פרשת יתרו סוד עשרת הדברות, תשע"ט

פרשת יתרו

עורך ומגיש: רבי דוד קורן                 ט''ו בשבט תשע''ט

......::::::::::::: שער הפסוקים האר''י :::::::::::::......

ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך:

כבר הודעתיך כי יתרו הוא קין,

ומשה הוא הבל אחיו,

ולכן רמז לו כי הוא אחיו, בר"ת אני חותנך יתרו , הוא אחי, ולכן אל יזלזל בכבודו,

אעפ"י שהוא מלך וזה גר מחדש,

וע"כ יקבלהו ויצא לקראת יתרו,

 

 וכמו שדרשו חז"ל

ואם אין אתה יוצא בגיני, צא בגין אשתך:

.........................

ויספר משה לחותנו את כל:

(מזולתו) הנה ר"ת משה לחותנו את כל:

הוא מלאך, והוא מרע"ה הנקרא מלאך,

כי עליו נאמר בפרשה חקת,

וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים:

...........................

ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם:

הנה ר"ת לשפוט את העם:הוא לאה.

לרמוז כי היא בית "דין  הגדול של מעלה,

....................

ושם הוא מקום המשפט:

ויאמר משה לחותנו כי יבא אלי העם:

הנה ר"ת 'משה 'לחתנו 'כי, הוא מלך.

 ר"ת יבא אלי העם: הוא יא"ה. נמצא יחד,

 מלך יאה. לרמוז, כי נאה למלך,

כשיושב ושופט את העם,

כי מלך במשפט יעמיד ארץ.

גם ר"ת 'העם 'לדרוש 'אלהים, הוא לאה,

מלכה העליונה, הרי הזכיר המלך והמלכה:

כי יהיה להם דבר בא אלי וגו':

הנה אלהי"ם מתחלף באותיות שלפניו באלפ"א בית"א דאבג"ד, הוא במוכ"ן, והוא כמנין חק"י, קי"ח, כמספר במוכ"ן, והוא הנקרא חקי האלהים:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

עתה שמע בקולי איעצך:

ר"ת 'היה 'אתה 'לעם הוא לאה, לרמוז כי

מרע"ה נדבק בלאה, עלמא דאתכסיא:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

סימן י"ט:

בחודש השלישי לצאת וגו':

הנה ר"ת 'בחודש 'השלישי 'לצאת,

הוא הבל.   וס"ת, הם שית.

 לרמוז, כי הבל נתגלגל בשת, ואח"כ במשה,

ולא נתקן עד שקבל עשרת הדברות,

ומן ש"ת נעשה שי"ת, כנזכר בספר התיקונים, תיקון ס"ט דפרח י' מן שית,  ואשתאר שת (ע"כ מזולתו):

ויהי ביום השלישי וגו':

(מזולתו) ר"ת 'בהיות 'הבוקר 'ויהי, הוא בה"ו,

לרמוז מה שאמרו רז"ל,

תנאי התנה הב"ה עם מע"ב,

שאם לא יקבלו ישראל התורה,

יחזיר העולם לתוהו ובהו:

ויוצא משה את העם לקראת וגו':

ר"ת 'את 'העם 'לקראת, הוא לאה, לרמוז, כי מרע"ה נדבק בלאה, עלמא דאתכסיא:

ויאמר משה אל ה' לא יוכל וגו':

הנה ר"ת 'העדות 'בנו 'לאמר, הוא הבל,

לרמוז כי משה הוא הבל,

אשר הציץ ומת ונענש,

ולכן אמר משה שהוא הבל,

כי כבר העדותה בי מקדמת דנא,

שנענשתי על כיוצא בזה, ואיני צריך אזהרה עתה.

 

גם ר"ת למפרע 'לאמר 'הגבל 'את הוא אהל,

 לרמוז, על הבל שהוא משה,

השוכן בין תרין אהלים, לאה, ורחל כנודע:

הגהה א"ש, גם נרמז בהם אותיות לאה, שהוא על האמור:

גם ר"ת 'לעלות 'אל 'ההר, הוא לאה, לרמוז, כי מרע"ה נדבק בלאה, עלמא דאתכסיא. גם ס"ת י 'אתה 'העדותהנו הוא יהה"ו,

 והוא אחד מצרופי שם הוי"ה: (שור אייר)

א"ש, בסוד הויו"ת באמצע,

בסוד פסוק 'יתהלל 'המתהלל 'השכל ידוע

בסוד ותלכנה שתיהם וגו', שהוא ר"ת יהה"ו:

סימן כ':

אנכי יהו"ה אלהיך וגו':

(מזולתו) הנה ההפרש שבין אני לאנכי הוא,

כמ"ש בזוהר בכתיבת יד,

כי אנכי רומז במלכות, אספקלריא שלא נהרא.

ואמנם יש בה תוכיות הנקודה,

 הנקרא נפש שלה.

 

וזה שארז"ל כי ר"ת אנכי, נוטריקון, אנא, נפשי, כתבית, יהבית, והבן זה.

ולכן בעשרת הדברות נאמר אנכי

כי היה בה בחי' הנפש של המלכות.

