כל סודות יום הכיפורים סוד הכפרות וחמשת התפילות,

כל סודות יום הכיפורים סוד הכפרות

וחמשת התפילות,

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

שער הכוונות האר"י

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

,,,,,,,,,,,,,,

מנהג מורי זלה"ה, לשחוט תרנגול לבן,

ערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר אחר הסליחות.

ויהיה כפי חשבון בני אדם שבבית, זכר לזכר ונקבה לנקבה.

ואם האשה מעוברת, שוחט עליה ג' –

א' בעבורה, וב' בעבור הולד, (יכול להיות תאומים,)

או זכר או נקבה מספק, א' זכר וא' נקבה. והוא סוד כפיית הגבורות,

כי תרנגול נקרא גבר, והוא סוד הגבורות של יסוד,

 הנקרא גבר, הוא סוד נוקבא, והוא יום ט' נגד יסוד,

ואנו שוחטין אותה למתק גבורות היסוד שבה, ולהכניעם.

אך ביה"כ, אז הוא גבורות מלכות, שבה דינין קשין,

וכנגדם שעיר המשתלח.

 נמצא כי התרנגול הזה, הוא דוגמת השעיר, רק שהוא נמתק יותר,

 ולכן הוא נמתק באשמורת, כי אז רחמים גוברים כנודע:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

ענין כל האוכל ושותה בט' כו',

מעלה כאלו התענה ט' וי'.

 והענין, כי הלא כבר בארנו, כי המלכות עולה ביוה"כ אצל הבינה ממש,

 לאכול ולשתות מאותן הקולות הפנימים, בסוד הבל.

 ואמנם הבינה נקרא אהי"ה, וגם המלכות נקרא גן נעול,

 כי חותם שלה וסיום שלה, הוא גי' חותם שהוא אהי"ה בכל מלואיו,

שהם יודי"ן ההי"ן אלפי"ן, גימ' תנ"ה, ועם הכוללת של חותם ג"כ גי' תנ"ה,

וחותם הפוכו חומ"ת, כי זהו חומת ירושלים.

גם הוא צירוף חותם תחו"ם, כי עד שם הוא תחום המלכות.

 והנה הם ג' אהי"ה, וכל א' מתחיל באל"ף, לכן אלף הראשון שהוא אהי"ה יודין,

היא מציאותה עצמה. אך הב' אהי"ה דאלפי"ן וההין,

הם סוד ב' אלפים אמה דתחום שבת, אח"כ הוא מקום רה"ר של החיצונים:

ונחזור לענין, כי זהו מעין ה חותם, וביה"כ אז מעיינה חותם,

ועולה לבינה הנקרא אהיה, כי הג' אהיה אלו יודין ההי"ן אלפין, הנמשכין לה משם.

 וע"י הג' אהי"ה אלו, הוא עולה למעלה. וגם מעיין, הוא גי' ד' מלואים,

של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שהם גימט' קכ"ח, תחבר עמהן שם ב"ן כולו,

כי הוא סוד המ"ן דמלכות, ואז היא מעיין גי' ק"פ.

(ס"א ג' הוי"ה מלאים ע"ב ס"ג מ"ה, גי' ק"פ)

 כמנין מעיי"ן, הרי כי חיבור הויו"ת עם שמות אהי"ה,

הכל גימ' מעיין חותם:

גם מעיין גי' מנ"ץ שהוא מנ"ץ מן םן"ץ ף"ך, שהוא מקום המלכות.

גם הוא ב"פ מ"נ, שהוא בסוד האכילה שהוא סוד מ"נ,

ואח"כ ע"י הטחינה יש שם פעם אחרת מ"נ הרי האכילה היא ב"פ מ"נ,  כמנין מעיין:

והשתיה היא ג"כ סוד ג' אהי"ה כנ"ל, שהוא סוד חותם, הרי כי מעין חתום,

 הוא סוד אכילה ושתיה ברמז שלהם, כמבואר לעיל בסוד אכילה ושתיה.

והנה ע"י אלו, הוא עולה למעלה תחלה ע"י אכילה ושתיה,

ואחר שעלה למעלה אל הבינה, אז אינה אוכלת אכילה ושתיה זו, אלא יותר פנימית כנ"ל.

וא"כ כל האוכל ושותה, כאלו התענה,

 כי התענית הוי סוד אכילה ושתיה פנימית:

ענין יוה"כ בקיצור נמרץ, וענין כל האוכל ושותה בט' וכו',

וכבר נתבאר לעיל, כי בכל ימות השנה, ע"י אכילתו ושתייתו הגופנית,

 שאנו מברכין כמה ברכות, כמו המוציא וברכת המזון וכיוצא בהם,

הנה על ידיהן, אנו ממשיכין שפע ומזון אמא עלאה אל מלכות רחל נוקבא דז"א,

 (כי אכילה גי' אדנ"י ע"ה)

וגם היא אכילה גופנית, מן חיצונית הבינה כנ"ל.

אך ביוה"כ, אנו נותנין לה אכילה ושתיה, ושארי דברים מסוד הפנימית דבינה,

שהם ה' קולות, כי אז עולה היא עד בינה ממש,

לכן אנו מתענין ביה"כ, כדי להמשיך אליה אכילה ושתיה,

בסוד ה' קולות הפנימית, שהם ה"ג מאימא ג"כ:

גם התענית נקרא צו"ם, וצו"ם גי' קו"ל,

כי הוא ממשיך הקולות הפנימים עליונים,

 וז"ס מוצא פי' ה', שעליו יחיה האדם ביה"כ בלבד,

כי צו"ם אותיות מוצ"א. ובשאר השנה יחיה במוצא פי ה',

השם המעורב תוך הלחם הגופני,

וז"ש כי לא על הלחם לבדו וכו', רק בשתוף מוצא פי ה',

 וז"ש כי לא על הלחם לבדו:

והנה צריך תחלה, שישלמו כל הבחי' הנ"ל דמלכות בסוד חיצונית,

כדי שתוכל לקבל אח"כ פנימית. והנה עתה בעיה"כ,

 אנו צריכין לתקן יסוד ומלכות של הנוקבא,

ואלו אינן נתקנין רק בסוד חיצונית, ע"י אכילה ושתיה החיצונית שלנו,

ולכן צריך להרבות ביום זה אכילה ושתיה, משא"כ בשאר הימים.

לפי שבכל יום מי' ימי תשובה, אינו נתקן אלא מדרגה אחת לבד,

ועתה ביום ט', אנו צריכין לתקן מדרגתו שהיא בחי' הוד,

הנתקנת וננסרת ביום ט',

ומלבד זה צריך לתקן גם הבחי' המגעת ליום י', שהוא יסוד ומלכות,

כי יסוד ומלכות הם מחוברים תמיד, ואין להפרידן, ונקרא מדרגה אחת.

 נמצא כי ביום ט' נתקנת מדרגתו, ומדרגת יום י', וכולם בסוד אכילה ושתיה חיצונית,

 ולכן צריך לאכול כפי ערך ב' ימים, כי אם לא יעשה כן,

יצטרך ביום י' לתקן מדרגת של יסוד ומלכות, בסוד אכילה חיצונית,

ולא תוכל לעלות לאכילה פנימית. הרי נמצא,

כי האכילה ושתיה בט' גורם להתענות ביוה"כ,

כי גורם לאכילה ושתיה הפנימית, וא"כ האוכל ושותה בט',

הרי כאלו התענה גם בי', כי לולי אכילות הט',

לא היה תענית בעשירי:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

מע"ח – קודם שתתפלל מנחה, מלקות.

ומורי ז"ל לא היה מקפיד, רק היה לוקה ד' מלקות, נגד יהו"ה ד' אותיות.

 ואחר המלקות טבילה, בסוד באנו באש ובמים:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

ענין ליל יה"כ – הנה ליל יה"כ, מתחלת המלכות לעלות עד אמא,

 אחר שכבר ננסרה כולה, כדי להתעטר ולהתקשט שם,

ולוקחת אז סוד ה"ג מנצפ"ך מאמא, בסוד ה' ענוים:

אמנם אחר הנעילה דיה"כ,

אנו אומרים ה' הוא האלהים. פי' – כי הלא נודע, כי הקטן נתלה בגדול,

 וא"כ היה לנו לומר, אלהים הוא ה', ר"ל אלהים שהיא הנוקבא,

 היא הוי"ה שהוא דכורא. אמנם הענין,

כי הלא עתה אחר הנעילה, שגם הוא עולה למעלה עד מקום אשר עומדת הנוקבא,

הנקראת אלהים. ואומרים ז"פ, נגד ז"ק, שכולן עולה הז"א למעלה מהן,

ועלה למעלה ממקום חסד עד הבינה. אמנם ע"י כל זה, נמתקו הדינין של הנוקבא.

 וז"ס שמאלו תחת לראשי, כנזכר בזוהר,

מיום ר"ה ועד יה"כ, ואז חזרה להיות פב"פ, ואין חבוק רק עם שמאל:

וכבר הודעתי, כי הלא סוד הנסירה הוא לדחות הדינין אשר בדכורא אל הנוקבא,

ונמצאת הנוקבא כולה דינים, ולכן מחבקה בשמאל. כי כבר הודעתיך,

כי אין הדינין נמתקין אלא בשרשן,

לכן כאשר השמאל דדכורא הוא שורש ומקום אל הדינים דנוקבא כנודע,

וכאשר הוא מחבק האחוריים של הנוקבא אשר שם הדינין של כל הנסירה,

הנה מתמתקין ונכנעים אז ע"י מקורם, שהוא גבורה ושמאל דדכורא:

להרח"ו ז"ל. סדר עליית יה"כ – הד' תחתונים בחי' רחל,

עלתה בראש תבונה ע"י קדושת היום, בחי' ד"ת דאמא.

