זוהר פרשת
תרומה
::::::::::::ק''ך סעיפים ומאמרים מהזוהר :::::::::::::
עורך ומגיש: רבי דוד קורן, תשע''ט
....::::::::::::::::....
...ג' שמות כלולים יחד...
תקצט) מכאן יש סודות סתומים של המשכן,
מפי רבי שמעון. משכן העליון, בינה,
נבנה על י"ב מרגליות איברים העליונים, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, וכל אחד
מאלו הארבעה כלול מג' קווים והם י"ב. וכלולים, ימין ושמאל, ושמאל וימין
.
תר) ג' שמות הכלולים יחד: אל אלקים אלקינו. זה נכנס
בזה. אל הוא השם הראשון בימין של ז"א, החסד. הסדר הוא, א', ראשונה, ימין,
חסד, התגלמה והצטיירה בימין. הקטנות מכונה התגלמה,
שהיא גולם בלתי נשלם, והגדלות
מכונה הצטיירה. וכאשר נכנסה והשתמשה בפנים, בבינה, המכונה משכן עליון, התאחדה עימה
ל', ונקרא אל,
כי ל' יצאה מלמעלה מקודש
הקודשים, בינה.
כי ל' מרמזת על מגדל הפורח
באוויר, הבינה.
תרא) ולא שהל' התגלמה שם בבינה, אלא ודאי כשיצאה משם, התגלמה
כשאר האותיות, שאחר שיוצאות מעוה"ב, בינה, הן מתגלמות ומצטיירות.
כי מטרם שהאותיות באות בקו
אמצעי, הן לחות.
ואחר שיוצאות משם לרקיע, קו
אמצעי,
הן מתקרשות ומתגלמות. אף ל',
אע"פ שהיא סוד עליון,
הרומזת על בינה
במגדל הפורח באוויר, לא התגלמה
עד שיצאה לחוץ. ואז הוא השם א"ל, וזהו לימין של ז"א
תרב) השמאל כולל בתוכו הימין. ולוקח שם אל אליו, ונכלל
עימו, וכשנכלל עימו, הוא נקרא אלקים. האם השמאל הקדים בעוה"ב?
הבינה נקראת אלקים,
שחמש אותיותיו הם ה"ס
כח"ב תו"מ
. ושורש ג' הקווים בבינה,
ביציאת המוחין שלה
על סדר ג' נקודות חולם שורוק וחיריק.
נקודת החולם היא עליית המלכות
המסיימת ממקומה למתחת החכמה שבבינה,
תחת ב' אותיות א"ל שבבינה,
שהם כו"ח,
ואותיות הי"מ שבבינה, שהם בינה ותו"מ,
נופלות למדרגת ז"א
שמתחתיה.
וזהו מבחינות הכלים.
וכשמדובר מבחינת האורות, היא
להיפך,
שב' אותיות מ"י דאלקים, שהן נ"ר,
נשארות במדרגת בינה,
וג' אותיות אל"ה דאלקים,
האורות של יחידה חיה נשמה, נופלות מהמדרגה.
כי יש תמיד ערך הופכי בין אורות
לכלים. וע"כ לפעמים אנו מחלקים אל-הי"ם,
ולפעמים אנו מחלקים
מ"י-אלה,
שאין בבינה אלא ו"ק האורות נ"ר,
וכ"ח של הכלים, וחסרים בינה ותו"מ וחסרים ג"ר.
וזה נקודת החולם, קו ימין.
נקודת השורוק היא לעת גדלות,
בעת שנקודת המלכות המסיימת, שהייתה תחת החכמה, חוזרת ויורדת משם למקומה, שע"י
זה,
עולות ג' האותיות הי"ם דאלקים, שנפלו למקום
זו"ן, וחוזרות למדרגתם לבינה.
שאז חוזר ונשלם השם אלקים
בחמישה כלים וחמישה אורות.
כי אותיות הי"ם חוזרות ומתחברות עם אותיות
א"ל. אמנם אותיות הי"מ,
כיוון שנפלו פעם, אע"פ
שחזרו ועלו שוב,
אינן נעשות למדרגה אחת ממש עם
אותיות א"ל שנשארו במדרגה,
אלא שנשארו בבחינת שמאל המדרגה.
באופן שאותיות א"ל, שלא נפלו מעולם ממדרגת בינה,
הן ימין. ואותיות הי"ם שנפלו וחזרו, הן
שמאל,
אלא שהשם אל שבימין נכלל בהם, וע"כ יש בהם
חמש אותיות אלקים בשלמות, ונמצא אל בימין, ואלקים בשמאל. השמאל הי"ם כולל
לימין ולוקח אל שבימין אליו, כשאותיות הי"ם שבשמאל נכללו בא"ל שבימין,
נשלם בשמאל השם אלקים
.
בעת שאותיות הי"ם חוזרות
לבינה ונעשות לקו שמאל, מעלים עימהם לבינה גם זו"ן, שהיו מלובשות בהם
בעת נפילתם, שזה נקודת החיריק,
שבזה יוצאת קומת החסדים על מסך דז"א שעלה
שם, והוא נעשה לקו האמצעי,
המייחד את הימין ושמאל זה בזה.
ונשאל, האם השמאל הקדים
בעוה"ב?
כי תחילת השרשת ז"א בבינה
נעשה ע"י אותיות הי"ם, שהעלו את ז"א לבינה, הנקראת עוה"ב,
ואחר שעלה שם, נכלל גם בימין הבינה,
וא"כ הלוא היה צריך מתחילה
לצאת קו שמאל בז"א ואח"כ קו ימין
תרג) כן הוא, אלא כשיוצאות המדרגות
האותיות
מעוה"ב, בינה, צריך שֵם אלקים להיראות ולהיבנות, ולהראות על מקום שיצאו משם,
על אותו הסדר שיצאו בבינה. ע"כ נבנה שם הזה שבתחילה יצא א"ל בימין
ונכלל בשמאל,
ולוקח אותו השמאל ומתחבר עם אותיות הי"ם
שלו,
ונקרא אלקים. כמו שיצאו בבינה,
כן יוצאים בז"א. וזהו הימין, אל,
שיש בשם אלקים. נמצא שבכל מקום שיש דין, שם רחמים, כי הדין,
שמאל, כולל אותו, ונבנה ונראה בו
.
תרד) אותו שיצא מבינה בקו אמצעי
דז"א,
לוקח את שניהם, השם אל והשם
אלקים,
ונשלם ונקרא אלקינו. הרי כאן השלמות,
הנראה מעולם העליון, בינה, והכול נכלל זה בזה.
כי יש כאן בשם אלקינו, שש אותיות:
א"ל ימין, ה"י שמאל, נ"ו אמצעי,
ונכללים זה בזה. כיוון שקו האמצעי נשלם, שורה עליו השם הקדוש,
שהוא מפתח הכול, הנקרא הוי"ה.
ואז הקו האמצעי לוקח כל הצדדים,
מעלה ומטה נו"ה, ימין ושמאל חו"ג,
ולכל צדדים האחרים מזרח מערב.
וכשנשלם מב' הצדדים, מב' הקווים מימין ומשמאל,
נקרא אלקינו, שיש בשם הזה ימין שמאל ואמצע
.
תרה) הרי נכלל הימין בשמאל, שלוקח השמאל את השם של ימין,
אל,
אבל הימין איפה נכלל בו השמאל,
שייקח הימין את השמאל? אלא
כשנכלל הימין בשמאל, והשמאל לקח השם של הימין,
שהוא השם א"ל,
גם הימין כלל בתוכו את השמאל,
שהוא הי"ם
תרו) איך נכלל הימין בשמאל? בשעה שנבנה מקום ההוא שיצאו
משם, בג' קווים דבינה, לקח השמאל ב' אותיות מאותיות הי"ם שבשמאל דבינה,
והימין לקח אות אחת מאותיות הי"ם שבבינה.
השמאל לקח ה"י מן הי"ם,
ואז הימין כלל בתוכו השמאל,
ולקח אות אחרונה מן הי"ם, ם'. כי בשם אלקינו,
הכולל ימין שמאל אמצע,
קו שמאל שבו ה"י, וחסר ם'.
השם אל שבימין לקח ונכלל בם'.
גם לקח הי', שהייתה בשמאל.
הם' שלקח היא במילואו מ"ם,
ועם אותה הי' שלקח יותר, נבנו המילים מים.
ואז הימין כולל בתוכו את השמאל.
ם' נבחנת לסתומה מכל עבריה,
שמורה על קפיאת האורות שבקו שמאל, שנסתמים ואינם מאירים.
וע"י קו ימין הם נמסים. ימין לוקח הם'
סתומה משמאל ונעשית אצלו מ' פתוחה, שהאורות נפתחים ומאירים. לוקח גם הי' משמאל,
ונעשה בו הצירוף מים, שהַקפיאה נמסה ונוזלת כמים.
:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
האותיות,,,'''
תרז) אח"כ נבנות האותיות, אשר הא' שהייתה תחילה בצד ימין, הולידה והוציאה
בשמאל אות ש', הכלולה מג' הצדדים, ימין ושמאל ואמצע, שע"כ יש בה ג' ווים,
והשתתפה באות א', ונעשה הצירוף אש.
בשמאל עוד התעברו אותיות אלו מתוך ההכאה של ב'
הצדדים ימין ושמאל, וניגשו יחד במחלוקת,
שהימין כלול ממים והשמאל מאש. ומתוך מחלוקת
הזו של אש במים ומים באש, הולידו אותיות ר' ו' ח', ונעשו רוח, והרוח נכנס בין שני
הצדדים מים ואש,
והכריע והכלילם זה בזה,
ואז התיישבו אותיות הראשונות במקומם,
כל
אחד ואחד בשלמות.
תחילה ביאר ג' קווים דז"א בדרך כלל,
שהם ג' שמות אל אלקים אלקינו,
ואח"ז מתחיל לבאר סדר השתלשלות המדרגות
שבמוחין של ז"א ומלכות בצירופי אותיות,
בדרך המדרגות מלמעלה למטה. ואלו ג' בחינות מים
אש רוח שכאן, הן ג' קווים שבג"ר דז"א מאו"א עילאין. ואח"כ
מבאר יתר המדרגות לפי סידרן
תרח) עוד התעברו האותיות והתגלגלו יחד,
א' הוציאה מ' מצד שלו
בימין, כי התיישבה בימין. ועתה א' הוציאה אותה לקו שמאל. מ' הוציאה ש' לקו אמצעי,
משום שהמ' הייתה כלולה מתחילה משמאל, כי הייתה ם' סתומה בשם אלקים שבשמאל.
ואח"כ נכללה בימין, שלקחה א' ועשתה אותה מ' פתוחה. ונמצאת נשלמת בב' צדדים,
בימין ובשמאל. וכיוון שנשלמה, התעברו ב' הצדדים שבה והולידו ביחד אות ש', שנכללה
מב' הצדדים. כי היא קו אמצעי, הכולל בתוכו ימין ושמאל, שעליהם מרמזים ג' קווי ש'.