 

אבל כשאומר אני, אין בתוכה תוכיות הנקודה,

שהיא הנפש שלה (ע"כ מזולתו):

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

לא תשתחוה להם ולא תעבדם:

הנה הנשמות כלם נתערבו

טוב ורע בחטאו של אדה"ר, כנזכר שם.

 

אבל כל אחד כפי מדרגתו.

ויש מי שרובו רע ומעוטו טוב, ויש להפך.

ובזה יש מדרגות רבות,

אבל אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, כי כלם מורכבים מטוב ורע כנזכר.

 ומי שרובו רע, נקרא רשע,

ולהפך נקרא צדיק.

 

והנה הרשע בכל גלגול שמתגלגל להתברר,

 מוסיפין רשע חדש על הגלגול שעבר,

ולכן נגמר ברורם תכף בארבע גלגולים לבד.

 

והטוב שבהם נברר, ונתן לראוי לו,

שיהיה משורש נשמתו, כמ"ש ז"ל

זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן"עדן,

 

 והרע הגמור נשאר בו, וכלו פסולת גמור,

 והולך לאבדון, ואין לו עוד תקוה כלל,

כי אין בו נצוץ טוב כלל.

 

 אבל מי שרובו טוב, והם הצדיקים,

אדרבא, בכל פעם שמתגלגלים,

 נתקנים יותר מבראשונה.

 

אבל בהכרח הוא, שבכל גלגול חוטאים

איזה חטאמשונה מן הגלגול שעבר,

ולכן הם מתגלגלים,

עד שישלימו כל התרי"ג מצות כלם,

 

 ועד שיתקנו כל מה שחטאו בכל גלגול וגלגול,

ועי"כ מתארכים עד אלפים גלגולים:

 

וזש"ה, (שמות ל"ד ז') פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים, ר"ל,

שמביאם עד ארבעה גלגולים,

ובגלגול השני נקראים בנים בערך הראשון,

ועוד אין להם תקון כלל,

אבל אין זה אלא לשונאיו, שהם הרשעים הגמורים.

 

אבל עכ"ז הקב"ה עושה חסד אחד,

שהוא שיתגלגלו עד לאלפים דור,

וזה הוא לאוהבי ולשומרי מצותי.

 

ואמנם ענין שני אלפים האלו, עניינם מה שביארנו בשער רוח הקדש ביחוד אחד,

 מיוסד על פסוק נוצר הסד לאלפים,

 

ושם נתבאר כי המצולות ים שהם הקליפות,

נאחזים בשני שמות, מתחילים באות אל"ף,

והם, אדנ"י, אלהי"ם, כחות שרשי הדין. ובחינתם בקדושה, נקראת אלפים,

בסוד נוצר חסד לאלפים,  ומשם נדונים הצדיקים.

::::::::::אלפים... אותיות... פלאים::::::::::

ובחינתם בקליפה, נקראים מצולות ים פלאים, והרשעים הגמורים, ירידתם שם בקליפות, הנקרא (איכה א' ט') ותרד פלאים, הפך אלפים:

 

עוד להרב זלה"ה דרך אחרת, וז"ל,

פקד עון אבות על בנים,

דע, כי פק"ד חסר ו', והוא שם ע"ב במלואו מרובע, כזה, יו"ד, יו"ד ה"י, יו"ד ה"י וי"ו, יו"ד ה"י וי"ו ה"י. ושם זה עולה בגימטריא פק"ד.

גם נרמז בפסוק, קול דודי דופק.

ואם תצרף שם הנזכר, עם שם ס"ג במלואו מרובע,

כזה, יו"ד, יו"ד ה"י, יו"ד ה"י וא"ו, יו"ד ה"י וא"ו ה"י,

העולה בגימטריא קס"ו, יהיו ב' השמות קפ"ד וקס"ו, כמספר שמ"י, וז"ס פסוק (תהלים צ')

אשגבהו כי ידע שמי.

 

והנה אם תצרף יחד שם ע"ב במלואו הנזכר,

העולה קפ"ד, ושם אהי"ה דיודין במלואו כזה,

אל"ף ה"י יו"ד ה"י, העולה קס"א,

יהיו קפ"ד וקס"א, כמספר משה,

ועם הכולל הם כמספר שמ"ו:

::::::::::::::::::::::::::::::::

 

א"ש, זה נרמו במש"ה, (משלי ל' ד')

מה שמו ומה שם בנו וגו'.

ירצה, מ"ה שהוא משה,

בסוד 'מה 'שהיה 'הוא שיהיה, ר"ת משה.

 הנה שמ"ו הוא קפ"ד וקס"א, כמנין שמ"ו.

 וגם שמו בגימטריא רצו"ן.

ולפיכך נדבק משה בהיכל הרצון,

ורצון בסוד נוצר חסד לאלפים.

אלפים גימטריה קס''א אה''י''ה ביודין

ונודע כי שם ע"ב, עולה בגימטריא חסד,

ואח"כ החסד הנזכר נעשה קפ"ד, כאמור.

ושם אהיה במלוי יודי"ן,

עולה בגימטריא אלפי"םשהוא קס"א.

 

וחזר ופרט אותם בסוף הי"ג מדות,

במלת ונקה, והוא קס"א.

