עולה חטאת ואשם, הם ג' מצוות שהם ג' אבות. זוהר פרשת צו.

פרשת צו מהזוהר

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, 

סעיף:ל"ט)  אמר להם רועה הנאמן.(משה רבנו) תנאים ואמוראים,   הרי ודאי  עולה חטאת ואשם,

הם ג' מצוות שהם ג' אבות.
 

חסד

אברהם.

גבורה

יצחק.

תפארת

יעקב.

שלמים.

היא המלכות. דוד.

דהיינו ספירת המלכות שהיא אבר של ז"א. 

דהינו ספירה עשירית  שלו,

שהיא תשלומין של כל אבר של ז"א.

 

כי המלכות נלקחה מז"א ונבנית לפרצוף שלם.

נמצא שז"א חסר ספירת המלכות. וכמו שחסר בכללו מן המלכות כן הוא חסר ממנו בכל פרט שלו.

שכל ספירה פרטית כלולה רק מ- ט' ספירות.

ולא מעשר.

 

ועל כן כשהמלכות עולה ומתחברת עם ז"א היא משלמת לכל פרט שלו לעשר ספירות.

דהיינו תשלומים לכל אבר שלו.

 

כעין יום הראשון של חג. שמקריבים עולה ראיה.

שעל ידי זה המלכות עולה ומשלמת

לכל אבר ואבר של ז"א לעשר ספירות.

 

סעיף:מ')  מי שלא חג יום טוב הראשון של חג.

שלא הביא עולות ראיה ושלמי חגיגה,

 לחבר המלכות עם ז"א.

אחר שעבר הרגל ולא הביא.  נאמר עליו. 

 

מעוות לא יוכל לתקן

וחסרון לא יוכל להימנות(מסכת חגיגה.ט')

 

וזה היא חטאת. דהיינו חטא

המעכב לעולה כי ע"י שלא הביא עולה ראיה,

עיכב עלית מלכות לז"א. שהם סוד עולה.

 היא זכרוחטאתהיא נקבא.

שלשניהם  משמעות אחת.

ולפעמים מתבשמת החטאת. דהיינו החטא. ונפרדת מעולה שאינה מעכבת עוד את המלכות מעליה,

על ידי שעיר ההוא.

שנאמר.   ושעיר עזים אחד לחטאת.

דהיינו אם מביא קרבן חטאת.

 

פירוש: שעולה הם הסוד קו ימין חסד אברהם.מים) שעל ידיהם המלכות עולה לז"א ולבינה.

וחטאת. דהיינו החטאים. מגברים את

 קו שמאל גבורות. ודינים אש)יצחק.

על הימין ומכבים זה את זה. 

והמלכות לא תוכל לעלות לז"א.

ועל ידי קרבן חטאת מתתקן קו שמאל. להכלל בימין.

 

 

סעיף:מא')  העוון  שמביאים עליו אשם.

תלוי נאחז בשניהם.

כמי שאוחז לזה וזה. והוא תלוי ביניהם. באמצע. כלומר שפגם בקו האמצעי הכולל ימן ושמאל. כמו. הכל תלוי עד שיבוא אליהו, ויפריד אותה. את המלכות משם .מן הקליפות.שזה יהיה בגמר התיקון.

כך אשם תלוי הוא נאחז בשיניהם שפוגם בימין ושמאל. עד שנותנים לו. לסטרה אחרה. המזון שלו והשוחד שלו. על ידי קורבן אשם. ע"י קרבן אשם תלוי שהוא מקריב,

 

ואז ייפרד הסטרה אחרה משם. ואברים של הכלה.

דהיינו ב' קוין ימין ושמאל של המלכות. מתקרבים זה לזה.

כי כך הם  האשמות והחטאים כמו סרכות האוחזים בריאה. דהיינו קרומות המדביקים כנפי ריאה זו לזו. ואינם מניחים את המלכות לעוף ולעלות למעלה. לז"א לנשב ברוח הקודש.

 

 

סעיף:מב')  שה הוא לעולה, שכתוב. "ואיה השה לעולה" ונאמר בו שה תמים זכר,  כמו שאתה אומר  איש תמים,

שפירשו  שלם אף שה תמים

פירושו שלם להיותו עולה שהוא לימין.

 

שעיר הוא לשמאל. דהיינו שעיר עזים אחד לחטאת.

אשר עזים יורה על דינים עזים שהם בשמאל,

ויש שעיר ויש שעיר,

דהיינו שעיר אחד לה'. ושעיר אחד לעזאזל.

 שכתוב:  ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה'.

