פרשת וישב הזהר הקדוש. קט' מאמר: יש כעס ויש כעס.

מאמר: והבור ריק אין בו מים

 

קכ) תורת ה' תמימה משיבת נפש. כמה יש להם לבני אדם, להשתדל בתורה, כי כל מי שמשתדל בתורה

יהיה לו חיים בעולם הזה ובעולם הבא,

 והוא זוכה בשני עולמות. ואפילו מי שמשתדל בתורה

ואינו משתדל בה כראוי, הוא זוכה לשכר טוב בעולם הזה,

ואין דנים אותו בעולם האמת.

 

קכא) אורך ימים בימינה. ארך ימים הוא לאותו המשתדל בתורה לשמה, שיש לו אורך ימים באותו העולם שבו אריכות ימים, בעולם הנצחי. ואלו הימים שבו המה ימים בודאי. כלומר, שהמה טובים וכדאים לשמם. שם הוא בטחון הקדושה של מעלה, כלומר שכר המקווה. שהאדם בוטח בו בעולם הזה להשתדל בתורה, כדי להיות מאושר בעולם ההוא, הנצחי.
בשמאלה עושר וכבוד. שיש לו שכר טוב ושלוה בעולם הזה.

 

קכב) וכל מי שעוסק בתורה לשמה, בעת שנפטר מעולם הזה, התורה הולכת לפניו, ומכרזת לפניו, ומגנת עליו,

שלא יקרבו אליו בעלי הדין. כשהגוף שוכב בקבר,

היא משמרתו. כשהנשמה הולכת להסתלק ולשוב למקומה,

היא הולכת לפני הנשמה,

והרבה שערים סתומים נשברים מלפני התורה,

עד שמביאה את הנשמה למקומה.

והתורה עומדת על האדם בשעה שיתעורר לתחית המתים,

בזמן שיקומו המתים של העולם. והיא מלמדת זכות עליו.

 

קכג) בהתהלכך תנחה אותך. שהתורה הולכת לפניו בעת הפטירה. בשכבך תשמור עליך, בשעה שהגוף שוכב בקבר.

כי אז בזמן ההוא נדון הגוף בקבר, והתורה מגנת עליו.

והקיצות היא תשִׂיחֶך,

בזמן שיקיצו מֵתי העולם לתחיה מן העפר.

היא תשִׂיחֶך, ללמד זכות עליך.

 

קכד) היא תשִׂיחֶך. אע"פ שעתה קמו מעפר,

התורה שלמדו מטרם שמתו, לא נשכחה מהם.

כי ידעו אז כל התורה שהניחו בעת שנסתלקו מעולם הזה.

 

תורה זו שמורה להם מאותו הזמן, ונכנסת במעיהם כמקודם לכן,

והיא תדבר במעיהם. שלא תחזור להם לאט כטבע הבא במחשבה,

אלא תבוא כולה בבת אחת בדרך התלבשות, כטבע הבא במעיים.

 

קכה) וכל הדברים ברורים יותר ממה שהיה בתחילה,

 מטרם שמת. כי כל אלו הדברים שהוא לא יכול להשיג אותם כראוי, והשתדל בהם אז, ולא השיגם, כולם באים עתה במעיו ברורים,

והתורה תדבר בו. וז"ש, והקיצות היא תשיחך.

כל מי שהשתדל בתורה בעולם הזה,

זוכה לעסוק בה לעולם הבא.

 

קכו) האדם שלא זכה לעסוק בתורה בעולם הזה,

הולך בחשך. כשנפטר מעולם הזה,

לוקחים אותו ומכניסים אותו לגיהנם. במקום תחתון,

שלא יהיה מרחם עליו, שנקרא, בּוֹר שָׁאוֹן טִיט הַיָוֵן.

 

קכז) ומשום זה אותו שאינו משתדל בתורה בעולם הזה,

ונטנף בטנופי עולם הזה, כתוב עליו,

ויקחהו וישליכו אותו הבורה.

זהו גיהנם, המקום שדנים שם לאותם שאינם עוסקים בתורה.

 והבור ריק, משום שלא היה שם מים, תורה שנקראת מים.

 

קכח) כמה העונש של ביטול תורה.

כי לא גלו ישראל מארץ הקדושה,

אלא משום שנסתלקו מתורה ונעזבו ממנה.

וז"ש, מי האיש... על עזבם את תורתי.

מכאן, לכן גָּלָה עַמִּי מבלי דעת. בלי תורה.

 

קכט) משום זה הכל עומד על קיום התורה.

והעולם אינו עומד על קיומו, אלא בתורה,

שהיא קיום העולמות למעלה ולמטה,

שכתוב, אם לא בריתי.

 

קל) ויקחהו וישליכו אותו הבורה. רמז שהשליכו אותו

אח"כ למצרים, שלא נמצא בהם כלל האמונה.

מים הם אמונה. וכשאומר, הבור ריק,  אומר, שאין שם האמונה.
אם היה בבור נחשים ועקרבים.

כתוב בראובן, למען הציל אותו מידם. וכי לא פחד ראובן לזה,

 אשר הנחשים והעקרבים יזיקו אותו.

ואיך אמר, להשיבו אל אביו למען הציל אותו.