השתלשלות ג' הקווים, שהם ג' המוחין חב"ד דז"א שמבחינת
ישסו"ת, שהם ג' אותיות אמ"ש, שהתעברו והולידו זה את זה. שורשים של ג'
קווים הם ג' נקודות חולם שורוק חיריק. עליית התחתון עם ג' כלים הנפולים של העליון,
הנעשה בנקודת השורוק, הוא עליית מ"ן. והמסך שבתחתון, שעליו יוצא קו האמצעי,
הנעשה בנקודת החיריק, הוא המ"ן עצמו. והתכללות ב' הקווים ימין ושמאל ע"י
המסך הזה, הוא הזיווג. והארת השלמות, שהתחתון מקבל מזיווג הזה בעודו בעליון, נבחן
לעיבור. וכשיוצא משם ויורד למקומו עם המוחין, ששלושה יוצאים מאחד אחד זוכה
בשלושתם, נבחן זה ללידה. אמנם התחתון אינו מקבל מעליון כל הג' נקודות בבת אחת, אלא
נולד בחולם, בב' כלים כו"ח, כי ג' כלים התחתונים בינה ותו"מ עודם נפולים
במדרגה שלאחריו. וע"י יניקה מעליון מקבל נקודת השורוק. וע"י עליית
התחתון שלו למ"ן אליו, מקבל כל הבחינות של נקודת החיריק. ועד"ז משתלשלות
כל המדרגות מעליון לתחתון.
ואחר שניתקנו ג' הקווים בפעם הראשונה בסדר זה, נכללו זה מזה, ויש בכל
קו ג' קווים בג' נקודות חולם שורוק חיריק. ולפיכך אחר שחזרו והתמעטו לחולם, מחמת
חטאים של התחתונים, נעשה המיעוט בהכרח בפרטות בכל קו, באופן, שמלכות המסיימת עלתה
למקום בינה דקו ימין, ונפלו ממנה ג' הכלים בינה ותו"מ לקו שמאל, הנחשב לתחתון
ממנו, וכן הסתיים קו שמאל בכו"ח, וג' כלים בינה ותו"מ שלו נפלו לקו
אמצעי, הנבחן לתחתון ממנו. ויחד עם זה נבחנת הבחנה שנייה, שג' בחינות כלים הנפולים
מג' הקווים, נופלים למדרגה שמתחתיהם ממש, ואז נבחן שכל בחינה נופלת לבחינה שכנגדה
בתחתונה.
באופן, שבינה ותו"מ דקו ימין נופלים לקו ימין של מדרגה התחתונה.
ובינה ותו"מ דקו שמאל נופלים לקו שמאל של מדרגה התחתונה. ובינה ותו"מ
דקו האמצעי נופלים לקו האמצעי של מדרגה התחתונה. בדומה לפעם ראשון, שבינה
ותו"מ של עליון נפלו לגמרי למדרגה התחתונה ממנו. אבל בהבחנה הראשונה נמצאת
נפילת הכלים, שהיא מקו אל קו באותה המדרגה. ואח"כ כשהתחתונים מתקנים מעשיהם,
נמשך מחדש הארת הזיווג דע"ב ס"ג דא"ק, המוריד מלכות המסיימת
למקומה, וג' הכלים בינה ותו"מ הנפולים, חוזרים למקומם בכל הבחינות, בנקודת
השורוק, שהם מעלים עימהם גם התחתון לעליון, הנבחן להעלאת מ"ן.
ואח"כ המסך שבתחתון נבחן למ"ן עצמו, נקודת החיריק, והתכללות
ימין ושמאל זה בזה שע"י המסך נבחן לזיווג, והארת הזיווג הזה המאיר אל התחתון
בעודו בעליון, הוא עיבור. וכשיוצא משם למקומו, הוא לידה. וכל זה נוהג בקו ימין
לבדו, הנחשב לעליון כלפי השמאל. ואחר שנולד השמאל ומקבל הארת ע"ב ס"ג
דא"ק, מוריד גם הוא מלכות המסיימת למקומה עצמה, שאז עולים בינה ותו"מ
שלו, הנפולים בקו אמצעי, ולוקחים עימהם גם הקו אמצעי עצמו, שהוא התחתון שלו, שזה
העלאת המ"ן. והמסך שבקו אמצעי הוא המ"ן, והתכללות ימין ושמאל שעל המסך,
הוא הזיווג, וההארה שהתחתון, קו האמצעי, מקבל, הוא עיבור, וכשיורד למקומו הוא
לידה. וזהו ע"פ הבחנה הא'.
וכן הוא ב הבחנה הב', שהכלים הנפולים מכל קו הם כנגדו בתחתון, נבחן
בהם ג"כ העלאת מ"ן, מ"ן, זיווג, עיבור, לידה, מכל בחינה שבמדרגה
התחתונה, לבחינה שכנגדה העליונה: מימין לימין, ומשמאל לשמאל, ומאמצעי לאמצעי.
ע"כ נאמר, עוד התעברו האותיות, שמדרגה תחתונה עלתה לעליונה
וקיבלו שם הארת הזיווג, הנקרא עיבור. א' הוציאה מ', שהא', קו ימין, התעברה מקו
שמאל, מ', והולידה אותה, כמו שקו שמאל עולה לעיבור אל קו הימין ומקבל הארה, וחוזר
למקומו המכונה לידה. ועד"ז מ', קו שמאל, התעברה והולידה את קו האמצעי, ש'.
אמנם צריכים להבין, כיוון שהקווים הפוכים זה מזה, שזה ימין וזה שמאל,
איך אפשר שהכלים בינה ותו"מ של ימין ייפלו ויהיו במקום קו השמאל, שהוא הופכי
אליו? וכן קו השמאל לקו האמצעי? כי השמאל מטרם שנכלל בימין נבחן לם' סתומה, שסתום
ואינו מאיר. ולאחר שנכלל בימין, נבחן אשר הם' סתומה נפתחה ונעשתה מ' פתוחה. וכיוון
שכאן המדובר אחר שכבר נכללו ג' הקווים זה בזה בעת תיקונם בפעם הראשונה, נמצא
שהשמאל כבר נכלל פעם בימין, והם' סתומה כבר נעשה פתוחה, וע"כ יש לשמאל יחס שווה
אל הימין, באופן שג' הכלים בינה ותו"מ, של א' יכלו ליפול אל קו השמאל, שכבר
נעשה בחינת מ' פתוחה. מ' הוציאה ש' לקו אמצעי, כי הש', קו האמצעי, כלולה מימין
ומשמאל, וע"כ כיוון שגם המ' נכללה מימין ומשמאל, יכולה הייתה להתעבר עם הש',
משום שבינה ותו"מ שלה יכלו ליפול, לש', שהיא קו האמצעי, הדומה לו.
ונאמר, עוד התעברו האותיות והתגלגלו יחד, כי אותו הזיווג הנעשה להארת
העיבור, התכללות ב' קווים, ימין ושמאל, ע"י קו האמצעי, הנה הארתם באה
ע"י גלגול, וע"כ התגלגלו.
תרט) התחזקו ג' אותיות אמ"ש והתעברו והולידו ג' אחרים בתוך
גלגול. המ' ניתקנה והתעברה והולידה ר'. הא' התעברה והולידה ו'. הש' התעברה והולידה
אות ח' והשתכללו יחד. אחר שביאר סדר השתלשלות מוחין דז"א מג' קווים
דאו"א וישסו"ת שבז"א, מבאר עתה ג' קווים של מוח הדעת דז"א
המכונה רו"ח. ולכן נאמר, שג' קווים חב"ד דישסו"ת, שהם ג' אותיות
אמ"ש, התעברו והולידו ג' קווים דמוח הדעת דז"א, שהם ג' אותיות רו"ח.
תרי) עוד התעברו האותיות אמ"ש האלו, והתגלגלו כמקודם. הא' התעברה
והולידה והוציאה אות ב' בצד מערב, מלכות. ואז התיישבה הא' בצד דרום, חסד. המ'
התעברה והולידה והוציאה אות ד' בצד צפון, גבורה. ואז עלתה המ' בין צפון ודרום
ותלויה באוויר. הש' התעברה והולידה והוציאה אות ג', והתיישבה בצד מזרח, ת"ת,
והש' עלתה בין מערב ומזרח ותלויה באוויר. ונמצאו ב' האותיות מ' ש' שתלויים באוויר.
מבאר, איך ג' הקווים, שהם חב"ד דז"א, הנקראים אמ"ש,
התעברו והולידו חגת"מ דז"א. ג"כ ע"פ הבחנה הב', שכל בחינה מג'
בחינות אמ"ש התעברה והולידה מבחינה שכנגדה בחגת"מ דז"א. לכן נאמר,
שהא', שהוא חכמה וקו ימין, הולידה הב', שהוא מערב, המלכות, שזה אבא יסד בת. והמ',
קו שמאל, התעברה והולידה אות הד' בצד צפון, שהוא גבורה, וקו שמאל שבגוף. והש', קו
האמצעי, התעברה והולידה אות ג' במזרח, שהוא ת"ת, וקו האמצעי שבגוף.
ומה שנאמר, שהא' עצמו נמשכה והתיישבה בדרום, חסד, ולא הולידה שם אות
אחרת כשאר הקווים. הוא משום שאור החסד אינו מתעבה כלום בהתפשטותו מראש לגוף,
וע"כ יכול החסד שבא' עצמו להתפשט לבחינת חסד דגוף ולא הייתה צריכה לאות אחרת.
משא"כ קו השמאל, והאמצעי, ומכ"ש המלכות, מתעבים ע"י מציאותם בגוף.
וע"כ היו צריכים לאותיות אחרות, שהם ד' ג' ב'. וע"כ נשארו ב' האותיות מ'
ש' תלויים באוויר, שלא היו יכולים להתלבש בכלים דגוף כמו הא'.
תריא) הא' שנשארה בכלי דחסד של הגוף, התעלתה במקומה ועלתה למעלה,
למקום חב"ד, י"ה של השם הוי"ה, והתעטרה שם בי"ה. ובאלו
י"ה התחזקה הא' והתעברה והולידה ה"ו, ונשלם שם הוי"ה, ועמדה
במקומה, בחסד דגוף, והאיר שם הוי"ה בגוף, יה"ו בחג"ת דגוף
וה"ת במלכות. אז התעטרה הא' והאירה והתפשטה באורה והולידה אור והוציאה אות
ט', שהיא בטישה שבטש והאיר עולם העליון, בינה, באור החג"ת, כלומר שאות ט' היא
אור יסוד הבינה שנמשך ע"י הא' והתלבש בפנימיות חג"ת עד החזה.
תריב) אז התעלה הא' ולקחה אליה את מ' ש' שהיו באוויר, והתחברו עימה
והיו לצירוף אמ"ש כמקודם, והתיישבה הא' בצד דרום, שהוא חסד. הש' בצד מזרח,
ת"ת. והמ' בצד צפון, גבורה. ועלתה הג' שהייתה בצד מזרח, והתעברה והולידה צ'
ת'. ובאה הב', שהייתה בצד מערב שהוא המלכות, ועלתה והתחברה בין צ"ת. ועלו א'
ו', א' מדרום והו' ממזרח, והתחברו שתיהן עם הב' בין האותיות צ"ת, והצטרף והאיר
השם צבאות.
