סודות והלכות ספר התורה בשבת, מהזוהר פרשת ויקהל,

סודות ספר התורה בשבת

ותפילות השבת. וסוד ההלכה

:::::::::::............:::::::::::

זוהר  פרשת ויקהל        סעיפים רז' עד רנו'

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

...................

תפילת השבת של עם הקדוש.

ג' תפילות נמצאים ביום הזה

כנגד ג' שבתות,

בינה ז"א ומלכות, השולטים ביחד. וכולם אחד.

 

 וכיוון שבאו העם הקדוש לבית הכנסת,

 אסור לעסוק אפילו בצורכי בית הכנסת אלא

בדברי תשבחות, תפילה ותורה

.

) ומי שעוסק בדברים אחרים ובדברי העולם,

זהו אדם שמחלל שבת, אין לו חלק בעם ישראל.

 שני מלאכים ממונים ע"ז ביום השבת,

והם שׂמים ידיהם על ראשו, ואומרים, אוי לפלוני,

שאין לו חלק בהקב"ה.

 וע"כ צריכים להשתדל בתפילות ושירות ותשבחות

לאדונם, ולעסוק בתורה

 

.

רט) היום הזה הוא יום של הנשמות,

שמתעטר צרור של הנשמות, הבינה.

וע"כ משבחים בתשבחות התשבחה של הנשמה,

 נשמת כל חי תברך את שִמך ה' אלקינו

 ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרךָ.

 ואין תשבחה אלא מצד הנשמה והרוח. והיום הזה עומד ברוח ובנשמה, ואינו של הגוף

.

רי) התשבחה של מדרגה אחרת עליונה,

שהוא יום, השמש הקדוש, ז"א, אור של יום,

היא ברכת יוצר אור, אור המאיר, שממנו ניזונים

ומאירים כל הצבאות והמרכבות וכוכבים ומזלות,

וכל אלו השולטים על העולם

.

השבח של עוה"ב, בינה, ביום הזה,

אל אדון על כל המעשים.

(לפי סדר א-ב' המזמור נגד כ''ב האותיות)

והשבח הוא בכ"ב  אותיות עליונות הקדושות,

 המתעטרות באבות, חג"ת,

ובמרכבה העליונה הקדושה, בינה

 

ריב) אותיות קטנות הן כ"ב אותיות של עולם התחתון,

 מלכות, שהם, אל ברוך גדול דֵעה.

 ואין בין מילה למילה רווח אחר,

 אלא רק אות אחת מכ"ב אותיות רשומה בכל מילה:

אל ברוך גדול דעה.

 

 ובעולם העליון, בינה, יש רווח וצדדים קדושים בין אות לאות. כי בא' יש חמש מילים, אל אדון על כל המעשים. ובב' יש חמש מילים, ברוך ומבורך בפי כל הנשמה. ובג' יש ארבע מילים, גודלו וטובו מלא עולם. וזהו שבח על התשבחות, שאותיות עליונות של יום השביעי, בינה, משבח ואומר למלך העליון יוצר בראשית, חכמה

.

ששבח הזה עולה למעלה, שישים מרכבות עליונות שבגן עדן מזדווגים ולוקחים השבח ההוא מעם הקדוש, ומעלים אותה להתעטר בה בכמה מרכבות עליונות, שהממונים וכל הצדיקים שבגן עדן, כולם מתעטרים בשבח הזה, וכל אלו המרכבות,


וכל אלו נשמות הצדיקים, כולם עולים בשבח הזה עד הכיסא, המלכות

.


כשהשבח מגיע למלכות, הנה השבח הזה שאומרים כל ישראל, עומד שם, עד הזמן שאומרים ישראל קדושה עליונה של מוסף: כתר ייתנו לך.


ואז יש עלייה לאלו שלמטה לעלות למעלה, שמלכות עולה לאמא, בינה,


וז"א עולה לאבא, נקודה עילאה,


כדי שהכול יתאחד למעלה באו"א, להיות כולם אחד. ואז נמצא שהשבח הזה,


אל אדון, שכבר עלה עם המלכות לבינה, אומרת אותו הבינה למלך העליון, חכמה.


זוהי תשבחה העולה על כל התשבחות

.

מכאן והלאה הוא סדר התפילה כמו בשאר הימים


. עד, ישמח משה. שמחת מדרגה עליונה, ת"ת, הנקרא משה, והוא יעקב, עיקר האבות,


קו המכריע המייחד חו"ג, אברהם ויצחק. שהוא שמח בחלקו, במלכות.


כשהכיסא, המלכות, עולה אליו ולוקח אותה, ומתחברים יחד. וזהו שמחת תורה שלמעלה, תושב"כ, ת"ת,


השמח בתורה שלמטה, תשבע"פ, המלכות, ומתחברים זה בזה



כיוון שהתחברו יחד


, צריך האדם לכלול בשמחה ההוא את עם הקדוש,


ולומר, ישמחו במלכותך שומרי שבת.

 

סוד ספר התורה ביום הזה.

כמ"ש, ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש, ושֹוֹם שֶכל ויבינו במקרא. שהסוד של הפסק הטעמים והמסורת וכל אלו הדיוקים, וסודות עליונים, הכול נמסר למשה מסיני. אם התורה נמסרה למשה בכל אלו הדיוקים, למה ספר תורה,


שהוא בכל הקדושות האלו, חסר מכל אלו התיקונים והסודות שנמסרו למשה בתורה

 

אלא כשהכיסא הקדוש, המלכות,

מתעטר ונכלל בתושב"כ, ת"ת, אז כל אלו הצורות וכל אלו טעמים ומסורות,


כולם נכנסים גנוזים ונרשמים

בתוך כיסא הקדוש מהת"ת.

 

 ואלו הצורות שהכניס תושב"כ, ת"ת, בתשבע"פ,

המלכות, היא מתעברת מהם,

 כאישה המתעברת מזכר.

 ונשארו אותיות עליונות שבתושב"כ לבדן בקדושתן

 בלי שום צורה. ולהראות בבית הכנסת,

 

כי הכיסא, המלכות, מתברכת ומתעטרת מתושב"כ ובמלכות הכניס כל אלו


הצורות הטעמים והמסורות,

 והיא מתקדשת ממנו.

וצריך להראות באותיות לבדן כראוי

 

 

ואז מתקדש הכול בקדושה העליונה כראוי.

כש"כ ביום שבת. ביום הזה צריכים לעלות לתורה

שבעה אנשים

כנגד שבעה קולות, חג"ת נהי"מ של ז"א,

שהם סוד התורה, ז"א. ובזמנים ובמועדים

צריכים לעלות חמישה אנשים בתוך סוד הזה.

 

 כי עיקרם של שבע ספירות חמש, חג"ת נ"ה,

 ויסוד הוא כולל שלהם מצד המשפיע,

והמלכות כוללת אותם מצד המקבל,

 וביוה"כ שישה אנשים בתוך סוד העליון הזה,

 חג"ת נה"י של ז"א

 

 

חמישה של מועדים הם חמש מדרגות

חג"ת נ"ה, למטה ממדרגת אור הראשון,

שהיא בינה וג"ר,

אלא למטה בז"א, והם סוד התורה,

כי ז"א נקרא תורה. שישה של יוה"כ, הם ו"ק,

שמחשבים גם את הכולל שלהם, יסוד.

ואין כאן תוספת על ה"ס העיקריות.

שבעה של יום השבת, הם שבעה קולות,

שמחשבים גם את הכולל השני, מלכות.

והכול מרמזים על ספירות ז"א

 

.

על שלושה שבימות החול, הרומזים על

חג"ת דז"א, בר"ח התווסף אחד כנגד המלכות,

משום שהשמש, ז"א, מאיר בזמן ההוא ללבנה, מלכות.

וזה המוסף שבר"ח, נגד התוספת האמורה. בספר תורה

 צריך להישמע רק קול ודיבור אחד

.

) הסידור שעם הקדוש צריך לסדר ביום הזה,

ובשאר ימים שיש קריאת ספר תורה,

 הוא שצריכים לסדר ולתקן תיקון בכיסא אחד,

 הנקרא תיבה. כיסא צריך להיות בשש מדרגות

 חג"ת נה"י של מלכות, לעלות עליהם ולא יותר.

 

 שכתוב, ושש מעלות לכיסא, המלכות.

 ומדרגה אחת למעלה, כנגד החכמה שבה, היא התיבה,

 לשים עליה ספר התורה  ולהראות אותה לכל.

כי התיבה, חכמה של מלכות,

נותנת ראייה לספר התורה, ז"א.

שאין ראייה אלא במלכות

 

 

כשעולה שָם ספר התורה,

 אז צריכים כל העם לסדר את עצמם למטה,

 באימה וביראה ברְתֵת ובזיע, ולכוון את ליבם,

 כמו שהיו עומדים עתה על הר סיני לקבל התורה,

 

 ויהיו מקשיבים ויטו אוזניהם.

ואין רשות לעם לפתוח פיהם אפילו בדברי תורה,

וכש"כ בדברים אחרים. אלא כולם באימה,

 כמי שאין לו פה. כמ"ש, וכְפִתחוֹ עמדו כל העם.

וכתוב, ואוזני כל העם אל ספר התורה.

 

כשמוציאים התורה בציבור לקרוא בו,

נפתחים שערי השמיים של רחמים,

 ומעוררים את האהבה למעלה,

 וצריך האדם לומר כך.

 

 

ברוך שמו של ריבון העולם.

ברוך כִתרך ומקומך.

 יהי רצונך עם עמך ישראל לעולם,

שגאולת ימינך תראה לעמך בבית מקדשך,

 ולהשפיע לנו ממיטב אורך, ולקבל תפילותינו ברחמים.

 

יהי רצון מלפניך שתאריך לנו חיים בטוב,

 ושאני עבדך יהיה נפקד בין הצדיקים, לרחם עליי, ולשמור אותי ואת כל אשר לי,

ואשר לעמך ישראל.

אתה הוא הזָן את הכול ומפרנס את הכול. אתה הוא השולט על הכול.


אתה הוא השולט על מלכים,

 והמלכות שלך הוא. אני עבד הקב"ה,

שאני משתחווה לפניו ומלפני כבוד תורתו

בכל עת ועת.

 

לא על אדם אני בוטח, ולא על בני אלקים אני סומך, אלא על אלקים שבשמיים,


שהוא אלקים אמת,

 ותורתו אמת, ונביאיו אמת,

ומרבה לעשות חסד ואמת. בו אני בוטח,

 ולשמו הקדוש והנכבד אני אומר תשבחות.

 יהי רצון מלפניך, שתפתח ליבי בתורתך,

 ותיתן לי בנים זכרים עושי רצונך,

 ותמלא משאלות ליבי, ולב כל עמך ישראל,

לטוב, לחיים, ולשלום, אמן

.....:::::::::::.....

.

ואסור לקרוא בספר התורה,

אלא רק אחד לבד, וכולם מקשיבים ושותקים,

 כדי שישמעו דבריו מפיו,

כאילו קיבלו אותה עתה מהר סיני.

 

ומי שקורא בתורה, יהיה אחד עומד עליו,

 העולה לתורה, ושותק,

שלא יישמע אלא רק דיבור אחד בלבד

 ולא שני דיבורים.

 לשון קודש צריך להיות קורא אחד,

 והוא אחד ולא שני דיבורים,

 

ואם נמצאים שניים בספר תורה, הוא גירעון האמונה, וגירעון כבוד התורה נמצא בספר תורה.

