ז' באדר סוד משה רבנו לא מת סוד ארבעים שנה במדבר

תרומה ...... סעיפים תרל''א –ב' ג' ד'

משה מלמד את סוד האמונה

:: הוי''ה ::::: האמונה היא הדעת ::::: אלקים::

................

רבי חייא פתח ואמר, 

אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וגו'

 בכתוב הזה יש להסתכל בו, אתה הראת

מהו הראת, ומשיב: אלא כשיצאו ישראל

ממצרים לא היו יודעים כלום בסוד אמונת הקב''ה,

 

משום שכולם היו עובדים בגלות עבודה זרה,

ושכחו כל שורשי האמונה שהיו להם מתחילה,

שירשו י''ב השבטים מאביהם יעקב,

 

וכשבא משה לאותם שיש אלוה עליון בעולם,

כמו שהעמדנו,  ואחר כך ראו כל אלו הנסים

והגבורות שעל הים,  וכל הנסים והגבורות

שעשה להם במצרים,

 

ואחר כך ראו כמה גבורות  במ''ן ובמים,

וניתה להם התורה, ולמדו דרכי הקב''ה

עד שבאו לעת ההוא,

 

אמר להם משה, עד עתה הייתי צריך ללמד

אתכם כמו שמלמדים הילד,

וזהו, אתה הראת לדעת,

שלימדתי אתכם עד כן  לדעת,

לידע ולהסתכל ולכנס בסוד האמונה,

ומה הוא, הוא כי הוי''ה הוא האלקים,

(סוד שמע ישראל הוי''ה, אלקינו הוי''ה אחדג)

...............

ואם תאמר, שדבר קטן הוא לדעת זאת,

הרי כתוב, וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד,

 

וכאן כתוב הזה, תלוי כל סוד האמונה,

לדעת מתוך זה הסוד של הסודות,

לדעת הסתום מכל סתום, הוי''ה אלקים,

הוא שם מלא, שהוי''ה הוא ז''א, ואלקים הוא מלכות

ויורא שהכל אחד, אתה הראת לדעת,

כי הוי''ה הוא האלקים, וגו',

 

כאן סוד הסודות, לאלו יודעי הדין, דהיינו הסוד של ז''א

שהוא הוי''ה ואלקים שהוא מלכות  הם אחד,

:::::::::::::::::::::::::

 ויקרא, משה מתקן את נח   סעיפים רל''ג עד רל''ו     

::::::::::::::::::::

למדנו, בזמן שצדיק נמצא בעולם,

דינים אינם מתעוררים ואינם שולטים בעולם,

משום שאדם צדיק ההוא, הוא אות בעולם,

דהיינו שהוא בבחינת היסוד הנקרא אות,

והקב''ה רוצה ביקרו, והעולם מתקיים בשבילו,

 

למדנו אמר רבי יוסי,  בזמן שבני אדם נמצאים

חייבים לפני הקב''ההצדיק ההוא הנמצא בעולם,

הקב''ה מדבר עמו,

כדי שיבקש רחמים על העולם,  ויתרצה להם,

 

מה עושה הקב''ה,

מדבר עמו מאלו רשעי עולם,

ואומר לו שיטיב עמו לבדו ויכלה את כולם,

 

מה דרכו של אדם צדיק ההוא, עוזב את שלו,

ולוקח עצמו ללמד זכות על כל העולם,

כדי שהקב''ה יתרצה להם,

 

מאין לנו זה,? ממשה, שאמר לו הקב''ה חטא

ישראל עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו וגו',

עוד אמר לו, הרף ממני ואשמידם וגו'

 

בשעה ההיא אמר משה,

אם משום יקר שלי יכלו ישראל מן העולם,

טוב לי המות,  ולא יאמרו שעזבתי את זה של כל

העולם משום היקר שלי,

 

מיד ויחל משה את פני ה' אלקיו, ומסר עצמו

למיתה בכמה מקומות בשביל ישראל,  שכתוב,

ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך וגו'

::::::::::::::::::::::::

משה לא מת

עורך ומגיש רבי דוד קורן             פרשת תרומה תתפ''ח –ט-צ'

::::::::::::::::::::::::::::

שלמדנו אמר רבי שמעון,   משה לא מת,

ואם תאמר, הרי כתוב, וימת  שם משה,

 

וכן בכל מקום קורא בצדיקים מיתה,  מהו מיתה?

