פרשת בשלח

וענין בקיעה זו של  יסוד דאימא,

 היא בחי' קריעת ים סוף,

 שנקרע אחר שיצאו ישראל ממצרים,

 כי היסוד דאימא נקרא ים סוף,

 

 

ואח"כ עלו בני ישראל, ונכנסו בארץ כנען. 

וסוד הדבר הוא,

כי ארץ כנען, היא ספירת המלכות, העשירית שבי"ס של עולם האצילות,

 הנקראת רחל נוקבא דז"א,

אשר אז הייתה בגלות,

ביד הקליפה הנקרא כנען.

.

 

ובני ישראל הם החסדים המגולים,

אשר ע"י נפילתם בכח ובמרוצה עד היסוד דזעיר,

 חוזרים לעלות ממטה למעלה בסוד אור חוזר,

 ואז דרך עלייתם עד החזה דזעיר,

 בוקעים ועוברים לאחורי ז"א,

אשר שם רחל הנקרא ארץ כנען,

 

 

ונכנסים בה, ובונים פרצופה, בסוד (ישעי' מ"ז ה')

והוכן בחסד כסא,

 

 

כמבואר במקומו,

שעיקר בניינה הוא באלו האורות של חסדים המגולים, בחזרתם למעלה בבחי' אור חוזר,

 

וז"ס כניסת ישראל לארץ כנען:

והנה לכאורה נראה קושי בעניין זה,

הנה א"י גבוהה מכל הארצות,

 

ובפרט מארץ מצרים, שבירידתה נאמר (בראשית מ"ב ב')

רדו שמה. וכשיצאו משם מה כתיב, (במדבר י"ג י"ז)

עלו זה בנגב וכו'. ועמ"ש להפך,

 

כי ארץ מצרים היא בעורף הגרון דז"א,

וארץ כנען היא מן החזה ולמטה.

 

ויש בזה שתי תשובות, הא' היא,

כי אין עלייה וירידה במקומות, אלא בבחי' מעלתם,

ע"ד מה שביארנו בסדר י"ג תיקוני דיקנא שבי"ג מדות ויעבור.  וז"ס, (ישעי' מ"ה ז')

 

 יוצר אור ובורא חשך,

כי הבריאה העליונה מיצירה,

להיותה במקום הסתום, נקראת חשך.

 והיצירה התחתונה מבריאה,

להיותה בגלוי, נקרא אור.

וז"ס תחתונים למעלה, ועליונים למטה.

 

 

 כי גלוי האור נקרא עלייה,

ומקום שהיא מכוסה, נקרא ירידה

 כי הוא מניעת אור.

 ובפרט כשמסתלקים ומתעלמים בגרון

כי אז הוא חסרון אור לגמרי.

והתשובה השנית היא, כי בהיותם בגרון,

 אז תכליתם הוא לרדת עוד למטה,

 

ולכן נקרא ירידה בחי' היותם שם.

 אבל כשיוצאים מן הגרון,

והנה הם נופלים עד היסוד כנז"ל,

 אז הם חוזרים לעלות בסוד אור חוזר,

ואז נכנסים לארץ כנען כנז"ל,

 ולכן כתיב עלו זה בנגב:   .   

 

כה''ת

כל הנשמה תהלל י''ה

הענין הוא רומז אל שם כה"ת

היוצא מן ר"ת "כל הנשמה תהלל יה",

והוא יוצא מן שם 'יה' באופן הזה:

יו"ד פעמים ה"י הם ש'

ויו"ד ה"י עצמו -- הרי של"ה.

ועוד יש בו גם כן שלשה מילוים

שהם יוד הי, יוד הא, יוד הה

והם בגמטריא צ"א. ועם של"ה -- הרי תכ"ה‏.

וכולו הוא משם יה. וזהו כ'ל ה'נשמה ת'הלל י'ה כי מן יה יוצא ר"ת כ'ל ה'נשמה ת'הלל. ויען השם הזה נעשה על ידי הכאת יו"ד בה"י כנזכר לכן נקרא גם כן כה"ת      לרמוז שנעשה על ידי הכאות הנזכר:

לפי שלעולם כל בחינת אותיות הם הגבורות, כנודע בשם ע"ב, שיש בו רי"ו אותיות, כמנין גבורה.

אך התיבות הם ע"ב כמנין חסד, ולכן ע"י האותיות, אנו מעלים ה ו' היכלות. וע"י כ"ח תיבות,  אנו מעלים היכל ה ז' שבעשיה למעלה.

 

 

 

פרשת  בשלח.- סעיף שס"ד

מאמר פרשת המן.

מאת רבי דוד קורן.

 

רבי יהודה פתח ואמר.מתוך תהילים.(מ"א)

אשרי  משכיל אל דל. 

מקרה זה העמדנוהו, בשעה  שאדם  שוכב  בבית חוליו,

הוא נתפש  לשליטים  של המלך,

ראשו  בשלשלת,  רגליו באזיקים,

כמה חיילים שומרים אותו מצד זה ומצד זה, שלא  יברח,

אבריו כולם  במייצר, ולוחמים אלו באלו,

אכילה הוסרה ממנו.

 

בזמן ההוא פוקדים עליו מליץ,

ללמד עליו זכות  לפני המלך,

שכתוב: אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף,

בשעה ההיא, אשרי חלקו  של אדם, שנכנס אליו ומלמדו  דרך  להצילו מן הדין,

זה שנאמר אשרי  משכיל אל דל.

 

שואל ואיך יכול להציל את החולה,  ומשיב.

שילמד אותו דרך החיים לשוב לפני אדונו.

אז נעשה מליץ עליו למעלה והוא ניצול.  מה שכרו?

הוא, ביום רעה ימלטהו ה'.

 

פירוש אחר. אשרי  משכיל אל דל.

מפני שכמה תקיף הוא שכר של העוזר לדל לפני הקב"ה

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

פרשת בשלח     שער הפסוקים האר"י

עורך ומגישרבי דוד קורן.


ויקח משה את עצמות יוסף עמו
:

כבר ידעת מ"ש רז"ל בפסוק

לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו,

שגזר עליהם שימולו,

וגייר כמה נפשות ומל אותם,

והם הערב רב שעלו עם ישראל ממצרים.

ומשה גם הוא רצה לקרבם ולהכניסם תחת כנפי השכינה, ולפי שיוסף התחיל במצוה זאת,

והיה העיקר הראשון לגיירם,

לכן לקחו משה עמו. (ע"כ מזולתו):

סימן י"ד:

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי:

הנה ר"ת 'מה 'תצעק 'אלי, הוא אמ"ת.

וז"ש בזוהר ובספרא דצניעותא, הא בעתיקא תליא מילתא.

 

גם מילת אל"י גימטריא מ"א, שהם מספר מ"א אותיות, שבשם אהי"ה בפשוטו ובמלואו ובמלוי מלוי.

 

וירא ישראל את היד הגדולה:

הנה ר"ת של 'את הוה 'ויאמינו 'ביהוה הוא איוב, והענין הוא כמ"ש בזוהר בפרשה בא,

כי בעת קריעת ים סוף,

היה השטן מקטרג על ישראל,

ואז מסר ה' בידו את איוב מתעסק בו,

ויניח מלקטרג על ישראל.

 

וכבר הודעתיך כי איוב הוא גלגול תרח אבי אברהם, ולא נשלם תקונו עד שבאו עליו יסורין ההם. ונמצא כי כל תקון איוב היה עתה, ביד הגדולה אשר עשה ה' בקריעת הים, ולכן נרמז שמו בזה:

סימן ט"ו:

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה:

הנה פסוק זה נאמר בתחלת השירה הזאת, לרמוז אל מ"ש חז"ל כי

פרחה נשמתם ברדתם בים,

והשמיעם השי"ת, זמירות ושירות המלאכים, המשבחים לשי"ת, הנקרא י"ה,

ועי"כ חזרה נשמתם.

וזהו עזיכי כחי ועזי נמשך לי,

ע"י זמרת יהשמזמרים המלאכים לפניו,

ועי"ז ויהי ליישועה, שהחייתני מן המיתה:

 

ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרע"ץ אוי"ב:

הנה אותיות תרע"ץ אוי"ב, הם אותיות צרעת איוב בהפוך אתון, כי בהיות ימינו יתברך נאדרי בכח,

להציל את ישראל מיד השטן המקטרג על ישראל, הצילם, ע"י שמסר בידו את איוב,

שלקה בצרעת, והוא השחין,

שהוא אחד ממיני הצרעת. (מזולתו):

והענין הוא כמ"ש בס"ה,

כי ג' יועצים היו לפרעה,

וא' מהם היה איוב, ונתן עצה לפרעה,

וא"ל, תשלוט בגופם ובממונם,

אבל לא תמיתם.