 שצריכים רק קול אחד.

וכן צריך להיות מתרגם אחד, שזה קליפה ומוח,

 

 

 כי המתרגם הוא בחינת קליפה,

 והקורא בלשון הקודש הוא מוח.

 ואין מוח בלי קליפה

 

הכול שותקים ואחד קורא. כמ"ש,

וידבר אלקים את כל הדברים האלה.

הוא למעלה בראש ההר, וכל העם למטה. כמ"ש, ויתייצבו בתחתית ההר.

 וכתוב, ומשה עלה אל האלקים.

 הרי שהיה קורא אחד, ועולה לתורה אחד,

למעלה בראש ההר.

וכל העם בתחתית ההר מקשיבים ושותקים.

 וכך צריך להיות בספר תורה

 

הקורא בתורה צריך לשים ליבו ורצונו

לאלו הדברים שקורא.

כי הוא שליח אדונו בסדר דברים להשמיע לכל העם

שהרי הוא עומד כדימיון עליון,

 כמו הקב"ה במתן תורה.

 

משום זה מי שעולה לקרוא בתורה,

 צריך לסדר הדברים תחילה בביתו.

 ואם לא סידר,

 לא יקרא בתורה. מאין לנו?

 מאותו דיבור של הקב"ה,

 מטרם שהשמיע התורה לעם הקדוש.

כתוב, אז ראהּ ויספרהּ הכינהּ וגם חקרהּ

ואח"כ כתוב, ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה

 

הרי שמטרם שהשמיע אותה לאדם,

 סידר כל דיבור בפני עצמו.

 וכך מחויב כל קורא בתורה לעשות

 

אסור למי שקורא בתורה להפסיק פרשה

 או אפילו מילה אחת,

אלא במקום שפסק משה הפרשה לעם הקדוש, יפסיק.

ולא יפסיק דברי הפרשה של השבת הזו

 בפרשה של שבת אחרת.

 

כי בשעה שהפסיקו הפרשיות,

כל אחת ואחת התעטרה ועמדה לפני הקב"ה.

כיוון שהשלימו להפסיק הפרשיות של כל השנה,

 התעטרו לפני הקב"ה ואמרו,

אני משבת פלוני, אני משבת פלוני.



בשעה ההיא קרא הקב"ה ליופיאל הממונה העליון, ול-53 (גן) מרכבות הקדושות שתחת ידו,

 כנגד (גן)  פרשיות שבתורה,

 שהתמנו בשימוש לתורה.

 

 וכל מרכבה ומרכבה התמנתה.

מרכבה זו, על פרשה פלונית שבשבת פלוני,

ומרכבה פלונית, על פרשה פלונית שבשבת פלוני.

 וכל אחת ואחת משמשת אל התורה של השבת שלה,

 

 ואסור לנו לערב אלו באלו

ולא להכניס מרכבה במרכבה אחרת

 אפילו כמלוא שׂערה, ואפילו במילה אחת,

או אפילו באות אחת.

 

אלא כל אחת ואחת, כמו שפסק אותם הקב"ה,

כמו שהתעטרו לפניו. וכמו שהפקיד את המרכבות על

הפרשיות האלו, כל אחת ואחת על המשמרת שלה.

 

 

וע"כ כשמתעטר פרשה זו,

עולות המילים של הפרשה ההיא שנשלמה בציבור,

ומקבלת אותן מרכבה ההיא הממונה על הפרשה ההיא,

ומעלה אותן לפני הקב"ה.

ואלו המילים ממש עומדות לפניו, ואומרות,

אני פרשה פלונית שהשלימו אותי ציבור פלוני, כך וכך.

כלומר, אם כהלכתה או שלא כהלכתה.

 

אם נשלמה הפרשה כראוי לה,

עולות מילים אלו ומתעטרות על כיסא הקדוש, המלכות,

ומרכבה ההיא משמשת לפניה,

 

כל מרכבה ומרכבה משמשת

לפרשה של כל שבת ושבת,

כל מרכבה לפרשה שלה.

 וכולן מתעטרות בתוך כיסא הקדוש,

ועימהן הוא עולה להתייחד למעלה למעלה, לז"א.

ונעשה, הפרשה והכיסא וז"א, כלל אחד.

 

משום זה אשרי חלקו מי שמשלים הפרשה כל שבת

ושבת כראוי, כמו שהפסיקו אותה למעלה.

 

פעמיים קוראים בתורה בשבת,

 בבוקר ובמנחה, בשעה שהדין תלוי בימות החול,

לעת ערב. כי צריכים לכלול השמאל בימין,

כי התורה ניתנה משני הצדדים,

כמ"ש, מימינו אש דת לָמו.

הרי שהתורה היא אש, שמאל, ומימינו.

 כלומר, ימין ושמאל.

 

 וע"כ קוראים בה בבוקר, שהוא ימין,

ובמנחה, שהיא שמאל. וע"כ

 ספר תורה במנחה היא בעשרה פסוקים או יותר.

 אבל לא פרשה שלמה,

 כי פרשה שלמה אינה אלא בימין,

והימין תלוי מטרם שעת המנחה.

אבל במנחה היא שמאל.

 


בשני בשבוע ובחמישי בשבוע,

משום שהמדרגות יורדות למטה,

 כי בימות החול משמשים יעקב ורחל

במקום זו"ן הגדולים,

 שהם מלבישים מחזה ולמטה דז"א,

שהם כלל התורה. כי יעקב בחינת תורה, כמו ז"א.

 

 והרי נביאים נבדלו למטה?

 כלומר, שיעקב מלביש רק נה"י דז"א,

שהם בחינת נביאים ולא תורה,

כי תורה היא בחינת חג"ת,

 

 וא"כ למה קוראים בתורה

אלא ודאי שיעקב מלביש על נה"י של ז"א.

אבל ט' ספירות של יעקב, כולם הם כלל התורה.

 כלומר שיעקב בכללו הוא בחינת חג"ת, תורה, כמו ז"א.

 

וכל ספירה וספירה כלולה מכל ספירה וספירה.

 וכיוון שכלולים זו מזו הרי יש בכל אחת חג"ת

 שהוא תורה.

 

רלו) מדרגות העליונות, שבע ספירות

 חג"ת נה"י של ז"א,

 הן נקראות פרשת השבוע.

 

 ואח"כ יוצאות מהן תשע מדרגות המאוחדות יחד,

ט' ספירות של יעקב, ובגלל זה קוראים ט' אנשים,

 ג' בשבת במנחה, נגד חב"ד של יעקב

וג' ביום השני נגד חג"ת של יעקב.

 וג' ביום החמישי נגד נה"י של יעקב

 הרי תשעה. ט' ספירות נכללות זו מזו,

וע"כ יש בכל אחת חג"ת, תורה, ואפילו בנה"י

.

 

במנחה בשבת מתעורר השמאל,

ונקודה תחתונה, המלכות,

מקבלת בצד שמאל ההוא את התורה.

אז בשעה ההיא המלכות נוסעת מצד שמאל

 ומצידו אנו קוראים בתורה

 

כלומר, אע"פ שהמלכות בעצמה אינה בחינת תושב"כ,

כיוון שמקבלת מצד שמאל דז"א בחינת התושב"כ,

 ע"כ אנו קוראים בתורה.

 

כי המלכות עומדת בט"ס,

וע"כ קוראים אנו תשעה אנשים,

 שהם שישה אנשים,

חג"ת נה"י שלה בחול,

בשני ובחמישי, ושלושה אנשים,

ג"ר שלה. בשעה שמתעורר השמאל במנחה בשבת,

לכלול כולם כאחד.

 

 והיא מתעטרת בהם בג' צדדים, ימין שמאל אמצע,

כמו ג' צדדים עליונים, חג"ת,

 שהם בכלל הפרשה של שבת, שאנו קוראים בבוקר.

אע"פ שבמנחה של שבת המלכות מקבלת משמאל,

מקבלת מכל ג' הקווים בשליטת השמאל.

 

אשרי חלקו מי שזכה לכבודו של שבת,

אשרי הוא בב' עולמות, בעוה"ז ובעוה"ב.



כתוב, אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי.

ממקומו, פירושו ממקום הראוי ללכת, מחוץ לכל העיר, ואלפיים אמה שלה.

 

 כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו.

 וכתוב, כי המקום, אשר אתה עומד עליו.

 כי מקום ידוע יש למעלה, המלכות, וקוראים לו מקום,

 שנודע בו כבוד העליון של מעלה, המלכות.

 

וע"כ אזהרה היא לאדם המתעטר

בעטרה הקדושה שלמעלה, שלא ייצא מהמקום.

 שאם ייצא ממנו, הוא מחלל שבת.

ולא בידיו בעבודה, ולא ברגליו,

 ללכת חוץ מאלפיים אמה.

 כל אלו הם חילול שבת.

 

אל ייצא איש ממקומו.

זהו מקום כבוד הקדוש, המלכות,

 כי מחוץ ממנו הוא מקום של אלוהים אחרים.

 כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו.

כבוד ה', הוא כבוד שלמעלה, בינה. ממקומו,

זהו כבוד שלמטה, המלכות.

 וזה העטרה של שבת.

 

כתוב, הנה מקום איתי.

 ודאי זה מקום נסתר שלא נודע, בינה.

אית מורה מקום שלא נגלה,

 מקום עליון למעלה למעלה,

היכל העליון הנסתר והגנוז, בינה עילאה.

 

אבל מקום זה שכאן, הוא מקום שלמטה, המלכות.

 וזהו מקום שמתפרשׂ למעלה, בבינה,

 ומתפרשׂ למטה, במלכות.

 וע"כ כתוב, אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי.

 

וכתוב, ומַדוֹתֶם מחוץ לעיר את פְּאַת

 קֵדמה אלפיים באַמה. אלפיים אמה,

 משום שהמלכות המכונה עיר,

 ירשה ב' צדדים, ימין ושמאל,

שהחכמה מלובשת בחסדים והחסדים בחכמה.

 והם אלפיים.

כי ספירות החכמה הן אלף.

 והמלכות מתעטרת תמיד בב' צדדים,

בין למעלה ובין למטה.

כלומר, שהשכינה אינה שורה חוץ מתחום הראוי לה,

שהוא ב' קווים.

 

כשיצא השבת,

צריכים ישראל שלמטה להתעכב,

להוסיף מחול על הקודש,

כי יום גדול עליון הוא,

 וביום הזה אורח גדול ומכובד שורה עליו,

הנשמה היתרה.

 

 משום זה צריך להתעכב ולהראות,

שאין דוחקים האורח הקדוש להוציא אותו.

אז פותחים ישראל ואומרים, והוא רחום יכפר עוון.

שהוא תיקון בלילה הזה,

 

כיוון שהדין חוזר למקומו.

מה שלא היה נראה בביאת השבת,

שהדין היה אז מסתלק ולא נמצא.

 

 

בשעה שפותחים ישראל ואומרים,

ויהי נועם, ואתה קדוש,

כל אלו רשעים שבגיהינום פותחים ואומרים,

אשריכם ישראל עם קדוש,

 אשריכם צדיקים השומרים מצוות התורה.

 

אוי להם לרשעים, שלא זכו לשמור התורה.

אז מקדים דוּמה וכרוז מתעורר, כמ"ש,

ישובו רשעים לשאוֹלה כל גויים שְכֵחֵי אלקים.