ולכן כתיב אח"כ, וימהר משה ויקוד ארצה,

כמספר רצון, ונוצ"ר, כאמור.

:::::::::::::::::::::::::::::

ואחורים דשם ב"ן, כזה,

יו"ד,

יו"ד ה"ה,

יו"ד ה"ה ו"ו,

יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה,

עולים בגימטריא קד"ם.

 וזהו (דברים ל"ג כ"ז) מעונה אלהי קדם:

::::::::::::::::::::::::::::::

 

א"ש, הדרוש הזה על הפסוק הנזכר, אני תקנתי אותו כך, ולא נמצא מיושב בלשון זה מכתיבת הרב זלה"ה, כי טעות סופר נמצא במקום הזה, וה' האיר עיני, כנלע"ד:

עוד להרב ז"ל, ועשה חסד לאלפים.

ועשה כתיב, חסר ו', לרמוז, על שע"ה חסדים

דכלילן בחסד דעתיק יומין, כנזכר באדרא רבא וכנגדם בחוטם העליון, ארכו שע"ה עלמין,

לכפות הדינים, כי שם שרשם, ונגלים למטה. ובמקומם נכפים, דיתיב על כרסייא דשביבין דנור:

::::::::::::::::::::::::::

זכור את יום השבת:

(מזולתו) הנה ר"ת 'את 'יום 'השבת אי"ה. והענין הוא,

כי ביום שבת בתפלת מוסף,

אז יוסף שהוא היסוד הנקרא זכור,

עולה ומתעלה למעלה למעלה,

עד ששואלים עליו משרתיו

אי"ה מקום כבודו להעריצו.

ולכן אנו אומרים במוסף אי"ה מקום כבודו.

והנה אם תחליף י' של יוסף, באלפ"א בית"א דא"ת ב"ש,

באות מ', יהיו מוסף, ובכן יוסף ומוסף יהיו שוים.

 גם מוסף בגימטריא מקום,

והיינו דסמיך ליה אי"ה מקו"ם,

 וכן ממקומו הוא יפן.

יעקב פעמים אלה'ים + ד' אותיות = מקום

אי"ה אחיכם יוסף

 

גם לרמוז למ"ש בזוהר בפרשת שלח,

כשאדם מחדש דברי תורה בעה"ז ביום השבת,

מעטרים לאביו כמה עטרות בעה"ב.

 וזהו זכור את יום השבת לקדשו,

 לחדש בו דברי תורה,

ועי"כ תגרום להעטיר עטרות לאביך,

 ולכבדו בעלם הבא, ולכן סמוך ליה כבד את אביך:

לא תענה ברעך עד שקר:

הנה אמרו בזוהר, דהוי כאלו משקר בקב"ה,

דאתמר עליה רעך ורע אביך.

 

וזהו ג"כ לא תחמוד אשת רעך, היא השכינה,

כלומר, שלא תקצץ בנטיעות,

 ותקחנה לבדה, ותפרידנה מבעלה. ע"כ מזולתו:

 

סוד עשרת הדברות

זוהר פרשת יתרו          עמוד ע''ה' -- סעיף ר''צ'

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,      ט''ז בשבת תשע''ט

 

מאמר: ויהי קלת וברקים,

::::::::::::::::::::::::::

אמר ר' אבא, קלת כתוב חסר ו' של סימן הרבים,

יורא על שני קולות שחזרו לאחד,

זה יוצא מן זה,

רוח ממים, ומים מרוח,  שנים שהם חד,

ואחד שהם שנים  וע''כ כתוב קלת חסר ו',

 

פירוש:

כעין קול הגשמי, שהוא מורכב מרוח ומים,

כן קול הרוחני מורכב  ממים שהוא קו ימין,

ומרוח שהם סוד קו אמצעי,

וברוח ומים אלו יש ב' בחינות,

 

א') בג'  קווים של בינה,  ששם קו אמצעי, שהוא

רוח  הוא תולדה מקו ימין שהוא מים, כלומר רוח ממים,

 

ב')  בג' קווים של ז''א,  כי אח''כ כשנתפשט קו אמצעי,

 

מבינה וירד במקום ז''א בסוד  בתלת קיימא,

נמצא בו שבקו אמצעי הוא שורש וסבה

לב' קווים ימין ושמאל,

 

ונמצא שהמים שהם סוד קו ימין, הוא כמו תולדה מן הרוח

שהם סוד קו אמצעי,   והיינו מים מרוח,

והנה מצד אחד אפשר לומר שאלו ב' בחינות

הן אחד, כי לא נמשך לז''א אלא  מה שיש בבינה,

 

ומצד הב', אפשר לומר שהן שנים,

כי קול אחד הוא בינה,

וקול הב' הוא ז''א,

אפשר לומר כך ואפשר לומר כך,

ועל כן כתוב, קלת חסר ו' של סימן הרבים,

 

אמר ר' יוסי, קלת היינו אחד,

הוא קול גדול וחזק שאינו נפסק לעולם,

ההוא , שכתוב, קול גדול ולא יסף,

שהם סוד הרוח שבאבא ואמא עליונים שאין ה—י' יוצאת מהאויר

שלהם,  וקומת הרוח שבהם נשאר קיים לעולם בלי שיחנוי,

ורוח הזה מאיר גם בזו''ן הגדולים,

 