ולכך פרע לו השי"ת מדה כנגד מדה,

שנתן רשות לשטן לאבד את כל ממונו,

ולהלקות גופו בשחין, אך לא המיתו:

עוד אמרו בזוהר,

כי בעוד שהיה איוב עם פרעה,

היה מגין עליו,

ולכן מה עשה הקב"ה, הלקה לאיוב

לסבה הנזכר,  ואחר שלקה איוב,

אז לא היה יכולת בו להגין על פרעה,

ואז הביא הקב"ה המכות על פרעה:

ועם ב' המאמרים הנז', יובן פסוק זה,

והענין הוא, כי הקב"ה ימינו תרעץ אויב,

הוא איוב, על שנתן עצה לפרעה,

והכהו בשחין שהוא אחד ממיני הצרעת,

אותיות תרעץ, ואחר שהכה את איוב,

ולא היה יכול להגין על פרעה ועמו,

אז אח"כ וברב גאונך תהרס קמיך,

הם פרעה והמצריים:

ואח"כ נתן טעם למה הוכה איוב על חנם,

כדי להכות את מצרים, וביאר,

כי גם איוב לא על חנם הוכה,

כי אם בדין, והטעם הוא,  כי הלא אמר

אויב הוא אותיות איוב, ארדוף אשיג,

וקח שללם ולא נפשם כנזכר,  ולכן הוכה בצרעת. ואח"כנשפת ברוחך על המצריים,

וכסמו ים,

כיון שכבר איוב לא היה יכול להגין עליהם:

ובזה יובן, שינוי אלו הפסוקים,

שפעם אחת הזכיר בלשון יחיד תרעץ אויב.

ואח"כ אמר בלשון רבים, תהרס קמיך.

ואח"כ חזר בלשון יחיד, אמר אויב.

ואח"כ חזר ואמר בלשון רבים,

כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים:

וז"ש איוב בספרו, (איוב י"ג כ"ד)

תחשבני לאויב לך,

 

כי ב"פ החלפת שמי, מאיוב לאויב,

כנזכר בפסוק תרעץ אויב, אמר אויב.

גם ירמוז תרעץ אויב, אל מ"ש בס"ה בפרשת בא

 

כי כשעברו ישראל בים ואמרו שירה,

אז מסר הקב"ה לאיוב ביד השטן,

כדי שלא יקטרג על ישראל.

לכן נזכר רמז זה בפסוק הזה, בתוך השירה.

(ע"כ מזולתו):

מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדר בקדש וגו':

(מזולתו) כבר ידעת,

כי יעקב הוא ז"א הנקרא נורא,

ומשמש בין שתי אהלות, שהם לאה ורחל,

וג"כ משמש למעלה, וז"ש

עושה פלא, אותיות אל"ף,

 

וכבר ידעת מ"ש בספר הבהיר, אל"ף בינה,

נמצא שהוא משמש למטה וגם למעלה

בסוד ו' בין תרין ההי"ן, ודי למבין.הוה

גם הת"ת שהוא ז"א, נקרא נורא

ומונח תוך הארון שהוא השכינה מלכות,

ולכן נורא וארון הם אותיות שוות.

ג"כ הוא בצרוף אחר, אדיר ונאור:

הגהה א"ש, אפשר, שלזה כיון הפייטן, הזה בפסוק זה

מי כמוך באלים ה' נורא תהלות

לומר אדיר ונאור מי אל כמוך,

ונרמז הפיוט עושה פלא, דוק ותשכח תפול עליהם וגו':

הנה מש"ה, עד יעבור עמך ה',

כנגד דור המדבר שיצאו ישראל ממצרים,

שהם נקראים דורו של משה, הנקרא פני חמה,

הנאחז בז"א, הנקרא יהו"ה.

עד יעבור עם זו קנית,

הם דורו של יהושע, שנכנסו לארץ.

ולכן סמיך ליה, תביאמו ותטעמו.

ולפי שהם מסטרא דנוקב' הנקראת ארץ ישראל, אמר עם זו קנית, בלשון נקבה, זו ולא זה.

סימן ט"ז:

ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם וגו':

ר"ת 'למען 'אנסנו ילך בתורתי, לא"ה.

לרמוז, כי הלחם ניתן להם מן השמים,

שהוא המן, היא מעלמא דאתכסיא שהיא לאה.

 

סימן י"ז:

ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם:

הנה ר"ת בר 'לפני 'העם הוא עלה,

גם תיבת עבר, אותיות ערב, פי',

כי אותם ערב רב שעלה אתם, הנקרא העם סתם, מהם יש פחד פן יסקלוך,

ולכן אני מבטיחך שאצילך מהם. אמנם מן ישראל,

אל תפחד מהם, כי קדושים הם, ולא יזיקוך.

 

הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב:

נודע הוא, כי הצור הוא מלכות, שהוא רחל נוקבא דז"א. והיא שם אלהים במילוי ההי"ן, העולה בגימטריא צו"ר.=אלפ למד הה יוד מם,= צור

ולהיותו מבחינת אלהים,

לכן הצור הוא דין, כנזכר בזוהר.

ובהיותה דין, אינה יכולה להוציא מים להשקות,

ולכן צריך להמשיך אליה מן ז"א, בחי' אורות,

שהם ג"כ כמנין צו"ר. ועי"כ,

ההפכי הצור אגם מים, בבחי' צור הזה השני,

הנרמז באמרו והכית בצור.

 

והענין הוא, כי אין האורות האלו נמשכות אליה,

אלא ע"י הכאה, כי האור הפנימי מכה בחיצון, ונמשך הארתו בו. וכן ממדרגה למדרגה, עד שנמשך אל המלכות.

עיין בתלמוד עשר הספירות זווג דהכאה
משום הצמצוםהקודם השורה על בחי"ד,מטרם ביאת האור הזה. וענין זה, מכונה בספרים,

                           בשם "זווג דהכאה)

וז"ס והכית בצור, והנה ענין הכאה זו,

היא ע"י שם ההוי"ה שבז"א, בזה האופן,

י"פ י', הרי ק', והכאה זו מיניה וביה.

ואח"כ מכה באות ה', בסוד י"פ ה', והם חמשים. וכעד"ז בכלם, והוא באופן זה, י"פ י', י"פ ה'ה"פ ה', ה"פ ו'וו', ו"פ ה'ה"פ ה'. סך הכל בגימטריא צו"ר,

ועי"כ ויצאו ממנו מים, ושתה העם:

ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים:

הנה ר"ת 'נצב 'על 'ראש 'הגבעה, הוא נערה,

לרמוז מקום אחיזת יהושע, הנקרא נער.

כמש"ה (שמות ל"ד י"א) ויהושע בן נון נער,

הנאחז במלכות הנקרא נערה. (ע"כ מזולתו):

 

ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי:

הנה ר"ת מו 'יהוה 'נסי, הוא שי"ן, משם שד"י.

ושתי אותיות אחרות שהם ד"י, נרמזו במלת כי י"ד על כסי"ה, הרי עתה שם שד"י מלא.

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 
 
   

פרשת בשלח, התנך

 

יג,יז וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה–וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה

יג,יח וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

יג,יט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ

כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם. 

יג,כ וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. 

יג,כא וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. 

יג,כב לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה–לִפְנֵי, הָעָם. 

 

יד,א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר

יד,ב דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת,

בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם:  לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם. 

יד,ג וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם, הַמִּדְבָּר. 

יד,ד וְחִזַּקְתִּי אֶת-לֵב-פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן. 

יד,ה וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. 

יד,ו וַיֶּאְסֹר, אֶת-רִכְבּוֹ; וְאֶת-עַמּוֹ, לָקַח עִמּוֹ. 

יד,ז וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ. 

יד,ח וַיְחַזֵּק יְהוָה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָה

 

יד,ט וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ–עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן. 

 יד,י וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד,

וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה.

יד,יא וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם,לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:

מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.

יד,יב הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹרחֲדַל מִמֶּנּוּ,

וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם:  כִּי טוֹב לָנוּ

עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.

 

יד,יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ–הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: 

כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם–לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. 

יד,יד יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן.  {פ}

 

יד,טו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָידַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ.

יד,טז וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם–וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה. 

יד,יז וַאֲנִי, הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת-לֵב מִצְרַיִם, וְיָבֹאוּ, אַחֲרֵיהֶם; וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. 