השם צבאות מאיר בנו"ה דז"א. וכדי להוליד הארה הזו, התפשטו
האורות של אמ"ש בחג"ת דז"א, המכונים דרום צפון מזרח, ואז השיגה
הג', שהיא ת"ת, כוח להתעבר ולהוליד ב' האותיות ראש וסוף של השם צבאות, שהם
צ"ת, כי הארות נו"ה נמשכות מת"ת, שהוא ג'. והצטרפו אליה הב'
שבמערב, והא' שבדרום והו' שהיא ג"כ בחינת ת"ת, ומהארתם יחד הצטרפו
אותיות צבאות. וגם הד' שבצפון התעלה מהארת אמ"ש והוציאה השם שד"י, המאיר
ביסוד.
תריג) כשהאיר השם הזה, צבאות, תוך המשכן, שהוא מלכות, התעברו האותיות
והולידו ז' ב' נ'. שהן ג' בחינות המלכות, שיצאו בסדר, חולם שורוק חיריק, ז' הוא י'
על ו', ובחינת חולם. ב' הוא המלכות שמחזה ולמעלה שהיא רביעית לחג"ת. שהוא
אמצעי הו' נקודת השורוק. נ' הוא מלכות שבסוף הו', נקודה תחת היסוד, נקודת החיריק.
עלו אותיות אמש כמקודם, שהאירו בחג"ת, והתעברו והולידו ס' ע' פ', הספירות ת"ת
נו"ה שמחזה ולמטה דז"א, שהתפשטו מהארת אמ"ש שבחג"ת דז"א.
והשם צבאות, מאיר בנו"ה, והשם שדי ביסוד.
תריד) נשארה הק' יחידה, ועלתה וירדה ועמדה תוך הנוקבא דתהום הגדול.
ראה הקב"ה אותה, שהתערבבה ובלי גוף ובלי ציור, ולא נכנסה למשכן, שהוא המלכות.
עשה אותה כיסוי על המשכן. והיא יריעות עיזים לאוהל על המשכן, כמ"ש, ועשית
יריעות עיזים לאוהל על המשכן. לאוהל כתוב, ולא אוהל, כלומר כיסוי על האוהל. שהיא
קוף ולא אדם.
הק' כוללת בתוכה מדה"ד הקשה דצ"א, כי ע"כ הרגל של הקוף
משוכה למטה מהשורה להורות על הכתוב, רגליה יורדת מוות. ונאמר, שנשארה הק' יחידה,
שכבר יצאו והאירו כל האותיות חוץ מן הק', שעלתה להתמתק בבינה, וירדה מהבינה
למקומה, ושוב הוכרו הדינים שבה, ועמדה בנקב תהום הגדול, ששם הקליפות מבחינת המלכות
הממותקת בבינה. ראה הקב"ה, שכוחה ממדה"ד מתערב בקליפות דתהום גדול,
ושאין לה כלי המכונה גוף, ולא אור המכונה ציור, ואינה נכנסת למשכן, שהוא המלכות.
עשה אותה כיסוי על המשכן, כמ"ש, ועשית יריעות עיזים לאוהל על המשכן, כי השם
עיזים, מורה על דינים עזים וקשים שבה, וניתקנה לשמירה על המשכן, שמחמת הדינים שבה
אין החיצוניים יכולים לינוק מהמשכן. לאוהל, ולא אוהל, כי אוהל הוא לשון אור, מלשון
הכתוב, בהילוֹ נרוֹ עלֵי ראשי, והיא נעשתה רק לשמירה מבחוץ, ע"כ כתוב לאוהל.
ומתוך שנראים בה הדינים הקשים, לא ניתקנה להיות במלכות המכונה, אדם, שהיא אינה
דומה למלכות אלא כמו קוף הדומה לאדם. ע"כ נאמר, קוף ולא אדם.
תרטו) שוב התגלגלו אותיות אמ"ש תוך מעשה המשכן כבתחילה, הש' בצד
מזרח, והג', שהייתה במזרח, נשארה תלויה באוויר, שממנה יצאה השם צבאות, והמ'
התגלגלה והתיישבה בצד צפון, כי כדי להאיר בנה"י צריכים אותיות אמ"ש
להתלבש בחג"ת, ויצאה הד', שהייתה בצפון, והתחברה עם הש' בצד ההוא, ונעשה
הצירוף ש"ד, והא' התגלגלה והתיישבה בצד דרום, ועלתה לראש אל הי' אשר שם,
ועלתה והתחזקה עימה ולקחה אותה, וחיברה אותה עם הש"ד, והתחבר בחיבור אחד השם
שד"י. שהוא מאיר בספירת היסוד. כשהשם הזה ניתקן תוך המשכן, המלכות, אז יש לה
קיום, והיא עומדת, מתוך המשכן שלמטה. כלומר שהקיום שלה מגיע לה ע"י הקמת
המשכן שלמטה.
תרטז) שוב התגלגלו אותיות אמ"ש כבתחילה להתיישב במשכן, ועלו
האותיות, הא' תחילה והת' לאח"כ, ונעשה הצירוף א"ת, הב' תחילה והש'
לאח"כ, ונעשה הצירוף ב"ש. נחלפו צירופי האותיות, מכוח הא"ת
ב"ש, ויצאו אב"ג ית"ץ והתגלגלו בחקיקות הקודש, א' ק'. הא' של
א"ת ב"ש, הוציאה ק' לשמור המשכן, הק' הוציאה ר', הר' הוציאה ע', ונעשה
הצירוף קר"ע.
תריז) השם קר"ע הוא כתוב, ואת עורות גדיי העיזים הלבישה על ידיו
ועל חלקת צוואריו. וכמו זה, ועשית יריעות עיזים לאוהל על המשכן, כי השם קר"ע
ששורשו הוא הק', יש בו דינים הקשים והעזים המכונים עיזים, וע"כ חלק זה צריך
להיראות מבחוץ לשמור את מה שבפנים. שלא יינקו ממנו החיצוניים. אותיות השם
שט"ן קר"ע, שהוא השם השני של השם מ"ב אחר אבגית"ץ, הן רשומות
מחוץ למשכן, כדי לשמור המשכן, שהוא הברית הקדוש, שנפרעה העורלה ע"י כיסוי
הזה. כלומר, חיתוך העורלה נעשה ע"י הדינים העזים שבשם קר"ע שטן,
ע"י הדינים שבק' שהם ממדה"ד הקשה דצ"א.
תריח) שוב התגלגלו האותיות, והוציאו הצירוף א"ת ב"ש עד
שקוצי"ת. שא"ת ב"ש הוציא כל ז' השמות של השם מ"ב של אנא בכוח.
עד שקוצי"ת, שהם אבגית"ץ, קר"ע שט"ן, נגדיכ"ש, בטרצת"ג,
חקבטנ"ע, יגלפז"ק, שקוצי"ת. והם מ"ב (42) אותיות של, בראשית
ברא אלקים את השמיים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו, עד הב' של ובוהו. שמ"ב
אותיות אלו הן השם מ"ב. בגלגול זה של האותיות הוא, והארץ הייתה תוהו ובוהו
ע"י האותיות קר"ע שט"ן, בכוח הדינים העזים שבו. נעשה, וחושך על פני
תהום. הג' הוציאה ר' והד' ק', ונעשו הצירופים ג"ר ד"ק. עד כאן, אחר
שיצאו ד' הצירופים א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, האותיות התגלגלו והכו זו
בזו להיות לתיקון תוך המשכן. וזהו מטעם שהצירוף אלף בית של א"ת ב"ש שהם י"א
צירופים, א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ ז"ע ח"ס
ט"ן י"מ כ"ל, מתחלקים לג' קווים, ימין שמאל ואמצע, ואלו ד'
הראשונים, א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, הן קו ימין שבהם. וע"כ הם
בחינת תיקון במשכן.
תריט) אלו ג' אותיות אמ"ש הוציאו תולדות ה"צ ו"פ,
שבהמשך האלף בית של א"ת ב"ש, הן אותיות התלויות באוויר. ודפקו באחרות,
והוציאו ציור המשכן ז' ע', שהוא צירוף השביעי של א"ת ב"ש. עד כאן עומד
בכתוב, וחושך על פני תהום, כולם, כל ג' הצירופים ה"צ ו"פ ז"ע, הם
בצידו, בצד החושך, מטעם שאלו ג' הצירופים הם בקו שמאל שבא"ב של א"ת
ב"ש, ומטרם שהשמאל מתייחד עם הימין הוא כולו חושך. האות ח', באה הס' והתחברה
עימה, ונעשה הצירוף ח"ס, שהוא ראש ד' הצירופים שבקו האמצעי שהם, ח"ס
ט"ן י"מ כ"ל, אז כתוב, יהי אור ויהי אור. כי מצד קו האמצעי בא
האור, אחר שמכריע ומייחד ב' הקווים ימין ושמאל
תרכ) התגלגלו האותיות אב"ג ית"ץ כבתחילה, והתעברו והולידו והוציאו ציור תוך המשכן, כלל אחד בא"ב של א"ל ב"ם. כי הא' התעברה והולידה בכוח והעוז את אות ל'.
ונעשה הצירוף א"ל. התגברה הא' בכוחה והתעלתה בכבודה והולידה אות ב',
אז התעברו והולידו האותיות,
והתחברו אותיות האחרות אלו, המ' התחברה בחקיקתה באות ב',
ונעשה הצירוף ב"מ.
וכה יצאו בחיבור עד הצירופים
ט"ר י"ש כ"ת,
שתהיינה עולות האותיות במקומם
בצירוף של המשכן. כמ"ש, את הכיור ואת כנו. שהכיור נצח וכנו הוד.
אחר שביאר השתלשלות הארות האותיות בכל המדרגות דז"א מחב"ד
העליונים עד היסוד שלו,
מבאר השתלשלות הארות האותיות במדרגות המשכן, המלכות. אשר הא"ב של א"ת ב"ש
מאירים בבחינת ג"ר של
המלכות,
שהא"ב הזו היא שממשיך
למטה הטוב שלמעלה. וע"כ הוציאה הא"ת ב"ש את השם מ"ב של אנא
בכוח, אבגית"ץ ועוד. בחג"ת של המלכות. כי שם מ"ב של אבגית"ץ
מאיר ביצירה, שהוא חג"ת.
והשם הזה של אבגית"ץ
הוציא את הצירוף א"ב של א"ל ב"ם, שהוא: א"ל ב"מ ג"ן
ד"ס ה"ע ו"פ ז"צ ח"ק ט"ר י"ש כ"ת. שעניין
השם הזה,
שמאירים רק מלמטה למעלה ולא
מלמעלה למטה, וע"כ מאיר השם הזה בנו"ה של המלכות,
שהארתם הוא מלמטה למעלה
תרכא) יהי רקיע בתוך המים. כי המים היו עולים במים עליונים, ויורדים במים תחתונים. באותיות
א"ל הא' של א"ל הוציאה ו', והו' הוציאה ק', והאות ל' של א"ל, עלה
אליהם, ונחקקו האותיות בחקיקתם בחיבור אחד קול. שהק' היא נושאת המסך, וע"כ
נבדלו מים עליונים ממים תחתונים, ע"י האותיות קול.