כי שאר הקולות נפסקים,

שלמדנו בארבע תקופות בשנה נפסק הקול,

אז דינים מתעוררים בעולם,  וקול הזה,

שכולל שאר הקולות בו, אינו נפסק לעולם,

 

ואינו נעבר מקיום השלם והתוקף שלו, למדנו,

קול הזה הוא קול הקולות,

קול הכולל שאר הקולות,

 

פירוש:

ב-ד' תקופות השנה מתעורר שליטת קו שמאל,

ואז תיכף נפסק הקול, שהם סוד קומת החסדים,

ודינים שולטים בעולם,

 

וזהו רק בקול של ישסו''ת, ושל ז''א,

אבל בקול של אבא ואמא, אין השמאל שולט

להפסיקו והחסדים אינם פוסקים מהם לעולם,

וקול הזה כולל כל הקולות שלמטה ממנו,

 

רצב')  אמר ר' יהודה, אין קול אלא מצד

רוח מים ואש, שהם ג' הקווים,

והכל עושה הקול, שהוא קו אמצעי,

ועל ידו נכללים הקווים זה בזה ונעשו אחד,

 

ואחר כך כתוב קלת חסר ו', של סימן לרבים,

וברקים, אמר ר' יוסי, דהיינו שכתוב,

ברקים למטר עשה, כלומר שברקים פירושו,

אש המחובר במים, כמו ברקי מטר, (רמ''ח)

 

ששלהבת הברק במטר יורה שהוא קשר

של רחמים באהבה שאינה מצויה,

וצריך לומר שלהובה במטרא, ולא בעוטרי,

 

למדנו ר' יהודה אמר,  בצד הגבורה ניתנה התורה,

אמר ר' יוסי, אם כן התורה היא בצד השמאל,

אמר לו שחזרה לימין,  שכתוב,

מימינו אש דת למו,   שכתוב, ימינך ה' נאדרי בכח,

הרי מצאינו, ששמאל נכלל בימין, שכתוב מימינו אש וגו'

 

וימין בשמאל, שתכוב, ימינך ה' נאדרי בכח,

הרי שגבורה, שהיא שמאל, נכללת בימין,

 

וענן כבד על ההר,

 היינו ענן חזק השקוע במקומו מחמת הכבד שלו,

ואינו נוסע ממקום למקום כשאר העננים,

וקל שפר חזק מאד,

 

כי מתוך שהענן היה חזק יצא קול ההוא,

כדי לשברו, כש''א  ויהי בשמעכם הקול מתוך החושך,

 

אמר ר' יהודה,  ג' מיני חושך היו,

שכתוב, חשך

 ::::::::::::::::::::::::::::::::

 

מאמר, וכל העם רואים את הקולות,

רצו')  שואל, הכתוב אומר רואים, שומעים היה צריך לומר

ומשיב, אלא כך למדנו,

אלו הקולות היו נחקקים בחושך ענן וערפל,

ונראים בהם, כמו שנראה גוף,

ורואים מה שרואים, ושומעים מה ששומעים

מתוך חשך וערפל  וענן אלו,

 

ומתוך מראה ההיא שהיו רואים

היו מאירים בהארה העליונה,

ויודעים מה שלא ידעו דורות אחרים הבאים אחריהם,

 

וכולם היו רואים פנים בפנים,

זה שנאמר: פנים בפנים דבר ה' עמכם,

 

ומי היו רואים. תאני ר' יוסי, מהארת קולות האלו,

שלא היה קול,  שלא היה מאיר בהארה,

שמסתכלים בה כל הגנוזות, וכל הנסתרות,

וכל הדורות שיבואו עד מלך המשיח,

 

משום זה כתוב, וכל העם רואים את הקולות,

רואים  ראיה ממש,

 

אמר ר' אלעזר, וכל העם רואים, רואים,

כמו שאמרנו, שראו מהארת הקולות האלו,

מה שלא ראו דורות אחרונים האחרים,

 

כמו שאומר הכתוב: וארא את ה'

וארא ה' לא כתוב, אלא את ה' שפירושו,

שראה השכינה שנקראת את,  אף כאן

וכל העם רואים הקולות לא נאמר,

אלא את הקולות, שסובב גם על ראית השכינה,

 

רצט') כעין זה, את השמים ואת הארץ, כי האותיות

שבתורה ניתנו להסתכל בחכמה,

 

כמו כבד את אביך ואת אמך,

כבד את ה' מהונך,

וכולם נדרשים לכלול בהם דבר אחד,

       אף כאן את הקולות  לרבות קול אחר ההוא שלמטה,

שהוא המלכות,  שמקבץ אותם הקולות אליו ומה שיוצא מהם,

שבו, במלכות, רואים מסתכלים בחכמה העליונה,

כל  גנזי עליונים  וכל סודות הנעלמי והסתומים,

 

מה שלא נגלה לדורת האחרונים הבאים אחריהם,

לא לדרות שיבאו לעול, עד זמן שיבוא מלך המשיח,

שכתוב, כי עין בעין יראה בשוב ה' ציון,

 