יד,יח וְיָדְעוּ מִצְרַיִם, כִּי-אֲנִי יְהוָה, בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. יד,יט וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם. 

יד,כ וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם, וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ, וַיָּאֶר אֶת-הַלָּיְלָה; וְלֹא-קָרַב זֶה אֶל-זֶה, כָּל-הַלָּיְלָה. 

יד,כא וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם. 

יד,כב וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. 

יד,כג וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם, וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם–כֹּל סוּס פַּרְעֹה, רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו:  אֶל-תּוֹךְ, הַיָּם. 

יד,כד וַיְהִי, בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּשְׁקֵף יְהוָה אֶל-מַחֲנֵה מִצְרַיִם, בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן; וַיָּהָם, אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם. 

יד,כה וַיָּסַר, אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו, וַיְנַהֲגֵהוּ, בִּכְבֵדֻת; וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם, אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל–כִּי יְהוָה, נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.  {פ}

יד,כו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם; וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל-מִצְרַיִם, עַל-רִכְבּוֹ וְעַל-פָּרָשָׁיו. 

יד,כז וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם, נָסִים לִקְרָאתוֹ; וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם, בְּתוֹךְ הַיָּם. 

יד,כח וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם:  לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד. 

 יד,כט וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. 

יד,ל וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל–מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. 

יד,לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ.  {ר}{ש}

 

טו,א אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ,


לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  {ס}

סוּס  וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  {ס}

 טו,ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי  לִישׁוּעָה

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  {ס}  אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.  {ס} 

טו,ג יְהוָה, אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה,  שְׁמוֹ.  {ס}

טו,ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, יָרָה בַיָּם;  {ס} 

 וּמִבְחַר  שָׁלִשָׁיו, טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף.  {ס}

טו,ה תְּהֹמֹת, יְכַסְיֻמוּ; יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ-  אָבֶן.  {ס}

 

טו,ו יְמִינְךָ יְהוָה, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ;  {ס}

  יְמִינְךָ  יְהוָה, תִּרְעַץ אוֹיֵב.  {ס}

טו,ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, תַּהֲרֹס  קָמֶיךָ;  {ס} 

תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ–יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ.  {ס}

טו,ח וּבְרוּחַ  אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם,  {ס} 

 נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד  נֹזְלִים;  {ס} 

 קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם.  {ס}

 

טו,ט אָמַר   אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג,  {ס} 

 אֲחַלֵּק שָׁלָל;תִּמְלָאֵמוֹ  נַפְשִׁי–  {ס} 

אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.  {ס}

 

טו,י נָשַׁפְתָּ  בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם;  {ס} 

 צָלְלוּ, כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם,  אַדִּירִים.  {ס}

טו,יא מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה,  {ס} 

מִי  כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ;  {ס} 

נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה  פֶלֶא.  {ס}

 

טו,יב נָטִיתָ, יְמִינְךָ–תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ.  {ס}

 

טו,יג נָחִיתָ  בְחַסְדְּךָ, עַם-זוּ גָּאָלְתָּ;  {ס}

נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, אֶל-נְוֵה  קָדְשֶׁךָ.  {ס}

טו,יד שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן;  {ס}

חִיל  אָחַז, יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.  {ס}

טו,טו אָז נִבְהֲלוּ, אַלּוּפֵי  אֱדוֹם  {ס}

אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד;  {ס}

נָמֹגוּ,  כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.  {ס}

טו,טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה  וָפַחַד,  {ס}

בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן:  {ס}

עַד-  יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה,  {ס}

עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ  קָנִיתָ.  {ס}

 

טו,יז תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ—  {ס}

מָכוֹן  לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, יְהוָה;  {ס}

מִקְּדָשׁ, אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ  יָדֶיךָ.  {ס}

טו,יח יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד.  {ס}

טו,יט כִּי  בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, בַּיָּם,  {ס}

וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם,  אֶת-מֵי הַיָּם;  {ס}

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם.  {ש}

 

טו,כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף–בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.  טו,כא וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  {ס}

טו,כב וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל-מִדְבַּר-שׁוּר; וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם. 

טו,כג וַיָּבֹאוּ מָרָתָה–וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמָהּ, מָרָה. 

טו,כד וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה. 

טו,כה וַיִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ. 

 

טו,כו וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו–כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהוָה, רֹפְאֶךָ.  {ס}

טו,כז וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה–וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים; וַיַּחֲנוּ-שָׁם, עַל-הַמָּיִם. 

 

טז,א וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין, אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי–בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

טז,ב וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן–בַּמִּדְבָּר. 

טז,ג וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע:  כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.  {ס}

טז,ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא. 

טז,ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ; וְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. 

טז,ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  עֶרֶב–וִידַעְתֶּם, כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

טז,ז וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה, בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, עַל-יְהוָה; וְנַחְנוּ מָה, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ. 

טז,ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה. 

 טז,ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-אַהֲרֹן, אֱמֹר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה:  כִּי שָׁמַע, אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם. 

טז,י וַיְהִי, כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ, אֶל-הַמִּדְבָּר; וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בֶּעָנָן.  {פ}

טז,יא וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. 

טז,יב שָׁמַעְתִּי, אֶת-תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָחֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. 

טז,יג וַיְהִי בָעֶרֶב–וַתַּעַל הַשְּׂלָו, וַתְּכַס אֶת-הַמַּחֲנֶה; וּבַבֹּקֶר, הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל, סָבִיב, לַמַּחֲנֶה. 

טז,יד וַתַּעַל, שִׁכְבַת הַטָּל; וְהִנֵּה עַל-פְּנֵי הַמִּדְבָּר, דַּק מְחֻסְפָּס–דַּק כַּכְּפֹר, עַל-הָאָרֶץ. 

טז,טו וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא–כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה. 

טז,טז זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:  עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם–אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ. 

טז,יז וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. 

טז,יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר–וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר:  אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ. 

טז,יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם:  אִישׁ, אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר. 

טז,כ וְלֹא-שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ; וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם, מֹשֶׁה. 

 

טז,כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ; וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ, וְנָמָס. 

טז,כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה–שְׁנֵי הָעֹמֶר, לָאֶחָד; וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. 

טז,כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה–שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַיהוָה, מָחָר:  אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר-תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל-הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד-הַבֹּקֶר. 

טז,כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד-הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה; וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא-הָיְתָה בּוֹ. 

טז,כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה:  הַיּוֹם, לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. 

טז,כו שֵׁשֶׁת יָמִים, תִּלְקְטֻהוּ; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה-בּוֹ. 

 טז,כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט; וְלֹא, מָצָאוּ.  {ס}

טז,כח וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  עַד-אָנָה, מֵאַנְתֶּם, לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי, וְתוֹרֹתָי. 

טז,כט רְאוּ, כִּי-יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת–עַל-כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם; שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ–בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. 

 

טז,ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי. 

טז,לא וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ, מָן; וְהוּא, כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ, כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ. 

טז,לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה–מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:  לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

טז,לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן-שָׁמָּה מְלֹא-הָעֹמֶר, מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. 

טז,לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה; וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת, לְמִשְׁמָרֶת. 

טז,לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה–עַד-בֹּאָם, אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת:  אֶת-הַמָּן, אָכְלוּ–עַד-בֹּאָם, אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. 

טז,לו וְהָעֹמֶר, עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.  {פ}

 

יז,א וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין, לְמַסְעֵיהֶם–עַל-פִּי יְהוָה; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם, לִשְׁתֹּת הָעָם. 

יז,ב וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה; וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֹשֶׁה, מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה-תְּנַסּוּן אֶת-יְהוָה. 

יז,ג וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי, בַּצָּמָא. 

יז,ד וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי.

יז,ה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, וְקַח אִתְּךָ, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וּמַטְּךָ, אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת-הַיְאֹר–קַח בְּיָדְךָ, וְהָלָכְתָּ. 

יז,ו הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר, בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם; וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. 

יז,ז וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה:  עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן.  {פ}

יז,ח וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם. 

 יז,ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים,

וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵקמָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי. 

 יז,י וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה–לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. 

יז,יא וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ–וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק. 

יז,יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ-אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. 

יז,יג וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב.  {פ}

יז,יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ:  כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. 

יז,טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יְהוָה נִסִּי. 

