פרשת ויקרא

פרשת ויקרא.   המרצה רבי דוד קורן

זוהר פרשת ויקרא     סעיף שפ"ז

 

מאת רבי דוד קורן.

 

אחרי שמת משה   מה כתוב:

וקם העם הזה וזנה וגו'

כך  אוי לעולם  שיסתלק  ממנו

רבי שמעון בן יוחאי.

 

שמבועי החכמה יסתמו  בעולם.

ויבקש  אדם  דבר חכמה  ולא ימצא מי שיאמר,

וישגה  כל העולם  בתורה. 

ולא ימצא מי שיעוררו  בחכמה.

על זמן ההוא  כתוב ואם כל עדת ישראל ישגו.

כלומר ואם ישגו בתורה. ולא ידעו דרכיה.

 

במה הם. משום ונעלם דבר מעיני  הקהל,

שלא יהיה בנמצא מי שידע לגלות עמוקות התורה ודרכיה,

אוי לאלו  הדורות שימצאו אז בעולם.

 

אמר רבי יוסי.  עתיד הקב"ה  לגלות  סודות עמוקים

  בתורה  בזמן מלך המשיח,  משום,

שמלאה הארץ דעה  את ה' כמים לים מכסים

וכתוב. ולא ילמדו עוד איש את אחיו

ואיש את רעהו    לאמר  דעו את ה'

כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

פרשת ויקרא  סודות ופירושים של  האר"י    סימן א': עורך ומגיש: רבי דוד קורן ויקרא אל משה וגו': בענין א' זעירא של ויקרא, הטעם הוא מובן במ"ש חז"ל כי אחר עון העגל, כשא"ל הקב"ה לך רד, נתמעט ממנו תתקצ"ט (999)חלקים, מן האור הראשון שהיה בו, ולא נשתייר בו רק חלק אחד, מכל אלף חלקים הראשונים. ובזה נבין ענין אחד, אל"ף זו למה זעירא, כי אלף רבתי, היא עולה במספר אלף, כי כן במלואה הם אותיות אלף. ואח"כ לא נשתייר לו רק אלף פשוטה, שהוא מספר אחד בלבד, ואז נקרא אלף זעירא. וכבר ביארנו ענינם למעלה, בפסוק ויתן על פניו מסוה, וע"ש. ודע, כי בעון שגרמו ישראל אל משה, שיחסרו ממנו אותם אלף חלקי האורה, ובחסרונו,  נחסרו מהם ג"כ, לכן נכנסו ישראל בגלות הזה האחרון, הנקרא אלף שנים דגלותא, כנזכר בס"ה בפרשת פקודי על פסוק האלף לך שלמה: סימן ה': והביא איל תמים מן הצאן: הנה ר"ת 'הצאן 'בערכך 'לאשם, ר"ת הבל. וגם ר"ת 'לאשם 'אל 'הכהן, הוא לאה. ירמוז למה שידעת, כי משה שהוא הבל, אתדבק בלאה, הנקרא עלמא דאתכסיא: א"ש, לרמוז זה, לכן הלמ"ד של לאשם, משמשת להבל, ומשמשת ללאה,  כנלע"ד. גם ירמוז אל מ"ש בספר התיקונין תיקון ס"ט, כי גם הבל נתגלגל בתלת אבהן, וא"כ נתגלגל ביצחק, ולכן נרמז יצחק, באיל תמים זכר, לאילו של יצחק:

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

סודות פסח וליל הסדר והכוונות 

מאת רבי דוד קורן,

 

חודש ניסן מזל טלה יסוד אש

עונת האביב   י' חכמה,

כוכב מאדים אל המלחמות או השלום,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\,,,,,,,,,,,,,,,,,\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

חודש ניסן מלשון נסים וגאולה,

מה שנאמר בניסן יבוא הגאולה,

חודש ניסן הנשלט על ידי מזל טלה,

הטלה בחיינו מיצג את הרצון הגודל ביותר לקבל שלנו

שזה הכלי של הנפש שלנו, שמחוסה בקליפות,

 

וילידי מזל טלה שנולדים לתוך המזל הזה,

הם על ידי ההתנהגות שלהם הספונטנית,

ממחישים את כל התכונות של הרצון לקבל הלא מתוקן,

 שכולנו חייבים ללמוד  על ההתנהגות הטלאי בתוכנו

 על מנת להיות בני חורין, ולצאת מעבדות לחרות,

 

ומהו העבדות האמתית שהקבלה מדברת עליו?