ובתפלת ערבית, אנו מעלין את רחל למלכות שבבינה, שהיא ד"ת דאמא.

 ובתפילת שחרית, אנו מעלין לרחל לחג"ת דאמא, ובחזרה לדעת שלה,

ובמוסף לחו"ב שלה, ובחזרה לכתר שלה. ובמנחה,

עולה ז"א שעד עתה היה מזדווג עם בחי' לאה,

ועתה אנו אומרים מלך עוזר ומושיע ומגן,

ועתה עולה עם בחי' לאה עד ראש התבונה, ובחזרה עולין עד החזה דבינה. 

ובנעילה בלחש עולה ז"א ולאה עד ראש בינה,

כי לעולם עולה ז"א כשעור מדתו.

 ובחזרה עולה ז"א ורחל ולאה עם בינה בדיקנא דא"א,

ואז אומרים ה' הוא האלהים כדלקמן:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

שער יום הכפורים – פרק ב:

בענין שלשה ספרים, שמוציאין בליל יה"כ,

 ואומרים עליהם התרת כל נדרי.

אמר לי הר"י משעון יצ"ו, כי ציווהו מורי ז"ל ליל יה" כ,

שיקנה הוא הספר הראשון, הנקרא ספר כל נדרי,

בכל ממון שיפסקהו עליו, כדי שתהיה באגר שלים,

 כי הוא צריך לו מאוד, ונתן לו כוונה רבה ע"ז,

וכפי הנראה יש סמך גדול בספרים אלו:

מהחברים – וזהו הכוונה שיכוין כל דבר,

כי הנדרים הם באמא עלאה, המשפעת בז"א, שהוא הז"ת. ואח"כ ז"א,

משפיע באמא תתאה. והנה הוא פגם בנדרים,

וגרם מניעת ההבל היוצא מפי ז"א לנוקבא.

ונודע כי צריך שיהיה הזווג ע"י הנישוק והחבוק והבל,

לכן יקח עתה הס"ת, ויחבקה בב' זרועות, לתקן עון החיבוק,

שז"א יחזור ויחבק לנוקבא בב' זרועותיו, ויחזיר וישפיע השפע מאו"א בז"ת,

 ויוציא ההבל מפיו וינשק לס"ת, וכן יוצא ההבל מפומא דז"א להאיר לנוקבא:

וכנגד מה שפגם בענין קרי,

יכוין להעלות אותו טפה מהקליפה להקדושה, בזכות הס"ת,

מה שפגם בנדרים ובשבועות,

 ויכוין גי' ש"ם, שהוא כנגד שם י"י אלהיו, ותחזור המלכות למקומה הראשון.

 ויאמר פסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה

ויכוין כי ס"ת קר"ע. ולצדיק, גי' ע"ב קס"א,

שמה שהיה צריך להתענות הנ"ל תענית, כמספר לצדיק ע"ה,

עתה יכוין לקרוע ולעלות מתוך הקליפה, אותן הטפות דאזדרקו למגנא,

שיצאו מהיסוד הנקרא טוב, עתה יתעלו שנית בזכות התורה,

ויתקן הטוב שהוא היסוד,

וזהו ולישרי לב שמחה, ס"ת גי' טו"ב.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

סוד חכם מתיר את הנדר,

משום דנדרים הויין בבינה, וחלין על דבר מצוה,

אמנם בעלה שהוא החכמה בעל הבינה, מפר לה הנדר,

 דברשות בעלה קיימא.

(להרח"ו ז"ל, ביוה"כ אומרים זכרנו אחר הנסירה, והוא בסוד בחי' נשמות שבאו

להמתיק כי עד עתה היה כוונה להמתיק אותן הגבורות בעת שהיו הולכת אליה)

ביה"כ לוקחת רהל הה"ג לצורך תיקון פרצופה, וז"ס ה' ענוים,

וזה רמוז בזוהר פרשת פנחס דרל"ט ע"ב, כפורים לשון רבים,

והם מלכות העולה עד אמא, ומתחברים שניהם.

בענין כפור נלענ"ד ששמעתי, שהוא כ"ו פ"ר, שז"א נקרא הוי"ה כ"ו,

 ונוקבא לוקחת ביום זה ה"ג מנצפ"ך, גי' פ"ר,

הרי כי הארת זו"נ ביום זה, הוא כפור כ"ו פ"ר.

 (מהחברים, כי ביה"כ היא עולה עד בינה, ואז כ"ו פ"ר, הה"ג שיש בשכינה מנצפ"ך העולה פ"ר, והשם העולה כ"ו ממתיק אותן.)

מ"כ, אותיות כפור, הוא כ"ו פ"ר, כף וו מלוי גי' יב"ק, ופ"ר הם מנצפ"ך,

כי כל זה מקבלת רחל עתה מבינה עצמה שלא על ידי ז"א:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

מה שאנו מתעטפין בטלית גדול ליל יוה"כ,

מפני שלעולם טלית הוא דבינה המקפת לז"א,

אם בבחי' ג' גו ג', כשהוא בתוך העיבור בתוכה, והיא מקפת עליו.

וזהו בחינת ציצית קטן, והוא נגד עשייה.

ואם בבחי' ו"ק, שהוא ט"ג בסוד יניקה,

ולכן ביה"כ בלילה, שאז שולטת המלכות רחל,

לפי שמדת הלילה גוברת בלילה,

ואז עלתה המלכות לראש התבונה,

ואז בינה מקפת את המלכות לכך צריך ט"ג.

אך בשאר הלילות, אין ציצית לנוקבא שהיא מדת לילה.

ולפי שנעשה מעצמה למעלה, לכך א"צ לברך עליו.

ואם יתעטף קודם הלילה, יברך עליו.

הטעם שאנו אומרים ברוך שם כמל"ו בקול רם ביוה"כ,

כי אז הנוקבא מלכות הנקרא שם, עלתה עד הבינה, הנקרא קול פנימי,

 ומקבלת השפע ממנה, על ידי התפלות, שהם בחי' קול.

ולכן בהיותה שם למעלה, שם במקום קולות מים רבים,

אין פחד לומר אותה בקול רם, כי המקטריגים אינן יכולין לקרב שם,

במקום הקולות העליונים, שהיא שם עתה:

עוד טעם אחר, כי ענוי גי' צום,

 גי' קול, לפי שנמשכין ה' קולות העליונים במקום העינוים ביום זה,

ומשם נזונית המלכות בסוד הבל הפה, לכן אנו אומרים בשכמל"ו בקול רם,

 להמשיכה ע"י קולות אלו, וכנגד זה הם ה' תפלות:

להרח"ו ז"ל – בליל יוה"כ אחר ערבית,

נוהגין לומר ד' מזמורים ראשונים של תהלים, והכוונה הוא,

 כי באלו המזמורים יש תיבין כמנין קרי,

ור"ת וס"ת של אלו המזמורים עם ד' כוללים והכולל, עולה מנין סמאל,

 ויכוין להשליך מעליו הסמאל ע"י המזמורים אלו,

כי מצדו בא הקרי. וזשארז"ל הרואה קרי ביוה"כ ידאג וכו',

ונוהגין לומר מזמורים הנ"ל כדי להנצל מקרי,

ע"י התיבות שלהם, ומסמאל, בכוונה דר"ת וס"ת שלהם כנ"ל.

 (מי שראה קרי ביוה"כ, טוב לומר ל' יום רצופים אחר יוה"כ,

בכל יום ד' קדושות המסודרים לקלירי ביוה"כ, בהכנעה גדולה ובדמעות, וינצל.

ואחר כך יאמר פסוק אמרתי אשמרה דרכיך, ובכוונה הידוע ביחודים):

בבוקר אצ"ל שעשה לי כל צרכי, שאז הכל אסורים בנעילת הסנדל.

 בשחרית קודם הוצאת ס"ת, יאמר י"ג מדות ורבש"ע ג' פעמים,

וכן יעשה במוסף ובמנחה,

מכת"י מורי ז"ל, בחזרת מוסף דש"ץ, על אי"ה מקום כבודו,

הכוונה כנ"ל במוסף ר"ה ע"ש. גם מ"כ בסידור מוסף, וכתב מורי ז"ל,

 האוחז גי' הוי"ה כ"ו, ויוצא מפסוק אוחזה בסנסניו.

הבחן צריך להגיה בלא ויו,

והוא גי' אדנ"י, והוא שם מעולה על ע"א שמות. הגאל צריך להגיה הגאל, גימ' כוז"ו,

גם גי' יהו"ה אחד, גם גי' ט"ל, וגם ידידי. וכולם טובים לגאולה וישועה. הדן וכו',

ההגוי, גי' אזבו"גה. ונלענ"ד חיים, שאותיות הגוי לבד עולין כך,

חוץ מה' ראשונה שהיא שימוש התיבה, וכן תבין מזה קצת שאר שמות הבאים אח"כ,

 הודאי וכו'. בסידור החתך, צ"ל חסר ו', שהוא שם הפרנסה. הטוב וכו'.

בסידור היודע, גימ' המלך, והוא שם של כתר דהקב"ה, עד כאן מצאתי:

מהחברים – ניקוד הויות, הויה בניקוד אלהים.