מצידנו נקרא כן,

אבל מצד העליונים,  אדרבה שנתוסף לו חיים,

בפעמם שניה, אמר ר' שמעון,

 

וכן למד, שמי שהוא בשלמות,

שהאמונה הקדושה   תלויה בו, 

אין מיתה תלויה בו ואינו מת,

 

כמו שהיה ביעקב  אבינו  שהיה בו אמונה שלמה,

ועל כן יעקב לא מת, (מה שנאמר במסכת תענית ה')

 

שאמר רבי שמעון, לא יקרא שמך עוד יעקב

כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו יישראל,

מהו ישראל,? שלמות הכל,  שהוא העדר המיתה,

 

שכתוב, ואתה  אל תירא עבדי יעקב

ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק

ואת זרעך מארץ  שבים,

 

אמר ר' יהודה. מכאן נשמע שיעקב לא מת,

שכתוב, כי אתך אניאני הוא בדיוק,

שיורה על המלכות שנקרא אני,

אשרי חלקו שאדונו אמר לו כן,

 

כי אתי אתה, למעלה, אבל לא בהיותו במקום למטה,

אלא כי אתך אני, שיורה שאדונו בא להתחבר ולדור עמו,

::::::::::::::::::::

תרומה תקס''א  ב' ג' ד' ה' ו'

:::::::::::::::::::::::::

 

פתח ר' יוסי ואמר,  ואכלת ושבעת וברכתה  את ה'

אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך,

 

שואל, אם בארץ ישראל מברכים,   בחוץ לארץ

מאין לנו שצרכים לברך,

שהרי משמע שבאופן זה, בחו''ל, לא צרכים לברך,

 

ומשיב: אלא הקב''ה כשברא את העולםחלק העולם,

מקום  הישוב לצד אחד,   ומקום החרב לצד האחר,

וחלק את מקום הישוב, וסובב העולם מסביב נקודה אחת,

 

ומי היא, היא ארץ הקודושה,

כי הארץ הקודש  היא אמצעית העולם,

ובאמצעה  של ארץ הקודש הוא ירושלים,

ואמצעה של ירושלים היא בית קדשי הקדשים,

 

וכל הטוב וכל המזון של הישוב כולו,

יורד שמה מלמעלה,

ואין לך מקום בכל הישוב שאינו ניזון משם,

הזן את כל העולם מקום ישוב בני העולם,

 

חלק את מקום חרב, ולא נמצא חורבן חזק בכל העולם,

זולת המדבר  ההוא,  שישראל שברו כחו וגבורתו

ארבעים שנה

כמו שנאמר, המוליכך במדבר הגדול והנורא,

ובמדבר ההוא שולט הסיטרא אחרא,

ובעל כרחו, כנגד רצונו,

הלכו ישראל עליו ושברו כחו ארבעים שנה,

 

ואם ישראל היו נמצאים צדיקים בארבעים שנה אלו,

היו מעבירים את הסיטרא אחרא. ההוא מן העולם,

 

ומשום שהכעיסו את הקב''ה בכל פעם,

נתחזק הסיטרא אחרא ונפלו כולם שם תחת רשותו,

 

ואם תאמר,  הרי משה, שעלה מעלתו על כל בני העולם,

איך מת שמה,

 

ומשיב:  אינו כן,  כי משה רבנו לא היה ברשותו של

הסיטרא אחרא. אלה  בהר העברים,

מהו העברים, מחלוקת מלשון עברה וזעם,

 

שנחלקו עליה השליטים העליונים שלמעלה,

שרצו לשלוט על ההר, (השרים הממונים על 70 אומות העולם,)

ולא נמסר ביד ממונה ושליט אחר,  ונשאר כך,

 

עד שבא משה עבד הנאמן, ושלט עליו,  

ונקבר שם,  ולא עסק בקבורתו אלא הקב''ה בלבדו,

שכתוב: ויקבר  אותו בגי,

 

שואל: כתוב, ויקברו אותו מי הוא שקברו,?