ואת הלפידים, שואל בתחילה קורא אותם ברקים,

ואתה לפידים, ומשיב, הכל אחד, אלא אחר שנתקנו

הברקים בתיקוניהם, להראות, נקראים כך, לפידים,   

 

תיקוני הזוהר:::

פרשת יתרו

בתוספתא דף ס"ח ע"ב וז"ל

ההוא היכלא אתחפייא בשית יריען כו'

 

היכל הזה הוא הבינה ואתחפייא בשית יריען הם מחסד ועד יסוד דזעיר אפין כנודע כי בינה עלאה נגנזת תוך בינה דזעיר אפין

ומשם ולמטה עד היסוד

 יש שש יריען והם סוד אות וז' ראשונה

הנגנזת גו אות ו' הנקראת שית יריען

 

ודע כי החסד יש בו מציאות אחד אשר על שמו נקרא יומם ונתבאר בפרשת אמור שהוא משום דאזיל עם כולהו יומין. פירוש כי הוא מתפשט בכל

שאר החמשה ספירות אשר למטה ממנו

כי הם אינם יכולים לקבל הארה עליונה

אם לא באמצעות החסד הזה הנמשך ואזיל בכולהו.

 

ונמצא כי הם שית חסדים שהם שית יריען הנז'.

 אבל הראשונה מכולן כולה חסד

ואינה נכנסת במספר עמהם

אבל החמשה ספירות אחרות יש בהם מציאות החסד ואינן חסד גמור אלא שבתוכן מתלבשין

 חמש יריען דחסד כנז'.

 וזמ"ש אינון שית יריען אינון חמש לגו. פירוש כי לגו מהנהו חמש ספירות נמשכין בתוכן ה' יריעות החסד כי הראשונה אינה בכללן לפי שהיא לגו מכולהו חמש יריען הנז'.

 וזמ"ש בגו אינון יריען קיימא חד מרקמא שהוא בחינת החסד העליון עצמו הנקרא יומם המתפשט לגו מאינון חמש. וטעם היותה נקראת מרקמ' הוא לפי שהיא הנותנת ציור וגוון לכל החמש ספירות אשר תחתיה ולכן נקראת מרקמא.

 

 רוצה לומר נותנת כח ציור וריקום וגוון בה' ספירות שתחתיה. והנה זו היריעה המרקמא היא היותר סמוכה אל הבינה והבינה אתחפייא בגו האי יריע' מרקמא

 

וזמ"ש בההיא יריעה רוצה לומר המרקמא (ע"ג)

אתחפיא ההוא היכלא שהיא הבינה שנחפית ומתלבשת

בתוך זו היריעה הפנימי' שבכולן.

ועיין לקמן בפ' תרומה דף קל"ט ע"א ובפ' אמור דק"ג ע"ב:

 

שם דף ס"ט ע"א וז"ל בלעם לא תב ולא אהדר כו' זה תבין ממה שהודעתיך איך נתגלגל בנבל הכרמלי

בסוד ויהי לאבן הנז' בנבל. וע"ש באורך ענין הגלגולי' ההם איך נתפשטו:

שם דף פ"ח ע"ב וז"ל. אמר ר' אלעזר לאבוי אלין סעודתי איך מתתקנן אמר ליה ליליא דשבתא כתיב והרכבתיך על במתי ארץ כו'.


הנה סוד השלשה סעודות כך הם הראשונ' (ד"ש ע"ב) שהיא של הלילה היא כנגד


חקל תפוחין קדישין. והשנית של הבקר היא סעודת עתיקא קדישא.


והשלישית היא סעודת ז"א.



והענין הוא כי השבת הוא סוד התדבקות הב"ת בש'.


שהם ג' אבות ש' ב"ת והיא עולה למעלה


מנצח הוד שהם תפוחין. והם נקראים תפוחין


לפי שהם כמו התפוח כלולים מלובן ואודם.


אלא שזה אודם נוטה ללובן. וזה לובן נוטה לאודם.



לפיכך נקראים שדה תפוחים.


כי ש' בסוד שלש אבות וד' וה' בסוד ד"ה מיהודה.


שהוא קודם הזווג ואחר הזווג.


וכנגד סעודה זו נאמר והרכבתיך על במתי ארץ ע"ל דייקא



כי עולה למעלה מנצח והוד.


ועליה זו שהיא עולה למעלה מנצח והוד היינו מנצח והוד דידיה


שהם במתי ארץ דייקא. ועולה על נצח והוד של הזכר דהיינו ת"ת. והם נקראים תפוחין קדישין.


בסוד קדש היא לכם.


ולפי שמכניסין ומבשילין הזרע העליון היורד מהמוח הנקרא


חכמה והיא קדש.



ולפיכך נקראים תפוחין קדישין.


