עץ
הדעת טוב ורע.
......::::::שער ההקדמות. קע"א'):::::::......
עורך
ומגיש: רבי דוד קורן. קרן אור ללימודי הקבלה
..................
מהו
סוד עץ הדעת טוב ורע. ומהו אחור באחור ופנים בפנים,
................
כבר
למדנו כי התחלת קומת פרצוף רחל.
הנקבא
של ז"א. הוא באחורי החזה של ז"א. (תפארת)
אשר
עד שם הוא הסיום של יסוד של אמא שבתוך ז"א
(כלי
של אמא שנקרא ישוס"ת)
והנה
מן החסד המגולה שבתפארת של ז"א
כי
שם התחילו החסדים להתגלות.
ומשליש
הא' אשר שם, ממנו נעשה הכתר של הנוקבא.
מי
ב' החסדים המגולים שבנצח והוד,
ונעשה
חכמה ובינה שלה, מן ה' הגבורות
המתקבצות
ביסוד של ז"א. ונעשה הדעת שלה.
ואחר
התקבץ ה-ה' הגבורות, בדעת
שבה,
אז
יורדות ומתפשטות בגופא, מחסד
שבה, עד הוד שבה.
כדמיון
ה' החסדים המתפשטים
בז"א.
וסוד עץ הדעת טוב ורע. הוא בז"א והנוקבא.
ואומנם
ב ז"א הוא ממקום סיום היסוד של אימא,
(שבתפארת של ז"א) שהוא מחזה ולמטה.
כי משם ולמטה מתגלים
החסדים בגילוי גדול.
ולכן אפשר אל החיצונים לינוק ולאחז בחסדים ההם המגולים.
ולכן
משם ולמטה ב ז"א, נקרא
רע של עץ הדעת.
כי
החסדים שב ז"א מן החזה ולמעלה,
אשר
הם מחוסים ביסוד של אימא, נקראים טוב.
כי
אין הקליפות הרעות יונקים מהם.
וסיבת
יניקת הקליפות משם הוא
לפי שהחסדים שהם האורות שב ז"א הם שם מתגלים
בגילוי,
ומשום
כיון שנפתחו,
הם בולטים ויוצאים אל האחור שבו,
וכיון שיוצאים אל האחור,
יש כח אל החיצונים לינוק משם,
משאינו
כך בהיותם מכוסים תוך היסוד של אימא
שאינם
יכולים לעבור ולצאת אל האחור,
ואומנם
אף במקום הגילוי, אינם
יכולים לינוק,
מצד הפנים של
ז"א כלל, אלא מצד האחור,
מן
האורות של החסדים הבולטים, ויוצאים לצד האחר.
וזכור זה היטב.
כי אין אל החיצונים אחיזה, אלא באורות החסדים
אשר
נהפכים ויוצאים אל האחור, ולא כמאירים אל הפנים,
וכל
זה אינו אלא במקום הגילוי
של
החסדים,
שהוא מן החזה ולמטה,
.....................
למדנו סוד שתי יצרים נברא האדם
כי זהו סוד. זה לעומת זה. עשה האלקים,
וצריך
להקדים לך הקדמה אחד,
והיא
כי נודע, כי כמו שיש
ב ז"א והנקונא של
הקדושה, כך יש
ב ז"א ונוקבא של הקליפה סטרא אחרא,
והזכר של הקליפה, יונק
מהזכא של הקדושה,
והנקבא של הקליפה, יונקת
מהנוקבא של הקדושה,
לפי שהזכר של הקליפה, הוא יותר דק וזך ועליון
מן הנוקבא שלו, ולכן הוא יונק מז"א עצמו של
הקדושה.
מן האחור שבו כנזכר,
והנוקבא של הקליפה, יונקת מן האחור
של הנוקבא של הקדושה,
ואומנם
לא יעלה על הדעתך, שחס ושלום הקליפה של
עולם אצילות, שולטים ועולים עד המקומות הנזכר,
אך
כונתינו לומר, שהשפעה שלהם, נמשך מהם,
מן
המקומות הנזכר, במקום של הקליפות עצמם,
....................
עוד
צריך לדעת. כי אין המקומות הנזכרים שוים,
כי הנה ה ז"א של הקליפה, יונקת מהרע של ז"א כנזכר,
מן החזה שבו ולמטה,
אך הנקבה של הקליפה, יונקת מן הרע של הקדושה,
במקום
הטבור שלה ולמטה.
שהיא
שליש אחרון של התפארת שבה.
והטעם
זה הוא, במה שנבאר לך תחלה.
וענין
מקום טוב ומקום הרע, של הנקבה.
נתחיל
בז"א, דע, כי אחיזת הקליפה ב ז"א,
היא
שני שלישי התפארת. התחתונים,
שהוא
המקום המגולה כנזכר, אך לו בכולו,
רק
במה שהוא כנגד הראש של הנקבה, כי הנה.
אחורי
הראש אינם שטוחים אלה עגולים,
ואינם
מתדבקים לגמרי האחורי התפארת של ז"א.
להיותם
עגולים,
באותם
ב' צדדי הראש מימין ושמאל. שהם נפרדים.
ואינם
נדבקו היטב בתפארת של ז"א
ונשארים
בבחינת ההם שבתפארת מגולים,
בלתי מכוסין בראש הנקבה ושם אחיזת
הקליפה.
............
גם
נודע, כי שארית גופה של הנקבה,
אין
כלו מתדבק באחור גופא של ז"א. רק בגוף שלה בלבד,
אמנם
זרועותיה וידיה ושוקיה ורגליה, אינם מכוונות עם זרועות והשוקים שלו. להיות שיעור קומתו וקומתה בלתי שווים,
וכיון
שאינם מכוונים, אם אומר להתדבק, ולכן הם נשארים
בלתי
חבור ודבוק כלל עם אחור ז"א.
וזה סוד שנאמר בזזהר ביחזקל. על הפסוק
וכנפיהם פרודות
מלמעלה, ונאמר בזהר שם
שזכר ונקבה אינן מתפרשאן
בזרועות ובשוקים וברגלים
זה בזה
הנה באחורי ז"א באותן
המקומות שכנגד ההתפשטות
זרועות ושוקים של הנקבה, שאינם
מתדבקים עמו.
שם גם כן נאחזים החיצונים וכל אלו הבחינות
הם נקראות עץ
הדעת רע ב ז"א. על שם הקליפה
הנקראת
רע הנאחזת שם
...............
נבאר עתה, מלת טוב ורע שז"א מה
ענינה.
.................
הנה נתבאר כי הוי"ה שב ז"א הוא מ"ה באלפין, עולה
אדם.
|
יוד |
הא |
ואו |
הא |
מ"ה = אדם |
ואם תכה , יוד פעמים ה"א. יעלה
גימטריה. ק"ך.
ואח"כ תכה גם כאן ה"א פעמים ואו, יעלה גימטריה. ע"ח.
ואח"כ תכה גם כאן ו"או פעמים ה"א, יעלה
גימטריה. ע"ח.
סך הכל . גימטריה רע"ו אותיות ורע. וזהו עץ הדעת טוב ורע,
והענין
הוא. במה שהודעתיך, כי כל בחיות הכאת
האורות
זה
בזה הוא בחינת אחורים,
כי
האורות מכים זה בזה. ועל ידי הכאתם
ופגישתם זה בזה,
מתנוצצות אל צד האחורים,
ושם נעשים כמנין ורע.
להורות אחיזת הקליפות בהם,
ומלת
טוב הוא כך. כי כבר הודעתיך,
כי
המלוי של הויה באלפין מ"ה. בגימטרים
י"ט.
|
יוד |
הא |
ואו |
הא |
מלוי
= י"ט |
י"ט
כמנין חו"ה, שהיא הנוקבא של האדם,
שיצא
ממלוי הוי"ה של מ"ה. גם שתי
אותיות האחרונות
|
ואו |
הא |
ח"וה |
והטעם
הוא, לרמוזעל חוה נוקביה, ששיעור קומתה
הוא
מן התפארת של ז"א ולמטה,אשר שם
בחינת ב' האותיות הנזכר,
כי
שתים הראשונות יוד .
ה"א הם
בראש של ז"א.
הנה
אם תסיר שני אלפים שבמלוי שתי אותיות אחרונות.
אשר כנגדם עומדת רחל.
שהיא חוה. באחורים,
|
ו"ו |
ה. |
טוב |
וכאשר
אין שני אלפים אלו, שהם סוד שני אורות,
אינם יוצאים לצד ואחורים, אז נשארים גימטריא
טוב
כיון שאינם יוצאים לצד האחור, ואין הקלפיה יונקת מהם,
והרי
נתבאר מלת עץ הדעת טוב ורע בז"א עצמו.
גם
בשם הוי"ה אשר בו,
..................
ונבאר עתה. בחינת טוב ורע בנוקבא של ז"א הקדושה . אשר ממנה יונקת הנוקבה של הקליפה כנ"ל.
הנה ה' הגבורות, המתפשטות, בחסד שבה עד הוד שבה,
הם עץ הדעת טוב ורע
שבנוקבא,
כדוגמת חמשת החסדים
שבזכר,
שהם עץ הדעת שבו,
כי הדעת של הזכר,
עיקרם חסדים,
ושל הנוקבא הם גבורות,
הנה כמו שהחסדים של
הזכר
היו מכוסים ביסוד של
אימא,
וקצתם
מגולים, ונקראים רע, כך הדבר בגבורות, הנוקבא,
כי
הנה תחילה היו מקובצות תוך היסוד של הזכר,
באחורים של היסוד של
ז"א,
שם הוא ממש קו אמצעי,דעת תפארת ויסוד
שבנוקבא כנודע,
והנה
בהתנוצצות האורות ההם
מן היסוד של הזכר
אל
הנוקבא, יש בו שני בחינות גם כן,
כי הנה נתבאר, שהיסוד
של ז"א מסתיים עד כנגד הטבור
של הנוקבא, העומדת עמו אחור באחור,
לפי שהיסוד של הזכר
הוא יותר ארוך ומתפשט
מהיסוד של אימא כנודע,
ולכן
הגבורות שבנקבה המתפשטות עד הטבור שבה,
הם
עוברים דרך המסך כלי היסוד של ז"א ומאירים בה,
ונקראים אורות סתומים, ומקום הזה נקרא טוב,
ומשם
ולמטה שהוא שליש התחתון של התפארת שבה,
הם אורות מגולים, ונקראים ורע,
.........................
ונבאר
עתה גם כן מלת טוב ורע שבנקבה,
כדרך
שנתבאר בזכר,
הנה
נודע, כי ג' הגבורות המתפשטות
בחסד גבורה ותפארת של
הנקבה,
כבר באו ממותקות,
מכאשר היו בתחילה עומדות תוך
היסוד של ז"א,
ו ב'
גבורות תחתונות של נצח והוד של הנקבה,
לא נמתקו ביסיד של ז"א, דרך ירידת אור ישיר של
החסדים,
אכן
עם כל זה אחר כך על ידי חזרת עליית ב' החסדים
באור חוזר מלמטה
למעלה. בהיותם בתוך היסוד של ז"א,
קבלו אלו ב' הגבורות בגופה של הנוקבא גם כן,
אותו הכוח של המתוק
של החסדים, שמתקו את הגבורות,
ונתערבו יחד, ונתפשטו
בנקבה, ונמצא
עתה בגופה של הנקבה,
ונמצא
עתה, היות גבורות וקצת אור החסדים,
מעורבים בגופה של הנקבה,
הנה
המתוק של ג' החסדים הם ג' הויות שהם י"ב אותיות.
ואומנם
הגבורות המתמקות בבחינת אור ישיר,
או אור חוזר,
הם ה' הגבורות כנזכר כנל,
והנה
ה הגבורות ו י"ב האותיות הוי"ה הם גימטריא טו"ב.
.....................
ואם תשאל, מפני מה הגבורות נרמזו בדרך כלל,
והחסדים נרמזו בדרך פרט, ובבחינת האותיות הוי"ה שבהם,
והתשובה
היא, לפי שעיקר הטוב הוא מן החסדים
הנקרא טוב כנודע,
והם הממתקים הגבורות
כנודע,
ולכן
נרמזו בדרך פרט,
כי הם הממתקים והמטיבים את הגבורות (שהם דינים)
אמנם הגבורות, שהם מקבלים המיתוק והטבת חסדים
די
לנו כשנמנה אותם דרך כלל,
הכלל
העולה הוא כי בחינת החסדים והגבורות שבנקבה,
שהם
מבחינת הנקבה, שהם מבחינתה המוחין של גדלות,
שהם
שמות של הוי"ה כנודע,
כי כל אלו נקראים טוב,
ואין אחיזה בהם אל הקליפות,
ואמנם
יש בחינה ג' מוחין ש ז"א בקטנות,
שבבוא המוחין של
גדלות ברש ז"א, ירדו הם ירידה
אחר ירידה, עד שירדו ביסוד שבו כנודע,
והנה
אלו המוחין, הם ג' שמות של
אלהים,
ואין
מי שימתק אותם, (נצח והוד).
כמו שנמתקו ג' הגבורות של הגדלות, (האבות)
חסד גבורה ותפארת.
כנזכר,
ולכן הם דינים קשים, ולכן יונקים החיצונים מהם,
ונקראין
רע, והוא באופן
זה,
כי
הנה ג' אלהים, הם בגימטריא רנ"ח
ובכל
אחד מהשלושה ישבו בפשוטו ובמלואו,
ח"י
אותיות, א ל ה י ם
–(אלפ למד ה"י יוד מ"ם )סך ח"י.
שהם
ה' וי"ג אותיות.
ואם
תצרף רנ"ח עם ח"י
יעלו בגימטריא רע"ו
שהם
אותיות ורע.
..............
סוד אחור באחור,
זכור: תמיד פנים הם חסדים מגולים שהם הויות,
ותמיד אחורים הם דינים קשים של שם אלהים,
............
ונחור
לבאר ענין אחור באחור,
א)
הנה נתבאר, מקום אחיזת הקליפה בזו"ן, והכל באחור שלהם,
בראשת
ב'. ואדם אין לעבוד את
האדמה.
והנה
קודם שנברא אדם, לא היה מי שיעבוד
את
האדמה העליונה, והיה אפשר שהקליפות ינקו משם,
להיות
האחורים מגולים,
ב')
אותם המקומות הנקראים רע, שב זו"ן, כנזכר,
ולתועלת
תקון גדול, בראם המאציל אחור באחור
מדובקים
יחד. ועל ידי כך נתכסו האחורים של שניהם,
ואין החיצוניים יונקים משם, ואם בבחינת פנים.
כבר נתבאר,
שאין שם שום אחיזה לחיצוניים, אף אם הם מגולים,
..............
וכבר
נתבאר למעלה, כי אין החיצונים נאחזים ממש
במקומות
ההם, ועם כל זה, נבאר קצת ענין אחיזת הקליפות
במקומות
הנזכר, מה ענינם,
דע, כל בחינת האחורים שהם שמות של אלהים,
שהם דינים. אומנם
הם סוד ק"ך צירופים של שם אלהים,
שהם דינים, אשר התחלתם מן ז"א שבאצילות,
עד
סוף עולם העשיה, כמבואר אצלנו,
ושם
אחר סיום אלו ק"ך צירופים, שם עומדים הקליפות,
ושם
אחר סיום אלו ק"ך צירופים, שם עומדים הקליפות,
הנקראים אלהים אחרים,
ונמשכים
משם בסוד כל העשיה, והם נקראים אלהים אחרים,
בערך אלו ה ק"ך צירופים של אלהים
שבקדושה,
שהם נקראים אלהים
חיים, גם להיותם באחור.
כי
אחורים.
מלשון אחור,
סוד
נהסירה. ויפל הוי"ה אלה"ים תרדמה על האדם,
והנה
קודם בריאת האדם, היו הזכר והנקבה דבוקים
ולא היו שם נאחזים הקליפות,
וכאשר נברא האדם, אם
עושים התחתונים
מצוות ומעשים טובים, עובדים האדמה העליונה,
אבל אם יחטאו התחתונים, אז אותם הקליפות
הנקראים אלהים אחרים, נכללים בשורשם,שהם ק"ך צירופים
של אלה"ים שבקדושה כנזכר,
העומדים באחורים, ויונקים מן הקדושה, הברכה מהאדם,
על ידי היותם נכללים בשורשם הנזכר,
ולא שחס ושלום הם עצמם נכנסים לתוך הקדוש,
וזהו סוד פסוק ערו ערו עד היסוד בה,
כי
הנה אלו ק"ך צירופי אלהי"ם, שורשם מן חמשת הגבורות.
שהם
המ"ן (מעיין נוקבין, אור חוזר) ביסוד הנוקבא.
והם ה' אותיות
א ל ה י ם.
וכאשר הנקבה העליונה רוצה
להעלות מ"ן לגבי הזכר,
אז כל האלהי"ם של
הקדושים נכללים יחד,
זה
בזה ביסוד שבו,
ואם חס ושלום יש פגם במעשה התחתונים,
גורמים
שגם הקליפות הנקראים אלהים אחרים, נאחזים
ב-ק"ך
צירופים הנזכר, שהם שורשם, ונכללים בהם,
ואע"פ
שאלו הקליפות אינם נכנסים גם הם ביסוד הנקבה,
עם
כל זה, ממקומם יונקים דרך האלה"ים הקדושים שרשם,
בהיותם
נכללים בהם, וזהו אימרו, ערו ערו עד היסוד בה,
כי כביכול עד שם מגיע פגם התחתונים, גם זה סוד:
ושפחה כי תרש גבירתה. אשר לסיבת הנזכר כביכול ,
הוא
כאילו היסוד העליון שבזכר, מזדוג עם השפחה,
שהיא
הקליפה בבחינת הנזכר, גם זה סוד:
אלהים באו גוים בנחלתיך וגו' כי אלקים אחרים
נאחזים
באלהי"ם של
הקדושים ונכללים בהם,
ועל
ידי כך נכנסים בהיכל הקדוש העליון,
ולכן
הזכיר שם אלהי"ם ולא שם הוי"ה וזכור
זה.
כי
כל מקום שנזכיר אחיזת הקליפות בקדושה,
אינה
אלא על דרך הקדש,
ואומנם כאשר התחתונים
מעשיהם טובים,
וגורמים התעוררות זווג עליון של זו"ן, אז חוזרים זו"ן
פנים
בפנים,
ואין
אז פחד מהקלפות אפילו
אם האחורים ישארו מגולים
כיון שהמעשה התחתונים נאים
.............
ועדיין
צריך שנבאר, איך הם נדבקים ממש
אחור באחור בכותל
אחד,
והענין
הוא, כי אחורים
הם דינים, ויוצאים ממנו ונעתקים בה,
ועל
ידי כך נמצאים דבוקים יחד, כדמיון הענף הנשאר דבוק
באילן
אשר ממנו נמשך ויוצא.
ואמנם
כפי זה כאשר חזרו להיותם פנים בפנים,
היה
ראוי שיחזרו להדבק גם אז יחד,
מחמת החסדים הנמשכים ממנו, וניתנים בה,
אבל
העניין להדבק יחד בהיותם פנים בפנים
כי אין האיברים מכוונים זה עם זה, והרי נתבאר
הטעם,
למה
נבראו דבוקים אחור באחור,
ולכשיצטרך
אחר כך הנסירה להפרידם,
וגם
למה אחור באחור. ולא פנים בפנים,
...............
ועדיין
צריך שנבאר, איך הם נדבקים ממש
אחור באחור בכותל
אחד,
והענין
הוא, כי אחורים
הם דינים, ויוצאים ממנו ונעתקים בה,
ועל
ידי כך נמצאים דבוקים יחד, כדמיון הענף הנשאר דבוק
באילן
אשר ממנו נמשך ויוצא.
ואמנם
כפי זה כאשר חזרו להיותם פנים בפנים,
היה
ראוי שיחזרו להדבק גם אז יחד,
מחמת החסדים הנמשכים ממנו, וניתנים בה,
אבל
העניין להדבק יחד בהיותם פנים בפנים
כי אין האיברים מכוונים זה עם זה, והרי נתבאר
הטעם,
למה
נבראו דבוקים אחור באחור,
ולכשיצטרך
אחר כך הנסירה להפרידם,
וגם
למה אחור באחור. ולא פנים בפנים,
...............
אומר
רבי שמואל ויטל בעל המאמר.
יש
עוד מדרש אחד בעניין אחור באחור, וזה לשונו.
....................
ענייןזווגאחור
באחור הכתוב אצלנו במקומות רבים,
ובודאי
כי אין ענינו מתיישב על הדעת מה עניינו,
הנה
בדרושים הראשונים ביארתי עניינו, עיין שם,
והעניין
בקיצור, כבר ידעת, כי בעת הזווג,
כמו שהאדם מזריע טיפת זרע זכר, כן הנקבה מזרעת מ"ן מעיין נוקבים, ומעלה אותם לגבי מיין הזכרים
והנה
אלו המ"ן הם עולים ע"י נשמות התחתונים,
ולכן כל זה שישראל
עושים מעשים טובים,
הראויים שבסבתם יחזרו
זו"ן פנים בפנים
ויזדווגו,
ואז יש מ"ן ברחל הנקבה של ז"א
.
ועל ידם היא מעלה
אותם,
אבל כשאין מעשים טובים
וזכיות התחתונים,
אין בה כח ברחל הנקבה
של ז"א להעלות מ"ן,
ולכן
היא צריכה אז להעלות היא וז"א למעלה
עד אבא ואימא,
והיא
לוקחת מ"ן של אימא בהלוה,
ואז
מזדווגים שניהם
בהיותם שם למעלה, באופן,
כי זווג זה כמעט
אינו מיוחס על שמם,
אלא
על שם אבא ואימא כי עד מקומם עלו, ועל ידי המ"ן שלהם
ואמנם
אם היו רוצים להזדווגו למטה במקומם,
לא
היו יכולים, כי לחסרון זכיות התחתונים,
לא
היו יכולים לחזור פנים בפנים,
כי
אי אפשר להזדווג רק פנים בפנים
וכיון
שאין יכולת בהם לחזור פנים בפנים בהיותם למטה,
אינם מזדווגים שם.
ונמצא
כי אע"פ שהאמת היא,
שאין
שום זווג אלא בהיותם פנים בפנים, עם כל זה,
כאשר
אם אומר להם לעמוד במקומם אלא אחור באחור
לכן עולים למעלה, כי שם יכולים להזדווג,
הנה הזווג ההוא נקרא
זווג של אחור באחור,
.................
סוד המזוזה בפתח החיצון של הדלת
.................
הנה
המזוזה, נתנת
בשליש
עליון
של הפתח,
אומנם הפתח הזה, הם
האחורים של
התפארת של ז"א,
אשר אורות החסדים שבתוכו,
מתנוצצים ויוצאים
מפתח היסוד של אימא,
ומסתיים שם,
וחוזים אל האחור של התפארת של ז"א
ושם
נוקבין ופותחים ויוצאים לחוץ,
ויכולים הקליפות ליינק
משם,
ועל
כך נצטוינו במצוות המזוזה, שהיא הנוקבא של ז"א.
העומדת
שם בפתח ההוא, שהם האחור של תפארת של ז"א.
ששם
האורות נפתחים ויוצאים כנזכר,
ובהיות
הנקבה שם אחור באחור,
היא סותמת הפתח ההיא, ואין הקליפה נאחזת שם,
וזהו סוד המזוזה
הניתנת בפתח דלת הבית,
להבריח
המזיקים, הם הקליפות,
הנקראות מות.
בסוד
מזוזת: שהם אותיות זו מות,
וניתנה בשליש העליון
של התפארת (משקוף
הדלת)
במקום המחוסה הנקרא טוב כנז"ל.
וזהו סוד פסוק: והיה
שד"י בצריך,
פי' כי שם שד"י הנכתב באחורי המזוזה,
הוא עומד שם להגן מפני הצרים (יצרם)
והאויבים שהם הקליפות שלו ינקו.
