חודש סיון מזל תאומים מתן תורה

כוונות  המקוה    בליל שבועות.

 

שער הכוונות  הארי הקדוש   עמוד רג'

 

עורך ומגיש  רבי דוד קורן.

 


ובהגיע  אשמורת  הבוקר   מעט  קודם עלות השחר.

בעת שמשחירים  פני הרקיע  במזרח.

אשר נקרא  אילת  השחר  כנודע.

 

אז צריך  שתטבול  במקוה.   ותכוין  אל המקוה העליון.

שהוא  כתר  עליון של ז"א.  

הנמשך לו בלילה הזה.   והוא  נקרא שער החמישים.

 

ועליו  נאמר,

וזרקתי עליכם מים טהורים וכו'    ועי"כ

 אנו מקבלים  תוספת  קדושה  מבחינת הכתר הזה.

 

וטעם  הדבר  הוא

לפי  שאנחנו  בלילה הזה, עושים ב' דברים.

א', הוא להמשיך את הכתר  העליון של ז"א

על ידי  עסק התורה  כנזכר,

 

ב', ואחר כך  באשמורת הבוקר אנו נעשים

שושבינים  שמטרוניתא (המלכות)

רחל  נוקבה של ז"א.

ומוליכין את הכלה  הכלולה לבית הטבילה.

וטובלת במקוה העליון  כנזכר. שהוא הכתר.

וגם אנו שושבינין טובלים עמה.

 

ותיכון  בב' אותיות י"ה הראשונות

שב.הוי"ה  ע"ב חכמה, ס"ג בינה. במילוי. כך.

ע"ב,  חכמה.  (יוד הי)  ויו הי. =ע"ב

ס"ג,  בינה     (יוד הי)  ואו הי. =ס"ג

הם בגימטרייה  ע'

ותחבר  עמהם  שני מילויי  הויות 

ע"ב  ס"ג. שהם מ"ו,  ל"ז. כך.

יוד  הי  ויו  הי. = מ"ו

יוד הי ואו הי. = ל"ז

מ"ו+ל"ז=פ"ג+ע'=קנ"ג

 

הסר  משם ב' כוללים של ב' השמות.

ויאשרו  קנ"א  כמנין מקוה.  151

ותכיון, שהיא טובלת עתה במקוה הזה.

שבע טבילות.

כל טבילה נגד פסוק באנא בכוח.

חסד אברהם.

גבורה. יצחק.

תפארת יעקב.

נצח משה.

הוד אהרון.

יסוד יוסף.

מלכות דוד.

רבי שמעון אמר.

ודע  כי כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל.

אפילו רגע אחד, ויהיה עוסק בתורה כל הלילה,

מובטח  לו שישלים שנתו.

(ביטוח חיים עד ראש השנה)

ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא.

(גם ביטוח מאונות אישיות עד סוף השנה.)

חג שמח  ובילה המות לנצח

ממני רבי דוד קורן

וכל חברי קרן אור ללמודי הקבלה.


זוהר פרשת נשא

אידרה זוטה קדישה.


סוד קו אמצעי של מזל תאומים.
ז"א הנקרא תורה ואדם.

מאמר .כלל ופרט……פרט וכלל.


מאת רבי דוד קורן.


סוד כלל האמונה שבאדם.

סעיף שלבלמדנו בספר דצניעותא.(תרומה)

באדם נכללו ספירות העליונות שמחזה (תפארת) ולמעלה.

בכלל ובפרט.

ובאדם נכללו ספירות התחתונות . כלומר מחה ומטה.

בפרט וכלל

והזוהר מפרש. ספירות עליונות בכלל. הוא כמו שלמדנו.

בצורה של כל הצורות שהיא צורת אדם.

דהיינו. באצבעות הידיים. שהם חמש כנגד חמש ספירות תחתונות.


 ובאצבעות הרגלים. הם .פרט וכלל

.

כי הגוף שהוא תפארת. אינו נראה עימהם.

כי הם לחוץ מגוף. משום זה אינם גוף.

כי הגוף הוסר מהם.

פירוש. ב' קוים ימין חסד. שמאל גבורה. הם פרט

שבם ב' קצוות רחוקים זה מזה,

וקו האמצעי הוא כלל

שהוא כולל בתוכו ב' הקצוות יחד וכולל קודם לפרט.