ומשיב: ההוא, שכתוב בו דרך סתם,   

(הוא הנקרא אין, שאין לו דמות וגוף)

 

ואל משה אמר, ולא כתוב, מי הוא,

וכן ויקרא אל משה, ולא כתוב מי הוא, אף כאן,

ויקבר אותו,  ולא כתוב מי הוא,

 

אלא ודאי מקום זה ידוע הוא לחברים,

שהיא השכינה,  הנקראת מקום,

שבכל מקום שנאמר סתם הוא השכינה, (המלכות)

(יעקב פעמים אלהים + 10 אותיות + ד' אותיות יעקב= מקום,)

 

ועל כן בהר הזה לא שלט עליו חוץ ממשה בלבדו,

והוא נקבר שם,

משום שידעו כל הדורות  העולם אחרים,

שמתי מדבר האלו יקומו לתחיית המתים


 

השרה הקב''ה  בתוכם את הרועה שלהם

שיהיו כולם בהתעוררות הקיום  לעולם הבא,

 

ואם תאמר, אם כן שמדבר ההוא הוא תוקפו של

הסיטרא אחרא , איך צוה הקב''ה על שעיר

ששלח אותו להר אחר שנקרא עזאזל,

 

היה להם לשלחו להר ההוא שהלכו בו ישראל במדבר,

ששם הוא מקום תוקפו של הסיטרא אחרא,

 

אלא כיון שכבר הלכו בו ישראל ארבעים שנה,

הרי נשבר  תוקפו, ותוקפו נתגבר במקום

שלא עבר שם אדם מעולם,

 

אבל בהר ההוא  שבמדבר שהלכו בו ישראל,

הרי היה מושבם של ישראל שם ארבעים שנה,

 

אבל בשעיר ההוא, מקום ההוא, ששולחים אותו,

הוא סלע חזק עליון, ותחת עמקו שמה הסיטרא אחרא

שולט יותר לאכול טרפו,

 

ואז היה נעבר מישראל ולא ימצא עליהם מקטרג במקום הישוב,

פרשת נח סעיף קד' ה' ו'

::::::::סוד שעיר לעזאזל::::::::::

ואז ישראל למטה מקרבים שעיר בראש השנה, שעל ידי השעיר

ממשיכים  מיתוק המלכות בבינה,

והארת השמאל ממטה למעלה,

 

ונחש ההוא נמשך אחרי אותו השעיר,

כי כל תאותו הוא להארת השמאל, (אור ישיר)

 

והלבנה נטהרת, כי היא עתה ראויה לקבל שפע מז''א בעלה,

כדי להתברך, ופניה מאירים עתה,

 

כלפי מה שנחשכה מקודם, בהיותה למטה,

מטרם שבאה בזווג עם ז''א,

 

ובזה נתבאר ענין שעיר ראש חודש,

שהוא בא לטהר הנקבא,  דהיינו להמשיך לה

הכלים של מדת הרחמים מבינה, עם הארת השמאל,

 

שעל ידי זה, היא חוזרת לטהרתה, ואע''פ  שהנחש

יכול עוד לעורר הנקודה של מידת הדין,  אחר שנתגלתה

לו ממילה, אינו עושה זאת,

מחמת שאינו רוצה לקלקל את הארת השמאל,

 

שהוא תאב מאד להארה זו,

ונמצא עתה שקטגור נעשה לסניגור, (אחד שאלתי מאת השם)

 

כיון שאותו נחש הרע, מתעסק באותו שעיר לעזאזל,

שהוא המשכת הארת השמאל, כמו שעיר ראש חודש,

 

(ומשום שמתעסק באותו השעיר, אינו קרב למקדש שהיא הנקבא, כלומר,

 אינו קרב לקטרג   על ישראל ולהפריד הזווג של ז''א ומלכות,)

 

והלבנה נפרדת ממנו, מהנחש,

כי נעסק בהשעיר  ואינו רוצה עוד לקטרג,

והנקבא עוסקת עתה ללמד זכות על ישראל,

ומסככת עליהם כאם על בנים   והקב''ה מברך אותה

מלמעלה, ומוחל להם עונותיהם,

:::::::::::::::::::::::

 

:::::::::::: זוהר ויקרא שפ''ה ::::::::::::

 

רבי חייא פתח, ויאמר ה' אל משה (דברים לא)'

הנך שוכב עם אבותיך, וגו'

בוא וראה כל זמן שמשה היה חי בעולם,

היה מוחה בידיהם של ישראל  שלא ימצאו

בחטא לפני הקב''ה, ומשום שמשה נמצא בינהם,

 

ולא היה כדור ההוא עד דור שיבא מלך המשיח,

שיראו כבוד הקב''ה כמותם,

שהם השיגו מה שלא השיגו דורות אחרים,

 