וגורל אחד לעזאזל.  ובשעיר הזה.  נאמר בעשו,

איש שעיר וזה הוא בחינת הכבד.

שלוקח ושואב כל השמרים שבדם.

שהוא שחין. אבעבועות פורחות. סחפת.

 וכל מיני צרעת.  שכתוב:

ונשא  השעיר עליו את כל עונותם  אל ארץ גזרה. 

 

עונותם הוא אותיות עונות תם.

שהוא הלב שנקרא תם

ואז נפרד מלהתערב בלב. שהם סוד המלכות.

ואז נתבשם. והוא העזאזל. כבד,

באלו העונות שנושא עליו,  ואינו קל שיוכל לעלותליעקב איש תם. שהם הסוד ז"א

 

והרעיה מהימנה עוד לא אמר שאליהו מה היא.

 כי רצה שהם יאמרו השאלה,

שמחו בעלי המשנה וראשי הישיבות

שירדו עם התנאים והאמוראים.

 

 

סעיף:מג')  קם אחד מהם. אמר:

רועה נאמן תן לי רשות לשאול,

אחר שזכיתי לשמוע דברים יקרים האלו מפיך. 

 

כי תורה זו היוצאת מפיך יקרה היא מפנינים

 וכל חפציך לא ישוו בה. ועם כל זה.

הלכה היא וללמוד אני צריך.

 

הנה שעיר לעזאזל יפה אמרת שהוא בשמאל,

אשם תלוי באיזה מקום הוא.

 

 

סעיף:מד')  אמר לו ברוך אתה בני. יפה שאלת.

אלא מה עמוד האמצעי(תפארת הריאות) אחוזים בו

 ימין ושמאל. שהם חסד וגבורה.

כמו גוף הנאחז בין שתי זורעות האדם.

או כנשר. שאחוזים בו ב' כנפיים לעוף בהם.

 

כי פני נשר הוא קו אמצעי שבד' חיות הקודש הכולל ימין ושמאל. וכמו יונה, שהם הסוד המלכות המכונה יונהבשיר השרים.

שנאחזים בה ב' כנפיים. שנמשלת לתורה,

והכנפיים שלה למצות עשה.

שהם סוד ימין וחסדים.

שבהם היא העולה ומעופפת למעלה, לז"א,

 

כך. מצות לא תעשה שהם סוד  שמאל ודינים. הם המלכודות שלה, כמו ציפורים הנאחזות בפח.

וכל המלכודות שלה. המעכבות אותה לעוף. למעלה, לז"א ולבינה  ונקראות סרכות

כלומר קרומות הדבקים בכנפי ריאה,

כאלו הקרומות המעקבים את כנפי הריה לנשב.

 

 

סעיף:מה')  כך הוא אשם. כי ישראל האחוזים בכנפי השכינה. שהם החיות הנושאות את הכסא.

החטאת מעכבת שלא תעלה בהם המלכות ע"י זכיות ישראל אל הקב"ה. שהוא ז"א.

שהחטאות שלהם מעכבים אותה ומכבידים הכנפיים.

 

והאשם הוא האם של הערב רב,  הוא סרכא הנאחזות הכסא. ששם המלכות, ולא רק בכנפיים כמו החטאת. ואינו עוזבת אותה לעלות מן הגלות.

 

והזכיות שעושים ישראל. נאחזים בה

להעלותה מן הגלות,  וע"כ היא נשארת באויר. 

זהו עמוד האמצעי.

 

כלומר שתלויה כמו סרכא בקו האמצעי.

שהוא ז"א מחמת האשם, ואינה יכולה להתייחד עמו זולת ע"י קרבן אשם.  ועל כן נקרא אשם תלוי.

ע"ש תלייתו באויר.

 

וכך אשם תלוי בצדיק.  שהוא יסוד של ז"א

ששם הוא פוגם. ושם מתקן הקרבן אשם.

שהוא אחוז בין שמים שהוא ז"א.

 ובין הארץ שהיא המלכות.

ועל כן נקראת אשם תלוי.

 

סעיף:מו')  והנה נתבאר. שהחטאת מקומו בשמאל,

ופוגם בכנפי השכינה,

שהם סוד החיות הנושאות את הכסא.

שהוא המלכות. ולא בכסא עצמו.

 

אבל האשם . מקומו הוא בקו אמצעיבתפארת

או ביסוד. והוא פוגם בכסא עצמו.

 

 

סעיף:מז')  חטאת היא יותרת הכבד, שמכבדיה,

על המלכות,  בחטאות ובטינופי עונות ישראל.

 כמו הכבד המכביד עם השמרים שהם דמים.