עבדות ושעבוד להגיון שלנו,

 עבדות לטבע  והאגו שלנו,

עבדות ללחץ הזמן שגורם לנו לחוסר סבלנות,

שבגלל חוסר הסבלנות אנו יוצאים למלחמה להסיג בכוח,

 

אותיות מלחמה, הם אותיות לחם מ"ה

מ"ה = 45= אדם, אדם נלחם על לחמו בימנו,

והמלחמה היחידה על לחמנו,

הוא לחם הביזיון,

 

אנו יודעים שמהות האדם הנברא זה הרצון לקבל,

וכל המלחמה שלנו זה איך הרצון לקבל שלנו

גם יתקבל, לא רק בעינינו, אלא גם בעני האחרים,

 

וכאן באה הקבלה ואומרת בגלל המסך

שמפריד בין עולמנו המקולקל, לעולם השלמות,

כל רצון לקבל שלנו שמחוסה בגלל הקליפה

של חטא האדם הראשון מהנחש, בא מהטומאה

ולא מהאור,

 

והדרך היחידה לקבל בעולמנו, זה על ידי

התנגדות לרצון האימפולסיבי, של דחף יצרי,

וכלי היחידי לזה, הוא הסבלנות, שימנע מאיתנו

את הסבל, כי סבלנות מתחילות באותיות סבל,

 

כמובל למילה סבלנות יש שני צדדים,

כי הסבלנות קשורה למודעות של הנשמה,

וחוסר סבלנות מקושרת למודעות הנפש הבהמית,

 

החוסר אנרגיה שאנו חשים לפעמים, שגורמת לנו

 לחולשה, היא מה שגורמת לנו לחוסר סבלנות,

 

ויקר חוסר הסבלנות שאנו לומדים בקבלה

זה בגלל הלחם הביזיון, שהיא הבושה,

 

שברגע שאנחנו מפקירים ליצרים שלנו הן

במודע, והן לא במודע, את הרצון לקבל שלנו,

באותו הרגע, אולי מגיע לנו איזה הנאה מידית

או רוגע מידי, או סיפוק מידי,

והאשליה, אומרת  לנו שהכול בסדר,

 

אבל כעבר זמן, של כמה שעות, או יום, או שבוע,

פתאום אנו נתקפים בהתקפה של אי סבלנות,

אנחנו פתאום לא סובלים את עצמנו, אנחנו מתחלים

לא לסבול פתאום את חברנו, את משפחתנו,

מתחילים לא לסבול את החיים, העולם נירא לנו הפוך,

יש מין מסך שחור, שאנו רואים את החיים בגון אחר

מאתמול ושלשום, והשאלה היא למה?

 

שזה בעצם הקשר בין הנשמה לבין הגוף הנפש,

שבעיקר הספה של הזוהר והקבלה,

והספה של כל המקובלים בזוהר, והרב אשלג

בעל פירוש הסולם בזוהר,

היא מדברת על המודעות של הנשמה,

והספה של הנשמה, ולא של הגוף,

 

אחד התכונות השליליות של הטלה, שהוא

כל הזמן מרצה את יצרם של האחרים, בגלל

האגו הגדול שיש בוא, ורוצה שהאחרים יקירו

בכוחו, בעוצמתו, בחוכמתו, ויקבל הקרה מהחברה,

שהוא יחידי ומיוחד מכולם,

 

בגלל זה שאנו מלמדים ולומדים בקבלה על המזלות,

ואנו באים ואמרים,  שברגע שאתה מקבל משהוא

בעולמנו, מבלי לתת תמורה, זה יכול לגרום לך לקצר,

כי בכל מתנת חינם, יש בושה שגורם ללחם ביזיון,

 

את זה אותו המודעות הנפש הבהמית שמוסת בקליפה

של הנחש, שהיא המודעות של הגוף,  עד היום לא

 מבינה, כי היא רוצה רק לקבל, מבלי לשלם כל הזמן,

הרי כול העולם חי על הרצון לקבל בחינם כמה שיותר,

למה אני צריך על כול דבר ללחם על מנת להשיג את זה,

הרי  אני יכול לקבל את זה בחינם,

 

וזה בעצם החינוך שלנו שאנו לומדים ומלמדים,

החינוך שאנו מורישים לילדנו עוד בהיותם קטנים,

אנו אומרים להם, מה לא הצלחתה,

תנשה עוד הפעם, תלחם, על תהיה פרייר,

על תבתר לשני, תתעקש על העקרונות שלך,

שמה חלילה האגו שלך יכול לפגע,

 

ואז אנחנו מפתחים בתוכנו מנגנון מפלצתי,

של לוחם אגרסיבי, לאי סבלנות כלפי עצמנו,

וכלפי החברה כולה,

 

