינים דנוקבא.