שלמדנו, ראתה שפחה על הים מה שלא ראתה

עין יחזקל הנביא, ואם הן השפחות, השיגו כל כך,

נשיהם של ישראל לא כל שכן

ובניהם לא כל שכן, והאנשים לא כל שכן,

וסנהדרין לא כל שכן, והנשאים לא כל שכן,

ולא כל שכן נביא העליון הנאמן משה,

שהוא על כולם,

 

ועתה, הסוחרים שבמדבר היו דובבים חכמה כל כך,

מכל חכמי הדור, ומכל שכן  אלו הנמצאים

לפני רבי שמעוןולומדים ממנו, בכל יום,

ומכל שכן  וכל שכן רבי שמעון עצמו,

שהוא עליון על כולם,


...::::::::::::::::::...

אחר שמת משה מה כתוב,

וקם העם הזה וזנה,

כך אוי לעולם שיסתלק ממנו

רבי שמעון בן יוחאי.

שמבועי החכמה יסתמו בעולם.

ויבקש אדם דבר חכמה 

ולא ימצא מי שיאמר,

 

 וישגה כל העולם בתורה.

ולא ימצא מי שיעוררו בחכמה.

 

 

על זמן ההוא כתוב ואם כל עדת ישראל ישגו.

כלומר ואם ישגו בתורהולא ידעו דרכיה.

 

במה הם. משום ונעלם דבר מעיני הקהל,

שלא יהיה בנמצא מי שידע

לגלות עמוקות התורה ודרכיה,

     אוי לאלו הדורות שימצאו אז בעולם.

 

 

אמר רבי יוסיעתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים

בתורה בזמן מלך המשיח, משום,

שמלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים

וכתוב. ולא ילמדו עוד איש את אחיו

ואיש את רעהו לאמור דעו את ה'

כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.

:::::::::::::::::::::::::::::

מדרש נעלם זוהר בראשית  שמ''ו

קבורת משה,

::::::::::::::::

 

רבי יצחק פתח

 ויקברו אותו בגאי בארץ מואב מול בית פעור,

וכתוב, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה,

 

אמר הקב''ה שוטים הם המחשבים קצים של המשיח,

שהוא דבר שלא גילתי מעולם,

שנאמר, כי יום נקם בלבי, הלב אינו מגלה לפה,

והם משתדלים לדעת הקץ,

 

בזה, בקבורתו של משה עבדי, נראים ג' סימנים,

כתבתי, והראתי לדורות העולם,

ואלו הם, בגאי, הארץ מואב, מול בית פעור,

אחזתי ונתתי סימנים לכל העולם,

 

ועם זה, ולא ידעו קבורתו,

שכתוב, ולא ידע איש את קבורתו,

דבר שלא גליתי, ולא הראתי,

איך הם אומרים שטות ושקר בזה לפני הקב''ה,

:::::::::::::::::::::::::::::

 

האור של משה,

פרשת יתרו זהר חדש  סעיף ר''ב- ר''ג

::::::::: ולא יכול עוד הצפינו ::::::::::

ועוד, ותתיצב אחותו זו חכמה,

אמור לחכמה אחותי את (אברהם)

ממרחק תביא לחמה,

 

מרחוק, היינו בזמן ההוא, שישראל  מתרחקים

מחכמת קבלת משה,

והיא החכמה, מתרחקת מהם, באותו הזמן,

 

ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, שפירושו,

שירדה מידת הדין  לקטרג על ישראל,

ולהתרחץ בדמם של ישראל,

 

שהם דמים שלהם שהם חייהם

והקליפה ניזונה מדם שהדם הוא הנפש,

והכל נאמר באותו האור, שנאמר בו,

וירא אלקים את האור כי טוב,  דהיינו אור התורה,

שהיו ישראל מתרחקים ממנה,

שהוא אור של משה ודאי,

 

ונערותיה  הולכות על ידי היאור,

ונערותיה אלו הן האומות, שהם הערב רב,

וכן כל אומות העולם, המתיעצות על ישראל

לעקור אותן מן העולם,

 

והכל הוא בסבת אותו האור של התורה, וזהו,

על יד היאור, דהיינו, על יד האי אור, כלומר בסבתו,

 

::::::::: יתרו סעיפים קצ''ג – ד' ה' ::::::::

משה,  משיח, ימות המשיח,

::::::::::::::::::::