ולפיכך בקידוש הלילה אנו מזכירין ל"ה תיבות


כנגד ל"ב שבילין. וכנגד שלשה אלו שהם נה"י


כנ"ז בס' הזוהר לרמוז שנתעלו שלשה שלה ועלו
למעלה על הג' של הזכר העליון ונתדבק באבות


וכאשר תתעלה היא ותתדבק באבות בהכרח יתעלה גם כן הזכר העליון על ידה


בסוד ג' אחרונות שבו ויעלו אותם השלושה למדרגת
אבות בימי החול



ולפיכך בקידוש שהוא כנגד הזכר


יש בו גם כן ל"ה תיבות שהם כנגד ל"ב שבילין.


וג' כנגד נה"י של הזכר שגם הם נתעלו ממה שהיו.


ואין ספק כי שניהם יתענגו בעדן העליון כי שלשה אחרונות שבשניהם עלו למדרגת אבות. וג' אמצעיות למדרגת מוחין וג' ראשונות בחיק אבא ואימא. ושניהם שהם שם ההוי"ה ושם אדני.

 

 שהם ז"א מתענגים על ה' ממש.

 וזהו אז תתענג על ה' על ה' דייקא

אלא שאין זה השפע מגיע אלא להם

ואנחנו מקבלים שפע מעל במתי ארץ לבד.

 

ולפיכך סעודה זו היא כנגד והרכבתיך על במתי ארץ

 בערכנו כי אין אנו מקבלים השפע

כי אם מעל במתי ארץ בסעודה ראשונה

עד בא הסעודה השניה

כי אז היא סעודת עתיקא קדישא שאנו מקבלים

שפע מעתיקא קדישא ממש ומפני זה נזכר

בכתוב אז תתענג על ה'

קודם והרכבתיך על במתי ארץ

שלא כסדר הסעודות

 

 כי גם סעודה ראשונה יש בה

קבלת שפע מעתיקא קדישא

אלא שהיא לעצמה ואנחנו מקבלים

שפע מעל במתי ארץ והיינו שאמר אז תתענג על ה' ולא קאמר אענגך על ה' .

שקאמר והרכבתיך על במתי ארץ

אלא אמר אז תתענג סתם (ע"ד)

וקאי אחקל תפוחין קדישין שתקבל היא עצמה

עונג מעתיקא קדישא בסעודה ראשונה.

 

 ולפיכך נזכר קודם לוהרכבתיך וקאי נמי עלינו בסעודה שניה שאנו מקבלים שפע מעתיקא קדישא ממש בזו הסעודה השניה ואמנם סעודה זו הב' היא סוד התעלו' הבנים הנעימי' בן ובת לאבא ואימא בסו' בנים ויהיה הוא נכלל בחלקיו בתוך אבא עלאה בבנים שלו והיא נכללת בחלקיה בתוך אימא עלאה בבנים שלה. כי כבר ביארנו כי סוד סעודה ראשונה הוא התעלות ג' אחרונות שבשניהם למדרגת אבות. וג' אבות למדרגת מוחות. וג' מוחות בחיק אבא ואימא. אמנם סעודה שניה היא היות ג' אחרונות שבשניהם מדרגת מוחות. וג' אבות במדרגת ג' אחרונות שבאבא ואימא וג' מוחות במדרגת ג' אבות שבאבא ואימא. וכאשר תדקדק בענין שכתבנו תמצא שסעודה אחת לא השיגו הבנים הנעימים מאבא ואימא אלא בסוד ג' אחרונות שבהם וזהו סוד חקל תפוחין קדישין בסוד קדש קדשים לפני ולפנים. וסעודה שניה השיגו הבנים הנעימים מאבא ואימא בסוד ג' אבות שבהם ולפיכך תקרא סעודה זו סעודת' דע"ק כי עד שם התפשטות הכתר בסוד ג' אחרונות שבו והדברים עתיקים. ולפיכך נקרא קידוש זה קדושא רבא בסוד צומא רבא. ואמנם סעודה ג' הוא סוד התעלות ז"א כולו בתוך אבא ואימא עלאה ג' אחרונות שבו בג' אחרונות שבהם. וג' אבות שבו בג' אבות שבהם. וג' מוחות שבו בג' מוחות שבהם. וזו נקראת נחלה בלא מצרים כי אין קליפה שולטת שם כיון שכולו נכלל באו"א עלאין ולא נשאר ממנו כלום למטה כסדר אצילותו הראשון. וכאשר יעלה למעלה ויהיה נכלל כולו באו"א יהיה סמוך למצח העליון בסוד ג' ראשונות שבעתיקא וזהו עת רצון. ואמנם עליה זו לא תשיגהו הכלה רק החתן לבד. ולפיכך נקראת סעודתא דזעיר אפין ואנו מתפללין שגם הכלה תשוב למדרגה זו. וזהו ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכבר ידוע שהיא נקראת תפילה וע"ת וסוד ואני לחבר אני עם ו'. ולפיכך אנו קורין במנחה בס"ת בשבת להדביקה עם בעלה (ד"ש ע"ג) שהוא תורה שבכתב וקורין שלשה לבד כי זהו ההפרש שיש בינה לביני בשעה זו כי ישארו ממנה ג' למטה שלא נכללו בעולם העליון. ומפני היות ז"א נכלל כולו באבא ואימא הדיני' שבז"א מתבטלין אע"פ שהוא זמנם כי מסתכל בו המצח העליון בעלותו שם סמוך לו. וכל העולמות בהשקט ושלוה כי המצח העליון יתיב על כורסייא דשביבין דנור לאכפייא לון והנה כאשר תפקח עיניך תראה כ