כמ"ש, קול ה' על המים, אל הכבוד הִרעים.
שאותיות א"ל אשר בכתוב
אל הכבוד הרעים, התעברו והולידו ונחקקו בחקיקת האותיות,
להוציא ציורי המשכן, וזה שיעור הכתוב,
קול ה' על המים, שהקול הבדיל המים זה מזה,
שהוא המסך שברקיע המבדיל.
והקול הזה נולד מן א"ל
הכבוד,
ב' אותיות א"ל, כו"ח וקו ימין, מים עליונים
.
תרכב) ג' האותיות אמ"ש התעברו והולידו ונחקקו בחקיקת האותיות להוציא ציורי המשכן, המלכות.
הא' הוציאה ג', הש' הוציאה ן',
וחיבר אותה בג', בצירוף ג"ן,
שהוא צירוף הג' מאלף בית א"ל ב"ם, כמ"ש,
תדשא הארץ דשא. התגלגלו אותיות אמ"ש כבתחילה בצירוף
ב"ם שבא"ב של א"ל ב"ם,
באלו נקוו המים למקום אחד, שכתוב
ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום
אחד
.
מרמז כאן ג' הצירופים א"ל ב"ם ג"ן,
בכתובים של מעשה בראשית,
שא"ל הם מים עליונים שבכתוב, יהי רקיע,
נקודת החולם, וב"ם הוא,
ייקוו המים אל מקום אחד ותיראה היבשה,
שהוא נקודת השורוק, שבו נקוו המים
התחתונים למקום אחד, לג"ר, אבל נעשה יבשה בלי פירות.
שהוא מחמת חיסרון של לבוש החסדים. וג"ן,
הוא, תדשא הארץ דשא, נקודת
החיריק.
שעל ידה מה שהייתה יבשה נעשתה ארץ
לעשות פירות ותולדות ולנטוע אילנות.
:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
...שמע ישראל...
תרכג) כתוב, שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד.
וכתוב, שמע ישראל, היום הזה
נהיית לעם. וכתוב, שמע ישראל, אתה עובר היום את הירדן.
כל אלו שמע, שמע שאמר משה, למה
הם?
כי שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, לייחוד,
אבל האחרים למה?
תרכד) כולם באים לדרוש, שמע ישראל של
הייחוד, הייחוד
של חכמה עליונה. ע' של שמע היא מאותיות גדולות, מרמז ייחוד אחד, כי שמע אותיות שֵם
ע', שם, המלכות,
ע' (70) שמות העליונים של
ז"א, לכלול אותם.
כי שם, המלכות, מתברך מהם ונכלל בהם, וצריכים
לכלול אותם כאחד, במילה אחת שמע, בייחוד אחד
.
תרכה) ע' השמות הם במרכבה העליונה,
חג"ת דז"א שמחזה
ולמעלה, מרכבה לבינה, ע"ב (72) שמות של ג' הפסוקים וייסע ויבוא ויט, ע'
סנהדרין וב' עדים. ממרכבה עליונה מתברך שֵם, מלכות, ונכלל בהם.
אחר שמע כתוב ישראל, בכלל,
ז"א, שהוא ישראל סבא,
שיהיה בכלל אחד עם מקום שהוא
דבקות הכול.
שז"א, ישראל, יהיה בדבקות
עם ישראל סבא,
שעולה ומלביש עליו.
שמע ישראל רומז שעתה מתדבקת
אישה בבעלה, המלכות, שנקראת שם, בז"א, שנקרא ישראל, ויהיה הכול בכלל אחד.
וזהו פירושו של שמע ישראל של הייחוד. אח"כ מייחד ג' צדדים, ה' אלקינו ה' אחד,
שהם או"א וז"א, שיהיה הכול אחד
תרכו) שמע ישראל של כל שאר המקומות,
אינם באופן זה, אבל כל האחרים
באים לדרוש,
וכולם במקום אחר התדבקו:
שמע ישראל אתה עובר היום,
שמע ישראל היום הזה נהיית לעם.
וכולם במדרגה התחתונה התדבקו,
המלכות, הנקראת שמיעה
תרכז) היום הזה נהיית לעם. היית, היה צריך לומר, מהו
נהיית? אלא בכל מקום, שכתוב עם רומז כאשר נשברו ליבם לעבודת הקב"ה, וע"כ
כתוב נהיית. וכמ"ש, שְמָעוני אחיי ועמי. אם אחיי, למה עמי? ואם עמי, למה
אחיי? אלא אמר דוד, אם ברצון תעשו, אתם אחיי, ואם לא, אתם עמי, שתשברו ליבכם
לעבודתי. כך היום הזה נהיית לעם, ששברת ליבך לעבודת הקב"ה
תרכח) שמע ישראל אתה עובר היום. הכול הוא במדרגה התחתונה,
המלכות. ושמע ישראל של הייחוד הוא מדרגה עליונה, ז"א, הנכלל בישראל סבא. מה
בין זה לזה? אלא שמע ישראל של הייחוד, אין בכולם כאופן הזה,
כי הוא של מעלה ישסו"ת,
ושל מטה, ז"א ומלכות. לקבל עליהם עול מלכות שמיים בכל אופן שיהיה. כי האדם
צריך להיות מוכן בשעה ההיא, לייחד שם הקב"ה, ז"א, ולקבל עליו עול מלכות
שמיים, מלכות
.
תרכט) ובשעה שהאדם בא לקבל עליו עול
מלכות שמיים, אז השכינה באה ושורה על ראשו,
ועומדת עליו כמו עד, להעיד עדות
לפני המלך הקדוש,
שהוא מייחד שמו פעמיים ביום,
ושמו מתייחד למעלה ולמטה כראוי.
וע"כ, ע' משמע ישראל,
מאותיות גדולות, ד' של אחד,
מאותיות גדולות, שהם אותיות עֵד, להיות עד,
לפני מלך הקדוש. הוי"ה
אלקינו הוי"ה,
הוא הייחוד בג' צדדים,
או"א וז"א. וזהו הייחוד בג' צדדים,
כמו שהעמיד רבי שמעון, והעיר בו
בכמה מקומות.
ואין לנו רשות להעיר בו יותר
.
תרל) ודאי אדם שמייחד שמו של
הקב"ה למעלה ולמטה, השכינה שורה על ראשו ומברכת אותו בשבע ברכות, כנגד
ז"ס, וקוראת עליו, ויאמר לי, עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
...אתה הוראתָ לדעת...
תרלא) אתה הוראתָ לדעת, כי ה' הוא האלקים. כשיצאו
ישראל ממצרים, לא היו יודעים אמונת הקב"ה,
משום שכולם היו עובדים בגלות עבודה זרה,
ושכחו כל שורשי האמונה, שהיו
להם מתחילה,
שירשו י"ב השבטים מאביהם
יעקב
תרלב) וכשבא משה לימד אותם
שיש אלוה עליון בעולם.
ואח"כ ראו כל אלו הניסים
והגבורות שעל הים, וכל הניסים והגבורות שעשה להם במצרים.
ואח"כ ראו כמה גבורות במן
ובמים, וניתנה להם התורה, ולמדו דרכי הקב"ה עד שבאו לעת ההוא
תרלג) אמר להם משה, עד עתה הייתי צריך ללמד אתכם
כמו שמלמדים הילד, וזהו, אתה הוראת לדעת. שלימדתי אתכם עד כאן לדעת, לדעת ולהסתכל
ולהיכנס בעניין האמונה, והוא, כי הוי"ה הוא האלקים
תרלד) האם לא דבר קטן הוא לדעת זאת?
הרי כתוב, וידעת היום והשֵבות
אל לבבך,
כי ה' הוא האלקים בשמיים ממעל
ועל הארץ מתחת אין עוד.
אלא כל עניין האמונה, לדעת מתוך
זה הסוד של כל הסודות,
לדעת הסתום מכל סתום.
הוי"ה אלקים, הוא שם מלא, שהוי"ה ז"א, אלקים מלכות, ומורה שהכול
אחד.
אתה הוראת לדעת, כי הוי"ה
הוא האלקים.
כאן סוד הסודות, לאלו יודעי הדין.
שז"א, שהוא הוי"ה,
ואלקים, שהוא מלכות, הם אחד.
:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
...ואהיה אצלו אָמון...
תרלה) אשרי הם כל אלו העוסקים בתורה,
כי כשהקב"ה ברא את העולם,
הסתכל בתורה וברא את העולם. ובתורה נברא העולם, כמ"ש, ואהיה אצלו אָמון, אל
תקרא אמון, אלא אומן, שהתורה היא אומנות העולם
.
תרלו) האם התורה היא אומן? כן, בדומה למלך שרצה לעשות
היכל, אם אינו לוקח לו אומן, אינו יכול לעשות היכל. כיוון שנעשה ההיכל, אינו עולה
בשם האומן, אלא בשם המלך. שאומרים, אלו היכלות שעשה המלך, מטעם שהמלך נתן המחשבה
באלו היכלות
.
תרלז) כך הקב"ה רצה לברוא העולם הסתכל באומן,
התורה, ואע"פ שהאומן עשה
ההיכל,
אינו עולה אלא בשם המלך,
שאומרים,
אלו היכלות עשה המלך. ודאי המלך
בנה ההיכל.
התורה צועקת, ואהיה אצלו אמון,
בי ברא הקב"ה את העולם,
כי מטרם שנברא העולם, הקדימה
התורה לעולם
אלפיים שנה, וכשרצה הקב"ה
לברוא העולם, היה
מסתכל בתורה בכל מילה ומילה,
ועשה כנגדה אומנות בעולם.
משום שכל הדברים והמעשים של
העולמות, כולם הם בתורה. וע"כ הקב"ה הסתכל בה וברא העולם
.
תרלח) ולא שהתורה בראה את העולם, אלא הקב"ה בהסתכלותו בתורה ברא העולם.
נמצא שהקב"ה הוא אומן, והתורה כנגדו ואצלו היא אומן, כמ"ש, ואהיה אצלו
אמון. לא כתוב, ואהיה אמון, אלא, אצלו. שמשום שהקב"ה הסתכל בה, הרי הייתה
אצלו אומן
תרלט) מי יכול להיות אומן אצל
הקב"ה? אלא הסתכלות הקב"ה היה באופן זה, שכתוב בתורה, בראשית ברא אלקים
את השמיים ואת הארץ. הסתכל במילה זו וברא את השמיים. בתורה כתוב, ויאמר אלקים, יהי
אור. הסתכל במילה הזו וברא את האור. וכן בכל מילה ומילה שכתוב בתורה, הסתכל
הקב"ה ועשה דבר ההוא. וע"כ כתוב, ואהיה אצלו אמון.
כעין זה נברא כל העולם
.
תרמ) כיוון שנברא העולם כל דבר ודבר
לא היה מתקיים עד שעלה ברצון לברוא האדם,
שיהיה עוסק בתורה, ובזכותה התקיים העולם. עתה,
כל מי שמסתכל בתורה ועוסק בה, כביכול, הוא מקיים כל העולם. הקב"ה הסתכל בתורה
וברא את העולם, אדם מסתכל בתורה ומקיים העולם. נמצא שהמעשה והקיום של כל העולם הוא
התורה. משום זה, אשרי האדם העוסק בתורה, כי הוא מקיים את העולם
.