פירוש: שתחילתו נאצל הכלל. הקו אמצעי.

ואחר כך נתחלקו מהקו אמצעי ב' הפרטים.

וזהו בספירות עליונות. מחזה ולמעלה. מז"א.

שתחילה יצאה התפארת.

נתפצלו ב' זרועות. שהם הפרט.

שהוא מטעם, כי מכח שהתפארת עלה והכריע בין ב'

הקווים של בינה.

הרוויח הוא עצמו ג' קווים


חסד קו. ימן.   גבורה קו. שמאל 


תפארת קו. אמצע.


ועל כן נבחן שב' הקוים חסד וגבורה ניתפצלו ממנו.

וזה הסוד שנאמר באדם פרט וכלל

הכולל ג' קוים חג"ת שתחילה יצא התפארת. הנקרא גוף.

אחר כך הידיים עם ה' אצבעות. 


שהם חסד וגבורה.

ימין ושמאל.

והקו האמצעי תפארת נקרא אדם.

הכולל כל הצורות, והקו אמצעי נקרא כללבפרט.

והאצבעות כנגד חמש בימין כנגד חמש בשמואל.

כיון שנתבשמו למעלה הכלל של האדם.

גוף קדוש. שהוא זכר ונקבה.

דהיינו ז"א זכר. והמלכות נקבה.

נתחברו פעם שלישית, ויצאה התבשמות הכל.

שהיא שת. הבן השלישי.


הבל ימין קין שמואל שת אמצע.

ונתבשמו העולמות העליונים והתחתונים.

מכאן נשתכלל העולם שלמעלה ושלמטה,

שהם זכר ונקבה בחיבור אחד.

מצד הגוף הקדוש.

שהוא הקו אמצעי.

ומתחברים העולמות ומתאחזים זה בזה.

ונעשו גוף אחד. שהוא שת.

ונמשך רוח ונכנס בגוף ההוא, ובכולם אינה

נראה אלא אחד.


קדוש. ימין קדוש. שמואל קדוש. אמצע

ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו.

שהכל גוף אחד

כי ג' פעמים קדוש. הם ג' הקוים. שנעשו אחד.

כללא של האדם.

זכר ז"א רחמיםנקבה מלכות דין.

למדנו כיון שנתבשמו ז"א ומלכות. זה בזה.

נקשר הדין ברחמים.

והנקבה נתבשמה בזכר. שהוא ז"א.

משום זה אינם עולים זה בלא זה כאותו תמר.

צדיק כתמר יפרח.

עץ התמר שאינו עושה פירות זה בלא זה.

נקבה בלי זכר.

ועל זה למדנו מי שמוציא עצמו בעולם הזה מכלל אדם,

שהוא הקו אמצעי.

אחר כשיוצא מעולם הזה,

אינו נכנס בכלל אדם הנקרא גוף קדוש.

שהוא ז"א שמחבר שלוש עולמות

בריאה נשמה.

יצירה רוח.

עשיה נפש.

של הקדושה.

אלא שנכנס באלו שאינם נקראים אדם,

כלומר בעולמות של הטומאה. כנגד הקדושה.

בריאה יצירה ועשיה של הטמאה.

שיצא מכלל הגוף שהוא קו אמצעי.


למדנו. תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף.

כלומר. שנתבשם הדין הנקרא זהב,אדום דין שמואל.

שהם הסוד הארת החכמה. שבשמואל.

ברחמים הנקרא נקודת הכסףהלבן ימן חסד.

כלומר שאור החכמה נתלבש באור החסדים.

ואין דין שלא יהיה בו רחמים.

כי נכלל זה בזה.


ועל זה כתוב: בשיר השרים.

נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים.

פירושו: כמו שכתוב. תורי זהב. שהם בשמואל. בחרוזים,

פירוש: כמו שאומר נקודת הכסף. הלבן.ימן חסד.

הוא בכלל הנקבה זו היא המטרוניתא

שהיא המלכות, כי נמצא בו בצואך.

המקדש שלמעלה שהוא יסוד של המלכות.

ציון. וירושלים של מטה והמקדש שבו. הנקרא צואר.

וכל זה אחר שהנקבה נתבשמה בזכר.

ונעשה כלל האדם.

וזה הוא כלל האמונה.  מהו אמונה.

היינו משום שבתוכו, בכלל אדםנמצאות כל שלימות אמונה.