 על עורקי הלב.  כך אלו חטאות מכבידות על כנפי השכינה. שהם מצות עשה. כמו שאמרנו.

פירושו, שעונות ישראל הם מרובים מזכיות.

 

אז נאמר. בתורה, שהוא הגוף,

דהיינו ז"א המכונה הגוףותשלך אמת  ארצה.

והמלכות צועקת.

 נתנני ה' בידי לא אוכל קום.

נפלה לא תוסיף קום.

 

 

סעיף:מח')  משום זה התקינו התנאים והאמוראים

תפלות במקום קורבנות, 

להעביר חטאות ואשמות מן המלכות.

 

ומשום זה התקינו תפלת שחריתכקרבן שחר.

ותפלת מנחה, כקרבן בין הערביים.

ותפלת ערבית. כאמורים ופדרים שהיו מתאכלים

 על המזבח כל הלילה,

ושלשת האבות שהתקינו ג' תפלות,

כנגד המרכבה שהם קשורים בה.

שהם. חסד גבורה ותפארת. כמו שהעמדנו.

האבות הן הן המרכבה. שהם.

פני אריה

שהם חסד.

ופני אריה

שהוא גבורה.

ופני אריה

שהוא תפארת.

שכנגדם הן שלוש תפלות,

אש תמיד:   פרשת צו  סעיף נ'

 

רעיא מהימנא

 

סעיף:נ')  אש תמיד תוקד על המזבח

זו היא התורה  שנקראת אש, אשר נאמר בה.

הלא כה דברי כאש נאום ה'. 

שצריכה להאיר תמיד על המזבח שהוא המלכות. 

לא תכבה.

ודאי שאש התורה לא תכבה.

 

כי עבירה אינה מכבה את התורה.

אבל עבירה מכבה מצווה. 

שהיא נקראת נר.

כך הוא מכבה את הנר שלו מגופו.

 

כלומר. הנשמה שנקראת נר.  שנאמר בה.

נר ה' נשמת אדם.

שזה הוא כבוי. כי הגוף נשאר בחושך.

וכן מי שגורם במעשיו שתסתלק השכינה ממקומה.

הוא גורם כבוי וחושך לאותו מקום.

 

ועבירה היא חושךושפחה כי תירש גברתה.

 

כי העבירה. היא שפחה וחושך

תירש מקום הגבירה.

שהיא השכינה שנסתלקה ממקומה.

 

 

סעיף:נא')   והעלייה של מצווה מצד עם הארץ.

שאין לו תורהלו העבירה מכבה מצווה.

לקיים בו  ורשעים בחושך ידמו.

 

אבל אצל בעלי התורה

אין לה, להמצוה, כביה עולמית בהם,

 כי מאירים אל המצווה בכמה סודות התורה.

כי אור נקרא ר"ז.= 207 = אור.

 שרומז שרזי התורה הם אורות.

ומצוות התורה שרבנן מקיימים אותם

נחשבת אצלם כמו תורה.

אשר לילה ויומם לא תכבה עליהם.

משום שמקיימים בה.

והגית בו יומם ולילה.

 

סעיף:נב')  והעשן העולה מפיהם של בעלי התורה.

בדברי תורה. הוא כמו עשן המערכה.

שהם סוד המלכות. ונקראת מערכה.

 

משום שמסדרים אותה ועורכים אותה  אל בעלה. 

שהוא ז"א כמו.

 

בהעלותך את הנרות

שנאמר על העלאת המלכות. שהם סוד נרות אל ז"א.

שנאמר בהם.  להעלות נר תמיד.

כלומר המלכות  שנקראת נר.

וזה הוא בעשן המערכה של המזבח החיצון.

 שעשן נבחן למלכות.

 

ובעשן המערכה וענן הקטורת.

שהיא במזבח הפנמי.

שהתורה שהיא ז"א מן הלב.  שהיא בינה.

ויעלה אל החכמה. שהוא המוח.

כי מוח ולב הם חכמה ובינה.

מוח חכמה.  לב בינה.

 

ועשן המערכה של מזבח הפנימי שהוא ז"א יעלה אליהם. למ"ן  ויחבר חכמה ובינה זו בזו.

כעין הענן,  שהתעוררות הענן הוא מן הלב.

וזה סוד. ואד יעלה מן הארץ.(בראשית ב')

 

כלומר ז"א שנקרא אד.  שהוא עשן יעלה מן הבינה. שזה סוד הארץ העליונה. ואחר כך.

והשקה את כל פרי האדמה.

כי אחר שז"א עולה למ"ן  וקבל שפע מחכמה ובינה. הואמשקה את כל פני האדמה. שהוא המלכות.