 (נ"א) הויה ערבית, צירי פתח.

 שחרית, צירי קמץ.

מוסף צירי שורק.

מנחה, צירי שבא.

נעילה, צירי סגול.

(נ"א) בלילה, צירי ואהיה פשוט.

שחרית, אי"ק, פי' – י"ג שמות דע"ב דא"א, דאינון גי' שלום,

בסוד ם' דלמרבה המשרה הוא ו' מאות,

ועוד ע"ב וס"ג ויה"ו דאלפין, הרי אלף ק"י, מנין אי"ק.

במוסף, קמ"ג.

במנחה קנ"א.

בנעילה ע"ב קס"א, והויה בניקוד אלהים.

 וכשאומר יוה"כ, יכוין יוה"כ מלא, כ"ח אותיות דמלוי המלוי דהויות דיודין,

וכנגדן דאהי"ה עם דלית במלוי יוד, דאינון ב' כפורים, וב"פ כ"ח גי' יום:

נ"א, יה"כ, אלהים, ב' הויות בצירי, ג' בניקוד פתח.

 ערבית צירי פתח,

שחרית צירי קמץ,

 מוסף צירי שורק,

 מנחה צירי שבא,

בנעילה צירי סגול:

בענין הזכירה, בין מי שבא מכתף ימין של אדה"ר,

 ובין מי שבא מכתף שמאל,

 יכוין לשם זה, והוא טוב לזכירה,

 כזה – י י ו ד ד, ה י יהי יו ו ד ד ה ה, וזמן כוונה זו,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

ביוה"כ במוסף ובנעילה,

כשאומרים איה מקום כבודו, ותכוין זה במלת איה

כי אלו השמות הם די"ה.

 גם בכל בוקר בעלות השחר תכוין בזה,

ותכוין כי שם הא', הוא ה' ביודין, ותכוין כי הוא כתף ימין,

 הגובר על י"ה דההי"ן.

אך השם ב' בכתף שמאל, אשר בו גובר מלוי ההין.

ותכוין כי שם הא' הימיני, ניקודו גי' ע', וניקוד שם ב', ניקודו גימט' ק"ל,

כי כתף השמאל בו סוד ה"ג, שהם גי' ק"ל, ה"פ כ"ו, ה' הויות,

 ה' גבורות, ושניהן הם ר', סוד ומאתים לנוטרים את פריו,

כי אלו הנקודות אשר גימ' ר', הם נוטרים ושומרים את הזכירה,

 וז"ס האלף לך שלמה, הוא שם י"ה שהוא גי' אלף. והוא,

כי יה דיודין בכתף ימין, ויה דההין בכתף שמאל,

וכתף גי' ת"ק, וב' כתפות גימט' אלף.

ועיין לקמן ענף ד' שער היחודים גם כן יחוד זה באורך,

 ובספר מ"ש ש"ג ח"ב פ"ז תבין באריכות היטיב:

בענין י' נקודות שמזכיר הכ"ג ביוה"כ, אנא השם וכו',

כבר נדפסו בספר מ"ח. (מע"ח – דע, כשהיה מזכיר כ"ג שם המפורש,

היה יוצא מאליו מפיו, ולזה לא אמר כשהיה מזכיר, רק יוצא מפי כ"ג, כי מאליו יוצא,

והיו כולם שומעים אותו, וז"ס בכל המקום אשר אזכיר וכו', ולא אמר תזכיר ר"ל אינו מזכירו.)

עוד מ"כ, כשמזכיר כ"ג שם מפורש יוצא מפי כ"ג, פעם א',

יכוין לשם מ"ה בניקוד חולם כל אות.

פעם ב', יכוין למ"ב דאבגית"ץ, עם מ"ב דמ"ה כנודע.

 פעם ג', יכוין מ"ב דס"ג ומ"ב דאבגית"ץ.

 פעם ד', יכוין ע"ב ומ"ב שלו, ומ"ב דאהיה באלפין:

ויש לכוין באומרו אחת ואחת באופן זה –

אחת, כתר.

אחת ואחת, כתר ומלכות.

אחת ושתים, מלכות ויסוד.

אחת ושלש, מלכות והוד.

אחת וארבע, מלכות ונצח.

אחת וחמש, מלכות ות"ת.

אחת ושש, מלכות וגבורה.

אחת ושבע, מלכות וחסד.

ונ"ל שאינו מהרב ז"ל, ובזוהר ובתיקונים משמע,

 אחת כתר, אחת חכמה,

 ואחת בינה.

אחת ושתים, בינה וח"ג.

 אחת בינה, ושלש ת"ת. אחת בינה,

 וארבע נצח. אחת בינה,

וחמש הוד. אחת בינה,

 ושש יסוד. אחת בינה,

 ושבע מלכות, עכ"מ:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

שער יום הכפורים – פרק ג:

תשמיש רחיצה וכו', ה' ענוים הם. ונבאר עצמות מציאות הה' ענוים שבי"כ מה הנה.

דע, כי כבר בארנו איך בי' ימים אלו, ננסרו כל הדינין אליה,

ואח"כ נמתקין קצת ע"י הז"א עצמו,

אך עכ"ז עדיין צריכין מתוק אחר כדי שתוכל להיות עמו פב"פ,

 ולא יאמר הוא אליה, הסבי עיניך מנגדי, שהם הרהיבוני,

דאינון מוקדין לי ברוב תוקף הדינין, ולכן עתה תתמתק מן הבינה עצמה.

והנה עד עתה בכל השנה היה לה ולז"א, סוד אכילה ושתיה,

 רחיצה, סיכה, כולם מבינה עצמה שנותנת אליהם,

אך עתה שהיא צריכה לקבל מיתוק הדינין שלא ע"י ז"א,

א"כ היא צריכה להתעלות יותר ממנו, ועולה עד הבינה ממש,

 וכיון שהיא שם, אינה מתפרנסת מן הבינה,

 רק ממקום שהבינה עצמה אוכלת ושותה ורוחצת וכו',

וכל ה' דברים הראשונים נתבטלו עתה, כי באים לה מלמעלה ממקום גבוה,

ואותן שלמעלה ממנו אינן מושגות לנו, כי כולם בסוד הבל הפה לבד, ומשם ניזונית,

ולכן אין אנו יכולין לאכול ולשתות, כי כבר נתבטלו,

אך כנגד ה' דברים ההם, באים אליה עתה בסוד הבל הפה,

ולכן יש לנו כנגדן ה' תפלות ביום זה, בסוד ההבל:

וז"ס כי לא על הלחם לבדו יחיה אדם, כי על כל מוצא פי ה', שהיא ההבל,

וכמ"ש בע"ה פסוק זה עצמו, כי לחם הוא גימ' ג' הויות, שהם גי' מזלא,

ומשם נמשך הלחם, עתה ניזון במוצא פי ה',

שהוא סוד ההבל לבד, כמ"ש כי כל אלו הה' דברים,

הם נמשכין לזו"ן מן חיצונית חג"ת נ"ה של הבינה, אך עתה היא ניזונית מפנימית,

שהם ה' קולות פנימית שבתוכן עצמן, והם סוד מוחין פנימים:

נמצא, כי סוד אכילה ושתיה ביום זה,

הוא מפנימית מוחין אשר בחג"ת נ"ה של הבינה, הנקרא ה' קולות. וכן הענין ביום התענית,

 שאדם ניזון מן המוחין שלו כנודע, לכן תמצא

כי ענוי הוא גימ' צו"ם, והוא גי' קול, והענין, כי אלו הה' קולות עליונים,

 שהם ה' תפלות שביום זה.

והנה ז"ס מקולות מים רבים,

כי הלא ר"ת אדירים משברי י"ם, "אדיר "במרום "יי, ר"ת אמ"י אב"י.

 ר"ל – כי יש קולות עליונים שמהם ניזונים או"א,

אשר מאלו ניזונית עתה המלכות ביום זה:

אמנם אלו הה' קולות הם סוד נה"ר פר"ת, בינה הכוללת כל הד' נהרות כנזכר במדרש,

ובו נכללין כל המים רבים. ולכן ה"פ קול, גי' פרת.

ועתה ביום זה, אע"פ שהז"א אינו עולה ויונק משם, עכ"ז כיון שאין לנו יניקה מז"א,

אלא ע"י הנוקבא, והנוקבא עצמה היא למעלה, לכן גם הזכרים מתענין ביום זה:

אמנם נבאר לך תחלה מזון או"א, שהוא מן הפה דא"א, וכולו בסוד האכילה ולא שתייה.

 אך למטה בזו"נ, הכל בסוד שתיה. וזה סוד אכלו רעים למעלה, שתו ושכרו דודים לתתא.

(בזוהר ויקרא ד"ד) ודע, כי ב' אכילות הם למעלה, וב' שתיות הם למטה.

והנה מן עתיק יומין דבגולגלתא דא"א, נמשך סוד אכילה ומזון לתתא,

 עד הפה של א"א, ואח"כ יצא משם ולחוץ, כי אינו יכול להיות מוגבל לכנוס בפנים,

ואז יוצא דרך הפה לחוץ, ומשם נמשך דרך הדיקנא למטה עד נגד הפה של או"א,

והוא מקיף אותן בסוד הבל, ומשם שואבים או"א, וניזונים ממנו ע"י שאיבה לבד,

והוא מזון של ג"ר שלהם. ועוד יש אכילה שנייה, הנמשכת ממוח דא"א עצמו אל פיו,

 ומשם נכנס בפנימותו דרך הגרון, שהוא כתר דאו"א כנודע, ומתפשט עד הפה של או"א,

 ואז יורד בפנימית גרונם עד הו"ק שלהם, ואלו הם סוד ה' קולות הפנימים שאמרנו לעיל,

 שהמלכות ניזונית מהם ביה"כ, ושנים אלו הם סוד אכילה כנ"ל:

אך מהבינה נמשכת ב' מיני שתייה לזו"נ ע"ד הנ"ל, כי משם ולמטה הוא סוד המים.