תרמא) בשעה שעלה ברצון של הקב"ה
לברוא האדם, היה עומד לפניו בצורתו וקיומו כמו שהוא בעוה"ז.
ואפילו כל בני העולם מטרם שבאים לעוה"ז,
כולם עומדים בקיומם ובתיקונם, כעין שנמצאים
בעוה"ז, באוצר אחד, ששם כל נשמות העולם מתלבשים בצורה שלהם
תרמב) בשעה שעתידים לרדת בעוה"ז,
קורא
הקב"ה לממונה אחד, שמינה הקב"ה ברשותו כל הנשמות העתידות לרדת
לעוה"ז, ואומר לו, לך הבא לי רוח פלוני. באותה שעה באה נשמה ההיא מלובשת
בצורה של עוה"ז, ואותו הממונה, מראה אותה לפני המלך הקדוש.
::::::::::::::::::::::::::::::::::::
אתה הוראת לדעת
תרמג) הקב"ה אומר לה ומשביע אותה,
כשתרד לעוה"ז, תעסוק בתורה לדעת אותו ולדעת
האמונה. שכל מי שהיה בעוה"ז, ולא השתדל לדעת אותו, טוב שלא ייברא. משום זה
נראית לפני המלך ע"י הממונה, לדעת אותו בעוה"ז, ולהשתדל בהקב"ה
באמונה
.
תרמד) כמ"ש, אתה הוראת לדעת, שהוראת ע"י ממונה ההוא
לפני הקב"ה. לדעת, לדעת ולהסתכל בעוה"ז, באמונה, בתורה. וכל מי שהיה
בעוה"ז ולא עסק בתורה לדעת אותו, טוב לו שלא נברא, כי בשביל זה הביא
הקב"ה את האדם בעוה"ז
.
תרמה) לדעת כי הוי"ה הוא האלקים. זהו כלל של כל האמונה, של כל
התורה, הכלל של מעלה ומטה. כלל של כל האמונה, המלכות. כי השם אלקים הוא מלכות.
הכלל של כל התורה, זהו
תושב"כ, השם הוי"ה, ז"א.
וזהו התשבע"פ, המלכות, השם
אלקים.
והכול אחד, הוא הכלל של האמונה,
משום שהוי"ה הוא האלקים,
הוא שם מלא.
האמונה, הנקרא שם, שבייחוד הזה
היא מלאה ושלמה.
והוא, הוי"ה אחד ושמו אחד.
הוי"ה אחד,
הוא, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.
זהו ייחוד אחד. ושמו אחד, הוא, בשכמל"ו.
שזהו ייחוד אחר, שיהיה שמו אחד, המלכות. וכתוב, הוי"ה הוא האלקים, כשהם
בייחוד אחד
תרמו) איך אתה אומר, שהכתוב, הוי"ה הוא
האלקים, הוא כעין שכתוב, הוי"ה אחד ושמו אחד, והלוא אינו דומה? שאם היה כתוב,
ה' אחד ושמו הוא אחד, הייתי אומר כך.
אבל כתוב, הוי"ה אחד ושמו
אחד. האם לא היה צריך לומר כאן, הוי"ה הוא האלקים הוא, ואז היה נראה כמו,
הוי"ה אחד ושמו אחד
תרמז) אלא הכול אחד, כי כשמתייחדים שני שמות אלו,
זה בייחוד אחד וזה בייחוד אחד, כמ"ש, ה' אחד ושמו אחד,
אז נעשו ב' השמות אחד, ונכללים זה בזה,
ונעשה הכול שם שלם בייחוד אחד.
ואז, הוי"ה הוא האלקים, כי הכול נכלל זה
בזה להיות אחד,
וכל עוד שלא התייחדו כל אחד, זה
בפני עצמו וזה בפני עצמו, אינם נכללים זה בזה שיהיו הכול אחד
תרמח) ה' הוא האלקים, הוא הכלל של כל התורה.
כי תושב"כ, הוי"ה,
ז"א, ותשבע"פ, האלקים, המלכות.
ומשום שהתורה היא השם הקדוש,
הוי"ה הוא האלקים, נקרא
כך, תושב"כ ותשבע"פ.
תושב"כ כלל, ותשבע"פ פרט.
כי ז"א כלל והמלכות פרט,
שהמלכות ספירה אחת פרטית מע"ס דז"א. הכלל צריך לפרט, והפרט צריך לכלל,
והתייחדו זה בזה להיות הכול אחד
תרמט) וע"כ כלל של התורה הוא כלל
שלמעלה,
ז"א, ושלמטה, המלכות, משום
שהשם הוי"ה למעלה, בז"א, ושם אלקים למטה, במלכות. זה עולם העליון וזה
עולם התחתון. כמ"ש, אתה הוראת לדעת, כי הוי"ה הוא האלקים. זהו כלל הכול,
וזה צריך האדם לדעת בעוה"ז
תרנ) מצוות התורה, איפה הם בכלל הזה של הוי"ה
הוא האלקים? אלא הוי"ה הוא זָכור, ואלקים הוא שָמור, וכל מצוות התורה כלולים
באלו, זכור כולל רמ"ח (248) מצוות עשה, ושמור כולל שס"ה (365) מצוות לא
תעשה, שביחד הן תרי"ג (613) מצוות שבתורה, והכול הוא אחד.
:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
התפילין
תרנא) תפילת ערבית חובה, משום שק"ש של ערבית הוא
חוב, שהקב"ה מתייחד עם המלכות בלילה, כמו שמתייחד ביום. ומידת הלילה, המלכות,
נכללת ביום, ז"א. ומידת היום נכללת בלילה, ונעשה ייחוד אחד. ומי שאומר שתפילת
ערבית רשות, הוא משום שהיא כנגד אמורים ופדרים הנאכלים על המזבח בלילה, שאין בהם
חוב שיישארו נשרפים בלילה
.
תרנב) ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך
ובכל
נפשך ובכל מאודך.
אם בייחוד של שמע ישראל נכלל
ימין ושמאל, כי הוי"ה הוא ימין ואלקינו הוא שמאל, למה צריכים לומר אח"כ,
ואהבת, שהוא ימין, והיה אם שמוע, שהוא שמאל? האם לא נכללו כבר בייחוד של שמע
ישראל? בשמע ישראל הם מרומזים בכללות, ובפסוקים ואהבת, והיה אם שמוע, הן בפרטות
.
תרנג) וייחוד הזה הוא כעין תפילין של
ראש
ותפילין של יד. בתפילין של ראש יש ד' פרשיות,
ובשמע ישראל ג' שמות, ה' אלקינו ה'. בתפילין של ראש יש ד' פרשיות, כל אחת בפני
עצמה. וכאן ג' שמות. מה בין זה לזה
תרנד) אלו ד' פרשיות. פרשה אחת קַדש,
היא נקודה ראשונה העליונה, חכמה
וקו ימין. ופרשה אחת,
והיה כי יביאך, היא עוה"ב, בינה וקו שמאל.
ופרשה אחת שמע, הימין של מוח הדעת.
ופרשה אחת, והיה אם שמוע, שמאל של מוח
הדעת.
כי הדעת, קו אמצעי, כולל חו"ב, ימין
ושמאל.
אלו הם תפילין של ראש.
וכאן, בייחוד של שמע ישראל, ג'
שמות,
והם כמו אלו ד' פרשיות.
הוי"ה ראשונה,
נקודה עליונה ראשית הכול,
חכמה וקו ימין. אלקינו, עוה"ב, בינה וקו
שמאל.
הוי"ה אחרונה, כלל של ימין
ושמאל ביחד בכלל אחד, הדעת, קו האמצעי, הכולל ימין ושמאל,
הייחוד של תפילין של ראש,
ששניהם שווים.
וזהו ייחוד הראשון, שמע ישראל,
ייחוד העליון,
הקודם לייחוד התחתון, שהוא,
בשכמל"ו
תרנה) תפילין של יד הן כלל של כל אלו ד' פרשיות
יחד, שאינן נתונות בד' בתים מיוחדים, כמו תפילין של ראש, אלא כולן בבית אחד. וזהו
הייחוד של בשכמל"ו, ייחוד התחתון של המלכות, שבייחוד התחתון, הכלל של תפילין
של ראש, חב"ד דז"א, שנכללו בתפילין של יד, המלכות
תרנו) ייחוד הזה הוא, ברוך, נקודה
עליונה,
שהוא ברוך, שכל הברכות נובעות
משם, חכמה. עוה"ב, בינה, אינו נקרא ברוך, כי נקודה העליונה היא זכר,
עוה"ב היא נקבה, וע"כ הוא נקרא ברוך, והיא ברכה. וע"כ, ברוך, הוא
נקודה העליונה, חכמה. שֵם, זהו עוה"ב, בינה, שם גדול, כמ"ש, ומה תעשה
לשמך הגדול. כבוד, זהו כבוד עליון, ז"א, הכולל ימין ושמאל
תרנז) חכמה בינה ז"א כלולים
בתפילין של יד,
שהיא, מלכותו, שלוקחת הכול
בתוכה, ובמלכותו זו נכללים העולמות כולם, לזון אותם ולכלכל אותם בכל מה שצריכים,
וע"ז, לעולם ועד, שמורה, שמכלכלת לכל העולמות
תרנח) וזהו הייחוד של תפילין של ראש,
ז"א,
ושל תפילין של יד, המלכות. וכמו הייחוד של
התפילין,
כן הוא ייחוד הכול. בד' אופנים
הסתדר הייחוד,
חו"ב וימין דדעת ושמאל
דדעת. וסדר זה ברור מכולם.
וכולם האמונה, המלכות המקבלת אותם.
אבל סדר ייחוד התפילין הוא
ייחוד העליון, ז"א.
:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
ואהבת את
ה' אלקיך
תרנט) מתוך שנכללו ימין ושמאל בשם
הקדוש
בדרך כלל, בשמע ישראל ובשכמל"ו,
צריכים אח"כ להוציא אותם
בדרך פרט,
בפסוקים ואהבת, והיה אם שמוע.
אבל לא בדרך הייחוד, כי הייחוד
הוא בפסוק ראשון בשמע ישראל, שיהיה ה' אחד בתפילין של ראש,
ושמו אחד בתפילין של יד,
ויהיה הכול אחד. כיוון שהייחוד הזה הסתדר הכול
בכלל, מראש נקודה העליונה,
חכמה, צריכים אח"כ להעיר
מראש אור הראשון,
חסד דז"א, שהוא ראשית מספירות ז"א
תרס) הפרשה, ואהבת, ראשית הימין,
ספירת החסד, לאהוב את הקב"ה באהבה של דבקות בו. ימין, חסד,
מעורר אהבה. מי שאוהב את
הקב"ה,
הקב"ה מעורר אליו ימין שלו, ומקבלו באהבה.
