פרשת ויחי…. שער הכוונות האר"י הקדוש. עורך ומגיש רבי דוד קורן י' בטבת תשע"ה
ויאמר יעקב אל יוסף אל שד"י נראה אלי בלוזוגו': דע, כי פה נרמז משה ואהרן, כי א"ל שד"י בגימטריא מש"ה. ומלת נרא"ה, הם אותיות אהר"ן: ואני בבואי מפדן וגו': והנה ר"ת של מתה עלי רחל בדרך, הוא מערב, לרמוז כי רחל נקראת שכינה תתאה, וידעת כי שכינה במערב, כנזכר בדברי רז"ל ובספר התיקונין: ויברכם ביום ההוא לאמר וגו':
הנה ר"ת ביום ההוא לאמר, הוא הבל. שהוא גלגולו של משה. והענין הוא, כי כאשר ברכם יעקב עתה, שם את אפרים הצעיר לפני מנשה הבכור. וכן מצינו, שמשה הסכים ע"י. והקדים דגל אפרים לדגל מנשה, והיה מנשה טפל לו, כי אפרים היה ראש דגל מערב, ולא מנשה. גם רמז, שכמו שהבל הקטן קדם לקין הגדול, כמו כן קדם אפרים הקטן למנשה הגדול. (ע"כ מזולתו): \\\\\\\\\\\,,,,,,,,,,,,,,,\\\\\\\\\\\
סימן מ"ט: ראובן בכורי אתה וגו': כבר נתבאר ענין קין והבל, בפרשת בראשית וע"ש. והנה נתבאר לעיל בפסוק כי שבעתים יק"ם קין, כי נפש קין נתגלגלה במצרי. ורוחו, בקרח. ונשמתו, ביתרו.
והנה קין היה הבכור, וא"ל הקב"ה, הלא אם תיטב שאת, ר"ל, כאשר תתגלגל ותצטרף ותתלבן, ויוסר ממך חלאת זוהמת הנחש הקדמוני הנקרא רע, ותתחיל ליתקן בבחי' הטוב, אז תזכה לקחת מעלת הבכורה, הנקראת שאת.
וכשנולד ראובן בכור יעקב, הנה היה בחי' קין, הבכור של אדם. זש"ה, (בראשית כ"ט) ותקרא שמו ראובן, ודרשו חז"ל שאמרה ראו מה בין בני לבן חמי, והענין הוא, כי עשו לקח זוהמת הרע, והבכורה הרעה של קין. אבל ראובן בני, לקח הטוב של קין, וזהו רא"ו ב"ן, ר"ל, ראו, כי זה בני הוא הבן הבכור הראשון, שהיה בכל הנבראים, שהוא קין הבכור.
וכשחטא ראובן במעשה בלהה, נסתלקה ממנו בכורתו הטובה של קין, הנקראת שאת, והיא בחי' הנשמה שלו.
ואח"כ נתנה ביתרו, כי בו התחיל קין להתקן, כנזכר בספר הזוהר ובתקונין, על פסוק קניתי איש את ה'. ואז זכה יתרו, ולקח נשמה טובה של קין, והיא הנקראת בכורה, ונקראת שאת.
וז"ש יעקב לבנו ראובן, בכורי אתה, ולך יאות הוה למיסב בכירותא דקין, אבל לפי שחטאת, לכן יתר שאת, ר"ל יתרו הנקרא יתר. כמש"ה, וישב אל יתר חותנו, הוא עתיד ליקח זה השאת שאבדת אתה: \\\\\\\\\\\\\\,,,,,,,,,,,,,,,\\\\\\\\\\\\\\
לא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה: כבר נרמז בספר הזוהר בר"מ ובספר התקונין, כי שילה בגימטריא משה. והוא ג"כ משיח בן דוד וביאור העניין הזה הוא, במה שהודעתיך בפרשה בראשית, בענין חטאו של אדה"ר, כי כל הנשמות היו כלולות בו, והיו לו נר"ן מג' עולמות בי"ע, ונר"ן וחיה מד' פרצופין דאצילות, שהם, נוקבא, וז"א, ואו"א.
ולכן נקרא אדה"ר, בסוד חכמה, אבא עילאה דאצילות, הנקרא אדה"ר, כי ז"א הוא אדם תניינא. ואח"כ כשחטא, נתמעט, ועמד על ק' אמה, הנקרא חלתו של עולם, כנזכר שם. וכשבא מרע"ה, תקן חלק רב מאדה"ר, ולכן זכה לעלות עד אימא דאצילות:
ובזה אני מסופק איך שמעתי ממורי ז"ל, אם נאמר שהיו בו כל הבחי', שיש מן נפש דעשיה, עד בחי' רוח דז"א דאצילות, ולא זכה אל נשמה דאצילות. או אם נאמר, שגם זכה ליקח נשמה מאימא דאצילות, וזה הפי' הב' נלע"ד שהוא האמיתי. והנה משיח בן דוד נאמר בו, (ישעיה נ"ב י"ג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה, ירום, מאברהם. ונשא, מיצחק. וגבה, מיעקב. מאד, ממשה. ועניינו הוא, שמשיח בן דוד, יזכה אף לבחי' חיה דאבא דאצילות, הנקראת נשמה לנשמה, מה שלא זכה אליה אפילו משה.
ונמצא כי הרועה הראשון שהוא משה, הוא עצמו הרועה האחרון, כמו שרמזו רז"ל במדרש. וז"ס כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, (מיכה ז') ולכן שילה שהוא המשיח ומשה, עולים בחשבון א', כי הוא הוא עצמו, אלא שהמשיח הוא הנשמה לנשמה של משה: \\\\\\\\\,,,,,,,,,,,,,,,\\\\\\\\\\
בן פורת יוסף וגו': כבר נתבאר עניינו בפרשת וישב, בפסוק ויוסף הורד מצרימה. ושם ביארנו, כי פורת הם אותיות פותר, כי הוא היה פותר חלומות, להיותו כולל האורות ד' מוחין, שהם, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, שהם רל"ב. וג' אהי"ה שב נצח הוד יסוד שב אימא, שהם הלבושים של המוחין הנזכר, ועולים בגימטריא תנ"ה. והנה רל"ב ותנ"ה, הם בגימטריא תרפ"ז.פותר עם הכולל, גם נתבאר שם, טעם היות נקרא ב"ן וע"ש: א"ש, בגימטריא פותר, ע"ה תרפ"ז:
עוד יש ענין שני, והוא, כי יוסף הוא ביסוד דזעיר, המזדווג ביסוד דנוקביה. והנה בו נכללים, כל אורות ד' הויו"ת דמוחין, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, שהם רל"ב. | ||||||||||||||||||
ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, שהם רל"ב.
וג' אהי"ה, דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן, שביסוד דנוקבא,
| ||||||||||||||||||
העולים חות"ם כנודע, הרי תנ"ה ורל"ב, הם כמנין פורת ע"ה: א"ש, ע"ה יעלה תנ"ה:
ויכל יעקב לצוות את בניו ויאסוף רגליו אל המטה וגו': כבר נתבאר מ"ש חז"ל כל הכורע כורע בברוך וכו'. כי הנה שיעור רחל נוקבא דז"א, היא מן החזה שלו ולמטה, שהם ד' ספירות שבו לבד, צריך כריעה בתחלה, לכפוף קומתו, ולהוריד רגליו, שיתפשטו למטה ממקום המלכות נוקביה. ואח"כ הזקיפה, והיא לזקוף את נוקביה למעלה, בחצי גופו, במקום ראשי פירקין עילאין דנה"י שבו. ושאר רגליו, מתפשטין למטה ממקומה כנזכר, ואז הוא ג"כ כופף קומתו ונמצאו שוים, ומזדווגים יחד. והנה עד"ז, הוא נשמות הצדיקים,
הוא עולה עד או"א ונעשה שם בחי' מ"ן, ועל ידו מזדווגים או"א. ואז נמצא, כי הוא אוסף רגליו אל המטה, , הנקראת נוקב' דז"א. ושאר גופו, הוא למעלה אצל או"א. ואחר שנזדווגו או"א על ידו, ואח"כ יורד למטה, יותר בשלימות ממה שהיה עושה בחייו בהיותו בעה"ז: ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,………………..,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
| ||||||||||||||||||
האינטליגנציה האנושית סוד רצון האדם, הכלי, השעורים של רבי דוד קורן. יכול ולא יכול, …..יכול אותיות כלי ו'
ברצוני לפני האני יתייחס לאינטליגנציה האנושית את לכם הקדמה ללימוד מתוך תלמוד עשר הספירות חלק ב' הסתכלות פנימית, עמוד נו' ה')
והנה הכלי הרוחני, כבר ידעת שענינו הוא בחינת ,,הרצון" שיש בנאצל, לקבל את שפעו מאין סוף, גם ידעת שיש ברצון זה ד' בחינות זו למטה מזו,
כלומר, שכלי זה דהיינו ,,הרצון לקבל" האמור, אינו נקבע בנאצל שיהיה ראוי לתפקידה, עד שיעברו עליו ד' בחינות בדרך הדרגה,
שהבחינה הא', היא רצון קלוש מאד, והבחינה הב' גדולה מבחינה א' וכו' עד בחינה ד' שהיא גדולה הרצון כפי השיעור הצריך לקביעות גמר הכלי,
וטעם הדבר כבר נתבאר לעיל, כי היות והרצון לקבל הזה, הוא צורה הפוכה מהקצה אל הקצה, מבחינת הרצון להשפיע הכלול באור אין סוף ב"ה על כן אינו יכול להתגלות בפעם אחת, אלא רק לאט לאט,
החל מהרצון להשפיע הכולל בשורש שנקרא כתר, ואח"כ לעב ממנו דהיינו המשונה ממנו במקצת, שהוא בחינה א',
ואח"כ אל היותר עב שנקרא בחינה ב', וכו' עד לבחינה ד' השונה מצורתו של האור מקצה אל הקצה, שהיא ביחוד ראויה לשמש בנאצל לבחינת כלי,
משא"כ ג' הבחינות הקודמות, אין הרצון לקבל מגולה בהן באותו השיעור הרצוי לבחינת הכלי קבלה,
ולפיכך רק בחינה ד', היא תחשב לעיקר כלי הקבלה של הנאצל, הנקרא משום זה בחינת פנימיות ותוכיות של הנאצל.
אמנם בחינה ג' שברצון, נבחנת שהיא מחוץ לבחינה ד', ובחינה ב' מחוץ לבחינה ג', ובחינה א' מחוץ לבחינה ב' ובחינת הכתר היא מחוץ לכולם,
בדומה לדופן כלי גשמי. הנעשה מד' קליפות זו על זו, שהשפע המקבל באותו הכלי, נמצא ודאי בקליפה הד', הפנמית בלבד,
וג' הקליפות החיצוניות המסובבות אותה, הן עשויות שם, רק לשם חיזוק הקליפה הד' הפנימית בלבד,
וכזה תשפוט ג"כ כאן, שהאור מקבל רק בבחינה ד', וג' הבחינות הקודמות לה הן חיצוניות לה, ואינן באות, אלא משום שאי אפשר שתתגלה בחינה ד', זולת על ידי השתלשלות, כמבואר לעיל,. \\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\ עד כאן דברי הרב על סוד הרצון לקבל שבנאצל שחייב לעבור ד' בחינות והבחנות. עד בחינה ד' שזה הכלי שיכול לקבל את האור אין סוף.
וכאן אנחנו צרכים להבין את הבחינות וההבחנות על מנת להבין איך כל רצון יכול להתממש באור אין סוף,
לכן השאלה הראשונה שאנו צרכים לשאול את עצמנו מה היא ההגדרה של המילה הרצון לקבל שלנו?
יש מילה או משפט בין לאומי שאנו במרבית המקרים משתמשים איתה. וזו המילה אינטליגנציה? אינטליגנציה היא מילה מאוד יפה, ומחמיאה, אבל היום אין שום פסיכולוג או מדען בעולם האקדמי, שיכול להגדיר ולהסביר מה זה אינטליגנציה, עד כמה שזה נראה מצחיק ומגוחך.
אומנם אנו יודעים שבכול מיני מסודות חשובים, עורכים לכל מיני לבני אדם מיוחדים מבחני אינטליגנציה. כביכול, ומעניין שהיום שאדם רוצה להגדיר משהוא. אסור שבהגדרה תופיע המילה אינטליגנציה. זה כלל אקדמי, להנחות איך להסביר משהוא,
כי מה שאנו בקבלה רוצים, זה להבין מה זה אינטליגנציה. ומה רוצים להבין ולהסיג במבחן האינטליגנציה.
כי המילה אינטליגנציה היא מילה כל כך רחבה. שהיא כוללת. א' היכולת הסתגלות, ב' היכולת להבין דבר מתוך דבר, ג' היכולת להרגיש כל דבר, וכן הלאה. והמעניין שהשורש הוא היכולת. אבל על פי ההגדרה הקבלית. אינטליגנציה שווה לרצון, ולא רק יכולת, וזה ההבדל בין הרצון ליכולת,
כי יש פעמים רבות שאדם רוצה לעשות משהוא אבל הוא לא יכול, והמילה יכול זה אותיות כלי ו' וזה אומר יש רצון אבל אין כלי. וזה באמת ההבדל בין הרצון ליכולת,
רובנו רוצים לעשות המון דברים, אבל לא בהכרח אנו יכולים, למה? כי אין כלי, אבל רצון לקבל יש, למה אין כלי? כי ברצון לקבל יש לחם ביזיון,
המבחן של האינטליגנציה שהנוער עובר בגיל זה אך ורק לבדוק מה הרצון לקבל האמתי של האדם רוצה, וזה השאלה הכי קשה לכולנו עד היום, להבין ולהבחין מה באמת הרצון לקבל שלנו, והאים יש לנו יכולת.
אנו יודעים שתמיד אנו שואלים את השאלה המסקרנת את כל הנוער הצעיר. מה אתה רוצה לעשות בחיים? בודדים הם ברי המזל שיודעים מה הם רוצים. אבל רובנו גם בגיל מתבגר עדין אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים מהחיים?
כי כל אדם ממוצע יש לו אין סוף רצונות. שכל הרצונות שלו גם מלווים בכל מיני תירוצים, שעיקר האויב שלנו, והתירוץ. זה בגלל, בגלל פלוני, בגלל אלמוני, בגלל שלו היה לי כסף, בגלל שאין לי זמן, וכל התירוצים הם בגלל, אבל האדם לא יודע מדוע אין לו יכולת. ואיך בונים כלי רוחני אמתי על מנת לממש כל רצון,
יש מאט מאוד אנשים היום שהם יודעים מה הם רוצים, והם עושים מה שהם רוצים, וזה הסוד של האושר ועושר בחיים,
כי ברגע שהאדם יודע מה הוא רוצה, ועושה את מה שהוא רוצה. זהו זה האדם הכי מאושר והכי עשיר ביקום. כי המשפט שנאמר בדברי חז"ל מי הוא העשיר? השמח בחלקו. בחלק ו' יכול אותיות כלי ו', היכולת שלו דרך הכלי של הנפש להתחבר לעולם הרוח. שאין שם מגבלה של זמן ומקום. וזה הנוסחה על פי הקבלה להצלחה לכל עושר ואושר.
ואנו היום חיים בעולם של חוקי כפיה שמרצים כל מיני רצונות של יצרים של אחרים, ורוב האנושות עדין הם לא מרוצים מהחיים וסובלים ברב שלבי החיים, ולא מרגשים לא מאושרים, ולא עשרים,
כי אנחנו יודעים הרצון קשור לנשמה.כלי של האור, והגוף קשור ליצרים ואימפולסים של דחפים של מודעות של הנחש, היצר החייתי הבהמי,
לכן כל מה שהנשמה רוצה לעשות. יש כלי. ויש יכולת, וכל מה שרוצה הגוף לעשות. אין כלי ואין יכולת, כי הנפש תקוע במערכת הטומאה של הרצון לקבל לעצמו. מבלי יכולת לתת ולהסיר את הלחם הביזיון,
לכן האדם האינטליגנטי זה האדם שמממש את רצון הנשמה, זה אדם אינטליגנטי,
מה זה אדם בור? זה בן אדם שלו יודע מה הוא רוצה, זה אדם שיכול ללמוד כל החיים, יש לו אין סוף תעודות, אבל מה הוא רוצה בסוף? הוא לא יודע, הוא יודע כמו כולנו שהוא רוצה כסף וכסף, אבל מה הרצון האמתי שלו לעשות עם הכסף,? כי הכסף זה עדין לא הרצון הסופי,
אבל רוב בני האדם אפילו את זה הם לא יודעים, והם לא יודעים מה הם רוצים, וכל זה העניין של התאווה של הבצע. אם אדם באמת הוא חיי וכל זמנו מוקדש לתאווה של הבצע, והוא מרגיש את כל ההנאה ואת כל היצרים שלו בתוך התאווה. זה לפחוד אדם שחיי בשלמות עם עצמו.
זה אדם שיש לו רשומים עוד מהגלגול הקודם, של מעגל החיים, הוא ימצא את כל התאוות והיצרים שלו, עד שבשלב מסוים הוא יגלה חוסר וכל זה כבר לא מספק אותו, ואז ויחפש ויש לו סיכוי לממש את הרצון האמתי של הנשמה.
אבל האדם שחי באופן כל כך שטחית וירודה ופשוטה ולא יודע מה הוא רוצה. וכל הזמן מרצה את רצונות האחרים כל זה למען מעט מזון לקיומו בעולם, זה אדם בור ואדם הכי אומלל כאן בעולמנו,
כי בסופו של דבר אינטליגנציה זה הרצון, כי ברצון הזה יש את כל הדרגות. יש רצון לקבל, יש רצון לתת, יש רצון לקבל על מנת לתת, יש רצון לחיות, ויש חלילה רצון למות, אבל לפחוד הרצון היא נכנסת למודעות שלנו, כי יש רק אינטליגנציה אחד בעולמנו שנברא, והוא הרצון. ואנו אמורים ללמוד איך לממש את הרצון, וכל אדם צריך לשאול את עצמו מדוע הוא לא יכול, ואיך הוא יכול להגיע ליכולת של אותו הרצון, וללמוד שלכל רצון כבר יש את הכלי. והרצון הזה כבר היה קיים אצלנו בכלי באין סוף.
והרצון, זה הכלי הבסיסי שמניע אותנו בעולמנו וזה הכוח של הרצון, ולא השכל כמו שאנו חושבים.
כי מהות האדם הוא הרצון ולא השכל וההיגיון. כי אנחנו קודם בונים רצון. ואז שואלים את ההיגיון האם כדאי או לו כדאי. ואז אם השכל שלנו מתרץ לנו תירוץ הגיוני, מיד אנחנו מבתרים על הרצון,
השכל שלנו לצערנו תופס שליטה על הרצון שלנו, כי ברגע שהשכל תופס שליטה על הרצון. באותו הרגע האדם איבד את היכולת ההסתגלות שלו, והוא לא יודע מה הוא רוצה,
אבל אם האדם יודע מה הוא רוצה. והרצון הוא לוקח שליטה ופיקוד על השכל, השכל וההיגיון הם בסך הכול ישרתו את האדם בצורה נאמנה ואמינה על מנת לממש את הרצון,
כי צרכים לזכור כלל מאוד חשוב. שברגע שהשכל שולט על הרצון. זהו הרצון מתבטל. ואין יכולת והסתגלות לאדם לממש שום רצון,
כי הרצון הוא הכלי והיכולת. ואם הרצון שלנו מניע אותנו קדימה. ההסתגלות שלנו לכל מצב בחיים היא אוטומטית. והאדם לא מתעסק אם יכולת או אי יכולת. כי הרצון כל הזמן שואף להתפתח ודוחף אותנו הלאה. ומניע אותנו כל הזמן קדימה,
וזה הסוד של לימוד הקבלה, וככול שאנו לומדים אנחנו מתחלים להבין וגם להבחין, את האמת, מה זה אהבה באמת? מה זה שלום באמת? שהם מילים מאוד יפות. אבל אין לאנשים עדין את היכולת לבנות כלי של אהבה ושלום,
וכשבאים כל מיני עסקנים אינטרסנטים ומוכרים לנו כל מיני מילים יפות. אחדות, אהבה. שלום, השאלה היא מה אנחנו מבנים מהמילים האלו?
כי מה שאנחנו מבינים זה המניפולציה של השכל שלנו שכל הזמן מתרץ לנו תירוצים ופתגמים, יפים, ומה שאנחנו לומדים בקבלה. שהשכל הוא תפוס על ידי הנחש מאז חטא האדם הראשון בגן עדן.
שמה שהשכל דרך המודעות של הנחש הוא רוצה לשמר כל הזמן את הרצונות לקבל של הגוף שלנו, מבלי להכיר ברצון הנשמה.
וזה הלימוד של תורת החיים שנקראת תורת הקבלה. ללמוד איך באמת הכלי של הרצון שלנו בוני ויכול להגיע למימושו כדברי ההקדמה שציינו בתחילת המאמר. והנה הכלי הרוחני, כבר ידעת שענינו הוא בחינת ,,הרצון" שיש בנאצל, לקבל את שפעו מאין סוף, גם ידעת שיש ברצון זה ד' בחינות זו למטה מזו,
כלומר, שכלי זה דהיינו ,,הרצון לקבל" האמור, אינו נקבע בנאצל שיהיה ראוי לתפקידה, עד שיעברו עליו ד' בחינות בדרך הדרגה,
שהבחינה הא', היא רצון קלוש מאד, והבחינה הב' גדולה מבחינה א' וכו' עד בחינה ד' שהיא גדולה הרצון כפי השיעור הצריך לקביעות גמר הכלי,
וטעם הדבר כבר נתבאר לעיל, כי היות והרצון לקבל הזה, הוא צורה הפוכה מהקצה אל הקצה, מבחינת הרצון להשפיע הכלול באור אין סוף ב"ה על כן אינו יכול להתגלות בפעם אחת, אלא רק לאט לאט, כל הלמוד המרתק הזה נועד רק לאותם האנשים המעוננים ללמוד ולהבין מה זה באמת האינטליגנציה האנושית שהיא הרצון. אין לא יכול. יש לא רוצה, באהבה רבה רבי דוד קורן.
לשאלות ייעוצים אישיים זוגיות עסקים מחלות צורו קשר ישיר לרבי דוד קורן. 0773412277—0545309491 |