והנה ממה שיורד אל הבינה מלמעלה מא"א דרך המוח שלה עד פה שלה, 

הנה יורד דרך גרון, דרך פנימית, ומשם ניזונים ג"ר דזו"נ. וממה שיורד מבינה ממוח שלה ממש,

נמשך עד פה שלה, ומשם יוצא לחוץ ויורד, עד ו"ק של זו"נ, וניזונים ממנה.

והנה זהו היפך מן הפה דא"א, כי שם היותר עליון יוצא לחוץ. ובכאן הוא היותר עליון,

הוא יורד בפנים:

אך הטעם, כי כאן שהיא בינה אמא, אשר דינין מתערין ממנה,

וכולה הוא סוד אהיה, סוד דינין, לכן אם מה שיורד מן הראש שלה עצמה יכנס בפנים בגרון שלה,

 ויעבר בכל גופה, הנה יהיה מים מלוחים ומרים, לכן הם צריכין לצאת מן הפה, ולא יכנסו בגופה,

 כי הלא הם מלוחים קצת, להיות בסוד הבינה עצמה, ואם יעברו בכל גופה, יהיו מרים,

 לכן יוצאים מן הפה. והם סוד הרוק שאדם מוציא בפיו. והנה רו"ק גי' ש"ו משופר,

והנה נבאר בע"ה למטה בסוד השתייה מה עניינה,

 שהיא נמשכת מט' יודי"ן שיש בד' מלואים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן,

ומן ה' יודין שיש בג' מלואי אהי"ה ביודי"ן בההין אלפין, הרי הכל י"ד יודי"ן,

ואם תצרף י"ד יודי"ן אלו עם רו"ק, שהיא ש"ו משופ"ר, יהיה ש"ך,

אשר בארנו בשופר, שנשלם ש"ו עם הי"ד האוחזת בשופר, והם הש"ך ניצוצין,

 שהם כח הדין כנ"ל, ובעברם בשפתיים שהם בומ"ף,

והם סוד ד' מילואים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שהם גי' קכ"ח, כמנין בומ"ף,

 ושם מתמתקין בד' מלואים אלו. כי אע"פ שהי"ד יודי"ן הם ג"כ מן הד' הויו"ת אלו,

 עכ"ז בהיותם מעורבים בג' מלואי אהי"ה הם מלוחים, אך עתה שהם עוברים בשפתיים לבד,

מתמתקין שם:

וענין היותן מלוח, הענין הוא, כי הלא כאשר הד' הויו"ת הנ"ל מתערבים בג' אהי"ה הנ"ל,

הנה הם מלוחים, אך השם האחרון של ב"ן, הוא נקרא מים מרים ממש,

אך הויות ראשונים ע"ב ס"ג מ"ה, הם מלוחים ולא מרים. והטעם כי הע"ב לבד הוא מתוק,

כי הוא בסוד החכמה, אבל האחרים משם ס"ג ולמטה, הם מבינה ולמטה,

 והנה הב' מהם ס"ג ומ"ה, אין כ"כ מרים כמו שם ב"ן,

ולכן כאשר יצטרף שם ע"ב בס"ג ומ"ה, יתמתקו כולם יחד,

ויהיה כולם מלוחים ולא מרים, כי שם ע"ב יסיר מרירותן,

 וישארו מלוחים לבד ג' הויות אלו,

והנה מלח גי' ג' הויות, ובצאתן דרך השפתים יתמתקו כנ"ל,

אך השתיה הנמשכות מלמעלה מן הבינה אל תוך הפה, הם מתוקים מאוד,

 ואפילו אם יתערבו בגופה, אינם נמלחים, לכן נכנסים דרך הגרון:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

,,,,,,,,,,,,,,,,,

ועתה נבאר הה' דברים שהם דרך אכילה ושתייה וכו'

 הבאים אל הזו"נ מן הבינה, ואח"כ נבאר הה' קולות הפנימים.

ואע"פ שבארנו, שאין לזו"נ רק ב' שתייות לג"ר ולו"ק שלהם,

עכ"ז יש בחי' אכילה ג"כ, כמ"ש בע"ה. תחלה נתחיל בסוד אכילה, דע,

כי כבר ידעת מ"ש בסבא פרשת משפטים ע"פ שארה כסותה וענתה.

והענין דע, כי האכילה זאת נמשכת ממוח בינה הנ"ל, והוא, כי הלא דע,

כי יש הוי"ה בניקוד אלהים מבינה,

ושם זה יש בו ד' אהי"ה, כיצד – אהי"ה דיודי"ן שהוא קס"א א', באות יו"ד.

 ואהיה דיודין שהוא קס"א שני, באות ה'. ואהי"ה דאלפין בו',

ואהי"ה ההי"ן בה', והנה האכילה נמשכת מן הראש שלה, שהוא אות י' הנ"ל,

 שמשם יוצא אהי"ה דיודי"ן קס"א, וממשיך קס"א הב' הרמוז באות ה',

והוא מתפשט למטה עד החסד שלה, ושם נעשין סוד האכילה.

ואמנם כי כבר בארנו לך, שאין שום שפע יורד אלא בהמשך החסד, והטעם הוא,

 כי כל מיני שפע הם משתנים ברדתן למטה, משא"כ בבחי' החסד שהוא אור קדמאה,

שהיה מאיר מסוף העולם עד סופו, ואינו מתעבה ומתיש כחו, וכ"כ אורו גדול למטה,

כמו למעלה, לכן כל מיני שפע צריכין להתלבש בו ולירד למטה, וז"ס יומם יצוה י"י חסדו:

(א"מ – כי ז"ס הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחס"ד) והענין,

כי הלא החסד שבחכמה, הוא מתפשט בכל הבינה, ואח"כ חסד דבינה מתפשט בז"א,

 ועל ידו מתפשט השפע בכולהו. ואח"כ השפע של ז"א מתפשט במלכות כנ"ל,

 וזה החסד הוא שעליו נאמר, יומם יצוה י"י חסדו,

 יומא דכולהו יומא, דאזיל עם כולהו יומין, והבן זה:

ונחזור לענין, כי החסד שבחכמה, הוא שם ע"ב דיודי"ן, ומתלבש בו השם של אהי"ה דבינה,

 שהוא אהי"ה דמלוי יודי"ן הב' של אות ה', הנמשך מן אהי"ה הא',

 ושניהן יורדין למטה. וכבר ידעת, כי אהי"ה זה הוא בראש הבינה,

ושם ע"ב דמלוי יודי"ן של חסד החכמה, הוא בו"ק שלו,

ולכן כיון דאו"א נפקין כחדא ולא מתפרשין והם שוין יחד,

א"כ גדול כח שם אהי"ה זה הנמשך מראש הבינה,

 יותר משם ע"ב הנ"ל כי הוא מן ו"ק ולא מן הראש, ואע"פ שהוא מן החכמה,

ולכן אל תתמה אם מתלבש שם אהי"ה הנ"ל בשם ע"ב הזה:

וזה סוד הנזכר באברהם, והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו.

 פי' – כי הלא אכילה זו שבארנו, הוא סוד מ"נ, כמ"ש בע"ה, והוא מזון המלאכים ג"כ,

 ואינו נמשך רק ע"י החסד שבחכמה, הנקרא אברהם.

והנה שם זה דע"ב הרומז באברהם,

הוא יותר חיצוני מן שם אהי"ה של הבינה הנ"ל,

כי שם אהי"ה דיודין מתלבש בו כנ"ל, נמצא כי שם ע"ב,

הוא תחת שם אהי"ה דמלוי יודין, שהוא גי' עץ,

 וז"ס והוא עומד עליהם תחת העץ,

 ואז על ידי התלבשות זו נמשכת האכילה, ואז ויאכלו:

ונחזור לענין, כי הלא כשמתלבשין ב' שמות אלו זה בזה, יש בהם ז' יודי"ן,

וא' של אהי"ה יש בה ב' יודי"ן, הרי הם ט' יודי"ן, גי' מ"ן,

 ואלו הז' יוד"ין הנ"ל, הם סוד ז' נקודות, שיש בשם הוי"ה שבבינה, המנוקד באלהי"ם,

שהם שב"א וסגול חיריק חול"ם,

הרי ז' נקודות, תוסיף הב' יודי"ן של א' דבינה, יהיו מ"ן כנ"ל,

ואלו מגיעין ויורדין עד החסד שלה,

כי שם סוד האכילה כמו שנבאר, וכיון שז' יודי"ן אלו הם נקודות אלהים,

צריך שיהיה רומז שם אלהים ג"כ עצמו במזון הזה,

כי כיון שכל המזון הזה הוא מן הבינה שהוא בסוד הגבורה ונקרא אלהים, והנה כבר ידעת,

 כי אלהים במילוי, אלף למד הי יוד מם, גי' ש',

הוא ש' דשארה. וכללות שם אלהים, א' של שארה. ואלהים ברבוע, גי' ר' של שארה.