כל דברי העולם אינם תלויים אלא ברצון, רוח מושך רוח ומביא רוח. כמ"ש, אם ישים
אליו ליבו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף
תרסא) כשהאדם מעורר אהבה אל
הקב"ה,
התעוררות הימין, אהבה, מתעורר
בשלושה אופנים, כמ"ש, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. הרי כאן ג' אופנים,
ואל תאמר, או זה או זה, שהרי לא כתוב,
או בכל לבבך, או בכל נפשך, או
בכל מאודך,
אלא כולם צריכים, לב, נפש, כסף. אז הקב"ה
מעורר אליו ימינו ומושיטו אליו, ומקבל אותו
תרסב) וע"ז כתוב, נאום ה'
לאדונִי שֵב לימיני.
דוד המלך אמר אותו על מדרגה
שלו, המלכות, כ
שהיא מתקשרת בימין. י"ג
מצוות כאן בימין.
ואהבת את ה' אלקיך, אחת.
בכל לבבך, שתיים.
בכל נפשך, שלוש.
ובכל מאודך, ארבע.
ושיננתם לבניך, חמש.
ודיברת בם, שש.
בשִבתך בביתך, שבע.
ובלכתך בדרך, שמונה.
ובשוכבך, תשע.
ובקומך, עשר.
וקשרתם לאות על ידך, אחד עשר.
והיו לטוטפות בין עיניך, שתיים
עשרה.
וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך,
הרי שלוש עשרה
.
תרסג) י"ג מצוות אלו תלויים
בימין,
והשמאל נכלל בימין, וכן צריך להיות. ובכל זמן
שהשמאל מתעורר, הימין מתחיל בו תחילה. ומשום זה אם זוכים,
השמאל נכלל בימין. ואם לא, הימין נכלל בשמאל,
והשמאל שולט. כמ"ש, אם בחוקותיי
תלכו,
שכתוב, אם, בתחילה. ובכל מקום,
השמאל מתעורר באהבה, בימין, ואח"כ מתגבר דינו כמו שצריך.
וכך צריך להיות בכל מקום.
::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
ואת המשכן תעשה עשר יריעות
תרסד) ואת המשכן תעשה עשר יריעות. כאן הייחוד, כי עשר יריעות הן
כנגד ע"ס. כי תיקון המשכן הוא מכמה מדרגות, שכתוב בו, והיה המשכן אחד, להראות
שכל האיברים של גוף המשכן, כולם הם של גוף אחד
תרסה) בדומה לאדם, שיש בו כמה איברים עליונים
ותחתונים, אלו הפנימיים בפנים, ואלו בגלוי מבחוץ, וכולם נקראים גוף אחד, ונקרא אדם
אחד בחיבור אחד. אף כך המשכן, כל האיברים הם כעין של מעלה, וכשמתחברים כולם כאחד,
אז כתוב, והיה המשכן אחד
תרסו) מצוות התורה הן חלקים ואיברים כמו של
מעלה, וכשמתחברות
כולן לאחת, אז כולן עולות למקום אחד. המשכן, הוא איברים וחלקים, כולם עולים לאדם,
כעין מצוות התורה. כי מצוות התורה כולם באדם, זכר ונקבה, זו"ן. כשמתחברים יחד
הם אחד, באדם, הוי"ה במילוי אלפין שבגי' אדם. ומי שגורע אפילו מצווה אחת
שבתורה, כאילו גורע צורת האמונה, המלכות, כי כל האיברים הם יחד באדם. ומשום זה
הכול עולה בייחוד
תרסז) וע"כ ישראל הם גוי אחד, שכתוב
בהם,
ואַתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם.
וכתוב,
ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ.
::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
בכל לבבך ובכל
נפשך ובכל מאודך
תרסח) אהבת הקב"ה, שאדם אוהבו,
אינו מתעורר אלא מלב, משום שהלב
הוא מקום ההתעוררות, לעורר אליו אהבה. א"כ, למה כתוב, בכל לבבך,
ואח"כ, בכל נפשך,
שמשמע ששני אופנים הם באהבה,
אחד בלב ואחד בנפש?
ואם הלב הוא העיקר, למה צריך
לנפש? אלא הלב והנפש הם שניים ומתייחדים לאחד, שהרי לב ונפש וכסף, כולם מתאחדים זה
בזה, והלב הוא עיקר ויסוד הכול
.
תרסט) בכל לבבך. פירושו בשני לבבות,
שהם שני יצרים, יצה"ט ויצה"ר. כל אחד
נקרא לב,
זה נקרא לב טוב, וזה נקרא לב רע. משום זה כתוב,
בכל לבבך, ולא כתוב בכל ליבך,
שמורה שניים, שהם יצה"ט ויצה"ר
.
תרע) ובכל נפשך. בכל, בא לכלול
נר"ן,
בכל מה שאוחז נפש הזו. ובכל
מאודך. ובכל,
כי אף כאן יש כמה מינים של כסף,
שכולם משונים זה מזה,
כסף, אבנים טובות וכדומה. וע"כ כתוב, ובכל
מאודך,
בכל רכושו, כי אהבת הקב"ה
הוא למסור לו כל זה,
ולאוהבו בכל אחד ואחד
.
תרעא) איך אפשר לאדם שיאהב את
הקב"ה עם יצה"ר, שהרי יצה"ר מקטרג שלא יתקרב האדם לעבודת ה',
ואיך יאהב בו את הקב"ה?
אלא עבודת הקב"ה יותר
חשובה,
כשיצה"ר הזה נכנע אליו,
והאדם שובר אותו, זו היא אהבת הקב"ה, משום שיודע לקרב את יצה"ר לעבודת
הקב"ה
תרעב) כאן הוא עניין ליודעי דין. כי כל מה שעשה הקב"ה
למעלה ולמטה, הכול הוא רק כדי להראות כבודו, והכול הוא לעבודתו. כי מי ראה עבד,
שיהיה מקטרג על אדונו, שבכל מה
שהוא רצונו של אדונו, נעשה הוא למקטרג שלא יעשו רצון אדונו? רצונו של הקב"ה,
שיהיו בני אדם תמיד בעבודתו,
וילכו בדרך האמת, כדי לזכות אותם בהרבה טובה.
ואחר שרצון הקב"ה בזה,
איך יבוא עבד רע ונמצא מקטרג על
רצון אדונו,
ומטה בני אדם לדרך הרע, ומדיח
אותם מדרך הטוב,
ועושה אותם שלא יעשו רצון אדוניהם,
ומטה בני אדם לדרך הרע
תרעג) אלא ודאי שעושה רצון אדונו. בדומה למלך, שהיה לו בן יחיד,
והיה אוהב אותו ביותר, וציווה אותו באהבה, שלא יקרב עצמו לאישה רעה, משום שכל מי שיקרב
אליה, הוא אינו ראוי לבוא בהיכל המלך. הבטיח אותו בן ההוא לעשות רצון אביו באהבה
תרעד) בבית המלך בחוץ, הייתה זונה אחת,
יפת מראה ויפת תואר. לימים אמר
המלך, אני רוצה לראות רצון בני אליי. קרא לאותה הזונה, ואמר לה, לכי ותפתי את בני,
כדי לראות רצונו של בני אליי.
הזונה הלכה אחרי בנו של המלך והתחילה לחבק אותו ולנשק אותו ולפתות אותו בכל מיני
פיתויים. אם אותו הבן הוא הגון, ושומר מצוות אביו,
הוא גוער בה, ואינו שומע לה, ודוחה אותה ממנו.
אז שמח אביו בבנו, ומכניסו למחיצת היכלו, ונותן לו מתנות ומנחות וכבוד גדול. מי
גרם כל כבוד הזה לאותו הבן?
אותה הזונה
תרעה) וזונה ההיא, האם יש לה שבח בעד
זה,
או לא?
ודאי יש לה שבח מכל הבחינות:
א. שעשתה כמצוות המלך.
ב. שגרמה לאותו הבן לכל טובה
ההיא, לכל אהבה הזו
של המלך אליו. וע"כ כתוב,
והנה טוב מאוד. והנה טוב,
זהו מלאך החיים. מאוד, זהו מלאך המוות,
יצה"ר,
שהוא ודאי טוב מאוד למי שמקיים
מצוות אדונו.
ואם לא היה מקטרג הזה, לא היו
יורשים הצדיקים אלו אוצרות העליונים, שעתידים לנחול בעוה"ב
תרעו) אשרי הם שפגשו במקטרג הזה, ואשרי הם שלא פגשו במקטרג
הזה. אשרי הם שפגשו אותו, וניצלו ממנו, שבזכותו הם נוחלים כל אותה הטובה וכל אותם
העידונים, וכל אותן החמודות של עוה"ב, שעליהם כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך
.
תרעז) ואשרי הם שלא פגשו בו, שלא נכשלו בו,
כי בגללו היו יורשים גיהינום
ומגורשים מארץ החיים,
כי אלו הרשעים שפגשו בו, היו
שומעים לו, ונמשכו אחריו.
ולפיכך, יש לצדיקים להחזיק לו
טובה, כי בזכותו הם יורשים כל הטובה והעידונים והחמודות לעוה"ב
.
תרעח) מה היא התועלת של המקטרג כשהרשעים
שומעים לו?
א. אע"פ שאין לו תועלת,
מכל מקום מצוות אדונו הוא עושה. ב. שמתגבר בגלל זה, כי משום שהוא רע,
הוא מתחזק כשעושים רע,
הרשע אינו מתחזק עד שהורג אדם,
כיוון שהרג אנשים אז מתחזק
ומתגבר בכוחו ויש לו נחת.
כך מקטרג ההוא, יצר הרע , מלאך המוות,
אינו מתגבר בכוחו עד שמסית
אנשים ומקטרג עליהם והורג אותם, אז יש לו נחת ומתחזק ומתגבר בכוחו
תרעט) כמו שמתחזק צד החיים, כשבני אדם הם טובים והולכים
בדרך הישר,
אף כך מקטרג הזה מתחזק ומתגבר,
כשהרשעים שומעים לו, ושולט
עליהם.
ואשרי הם הזוכים לנצח אותו ולהכניעו, לזכות
בזכותו לעוה"ב. והאדם מתחזק תמיד במלך הקדוש, כמ"ש, אשרי אדם עוז לו בך
מסילות בלבבם. אשרי הם בעוה"ז ובעוה"ב.
:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
הצדיקים הם פני השכינה
תרפ) כשהאדם רואה את הצדיקים או
הכשרים שבדור, ופוגש בהם, ודאי הם פני השכינה. ונקראים פני השכינה, משום שהשכינה
מסתתרת בתוכם. השכינה בהם בסתר, והם בגלוי. משום שהקרבים אל השכינה נקראים פנים שלה.
ומי הם הקרבים אליה? הם אלו שהיא מיתקנת עימהם, להיראות אל מלך העליון, ז"א.
הם המעלים מ"ן לייחד הקב"ה ושכינתו.
::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
..שַלחֵני כי עלה השחר..
תרפא) קח נא ברכתי אשר הובאת
לך.
כשראה יעקב את המקטרג ס"מ
באותו הלילה,
שנאבק עימו במעבר יבוק,
ראה אותו בצורה של עשיו, ולא הכירו עד שעלה
השחר. כיוון שעלה השחר והסתכל בו,
ראה אותו בפנים נסתרים ומגולים, הסתכל בצורה
שלו, שהייתה כצורתו של עשיו.