יז,טז וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, בַּעֲמָלֵק–מִדֹּר, דֹּר. {פ),,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

פרשת  בשלח.- סעיף שס"ד

מאמר פרשת המן.

מאת רבי דוד קורן.

 

רבי יהודה פתח ואמר.מתוך תהילים.(מ"א)

אשרי  משכיל אל דל. 

מקרה זה העמדנוהו, בשעה  שאדם  שוכב  בבית חוליו,

הוא נתפש  לשליטים  של המלך,

ראשו  בשלשלת,  רגליו באזיקים,

כמה חיילים שומרים אותו מצד זה ומצד זה, שלא  יברח,

אבריו כולם  במייצר, ולוחמים אלו באלו,

אכילה הוסרה ממנו.

 

בזמן ההוא פוקדים עליו מליץ,

ללמד עליו זכות  לפני המלך,

שכתוב: אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף,

בשעה ההיא, אשרי חלקו  של אדם, שנכנס אליו ומלמדו  דרך  להצילו מן הדין,

זה שנאמר אשרי  משכיל אל דל.

 

שואל ואיך יכול להציל את החולה,  ומשיב.

שילמד אותו דרך החיים לשוב לפני אדונו.

אז נעשה מליץ עליו למעלה והוא ניצול.  מה שכרו?

הוא, ביום רעה ימלטהו ה'.

 

פירוש אחר. אשרי  משכיל אל דל.

מפני שכמה תקיף הוא שכר של העוזר לדל לפני הקב"ה

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

פרשת בשלח     שער הפסוקים האר"י

עורך ומגישרבי דוד קורן.


ויקח משה את עצמות יוסף עמו
:

כבר ידעת מ"ש רז"ל בפסוק

לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו,

שגזר עליהם שימולו,

וגייר כמה נפשות ומל אותם,

והם הערב רב שעלו עם ישראל ממצרים.

ומשה גם הוא רצה לקרבם ולהכניסם תחת כנפי השכינה, ולפי שיוסף התחיל במצוה זאת,

והיה העיקר הראשון לגיירם,

לכן לקחו משה עמו. (ע"כ מזולתו):

סימן י"ד:

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי:

הנה ר"ת 'מה 'תצעק 'אלי, הוא אמ"ת.

וז"ש בזוהר ובספרא דצניעותא, הא בעתיקא תליא מילתא.

 

גם מילת אל"י גימטריא מ"א, שהם מספר מ"א אותיות, שבשם אהי"ה בפשוטו ובמלואו ובמלוי מלוי.

 

וירא ישראל את היד הגדולה:

הנה ר"ת של 'את הוה 'ויאמינו 'ביהוה הוא איוב, והענין הוא כמ"ש בזוהר בפרשה בא,

כי בעת קריעת ים סוף,

היה השטן מקטרג על ישראל,

ואז מסר ה' בידו את איוב מתעסק בו,

ויניח מלקטרג על ישראל.

 

וכבר הודעתיך כי איוב הוא גלגול תרח אבי אברהם, ולא נשלם תקונו עד שבאו עליו יסורין ההם. ונמצא כי כל תקון איוב היה עתה, ביד הגדולה אשר עשה ה' בקריעת הים, ולכן נרמז שמו בזה:

סימן ט"ו:

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה:

הנה פסוק זה נאמר בתחלת השירה הזאת, לרמוז אל מ"ש חז"ל כי

פרחה נשמתם ברדתם בים,

והשמיעם השי"ת, זמירות ושירות המלאכים, המשבחים לשי"ת, הנקרא י"ה,

ועי"כ חזרה נשמתם.

וזהו עזיכי כחי ועזי נמשך לי,

ע"י זמרת יהשמזמרים המלאכים לפניו,

ועי"ז ויהי ליישועה, שהחייתני מן המיתה:

 

ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרע"ץ אוי"ב:

הנה אותיות תרע"ץ אוי"ב, הם אותיות צרעת איוב בהפוך אתון, כי בהיות ימינו יתברך נאדרי בכח,

להציל את ישראל מיד השטן המקטרג על ישראל, הצילם, ע"י שמסר בידו את איוב,

שלקה בצרעת, והוא השחין,

שהוא אחד ממיני הצרעת. (מזולתו):

והענין הוא כמ"ש בס"ה,

כי ג' יועצים היו לפרעה,

וא' מהם היה איוב, ונתן עצה לפרעה,

וא"ל, תשלוט בגופם ובממונם,

אבל לא תמיתם.

ולכך פרע לו השי"ת מדה כנגד מדה,

שנתן רשות לשטן לאבד את כל ממונו,

ולהלקות גופו בשחין, אך לא המיתו:

עוד אמרו בזוהר,

כי בעוד שהיה איוב עם פרעה,

היה מגין עליו,

ולכן מה עשה הקב"ה, הלקה לאיוב

לסבה הנזכר,  ואחר שלקה איוב,

אז לא היה יכולת בו להגין על פרעה,

ואז הביא הקב"ה המכות על פרעה:

ועם ב' המאמרים הנז', יובן פסוק זה,

והענין הוא, כי הקב"ה ימינו תרעץ אויב,

הוא איוב, על שנתן עצה לפרעה,

והכהו בשחין שהוא אחד ממיני הצרעת,

אותיות תרעץ, ואחר שהכה את איוב,

ולא היה יכול להגין על פרעה ועמו,

אז אח"כ וברב גאונך תהרס קמיך,

הם פרעה והמצריים:

ואח"כ נתן טעם למה הוכה איוב על חנם,

כדי להכות את מצרים, וביאר,

כי גם איוב לא על חנם הוכה,

כי אם בדין, והטעם הוא,  כי הלא אמר

אויב הוא אותיות איוב, ארדוף אשיג,

וקח שללם ולא נפשם כנזכר,  ולכן הוכה בצרעת. ואח"כנשפת ברוחך על המצריים,

וכסמו ים,

כיון שכבר איוב לא היה יכול להגין עליהם:

ובזה יובן, שינוי אלו הפסוקים,

שפעם אחת הזכיר בלשון יחיד תרעץ אויב.

ואח"כ אמר בלשון רבים, תהרס קמיך.

ואח"כ חזר בלשון יחיד, אמר אויב.

ואח"כ חזר ואמר בלשון רבים,

כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים:

וז"ש איוב בספרו, (איוב י"ג כ"ד)

תחשבני לאויב לך,

 

כי ב"פ החלפת שמי, מאיוב לאויב,

כנזכר בפסוק תרעץ אויב, אמר אויב.

גם ירמוז תרעץ אויב, אל מ"ש בס"ה בפרשת בא

 

כי כשעברו ישראל בים ואמרו שירה,

אז מסר הקב"ה לאיוב ביד השטן,

כדי שלא יקטרג על ישראל.

לכן נזכר רמז זה בפסוק הזה, בתוך השירה.

(ע"כ מזולתו):

מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדר בקדש וגו':

(מזולתו) כבר ידעת,

כי יעקב הוא ז"א הנקרא נורא,

ומשמש בין שתי אהלות, שהם לאה ורחל,

וג"כ משמש למעלה, וז"ש

עושה פלא, אותיות אל"ף,

 

וכבר ידעת מ"ש בספר הבהיר, אל"ף בינה,

נמצא שהוא משמש למטה וגם למעלה

בסוד ו' בין תרין ההי"ן, ודי למבין.הוה

גם הת"ת שהוא ז"א, נקרא נורא

ומונח תוך הארון שהוא השכינה מלכות,

ולכן נורא וארון הם אותיות שוות.

ג"כ הוא בצרוף אחר, אדיר ונאור:

הגהה א"ש, אפשר, שלזה כיון הפייטן, הזה בפסוק זה

מי כמוך באלים ה' נורא תהלות

לומר אדיר ונאור מי אל כמוך,

ונרמז הפיוט עושה פלא, דוק ותשכח תפול עליהם וגו':

הנה מש"ה, עד יעבור עמך ה',

כנגד דור המדבר שיצאו ישראל ממצרים,

שהם נקראים דורו של משה, הנקרא פני חמה,

הנאחז בז"א, הנקרא יהו"ה.

עד יעבור עם זו קנית,

הם דורו של יהושע, שנכנסו לארץ.

ולכן סמיך ליה, תביאמו ותטעמו.

ולפי שהם מסטרא דנוקב' הנקראת ארץ ישראל, אמר עם זו קנית, בלשון נקבה, זו ולא זה.

סימן ט"ז:

ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם וגו':

ר"ת 'למען 'אנסנו ילך בתורתי, לא"ה.

לרמוז, כי הלחם ניתן להם מן השמים,

שהוא המן, היא מעלמא דאתכסיא שהיא לאה.

 

סימן י"ז:

ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם:

הנה ר"ת בר 'לפני 'העם הוא עלה,

גם תיבת עבר, אותיות ערב, פי',

כי אותם ערב רב שעלה אתם, הנקרא העם סתם, מהם יש פחד פן יסקלוך,

ולכן אני מבטיחך שאצילך מהם. אמנם מן ישראל,

אל תפחד מהם, כי קדושים הם, ולא יזיקוך.

 

הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב:

נודע הוא, כי הצור הוא מלכות, שהוא רחל נוקבא דז"א. והיא שם אלהים במילוי ההי"ן, העולה בגימטריא צו"ר.=אלפ למד הה יוד מם,= צור

ולהיותו מבחינת אלהים,

לכן הצור הוא דין, כנזכר בזוהר.

ובהיותה דין, אינה יכולה להוציא מים להשקות,

ולכן צריך להמשיך אליה מן ז"א, בחי' אורות,

שהם ג"כ כמנין צו"ר. ועי"כ,

ההפכי הצור אגם מים, בבחי' צור הזה השני,

הנרמז באמרו והכית בצור.

 

והענין הוא, כי אין האורות האלו נמשכות אליה,

אלא ע"י הכאה, כי האור הפנימי מכה בחיצון, ונמשך הארתו בו. וכן ממדרגה למדרגה, עד שנמשך אל המלכות.

עיין בתלמוד עשר הספירות זווג דהכאה
משום הצמצוםהקודם השורה על בחי"ד,מטרם ביאת האור הזה. וענין זה, מכונה בספרים,

                           בשם "זווג דהכאה)

וז"ס והכית בצור, והנה ענין הכאה זו,

היא ע"י שם ההוי"ה שבז"א, בזה האופן,

י"פ י', הרי ק', והכאה זו מיניה וביה.

ואח"כ מכה באות ה', בסוד י"פ ה', והם חמשים. וכעד"ז בכלם, והוא באופן זה, י"פ י', י"פ ה'ה"פ ה', ה"פ ו'וו', ו"פ ה'ה"פ ה'. סך הכל בגימטריא צו"ר,

ועי"כ ויצאו ממנו מים, ושתה העם:

ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים:

הנה ר"ת 'נצב 'על 'ראש 'הגבעה, הוא נערה,

לרמוז מקום אחיזת יהושע, הנקרא נער.

כמש"ה (שמות ל"ד י"א) ויהושע בן נון נער,

הנאחז במלכות הנקרא נערה. (ע"כ מזולתו):

 

ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי:

הנה ר"ת מו 'יהוה 'נסי, הוא שי"ן, משם שד"י.

ושתי אותיות אחרות שהם ד"י, נרמזו במלת כי י"ד על כסי"ה, הרי עתה שם שד"י מלא.

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 
 
   

פרשת בשלח, התנך

 

יג,יז וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה–וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה

יג,יח וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

יג,יט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ

כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם. 

יג,כ וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. 

יג,כא וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. 

יג,כב לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה–לִפְנֵי, הָעָם. 

 

יד,א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר

יד,ב דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת,

בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם:  לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם. 

יד,ג וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם, הַמִּדְבָּר. 

יד,ד וְחִזַּקְתִּי אֶת-לֵב-פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן. 

יד,ה וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. 

יד,ו וַיֶּאְסֹר, אֶת-רִכְבּוֹ; וְאֶת-עַמּוֹ, לָקַח עִמּוֹ. 

יד,ז וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ. 

יד,ח וַיְחַזֵּק יְהוָה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָה

 

יד,ט וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ–עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן. 

 יד,י וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד,

וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה.

יד,יא וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם,לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:

מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.

יד,יב הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹרחֲדַל מִמֶּנּוּ,

וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם:  כִּי טוֹב לָנוּ

עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.

 

יד,יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ–הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: 

כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם–לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. 

יד,יד יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן.  {פ}

 

יד,טו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָידַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ.

יד,טז וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם–וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה. 

יד,יז וַאֲנִי, הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת-לֵב מִצְרַיִם, וְיָבֹאוּ, אַחֲרֵיהֶם; וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. 

יד,יח וְיָדְעוּ מִצְרַיִם, כִּי-אֲנִי יְהוָה, בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. יד,יט וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם. 

יד,כ וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם, וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ, וַיָּאֶר אֶת-הַלָּיְלָה; וְלֹא-קָרַב זֶה אֶל-זֶה, כָּל-הַלָּיְלָה. 

יד,כא וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם. 

יד,כב וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. 

יד,כג וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם, וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם–כֹּל סוּס פַּרְעֹה, רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו:  אֶל-תּוֹךְ, הַיָּם. 

יד,כד וַיְהִי, בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּשְׁקֵף יְהוָה אֶל-מַחֲנֵה מִצְרַיִם, בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן; וַיָּהָם, אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם. 

יד,כה וַיָּסַר, אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו, וַיְנַהֲגֵהוּ, בִּכְבֵדֻת; וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם, אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל–כִּי יְהוָה, נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.  {פ}

יד,כו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם; וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל-מִצְרַיִם, עַל-רִכְבּוֹ וְעַל-פָּרָשָׁיו. 

יד,כז וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם, נָסִים לִקְרָאתוֹ; וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם, בְּתוֹךְ הַיָּם. 

יד,כח וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם:  לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד. 

 יד,כט וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. 

יד,ל וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל–מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. 

יד,לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ.  {ר}{ש}

 

טו,א אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ,


לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  {ס}

סוּס  וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  {ס}

 טו,ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי  לִישׁוּעָה

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  {ס}  אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.  {ס} 

טו,ג יְהוָה, אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה,  שְׁמוֹ.  {ס}

טו,ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, יָרָה בַיָּם;  {ס} 

 וּמִבְחַר  שָׁלִשָׁיו, טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף.  {ס}

טו,ה תְּהֹמֹת, יְכַסְיֻמוּ; יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ-  אָבֶן.  {ס}

 

טו,ו יְמִינְךָ יְהוָה, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ;  {ס}

  יְמִינְךָ  יְהוָה, תִּרְעַץ אוֹיֵב.  {ס}

טו,ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, תַּהֲרֹס  קָמֶיךָ;  {ס} 

תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ–יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ.  {ס}

טו,ח וּבְרוּחַ  אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם,  {ס} 

 נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד  נֹזְלִים;  {ס} 

 קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם.  {ס}

 

טו,ט אָמַר   אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג,  {ס} 

 אֲחַלֵּק שָׁלָל;תִּמְלָאֵמוֹ  נַפְשִׁי–  {ס} 

אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.  {ס}

 

טו,י נָשַׁפְתָּ  בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם;  {ס} 

 צָלְלוּ, כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם,  אַדִּירִים.  {ס}

טו,יא מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה,  {ס} 

מִי  כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ;  {ס} 

נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה  פֶלֶא.  {ס}

 

טו,יב נָטִיתָ, יְמִינְךָ–תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ.  {ס}

 

טו,יג נָחִיתָ  בְחַסְדְּךָ, עַם-זוּ גָּאָלְתָּ;  {ס}

נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, אֶל-נְוֵה  קָדְשֶׁךָ.  {ס}

טו,יד שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן;  {ס}

חִיל  אָחַז, יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.  {ס}

טו,טו אָז נִבְהֲלוּ, אַלּוּפֵי  אֱדוֹם  {ס}

אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד;  {ס}

נָמֹגוּ,  כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.  {ס}

טו,טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה  וָפַחַד,  {ס}

בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן:  {ס}

עַד-  יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה,  {ס}

עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ  קָנִיתָ.  {ס}

 

טו,יז תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ—  {ס}

מָכוֹן  לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, יְהוָה;  {ס}

מִקְּדָשׁ, אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ  יָדֶיךָ.  {ס}

טו,יח יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד.  {ס}

טו,יט כִּי  בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, בַּיָּם,  {ס}

וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם,  אֶת-מֵי הַיָּם;  {ס}

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם.  {ש}

 

טו,כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף–בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.  טו,כא וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  {ס}

טו,כב וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל-מִדְבַּר-שׁוּר; וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם. 

טו,כג וַיָּבֹאוּ מָרָתָה–וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמָהּ, מָרָה. 

טו,כד וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה. 

טו,כה וַיִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ. 

 

טו,כו וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו–כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהוָה, רֹפְאֶךָ.  {ס}

טו,כז וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה–וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים; וַיַּחֲנוּ-שָׁם, עַל-הַמָּיִם. 

 

טז,א וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין, אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי–בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

טז,ב וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן–בַּמִּדְבָּר. 

טז,ג וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע:  כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.  {ס}

טז,ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא. 

טז,ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ; וְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. 

טז,ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  עֶרֶב–וִידַעְתֶּם, כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

טז,ז וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה, בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, עַל-יְהוָה; וְנַחְנוּ מָה, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ. 

טז,ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה. 

 טז,ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-אַהֲרֹן, אֱמֹר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה:  כִּי שָׁמַע, אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם. 

טז,י וַיְהִי, כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ, אֶל-הַמִּדְבָּר; וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בֶּעָנָן.  {פ}

טז,יא וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. 

טז,יב שָׁמַעְתִּי, אֶת-תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָחֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. 

טז,יג וַיְהִי בָעֶרֶב–וַתַּעַל הַשְּׂלָו, וַתְּכַס אֶת-הַמַּחֲנֶה; וּבַבֹּקֶר, הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל, סָבִיב, לַמַּחֲנֶה. 

טז,יד וַתַּעַל, שִׁכְבַת הַטָּל; וְהִנֵּה עַל-פְּנֵי הַמִּדְבָּר, דַּק מְחֻסְפָּס–דַּק כַּכְּפֹר, עַל-הָאָרֶץ. 

טז,טו וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא–כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה. 

טז,טז זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:  עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם–אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ. 

טז,יז וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. 

טז,יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר–וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר:  אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ. 

טז,יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם:  אִישׁ, אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר. 

טז,כ וְלֹא-שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ; וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם, מֹשֶׁה. 

 

טז,כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ; וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ, וְנָמָס. 

טז,כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה–שְׁנֵי הָעֹמֶר, לָאֶחָד; וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. 

טז,כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה–שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַיהוָה, מָחָר:  אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר-תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל-הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד-הַבֹּקֶר. 

טז,כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד-הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה; וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא-הָיְתָה בּוֹ. 

טז,כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה:  הַיּוֹם, לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. 

טז,כו שֵׁשֶׁת יָמִים, תִּלְקְטֻהוּ; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה-בּוֹ. 

 טז,כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט; וְלֹא, מָצָאוּ.  {ס}

טז,כח וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  עַד-אָנָה, מֵאַנְתֶּם, לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי, וְתוֹרֹתָי. 

טז,כט רְאוּ, כִּי-יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת–עַל-כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם; שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ–בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. 

 

טז,ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי. 

טז,לא וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ, מָן; וְהוּא, כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ, כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ. 

טז,לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה–מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:  לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

טז,לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן-שָׁמָּה מְלֹא-הָעֹמֶר, מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. 

טז,לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה; וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת, לְמִשְׁמָרֶת. 

טז,לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה–עַד-בֹּאָם, אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת:  אֶת-הַמָּן, אָכְלוּ–עַד-בֹּאָם, אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. 

טז,לו וְהָעֹמֶר, עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.  {פ}

 

יז,א וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין, לְמַסְעֵיהֶם–עַל-פִּי יְהוָה; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם, לִשְׁתֹּת הָעָם. 

יז,ב וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה; וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֹשֶׁה, מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה-תְּנַסּוּן אֶת-יְהוָה. 

יז,ג וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי, בַּצָּמָא. 

יז,ד וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי.

יז,ה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, וְקַח אִתְּךָ, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וּמַטְּךָ, אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת-הַיְאֹר–קַח בְּיָדְךָ, וְהָלָכְתָּ. 

יז,ו הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר, בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם; וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. 

יז,ז וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה:  עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן.  {פ}

יז,ח וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם. 

 יז,ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים,

וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵקמָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי. 

 יז,י וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה–לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. 

יז,יא וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ–וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק. 

יז,יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ-אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. 

יז,יג וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב.  {פ}

יז,יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ:  כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. 

יז,טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יְהוָה נִסִּי. 

יז,טז וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, בַּעֲמָלֵק–מִדֹּר, דֹּר. {פ),,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

 

 

פרשת  בשלח.- סעיף שס"ד

מאמר פרשת המן.

מאת רבי דוד קורן.

 

רבי יהודה פתח ואמר.מתוך תהילים.(מ"א)

אשרי  משכיל אל דל. 

מקרה זה העמדנוהו, בשעה  שאדם  שוכב  בבית חוליו,

הוא נתפש  לשליטים  של המלך,

ראשו  בשלשלת,  רגליו באזיקים,

כמה חיילים שומרים אותו מצד זה ומצד זה, שלא  יברח,

אבריו כולם  במייצר, ולוחמים אלו באלו,

אכילה הוסרה ממנו.

 

בזמן ההוא פוקדים עליו מליץ,

ללמד עליו זכות  לפני המלך,

שכתוב: אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף,

בשעה ההיא, אשרי חלקו  של אדם, שנכנס אליו ומלמדו  דרך  להצילו מן הדין,

זה שנאמר אשרי  משכיל אל דל.

 

שואל ואיך יכול להציל את החולה,  ומשיב.

שילמד אותו דרך החיים לשוב לפני אדונו.

אז נעשה מליץ עליו למעלה והוא ניצול.  מה שכרו?

הוא, ביום רעה ימלטהו ה'.

 

פירוש אחר. אשרי  משכיל אל דל.

מפני שכמה תקיף הוא שכר של העוזר לדל לפני הקב"ה

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

פרשת בשלח     שער הפסוקים האר"י

עורך ומגישרבי דוד קורן.


ויקח משה את עצמות יוסף עמו
:

כבר ידעת מ"ש רז"ל בפסוק

לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו,

שגזר עליהם שימולו,

וגייר כמה נפשות ומל אותם,

והם הערב רב שעלו עם ישראל ממצרים.

ומשה גם הוא רצה לקרבם ולהכניסם תחת כנפי השכינה, ולפי שיוסף התחיל במצוה זאת,

והיה העיקר הראשון לגיירם,

לכן לקחו משה עמו. (ע"כ מזולתו):

סימן י"ד:

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי:

הנה ר"ת 'מה 'תצעק 'אלי, הוא אמ"ת.

וז"ש בזוהר ובספרא דצניעותא, הא בעתיקא תליא מילתא.

 

גם מילת אל"י גימטריא מ"א, שהם מספר מ"א אותיות, שבשם אהי"ה בפשוטו ובמלואו ובמלוי מלוי.

 

וירא ישראל את היד הגדולה:

הנה ר"ת של 'את הוה 'ויאמינו 'ביהוה הוא איוב, והענין הוא כמ"ש בזוהר בפרשה בא,

כי בעת קריעת ים סוף,

היה השטן מקטרג על ישראל,

ואז מסר ה' בידו את איוב מתעסק בו,

ויניח מלקטרג על ישראל.

 

וכבר הודעתיך כי איוב הוא גלגול תרח אבי אברהם, ולא נשלם תקונו עד שבאו עליו יסורין ההם. ונמצא כי כל תקון איוב היה עתה, ביד הגדולה אשר עשה ה' בקריעת הים, ולכן נרמז שמו בזה:

סימן ט"ו:

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה:

הנה פסוק זה נאמר בתחלת השירה הזאת, לרמוז אל מ"ש חז"ל כי

פרחה נשמתם ברדתם בים,

והשמיעם השי"ת, זמירות ושירות המלאכים, המשבחים לשי"ת, הנקרא י"ה,

ועי"כ חזרה נשמתם.

וזהו עזיכי כחי ועזי נמשך לי,

ע"י זמרת יהשמזמרים המלאכים לפניו,

ועי"ז ויהי ליישועה, שהחייתני מן המיתה:

 

ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרע"ץ אוי"ב:

הנה אותיות תרע"ץ אוי"ב, הם אותיות צרעת איוב בהפוך אתון, כי בהיות ימינו יתברך נאדרי בכח,

להציל את ישראל מיד השטן המקטרג על ישראל, הצילם, ע"י שמסר בידו את איוב,

שלקה בצרעת, והוא השחין,

שהוא אחד ממיני הצרעת. (מזולתו):

והענין הוא כמ"ש בס"ה,

כי ג' יועצים היו לפרעה,

וא' מהם היה איוב, ונתן עצה לפרעה,

וא"ל, תשלוט בגופם ובממונם,

אבל לא תמיתם.

ולכך פרע לו השי"ת מדה כנגד מדה,

שנתן רשות לשטן לאבד את כל ממונו,

ולהלקות גופו בשחין, אך לא המיתו:

עוד אמרו בזוהר,

כי בעוד שהיה איוב עם פרעה,

היה מגין עליו,

ולכן מה עשה הקב"ה, הלקה לאיוב

לסבה הנזכר,  ואחר שלקה איוב,

אז לא היה יכולת בו להגין על פרעה,

ואז הביא הקב"ה המכות על פרעה:

ועם ב' המאמרים הנז', יובן פסוק זה,

והענין הוא, כי הקב"ה ימינו תרעץ אויב,

הוא איוב, על שנתן עצה לפרעה,

והכהו בשחין שהוא אחד ממיני הצרעת,

אותיות תרעץ, ואחר שהכה את איוב,

ולא היה יכול להגין על פרעה ועמו,

אז אח"כ וברב גאונך תהרס קמיך,

הם פרעה והמצריים:

ואח"כ נתן טעם למה הוכה איוב על חנם,

כדי להכות את מצרים, וביאר,

כי גם איוב לא על חנם הוכה,

כי אם בדין, והטעם הוא,  כי הלא אמר

אויב הוא אותיות איוב, ארדוף אשיג,

וקח שללם ולא נפשם כנזכר,  ולכן הוכה בצרעת. ואח"כנשפת ברוחך על המצריים,

וכסמו ים,

כיון שכבר איוב לא היה יכול להגין עליהם:

ובזה יובן, שינוי אלו הפסוקים,

שפעם אחת הזכיר בלשון יחיד תרעץ אויב.

ואח"כ אמר בלשון רבים, תהרס קמיך.

ואח"כ חזר בלשון יחיד, אמר אויב.

ואח"כ חזר ואמר בלשון רבים,

כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים:

וז"ש איוב בספרו, (איוב י"ג כ"ד)

תחשבני לאויב לך,

 

כי ב"פ החלפת שמי, מאיוב לאויב,

כנזכר בפסוק תרעץ אויב, אמר אויב.

גם ירמוז תרעץ אויב, אל מ"ש בס"ה בפרשת בא

 

כי כשעברו ישראל בים ואמרו שירה,

אז מסר הקב"ה לאיוב ביד השטן,

כדי שלא יקטרג על ישראל.

לכן נזכר רמז זה בפסוק הזה, בתוך השירה.

(ע"כ מזולתו):

מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדר בקדש וגו':

(מזולתו) כבר ידעת,

כי יעקב הוא ז"א הנקרא נורא,

ומשמש בין שתי אהלות, שהם לאה ורחל,

וג"כ משמש למעלה, וז"ש

עושה פלא, אותיות אל"ף,

 

וכבר ידעת מ"ש בספר הבהיר, אל"ף בינה,

נמצא שהוא משמש למטה וגם למעלה

בסוד ו' בין תרין ההי"ן, ודי למבין.הוה

גם הת"ת שהוא ז"א, נקרא נורא

ומונח תוך הארון שהוא השכינה מלכות,

ולכן נורא וארון הם אותיות שוות.

ג"כ הוא בצרוף אחר, אדיר ונאור:

הגהה א"ש, אפשר, שלזה כיון הפייטן, הזה בפסוק זה

מי כמוך באלים ה' נורא תהלות

לומר אדיר ונאור מי אל כמוך,

ונרמז הפיוט עושה פלא, דוק ותשכח תפול עליהם וגו':

הנה מש"ה, עד יעבור עמך ה',

כנגד דור המדבר שיצאו ישראל ממצרים,

שהם נקראים דורו של משה, הנקרא פני חמה,

הנאחז בז"א, הנקרא יהו"ה.

עד יעבור עם זו קנית,

הם דורו של יהושע, שנכנסו לארץ.

ולכן סמיך ליה, תביאמו ותטעמו.

ולפי שהם מסטרא דנוקב' הנקראת ארץ ישראל, אמר עם זו קנית, בלשון נקבה, זו ולא זה.

סימן ט"ז:

ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם וגו':

ר"ת 'למען 'אנסנו ילך בתורתי, לא"ה.

לרמוז, כי הלחם ניתן להם מן השמים,

שהוא המן, היא מעלמא דאתכסיא שהיא לאה.

 

סימן י"ז:

ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם:

הנה ר"ת בר 'לפני 'העם הוא עלה,

גם תיבת עבר, אותיות ערב, פי',

כי אותם ערב רב שעלה אתם, הנקרא העם סתם, מהם יש פחד פן יסקלוך,

ולכן אני מבטיחך שאצילך מהם. אמנם מן ישראל,

אל תפחד מהם, כי קדושים הם, ולא יזיקוך.

 

הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב:

נודע הוא, כי הצור הוא מלכות, שהוא רחל נוקבא דז"א. והיא שם אלהים במילוי ההי"ן, העולה בגימטריא צו"ר.=אלפ למד הה יוד מם,= צור

ולהיותו מבחינת אלהים,

לכן הצור הוא דין, כנזכר בזוהר.

ובהיותה דין, אינה יכולה להוציא מים להשקות,

ולכן צריך להמשיך אליה מן ז"א, בחי' אורות,

שהם ג"כ כמנין צו"ר. ועי"כ,

ההפכי הצור אגם מים, בבחי' צור הזה השני,

הנרמז באמרו והכית בצור.

 

והענין הוא, כי אין האורות האלו נמשכות אליה,

אלא ע"י הכאה, כי האור הפנימי מכה בחיצון, ונמשך הארתו בו. וכן ממדרגה למדרגה, עד שנמשך אל המלכות.

עיין בתלמוד עשר הספירות זווג דהכאה
משום הצמצוםהקודם השורה על בחי"ד,מטרם ביאת האור הזה. וענין זה, מכונה בספרים,

                           בשם "זווג דהכאה)

וז"ס והכית בצור, והנה ענין הכאה זו,

היא ע"י שם ההוי"ה שבז"א, בזה האופן,

י"פ י', הרי ק', והכאה זו מיניה וביה.

ואח"כ מכה באות ה', בסוד י"פ ה', והם חמשים. וכעד"ז בכלם, והוא באופן זה, י"פ י', י"פ ה'ה"פ ה', ה"פ ו'וו', ו"פ ה'ה"פ ה'. סך הכל בגימטריא צו"ר,

ועי"כ ויצאו ממנו מים, ושתה העם:

ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים:

הנה ר"ת 'נצב 'על 'ראש 'הגבעה, הוא נערה,

לרמוז מקום אחיזת יהושע, הנקרא נער.

כמש"ה (שמות ל"ד י"א) ויהושע בן נון נער,

הנאחז במלכות הנקרא נערה. (ע"כ מזולתו):

 

ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי:

הנה ר"ת מו 'יהוה 'נסי, הוא שי"ן, משם שד"י.

ושתי אותיות אחרות שהם ד"י, נרמזו במלת כי י"ד על כסי"ה, הרי עתה שם שד"י מלא.

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 
 
   

פרשת בשלח, התנך

 

יג,יז וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה–וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה

יג,יח וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

יג,יט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ

כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם. 

יג,כ וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. 

יג,כא וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. 

יג,כב לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה–לִפְנֵי, הָעָם. 

 

יד,א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר

יד,ב דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת,

בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם:  לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם. 

יד,ג וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם, הַמִּדְבָּר. 

יד,ד וְחִזַּקְתִּי אֶת-לֵב-פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן. 

יד,ה וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. 

יד,ו וַיֶּאְסֹר, אֶת-רִכְבּוֹ; וְאֶת-עַמּוֹ, לָקַח עִמּוֹ. 

יד,ז וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ. 

יד,ח וַיְחַזֵּק יְהוָה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָה

 

יד,ט וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ–עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן. 

 יד,י וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד,

וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה.

יד,יא וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם,לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:

מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.

יד,יב הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹרחֲדַל מִמֶּנּוּ,

וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם:  כִּי טוֹב לָנוּ

עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.

 

יד,יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ–הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: 

כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם–לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. 

יד,יד יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן.  {פ}

 

יד,טו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָידַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ.

יד,טז וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם–וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה. 

יד,יז וַאֲנִי, הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת-לֵב מִצְרַיִם, וְיָבֹאוּ, אַחֲרֵיהֶם; וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. 

יד,יח וְיָדְעוּ מִצְרַיִם, כִּי-אֲנִי יְהוָה, בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. יד,יט וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם. 

יד,כ וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם, וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ, וַיָּאֶר אֶת-הַלָּיְלָה; וְלֹא-קָרַב זֶה אֶל-זֶה, כָּל-הַלָּיְלָה. 

יד,כא וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם. 

יד,כב וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. 

יד,כג וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם, וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם–כֹּל סוּס פַּרְעֹה, רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו:  אֶל-תּוֹךְ, הַיָּם. 

יד,כד וַיְהִי, בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּשְׁקֵף יְהוָה אֶל-מַחֲנֵה מִצְרַיִם, בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן; וַיָּהָם, אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם. 

יד,כה וַיָּסַר, אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו, וַיְנַהֲגֵהוּ, בִּכְבֵדֻת; וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם, אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל–כִּי יְהוָה, נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.  {פ}

יד,כו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם; וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל-מִצְרַיִם, עַל-רִכְבּוֹ וְעַל-פָּרָשָׁיו. 

יד,כז וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם, נָסִים לִקְרָאתוֹ; וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם, בְּתוֹךְ הַיָּם. 

יד,כח וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם:  לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד. 

 יד,כט וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. 

יד,ל וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל–מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. 

יד,לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ.  {ר}{ש}

 

טו,א אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ,


לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  {ס}

סוּס  וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  {ס}

 טו,ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי  לִישׁוּעָה

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  {ס}  אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.  {ס} 

טו,ג יְהוָה, אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה,  שְׁמוֹ.  {ס}

טו,ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, יָרָה בַיָּם;  {ס} 

 וּמִבְחַר  שָׁלִשָׁיו, טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף.  {ס}

טו,ה תְּהֹמֹת, יְכַסְיֻמוּ; יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ-  אָבֶן.  {ס}

 

טו,ו יְמִינְךָ יְהוָה, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ;  {ס}

  יְמִינְךָ  יְהוָה, תִּרְעַץ אוֹיֵב.  {ס}

טו,ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, תַּהֲרֹס  קָמֶיךָ;  {ס} 

תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ–יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ.  {ס}

טו,ח וּבְרוּחַ  אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם,  {ס} 

 נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד  נֹזְלִים;  {ס} 

 קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם.  {ס}

 

טו,ט אָמַר   אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג,  {ס} 

 אֲחַלֵּק שָׁלָל;תִּמְלָאֵמוֹ  נַפְשִׁי–  {ס} 

אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.  {ס}

 

טו,י נָשַׁפְתָּ  בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם;  {ס} 

 צָלְלוּ, כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם,  אַדִּירִים.  {ס}

טו,יא מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה,  {ס} 

מִי  כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ;  {ס} 

נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה  פֶלֶא.  {ס}

 

טו,יב נָטִיתָ, יְמִינְךָ–תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ.  {ס}

 

טו,יג נָחִיתָ  בְחַסְדְּךָ, עַם-זוּ גָּאָלְתָּ;  {ס}

נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, אֶל-נְוֵה  קָדְשֶׁךָ.  {ס}

טו,יד שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן;  {ס}

חִיל  אָחַז, יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.  {ס}

טו,טו אָז נִבְהֲלוּ, אַלּוּפֵי  אֱדוֹם  {ס}

אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד;  {ס}

נָמֹגוּ,  כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.  {ס}

טו,טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה  וָפַחַד,  {ס}

בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן:  {ס}

עַד-  יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה,  {ס}

עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ  קָנִיתָ.  {ס}

 

טו,יז תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ—  {ס}

מָכוֹן  לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, יְהוָה;  {ס}

מִקְּדָשׁ, אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ  יָדֶיךָ.  {ס}

טו,יח יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד.  {ס}

טו,יט כִּי  בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, בַּיָּם,  {ס}

וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם,  אֶת-מֵי הַיָּם;  {ס}

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם.  {ש}

 

טו,כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף–בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.  טו,כא וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  {ס}

טו,כב וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל-מִדְבַּר-שׁוּר; וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם. 

טו,כג וַיָּבֹאוּ מָרָתָה–וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמָהּ, מָרָה. 

טו,כד וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה. 

טו,כה וַיִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ. 

 

טו,כו וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו–כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהוָה, רֹפְאֶךָ.  {ס}

טו,כז וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה–וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים; וַיַּחֲנוּ-שָׁם, עַל-הַמָּיִם. 

 

טז,א וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין, אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי–בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

טז,ב וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן–בַּמִּדְבָּר. 

טז,ג וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע:  כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.  {ס}

טז,ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא. 

טז,ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ; וְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. 

טז,ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  עֶרֶב–וִידַעְתֶּם, כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

טז,ז וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה, בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, עַל-יְהוָה; וְנַחְנוּ מָה, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ. 

טז,ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה. 

 טז,ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-אַהֲרֹן, אֱמֹר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה:  כִּי שָׁמַע, אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם. 

טז,י וַיְהִי, כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ, אֶל-הַמִּדְבָּר; וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בֶּעָנָן.  {פ}

טז,יא וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. 

טז,יב שָׁמַעְתִּי, אֶת-תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָחֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. 

טז,יג וַיְהִי בָעֶרֶב–וַתַּעַל הַשְּׂלָו, וַתְּכַס אֶת-הַמַּחֲנֶה; וּבַבֹּקֶר, הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל, סָבִיב, לַמַּחֲנֶה. 

טז,יד וַתַּעַל, שִׁכְבַת הַטָּל; וְהִנֵּה עַל-פְּנֵי הַמִּדְבָּר, דַּק מְחֻסְפָּס–דַּק כַּכְּפֹר, עַל-הָאָרֶץ. 

טז,טו וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא–כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה. 

טז,טז זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:  עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם–אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ. 

טז,יז וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. 

טז,יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר–וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר:  אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ. 

טז,יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם:  אִישׁ, אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר. 

טז,כ וְלֹא-שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ; וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם, מֹשֶׁה. 

 

טז,כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ; וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ, וְנָמָס. 

טז,כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה–שְׁנֵי הָעֹמֶר, לָאֶחָד; וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. 

טז,כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה–שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַיהוָה, מָחָר:  אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר-תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל-הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד-הַבֹּקֶר. 

טז,כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד-הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה; וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא-הָיְתָה בּוֹ. 

טז,כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה:  הַיּוֹם, לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. 

טז,כו שֵׁשֶׁת יָמִים, תִּלְקְטֻהוּ; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה-בּוֹ. 

 טז,כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט; וְלֹא, מָצָאוּ.  {ס}

טז,כח וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  עַד-אָנָה, מֵאַנְתֶּם, לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי, וְתוֹרֹתָי. 

טז,כט רְאוּ, כִּי-יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת–עַל-כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם; שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ–בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. 

 

טז,ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי. 

טז,לא וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ, מָן; וְהוּא, כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ, כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ. 

טז,לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה–מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:  לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

טז,לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן-שָׁמָּה מְלֹא-הָעֹמֶר, מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. 

טז,לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה; וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת, לְמִשְׁמָרֶת. 

טז,לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה–עַד-בֹּאָם, אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת:  אֶת-הַמָּן, אָכְלוּ–עַד-בֹּאָם, אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. 

טז,לו וְהָעֹמֶר, עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.  {פ}

 

יז,א וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין, לְמַסְעֵיהֶם–עַל-פִּי יְהוָה; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם, לִשְׁתֹּת הָעָם. 

יז,ב וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה; וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֹשֶׁה, מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה-תְּנַסּוּן אֶת-יְהוָה. 

יז,ג וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי, בַּצָּמָא. 

יז,ד וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי.

יז,ה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, וְקַח אִתְּךָ, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וּמַטְּךָ, אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת-הַיְאֹר–קַח בְּיָדְךָ, וְהָלָכְתָּ. 

יז,ו הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר, בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם; וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. 

יז,ז וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה:  עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן.  {פ}

יז,ח וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם. 

 יז,ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים,

וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵקמָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי. 

 יז,י וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה–לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. 

יז,יא וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ–וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק. 

יז,יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ-אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. 

יז,יג וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב.  {פ}

יז,יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ:  כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. 

יז,טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יְהוָה נִסִּי. 

יז,טז וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, בַּעֲמָלֵק–מִדֹּר, דֹּר. {פ),,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

השארת תגובה