 מזל טלה שולט על הראש והמוח בגוף האדם,

המוח שלנו שאנו חושבים שהוא המחשב האישי שלנו,

שאנו שומרים שום את כול הזיכרונות שלנו, והמוח שלנו

כביכול המקור לכול האינפורמציה שלנו בחיים,

 

כמה פעמים קורא לכולנו, שאנו רוצים להסיג דבר מה

מהזיכרון שלנו ולקבל אינפורמציה, של שם של חברנו,

או מספר טלפון של יקירנו בזמן של לחץ מסוים,

פתאום, הזיכרון במוח שלנו כאילו נמחק,  השם נמחק,

האינפורמציה של מספר הטלפון נמחק,

או אנו מתעקשים על רצון מסוים ולא מתממש,

 

אנו בקבלה ממליצים באותו הרגע לאדם, לצאת

מאותה המחשבה של הרצון לקבל, ולעבר לרצון אחר,

ואז כל החוח מולגים באים ואומרים,

מה זה לעבור לרצון אחר, אני רוצה עשיו את זה וזה,

כי לימודו אותנו ללחם, לא לוותר, לא להיות פרייר,

 

וזה בעצם הסוד של התשובה, של כוח ההתנגדות,

בין רצון הנפש והגוף, לבין רצון הנשמה,

כי הנשמה יודעת מה טוב לנפש, ויוצרת מחסום,

בגלל חוק לחם ביזיון, שיודעת אותו הרצון יזיק לגוף,

 

אבל הנפש שחיה על ידי הדחף היצרי של הנחש,

לא מקירה את ספת הנשמה

ורצון האמתי של הנשמה,

 

שאם אנחנו באותו רגע לא עושים כוח התנגדות על

הרצון שבא מתוך האגו בלבד, שמחוסה בקליפות,

ואיים אנו מתעקשים בכול זאת  ומאבדים את הסבלנות, התוצאה תמיד תהיה כך שתגרום לחם ביזיון בחיינוובושה, 

                              

 

כך חיינו פועלים בעולמנו המזויף והשקרי,

שאנו היום נלחמים בכוח בשם כל מיני אידיאלים

שקראיים, בשם הביטחון, בשום האמונה, בשם העוני,

בשם הצדק, בשם השטחים ואדמת הקודש,

בשום זכיות האזרח, בשם הדמוקרטיה, או הדת,

 

ואז בסופו של  מלחמה אגרסיבית ואימפולסיבית ומאבקים של עקשנות סבל ומרירות אנו מצלחים להסיג משהוא

בחיים, בלי הכוח ההתנגדות, אומנם זה יגרום לנו

לסיפוק מידי לאגו שלנו,  שמספק רק את הרצון לקבל הפרטי שלנו, מבלי להתחשב באחרים שנותר ריקנים,

אבל כמו שאנו יודעים ומכירים, שאחר כל רצון כזה

שהסגנו, תמיד הקצר הופיע לאחר מיכן,

על זה אנו אומרים לאחר כל שמחה בא הבכי חלילה,

 

וזה סוד הלחם שהוא המצה, בפסח,

המצה שעשויה מקמח כמו הלחם,

אבל לא נותנים לקמח לתפוח ולהתנפח,

ובמצה אין אויר שהוא האגו המתנפח כמו הטלה,

כי בין האור של הנשמה, לאויר שצורך הגוף,

מפריד אות י', חכמה עולם אצילות הנקראת חיה,

בסוד חכמה תחיה בעליה,

זה אותו אור החיה שנאמר בבראשית ב'

וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה,

 וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

כי אותיות נשימה הם אותיות נשמה,

אנו רוצים להתחבר לאור הנשמה שיזין את הגוף

ולא האויר הריקני שגורם לנו רק להתנפח

ולהסתובב אם אגו וגאוה כמו הטלה הלא מתוקן,

 

אנו רוצים את אור הנשמה שיזין את הגוף

וירפה אותנו מכל מחלה לגוף של ימות המשיח

וחיית המתים שהגוף לא ימות מייסורים ובושה,

 

זה חג הפסח,   פ"ה – ס"ח, סח = 68= חיים,

שהפה שלנו יהיה צח ונקי, נתחבר לכלי של

ולרצון של הנשמה שברא את האדם בצלם אלוקים,

והפה שלנו ידבר דברי אלוקים חיים,

ולצאת סוף סוף מעבדות של לחץ הזמן,

לחרות האין סופית כמו באין סוף שאין שם זמן

חג שמח חג כשר של מודעות הנשמה לכל בית ישראל

מכוח הזוהר וכל הצדיקים שמפיצים את הקבלה ברבים

באהבה רבה ממני רבי דוד קורן,