י סעודה זו עם היותה של ז"א היא גדולה מכולם. ולפיכך אין אומרים בה קידוש כלל כי נעלמה מאוד. כי שם מקום האכילה ולא השתיה וזהו והאכלתיך נחלת יעקב אביך. וכד"א אכלו רעים לעילא. שתו ושכרו לתתא כנז' בס' הזוהר בפ' ויקרא בדף ד' ע"ב שנקראים רעים משום דיתבי באחדותא ברעותא וחביבותא דלא מתפרשן לעלמין והיין אעפ"י שהוא לפעמים משמח בסוד מיתו' הדינין הרי הדין ניכר בו עכ"פ. ואמנם בשעת סעודה ג' זו אין הדינין ניכרין כלל והכל רחמים גמורים. ולפיכך נסתלק משה בשעה זו ולא בבקר להראות שנתעלה בסוד הרחמים הפשוטים. ואמנם הוצרכו ג' מ'שה י'וסף ד'וד להסתסק בשבת לצורך ג' שבמלכו' (ד"ב ע"א) הנשארות להעלותם למעל' עם בעל' ודי בזה:

שם דף צ"ב ע"ב וז"ל ואינון תרין אתוון סלקין ונחתין ונהרין ומתעטרין כ"ב אתוון כללא דאוריתא בטשי בתרי אתוון קדמאי וסלקי לחד כו'. ענין זה הוא בשבח שתקנו אנשי כנסת הגדולה לומר בתפילת שחרית דיום השבת אל אדון על כל המעשים כו' והנה אמר כי שתי אותיו' האחרונו' מן האלפ"א בית"א שהם ש"ת. אשר הם כללא דאורייתא רוצה לומר שכוללין כל האותיות לפי שהם סיום כל האלפא ביתא כאשר אלו שתי אותיות ש"ת מבטשי בשתי אותיות הראשונו' שהם א"ב אז יוצא מן אותיות ש"ת שית שבטין ושית שבטין שהם כנגד י"ב תיבות שיש בשבח יתנו לו כל צבא מרום תפארת כו' עד וחיות הקדש ששה באות ש' וששה באות ת'. וכאשר הוא להפך שאותיו' א"ב מבטשי בשית.

אז יוצאין מן א"ב ה' וה' אתוון שהם אל אדון כו'

 

ברוך ומבורך כו' ואלו הם סוד המלכא קדישא.

אבל בחינת הכרסייא קדישא דמלכא קדי' יתיב עלה הם י"ח תיבו' אמצעיו' מן ג' ועד ר' ובכל אחד ואחד ד' תיבות הרי כולן ע"ב תיבין. וכל זה תבין מן פ' תרומה בדף קל"ב ע"ב. ומ"ש לעיל ועאל במרגלא תתאה ואתישב שמא אחרא תחותיה ואיהו י"ה כו' זה תבין במה שביארנו בביאור מ"ש ז"ל פסיעה גסה נוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו של אדם וע"ש. תם:

 

 

פרשת  יתרו:  מפת מאמרים שבפרשיות   הזוהר

ספר שמות:  פרשת יתרו.  מהזוהר.  35   מאמרים.- 575 סעיפים

כרך ח'

סעפים:

שם המאמר

עמוד.  א'

א'

וישמע  יתרו.

עמוד.  יד'

נ"ד

ואת שני בניה

עמוד.  ט"ו

נ"ז

וירא יתרו חתן משה

עמוד.  ט"ז

ס"ב

זה  ספר תולדות  האדם.  סודות חכמת תווי הפנים.

עמוד. י"ח

ס"ח-ט

ואתה תחזה בסודות : השערות.

עמוד. כ"ב

ע"ז

ואתה תחזה בסודות : במצח

עמוד. כ"ד

פ"ה

ואתה תחזה בסודות : בעניים

עמוד. כ"ו

צ"ג

ואתה תחזה בסודות : באף

עמוד. ל"א

קט"ו

ואתה תחזה בסודות : בשפתיים

עמוד. ל"ב

קי"ט

ואתה תחזה בסודות : באוזניים

עמוד.ל"ג

קכ"ב

ואתה תחזה בסודות : בשרטוטי הידיים וציפורנים.

עמוד. מ"ו

קע"ו

ואתה תחזה בסודות.: רזה דרזין

עמוד. ס"א

רל"ה

בחודש השלישי.

עמוד. ס"ג

רמ"ה

ומשה עלה אל האלוקים.

עמוד. ס"ז

רנ"ט

כה תאמר לבית פרעה

עמוד. ע"ב

רע"ט

על  כנפי  נשרים

עמוד. ע"ג

רפ"ג

ויהי ביום השלישי

עמוד. ע"ה

ר"צ

ויהי קולות וברקים.

עמוד. ע"ו

רצ"ו

וכל העם רואים את הקולות

עמוד. פ"ה

של"א

וידבר  אלוקים

עמוד. צ"ד

שס"ד

והלוחות מעשה אלוקים המה.