וכל אלו גדודים מלאכי חבלה מענים אותם בגיהינום,

 ואין מי שירחם עליהם.

 

אשריהם כל שומרי שבת בעוה"ז,

ומענגים עונג השורה מלמעלה, רוח העליון.

 

מי ששורה בתענית בשבת,

שניים מתעוררים עליו לפני מלך הקדוש:

א. רוח העליון הקדוש שצריכים לענג אותו ולא מתענג

ב. ממונה העומד על מי ששורה בתענית, ושמו סַנְגַרְיָה.

ועולים לפני המלך הקדוש והם מעוררים עליו.


ורוח ההוא

מסלק בחיסרון מתענוג שלמטה. וכשרוח הזה אינו נשלם מלמטה,

 רוח אחר עליון לא נשלם.

 כיוון שלא נשלם למעלה ולמטה,

אז ראוי האיש ההוא להיות מקולל ונענש.

 

אלא כיוון שנשלם בזמן אחר, ע"י אותו אדם,

 וממונה ההוא שהתמנה על עינוי ותענית,

 הוא נשלם בין ממונים אחרים בתענוג העליון.

 ע"כ קורעים לו כל גזר דין שנגזר מאלו 70 שנים עליונות,

 שהם חג"ת נהי"מ.

 

בדומה למלך השמח במשתה שלו,

וכל בני אדם שמחים עימו.

ראה איש אחד יושב אסור בכבלים,

 פקד עליו והתירו אותו, כדי שיימצאו כולם בשמחה.

 

 

ואח"כ חוזרים אלו הממונים המענישים בני אדם,

ונפרעים מהאדם על מה שנמצא בשבילו חיסרון

 למעלה ולמטה, מחמת שלא מתענג בשבת.

התקנה שלו, שיישב תענית על תענית שלו שבשבת.

 כי זה ביטל עונג שבת, יבטל משום זה עונג חול.

 

 

ואם הוא מבטל עונג שבת,

ומתענג בחול, הוא דומה כמי שמחשיב דבר

אחר יותר ממה שמחשיב להקב"ה.

 כי רוח העליון קודש קודשים השורה עליו

לא מענג אותו, וביטל אותו ממנו,

 ורוח אחר של חול, השורה אח"כ על העולם,

 הוא מחשיב ומענג אותו.

אז חוזרים ונפרעים ממנו בעוה"ז ובעוה"ב.

 

משום זה צריך תענית אחר

 ביום ראשון מימות החול,

 בשעה ששורה על העולם הרוח של חול.

 

 ובזה יש לו רפואה, כיוון שלא החשיב את

הרוח של חול יותר משל שבת.

 כמ"ש, והשיב את הגזלה אשר גזל.

 גזלן אינו מתחשב עם הקב"ה

ואינו מתחשב עם בני אדם,

ע"כ אין עונשו גדול כגנב. גנב,

המחשיב בני אדם יותר מהקב"ה,

יש לו עונש בעוה"ז ובעוה"ב.

 

היום הזה מתעטר בע' (70) עטרות,

כי הוא יום השביעי, שנשלמו והתעטרו בו חג"ת נהי"מ,

שכל אחד כולל עשרה, והם ע' עטרות.

ושם העליון הקדוש, בינה,

נשלם מכל הצדדים, מג' קווים, שהם האבות.

 

 והאירו כל המדרגות, וכולן בשמחת הברכות,

ובקדושה על קדושה, ותוספת קדושה.

הברכות נמשכות מבינה, והקדושות מחכמה.

 

הקדושה של כניסת השבת, המלכות,

זוהי הקדושה של שבת בראשית, בינה,

 ל"ב (32) אלקים של מעשה בראשית,

שהתקדשו מל"ב שבילים שבחכמה.

 

 וכן התקדשה המלכות מל"ב שבילי החכמה,

וג' מדרגות של תפוחים הקדושים,

ג' קווים, שבהם ג' גווני התפוח, לבן אדום ירוק ,

הממשיכים חכמה, קדושה.

וע"כ נקראים תפוחים קדושים.

 

ומלכות המקבלת אותם נקראת שדה תפוחים קדושים.

וצריכים להזכיר על קדושה זו,

 הכלל של מעשה בראשית, והמנוחה שביום השביעי,

בל"ב שבילי החכמה וג' מדרגות התפוחים הנכללים

בהם, שהם העדות שבמעשה בראשית.

 

 כמ"ש, ויכוּלו השמיים והארץ וכל צבאם, ויְכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה.

 יש בעדות הזו 35 מילים, כנגד ל"ב שבילים,

 ושלוש מדרגות התפוחים הקדושים.

 

ג' מדרגות, שביעי, שביעי, שביעי,

שיש בעדות, ויכולו השמיים:

עולם העליון, בינה, הנקראת שביעי מלמטה למעלה,

כשמתחילים למנות מיסוד,

ועולם התחתון, מלכות, הנקראת שביעי,

כשמתחילים מחסד,

וכל האמונה, היא עטרת יסוד של ז"א,

מלכות של ז"א, הנקראת שביעי.

וג"פ אלקים שיש בעדות, ויכולו השמיים

 

א.עולם התחתון, מלכות, הנקראת אלקים,

 

ב. פחד יצחק, גבורה דז"א, הנקרא אלקים

,

ג. עולם העליון הקדוש, קודש קודשים, בינה,

הנקראת אלקים.

וצריך האדם להעיד עדות זו בשמחה ברצון הלב

 לפני אדון האמונה. וכל מי שמעיד זה ושם

 ליבו ורצונו לזה, מכפר זה על כל עוונותיו

 

ראה ולמד סודות הקידוש היין בשבת

השעורים של רבי דוד קורן בווידוי,

 

רנד) ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם,

אשר קידשנו במצוותיו ורצה בנו.

קידוש זה הוא במשקל אחד כנגד עדות האמונה,

 ויכולו השמיים. והם 35 מילים אחרות,

כמו שיש בעדות, ויכולו השמיים, הכול ביחד עולה 70 מילים, לעטר בהם את השבת של כניסת השבת, המלכות.

 אשרי חלקו של אדם,

המכוון רצונו לדברים אלו לכבוד ריבונו.

 

 

רנה) קידוש של יום, בורא פרי הגפן,

 ולא יותר. כי היום, ז"א, עומד לקדש את המלכות,

 כוס של קידוש. כי ביום עולים זו"ן עד או"א,

 שהוא קודש,

 ומתקדשים על ידיהם. משא"כ בלילה,

שאנו צריכים לקדש את המלכות ב-70 מילים.

 והלילה, המלכות, אינה מתקדשת,

אלא ע"י עם הקדוש למטה,

 בשעה ששורה עליהם רוח העליון, תוספת נשמה,

ואנו צריכים לקדש אותה ברצון הלב ולכוון הדעת לכך.

כי בלילה עוד לא עלו אלא עד ישסו"ת.

 וצריכים להמשיך הקדושה.

 

 

רנו) ויום השבת, ז"א, שעלה לאו"א עילאין, ונעשה קדוש כמוהם, הוא מקדש את המלכות,

שנקראת כוס.

ולא אנו. וישראל מקדשים ע"י התפילות,

שחרית ומוסף וחזרת שליח הציבור,

ומעלים זו"ן עד או"א.

ואין צריכים עתה בקידוש לקדש אותם יותר,

 אלא שמתקדשים בקדושת ז"א שב או"א,

ביום הזה. אשריהם ישראל,

 עם קדוש, שירשו היום הזה ירושת עולם.

......:::::::::::::......

בברכה וקדושה  רבי דוד קורן

קרן אור ללימודי הקבלה .

 

 

 

סודות ספר התורה בשבת

ותפילות השבת. וסוד ההלכה

:::::::::::............:::::::::::

זוהר  פרשת ויקהל        סעיפים רז' עד רנו'

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

...................

תפילת השבת של עם הקדוש.

ג' תפילות נמצאים ביום הזה

כנגד ג' שבתות,

בינה ז"א ומלכות, השולטים ביחד. וכולם אחד.

 

 וכיוון שבאו העם הקדוש לבית הכנסת,

 אסור לעסוק אפילו בצורכי בית הכנסת אלא

בדברי תשבחות, תפילה ותורה

.

) ומי שעוסק בדברים אחרים ובדברי העולם,

זהו אדם שמחלל שבת, אין לו חלק בעם ישראל.

 שני מלאכים ממונים ע"ז ביום השבת,

והם שׂמים ידיהם על ראשו, ואומרים, אוי לפלוני,

שאין לו חלק בהקב"ה.

 וע"כ צריכים להשתדל בתפילות ושירות ותשבחות

לאדונם, ולעסוק בתורה

 

.

רט) היום הזה הוא יום של הנשמות,

שמתעטר צרור של הנשמות, הבינה.

וע"כ משבחים בתשבחות התשבחה של הנשמה,

 נשמת כל חי תברך את שִמך ה' אלקינו

 ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרךָ.

 ואין תשבחה אלא מצד הנשמה והרוח. והיום הזה עומד ברוח ובנשמה, ואינו של הגוף

.

רי) התשבחה של מדרגה אחרת עליונה,

שהוא יום, השמש הקדוש, ז"א, אור של יום,

היא ברכת יוצר אור, אור המאיר, שממנו ניזונים

ומאירים כל הצבאות והמרכבות וכוכבים ומזלות,

וכל אלו השולטים על העולם

.

השבח של עוה"ב, בינה, ביום הזה,

אל אדון על כל המעשים.

(לפי סדר א-ב' המזמור נגד כ''ב האותיות)

והשבח הוא בכ"ב  אותיות עליונות הקדושות,

 המתעטרות באבות, חג"ת,

ובמרכבה העליונה הקדושה, בינה

 

ריב) אותיות קטנות הן כ"ב אותיות של עולם התחתון,

 מלכות, שהם, אל ברוך גדול דֵעה.

 ואין בין מילה למילה רווח אחר,

 אלא רק אות אחת מכ"ב אותיות רשומה בכל מילה:

אל ברוך גדול דעה.

 

 ובעולם העליון, בינה, יש רווח וצדדים קדושים בין אות לאות. כי בא' יש חמש מילים, אל אדון על כל המעשים. ובב' יש חמש מילים, ברוך ומבורך בפי כל הנשמה. ובג' יש ארבע מילים, גודלו וטובו מלא עולם. וזהו שבח על התשבחות, שאותיות עליונות של יום השביעי, בינה, משבח ואומר למלך העליון יוצר בראשית, חכמה

.

ששבח הזה עולה למעלה, שישים מרכבות עליונות שבגן עדן מזדווגים ולוקחים השבח ההוא מעם הקדוש, ומעלים אותה להתעטר בה בכמה מרכבות עליונות, שהממונים וכל הצדיקים שבגן עדן, כולם מתעטרים בשבח הזה, וכל אלו המרכבות,


וכל אלו נשמות הצדיקים, כולם עולים בשבח הזה עד הכיסא, המלכות

.


כשהשבח מגיע למלכות, הנה השבח הזה שאומרים כל ישראל, עומד שם, עד הזמן שאומרים ישראל קדושה עליונה של מוסף: כתר ייתנו לך.