מיד השגיח וידע שהוא הממונה של
עשיו, ס"מ. התקיף אותו, כמ"ש, ויאמר, שַלחֵני, כי עלה השחר. משום שהגיע
זמנו לזמר ולשבח אל הקב"ה. וע"כ אמר, כי עלה השחר
.
תרפב) וכאן יש להסתכל, שוודאי שהשליטה שלו אינו אלא
בלילה בחושך. כמ"ש, מפחַד בלילות, שזה פחד הגיהינום. ומה שכתוב, בלילות, לשון
רבים, הם ס"מ ונוקבא שלו לילית. ומשום זה אינו שולט אלא בלילה
.
תרפג) ויאמר שלחני כי עלה השחר. כי עלה השחר, משום כשבא הבוקר
ועבר שליטת החושך של הלילה,
אז נכנס הוא והמחנות שלו בנקב
של תהום הגדול שבצד צפון, עד שבא הלילה,
ונפתחו הכלבים, הס"א,
מכבליהם,
ושולטים ומשוטטים בלילה, עד שבא
הבוקר.
וע"כ היה ס"מ לוחץ ואומר, שלחני כי
עלה השחר.
משום שאינו שולט ביום
תרפד) כעין זה גלות ישראל, בחינת לילה
ונקרא לילה.
מלכות עכו"ם הרשעה שולטת
על ישראל,
עד שיבוא הבוקר, הגאולה, ויאיר
להם הקב"ה,
ויוסר שליטתם של מלכות עכו"ם. וע"כ
אמר, כי עלה השחר, היה מוחזק בידו, ותש כוחו, כי עבר הלילה.
וע"כ התגבר עליו יעקב, וראה צורתו כצורת
עשיו,
ולא בגלוי כל כך.
ואז הוכרח ס"מ, והודה לו
על הברכות, שברך אותו אביו. כי אמר לו, לא אשלחך כי אם ברכתני.
וכתוב, ויברך אותו שם
תרפה) כתוב אח"כ, כי על כן ראיתי
פניך כראות פני אלקים ותִרצֵני. כי ראה בפנים של עשיו כאותה הצורה ממש שנראה לו
ס"מ, כי בכל מקום שאדם מקושר כך נראה פניו.
ואתם קדושים עליונים, השכינה
עימכם,
וע"כ הפנים שלכם כמו הפנים
שלה. אשריכם.
:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
...אם ה' לא יבנה בית...
תרפו) שיר המעלות לשלמה. אם ה' לא יבנה בית,
שוא עמלו בוניו בו. אם ה' לא
ישמור עיר, שוא שקַד שומר. .
אם שלמה אמר שבח הזה כשבנה
ביהמ"ק? אינו כן,
אלא דוד המלך אמר לו, בשביל
שלמה המלך בנו,
כשבא נתן הנביא אליו, ואמר לו
על שלמה, שהוא יבנה ביהמ"ק. ואח"כ הראה דוד המלך לשלמה צורת
ביהמ"ק.
כיוון שראה דוד צורת
ביהמ"ק וכל תיקוניו, אמר שירה על שלמה, ואמר, אם ה' לא יבנה בית
תרפז) שיר המעלות לשלמה, למלך שהשלום שלו,
שהוא ז"א. ושירה זו היא שיר ושבח על כל שאר
השירים. ושירה זו עולה על כולן. אם ה' לא יבנה בית,
כי ראה דוד המלך כל אלו שבעת
העמודים,
חג"ת נהי"מ
דז"א, שבית, המלכות, עומד עליהם,
שהם עומדים שורות שורות לבנות
בית הזה,
ולמעלה מכולם עומד בעל הבית,
בינה,
ההולך עליהם ונותן להם כוח
ואומץ לכל אחד
תרפח) ע"ז אמר דוד, אם מלך
שהשלום כולו שלו,
בינה, בעל הבית, לא בנה בית
הזה, שוא עמלו בוניו בו, העמודים, חג"ת נהי"מ דז"א, העומדים לבנות
בית הזה.
אם הבינה לא הייתה ממתיקה את
המלכות, הנקראת בית, לא הייתה המלכות ראויה לקבל שום אור.
אם ה' לא ישמור עיר, זהו המלך
שהשלום כולו שלו, בינה.
שוא שקד שומר, זהו עמוד אחד
שהעולם, מלכות,
ניתקן עליו, וזהו צדיק, יסוד דז"א, שומר
לעיר הזו, המלכות. הבינה נקראת, מלך שהשלום כולו שלו, שכל המוחין נמשכים ממנה.
וז"א נקרא, מלך שהשלום שלו, יסוד, הנקרא שלום.
וע"כ, שיר המעלות לשלמה,
ז"א, אם ה', הבינה, לא יבנה בית
תרפט) המשכן שעשה משה, המלכות במוחין של ו"ק.
יהושוע היה עומד תמיד ושומר
אותו, שאין שמירה אלא בו, שהוא נקרא נער, מט"ט,
שכתוב, ומשרתו יהושוע בן נון נער לא ימיש מתוך
האוהל. לא נשמר משכן הזה ע"י נער אחר, שכתוב,
והנער שמואל משרת. משום שאין שמירת המשכן אלא
בנער, ושומר הזה הוא אותו השומר את המשכן העליון,
המלכות במוחין דו"ק, והוא
נקרא בשם נער, מט"ט
.
תרצ) אבל אתם קדושים עליונים, אין השמירה שלכם כשמירת המשכן,
אלא השמירה שלכם כשמירת ביהמ"ק, המלכות במוחין דפב"פ עם ז"א,
שהקב"ה לבדו שומר עליו, שכתוב, אם ה' לא ישמור עיר, שוא שקד שומר. כי בכל זמן
שהצדיקים הולכים בדרך, הקב"ה שומר אותם תמיד, כמ"ש, ה' ישמור צאתך ובואך
.
תרצא) כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל
דרכיך,
על כפיים יישאונך. תחילה כתוב,
כי מלאכיו יצווה לך לשמורך, מלאך מט"ט. ואח"כ כתוב, על כפיים יישאונך,
הקב"ה עצמו, הבינה, הנושאת את המלכות ואת הצדיקים על כפיה, על מיעוטה שקיבלה
ע"י המלכות, שבזה יכולה אח"כ להשפיע לצדיקים ולמלכות גם את הגדלות שלה.
וכמ"ש, על כפיים יישאונך,
על המיעוט והקטנות שלה, המכונה כפיים, מטעם, פן תיגוף באבן רגלך,
שהוא מדה"ד של המלכות דצ"א, המכונה
אבן.
שבכל מקום שהיא נגלית, תכף
מסתלקים משם כל המוחין.
:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
ברוב עם הדרת מלך
תרצב) ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאום
מחיתת רזון.
ברוב עם הדרת מלך, ישראל, שכתוב
בהם,
כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, והם
עם, העולים לכמה אלפים וכמה רבבות. וכשהם מרובים בחשבון,
הוא כבוד הקב"ה,
כי עליונים ותחתונים משבחים שמו של המלך העליון,
ומשבחים אותו בזכות עם הקדוש הזה. כמ"ש,
כי עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה
תרצג) הלוא כתוב, כי אתם המעט מכל
העמים?
מכל העמים, ודאי שהם המעט, אבל
מעם אחד מהם, הם יותר מרובים, שאין עם בכל העולם גדול ורב כישראל.
ומה בני ישמעאל, ובני אדום, שהם
הרבה? ודאי הם מרובים, אבל כל שאר העמים מתערבים אלו באלו,
שיש לעם זה בנים בעם זה, ולאלו
בנים בעם אחר,
ולאלו באחר. וישראל אינם
מתערבים ולא מתערבים בהם עמים אחרים. ומשום זה, אין עם בכל העולם,
שיהיה גדול ורב כישראל. עם ברור
ויחיד הם,
באלו אין ערבוב אחר כלל, כמ"ש,
כי עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך
בחר ה'. וע"כ ברוב עם הדרת מלך, הוא הדרת מלך העליון, הקב"ה
תרצד) בזמן שהקב"ה בא לבית
הכנסת,
וכל העם באים יחד, ומתפללים
ומודים ומשבחים להקב"ה,
אז הדרת מלך הוא, שהוא
הקב"ה,
שמיתקן ביופי ותיקון לעלות
למעלה, לאו"א
תרצה) כשהקב"ה מקדים לבית הכנסת, והעם לא באו להתפלל ולשבח
להקב"ה, אז כל הממשלה שלמעלה,
וכל אלו הממונים ומחנות העליונים,
כולם נשברו מן ההתעלות ההוא שלהם,
שמיתקנים בתיקוני מלך,
הקב"ה
תרצו) הטעם, שהם נשברים מהתעלות שלהם, משום שבשעה שישראל למטה מסדרים
תפילותיהם ובקשותיהם, ומשבחים למלך העליון, כל אלו מחנות העליונים מסדרים שבחים
ומיתקנים בתיקון הקדוש.
משום שמחנות העליונים כולם הם
חברים עם ישראל למטה, לשבח את הקב"ה ביחד, כדי שהתעלות הקב"ה תהיה למעלה
ולמטה ביחד
.
תרצז) וכשהמלאכים מזדמנים להיות חברים
עם ישראל, לשבח
ביחד להקב"ה, וישראל למטה אינם באים לסדר תפילותיהם ובקשותיהם, ולשבח לאדונם,
כל המחנות הקדושים שבממשלה
העליונה נשברים מתיקוניהם, כי אינם מתעלים בהתעלות,
שאינם יכולים לשבח לאדונם, משום
ששבחים של הקב"ה צריכים להיות ביחד למעלה ולמטה, עליונים ותחתונים
בשעה אחת. וע"כ כתוב,
מחיתת רזון, ולא מחיתת מלך.
כי נוגע רק למחנות המלאכים ולא
למלך עצמו
.
תרצח) ואפילו שלא הרבו לבוא לבית
הכנסת אלא עשרה, באלו העשרה מזדמנים מחמת העליונים, להיות עימהם חברים לשבח
להקב"ה. משום שכל תיקוני מלך הם בעשרה, וע"כ די בעשרה אם אינם יותר.
:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
בכל
מקום שהתווספו אותיות הוא לגירעון [בכל אתר
דאתוון אתוספן איהו לגריעותא]
.........................................
תרצט) ואת המשכן תעשה עשר יריעות.
המספר עשר משום שתיקון המשכן,
המלכות,
בעשרה. עשר ולא עשרה,
כתוב עשר, חסר ה',
ע"ס בלי השכינה, שהשכינה
מקיפה עליהם מלמעלה.
כי אינה באה בחשבון העשר, כמ"ש, עומד על
שני עשר בקר, כיוון שכתוב עשר, אין השכינה בחשבון שני עשר,
שהרי היא עומדת עליהם מלמעלה,
שכתוב,
והים עליהם מלמעלה. השכינה, הנקראת ים. ובאלו
המקומות הרומזים על מה שחסר מהם מלמעלה,
הרי השכינה יתרה על אותו החשבון, שהיא אינה
בחשבון
.