 וה' אותיות של אלהים, הרי ה' של שארה.

הרי שם אלהים במלת שארה בכל חלקיו,

וכבר ידעת ששארה היא בינה, שהוא אשר ה', בסוד אשר הוצאתיך מארץ מצרים,

 וכמ"ש בע"ה. אמנם כבר בארנו,

כי מזון זה הנקרא שארה, יורד עד חסד שבבינה,

והנה כבר ידעת, כי שם מ"ב הוא מבינה, מחסד שלה ולמטה.

ושם אבגית"ץ בחסד דבינה, והנה שארה גי' אבגית"ץ,

כי המזון מצד החסד, הנקרא אבגית"ץ. גם ידעת,

 כי יש שם מ"ב יוצא מן בראשית עד ב' דובהו, נמצא כי שם אבגית"ץ,

רומז במילת בראשית, שהם אותיות שאר בי"ת, ובית הוא בינה

, הנקרא בי"ת כנודע, והיא ה' ג"כ, הרי כי שא"ר בי"ת,

הם אותיות שארה, כי שאר בית ושארה הכל א':

נמצא כי אלו המזונות נקרא בראשית, ויורדין בחסד של הבינה, הנקרא ברא, והוא,

כי כבר הודעתיך, כי זה המזון דז"א, הוא בחיצונית, הבינה.

אך ביה"כ, הוא בפנימית הבינה הנקרא קולות כנ"ל, ודע כי החיצונית דבינה,

הם ב' שמות הויה אהיה, הכל הוא במלוי ההין, שהם ב"ן וקנ"א, שהם גי' ברא,

 ומתפשט בכח חסד אבא בכולה, ואח"כ בהגיעו שם כל המזון הזה נעשה אלהים,

 שהוא סוד שארה כנ"ל, אשר הוא בגי' אלהים ע"ד צירוף הנ"ל, וזהו בראשית ברא אלהים:

ואל תתמה, אם שם ב"ן בחסד,

כי הלא כמו שידעת, כי חסד גנוז בפומא דאמה, יסוד הזכר,

גם חסד הבינה גנוז ביסוד הבינה, ולכן צריך כי שם ב"ן שהם מ"ן של יסוד הבינה כנודע,

צריך שיהיה שרשם בחסד שלה, ומשם מתקבץ ביסוד שלה:

גם אל תתמה אם שם קנ"א בחסד, כי ע"ז כתיב, כי י"י אלהיך אל קנא, כי אל הוא בחסד, עכ"ז היא קנ"א:

ונחזור לענין, כי אכילה הוא סוד מ"ן כנ"ל,

אמנם כמ"ש כי האכילה נקרא מ"ן הנקרא ט' יודין,

 הנה כל זה מציאת הוא ג"כ בשניים שבפה הבינה, אשר בהם נטחן המ"ן הזה,

ודע כי א' של אהי"ה, הוא סוד הפה והשניים של הבינה,

באופן זה – דע, כי הנה י' של הויה שבחכמה, היא עצמה א' של אהיה שבבינה,

 והנה א' הוא בצורת יו"ד כנודע, והנה מצינו כי יו"ד של חכמה, מן ו"ד שבה,

נעשית צורת הבינה צורת ה', שהוא תחלה ו"ד,

ואח"כ ד"ו, הרי בצורת יו"ד, נכלל יו"ד ו"ד, וכל אלו גי' ל',

 וצריכין להיות בצורת א' של אהיה ג"כ באופן זה – י"ו למעלה, ולמטה

וד"ד, ודלת א' כלולה בחברתה, כזה א', הרי כולם נכללין בא' זו,

הרי נרמז המ"ן בא' דאהיה, והוא כ"א, תחבר ב' דלתין יהיו מ' סתומה,

 והב' ווי"ן אם תחבר זה על זה, הם צורת נ' פשוטה הרי נרמז המ"ן הזה,

 בא' דאהי"ה, והנה המ"ן זה שוחקים אותו השיניים דאימא אשר הם ל',

 כמספר ציור א' דאהי"ה הנזכר לעיל. ואלו הם ל' שיניים אשר בפה של הבינה:

ולפי שכל אלו המזונות נמשכין מן החסד של החכמה, ולא מלמעלה,

ולכן חסרים בה ב' שיניים האחרים, כי הלא ל"ב שיניים הם, ואין כאן אלא ל',

 נגד חו"ב של חכמה שחסרו כאן. אבל על כ"ז, ב' שיניים אלו נעשין בכלל כל,

 כיצד – הרי אמרו כי א' זו צורתה יו"ד, והנה יוד הוא צורת א', וצורת ד"ו היא צורת ה',

 הרי ב' אותיות א"ה, נעשים מצורת א' זו בכללותיה,

 ואלו ב' אותיות משלימין הב' שיניים החסרין מן הפה,

ובזה נשלמה. והנה אלו הב' אותיות של אהי"ה הראשונים, שהן א"ה, ואלו הם ג"כ אותיות א"ה,

 מן שארה, כי אותיות ש"ר הם ב' אלהים, שהם ב' החניכים, כמ"ש בע"ה:

והנה בארנו, איך ד' אחת כלולה בד' של א', שצורתו יוד,

כי הו' שבנתיים נחלק לב', אחד למעלה ואחד למטה והרי כאן ד' נוספות, והיא ד' של אדני,

 והיא צורת א' שהוא יוד, הרי א"ד מן אדנ"י, והב' ווי"ן אשר בצורת א' כנ"ל,

 הם הראשונה בסוד ס', כי היא דבוקה אל י', י"פ ו' הרי ס'. והו' השנייה הוא ששה,

 הרי ס"ו, נגד שם אדני עם כולל, והוא גי' אכילה. גם אם הב' דלתי"ן תחברם כזה ם',

 יהיה ם' סתומה של מנצפ"ך, והב' ווין הם ן' פשוטה, הרי מ"ן,

 שהוא סוד המזון עצמו כנ"ל. והנה נמצא, כי אות י"ו של אות א',

הם י"ו שניים העליונים, ואותיות ו"ד עם ב' אותיות א"ה הנ"ל, הם י"ו שניים תחתונים הרי ל"ב שיניים.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 וכבר נתבאר עתה, ב' אותיות הנ"ל, הם י"ו שיניים, הם א"ה מן שארה.

ועתה נבאר אותיות ש"ר מן שארה, הנה ידעת,

 כי בסוף החניכים העליון ותחתון, במקום אשר שם השיניים,

הם נקראים ב' חניכים אלו, אלהים אלהים, ואלהים עליון במלואו יודין, גי' ש',

 הרי ש' של שארה למעלה. ואלהים תחתון, הוא ברבוע, גי' ר', והוא ר' של שארה:

ועתה נבין הדברים יותר, דע, כי הכתוב אומר, ממעונות אריות מהררי נמרים,

ופי' בזוהר פרשת שמות ד"ג, שהם על השיניים, ופי' הענין,

כי השניים עם שרשן שהם ב' חניכים, הם ב"פ ארי"ה, רי"ו רי"ו,

וזהו ממעונות אריות, כיצד – כי הרי אלהים עליון בריבוע הוא ר',

ועם י"ו שיניים העליונים הרי רי"ו. וכנגדו למטה, הרי ב"פ רי"ו.

 ואנחנו בארנו בכאן, כי למעלה הוא ש', ולמטה הוא ר', והענין הוא,

 כי למעלה הוא ש' באופן זה – כי כאשר תסיר רי"ו מן ש' נשאר פ"ד,

והוא סוד אחה"ע בגי' שבגרון, שהוא הבינה,

 והוא נמשך בכאן מן החניכים שהוא סוף החכמה שהוא החיך,

הרי נשאר רי"ו. ולמטה ג"כ אלהים ברבוע עם י"ו שניים תחתונים,

 הרי ב"פ רי"ו שבארנו, שהם ממעונות אריות:

ועדיין יש מקום שאלה, כי למעלה יש רי"ו מן ש' כנ"ל,

ועוד י"ו שיניים עליונים הרי רל"ב, אך הענין, כי השניים הם ל"ב,

 נגד ל"ב נתיבות חכמה, ולכן כל מציאת ל"ב הם נמצאים בחכמה,

 לכן הם רל"ב, שהם אלהים ברבוע העולה ר',

 ועוד הל"ב שיניים הנכללין שם כולם. אך אח"כ נחלקים,

 וחציים נשארין למעלה, וחציים לקחה הבינה למטה, שהם י"ו שיניים התחתונים.

 גם דע, כי זה רל"ב, לפי שהוא בחכמה חניכים עליונים, לכן הוא רל"ב,

נגד ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ששורש כולם בחכמה, הרי בארנו סוד אכילה:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

שער יום הכפורים – פרק ד:

ועתה נבאר ענין השתייה, הנה ה' ענוים הם, ואם תמנה שתייה הרי ו',

אך לפי שהשתיה בכלל האכילה אינן אלא ה' לבד. והענין,

כי הנה האכילה הוא סוד אותן הז' יודין של ע"ב ואהיה דיודין,

ועם ב' יודי"ן של א' דאהיה, הרי מ"ן, והרי אותיות מ"ן ומים, הכל ענין א',

הרי כי האכילה ושתייה הכל ממקום א'. גם הז' יודין הראשונים הם שתייה ג"כ,

שהם גי' יין, אמנם אמרו שתייה בכלל אכילה, ולא אכילה בכלל שתייה,

והוא, כי אותיות מ"ן שהם אכילה, הם יותר כפשוטין, ד' ביודין דע"ב הוא מ',

 וה' יודין דאהיה הם נ', הרי מ"ן כסדר. אך במלת מים, אינן כסדרן, ולכן אמרו שתיה בכלל אכילה.