ואז יש עלייה לאלו שלמטה לעלות למעלה, שמלכות עולה לאמא, בינה,


וז"א עולה לאבא, נקודה עילאה,


כדי שהכול יתאחד למעלה באו"א, להיות כולם אחד. ואז נמצא שהשבח הזה,


אל אדון, שכבר עלה עם המלכות לבינה, אומרת אותו הבינה למלך העליון, חכמה.


זוהי תשבחה העולה על כל התשבחות

.

מכאן והלאה הוא סדר התפילה כמו בשאר הימים


. עד, ישמח משה. שמחת מדרגה עליונה, ת"ת, הנקרא משה, והוא יעקב, עיקר האבות,


קו המכריע המייחד חו"ג, אברהם ויצחק. שהוא שמח בחלקו, במלכות.


כשהכיסא, המלכות, עולה אליו ולוקח אותה, ומתחברים יחד. וזהו שמחת תורה שלמעלה, תושב"כ, ת"ת,


השמח בתורה שלמטה, תשבע"פ, המלכות, ומתחברים זה בזה



כיוון שהתחברו יחד


, צריך האדם לכלול בשמחה ההוא את עם הקדוש,


ולומר, ישמחו במלכותך שומרי שבת.

 

סוד ספר התורה ביום הזה.

כמ"ש, ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש, ושֹוֹם שֶכל ויבינו במקרא. שהסוד של הפסק הטעמים והמסורת וכל אלו הדיוקים, וסודות עליונים, הכול נמסר למשה מסיני. אם התורה נמסרה למשה בכל אלו הדיוקים, למה ספר תורה,


שהוא בכל הקדושות האלו, חסר מכל אלו התיקונים והסודות שנמסרו למשה בתורה

 

אלא כשהכיסא הקדוש, המלכות,

מתעטר ונכלל בתושב"כ, ת"ת, אז כל אלו הצורות וכל אלו טעמים ומסורות,


כולם נכנסים גנוזים ונרשמים

בתוך כיסא הקדוש מהת"ת.

 

 ואלו הצורות שהכניס תושב"כ, ת"ת, בתשבע"פ,

המלכות, היא מתעברת מהם,

 כאישה המתעברת מזכר.

 ונשארו אותיות עליונות שבתושב"כ לבדן בקדושתן

 בלי שום צורה. ולהראות בבית הכנסת,

 

כי הכיסא, המלכות, מתברכת ומתעטרת מתושב"כ ובמלכות הכניס כל אלו


הצורות הטעמים והמסורות,

 והיא מתקדשת ממנו.

וצריך להראות באותיות לבדן כראוי

 

 

ואז מתקדש הכול בקדושה העליונה כראוי.

כש"כ ביום שבת. ביום הזה צריכים לעלות לתורה

שבעה אנשים

כנגד שבעה קולות, חג"ת נהי"מ של ז"א,

שהם סוד התורה, ז"א. ובזמנים ובמועדים

צריכים לעלות חמישה אנשים בתוך סוד הזה.

 

 כי עיקרם של שבע ספירות חמש, חג"ת נ"ה,

 ויסוד הוא כולל שלהם מצד המשפיע,

והמלכות כוללת אותם מצד המקבל,

 וביוה"כ שישה אנשים בתוך סוד העליון הזה,

 חג"ת נה"י של ז"א

 

 

חמישה של מועדים הם חמש מדרגות

חג"ת נ"ה, למטה ממדרגת אור הראשון,

שהיא בינה וג"ר,

אלא למטה בז"א, והם סוד התורה,

כי ז"א נקרא תורה. שישה של יוה"כ, הם ו"ק,

שמחשבים גם את הכולל שלהם, יסוד.

ואין כאן תוספת על ה"ס העיקריות.

שבעה של יום השבת, הם שבעה קולות,

שמחשבים גם את הכולל השני, מלכות.

והכול מרמזים על ספירות ז"א

 

.

על שלושה שבימות החול, הרומזים על

חג"ת דז"א, בר"ח התווסף אחד כנגד המלכות,

משום שהשמש, ז"א, מאיר בזמן ההוא ללבנה, מלכות.

וזה המוסף שבר"ח, נגד התוספת האמורה. בספר תורה

 צריך להישמע רק קול ודיבור אחד

.

) הסידור שעם הקדוש צריך לסדר ביום הזה,

ובשאר ימים שיש קריאת ספר תורה,

 הוא שצריכים לסדר ולתקן תיקון בכיסא אחד,

 הנקרא תיבה. כיסא צריך להיות בשש מדרגות

 חג"ת נה"י של מלכות, לעלות עליהם ולא יותר.

 

 שכתוב, ושש מעלות לכיסא, המלכות.

 ומדרגה אחת למעלה, כנגד החכמה שבה, היא התיבה,

 לשים עליה ספר התורה  ולהראות אותה לכל.

כי התיבה, חכמה של מלכות,

נותנת ראייה לספר התורה, ז"א.

שאין ראייה אלא במלכות

 

 

כשעולה שָם ספר התורה,

 אז צריכים כל העם לסדר את עצמם למטה,

 באימה וביראה ברְתֵת ובזיע, ולכוון את ליבם,

 כמו שהיו עומדים עתה על הר סיני לקבל התורה,

 

 ויהיו מקשיבים ויטו אוזניהם.

ואין רשות לעם לפתוח פיהם אפילו בדברי תורה,

וכש"כ בדברים אחרים. אלא כולם באימה,

 כמי שאין לו פה. כמ"ש, וכְפִתחוֹ עמדו כל העם.

וכתוב, ואוזני כל העם אל ספר התורה.

 

כשמוציאים התורה בציבור לקרוא בו,

נפתחים שערי השמיים של רחמים,

 ומעוררים את האהבה למעלה,

 וצריך האדם לומר כך.

 

 

ברוך שמו של ריבון העולם.

ברוך כִתרך ומקומך.

 יהי רצונך עם עמך ישראל לעולם,

שגאולת ימינך תראה לעמך בבית מקדשך,

 ולהשפיע לנו ממיטב אורך, ולקבל תפילותינו ברחמים.

 

יהי רצון מלפניך שתאריך לנו חיים בטוב,

 ושאני עבדך יהיה נפקד בין הצדיקים, לרחם עליי, ולשמור אותי ואת כל אשר לי,

ואשר לעמך ישראל.

אתה הוא הזָן את הכול ומפרנס את הכול. אתה הוא השולט על הכול.


אתה הוא השולט על מלכים,

 והמלכות שלך הוא. אני עבד הקב"ה,

שאני משתחווה לפניו ומלפני כבוד תורתו

בכל עת ועת.

 

לא על אדם אני בוטח, ולא על בני אלקים אני סומך, אלא על אלקים שבשמיים,


שהוא אלקים אמת,

 ותורתו אמת, ונביאיו אמת,

ומרבה לעשות חסד ואמת. בו אני בוטח,

 ולשמו הקדוש והנכבד אני אומר תשבחות.

 יהי רצון מלפניך, שתפתח ליבי בתורתך,

 ותיתן לי בנים זכרים עושי רצונך,

 ותמלא משאלות ליבי, ולב כל עמך ישראל,

לטוב, לחיים, ולשלום, אמן

.....:::::::::::.....

.

ואסור לקרוא בספר התורה,

אלא רק אחד לבד, וכולם מקשיבים ושותקים,

 כדי שישמעו דבריו מפיו,

כאילו קיבלו אותה עתה מהר סיני.

 

ומי שקורא בתורה, יהיה אחד עומד עליו,

 העולה לתורה, ושותק,

שלא יישמע אלא רק דיבור אחד בלבד

 ולא שני דיבורים.

 לשון קודש צריך להיות קורא אחד,

 והוא אחד ולא שני דיבורים,

 

ואם נמצאים שניים בספר תורה, הוא גירעון האמונה, וגירעון כבוד התורה נמצא בספר תורה.

 שצריכים רק קול אחד.

וכן צריך להיות מתרגם אחד, שזה קליפה ומוח,

 

 

 כי המתרגם הוא בחינת קליפה,

 והקורא בלשון הקודש הוא מוח.

 ואין מוח בלי קליפה

 

הכול שותקים ואחד קורא. כמ"ש,

וידבר אלקים את כל הדברים האלה.

הוא למעלה בראש ההר, וכל העם למטה. כמ"ש, ויתייצבו בתחתית ההר.

 וכתוב, ומשה עלה אל האלקים.

 הרי שהיה קורא אחד, ועולה לתורה אחד,

למעלה בראש ההר.

וכל העם בתחתית ההר מקשיבים ושותקים.

 וכך צריך להיות בספר תורה

 

הקורא בתורה צריך לשים ליבו ורצונו

לאלו הדברים שקורא.

כי הוא שליח אדונו בסדר דברים להשמיע לכל העם

שהרי הוא עומד כדימיון עליון,

 כמו הקב"ה במתן תורה.

 

משום זה מי שעולה לקרוא בתורה,

 צריך לסדר הדברים תחילה בביתו.

 ואם לא סידר,

 לא יקרא בתורה. מאין לנו?

 מאותו דיבור של הקב"ה,

 מטרם שהשמיע התורה לעם הקדוש.

כתוב, אז ראהּ ויספרהּ הכינהּ וגם חקרהּ

ואח"כ כתוב, ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה

 

הרי שמטרם שהשמיע אותה לאדם,

 סידר כל דיבור בפני עצמו.

 וכך מחויב כל קורא בתורה לעשות

 

אסור למי שקורא בתורה להפסיק פרשה

 או אפילו מילה אחת,

אלא במקום שפסק משה הפרשה לעם הקדוש, יפסיק.

ולא יפסיק דברי הפרשה של השבת הזו

 בפרשה של שבת אחרת.

 

כי בשעה שהפסיקו הפרשיות,

כל אחת ואחת התעטרה ועמדה לפני הקב"ה.

כיוון שהשלימו להפסיק הפרשיות של כל השנה,

 התעטרו לפני הקב"ה ואמרו,

אני משבת פלוני, אני משבת פלוני.



בשעה ההיא קרא הקב"ה ליופיאל הממונה העליון, ול-53 (גן) מרכבות הקדושות שתחת ידו,

 כנגד (גן)  פרשיות שבתורה,

 שהתמנו בשימוש לתורה.

 

 וכל מרכבה ומרכבה התמנתה.

מרכבה זו, על פרשה פלונית שבשבת פלוני,

ומרכבה פלונית, על פרשה פלונית שבשבת פלוני.

 וכל אחת ואחת משמשת אל התורה של השבת שלה,

 

 ואסור לנו לערב אלו באלו

ולא להכניס מרכבה במרכבה אחרת

 אפילו כמלוא שׂערה, ואפילו במילה אחת,

או אפילו באות אחת.

 

אלא כל אחת ואחת, כמו שפסק אותם הקב"ה,

כמו שהתעטרו לפניו. וכמו שהפקיד את המרכבות על

הפרשיות האלו, כל אחת ואחת על המשמרת שלה.

 

 

וע"כ כשמתעטר פרשה זו,

עולות המילים של הפרשה ההיא שנשלמה בציבור,

ומקבלת אותן מרכבה ההיא הממונה על הפרשה ההיא,

ומעלה אותן לפני הקב"ה.

ואלו המילים ממש עומדות לפניו, ואומרות,

אני פרשה פלונית שהשלימו אותי ציבור פלוני, כך וכך.

כלומר, אם כהלכתה או שלא כהלכתה.