עמוד. צ"ח

שפ"ה

סודות עשרת הדברות.

אנכי ה' אלוקיך

עמוד. ק"ג

ת"ד

לא יהיה לך

עמוד. ק"ט

תכ"ז

לא  תעשה לך

עמוד. ק"יא

תל"ד

לא תשתחווה להם

עמוד. קי"ב

תל"ז

לא תשא

עמוד. קי"ג

תמ"ד

זכור את יום השבת לקדשו.

עמוד. קכ"ג

תפ"ה

כבד את אביך

עמוד. קכ"ז

תצ"ט

לא תעשון אתי

עמוד. קכ"ט

תק"ד

אנכי ה' אלוקיך

עמוד. קל"ב

תק.י"ט

לא תשא את  שם ה' לשוא

עמוד. קל"ד

תק.כ"ז

זכור  את יום השבת לקדשו ב'

עמוד. קל"ו

תק.ל"ג

ב' מרגלן

עמוד. קמ"ב

תק"נ'

כבד את אביך ואת אמך

עמוד.  קמ"ה

תק."סה

לא תרצח- לא תנאף. וכו'

כרך י"ט'

סעפים:

זוהר   חדש:  שם המאמר.47 מאמרים.512 סעיפים

עמוד.   א'

א'

למה נזכר נ' פעמים יציאת מצרים

עמוד.   ב'

ז'

ואתה תחזה" חכמת תווי הפנים.

עמוד.   ט'

לה'

ד' צבעים שבעניים

עמוד.  י"ג

מ"ח

הלבן שבעין המכסה כל הצבעים  האחרים

עמוד.  ט"ו

נ"ז

עניים אדומות . הצד האחר של הקדושה.

עמוד.  כ'

ע"ו

עניים ירוקות

עמוד.  כ"א

פא'

ד' חיות הקודש א': אריה שור נשר אדם

עמוד.  כ"ב

פ"ה

ז' ימי בראשית

עמוד.  כ"ה

ק'

ד' חיות הקודש ב': אריה שור נשר אדם

עמוד.  ל'

קי"א

הגונים שבעניים   הירוק. תפארת

עמוד.  ל"ג

קכ"ז

גלגול. האדם הראשון .באברהם יצחק יעקב.

עמוד.  ל"ו

קל"ו

עניים שחורות וחשוכות.

עמוד.  ל"ח

קמ"ה

האוזניים:  יראי אלוקים כשמיעה.

עמוד.  מ'

קנ"ו

נימין שבשערות.

עמוד.  מ"ג

קס"ב

ג' עולמות. מחשבה דבור מעשה.

עמוד.  נ'

קפ"ט

קווי המצח

עמוד.  נ"ב

קצ"ג

ולא יכלה עוד הצפינו

עמוד.  נ"ה

ר"ד

סתרי תורה:  סודות העניים.

עמוד.  ס"ב

רל"ד

קווי מצח

עמוד.  ס"ו

רנ"א

אחד מאלף הנפטרים מראש השנה עד ראש השנה.

עמוד.  ע"ב

ר"ס

סודות החוטם האף.

עמוד.  ע"ח

רפ"ח

ענף משבתאי. וב' רוחות ונשמות ערטילאות.

עמוד.  פ"ד

שא'

אשר עושתי בסתר

עמוד.  פ"ו

ש"ו

אדם הראשון נתן ע' שנה לדוד

עמוד.  פ"ו

ש"ח

יופיו של יעקב ויופיו של האדם הראשון

עמוד.  פ"ז

שי"ב

מרכבת יחזקאל

עמוד.  צ"א

שכ"ד

וארה מראות אלוקים

עמוד.  צ"ג

של"ב

על נהר כבר

עמוד.  צ"ד

של"ו

רוח סערה

עמוד.  ק"ד

שמ"א

סודות החשמל. סוד צלם האדם.4 קליפות המוח..

עמוד.  צ"ז

שמ"ו

ביאור. ארבע החיות שבתוך החשמל.

עמוד.  ק"ד

שס"ד

ורגליהם רגל ישרה:  סודות המלאכים.

עמוד.  קי"ח

שצ"ט

אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו

עמוד.  קי"ט

ת"א

ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות.

עמוד. קכ"א

ת"ז

ונוגה לאש

עמוד.  קכ"ג

תי"ב

והחיות רצוא ושוב

עמוד.  קכ"ד

תט"ז.

המלאך מטט-רון

עמוד.  קכ"ט

תכ"ח

על ארבעת רבעיהם בלכתם

עמוד.  ק"ל

תל"א

וגביהם ונובה להם

עמוד. קל"א

תל"ה

וגבותם מלאות עניים

עמוד.  קל"ג

תמ"א

ובלבת החיות ילכו האופנים

עמוד.  קל"ז

תנ"א

בלכתם ילכו

עמוד.  קל"ח

תנ"ד

ודמות על ראשי החיה רקיע

עמוד.  קמ"ג

תס"ד

מאמר הכנפיים

עמוד.  קנ"ב

תפ"ד

קול ודבור

עמוד.  ק"ס

ת" קח

הויה- אלוקים.- אלוקיך.- אלוקינו.

 

 

 

השארת תגובה