תש) לס"א נותנים הוספה יתרה על החשבון, והיא נגרעת במניין, כגון עשתי
עשר (11), שהע' הנוספת על חשבון שתי עשר, גורעת החשבון מי"ב
לי"א. שמורה על מה שחסר להם מלמעלה, שהע' הנוספת, היא עין הרע.
ובכל מקום שהתווספו אותיות, הוא
לגירעון. כגון, שהוסיף י' לאמנון כדי לגרוע כבודו, כמ"ש, האמינון אחיך.
ובצד הקדושה גורע אות, והוא
תוספת. שגורע הע' מן עשתי עשרה, ונעשה מחשבון י"א חשבון י"ב
תשא) עוטה אור כשַׂלמה נוטה שמיים כיריעה.
כשברא הקב"ה את העולם,
התעטף באור הראשון שבמעשה בראשית, וברא בו השמיים
תשב) אור וחושך לא היו יחד, כי אור
מקו ימין
וחושך מקו שמאל. מה עשה הקב"ה, בינה?
שיתף אותם ביחד וברא מהם שמיים,
ז"א.
כי ז"א קו האמצעי, הכולל
ומכריע ב' הקווים, ימין ושמאל, אש ומים. שמיים אותיות אש ומים, ששיתף אותם יחד,
ועשה שלום ביניהם
.
תשג) וכשנכללו יחד אש ומים, ופשט אותם כיריעה, כמ"ש,
נוטה שמיים כיריעה, ועשה מהם אות ו' של השם הוי"ה,
ז"א, זו נקראת יריעה או יריעות,
כי מאות ו' התפשט אור למלכות,
ונעשה יריעות, כמ"ש,
ואת המשכן תעשה עשר יריעות, ע"ס שלה.
:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
תשד) שבעה רקיעים מתפשטים וגנוזים
בגניזה עליונה, בז"ס דז"א, חג"ת נהי"מ,
שהחכמה מכוסה וגנוזה בהם,
באור החסדים, המאיר בהם מבינה.
ורקיע אחד העומד עליהם מלמעלה,
שהיא תבונה.
ואין בו גוון ומקום מגולה בהארת חכמה,
ואינו עומד להסתכל בו.
רקיע גנוז ומאיר לכל ז' הרקיעים,
ומסיע אותם במסעיהם, כל אחד כראוי לו.
ואינו עומד להסתכלות, אלא עומד להבנה
תשה) מרקיע ולמעלה, למעלה מישסו"ת,
אין מי שיידע ויסתכל.
ויש לאדם לסתום פיו,
שלא לדבר ולהסתכל בתבונה.
מי שיסתכל, חוזר לאחור,
שאין מי שיוכל להשיג שם
.
תשו) עשר יריעות הן עשרה רקיעים,
יריעות המשכן שהוא המלכות,
ע"ס, העומדים להשגה לחכמי לב,
כי במלכות מגולה החכמה,
ולא למעלה ממנה.
מי שיידע בהם מסתכל בחכמה גדולה
ובסודות העולם, ומסתכל למעלה,
במקום, שכל אחד מתדבק בו.
חוץ משני רקיעים, העומדים בימין ושמאל,
חכמה ו"בינה של המלכות,
הגנוזים עם השכינה
.
תשז) תשעה רקיעים הם והשכינה עשירית.
האם משום שכתוב עשר
חסר ה' הם עשר חוץ מהשכינה?
א"כ האם יש י"א ספירות בשכינה,
שהיא ספירה אחת, ועומדת על ע"ס?
ונודע שעשר "ספירות הן ולא י"א.
אלא ודאי תשע הם, שהם תשעה ימים שבין
רה"ש ליוה"כ, והיא העשירית.
כעין זה, המשכן הוא עשר יריעות
כי המלכות עלתה לבינה ונמתקה
שמה,
וע"י זה מאיר בה הבינה, ונקראת מפתחא,
ומידת עצמה גנוזה.
ואין בה אלא ט' ספירות כח"ב חג"ת נה"י, ומידתה עצמה חסרה.
ונאמר, שכשכתוב עשר, חסר ה',
הוא ע"ס בלי השכינה,
כי מידת המלכות עצמה הנקראת מנעולא, חסרה במספר ע"ס שלה,
וכלי
הבינה משמשים במקומה.
ומלכות עצמה גנוזה למעלה מע"ס שלה,
בחזה דז"א. ונמצא שמידת המלכות עצמה למעלה מע"ס שלה.
ומוסיף, שמפתחא, אע"פ שהוא מבינה,
מ"מ נחשבת למלכות,
ונמצא שיש בה עצמה עשר "ספירות.
ומדמה זה לעשרת ימי תשובה,
שיום העשירי הוא יוה"כ, בינה,
ומ"מ נחשבת כמלכות,
ומשלימה העשר "ספירות.
והמלכות מעצמה העומדת בנקודת
החזה של ז"א, אינה כלל בחשבון,
משום שהיא גנוזה שמה
.
תשח) עשרה רקיעים הם סוד הסודות
שלא נמסר אלא לאלו שיודעים חכמה,
והכול הוא בסודות רבי שמעון,
שהוא גילה סוד של כל רקיע,
ואלו המשמשים שמשמשים בכל אחד.
שבעה רקיעים הם למעלה, בז"א,
שבעה רקיעים הם למטה, במלכות,
כמו למעלה.
ורקיע השביעי, חסד, כולל ג"ר,
ע"כ הם עשרה.
שבע רקיעים הם, שבהם כוכבים ומזלות, להנהיג העוה"ז, לפי דרכו, כמו
שצריך לו
;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;
סוֹלוּ
לרוכב בערבוֹת
תשט) בכולם שביעי יותר חשוב, שהוא חסד.
חוץ מרקיע השמיני, בינה, שמנהיג כל
שבעה הרקיעים, ועומד על כולם.
כתוב, סולוּ לרוכב בערבוֹת.
ערבות זה רקיע השביעי,
ספירה ראשונה של ז"א, חסד,
הכוללת כל הספירות של ז"א שמתחתיה.
ונקרא ערבות,
משום שמעורב מאש ומים יחד,
מדרום מים ומצפון אש.
הרוכב בערבות הוא רקיע השמיני, בינה
.
תשי) ערבות הן חסד של ז"א,
שנחשב לגוף ז"א,
ובמקום אחר אומר
הזוהר שהן ש נצח והוד,
שהם ירכיים שמחוץ לגוף
.
תשיא) אלא זה כמו ערבות שבלולב,
שהם נצח והוד, אש הוד, מים נצח,
שאינם מעורבים זה בזה,
שהן ב' ספירות בשליטות מיוחדות לעצמן.
והרקיע השביעי, חסד,
כולל אש ומים יחד, בספירה אחת,
כולל בתוכו ב' ערבות שבלולב ביחד ממש.
ומשום שהרקיע ערבות כולל בתוכו כל
ו"ספירות האחרות,
גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות,
כי העליון כולל כל התחתונים
ממנו,
הוא מרכבה עליונה,
והקב"ה, בינה, חפץ ברקיע הזה
יותר מבכל הרקיעים, וחשקו תמיד
לתקן רקיע הזה ביופי העליון.
וע"ז כתוב, סולו לרוכב בערבות,
לאותו שרוכב בערבות.
שהוא רקיע העומד על החיות,
בינה, העומדת ממעל
ל חג"ת של ז"א, הנקראים חיות
תשיב) כתוב, ועִלזו לפניו. לפניו, שהוא בינה,
הרוכב בערבות.
מי שנכנס לפני רקיע הזה,
צריך להיכנס בשמחה ולא בעצבות כלל,
משום שהרקיע הזה גורם,
ששם אינו שורה עצבות וכעס כלל,
כי שם הכול בשמחה
תשיג) וע"כ כוהן גדול העומד לפניו,
לא היה נכנס לביהמ"ק אלא רק בשמחה,
ולהראות שמחה, כי המקום גורם.
וע"ז כתוב, עִבדו את ה' בשמחה.
כי צריך שלא להראות בה עצבות
תשיד) א"כ, מי שבצער ובדוחק, שאינו יכול לשמוח בליבו,
ומתוך דחקו, יש לו לבקש רחמים לפני מלך העליון. וא"כ, לא יתפלל תפילתו כלל,
ולא ייכנס בעצבות משהו, שהרי אינו יכול לשמח את ליבו ולהיכנס לפניו בשמחה. מהו
התיקון שיש לאדם הזה?
תשטו) אלא כל השערים ננעלים
ונסגרים, ושערי דמעות אינם נסגרים. ואין דמעה, אלא מתוך צער ועצבות. וכל אלו
הממונים על השערים שוברים עיקולי הדרכים והמנעולים, ומכניסים דמעות האלו, ותפילה
ההיא נכנסת לפני המלך הקדוש
.
תשטז) אז מקום ההוא, המלכות, יש לה לחץ מהעצבות והלחץ של
אדם ההוא, כמ"ש, בכל צרתם לא צר. וקרא, לו צר. כי צער האדם נוגע אל השכינה.
ההשתוקקות של עולם העליון, ז"א, אל מקום הזה, המלכות, כזכר שחשקו תמיד אל
הנוקבא. ע"כ כשהמלך, ז"א, נכנס אל המטרוניתא, המלכות, ומוצא אותה
בעצבות, אז כל מה שהיא רוצה נמסר בידיה, ואדם ההוא או תפילה ההיא אינם חוזרים ריקם,
והקב"ה מרחם עליו. אשרי חלקו של אדם ההוא, ששופך דמעות לפני הקב"ה
בתפילתו
.
תשיז) כעין זה בשבת. מי שיושב בתענית בשבת,
מתוך צערו מראה עצבות.
ובשבת שולט רקיע העליון, בינה,
אותו הנראה בשמחה, והוא שמחה, ומשמח הכול.
אדם ההוא היושב בעצבות,
כיוון שרקיע הזה שולט,
הוא מוציא את אדם ההוא
מאותו העונש שנגזר עליו.
וכמ"ש,
סולו, שפירושו, תנו כבוד ורוממות לאותו,
הרוכב בערבות, שהוא שמחה ומשמח הכול,
שהוא הרקיע שעל החיות, בינה. בְּיה שמו,
כי במקום זה נכלל שם הזה. כי
הבינה נקראת י"ה. ועִלזו לפניו. שלא צריכים להראות לפניו עצבות
תשיח) סולו לרוכב על ערבות,
המשמעות בינה הרוכבת על ז"א. ביה שמו,
היה צריך לכתוב, ביה הוא,
אם הוא סובב על בינה, מהו שמו?
אלא מקרא הזה נכתב על הסתום מכל
הסתומים,
עתיק מכל העתיקים, א"א,
שסתום יותר
מאו"א עילאין הסתומים, ועתיק יותר מהם.
שלא נגלה ולא נודע כלל,
כי חכמה שלו נסתמה לגמרי, ואינה
מאירה למטה ממנו כלום. והוא רוכב בערבות,
שהם או"א, י"ה. אם הוא רוכב בי"ה,
אע"פ שסתום, האם עומד
להתגלות
::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::