 

אם נשלמה הפרשה כראוי לה,

עולות מילים אלו ומתעטרות על כיסא הקדוש, המלכות,

ומרכבה ההיא משמשת לפניה,

 

כל מרכבה ומרכבה משמשת

לפרשה של כל שבת ושבת,

כל מרכבה לפרשה שלה.

 וכולן מתעטרות בתוך כיסא הקדוש,

ועימהן הוא עולה להתייחד למעלה למעלה, לז"א.

ונעשה, הפרשה והכיסא וז"א, כלל אחד.

 

משום זה אשרי חלקו מי שמשלים הפרשה כל שבת

ושבת כראוי, כמו שהפסיקו אותה למעלה.

 

פעמיים קוראים בתורה בשבת,

 בבוקר ובמנחה, בשעה שהדין תלוי בימות החול,

לעת ערב. כי צריכים לכלול השמאל בימין,

כי התורה ניתנה משני הצדדים,

כמ"ש, מימינו אש דת לָמו.

הרי שהתורה היא אש, שמאל, ומימינו.

 כלומר, ימין ושמאל.

 

 וע"כ קוראים בה בבוקר, שהוא ימין,

ובמנחה, שהיא שמאל. וע"כ

 ספר תורה במנחה היא בעשרה פסוקים או יותר.

 אבל לא פרשה שלמה,

 כי פרשה שלמה אינה אלא בימין,

והימין תלוי מטרם שעת המנחה.

אבל במנחה היא שמאל.

 


בשני בשבוע ובחמישי בשבוע,

משום שהמדרגות יורדות למטה,

 כי בימות החול משמשים יעקב ורחל

במקום זו"ן הגדולים,

 שהם מלבישים מחזה ולמטה דז"א,

שהם כלל התורה. כי יעקב בחינת תורה, כמו ז"א.

 

 והרי נביאים נבדלו למטה?

 כלומר, שיעקב מלביש רק נה"י דז"א,

שהם בחינת נביאים ולא תורה,

כי תורה היא בחינת חג"ת,

 

 וא"כ למה קוראים בתורה

אלא ודאי שיעקב מלביש על נה"י של ז"א.

אבל ט' ספירות של יעקב, כולם הם כלל התורה.

 כלומר שיעקב בכללו הוא בחינת חג"ת, תורה, כמו ז"א.

 

וכל ספירה וספירה כלולה מכל ספירה וספירה.

 וכיוון שכלולים זו מזו הרי יש בכל אחת חג"ת

 שהוא תורה.

 

רלו) מדרגות העליונות, שבע ספירות

 חג"ת נה"י של ז"א,

 הן נקראות פרשת השבוע.

 

 ואח"כ יוצאות מהן תשע מדרגות המאוחדות יחד,

ט' ספירות של יעקב, ובגלל זה קוראים ט' אנשים,

 ג' בשבת במנחה, נגד חב"ד של יעקב

וג' ביום השני נגד חג"ת של יעקב.

 וג' ביום החמישי נגד נה"י של יעקב

 הרי תשעה. ט' ספירות נכללות זו מזו,

וע"כ יש בכל אחת חג"ת, תורה, ואפילו בנה"י

.

 

במנחה בשבת מתעורר השמאל,

ונקודה תחתונה, המלכות,

מקבלת בצד שמאל ההוא את התורה.

אז בשעה ההיא המלכות נוסעת מצד שמאל

 ומצידו אנו קוראים בתורה

 

כלומר, אע"פ שהמלכות בעצמה אינה בחינת תושב"כ,

כיוון שמקבלת מצד שמאל דז"א בחינת התושב"כ,

 ע"כ אנו קוראים בתורה.

 

כי המלכות עומדת בט"ס,

וע"כ קוראים אנו תשעה אנשים,

 שהם שישה אנשים,

חג"ת נה"י שלה בחול,

בשני ובחמישי, ושלושה אנשים,

ג"ר שלה. בשעה שמתעורר השמאל במנחה בשבת,

לכלול כולם כאחד.

 

 והיא מתעטרת בהם בג' צדדים, ימין שמאל אמצע,

כמו ג' צדדים עליונים, חג"ת,

 שהם בכלל הפרשה של שבת, שאנו קוראים בבוקר.

אע"פ שבמנחה של שבת המלכות מקבלת משמאל,

מקבלת מכל ג' הקווים בשליטת השמאל.

 

אשרי חלקו מי שזכה לכבודו של שבת,

אשרי הוא בב' עולמות, בעוה"ז ובעוה"ב.



כתוב, אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי.

ממקומו, פירושו ממקום הראוי ללכת, מחוץ לכל העיר, ואלפיים אמה שלה.

 

 כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו.

 וכתוב, כי המקום, אשר אתה עומד עליו.

 כי מקום ידוע יש למעלה, המלכות, וקוראים לו מקום,

 שנודע בו כבוד העליון של מעלה, המלכות.

 

וע"כ אזהרה היא לאדם המתעטר

בעטרה הקדושה שלמעלה, שלא ייצא מהמקום.

 שאם ייצא ממנו, הוא מחלל שבת.

ולא בידיו בעבודה, ולא ברגליו,

 ללכת חוץ מאלפיים אמה.

 כל אלו הם חילול שבת.

 

אל ייצא איש ממקומו.

זהו מקום כבוד הקדוש, המלכות,

 כי מחוץ ממנו הוא מקום של אלוהים אחרים.

 כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו.

כבוד ה', הוא כבוד שלמעלה, בינה. ממקומו,

זהו כבוד שלמטה, המלכות.

 וזה העטרה של שבת.

 

כתוב, הנה מקום איתי.

 ודאי זה מקום נסתר שלא נודע, בינה.

אית מורה מקום שלא נגלה,

 מקום עליון למעלה למעלה,

היכל העליון הנסתר והגנוז, בינה עילאה.

 

אבל מקום זה שכאן, הוא מקום שלמטה, המלכות.

 וזהו מקום שמתפרשׂ למעלה, בבינה,

 ומתפרשׂ למטה, במלכות.

 וע"כ כתוב, אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי.

 

וכתוב, ומַדוֹתֶם מחוץ לעיר את פְּאַת

 קֵדמה אלפיים באַמה. אלפיים אמה,

 משום שהמלכות המכונה עיר,

 ירשה ב' צדדים, ימין ושמאל,

שהחכמה מלובשת בחסדים והחסדים בחכמה.

 והם אלפיים.

כי ספירות החכמה הן אלף.

 והמלכות מתעטרת תמיד בב' צדדים,

בין למעלה ובין למטה.

כלומר, שהשכינה אינה שורה חוץ מתחום הראוי לה,

שהוא ב' קווים.

 

כשיצא השבת,

צריכים ישראל שלמטה להתעכב,

להוסיף מחול על הקודש,

כי יום גדול עליון הוא,

 וביום הזה אורח גדול ומכובד שורה עליו,

הנשמה היתרה.

 

 משום זה צריך להתעכב ולהראות,

שאין דוחקים האורח הקדוש להוציא אותו.

אז פותחים ישראל ואומרים, והוא רחום יכפר עוון.

שהוא תיקון בלילה הזה,

 

כיוון שהדין חוזר למקומו.

מה שלא היה נראה בביאת השבת,

שהדין היה אז מסתלק ולא נמצא.

 

 

בשעה שפותחים ישראל ואומרים,

ויהי נועם, ואתה קדוש,

כל אלו רשעים שבגיהינום פותחים ואומרים,

אשריכם ישראל עם קדוש,

 אשריכם צדיקים השומרים מצוות התורה.

 

אוי להם לרשעים, שלא זכו לשמור התורה.

אז מקדים דוּמה וכרוז מתעורר, כמ"ש,

ישובו רשעים לשאוֹלה כל גויים שְכֵחֵי אלקים.

וכל אלו גדודים מלאכי חבלה מענים אותם בגיהינום,

 ואין מי שירחם עליהם.

 

אשריהם כל שומרי שבת בעוה"ז,

ומענגים עונג השורה מלמעלה, רוח העליון.

 

מי ששורה בתענית בשבת,

שניים מתעוררים עליו לפני מלך הקדוש:

א. רוח העליון הקדוש שצריכים לענג אותו ולא מתענג

ב. ממונה העומד על מי ששורה בתענית, ושמו סַנְגַרְיָה.

ועולים לפני המלך הקדוש והם מעוררים עליו.


ורוח ההוא

מסלק בחיסרון מתענוג שלמטה. וכשרוח הזה אינו נשלם מלמטה,

 רוח אחר עליון לא נשלם.

 כיוון שלא נשלם למעלה ולמטה,

אז ראוי האיש ההוא להיות מקולל ונענש.

 

אלא כיוון שנשלם בזמן אחר, ע"י אותו אדם,

 וממונה ההוא שהתמנה על עינוי ותענית,

 הוא נשלם בין ממונים אחרים בתענוג העליון.

 ע"כ קורעים לו כל גזר דין שנגזר מאלו 70 שנים עליונות,

 שהם חג"ת נהי"מ.

 

בדומה למלך השמח במשתה שלו,

וכל בני אדם שמחים עימו.

ראה איש אחד יושב אסור בכבלים,

 פקד עליו והתירו אותו, כדי שיימצאו כולם בשמחה.

 

 

ואח"כ חוזרים אלו הממונים המענישים בני אדם,

ונפרעים מהאדם על מה שנמצא בשבילו חיסרון

 למעלה ולמטה, מחמת שלא מתענג בשבת.

התקנה שלו, שיישב תענית על תענית שלו שבשבת.

 כי זה ביטל עונג שבת, יבטל משום זה עונג חול.

 

 

ואם הוא מבטל עונג שבת,

ומתענג בחול, הוא דומה כמי שמחשיב דבר

אחר יותר ממה שמחשיב להקב"ה.

 כי רוח העליון קודש קודשים השורה עליו

לא מענג אותו, וביטל אותו ממנו,

 ורוח אחר של חול, השורה אח"כ על העולם,

 הוא מחשיב ומענג אותו.

אז חוזרים ונפרעים ממנו בעוה"ז ובעוה"ב.

 

משום זה צריך תענית אחר

 ביום ראשון מימות החול,

 בשעה ששורה על העולם הרוח של חול.

 

 ובזה יש לו רפואה, כיוון שלא החשיב את

הרוח של חול יותר משל שבת.

 כמ"ש, והשיב את הגזלה אשר גזל.

 גזלן אינו מתחשב עם הקב"ה

ואינו מתחשב עם בני אדם,

ע"כ אין עונשו גדול כגנב. גנב,

המחשיב בני אדם יותר מהקב"ה,

יש לו עונש בעוה"ז ובעוה"ב.

 

היום הזה מתעטר בע' (70) עטרות,

כי הוא יום השביעי, שנשלמו והתעטרו בו חג"ת נהי"מ,

שכל אחד כולל עשרה, והם ע' עטרות.

ושם העליון הקדוש, בינה,

נשלם מכל הצדדים, מג' קווים, שהם האבות.

 

 והאירו כל המדרגות, וכולן בשמחת הברכות,

ובקדושה על קדושה, ותוספת קדושה.

הברכות נמשכות מבינה, והקדושות מחכמה.

 

הקדושה של כניסת השבת, המלכות,

זוהי הקדושה של שבת בראשית, בינה,

 ל"ב (32) אלקים של מעשה בראשית,

שהתקדשו מל"ב שבילים שבחכמה.