והנה אכילה ושתיה ממקום אחד באים, רק האכילה שנטחנה בשיניים נמתקה.

אך השתיה שלא נטחנה, היא צריכה להמתיק בשפתיו כנ"ל ע"י בומ"ף.

 ודע, כי אכילה להיותה יותר גדולה,

לכן אין מציאותה רק שמות העליונים הויה ואהיה מן הט' יודין שבהם.

אך השתיה היא מכל כללות השמות, שהם ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שהם גי' רל"ב,

והג' מלואים דג' אהיה דיודין דההין דאלפין, שהם גי' תנ"ה, וכולם הם גי' תרפ"ז.

ושתיה גי' ש"ת י"ה, יש ביניהן כ"ח יתרים, מנין ח"ך,

הם סוד השתיה שאינן נטחנות בשיניים כמו האכילה רק בחיך שהוא כ"ח, 

הרי שתיה גי' תרפ"ז וכ"ח:

אמנם נבאר זה יותר ונאמר, כי אותיות שתיה הם ת' למעלה, וש' למטה.

 י' למעלה ה' למטה. ותחלה נבאר ש"ת, כי ח"ך העליון הוא חכמה,

לכן יש בו אות ת'. והענין כי שם כללות רל"ב, של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם ד' הויות,

ואם תסיר רל"ב מן ת', נשאר קס"ח, והם ב"פ אחה"ע. אחה"ע בבינה,

אחע"ה בחכמה, ושניהן נכללין כאן:

והנה אותיות אחה"ע, הם דוגמת השתייה, שהם אותיות גרונית שאין בהם טחינה ולעיסה,

 הרי רל"ב וב"פ אח"הע גי' ת', ומב' אחה"ע אלו נמשך,

א' מהם בבינה שהוא הגרון, והב' נמשך אל החניכים, כי חנו"ך גי' פ"ד כמנין אחה"ע,

 והוא סוף החכמה, והש' היא למטה, והוא סוד ג' מלוי אהיה שהוא בבינה, אך התחתון,

והם עולין תנ"ה, והש' מהם הוא בכאן, ויתירים עוד קנ"ה,

הוא סוד כי מהם נעשה הקנ"ה היורד לריאה, שהוא שואב מבחוץ השתייה,

ונמשך אל תוך הריאה, כי הריאה שואבת כל מיני משקה,

אך אינם נכנסין בתוך פנימית הקנה. ואותיות י"ה, הם י' למעלה, ה' למטה,

 והענין – כי בד' הויות, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שבחך העליון, יש בהם ט' יודין והם סוד מים,

 ואם תשים י' של שתייה הרי ימים. ולמטה בג' מלואי אהיה, יש ה' יודין,

ואם תשלים ה' של שתיה הרי י' יודין, כי כבר ידעת, כי

כל מים, הם גבורות גשמים, וה' זו היא ה' מן אלהי"ם, אשר ה' זו מצטרפת עם י' שאצלה,

הרי ה"פ י' גי' נ', והרי הכל הם י' יודין, והם גי' ימים. הרי ב"פ ימים,

אחת למעלה ואחת למטה:

והנה הם סוד מים עליונים זכרים, מים תחתונים נקבות,

והלשון הוא הרקיע, המבדיל בין מים למים. והנה כל המים עליונים הם סוד יודין,

שבד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כנ"ל. ומשם אהי"ה דמלוי יודין כנ"ל,

משם מתחילין מים תחתונים, כנודע כי סדרן יודין אלפי"ן ההי"ן,

 וזהו ויה"י מבדיל בין מים למים, כי אהי"ה דיודין יוצא ממנו שם א"ל,

שהם גי' יודי"ן ואל"ף, והוא גי' ויהי. גם שם אחרון הוא בההין,

אשר הוא סיום כל המים, וז"ס ולמקוה המים קרא ימים,

שהוא אהי"ה דההין תחתון לכולם ומקוה לכולם, אשר אהיה בההין זה, גי' מקו"ה.

והנה בארנו, כי ב"פ הם ימים ימים. אמנם נמצא,

שהם ד"פ י"ם י"ם י"ם י"ם. והענין – כי הרי אח"כ, מב' י"ם י"ם הראשונים שהם זכרים,

נעשה חו"ב של ז"א, כי חכמה הוא ים, ובינה היא מ"י, הרי ימים. וימים תחתונים חו"ב דנוקבא דז"א,

הרי בארנו מלת אכילה ושתיה היטיב:

אמנם השאר, עדיין לא ביאר לי פתרם מורי ז"ל אלי, רק בקיצור, עכ"ז

 רצוני לבאר תחלה הואיל ואתא לידן מאמר הסבא, על שארה כסותה וענתה,

 נבאר אותה – הנה שארה, כבר נתבאר היטיב. וענתה, הוא סוד הזווג,

 והנה טפת הזווג אינו כמו המזון, שיורדת מן הע"ב ואהי"ה, שהם רק ז' יודין.

אך אלו כוללים כולם, כי בארנו לעיל, כי יש ד' אהי"ה במלוים, נגד ד' אותיות הוי"ה,

ב' הראשונים ביודין, הג' באלפין, הד' בההין. אמנם הראשון של אהי"ה ביודין,

 בהתחברם עם שם ע"ב דיודין, כנ"ל בסדר האכילה, ויהיה בהם ז' יודין, והם ע' של ענתה.

 וג' אהיה האחרים הם גי' תנ"ה, הרי כולם גי' ענתה. וענתה הוא גי' י"י צבאות, והענין,

 כי הזווג נמשך מנה"י, הנקראים צבאות. ובאלו נה"י דבינה,

הם סוד ג' מלואי אהי"ה, דיודין ההין אלפין כנ"ל,

וכשתחברם עמהן הויה אהיה דיודין העליונים הנמשכים שם, אז נעשה י"י צבאות:

והנה כמו שיש עונה זה בבינה, כן היא במלכות, לכן ב"פ ענתה גי' תשמיש,

לרמז, כי כשיש ב' עונות, שהם עונת ז"א עם רחל, ועונת אבא עם אמא,

אז יש תשמיש. אך כשאינה רק א' לבד, שהיא עונה עליונה שהיא בינה, ולא יש עונה ב' של זו"נ,

 אז אנו אסורין בתשמיש המטה, הרי נתבאר תשמיש:

(מהחברים – תשמיש המטה בא"ת ב"ש, בגי' אלהים במילוי ההין. וידוע,

כי תינוקות שנענשו בימי אלישע, נולדו כולם מביאה האסורה ביום הכפור,

 לפי שפגמו אבותיהן בב' ההין, כפורים תרי משמע, כמ"ש זהר.

 ונענשו הבנים ע"י ב' דובים, שנתלבשו בהם לילית ומחלת,

וכבר חטאו אבותיהם ג"כ במעשה שפן וארנבת, לפיכך כתיב,

 ותצאן שתים דובים, שהיו מתהפכות והם זכרים לנקבות):

נעילת הסנדל של עור בי"ה אסור, דע, כי הקליפות הם מנעל השכינה,

 והוא סוד פסוק והדריך בנעלים. וגם ז"ס, על אדום אשליך נעלי.

 ואע"פ כי גם יש לה מנעלים אחרים, והוא סוד מטטרון וסנדלפו"ן,

 אמנם הם נעלים של שבת וי"ט. אמנם לטעם הנ"ל,

התחייבנו ביה"כ ללכת מלובשים בגדי מלכות ויחפים, וסוד הענין,

 כי אז עולה המלכות עד הבינה בסוד הכפורים, ב' כפורים,

אמא וברתא, כנזכר פרשת פנחס דרל"ג, להורות שאז אינה ננעלת בשום מנעל,

רק שעולה כולה למעלה, ואין בה תפיסת החיצונים כלל,

כנודע כי השטן גי' שס"ד חסר יום א' מימי השנה, והוא יום הכפרים,

שאין בו אחיזה להחצונים, ולהורות זה, נאסר המנעל. אמנם לא נאסר רק מנעל עור,

שהוא סוד כתנות עור של אדה"ר, משכא דחויא,

שהוא החומר הזה, שהוא מצד הקליפות, כנודע אשר עליהן נאמר רגליה יורדת מות,

אלו לבד נתבטלו, ואין כאן מקום ביאורו.