 

סעיף:נג')  ומפרש דבריו.

כך יתעורר עשן מבינה. שהוא בלב.

שהעמידו  בו הלב מבין. ועולה אל החכמה

שהוא כמו מוח. ומהו עשן. הוא קו אמצעי. שהוא ז"אהעולה ומיחד חכמה ובינה ונעשה אליהם דעת.

שהם הסוד. לב מבין דעת.

 

שמהלב שהוא בינה עולה הדעת שהוא הקו האמצעי המיחד את החכמה והבינה.

 

סעיף:נד')  אחר שיורד העשן שהוא ז"א ודעת.

מחכמה ובינה.  שהם זה לשמאל. וזה לימין.

שבינה היא משמאל ל"א.

והחכמה היא מימינו.

הוא יורד מלא משפע אבא ואמא. שהם חכמה ובינה. מלא משפע י"ה לשרוף העצים.

שהם תלמידי חכמים.

שהם מצד עץ החיים שהוא ז"א

 

ועל כן מכונים עצים. שהם אברים של הגוף.  ששם ה' של העצים.כלומר אברי מלכות הנקראת גוף ונקראת ה' שנשמות תלמידי חכמים

הם תולדות מז"א ומלכות.

ודאי שהכוונה היא לשרוף אותם

 בשלהבת התורה של נר מצווה באהבה.

דהיינו ברשפי אש האהבה של מצווה.

 

סעיף:נה')  מצווה להקריב בכל יום תמידים ואחר כך להדליק אש. זה שנאמר:

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.

ואח"כ, תרומת הדשן.

ואח"כ, קורבן נדר. או נדבה.

 

תנאים ואמוראים.  כל אלו התמידים הם מדותיו של הקב"ה. כלומר הספירות.

שצריך שיהיה להם מנוחה.  ואע"פ, שכל הספירות כולם אחד. מכל מקום כל ספירה וספירה ממונה על שבתות וזמנים וימים טובים.

כלומר שבכל שבת ובכל יום טוב שולטת ספירה אחרת. ומדה ההיא השולטת באותו זמן.

כל הספירות נכללות בה. כי בכל ספירה כלולות כל עשר ספירות. ונקראות כולם על שם אותו הספירה השולטת.

 

בחסד – חסדים.  ובגבורה – גבורות.

אם ספירה השולטת היא חסד. נקראות כל עשר הספירות הנכללות בה. חסדים.

 

ואם הספירה השולטת היא גבורה. נקראות כל עשר הספירות שבה גבורות. וכך בכל מדה השולטת.

 

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

השבתת מלכה

 

סעיף:נו')  ויש השבתת מלאכה בשבת ויום טוב.

לכל אחד לפי בחינתו.

כמו שור שנוהג בו עול.  וחמור שנוהג בו משא.

בין אותם שיש להם עול מלכות שמים.

 

כמו תפילין. שבשבת ויום טוב הם פטורים.

ובין עול מלכות עכו"ם, כולם לפי מעשיהם. 

יש להם באלו ימים,

 

השבתת מלכה ומנוחה.

כי מי שאינו עוסק בתורה ומצוות

יש לו עול מלכות עכו"ם.

 

ומי שעוסק בתורה ומצוות

יש לו עול  מלכות שמים.

שהיא ה' אחרונה של השם הוי"ה  הנקראת

 מלכות שמים.

 

 

סעיף:נז')  היא ודאי עול מצות, משום שבה

נבראו כל הבריות שבשמים וארץ.

כי כל המציאות שבג' עולמות בי"ע. 

בריאה יצירה עשיה. יצאו מהמלכות.

 

זה שנאמר. אלה תולדות השמים והארץבהבראם. שהם אותיות  בה' בראם.

 

וכשבאים שבת ויום טוב יורדת בינה.

שהיא יה"ו, שהם ספירות חב"ד.

חכמה בינה דעת. שבבינה.

על ה' שהיא מלכות שמים.

ואז היא נשמה יתרה.  והיא הבינה.   

 

חרות על הלוחות

הלוחות הם המלכות,

 והשראת הבינה עליה,

עושה אותה חרות מן כל הקליפות.  

 והיא סוד: אנכי  שביציאת מצרים.כמו שנאמר: 

אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

 

שהבינה פרשה כנפיה על הבת, שהיא מלכות,

ועל המחנות שלה. ויש לה מנוחה.   ואז נאמר:

במחנות סמאל והנחש

 וראו כל עמי הארץ

 כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.

 

שם ה' היינו אות תפילין, אבל אות תפילין. ואות שבת. ואות של יום טוב. ואות הברית. כולם שווים.