ובזמן שיבא מלך המשיח, בסוף הגלות האחרונה,

שנאמר בה, עוד היום גדול, אז נאמר במשה,

ולא יכול עוד הצפינו ותקח לו תיבת גומא,

 

שהיא כמו הארון של ספר התורה,

שהתורה שהם סוד משה, נגנזת שם, היא ודאי

סוד התורה, שתהיה נסתרת בדור האחרון,

 

ובה נתחבא כמו נח בתיבה שהיתה הולכת על המים,

כך זה, משה, הוא הולך אז בין הערב רב,

שהם מים זדונים,

 

ובסוף הגלות נותן הקב''ה את משה בתיבה ההיא,

ומביאו בגלות, ומאין לנו, שמביאו בסוף הגלות,

ותשם בסוף, דהיינו בסוף הגלות,

 

ועד הסוף ההוא, כתוב, שצרכים לעשות תשובה

ועוד, ותשם בסוף, זה הוא סוד הכתוב,

סוף דבר הכל נשמע את האלקים, וגו', דהיינו

בסוף, אחר שיתתקן הכל בסוד היראה,

 

ותחמרה בחמר ובזפת,

היינו חמר מבפנים, (חמר אותיות רמ''ח) שהוא לבן,

וזפת מבחוץ, שהוא שחור, כי כך היא התורה,

לבנה בפנים, ושחורה מבחוץ,

 

לבנה היא מצד האור, שהוא אור של אברהם

(חסד רמ''ח גימטריה אברהם,) שמדרגתו החסד

שהוא גוון לבן,  וזהו האור שנאמר בו,

וירא אותו כי טוב הוא,(בת פרעה)

 

ואין אור אלא תורה, שכתוב, ותורה אור,

וזהו האור שניתן מימין,

 

שחור הוא  (האותיות התורה)  דהיינו חשך

של יצחק גבורה, שנאמר בו, ותכהנה עיניו מראות,

ונאמר, ולחושך קרא לילה, וזהו צד השמאל,

 :::::::::::::::::::::::

תפילה על קברות צדיקים,

...........תהלים ל''ג  כ'  ל' ...............

לג,א  רַנְּנוּ צַדִּיקִים, בַּיהוָה;    לַיְשָׁרִים, נָאוָה תְהִלָּה.
לג,ב
  הוֹדוּ לַיהוָה בְּכִנּוֹר;    בְּנֵבֶל עָשׂוֹר, זַמְּרוּ-לוֹ.

לג,ג  שִׁירוּ-לוֹ, שִׁיר חָדָשׁ;    הֵיטִיבוּ נַגֵּן, בִּתְרוּעָה.
לג,ד
  כִּי-יָשָׁר דְּבַר-יְהוָה;    וְכָל-מַעֲשֵׂהוּ, בֶּאֱמוּנָה.

לג,ה   אֹהֵב, צְדָקָה וּמִשְׁפָּט;    חֶסֶד יְהוָה, מָלְאָה הָאָרֶץ.
לג,ו
   בִּדְבַר יְהוָה, שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ;    וּבְרוּחַ פִּיו, כָּל-צְבָאָם.

לג,ז   כֹּנֵס כַּנֵּד, מֵי הַיָּם;    נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת.
לג,ח
   יִירְאוּ מֵיְהוָה, כָּל-הָאָרֶץ;    מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ, כָּל-יֹשְׁבֵי תֵבֵל.

לג,ט  כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי;    הוּא-צִוָּה, וַיַּעֲמֹד.
לג,י
  יְהוָה, הֵפִיר עֲצַת-גּוֹיִם;    הֵנִיא, מַחְשְׁבוֹת עַמִּים.

לג,יא   עֲצַת יְהוָה, לְעוֹלָם תַּעֲמֹד;    מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ, לְדֹר וָדֹר.
לג,יב
  אַשְׁרֵי הַגּוֹי, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהָיו;  הָעָם, בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ.

לג,יג  מִשָּׁמַיִם, הִבִּיט יְהוָה;    רָאָה, אֶת-כָּל-בְּנֵי הָאָדָם.
לג,יד
  מִמְּכוֹן-שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ–    אֶל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

לג,טו  הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם;    הַמֵּבִין, אֶל-כָּל-מַעֲשֵׂיהֶם.
לג,טז
   אֵין-הַמֶּלֶךְ, נוֹשָׁע בְּרָב-חָיִל;    גִּבּוֹר, לֹא-יִנָּצֵל בְּרָב-כֹּחַ.

