בשבת כנודע. ואחר בהמ"ז תחזור לקחת ב' אגודות של הדס בב' ידיך ותחברם יחד בכונה הנ"ל

ותאמר זכור ושמור בדבור אחד נאמרו

ואח"כ תברך ברכת עצי בשמים ותריח:

ונבאר כוונת הריח אשר ייעדנו לעיל לכתוב ביאורו בכאן וכוונה זו איננה פרטית לזמן הזה אבל בכל פעם שתריח איזה ריח טוב בכל זמן מהזמנים

תכוון כונה זו ואף אם הוא מיני בשמים אחרים

 שאינם מין הדס וזה עניינה.

 

והנה היסוד של כוונה זו מיוסד

על ד' תיבות אשה ריח ניחוח לה'

אבל סדרן כפי הכוונה זו הוא באופן זה

ריח ניחח אשה לה':

דע כי ענין הריח הוא בחי' הגבורות' המתפשטות למטה שחוזר' להתמתק בשרשם בסוד הריח

כי הנה מקום ה' גבורות' הוא בה' מקומות כנז'

באדרת נשא והם חוטמא פומא דרועין ידין אצבען וחוטמא הוא העליון שבכולם

וכשהגבורות ' מתקבצו' ועולות ונכנסות

בסוד הריח דרך נקבי החוטם

 הנה הם עולו' עד המוח הנקרא דעת

אשר שם עטרא של גבורה' שהיא שורש כל

ה ה' גבורות כנודע ואז הם מתמתקים שם כנודע

כי אין הדינין מתמתקים אלא בשרשם וכמבואר אצלינו בסוד פרה אדומה:
,,,,,,,,,............,,,,,,,,,
ועתה נבאר פרטי המדריגות שיש בענין הריח

כי הלא ה ריח עצמו קודם הכנסו תוך החוטם אז הוא בבחי' א' ואז נקרא ריח בלבד

והוא ענין הדינין שהוא בחי' האחורים הפשוטי' משם אלקים כזה א' אל אלה אלקי אלקים שהם בגי' ר'

ועם ה' אותיו' פשוטות של אלקים ועם י"ג אותיות במילואו הרי הכל בגי' ריח וזו מדריגה א'.

ואחר כניסתם אל תוך החוטם נק' ניחח מלשון נחת רוח כי אז מתחילים להתמתק כנודע ענין חרון אף

שענינו הוא יציאת הדינין מן החוטם ולחוץ

בסוד כי אז יעשן אף ה' כו' ובסוד ויחר אף ה' בם וילך

כנז' באדרא וההיפך בכניסתם אל תוך החוטם

כי אז מתקמטים הגבורות ומתקבצים שם

ואינם מתפשטות לחוץ לעשות דין בעולם.

 

והנה החוטם יש בו ב' נקבי האף

ובהכנם ה ריח זה אל תוך החוטם מתחלק לב' הבלים

דרך ב' נקבים והנה ב"פ הבל הוא בגי' ניחח

עם ב' הכוללים שלהם

 

ואח"כ עולה ה ריח מדריגה ג' דרך

האמצעיו' המצח

 כי החוטם הוא קו מישור כנגד אמצע המצח

 

והנה מוח הדעת הוא ממש עומד כנגד המצח וכמבואר אצלינו בענין נתינת אפר מקלה במצח במקום הנחת תפילין  כי שם עומדים הגבור'ות

אבל המצח עצמו הוא למטה ממקום זה.

 

וזהו טעם היות המצח מקום גילוי הדינין כנז'

בב' האידרות כי יש שם כ"ד בתי דינין במצחא

בסוד ומצח אשה זונה כו'

 ולכן ריח הגבורה ' עולה עד המצח

כי שם ג"כ הוא שרשם כנז'

ובהיותו עולה שם נק' בחי' אש"ה שהוא שם אלקים במילוי יודין שהוא בגי' שין ועם ה' אותיותיו הפשוטות ועם השם עצמו הרי הוא בגי' אש"ה.

אח"כ עולה הריח מדריגה ד'

והוא עד המוחין עצמם

ואותם ב' ההבלים הנכנסים דרך שני נקבי החוטם

 שהם בגי' ניחח כנ"ל הנה הם עולים עד המוחין שהם בחי' ד' הויות עסמ"ב הנכללים

בד' אותיות הויה

א' והם סוד חו"ב וב' עטרין דדעת חו"ג.

והנה אותיות ניחח הם כמספר אות למד במילואה

של ליהו' והויה עצמה הם ד' מוחין הנז':

עוד מצאתי כתוב בשינוי ובאופן אחר וז"ל ניחח הוא חילוף אלקים באותיות הקודמות והוא אכדט"ם והם בגי' ע"ד ועם ב' נקבי האף הרי הם ע"ו כמנין ניחח. לידוד הנה הלמד מנין ניחח כאמור למעלה וההויה תמורתה מצפ"ץ והוא

בגי' ש' והה' אותיו' ע"ה הם הא' והה' של אשה

וכוונת הריח הוא לעלות הקדושה מן העשיה ליצירה

כל החלקים שנשארו בעשיה.

 

גם מנהג טוב הוא לקרות בכל ליל שבת אחר

ברה"מ כל מס' עירובין ויכוין אל סוד ע"ב (דיודי"ן)

רי"ו שהם אותיות עירוב

 .....,,,,,,,,,,.....