 

קלא) אלא ראובן ראה, שהנזק הוא ודאי, כשהוא בידיהם של אחיו. כי ידע כמה הם שונאים אותו, ורצונם להרוג אותו. אמר ראובן, מוטב להפילו לתוך הבור, שיש בו נחשים ועקרבים, ולא יהיה נמסר ביד שונאיו, שאינם מרחמים עליו. מכאן אמרו, יפיל אדם את עצמו לאש או לבור של נחשים ועקרבים, ולא ימסור את עצמו ביד שונאיו.

 

קלב) מפני שבמקום נחשים ועקרבים, אם הוא צדיק,

הקב"ה עושה לו נס. ולפעמים זכות אבותיו עומדת לאדם, וינצל מהם.

 אבל כיון שנמסר ביד שונאיו, מועטים הם היכולים להנצל.

 

קלג) ומשום זה אמר, למען הציל אותו מִיָדם.

מידם, אלא אמר ראובן, ינצל מהם. ואם ימות, מוטב שימות בבור. ומשום זה כתוב, וישמע ראובן ויצילהו מידם,

שהצילו שלא ימות תחת ידם, אלא אם ימות יהיה זה בבור.

 

קלד) כמה חסידותו של ראובן. כי משום שידע ששמעון ולוי שותפותם, ועורמתם, והתחברותם, הוא קשה, כי כשנתחברו בשכם, הרגו כל זכר, ולא היה זה די להם. אלא שלקחו נשים וטף, וכסף וזהב, וכל בהמה, וכל כלי יקר, וכל מה שנמצא בעיר. ולא די להם כל זה, אלא שאפילו כל מה שבשדה לקחו. שכתוב, ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו.

 

קלה) ומה עיר גדולה כזו לא נצלה מהם,

אם ילד הזה יפול בידיהם, לא ישאירו ממנו חתיכת בשר בעולם.

ועל כן אמר טוב להצילו מהם, כי לא ישאירו ממנו שום שיור בעולם,

ואבי לא יראה ממנו כלום בעולם.

 

קלו) וכאן, בבור, אם ימות, לא יוכלו לו אחיו,

 וישאר כל גופו שלם, והשיבותי אותו שלם לאבי.

 

וע"כ אוה"כ, למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו.

 אף על פי שימות שמה, אוכל להשיבו לאביו. ומשום זה אמר,

 הילד איננו. ולא אמר, איננו חי. אלא אמר, איננו, אפילו מת.

 

קלז) בחכמה היה משתף עצמו עמהם. לא היה שם

בעת שנמכר יוסף. כי כולם היו משמשים לאביהם,

כל אחד ואחד מהם יום אחד. ואותו יום של ראובן היה

 וע"כ רצה, שביום השמוש שלו לא יאבד יוסף.

וע"כ כתוב, וישב ראובן אל הבור... והנה אין יוסף,

שאינו אפילו מת. מיד וישב אל אחיו.

 

קלח) ואפילו ראובן, לא ידע ממכירה זו של יוסף.

והשתתפה עמהם השכינה,

 בחרם שעשו שלא לגלות מכירת יוסף. ולא נתגלה לו,

 עד אותו זמן שנתגלה יוסף לאחיו.

 

קלט) מה נגרם לראובן, מזה שהשתדל להציל חיי יוסף?

כתוב, יחי ראובן ואל ימות, אע"פ שידע שנטלה הבכורה ממנו

ונתנה ליוסף, מכל מקום השתדל להציל את חייו.

 וע"כ התפלל משה, ואמר, יחי ראובן ואל ימות.

ונתקיים בעולם הזה ובעולם הבא, משום שהציל חייו של יוסף,

 

 ומשום שעשה תשובה על אותו מעשה של חִלול יצועי אביו.

שכל מי שעושה תשובה,

הקב"ה מחיה אותו בעולם הזה ובעולם הבא.

 

קמ) ויקחו את כתונת יוסף. משום שדם שעיר דומה לדם אדם.

אע"פ שאין בו עבירה, הקב"ה מדקדק עם הצדיקים,

אפילו כחוט השערה.

 

קמא) יעקב עשה מעשה כראוי, במה שהקריב לאביו שעיר, שהוא צד דין הקשה. ועם כל זה, משום שהקריב שעיר,

והחליש את אביו, כדין קשה שלו,

משום שהוא הצד שלו, כי גם יצחק דין קשה,

 וע"כ נאחז בו הדין שבשעיר,

ע"כ נענש יעקב בשעיר אחר שבניו הקריבו אליו הדם שלו.

 

קמב) ביעקב כתוב, ואת עורות גדיי העזים.

משום זה כתוב בבניו, ויטבלו את הכתונת בדם, הקריבו לו הכתונת להחליש אותו. והכל היה זה כנגד זה. הוא גרם

שכתוב, ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד.

 משום זה גרמו לו בניו, שחרד חרדה, באותו הזמן שכתוב,

הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא.

 

קמג) כתוב, האתה זה בני עשו אם לא. ואליו כתוב,

 שאמרו לו, הכתונת בנך הוא אם לא. והוא משום

שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים בכל מה שהם עושים.

 

קמד) כיון שראו כל השבטים אותו הצער של אביהם,

התחרטו ודאי על מכירת יוסף, ונתנו נפשם על יוסף לפדותו,

 אם ימצאו אותו, כיון שראו שאינם יכולים לפדותו,

חזרו אל יהודה, שנתן להם עצה למכרו,

והעבירו אותו מעליהם. כי הוא היה מלך עליהם.

 וכיון שהעבירוהו מעליהם, כתוב, ויהי בעת ההוא וירד יהודה.

.......................