לג,יז   שֶׁקֶר הַסּוּס, לִתְשׁוּעָה;    וּבְרֹב חֵילוֹ, לֹא יְמַלֵּט.
לג,יח
  הִנֵּה עֵין יְהוָה, אֶל-יְרֵאָיו;    לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ.

לג,יט  לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם;    וּלְחַיּוֹתָם, בָּרָעָב.
לג,כ
  נַפְשֵׁנוּ, חִכְּתָה לַיהוָה;    עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא.

לג,כא  כִּי-בוֹ, יִשְׂמַח לִבֵּנוּ:    כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ.
לג,כב
  יְהִי-חַסְדְּךָ יְהוָה עָלֵינוּ:    כַּאֲשֶׁר, יִחַלְנוּ לָךְ.

 

 

...........תהלים. כ'..............

 

כ,א  לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
כ,ב  יַעַנְךָ יְהוָה, בְּיוֹם צָרָה;   יְשַׂגֶּבְךָ, שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.

כ,ג  יִשְׁלַח-עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ;    וּמִצִּיּוֹן, יִסְעָדֶךָּ.
כ,ד
  יִזְכֹּר כָּל-מִנְחֹתֶךָ;    וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה.

כ,ה  יִתֶּן-לְךָ כִלְבָבֶךָ;    וְכָל-עֲצָתְךָ יְמַלֵּא.
כ,ו
  נְרַנְּנָה, בִּישׁוּעָתֶךָ  וּבְשֵׁם-אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל; יְמַלֵּא יְהוָה,  כָּל- מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.

כ,ז  עַתָּה יָדַעְתִּי–    כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה, מְשִׁיחוֹ:
יַעֲנֵהוּ, מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ–    בִּגְבֻרוֹת, יֵשַׁע יְמִינוֹ.
כ,ח
  אֵלֶּה בָרֶכֶב,    וְאֵלֶּה בַסּוּסִים; וַאֲנַחְנוּ,  בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר.

כ,ט  הֵמָּה, כָּרְעוּ וְנָפָלוּ;    וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ, וַנִּתְעוֹדָד.
כ,י
  יְהוָה הוֹשִׁיעָה:    הַמֶּלֶךְ, יַעֲנֵנוּ בְיוֹם-קָרְאֵנוּ.

 

.............תהלים ל'.................

ל,א  מִזְמוֹר:  שִׁיר-חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד.
ל,ב
  אֲרוֹמִמְךָ יְהוָה, כִּי דִלִּיתָנִי; וְלֹא-שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי.

ל,ג  יְהוָה אֱלֹהָי–    שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ, וַתִּרְפָּאֵנִי.
ל,ד
  יְהוָה–הֶעֱלִיתָ מִן-שְׁאוֹל נַפְשִׁי;    חִיִּיתַנִי, מיורדי- (מִיָּרְדִי-) בוֹר.

ל,ה  זַמְּרוּ לַיהוָה חֲסִידָיו;    וְהוֹדוּ, לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ.
ל,ו
  כִּי רֶגַע, בְּאַפּוֹ–    חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ:
בָּעֶרֶב, יָלִין בֶּכִי;    וְלַבֹּקֶר רִנָּה.

ל,ז  וַאֲנִי, אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי–    בַּל-אֶמּוֹט לְעוֹלָם.
ל,ח
  יְהוָה–    בִּרְצוֹנְךָ, הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי-עֹז:
הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ;    הָיִיתִי נִבְהָל.

ל,ט   אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא;    וְאֶל-אֲדֹנָי, אֶתְחַנָּן.
ל,י
   מַה-בֶּצַע בְּדָמִי,    בְּרִדְתִּי אֶל-שָׁחַת:הֲיוֹדְךָ עָפָר;

   הֲיַגִּיד אֲמִתֶּך

ל,יא  שְׁמַע-יְהוָה וְחָנֵּנִי;    יְהוָה, הֱיֵה-עֹזֵר לִי.
ל,יב
   הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי, לְמָחוֹל לִי:    פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי;

וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה.

ל,יג   לְמַעַן, יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד  וְלֹא

יִדֹּם: יְהוָה אֱלֹהַי,   לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ.

השארת תגובה