ועל כולם נאמר:

וראו כל עמי הארץ

 כי שם ה' נקרא עליך.

 

סעיף:נח')  ויש אות של השם שד"י.

שהוא המלאך מטטרון. (מטטרון=314=שד"י)

מטטרון נקרא עבד.

וכמה עבדים נמשכים ממנו. שהם ממונים על אותם

 שעושים מצות על מנת לקבל שכר.

אשר מטטרון והמחנות שלו ממונים עליהם.

ועליהם נאמר:

למען ינוח שורך וחמורך ועבדך ואמתך.

 

אבל אותם שעושים מצות שלא על מנת

לקבל שכר. הם בניהם של המלך והמלכה.

שהם ז"א ומלכות.

ובימות החול, הם כתרים ועטרות על ראשיהם של העבדים הנ"ל. ובשבילם אמרו.

והמשתמש בתנא חלף,

שהמשמש עם הבנים הנ"ל שהם עטרה לעבדים.

 חולף ועובד מן העולם והזר הקרב אליהם,

אל הבנים, יומת.

כי הם בימות החול נקראים שבתות כלפי העבדים.

 

סעיף:נט')   ומשום זה. אומרים במוסף ראש השנה.

אם כבנים אם כעבדים.

אם כבנים, היינו שנאמר בהם:

בנים אתם לה' אלוקיכם.

אם כעבדים,שכתוב: כי לי בני ישראל עבדים.

ולא שאר האומות.

 

אבל אלו הרשעים שאינם עוסקים בתורה ומצות.

ואין עליהם עול תורה ועול תפילין ושאר המצות.

 הם עבדים לאומות העולם המשעבדים בהם.

כמו.  עבדים היינו לפרעה  במצרים.

 

ואם שומרים שבתות וימים טובים,

נאמר בהם:  ויוציאנו ה' אלקינו. ויתקיים בהם:

למען ינוח שורך וחמורך,

שהם חמור בתורה ומצות.

 וינפש בן אמתך ובהמתך,

עם הארץ. נקרא בהמה.

 

ואחר שיכניס את עצמו תחת בחינת אדם,בתורה,

 יתקיים בו:  אדם ובהמה תושיע ה'.

והיינו אם הוא כסוס, שאדונו רוכב עליו.

והסוס סובל אותו. ואינו בועט באדונו.

כך הוא צריך להיות כסוס תחת תלמיד חכם.

 

סעיף:סא')  ומהו הסבל. שהעם הארץ צריך לסבול

את התלמיד חכם,

כי התלמיד חכם הוא כיום השבת

שהוא צריך להיות כמי שאין לו משלו,

כי ימות החול מכינים לשבת.

 ובשבת אין כלום

ואם עם הארץ סובל אותו בכספו

 ונוהג עמו לעשות רצונו. לשמש אותו.

ולהתנהג במצות כפי רצונו. יתקיים בו,

אדם ובהמה תושיע ה'.

 

יושיע לו משוד וגזלה.

יושיע לו ממלאך המוות שלא ישלוט עליו 

וישחט אותו בסכין פגום שלו.

 

 וכל מה שנשחט בסכין פגום הוא נבלה,

שנאמר בו לכלב תשליכון אותו,

שהוא סמאל שנקרא כלב.  

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

השבת הגדולה,

 

המצוה הראשונה שקבלנו עוד בהיותנו עבדים במצרים, 
קידוש החודש וקידוש הלבנה,

 אנו יודעים שעבד, הוא פתור ממצוות,

כי עבד משעובד לרצונות  של אדונו, 

ואין לו בחירה חופשית ,

לכן כל צו או צווי היא עבודה זרה,

על פי הזוהר הקדוש, שנאמר:

אין צו אלא עבודה זרה,

 

אנו יודעים שהשבת היא מסגרת של עץ החיים,

ואין דבר יותר חשוב מעץ החיים,

שהוא מקור האור והחיים הנצחיים שאין שם

חלילה מוות כמו בעולמנו עץ הדעת טוב ורע,

 

אנו מקרים רק מודעות אחד שהיא שבת נצחית,

אבל למה התכוונו ח"זל שאמרו

שהשבת  לפני פסח היא השבת הגדולה,

 

מה החידוש בשבת הזאת שנקראת

השבת הגדולה,

 

הרי שלמה המלך אמר אין חדש תחת השמש,

וכאן יש לנו משהוא חדש, שבת גדולה,

 


חודש ניסן מזל טלה השולט על הראש והמוח האדם,

דמיון הגיון מציאות ואשליה בעולמנו,

השארת תגובה