אמנם שאר מנעלים מותרים, כי גם מנעל הקדושה לא נתבטלו ח"ו,

 שהם מטטרו"ן וסנדלפון:

צמח – נ"ל, מפני שאותו החטא הגורם כתנות עור, וגם נמשך המיתה וכל החרבן,

 לכן דין הנ"ל שייך גם באבל, ובט' באב אסור ג"כ במנעלים של עור:

נעל, גי' אהי"ה דמלוי ההי"ן, שהוא קנ"א כמנין מנעל ע"ה. סנדל, גי' קמ"ד,

 רבוע דב"ן, שהם קד"ם. סנדל גי' אהי"ה דאלפי"ן קמ"ג ע"ה:

סיכה, הוא כוללת אכילה ושתיה, כי אמרו במשנה, מנין לסיכה שהיא כשתיה ביה"כ וכו',

וכשמן בעצמותיו. והענין, כי הוא נמשך מן אכילה ושתייה, שהם אותיות מן,

 והנה השם בחילוף מצפ"ץ, גי' ש', ועם מ"ן העליון הוא שמן, וזהו כשמן בעצמותיו:

מהחברים – סיכה עם המלה, גי' אל אדנ"י, בשמ"ן שגי' מצפ"ץ תמורת הוי"ה בחלוף,

ויורה שהוא מעלה גדולה לפיכך אתי באתכסיא. מ"ן הם ד' יודין דע"ב, וג' דקס"א,

וב' יודי"ן שבאלף שצורתו יו"י. אהי"ה גי' בי"ט, שהוא שמן בא"ת ב"ש:

רחיצה גי' י"ב הויו"ת, וכן קס"א קנ"א עם כולל א'. רחיצה גי' שי"ג,

והוא שד"י ע"ה, והוא סוד ב' אהי"ה ביודי"ן ובההין, כי שניהם גי' רחיצה ע"ה.

והענין, כי שם אהיה בההין היא המקו"ה, כי כן אהיה דההי"ן גי' מקוה. ושם אהיה ביודין,

 המים שבתוך המקוה, כי לעולם המים נמשכין ממילוי יודי"ן,

ויען אשר המלכות ניזונית ביום זה, מה' קולות פנימית, בסוד הבל,

 לכן אומרים ביום זה בשכמל"ו בקול רם להמשיכם ע"י קולות אלו. סדר שחרית דיה"כ – בברכת השחר אין לומר שעשה לי כל צרכי, כי יום זה אסור בנעילת הסנדל. ובמזמור ממעמקים,

 יכוון לעומק מערב, ועיקר כוונתו לתקן המלכות דנוקבא. בעמידה דלחש,

 רחל עולה לחו"ג דבינה. ובחזרה עולה רחל לדעת דבינה. ומוציאין ס"ת,

 וקורין ו' גברי, כי הנוקבא שהיא סוד ז' כנודע, עלתה באימא כמש"ל.

אח"כ מתפללין מוסף בלחש, ורחל עולה לחו"ב דבינה, ובחזרה לכתר דאימא, כמש"ל,

לכן אומרים קדושת כתר במוסף זה, וישאל באי"ה,

התפלה הנזכרת בסדר תפלת ר"ה ע"ש היטב:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

ועתה נבא לתפלת העבודה דיום הכפורים,

וחברה יוסי בן יוסי כ"ג, ששימש בבית שני כנודע,

והיא מיוסדת על סדר א"ב,

"אתה כוננת עולם מראש, יסדת תבל, והכל פעלת,

ובריות בו יצרת. "בשורך עולם תהו ובהו וחשך על פני תהום,

 גרשת אופל והצעת נגה. "גולם תבנית מן האדמה יצרת, ועל עץ הדעת אותו פקדת.

 "דברך זנח, ונזנח מעדן, ולא כליתו למען ארך אפיך

"הגדלת פריו, וברכת זרעו, והפריתם בטובך, והושבתם שקט.

"ויפרקו עול, ויאמרו לאל סור ממנו, והסרות יד, כרגע אומללו כחציר.

"זכרת ברית לתמים בדורו, ובזכותו שמת לעולם שארית.

"חק ברית קשת למענו כרת, ובאהבת ניחוחו, בניו ברכת.

 "טעו בעשרם, ובנו מגדל, ויאמרו לכו ונעלה, ונבקע הרקיע להלחם בו.

 "יחיד אב המון, פתאום כככב זרח מאור כשדים, להאיר בחשך.

 "כעסך הפרת בשורך פעלו, ולעת שיבתו לבבו חקרת.

"לוית חן ממנו הוצאת, טלה טהור מכבש נבחר.

"מגזעו איש תם הוצאת, חתום בבריתך מרחם לוקח.

"נתת לו י"ב שבטים אהובי עליון, עמוסים מבטן נקראו.

 ס"שמת על לוי לוית חן וחסד, ומכל אחיו כתר לו עטרת.

 "עמרם נבחר מזרע לוי, אהרן קדוש ה' לשרתך קדשת.

 "פארתו בבגדי שרד, ובקרבנותיו הפר כעסך.

 "ציץ ומעיל חשן ואפוד כתנת ומכנסי בד מצנפת ואבנט.

"קרבנות פרים, ועולות כבשים, ושחיטת שעירים, ונתוח אלים.

 "ריח קטורת רוקח מרקחת, וביעור גחלים וזריקת דם וכפרת יושר.

 "שועת קטורת ותפלות אמת, וקדושתו מכפרת עונותינו.

 "תוכן בוץ ועריכת אבן חגור בכולם, כמלאך משרת,

ואחר כך מתחיל בסדר תשר"ק – "תכנת כל אלה לכבוד אהרן,

כלי כפרה לישראל שמתו,

 ועל ידו סליחת עון נתת. תחת אהרן מגזעו יעמוד לשרת לפניך ביום הסליחה.

תורת מעשה ועבודת היום, ז' ימים בזבולינו ילמוד,

ומזין עליו ג' וז' "שלומי זקני עם, וחכמי אחיו הכהנים,

תמיד יסובבהו עד בא יום העשור.

וערב יוה"כ שחרית, משביעין אותו במי ששכן שמו בבית הזה,

 שלא ישנה דבר מכל מה שאמרו לו, שמא יש בלבו צד מינות,

הוא פורש ובוכה על שחשדוהו, והם פורשים ובוכים שחשדו למי שמעשיו סתומים,

שמא אין בלבו כלום. ואומרים לו – "ראה לפני מי אתה נכנס, למקום אש להבת שלהבת.

"קהל עדתינו עליך יסמכו, ועל ידך תהא סליחתנו.

"צווהו והרגלוהועד בא יום העשור,

 וערב יו"הכ היו מעמידין אותו בשער המזרח, ומעבירים לפניו פרים ואילים,

כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה. "פרשו לו סדין של בוץ, בהגיע עת שחיטת כבש התמיד,

 לעשות מחיצה בינו ובין העם. "עשה מצוה באימה ויראה, ובודק עצמו מחוצצי טבילה.

"שש על מצוה, לקיים דתו, ופשט בגדי חול, וירד וטבל, ועלה ונסתפג, כמו שהוזהר.

 "נתנו לו בגדי זהב, ולבש וקדש דיו מקיתון של זהב.

"מיד מקבל את כבש התמיד, ושוחט בו רוב שנים, ומניח כהן אחר לגמור השחיטה,

ומקבל את הדם וזורקו על המזבח כמצותו. "לפנים להיכל יכנס, להטיב ה' נרות,

 ולהקטיר קטרת הבקר, והטיב את ב' הנרות הנשארות,

ויצא והקריב את הראש ואת האברים כמצותן, ומקטיר מנחת התמיד כמשפטה.

"ככל יום יעשה מנחת סלת ומנחת חביתין. "ינסך את היין בכל כלי שיר,

 ואחר התמיד מקריב פר העולה, וז' כבשים של מוסף היום,

וביום השבת מקריב קודם מוסף היום, שני כבשים של מוסף שבת,

ובא מיד לבית הפרוה, ובקדש היתה, ויפרשו לו סדין של בוץ בינו לבין העם כבראשונה.

 "טרם יפשוט בגדי זהב, מקדש בנקיות ידיו ורגליו. "חל ופשט בגדי זהב,

 וירד וטבל כמו שהוזהר, ועלה ונסתפג. "זהבים מעביר ולבנים לובש, שעבודת היום בבגדי לבן.

"ומיהר וקידש ידיו ורגליו, ובא לו תחלה אצל פרו, ופרו היה עומד בצפון כנגד,

 בין האולם ולמזבח, ראשו לדרום ופניו למערב, והכהן עומד במזרח ופניו למערב.

 "הוא עומד באימה לפני אל עליון, ואומר עליו דברי וידוי, וסמך ב' ידיו עליו והתודה:

וכך היה אומר – אנא השם, יהו"ה, חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי. 

אנא בשם, יהו"ה, כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים,

שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי, ככתוב בתורת משה עבדך,

 כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יהו"ה תטהרו:

והכהנים והעם, העומדים בעזרה, כשהיו שומעים את שם המפורש, יו"ד ה"א וא"ו ה"א,

 יוצא מפי כ"ג בקדושה וטהרה, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים בשכמל"ו.

 ואף הוא היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים, ואומר להם תטהרו.

 ואתה בטובך מעורר רחמיך, וסולח לאיש חסידך.

דרך ובא לו לשער נקנור, והוא למזרח עזרה, לצפון המזבח,

 הסגן מימינו, וראש בית אב משמאלו, ושם שני שעירים פניהם למערב,

ואחוריהם למזרח, א' לימינו וא' לשמאלו.

טרף בקלפי, והעלה ב' גורלות, גורל ימין כשהוא של שם, יתנהו על השעיר,

ואומר לה', יהו"ה חטאת, נ"א יהו"ה. והכהנים והעם העומדים בעזרה,

כשהיו שומעין את השם המפורש יוצא מפי כה"ג בקדושה ובטהרה,

שם מ"ב דאנא בכח כו', ושם מ"ב דמ"ה, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם,

 ואומרים בשכמל"ו. ואף הוא היה מתכוון לגמור את השם נגד המברכים ואומר להם תטהרו:

בשעיר עזאזל לשון של זהורית, משקל ב' סלעים, בין קרניו יקשור,

 ויעמידהו בשער המזרח נגד בית שלוחו.