פרשת פינחס  שער הפסוקים האר"י  סימן כ"ו:

עורך ומגיש: רבי דוד קורןי"ד בתמוז, תשע"ג

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו':

הנה שלשה קנאות, נזכרו בפסוק זה, והם,

כוונות מקוה לאדם הרוצה לשלוט בכעס)

כעס גימטרייה מקוה, אם הכולל,

בקנאו, א'.

קנאתי, ב'.

בקנאתי, ג'.

והם אלו אהי"ה במלוי ההי"ן, בגימטריא קנ"א.

אלף

הה

יוד

הה

קנ"א

 ושם אהי"ה בריבועו, כזה, א"פ א', ה"פ ה', י"פ י', ה"פ ה', בגימטריא קנ"א.

א

א'-פעמים א' =

א'

ה

ה'- פעמים ה' =

כ"ה

י

יוד – פעמים יוד =

ק'

ה

ה'- פעמים ה' =

כ"ה

 

סך=קנ"א

 

ושם אלהי"ם ואדנ"י, בגימטריא קנ"א וסימנם,

אלוהים =

פ"ו

אדני =

ס"ה

 

סך = קנ"א

 

 (שיר י' י"א) אל גנ"ת אגוז ירדתי וכו',

ג"פ קנ"א, בגימטריא גנ"ת:

 

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

ותקרבנה בנות צלפחד וגו':

דע, כי צלפח"ד הוא שורש הגבורות,

ולכן יש בו אותיות צ"ל פח"ד. וה' בנותיו,

 הם הה' גבורות. ואלו הם אותם הה' גבורות

הנשארות ביסוד דז"א, ואינם הולכות אל המלכות,

 

אבל באות גבורות אחרות מחדש,

וניתנים אל המלכות, כנודע.

 

 ולכן היה מרע"ה מסופק,

 אם היה להם חלק ונחלה בארץ, שהיא המלכות.

 והשיב לו הקב"ה, שכיון שהם מאירות במלכות,

ראויות הם ליטול חלק בארץ.

 

והנה ה' גבורות האלה השלשה מהם

הם נמתקות ע"י החסדים.

והשנים אינם נמתקות כנודע.

 

 והנה הג' הנמתקות, הם חגלה מלכה תרצה.

כי חגלה פי' חג לה לפי שהיא מתוקה,

גם מלכה שמה מורה עליה.

גם תרצה מלשון רצון וחסד

 

והשנים שאינם נמתקות הם מחלה ונועה.

מחלה כמו מ"ח ל"ה, מלשון (בראשית ז' כ"ג)

 וימח את כל היקום.

 נועה, מלשון (ישעיה כ"ד י"ז) נוע תנוע ארץ:

 

 

סימן כ"ח:

עולת שבת בשבתו על עולת התמיד:וגו':

הנה בקרבנות שבת ור"ח וחג המצות,

כתיב על עולת התמיד, שהוא לעילא לעילא,

כנזכר בזוהר פרשת אחרי מות.

 

אבל בשבועות, לא כתיב אלא מלבד עולת התמיד.

 ואדרבא, ביום מתן תורה, היה ראוי לכתוב על עולת,

 דהוי לעילא לעילא, יותר מר"ח ובחג המצות.

 

 גם נדייק, החלוק שבין תעשו ליעשה.

 ואמנם בזה יתבאר, ההפרש שיש בין שבת, לר"ח וי"ט,

 

כי בשבת יש למעלה ב' מיני זווגים,

האחד הוא בסוד המלאכים,

 ועל ידם נעשה הזווג ההוא,

ואז הוא בחי' זווג המלאכים. ר"ל, כי הם נעשים בחי' מ"ן,

כדי שיושפעו מלמעלה, וזווג זה הוא בליל שבת,

 ולכן אנו מותרים בתשמיש המטה בליל שבת.

 

והשני הוא בסוד הנשמות,

 ולכן אנו אסורים בתשמיש המטה ביום השבת,

לפי שאז אנו צריכים לעלות בסוד מ"ן,

ועל ידינו נעשה הזווג העליון, כדי להשפיע נשמות:

 

והנה מציאות ב' זווגים אלו, הם על ידי יעקב ויוסף,

כנזכר בזוהר בהיכלות של פרשת פקודי.

ולכן שכיון שבשבת נעשים ב' זווגים אלו,

האחד על ידינו,

והב' ע"י זולתינו ויש זווג למעלה ולמטה,

 

לזה נאמר בשבתו על עולת התמיד ונסכה,

לפי שהזווג הזה נעשה למעלה, כי ז"א נכלל באבא,

ונוקביה באימא. וזהו הטעם דכתיב,(שמות ל"א י"ד)

ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם,

 היא עצמה קדש, לפי שזו"ן עולים עד או"א,

הנקראים קדש, בסוד (ויקרא כ"ה י"ב)

יובל היא קדש תהיה לכם.

משא"כ בי"ט, שנאמר בהם (שם כ"ג)

מקראי קדש, ולא קדש ממש.

ולסיבה זו, כתיב בשבת ול עולת התמיד:

 

 

ואמנם להיות כי שני מיני זווגים,

אחד על ידינו ואחד ע"י זולתנו לכן לא כתיב ביה

לא יעשה מאליו, ולא תעשו אותם.

 

ואמנם בחג המצות, ובראשי חדשים,

נעשה הזווג העליון, אבל אינו על ידינו אלא. מאיליו,

 כי ז"ס מ"ש בזוהר בפרשת אמור,

דזווגא דפסחא לאו איהו מסטרא דילן,

ולכן נאמר בר"ח ובחג המצות, על עולת התמיד יעשה,

כי יש זווג עליון ונעשה מאיליו:

 

ואגב גררא, נבאר ג"כ החלוק שיש בין שבת לר"ח,

באופן זה, והוא, כי בשבת גובר הזכר מצד אבא,

אבל בר"ח, גוברת הנקבה מצד אימא.

 וזה נרמז ביחזקאל, (יחזקאל מ"ו)

וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח

 כי בתחלה תמצא הוי"ה ישרה בענין שבת,

כמו שה"כ 'ימי 'המעשה ביום 'השבת, ר"ת יהו"ה,

 כי אותיות י"ו הזכרים,

גוברים על אותיות ה"ה הנקבות. אבל בר"ח כתיב, 'השבתפתח ביום 'החדש, ר"ת היו"ה,

כי אות ה' א', שהיא אימא, שלטא על י' שהוא אבא:

 

ואמנם בחג השבועות, אסור בתשמיש המטה

בין ביום בין בלילה, וכמ"ש הרשב"י בזוהר בהקדמת בראשית

 שצריך לעסוק בתורה כל ליל שבועות,

והענין הוא, כי בליל שבועות אנו מתקנים התכשיטין

 של המטרוניתא. אבל ז"א אינו נתקן על ידינו,

אלא ע"י אימא עילאה, בסוד (שיר ג')

בעטרה שעטרה לו אמו בעת חתונתו.

 ולכן אסור בתשמיש המטה,

 דוגמת יום הכפורים, בסוד (בראשית כ' ל"ב)

 אך לא בת אמי ותהי לי לאשה,

 כי בכל לילה ההיא, לא יש שום זווג למעלה,

לפי שעדיין נוקביה דזעיר צריכה לטבול ביום בבקר,

כנז' בזוהר שם. אבל ביום שבועות,

מזדווגים זו"ן ע"י אימא עילאה לבדה:

 

ובזה יתבאר טעם השינויים שבחג השבועות

 כי הנה לפי שהזווג נעשה ע"י אימא ולא אבא,

 לכן לא, כתיב על עולת התמיד, כיון שאינו מצד אבא.

ולפי שאנו מתקנים את המטרוניתא בלילה,

 לזה אמר תעשו, כי אנו עושים תקונים.

 

גם לזה בכל שאר המועדים כתיב, מלת תמימים למעלה,

 כמ"ש ושבעה כבשים בני שנה תמימים וגו',

אבל בחג השבועות לא כתיב מלת תמימים עד לבסוף,

מלבד עולת התמיד ומנחתו תעשו תמימים,

 לפי שאינם עדיין בבחי' תמימים ושלמים,

עד אחר שאנו מתקנים המטרוניתא, ותטבול בבקר,

ואח"כ יהיו תמימים בתקוניהם,

 ולכן כתיב בתחלה תעשו, ואח"כ תמימים:

תגובה אחת

  1. פרשת נשא | קרן אור לימודי קבלה הגב

    […] 9 בינואר 2018 4:36 אין תגובות דוד קורן […]

השארת תגובה