 

 וכן התקדשה המלכות מל"ב שבילי החכמה,

וג' מדרגות של תפוחים הקדושים,

ג' קווים, שבהם ג' גווני התפוח, לבן אדום ירוק ,

הממשיכים חכמה, קדושה.

וע"כ נקראים תפוחים קדושים.

 

ומלכות המקבלת אותם נקראת שדה תפוחים קדושים.

וצריכים להזכיר על קדושה זו,

 הכלל של מעשה בראשית, והמנוחה שביום השביעי,

בל"ב שבילי החכמה וג' מדרגות התפוחים הנכללים

בהם, שהם העדות שבמעשה בראשית.

 

 כמ"ש, ויכוּלו השמיים והארץ וכל צבאם, ויְכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה.

 יש בעדות הזו 35 מילים, כנגד ל"ב שבילים,

 ושלוש מדרגות התפוחים הקדושים.

 

ג' מדרגות, שביעי, שביעי, שביעי,

שיש בעדות, ויכולו השמיים:

עולם העליון, בינה, הנקראת שביעי מלמטה למעלה,

כשמתחילים למנות מיסוד,

ועולם התחתון, מלכות, הנקראת שביעי,

כשמתחילים מחסד,

וכל האמונה, היא עטרת יסוד של ז"א,

מלכות של ז"א, הנקראת שביעי.

וג"פ אלקים שיש בעדות, ויכולו השמיים

 

א.עולם התחתון, מלכות, הנקראת אלקים,

 

ב. פחד יצחק, גבורה דז"א, הנקרא אלקים

,

ג. עולם העליון הקדוש, קודש קודשים, בינה,

הנקראת אלקים.

וצריך האדם להעיד עדות זו בשמחה ברצון הלב

 לפני אדון האמונה. וכל מי שמעיד זה ושם

 ליבו ורצונו לזה, מכפר זה על כל עוונותיו

 

ראה ולמד סודות הקידוש היין בשבת

השעורים של רבי דוד קורן בווידוי,

 

רנד) ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם,

אשר קידשנו במצוותיו ורצה בנו.

קידוש זה הוא במשקל אחד כנגד עדות האמונה,

 ויכולו השמיים. והם 35 מילים אחרות,

כמו שיש בעדות, ויכולו השמיים, הכול ביחד עולה 70 מילים, לעטר בהם את השבת של כניסת השבת, המלכות.

 אשרי חלקו של אדם,

המכוון רצונו לדברים אלו לכבוד ריבונו.

 

 

רנה) קידוש של יום, בורא פרי הגפן,

 ולא יותר. כי היום, ז"א, עומד לקדש את המלכות,

 כוס של קידוש. כי ביום עולים זו"ן עד או"א,

 שהוא קודש,

 ומתקדשים על ידיהם. משא"כ בלילה,

שאנו צריכים לקדש את המלכות ב-70 מילים.

 והלילה, המלכות, אינה מתקדשת,

אלא ע"י עם הקדוש למטה,

 בשעה ששורה עליהם רוח העליון, תוספת נשמה,

ואנו צריכים לקדש אותה ברצון הלב ולכוון הדעת לכך.

כי בלילה עוד לא עלו אלא עד ישסו"ת.

 וצריכים להמשיך הקדושה.

 

 

רנו) ויום השבת, ז"א, שעלה לאו"א עילאין, ונעשה קדוש כמוהם, הוא מקדש את המלכות,

שנקראת כוס.

ולא אנו. וישראל מקדשים ע"י התפילות,

שחרית ומוסף וחזרת שליח הציבור,

ומעלים זו"ן עד או"א.

ואין צריכים עתה בקידוש לקדש אותם יותר,

 אלא שמתקדשים בקדושת ז"א שב או"א,

ביום הזה. אשריהם ישראל,

 עם קדוש, שירשו היום הזה ירושת עולם.

......:::::::::::::......

בברכה וקדושה  רבי דוד קורן

קרן אור ללימודי הקבלה .

 

 

 

סודות ספר התורה בשבת

ותפילות השבת. וסוד ההלכה

:::::::::::............:::::::::::

זוהר  פרשת ויקהל        סעיפים רז' עד רנו'

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

...................

תפילת השבת של עם הקדוש.

ג' תפילות נמצאים ביום הזה

כנגד ג' שבתות,

בינה ז"א ומלכות, השולטים ביחד. וכולם אחד.

 

 וכיוון שבאו העם הקדוש לבית הכנסת,

 אסור לעסוק אפילו בצורכי בית הכנסת אלא

בדברי תשבחות, תפילה ותורה

.

) ומי שעוסק בדברים אחרים ובדברי העולם,

זהו אדם שמחלל שבת, אין לו חלק בעם ישראל.

 שני מלאכים ממונים ע"ז ביום השבת,

והם שׂמים ידיהם על ראשו, ואומרים, אוי לפלוני,

שאין לו חלק בהקב"ה.

 וע"כ צריכים להשתדל בתפילות ושירות ותשבחות

לאדונם, ולעסוק בתורה

 

.

רט) היום הזה הוא יום של הנשמות,

שמתעטר צרור של הנשמות, הבינה.

וע"כ משבחים בתשבחות התשבחה של הנשמה,

 נשמת כל חי תברך את שִמך ה' אלקינו

 ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרךָ.

 ואין תשבחה אלא מצד הנשמה והרוח. והיום הזה עומד ברוח ובנשמה, ואינו של הגוף

.

רי) התשבחה של מדרגה אחרת עליונה,

שהוא יום, השמש הקדוש, ז"א, אור של יום,

היא ברכת יוצר אור, אור המאיר, שממנו ניזונים

ומאירים כל הצבאות והמרכבות וכוכבים ומזלות,

וכל אלו השולטים על העולם

.

השבח של עוה"ב, בינה, ביום הזה,

אל אדון על כל המעשים.

(לפי סדר א-ב' המזמור נגד כ''ב האותיות)

והשבח הוא בכ"ב  אותיות עליונות הקדושות,

 המתעטרות באבות, חג"ת,

ובמרכבה העליונה הקדושה, בינה

 

ריב) אותיות קטנות הן כ"ב אותיות של עולם התחתון,

 מלכות, שהם, אל ברוך גדול דֵעה.

 ואין בין מילה למילה רווח אחר,

 אלא רק אות אחת מכ"ב אותיות רשומה בכל מילה:

אל ברוך גדול דעה.

 

 ובעולם העליון, בינה, יש רווח וצדדים קדושים בין אות לאות. כי בא' יש חמש מילים, אל אדון על כל המעשים. ובב' יש חמש מילים, ברוך ומבורך בפי כל הנשמה. ובג' יש ארבע מילים, גודלו וטובו מלא עולם. וזהו שבח על התשבחות, שאותיות עליונות של יום השביעי, בינה, משבח ואומר למלך העליון יוצר בראשית, חכמה

.

ששבח הזה עולה למעלה, שישים מרכבות עליונות שבגן עדן מזדווגים ולוקחים השבח ההוא מעם הקדוש, ומעלים אותה להתעטר בה בכמה מרכבות עליונות, שהממונים וכל הצדיקים שבגן עדן, כולם מתעטרים בשבח הזה, וכל אלו המרכבות,


וכל אלו נשמות הצדיקים, כולם עולים בשבח הזה עד הכיסא, המלכות

.


כשהשבח מגיע למלכות, הנה השבח הזה שאומרים כל ישראל, עומד שם, עד הזמן שאומרים ישראל קדושה עליונה של מוסף: כתר ייתנו לך.


ואז יש עלייה לאלו שלמטה לעלות למעלה, שמלכות עולה לאמא, בינה,


וז"א עולה לאבא, נקודה עילאה,


כדי שהכול יתאחד למעלה באו"א, להיות כולם אחד. ואז נמצא שהשבח הזה,


אל אדון, שכבר עלה עם המלכות לבינה, אומרת אותו הבינה למלך העליון, חכמה.


זוהי תשבחה העולה על כל התשבחות

.

מכאן והלאה הוא סדר התפילה כמו בשאר הימים


. עד, ישמח משה. שמחת מדרגה עליונה, ת"ת, הנקרא משה, והוא יעקב, עיקר האבות,


קו המכריע המייחד חו"ג, אברהם ויצחק. שהוא שמח בחלקו, במלכות.


כשהכיסא, המלכות, עולה אליו ולוקח אותה, ומתחברים יחד. וזהו שמחת תורה שלמעלה, תושב"כ, ת"ת,


השמח בתורה שלמטה, תשבע"פ, המלכות, ומתחברים זה בזה



כיוון שהתחברו יחד


, צריך האדם לכלול בשמחה ההוא את עם הקדוש,


ולומר, ישמחו במלכותך שומרי שבת.

 

סוד ספר התורה ביום הזה.

כמ"ש, ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש, ושֹוֹם שֶכל ויבינו במקרא. שהסוד של הפסק הטעמים והמסורת וכל אלו הדיוקים, וסודות עליונים, הכול נמסר למשה מסיני. אם התורה נמסרה למשה בכל אלו הדיוקים, למה ספר תורה,


שהוא בכל הקדושות האלו, חסר מכל אלו התיקונים והסודות שנמסרו למשה בתורה

 

אלא כשהכיסא הקדוש, המלכות,

מתעטר ונכלל בתושב"כ, ת"ת, אז כל אלו הצורות וכל אלו טעמים ומסורות,


כולם נכנסים גנוזים ונרשמים

בתוך כיסא הקדוש מהת"ת.

 

 ואלו הצורות שהכניס תושב"כ, ת"ת, בתשבע"פ,

המלכות, היא מתעברת מהם,

 כאישה המתעברת מזכר.

 ונשארו אותיות עליונות שבתושב"כ לבדן בקדושתן

 בלי שום צורה. ולהראות בבית הכנסת,

 

כי הכיסא, המלכות, מתברכת ומתעטרת מתושב"כ ובמלכות הכניס כל אלו


הצורות הטעמים והמסורות,

 והיא מתקדשת ממנו.

וצריך להראות באותיות לבדן כראוי

 

 

ואז מתקדש הכול בקדושה העליונה כראוי.

כש"כ ביום שבת. ביום הזה צריכים לעלות לתורה

שבעה אנשים

כנגד שבעה קולות, חג"ת נהי"מ של ז"א,

שהם סוד התורה, ז"א. ובזמנים ובמועדים

צריכים לעלות חמישה אנשים בתוך סוד הזה.

 

 כי עיקרם של שבע ספירות חמש, חג"ת נ"ה,

 ויסוד הוא כולל שלהם מצד המשפיע,

והמלכות כוללת אותם מצד המקבל,

 וביוה"כ שישה אנשים בתוך סוד העליון הזה,

 חג"ת נה"י של ז"א

 

 

חמישה של מועדים הם חמש מדרגות

חג"ת נ"ה, למטה ממדרגת אור הראשון,

שהיא בינה וג"ר,

אלא למטה בז"א, והם סוד התורה,

כי ז"א נקרא תורה. שישה של יוה"כ, הם ו"ק,

שמחשבים גם את הכולל שלהם, יסוד.

ואין כאן תוספת על ה"ס העיקריות.

שבעה של יום השבת, הם שבעה קולות,

שמחשבים גם את הכולל השני, מלכות.

והכול מרמזים על ספירות ז"א

 

.

על שלושה שבימות החול, הרומזים על

חג"ת דז"א, בר"ח התווסף אחד כנגד המלכות,

משום שהשמש, ז"א, מאיר בזמן ההוא ללבנה, מלכות.

וזה המוסף שבר"ח, נגד התוספת האמורה. בספר תורה

 צריך להישמע רק קול ודיבור אחד

.

) הסידור שעם הקדוש צריך לסדר ביום הזה,

ובשאר ימים שיש קריאת ספר תורה,

 הוא שצריכים לסדר ולתקן תיקון בכיסא אחד,

 הנקרא תיבה. כיסא צריך להיות בשש מדרגות

 חג"ת נה"י של מלכות, לעלות עליהם ולא יותר.

 

 שכתוב, ושש מעלות לכיסא, המלכות.

 ומדרגה אחת למעלה, כנגד החכמה שבה, היא התיבה,

 לשים עליה ספר התורה  ולהראות אותה לכל.

כי התיבה, חכמה של מלכות,

נותנת ראייה לספר התורה, ז"א.

שאין ראייה אלא במלכות

 

 

כשעולה שָם ספר התורה,

 אז צריכים כל העם לסדר את עצמם למטה,

 באימה וביראה ברְתֵת ובזיע, ולכוון את ליבם,

 כמו שהיו עומדים עתה על הר סיני לקבל התורה,

 

 ויהיו מקשיבים ויטו אוזניהם.

ואין רשות לעם לפתוח פיהם אפילו בדברי תורה,

וכש"כ בדברים אחרים. אלא כולם באימה,

 כמי שאין לו פה. כמ"ש, וכְפִתחוֹ עמדו כל העם.

וכתוב, ואוזני כל העם אל ספר התורה.

 

כשמוציאים התורה בציבור לקרוא בו,

נפתחים שערי השמיים של רחמים,

 ומעוררים את האהבה למעלה,

 וצריך האדם לומר כך.

 

 

ברוך שמו של ריבון העולם.

ברוך כִתרך ומקומך.

 יהי רצונך עם עמך ישראל לעולם,

שגאולת ימינך תראה לעמך בבית מקדשך,

 ולהשפיע לנו ממיטב אורך, ולקבל תפילותינו ברחמים.

 

יהי רצון מלפניך שתאריך לנו חיים בטוב,

 ושאני עבדך יהיה נפקד בין הצדיקים, לרחם עליי, ולשמור אותי ואת כל אשר לי,

ואשר לעמך ישראל.

אתה הוא הזָן את הכול ומפרנס את הכול. אתה הוא השולט על הכול.


אתה הוא השולט על מלכים,

 והמלכות שלך הוא. אני עבד הקב"ה,

שאני משתחווה לפניו ומלפני כבוד תורתו

בכל עת ועת.

 

לא על אדם אני בוטח, ולא על בני אלקים אני סומך, אלא על אלקים שבשמיים,


שהוא אלקים אמת,

 ותורתו אמת, ונביאיו אמת,

ומרבה לעשות חסד ואמת. בו אני בוטח,

 ולשמו הקדוש והנכבד אני אומר תשבחות.

 יהי רצון מלפניך, שתפתח ליבי בתורתך,

 ותיתן לי בנים זכרים עושי רצונך,

 ותמלא משאלות ליבי, ולב כל עמך ישראל,

לטוב, לחיים, ולשלום, אמן

.....:::::::::::.....

.

ואסור לקרוא בספר התורה,

אלא רק אחד לבד, וכולם מקשיבים ושותקים,

 כדי שישמעו דבריו מפיו,

כאילו קיבלו אותה עתה מהר סיני.

 

ומי שקורא בתורה, יהיה אחד עומד עליו,

 העולה לתורה, ושותק,

שלא יישמע אלא רק דיבור אחד בלבד

 ולא שני דיבורים.

 לשון קודש צריך להיות קורא אחד,

 והוא אחד ולא שני דיבורים,

 

ואם נמצאים שניים בספר תורה, הוא גירעון האמונה, וגירעון כבוד התורה נמצא בספר תורה.

 שצריכים רק קול אחד.

וכן צריך להיות מתרגם אחד, שזה קליפה ומוח,

 

 

 כי המתרגם הוא בחינת קליפה,

 והקורא בלשון הקודש הוא מוח.

 ואין מוח בלי קליפה

 

הכול שותקים ואחד קורא. כמ"ש,

וידבר אלקים את כל הדברים האלה.

הוא למעלה בראש ההר, וכל העם למטה. כמ"ש, ויתייצבו בתחתית ההר.

 וכתוב, ומשה עלה אל האלקים.

 הרי שהיה קורא אחד, ועולה לתורה אחד,

למעלה בראש ההר.

וכל העם בתחתית ההר מקשיבים ושותקים.

 וכך צריך להיות בספר תורה

 

הקורא בתורה צריך לשים ליבו ורצונו

לאלו הדברים שקורא.

כי הוא שליח אדונו בסדר דברים להשמיע לכל העם

שהרי הוא עומד כדימיון עליון,

 כמו הקב"ה במתן תורה.

 

משום זה מי שעולה לקרוא בתורה,

 צריך לסדר הדברים תחילה בביתו.

 ואם לא סידר,

 לא יקרא בתורה. מאין לנו?

 מאותו דיבור של הקב"ה,

 מטרם שהשמיע התורה לעם הקדוש.

כתוב, אז ראהּ ויספרהּ הכינהּ וגם חקרהּ

ואח"כ כתוב, ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה

 

הרי שמטרם שהשמיע אותה לאדם,

 סידר כל דיבור בפני עצמו.

 וכך מחויב כל קורא בתורה לעשות

 

אסור למי שקורא בתורה להפסיק פרשה

 או אפילו מילה אחת,

אלא במקום שפסק משה הפרשה לעם הקדוש, יפסיק.

ולא יפסיק דברי הפרשה של השבת הזו

 בפרשה של שבת אחרת.

 

כי בשעה שהפסיקו הפרשיות,

כל אחת ואחת התעטרה ועמדה לפני הקב"ה.

כיוון שהשלימו להפסיק הפרשיות של כל השנה,

 התעטרו לפני הקב"ה ואמרו,

אני משבת פלוני, אני משבת פלוני.



בשעה ההיא קרא הקב"ה ליופיאל הממונה העליון, ול-53 (גן) מרכבות הקדושות שתחת ידו,

 כנגד (גן)  פרשיות שבתורה,

 שהתמנו בשימוש לתורה.

 

 וכל מרכבה ומרכבה התמנתה.

מרכבה זו, על פרשה פלונית שבשבת פלוני,

ומרכבה פלונית, על פרשה פלונית שבשבת פלוני.

 וכל אחת ואחת משמשת אל התורה של השבת שלה,

 

 ואסור לנו לערב אלו באלו

ולא להכניס מרכבה במרכבה אחרת

 אפילו כמלוא שׂערה, ואפילו במילה אחת,

או אפילו באות אחת.

 

אלא כל אחת ואחת, כמו שפסק אותם הקב"ה,

כמו שהתעטרו לפניו. וכמו שהפקיד את המרכבות על

הפרשיות האלו, כל אחת ואחת על המשמרת שלה.

 

 

וע"כ כשמתעטר פרשה זו,

עולות המילים של הפרשה ההיא שנשלמה בציבור,

ומקבלת אותן מרכבה ההיא הממונה על הפרשה ההיא,

ומעלה אותן לפני הקב"ה.

ואלו המילים ממש עומדות לפניו, ואומרות,

אני פרשה פלונית שהשלימו אותי ציבור פלוני, כך וכך.

כלומר, אם כהלכתה או שלא כהלכתה.

 

אם נשלמה הפרשה כראוי לה,

עולות מילים אלו ומתעטרות על כיסא הקדוש, המלכות,

ומרכבה ההיא משמשת לפניה,

 

כל מרכבה ומרכבה משמשת

לפרשה של כל שבת ושבת,

כל מרכבה לפרשה שלה.

 וכולן מתעטרות בתוך כיסא הקדוש,

ועימהן הוא עולה להתייחד למעלה למעלה, לז"א.

ונעשה, הפרשה והכיסא וז"א, כלל אחד.

 

משום זה אשרי חלקו מי שמשלים הפרשה כל שבת

ושבת כראוי, כמו שהפסיקו אותה למעלה.

 

פעמיים קוראים בתורה בשבת,

 בבוקר ובמנחה, בשעה שהדין תלוי בימות החול,

לעת ערב. כי צריכים לכלול השמאל בימין,

כי התורה ניתנה משני הצדדים,

כמ"ש, מימינו אש דת לָמו.

הרי שהתורה היא אש, שמאל, ומימינו.

 כלומר, ימין ושמאל.

 

 וע"כ קוראים בה בבוקר, שהוא ימין,

ובמנחה, שהיא שמאל. וע"כ

 ספר תורה במנחה היא בעשרה פסוקים או יותר.

 אבל לא פרשה שלמה,

 כי פרשה שלמה אינה אלא בימין,

והימין תלוי מטרם שעת המנחה.

אבל במנחה היא שמאל.

 


בשני בשבוע ובחמישי בשבוע,

משום שהמדרגות יורדות למטה,

 כי בימות החול משמשים יעקב ורחל

במקום זו"ן הגדולים,

 שהם מלבישים מחזה ולמטה דז"א,

שהם כלל התורה. כי יעקב בחינת תורה, כמו ז"א.

 

 והרי נביאים נבדלו למטה?

 כלומר, שיעקב מלביש רק נה"י דז"א,

שהם בחינת נביאים ולא תורה,

כי תורה היא בחינת חג"ת,

 

 וא"כ למה קוראים בתורה

אלא ודאי שיעקב מלביש על נה"י של ז"א.

אבל ט' ספירות של יעקב, כולם הם כלל התורה.

 כלומר שיעקב בכללו הוא בחינת חג"ת, תורה, כמו ז"א.

 

וכל ספירה וספירה כלולה מכל ספירה וספירה.

 וכיוון שכלולים זו מזו הרי יש בכל אחת חג"ת

 שהוא תורה.

 

רלו) מדרגות העליונות, שבע ספירות

 חג"ת נה"י של ז"א,

 הן נקראות פרשת השבוע.

 

 ואח"כ יוצאות מהן תשע מדרגות המאוחדות יחד,

ט' ספירות של יעקב, ובגלל זה קוראים ט' אנשים,

 ג' בשבת במנחה, נגד חב"ד של יעקב

וג' ביום השני נגד חג"ת של יעקב.

 וג' ביום החמישי נגד נה"י של יעקב

 הרי תשעה. ט' ספירות נכללות זו מזו,

וע"כ יש בכל אחת חג"ת, תורה, ואפילו בנה"י

.

 

במנחה בשבת מתעורר השמאל,

ונקודה תחתונה, המלכות,

מקבלת בצד שמאל ההוא את התורה.

אז בשעה ההיא המלכות נוסעת מצד שמאל

 ומצידו אנו קוראים בתורה

 

כלומר, אע"פ שהמלכות בעצמה אינה בחינת תושב"כ,

כיוון שמקבלת מצד שמאל דז"א בחינת התושב"כ,

 ע"כ אנו קוראים בתורה.

 

כי המלכות עומדת בט"ס,

וע"כ קוראים אנו תשעה אנשים,

 שהם שישה אנשים,

חג"ת נה"י שלה בחול,

בשני ובחמישי, ושלושה אנשים,

ג"ר שלה. בשעה שמתעורר השמאל במנחה בשבת,

לכלול כולם כאחד.

 

 והיא מתעטרת בהם בג' צדדים, ימין שמאל אמצע,

כמו ג' צדדים עליונים, חג"ת,

 שהם בכלל הפרשה של שבת, שאנו קוראים בבוקר.

אע"פ שבמנחה של שבת המלכות מקבלת משמאל,

מקבלת מכל ג' הקווים בשליטת השמאל.

 

אשרי חלקו מי שזכה לכבודו של שבת,

אשרי הוא בב' עולמות, בעוה"ז ובעוה"ב.



כתוב, אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי.

ממקומו, פירושו ממקום הראוי ללכת, מחוץ לכל העיר, ואלפיים אמה שלה.

 

 כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו.

 וכתוב, כי המקום, אשר אתה עומד עליו.

 כי מקום ידוע יש למעלה, המלכות, וקוראים לו מקום,

 שנודע בו כבוד העליון של מעלה, המלכות.

 

וע"כ אזהרה היא לאדם המתעטר

בעטרה הקדושה שלמעלה, שלא ייצא מהמקום.

 שאם ייצא ממנו, הוא מחלל שבת.

ולא בידיו בעבודה, ולא ברגליו,

 ללכת חוץ מאלפיים אמה.

 כל אלו הם חילול שבת.

 

אל ייצא איש ממקומו.

זהו מקום כבוד הקדוש, המלכות,

 כי מחוץ ממנו הוא מקום של אלוהים אחרים.

 כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו.

כבוד ה', הוא כבוד שלמעלה, בינה. ממקומו,

זהו כבוד שלמטה, המלכות.

 וזה העטרה של שבת.

 

כתוב, הנה מקום איתי.

 ודאי זה מקום נסתר שלא נודע, בינה.

אית מורה מקום שלא נגלה,

 מקום עליון למעלה למעלה,

היכל העליון הנסתר והגנוז, בינה עילאה.

 

אבל מקום זה שכאן, הוא מקום שלמטה, המלכות.

 וזהו מקום שמתפרשׂ למעלה, בבינה,

 ומתפרשׂ למטה, במלכות.

 וע"כ כתוב, אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי.

 

וכתוב, ומַדוֹתֶם מחוץ לעיר את פְּאַת

 קֵדמה אלפיים באַמה. אלפיים אמה,

 משום שהמלכות המכונה עיר,

 ירשה ב' צדדים, ימין ושמאל,

שהחכמה מלובשת בחסדים והחסדים בחכמה.

 והם אלפיים.

כי ספירות החכמה הן אלף.

 והמלכות מתעטרת תמיד בב' צדדים,

בין למעלה ובין למטה.

כלומר, שהשכינה אינה שורה חוץ מתחום הראוי לה,

שהוא ב' קווים.

 

כשיצא השבת,

צריכים ישראל שלמטה להתעכב,

להוסיף מחול על הקודש,

כי יום גדול עליון הוא,

 וביום הזה אורח גדול ומכובד שורה עליו,

הנשמה היתרה.

 

 משום זה צריך להתעכב ולהראות,

שאין דוחקים האורח הקדוש להוציא אותו.

אז פותחים ישראל ואומרים, והוא רחום יכפר עוון.

שהוא תיקון בלילה הזה,

 

כיוון שהדין חוזר למקומו.

מה שלא היה נראה בביאת השבת,

שהדין היה אז מסתלק ולא נמצא.

 

 

בשעה שפותחים ישראל ואומרים,

ויהי נועם, ואתה קדוש,

כל אלו רשעים שבגיהינום פותחים ואומרים,

אשריכם ישראל עם קדוש,

 אשריכם צדיקים השומרים מצוות התורה.

 

אוי להם לרשעים, שלא זכו לשמור התורה.

אז מקדים דוּמה וכרוז מתעורר, כמ"ש,

ישובו רשעים לשאוֹלה כל גויים שְכֵחֵי אלקים.

וכל אלו גדודים מלאכי חבלה מענים אותם בגיהינום,

 ואין מי שירחם עליהם.

 

אשריהם כל שומרי שבת בעוה"ז,

ומענגים עונג השורה מלמעלה, רוח העליון.

 

מי ששורה בתענית בשבת,

שניים מתעוררים עליו לפני מלך הקדוש:

א. רוח העליון הקדוש שצריכים לענג אותו ולא מתענג

ב. ממונה העומד על מי ששורה בתענית, ושמו סַנְגַרְיָה.

ועולים לפני המלך הקדוש והם מעוררים עליו.


ורוח ההוא

מסלק בחיסרון מתענוג שלמטה. וכשרוח הזה אינו נשלם מלמטה,

 רוח אחר עליון לא נשלם.

 כיוון שלא נשלם למעלה ולמטה,

אז ראוי האיש ההוא להיות מקולל ונענש.

 

אלא כיוון שנשלם בזמן אחר, ע"י אותו אדם,

 וממונה ההוא שהתמנה על עינוי ותענית,

 הוא נשלם בין ממונים אחרים בתענוג העליון.

 ע"כ קורעים לו כל גזר דין שנגזר מאלו 70 שנים עליונות,

 שהם חג"ת נהי"מ.

 

בדומה למלך השמח במשתה שלו,

וכל בני אדם שמחים עימו.

ראה איש אחד יושב אסור בכבלים,

 פקד עליו והתירו אותו, כדי שיימצאו כולם בשמחה.

 

 

ואח"כ חוזרים אלו הממונים המענישים בני אדם,

ונפרעים מהאדם על מה שנמצא בשבילו חיסרון

 למעלה ולמטה, מחמת שלא מתענג בשבת.

התקנה שלו, שיישב תענית על תענית שלו שבשבת.

 כי זה ביטל עונג שבת, יבטל משום זה עונג חול.

 

 

ואם הוא מבטל עונג שבת,

ומתענג בחול, הוא דומה כמי שמחשיב דבר

אחר יותר ממה שמחשיב להקב"ה.

 כי רוח העליון קודש קודשים השורה עליו

לא מענג אותו, וביטל אותו ממנו,

 ורוח אחר של חול, השורה אח"כ על העולם,

 הוא מחשיב ומענג אותו.

אז חוזרים ונפרעים ממנו בעוה"ז ובעוה"ב.

 

משום זה צריך תענית אחר

 ביום ראשון מימות החול,

 בשעה ששורה על העולם הרוח של חול.

 

 ובזה יש לו רפואה, כיוון שלא החשיב את

הרוח של חול יותר משל שבת.

 כמ"ש, והשיב את הגזלה אשר גזל.

 גזלן אינו מתחשב עם הקב"ה

ואינו מתחשב עם בני אדם,

ע"כ אין עונשו גדול כגנב. גנב,

המחשיב בני אדם יותר מהקב"ה,

יש לו עונש בעוה"ז ובעוה"ב.

 

היום הזה מתעטר בע' (70) עטרות,

כי הוא יום השביעי, שנשלמו והתעטרו בו חג"ת נהי"מ,

שכל אחד כולל עשרה, והם ע' עטרות.

ושם העליון הקדוש, בינה,

נשלם מכל הצדדים, מג' קווים, שהם האבות.

 

 והאירו כל המדרגות, וכולן בשמחת הברכות,

ובקדושה על קדושה, ותוספת קדושה.

הברכות נמשכות מבינה, והקדושות מחכמה.

 

הקדושה של כניסת השבת, המלכות,

זוהי הקדושה של שבת בראשית, בינה,

 ל"ב (32) אלקים של מעשה בראשית,

שהתקדשו מל"ב שבילים שבחכמה.

 

 וכן התקדשה המלכות מל"ב שבילי החכמה,

וג' מדרגות של תפוחים הקדושים,

ג' קווים, שבהם ג' גווני התפוח, לבן אדום ירוק ,

הממשיכים חכמה, קדושה.

וע"כ נקראים תפוחים קדושים.

 

ומלכות המקבלת אותם נקראת שדה תפוחים קדושים.

וצריכים להזכיר על קדושה זו,

 הכלל של מעשה בראשית, והמנוחה שביום השביעי,

בל"ב שבילי החכמה וג' מדרגות התפוחים הנכללים

בהם, שהם העדות שבמעשה בראשית.

 

 כמ"ש, ויכוּלו השמיים והארץ וכל צבאם, ויְכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה.

 יש בעדות הזו 35 מילים, כנגד ל"ב שבילים,

 ושלוש מדרגות התפוחים הקדושים.

 

ג' מדרגות, שביעי, שביעי, שביעי,

שיש בעדות, ויכולו השמיים:

עולם העליון, בינה, הנקראת שביעי מלמטה למעלה,

כשמתחילים למנות מיסוד,

ועולם התחתון, מלכות, הנקראת שביעי,

כשמתחילים מחסד,

וכל האמונה, היא עטרת יסוד של ז"א,

מלכות של ז"א, הנקראת שביעי.

וג"פ אלקים שיש בעדות, ויכולו השמיים

 

א.עולם התחתון, מלכות, הנקראת אלקים,

 

ב. פחד יצחק, גבורה דז"א, הנקרא אלקים

,

ג. עולם העליון הקדוש, קודש קודשים, בינה,

הנקראת אלקים.

וצריך האדם להעיד עדות זו בשמחה ברצון הלב

 לפני אדון האמונה. וכל מי שמעיד זה ושם

 ליבו ורצונו לזה, מכפר זה על כל עוונותיו

 

ראה ולמד סודות הקידוש היין בשבת

השעורים של רבי דוד קורן בווידוי,

 

רנד) ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם,

אשר קידשנו במצוותיו ורצה בנו.

קידוש זה הוא במשקל אחד כנגד עדות האמונה,

 ויכולו השמיים. והם 35 מילים אחרות,

כמו שיש בעדות, ויכולו השמיים, הכול ביחד עולה 70 מילים, לעטר בהם את השבת של כניסת השבת, המלכות.

 אשרי חלקו של אדם,

המכוון רצונו לדברים אלו לכבוד ריבונו.

 

 

רנה) קידוש של יום, בורא פרי הגפן,

 ולא יותר. כי היום, ז"א, עומד לקדש את המלכות,

 כוס של קידוש. כי ביום עולים זו"ן עד או"א,

 שהוא קודש,

 ומתקדשים על ידיהם. משא"כ בלילה,

שאנו צריכים לקדש את המלכות ב-70 מילים.

 והלילה, המלכות, אינה מתקדשת,

אלא ע"י עם הקדוש למטה,

 בשעה ששורה עליהם רוח העליון, תוספת נשמה,

ואנו צריכים לקדש אותה ברצון הלב ולכוון הדעת לכך.

כי בלילה עוד לא עלו אלא עד ישסו"ת.

 וצריכים להמשיך הקדושה.

 

 

רנו) ויום השבת, ז"א, שעלה לאו"א עילאין, ונעשה קדוש כמוהם, הוא מקדש את המלכות,

שנקראת כוס.

ולא אנו. וישראל מקדשים ע"י התפילות,

שחרית ומוסף וחזרת שליח הציבור,

ומעלים זו"ן עד או"א.

ואין צריכים עתה בקידוש לקדש אותם יותר,

 אלא שמתקדשים בקדושת ז"א שב או"א,

ביום הזה. אשריהם ישראל,

 עם קדוש, שירשו היום הזה ירושת עולם.

......:::::::::::::......

בברכה וקדושה  רבי דוד קורן

קרן אור ללימודי הקבלה .

 

 

 

השארת תגובה