 אף בשעיר שהוא של שם, יקשור לשון של זהורית נגד בית שחיטתו בצווארו,

ובא לו שניה אצל פרו, ואומר עליו וידוי ביתו, ווידוי אחיו הכהנים,

וסמך ב' ידיו עליו והתודה:

וכך היה אומר, אנא השם, יהו"ה, חטאתי עויתי פשעתי לפניך,

אני וביתי ובני אהרן עם קדושך. אנא בשם יהו"ה, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים,

שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך, ככתוב בתורת משה עבדך,

 כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יהו"ה. וגם יכוון כאן מ"ב דס"ג, תטהרו:

והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעין את שם המפורש יוצא מפי כה"ג בקדושה ובטהרה,

 היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים בשכמל"ו.

 ואף הוא היה מתכוין לגמור את השם נגד המברכים,

 ואומר להם תטהרו, ואתה בטובך מעורר רחמיך, וסולח לשבט משרתיך:

ומעתה נתחיל כ"ב בסדר א"ב.

 "אחר וידוי שקד בעצמו לעשות חטאתו וחטאת העם.

"בדק סכין, ושחט פרו רוב שנים, ומרק אחר שחיטה, וקיבל דמו במזרק טהור.

"גם לחבירו יתן מיד למרס בדמו שלא יקרוש.

"דם זה הניחו ביד מי שממרס בו על הרובד הד' של היכל מבחוץ,

 ונטל מחתה של זהב אדום קלה מחזקת ג' קבין, וידה ארוכה ועלה לראש המזבח, ופינה גחלים שמחציתן גחלת, ומחציתן שלהבת, אילך ואילך, וחתה מן הלוחשות מצד מערב המזבח.

"הורידה מלאה גחלי אש לוחשות, והניחה על הרובד הד' שבעזרה, הוציאו לו כף ריקן, ומחתה מליאה קטרת דקה מן הדקה.

 "וחפן ממנה מלא חפניו, לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות, ונתן לתוך הכף, ונותן בימינו המחתה של גחלים. ובשמאלו הכף של קטרת.

 "זרז עצמו ונכנס לקדשי הקדשים עד שמגיע לארון, והניח המחתה בין ב' בדי הארון, ובבית שני מניחו על אבן שתיה.

"חפן כל הקטרת שבכף בחפניו, ונתן על הגחלים לצד מערב, וממתין שם עד שנתמלא הבית כולו עשן

 "טהור לב פסע ושב לאחוריו, פניו לקדש ואחוריו להיכל, עד שיצא מן הפרוכת, ומתפלל בהיכל תפלה קצרה סמוך לפרוכת:יהי רצון מלפניך ה' או"א, שתהא השנה הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל, בכל מקום שהם, אם שחונה גשומה, ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לענין הגשם, בלבד בעת שהעולם צריך לו, ושלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה, ולא לעם אחר, שנה שלא תפיל אשה פרי בטנה, ושיתנו עץ השדה את תנובתם, ולא יעדי שלטון מבית יהודה:

"יצא ונטל דם הפר ממי שממרס בו, ונכנס למקום שנכנס, ועמד במקום שעמד, והזה ממנו לפני הכפורת בין בדי הארון, אחת למעלה, וז' למטה, ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה, אלא כמצליף:

וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע:

"יצא מקדשי הקדשים והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל.

 "כצאתו הביאו לו שעיר חטאת, שחטו וקבל דמו במזרק טהור.

"לפנים יכנוס להזות מדמו בין ב' בדי הארון כסדר דם הפר, אחת למעלה וז' למטה, ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה, אלא כמצליף:וכך היה מונה – אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. יצא והניחו על כן הזהב הב' שהיה בהיכל:

"

מיהר ונטל דם פר מן הכן שהניח עליו, וטובל אצבעו על כל הזיה, והזה ממנו על הפרוכת נגד הארון מבחוץ, אחת למעלה וז' למטה, ולא היה מתכוין וכו':

"

נחץ והניח דם הפר, ונטל דם שעיר, ועשה לדמו כאשר עשה לדם פר, והזה על הפרוכת נגד הארון מבחוץ, אחת למעלה וז' למטה, ולא היה מתכוין כו':

"שש ועירה דם פר לתוך המזרק שבו דם השעיר, ונתן את המלא בריקן, כדי שיתערבו יפה זה בזה, ובא ועמד לפנים ממזבח הזהב, בין המזבח והמנורה, ומתחיל להזות מדם התערובות.

"על ד' קרנותיו יתן כסדרן, מתחיל מקרן מזרחית צפונית, ומסיים בקרן דרומית מזרחית, וחותה הגחלים והאפר שבמזבח הזהב הילך והילך, עד שמגלה זהבו, ומזה מדם התערובות על טהרו של מזבח ז' פעמים:

"פסע ויצא לצד דרום חוץ לאולם, ושפך את השיריים על יסוד מערבי של מזבח החצון.

 "צעד ובא לו אצל השעיר המשתלח לעזאזל להתודות עליו אשמת קהלו, וסמך ב' ידיו עליו, והתודה:

וכך היה אומר, אנא השם יהו"ה, חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל, אנא בשם יהו"ה, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים, שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יהוה, ויכוון כאן מ"ב דע"ב ומ"ב דקמ"ג, תטהרו:

אכתריאל, והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעין את השם המפורש יוצא מפי כה"ג בקדושה וטהרה, היו כורעין ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים בשכמל"ו. ואף הוא מתכוין לגמור את השם נגד המברכים ואומר להם תטהרו. ואתה בטובך מעורר רחמיך וסולח לעדת ישורון:

"קרא לאחד מן הכהנים המזומן מאתמול להוליכו, ומסרו לו והוליכו אל ארץ גזירה למדבר שמם, וכשהגיע לצוק, חולק לשון של זהורית, חציו קושר בסלע, וחציו בין קרניו, דחפו בב' ידיו לאחוריו. והוא היה מתגלגל ויורד, ולא היה מגיע לחצי ההר, עד שנעשה איברים איברים, ואומר כך ימחו עונות עמך בית ישראל:

רץ לו אצל הפר ואצל השעיר הנשרפים, וקרען, והוציא אימוריהן, ונתנם במגיס להקטירן ע"ג המזבח, ובשרן קלען במקלעות, ומשלחן ביד אחרים להוציאן לבית השריפה

:

"שב לעזרת נשים, אחר שהגיע השעיר למדבר. מברך לפניה לקרות בת"כ הפרשה אחרי מות, ובאך בעשור, וגולל ס"ת ומניחו בחיקו, ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן. ובעשור שבחומש הפקודים קורא ע"פ, ומברך אחריהם ח' ברכות – על התורה, ועל העבודה, ועל ההודאה, ועל מחילת העון, ועל המקדש, ועל ישראל, ועל הכהנים, ועל שאר התפילה:

"תכן צעדיו ובא לבית הטבילה, וקידש ידיו ורגליו, ופשט בגדי לבן, וירד וטובל, ועלה ונסתפג, הביאו לו בגדי זהב, ולבש, וקדש ידיו ורגליו, ועשה שעיר הנעשה בחוץ, שהוא ממוסף היום. ובשבת עורכין לחם הפנים, ומקטיר הבזיכין, ועושה מנחת המוספין, ונסכיהם כמשפטן. ואח"כ מקריב את אילו ואת איל העם, ואח"כ מקטיר אימורי החטאת, ועושה מנחת המוספין ונסכה. ואח"כ מקריב תמיד של בין הערבים ומנחתו, והנסכים ומותר מנחת חביתין ועושה אותן כהלכתן:

אחר כלותו עשות כל אלה, עוד בא לו לבית הטבילה, ומיהר וקידש ידיו ורגליו, ופשט בגדי זהב, וירד וטבל, ועלה ונסתפג, הביאו לו בגדי לבן, ולבש, וקידש ידיו ורגליו, נכנס לבית קדש הקדשים להוציא את הכף ואת המחתה שהכניס בשחרית:

ועוד בא לו לבית הטבילה וקידש ידיו ורגליו, ופשט בגדי לבן, וירד וטבל, ועלה ונסתפג,

 הביאו לו בגדי זהב, ולבש, וקידש ידיו ורגליו, נכנס להיכל להקטיר את הקטורת של בין הערבים,

 ולהדליק את הנרות של בין הערבים כשאר הימים, וקידש ידיו ורגליו, ופשט בגדי זהב,

 והביאו לו בגדי עצמו ולבש. ומלוין אותו עד ביתו.

וי"ט היה עושה לאוהביו בצאתו לשלום מן הקדש, אשרי העם שככה לו,

אשרי העם שה' אלהיו. ובכן כמו ששמעת תפלת כה"ג בהיכל, כמו כן מפינו תשמע ותושיע:

י"ר מלפניך שתהא שנה זו וכו', ועתה ה' אלהינו חרב מקדש, ובטלה העבודה,

אין לנו לא אשם וכו', ואתה אמרת ונשלמה פרים שפתינו, יהי רצון מלפניך ה' או"א,

שיהיה שיח שפתותינו, חשוב ומקובל לפניך,

כאלו הקרבנו היום קרבנות חובתינו לפניך, ונאמר זאת התורה לעולה וגו',

ונתת לנו ה' אלהינו את יום הכפורים הזה וכו', וירבה בסליחות ותחנונים. ובזה נשלם סדר העבודה: