|
המוסר והצדק. מאת רבי דוד קורן. י"ז בתמוז עד ט' באב- ה"תשע"ג.
ימי בין המצרים חג החרות. או דין הבחירה בידכם.
אנו היום רואים את כל הערכים הקדושים שהאמנו בהם נרמסים מול עינינו. כי העם רוצה שינוי. בכל חוקי המוסר והצדק, האשלייתיים שבנינו. היוקר ממיר. המזון בלתי להשגה. הדיור. הרפואה. הסעד לזקנים. אין חמלה ואין רחמים. ואין מוסר.
גבול המוסר עדיין לא ידוע ולא קבוע, מכיוון שהמוסר אינו חוק קוסמי אוניברסאלי. המוסר מקושר לאדם בלבד והאדם קובע את גבולות המוסר : מה מוסרי ומה לא מוסרי וכו'.
מכיוון שהמוסר מקושר גם למצב החברתי של הדור, אפשר להגיד שהמוסר דומה לאופנה-מודה של כמה אלילי נוער, ואנשים שנותנים לנו חידוש טכנולוגי לתענוג.
היום, אנו חיים בעידן חדש, כל יום יש אופנה חדשה, לכן גם המוסר משתנה לפי האופנה של הזמן הנוכחי. מה שהיה מוסרי וצנוע לפני 10 שנים, היום זה בכלל לא מוסרי. יש מודה חדשה, חשיפה גדולה, של כל אותם האידיאלים המוסריים, שנתנו לנו פעם טעם טוב לחיים.
היום, כולם בזים לאותם המוסכמות החברתיות, אפשר לדבר על מין בגלוי-ברדיו, בטלוויזיה. ההומואים מדברים על אהבה ושוויון. אפשר להתרחץ ערומים בים, כי זה מודה.
נוסף על כך, דרך המוסר מנסים לבנות חוקים, ואז היום אנו עומדים בפני בעיה: מה לעשות עם החוק, ומהו החוק ? כי כל הזמן המוסר משתנה.
מה זה מדינת חוק ?
לאותם האנשים שקבעו את החוק (אנשי המוסר), יש חסינות מפני החוק. מי ששולט על החוק ? עובדי המדינה.
ניקח לדוגמא כמה משרדים: משרד הפנים, התקשורת, החינוך, הבריאות, המשפטים, התחבורה.
כל מוסד ממשלתי שכזה הוא ארגון די רציני, כידוע לכל. לכן, אותם עובדי מדינה שאמורים לשרת את העם, הם עצמם בנו מדינה בתוך מדינה,
ולכל מוסד ממשלתי יש ארגון וחוקים משלו, שהם נגד כל חוקי המוסר של המדינה.
במקום לדאוג לעם, כל מעיינם זה אך ורק קידומם, משכורתם, ותגמולי הפנסיה המנופחים שלהם.
לכן, אנו רואים משטר רודני וכוחני, וכל זה בשם החוק והמוסר,
כי החוק בידיים שלהם באופן מוחלט. בין אם זה עובדי מקורות, סוגרים את שיבר המים המרכזי במדינה, היום יש קבלני מים. שעושקים את העם. אם זה בזק – סוגרים ומשבשים את התקשורת במדינה. אם זאת חברת החשמל, יוצרים אפלה במדינה.
משרד התחבורה משתקים את המדינה, באוויר ביבשה. ובים.
הרופאים והאחיות , מנצלים את החולים, למען עוד 0 בחשבון הבנק בשם הרפורמה.
אם זה העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים שאמורים לעזור לאנשים במצוקה, הם בעצמם במצוקה כספית.
אם זה עובדי ביטוח לאומי, מונעים שירותים חיוניים לאנשים נזקקים, חולים, זקנים ונכים. ועוד הרשימה ארוכה.
וכל זה בגלל שאין חינוך, למרות שיש את משרד החינוך. וכפי שאנחנו רואים, משרד החינוך, שאליו אנו שולחים את ילדינו, על מנת שילמדו איך להביא את הקיום שלהם בכבוד, אותם המורים שאמורים ללמד את ילדינו, את מקצועות החיים – הם בעצמם שובתים כל שנה, בטענה שלא מספיק להם הכסף עבור הקיום.
ונאמר שהם שובתים מכיוון שהם עובדים קשה, עובדים עם ילדים, מה הסטודנטים לא משביתים את האוניברסיטאות ? הפרופסורים לא שובתים ? המהנדסים, עובדי העירייה ???
מסקנה : – כיצד משיגים דברים במדינת חוק ?? לוקחים את החוק לידיים, כמו עובדי המדינה.
כי אין שום ביטחון, למרות שיש לנו משרד הביטחון. לכן אנו רואים את אנשי החוק, המחוקקים, כולל שר הביטחון, להם בעצמם אין ביטחון, לכן הם מסתובבים עם אנשי ביטחון.
אז באמת, אולי תגידו לי : מהו מוסר, מהו חוק ומהו צדק ? האם כדאי לנו לבזבז זמן, כל-כך יקר, למען חוק וסדר שכזה .
חוק המוסר והצדק
אם נשאל את עצמנו : מהם גבולות המוסר והצדק ומהו בכלל צדק ? האם יש בכלל צדק ?י
על פי הקבלה :- צדק זה מצב של דין. מה זאת אומרת : מצב של דין ? שלמות, אמת אמיתית.
על פי המדענים, העולם שלנו הוא עולם של כאוס, עולם שבו שום דבר לא ודאי, וכל מה שקיים ניתן לשינוי, מכיוון שהעולם שלנו נקרא : עץ הדעת טוב ורע. כלומר, העולם שלנו בנוי על קוטביות ואי שלמות. אבל על פי תורת הקבלה. זה לא נכון. כי בכל אי סדר קיים סדר מופתי. שאנו רואים את הענף. ולא רואים את השורש שהצמיח את הענף. בהמשך נבין כלל מאד חשוב.
האם אנו יכולים למצוא או/ו להגיע לצדק ושלמות? על פי הקבלה : רק במסגרת הפרט האישי שנקרא משיח פרטי.
כי הכלל מתחיל מהפרט היחיד. ולכלל אי אפשר, בשום פנים ואופן להגיע לשלמות, עד גמר תיקון להגיע לצדק, וזו תהיה טעות חמורה, כיוון שזה נגד חוקי הטבע.
אנו כל הזמן מחפשים את הצדק ואת האמת ומנסים להגיע לאמת, דרך המוסר הלוגי המוגבל. צדק זה אמת. ואמת זה מצב של דין, שדורש שלמות : בלי כיסויים, בלי מסכים, חשוף לאור ישיר, מגולה לחלוטין.
כולם מחפשים את האמת
אבל מה קורה לאדם כאשר באים וחושפים את כל האמת עליו, לעיני כולם ?!? מיד מתעורר הדין והכעס .. אותו אדם שגילה את האמת, הופך להיות אויב, מלשין, עד מדינה, אדם שנוא. אבל הראי בסך הכל אומר את האמת.
לכן, יש כאן פרדוקס מאד קשה : מצד אחד אנו מחפשים את האמת והצדק. ומצד שני אנו לא רוצים שיגלו את האמת לגבינו. כאשר אנו נתפשים בזמן עבירה חלילה, אנו לא רוצים את הצדק, אלא מבקשים רחמים. וכאן נכנס עניין המוסר.
המוסר הנזכר בזוהר בפרשת פינחס. מתייחס רבי אלעזר בפסוק ממשלי. א' שמע בני מוסר אביך. ואל תנטוש תורת אמך.
המוסר הוא הקב"ה תורת אמך. היא כנסת ישראל.
מוסק, זהו התורה, שיש בה כמה תוכחות וכמה עונשים. מה שנאמר: מוסר ה' בניאל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו..
מהוא המוסר האלוקי. ואהבתה לרעך כמוך. לרעך פירושו הרועה רע. לאהוב את הרע והרועה שבך בן אדם. שזה הוא בתוכחתו.
כי האדם משול לעץ השדה. והתורה משולה לעץ החיים. ונאמר צדיק כתמר יפרח.
אם נוכל להבין את שורש העץ כך נוכל להבין את שורש האדם. מה ההבדל בין עץ התמר. לשאר העצים. אבל אנחנו שמחוברים לענפים של העץ . לעולם לא נוכל להבין שום דבר בעולם. אם לא נרד לשורש ולזרע של העץ. ששם כבר קיים כל הפוטנציאל של עבר הווה והעתיד של שורש העץ שהוא שורש האדם.
תקופת בין המצרים. שלושת השבועות. מתחילה מפרשת מטות. ההכנה לכניסה לארץ. שהסוד הפרשה התרת נדרים. שמשה רבנו כל כך תוריך להגיד לנו את זה בתורה.
כאשר אנו ניגשים לחפש בזוהר את הפרשיות, אנו רואים בכרך 15 את פרשת פינחס, פרשה די ארוכה – 345 עמודים= מהש . כח רפואה . כמובן לא במקרה .
מייד אחרי פרשת פינחס, שתי פרשיות מטות עמוד אחד בלבד, פרשה מאד קצרה . כביכול זה לא מובן , מדוע הזוהר לא מספק לנו אינפורמציה כמו בכל פרשה. ובכן, השבוע נכנסו לתקופת בין המייצרים, שמחבר בין חודש תמוז מזל נסרטן לחודש אב מזל אריה. וצועדים לכוון חודש אב, כלומר אנו מסיימים את חודש תמוז .
מה זה חודש תמוז, מזל סרטן על פי הקבלה ? מזל סרטן , ספירת נצח של משה רבנו. שמזל סרטן הוא התרופה של מחלת הסרטן. להסיר את הטן. מתוכננו. שזה השנאה והטינה.
כמו שלמדנו כל דבר בעולם בנוי על פי סיבה ותוצאה . כל תוצאה היא הסיבה של התהליך הבא . כלומר יש סיבה הוא המניע. ויש תוצאה. הפרי. והתוצאה הזו היא הסיבה של התהליך הבא .
כי בכל פרי קיים כבר הזרע של כל השורש.
על מנת להבין באיזה מצב, באיזה מימד אנו נמצאים ניעזר בשורש,ד' בחינות:
לפי הבחינות – נכנסו לבחינה האחרונה, בחינה ד' (מראש השנה), עברנו שלושה בחינות , 9 חודשים . כאשר הבחינה האחרונה, עונת קיץ, היא בסך הכל הוצאה לפועל . (ההוצאה לפועל של כל הכח שאספנו מראש השנה) .
כל חודש הופך להיות אבן פינה לחודש שבא אחריו, וזה מקביל למעשה לאותם הפרשיות, נגד חמישה חומשי תורה שמקבילים לחמישה ספירות ועולמות .
ספר בראשית – ספירת כתר ספר שמות – ספירת חכמה ספר ויקרא – ספירת בינה ספר במדבר – ספירת ז"א ספר דברים – ספירת מלכות
*כרגע אנו נמצאים בסוף ספר במדבר, ספירת ז"א, שבוע הבא ספירת מלכות, ספר דברים .
כאשר אנו למדים לפי הקבלה: הקשר העיקרי והמהותי: החיבור והמעבר בין ז"א למלכות (ספר במדבר וספר דברים) . זה למעשה המעבר בין שני העולמות .
מבחינת האנרגיה, מבחינת המצב והמפה הקוסמית, אנו נמצאים כרגע במלכות של ז"א, או יותר נכון בכתר של המלכות . וכבר בשבוע הבא, יש את ההוצאה לפועל של כל זרימת האנרגיה שאספנו, וגם מה שנאסוף השבוע, כאשר המלכות זה הפרי, ההוצאה לפועל , אבל בפרי יש גם את הזרע, של מה שזרענו כרגע .
ומה שמשפיע במלכות, זה הפרי שנוצר על פי הזרע שנזרע . כלומר תמיד נוצר כח של מעגל .
כאשר אנו מנסים להבין את התפר בין ז"א למלכות, וניגשים כמובן לזוהר, רואים שאין זוהר כביכול , מי שחיפש מצא את פרשת מטות, פרשת מסעי לא מופיעה, פרשת דברים אין ספר, כלומר חסרות שלושה פרשיות דווקא בזמן הקריטי ביותר .
רבי שמעון בר יוחאי, הרב אשל"ג וכל המקובלים, פירשו למעשה את כל הזוהר, הם ידעו את כל הסודות של היקום . אבל הזוהר קשור בזכות : הזכות שניתנה לנו, כל שבוע לגשת בצורה הקלה ביותר, כמעט ללא כל מאמץ, ועל ידי התחברות לזוהר, להתחבר לפנימיות ולנשמה של התורה, זה הזוהר .
גם אם אדם לא יודע לקרוא, אם יש לו רצון אמיתי, אפילו על ידי סריקה של הזוהר בעיניים, מתחבר לכח של הפנימיות, לכח הנשמה, הזוהר כבר עושה את הפעולה .
והדף היחידי בזוהר שנותן לנו כיוון מחשבה. בפרשת מטות . מדבר על שני כוחות ביקום. שהם אחד. בסוד אחד יחיד ומיוחד. שהם שלוש מסגרות שונות שהם אחד. שאנו בני האדם שחיים בפיצול ופירוד מאור הנשמה רואים אותם בצורה שונה. ושונה מלשון שונאה. לרעך. אני רואה בכל דבר את הרועה.
אני שונאה את החילוני. או הדתי החרדי או את הכושים וההומואים. וכל אחד אם הרועה הפנמי שלו שהוא מנותק מהשורש והוא לא מבין.
שיש זרע שורש אחד לאדם. שבו כולל כל הפוטנציאל אל אחד יחיד ומיוחד. בעולם הרוחני שהוא האחדות שהוא הזרע. קיימים כל המחשבות כל הרצונות של כל הנבראים.
כשיורדים לעולם שלנו עץ הדעת. כל הרצונות והמחשבות יורדים ומתפצלים. כמו שאנחנו לוקחים. זרע של עץ של פרי. שותלים אותו באדמה. מה קורא אחר כך. מתחיל לנבוט. שורשים מתחיל לבנות הגזע. שהוא עמוד התווך של כל העץ.
אבל בשלב מסוים, כל ענף הולך לכוון אחר. והוא מתרחק מהרצון והמחשבה של חברו. והמעניין שכל ענף שבאנף יש את הזרע של הפרי. וכל הענפים נותנים את אותם הפירות. תלוי אם השורש בראי. או חולה.
כך השורש שלנו כעם היהודי. שהינו עם משה במדבר הינו כמו הגזע של העץ. שנכנסנו לארץ כל ענף הלך לכוון אחר. יצאה מתחום האחד האחדות. רצה להיות יחד. שכביכול פעילותו משונה. משאר החברים והענפים. כי כלל הפעולות שלו המשונות יש להם תוצאה יחיד. ומיוחד. אבל אם הוא חוזר לשורש. הוא מגלה שהוא אחד כמו כולם. במדבר אכלנו מן מהשמים. מי שרצה לפי רצונו. אחד מאותו המן טעם מתוק. אחד חריף. אחד מר. כי באור הבורא אין שינוי הוא אחד.
הרועה בתוכננו. הוא מה הוא מה שהופך בתוכננו את אותה האור למר ומתוק וחריף.
התורה שבראה את כל העולמות והנבראים. ששור ישראל מזין את כל העולמות. קמים היום כל אחד בונה לעצמו ענף משלו רוצה להיות יחיד ומיוחד. הוא רוצה להיות צדיק. אבל אותו אדם הוא כופר בשורש בבורא. שהוא לא מוכן להיות אחד כמו כולם. לא פלא כל מפלגה מלשון פילוג
וככול שמתחזק עד שבאה הרוח ושוברת אותו. כי לא היה לו חיבור ותמיכה מהגזע. והוא רצה להיות יחד ומיוחד. ומה היא תשובה. לשוב לשורש. לאחד.
זה ההבדל בין עץ רגיל שכל הענפים שלהם הולכים כל אחד לכוון אחר. שמנותקים מהמחשבה. ומהרצונות של השורש שהוא הבורא מה שאומר שלמה המלך. שמע בני מוסר אביך.
על תחשוב שאתה יחד ומיוחד וצדיק. שאתה יכול לברא פרי אחר באותו הענף שמחובר לעץ וכל פרי גם רחוק מהפרי השני..
אם תסתכל בפרי אתה תגלה שיש בו זרע של העץ בשלמות באחדות. כולם אותם הפירות.
את רוצה לקבל הקרא מבני אדם בני תמותה. דע לך מה שנאמר משלם לשונאיו. הקב"ה משלם לרשעים את שכרם בעולם הזה שלא יהיה להם חלק לעולם הבא.
לעומת עץ התמר. וזה מה שנאמר צדיק כתמר יפרח. הצדיק רק לאחר שיצא מהעולם הפירות שלו מתגלים. כך משה. רצו לרגום אותו באבנים. כך רבי עקיבה. רבי שמעון שהיהודים הלשינו עליו לרומאים. כך כל הצדיקים בכל הדורות. היו דחויים בעולם הזה. כך הרמ"חל. שברח לחוץ לארץ. כך הרב אשלג. ששרפו את הכתבים שלו. את המקובלים שנאו. ולרבנים סגדו.
כך הצדיק בעולם פורח כתמר. שהוא תיקן את המר בתוכו.
לעומת עץ התמר. וזה מה שנאמר צדיק כתמר יפרח. למד מעץ התמר. שהוא אותיות תם המר. הרוע. ואהבתה לרעך. קודם תינקה את הרועה בתוכך. שלא תרגיש מר. רע. שלא תחשוב שהחילוני רע. או הדתי רע. או המחבלים רעים.
כן כל עוד אתה בפירוד מהעץ מהמחשבה והרצונות של שאר הענפים של מחשבת הבריאה. ואתה רוצה להיות יחד ומיוחד. אתה תמיד תהיה שונה ושונא לכל מה שתגיה איתו במגע. כי אתה יצאת מהכלל והשורש. ואין לך שום קשר אם הנשמה שהיא אור הבראה
שהוא אחד. הוא השורש הוא מזין ומצמיח ונותן חיים לכל העץ. נאמר כי צדיק יסוד עולם, עליו מושתת העולם. הצדיק מחובר לשורש של כל העץ. והוא צומח כמו עץ התמר. העולם שלנו המלכות שהוא דוד המלך החיים של העולם שלנו שבעים שנה.
כך עץ התמר צומח לגובה בלי ענפים כל הגזע באחדות במשך שבעים שנה. ורק אז הוא נותן את הפירות המתוקים ביותר. וכל הפירות שלהם על ענף אחד באחדות. והם היקרים ביותר מכל פירות העץ. ושום רוח לא יכולה לשבור שום ענף בעץ התמר. כי כל הענפים מחוברים לגזע באחדות ובגוף העץ.
שבת שלום לכל הנשמות הנמצאים בפירוד. זה הזמן התקופה של בין המצרים. שאנו יוצאים מהמדבר לארץ שלא נתפזר ונחיה ונהיה באחדות ונחזק את שורשנו. שהיא התורה והמוסר האלוקי
ולא המוסר של היחד שהוא חושב שהוא מיוחד. באהבה רבה תהיו בשמחה. תהפכו את המר בתוכם למתוק. תצמחו כעץ תמר שתול על פלגי המים אשר פריו ייתן בעתו כמו עץ תמר. באהבה. רבי דוד קורן.
חזקו אותנו בתרומתכם. לחזק את הזוהר הקדוש.
|
השבועה והנדר מאת רבי דוד קורן
מה זה אמת? – הקב"ה. אדם נודר נדר= נדר זה הבטחה-תנאי.
אם אדם נודר נדר ולא מקיים, בעיה כפולה, זה גם נדר, עבירה- וגם שקר– או נשבע בשקר.
מה זה שבוע"ה? מה זה נדר?- בינה- אמא- האור.
השבועה- היא בנוקבה של ז"א, וזה אומר- הכתר של עולם עשייה,
לכן אנחנו רואים כאן פעמיים נוקבה– גם בינה– אמא, גם הנקבה של ז"א, וזה אומר גם הנדר מגיע דרך הנקובה של ז"א.
למדנו- ז"א אדם– ומהפה של האדם יוצאים שבעה הבלים- הבל,
למדנו מה זה הבל- בינה נשמה דרך ההבלים יוצרים את האור המקיף, על מוצא פיו האדם יחיה. הבל- בינה שמזרים את אור מקיף לכלי ז' ספירות תחתונות, שבע הבלים.
בכל ספירה יש מלכות שנקראת נוקבה- 7 כלים: ויש שבעה הבלים- קהלת הבלים יוצאים מהפה של ז"א שזה הקב"ה.
ספר דברים י': נאמר: וזה הסוד הפסוק, שבועה אמת , שהיא מצוות עשה- אל אמת.
לשבע בשמו של הקב"ה, שנאמר ובשמו תשבע,
כי כל מילה יוצאת ממנה הבל, וזה הקב"ה שהיא אור מקיף שנמשך, מהפה של ז"א הנקרא אמת. שהיא בינה. בינה. יוד=ה"י= ואו= ה"י= ס"ג =63 63 כפול 7. הבלים =441 = -אמת.
וכל מי שמדבר אמת– גורם לאותם אורות מקיפים שיוצאים מהבל- הפה שזה הקב"ה. אם אדם נשבע אמת- אמת זה הקב"ה.
לכן שבועה היא בנוקבה– שמושכת אור מבעלה ז"א.
מאיפה מגיע אור מקיף? מאותיות א-ה-י-ה בינה.
המלכות נקראת בת שבע, יש שבע הבלים של קליפה– מה שאומר קהלת, אשר נאמר עליהם-גם זה הבל ורעות רוח (קהלת ב')
הנשבע בשקר גורם ניתוק מבינה, ומתחבר לשורשהקליפה ורעות רוח.
מי לא שיקר בחיים שלו? אנחנו בכלל חיים בעולם של שקר, לכן, מכיוון שהכח של אדני במלכות מתגלה- ב- 28 אותיות- כח.
והוא פגם בכח- 28 תעניות. וצריך לכוון על כח – אותיות הויה מילוי דמילוי.
י- ה- ו-ה. יוד' הא'- ואו' הא' י ו ד ה א ו א ו ה א ו א ל א ל א ל א א ל ד ו ת ף ו ף ו ף
וכל יום באות אחת כי כאן מדובר על אור מקיף, לכוון בתפילת שחרית. והאור מקיף של האדם נפגע, ואז אין לו הגנה.
לכן הנשבע על שקר– פגם בעולם בריאה בינה- מדוע? סוד שבע הבלים- הבל זה בינה.
הבל גימטרייה 37- אורות שמגיעים מבינה ס"ג = 63 כפול 7= אמת. הבל- 37 כפול 7 = 259 – 260 קלקל.אם הכולל,
וזה הסוד- מספר במדבר- כא', ונפשנו קצה בלחם הקלקל, והם נגד 7 ספירות,
חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד. ומלת שבע"ה 7 – עשייה.
שבע"ה אם הכולל- חשמל, שהם ש"ע = 370 אורות מקיפים שיוצאים מי ב' שמות אל אל, מלאים שהם בכתר הנקרא ארך אנפין. אלף למד – אלף למד = אם ב' כוללים. שנמשכים דרך ז' ספירות עד המלכות, כדי להוריד את האור, מה עושה השקר? מתחבר אל הקליפות– הנאחזות בה ופגם שבועה שקר.
למה גורם אדם שמשקר? כל הצינורות מכתר מתקלקלים. מתקלקלים- אותיות קלקל מתים,
כי יש ש.ע 370 אורות שמגיע מכתר והמלכות מתקנת איתם, אותו אדם יצר קצר בחשמל,
ב ה' התחתונה- בלחם הקלקל והמלכות ה'התקלקלה- נעשתה קלקל- לכן התשובה של זה- 37 תעניות נגד הבל– השבועה הבל ודיבור, היוצא מפי האדם הנשבע על שקר 37 תעניות.
המשך:
אנחנו למדנו- ישנם ד' בחינות נגד השם המפורש- ד' יסודות- אש, מים, אויר ועפר, שעליהם מושתת היקום, ונברא היקום והאדם גם כן בנוי מאותם ד' בחינות,
עכשיו אנחנו יודעים שהיהודי מצווה לעשות תריג מצוות 613.
248 עשה- רמח- נגד חסד קו ימין 365 לא תעשה- שסה- נגד גבורה- קו שמאל .
עכשיו- מה זה עשה? ע ש ה. המצוות עשה מקושרות לקו ימין- חסד וזה אומר- האדם היחיד הפרט- לכוון על הכלל,
כמה מצוות עשה יש- בסך הכול 4 – ד' בחינות שהם השורש- הזרע שהם א, בטול תפילה- עם כוונות. ב,תפילין, ג,ציצית, ד, וקריאת שמע ישראל,
שהם השורש של 248 מצוות עשה. למה זה מקושר בהמשך נבין!
אבל מי שעבר על אחד המצוות האלה צריך 61 תענית. מה זה תענית?
אנחנו כלים- למדנו מה זה כלי? נצח הוד ויסוד- משולש תחתון של מגן דוד,
מאיפה מקבל משולש תחתון משולש עליון- דרך איזה ספירה האור מתגלה? ת פ א ר ת קו- אמצע.
תפארת- אותיות תענית.
יש לנו שתי אותיות ת'
בתפארת יש לנו בפנימיות- פאר . בתענית- יש לנו אותיות עני. מה זה עני? עני מאור- ועני נחשב כמת.
למה נחשב כמת? – משולש עליון, ספירת חסד נקרא אל= 31 שהם צופן וסוד האבות, שלושה יודים י' עקב י' צחק י' שראל, א' ברהם. גמטריה 31 אל מנותק מהאבות, כי כל מצוות עשה- הם מחסדים אל- האור . וכל המצוות לא תעשה- הכלי גבורה , ואנחנו יודעים
החסד נקרא אל, גבורה אל-הים 5 אותיות, כמו שכתוב בתהילים- נב': חסד אל כל היום- ואל במילוי,
א ל פ – ל מ ד= גמטריה ק פ ה = 185, פעמיים אל- שע = 370- עם חמש אותיות המילוי שעה= 375= עשה.
לכן צריך נגד כל אחד מ ד' המצוות- שאדם ביטל אותם 61 תעניות על מנת לגלות את האור, מדוע 61? נגד פעמיים אל= 61 – כמניין אני ה' הויה. מצוות ברית מילה שווה ל-44 תעניות, שווה דם, מצוות פדיון הבן שווה ל- 84 תעניות= פעמים שם מ"ב- אנא בכוח עיין שער רוח הקודש מהארי הקדוש, |
סודות התפילה וההלכות. בימי בן המצרים.
עורך ומגיש רבי דוד קורן. שער הכוונות האר"י
מיתוק שני שמות אלהים ואדני שהם דין ברחמים.
עניין בין המצרים. הם כ"א ימים 21. שבין י"ז לתמוז. עד תשעה באב.
מנהג טוב וכשר הוא מאד לכל בעל נפש. לשבת באבלות, אחר חצי היום, בכל אלו 21 הימים.
לבכות בכיה ממש, (בכיה = הבל) על חורבן הבית.
והטעם היות זה אחר חצות היום הוא, כי אז הוא התעוררות הדינים, (קו שמאל יצחק גבורה מנחה אש הוא דין.) בסוד כי ינטו צללי ערב. אשר לסבה זו נשרף ההיכל אחר חצי היום,
ודבר זה עושה תועלת גדולה בנפש האדם. ועניין חצות הלילה, אין צורך להזכירה. כי אפילו בכל שאר הלילות צריך להתאבל על החורבן. ובלילות בין המצרים צריך גם להוסיף בכיה.
ועליו נאמר. שמחו את ירושלים וכו' כל המתאבלים עליה,
גם צריך ליזהר ולהימנע, מלאכול בימים ההם שום פרי חדש. ושלא ללבוש שום לבוש חדש. כדי שלא יצטרך לברך עליו ברכה שהחיינו. (כמובן כולל כל דבר חדש. עסקים. לעבור דירה. להתחתן. וכו') וכמו שנזכר עניין זה בספרי הפסוקים האחרונים, ועניין זה נהוג בשבתות ובראשי חודשים.
גם צריך לכוון כוונות אלו בתפילת העמידה (18תפילת בברכת האבות) בכל הימים ההם, באותם ההויה. שלוש הברכות הראשונות.
א') (מגן אברהם) תיכון שתאיר זו הויה, אל תמורתה. היוצאת בחילוף אותיות שלפניה, הוא (להחסיר אות מהויה) .טדה"ד י'- ט', ה'- ד', ו'- ה', ה'- ד' לכוון במקום הויה טדה"ד במגן אברהם.
ב') בהויה את גיבור. תיכון שתאיר זו הויה, אל תמורתה, היוצא בחילוף אותיות שלאחריו, הוא כוזו. (להוסיף אות להויה.) י'- כ', ה'- ו', ו'- ז, ה'- ו'.
ג') בהויה שבאתה קדוש. תיכון שתאיר זו הויה, אל תמורתה, באותיות א"ת ב"ש. י'- מ', ה'- צ', ו'- פ, ה'- ץ'.
והנה ג' שמות הנזכר: טדה"ד כוזו ומנצפץ הם הגימטרייה ש' עם הכולל אלהים חיים. אלף למד ה"י יוד מם = ש'
ובברכה רצה.. תיכון כי מלת רצה, היא בגימטרייה אלהים. אלף למד ה"ה יוד מם = רצה. כי רצה הם אותיות צרה.
והוא סוד ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, שהוא שם אלהים במילוי ה"ה. וזה סוד בין המצרים.
כי מן השם הנזכר שהוא דין, יוצאות בימים האלו הצרות.
גם תוסיף שם אדני, עם רצה של אלהים הנזכר, ויהיה בגי' שין. ש' (אדני=65+רצה=295= 360 שין.)
ותיכון כי ב' בתי הדין אלו, שהם: אלהים ואדני, שהם סוד בין המצרים, ב' מצרים אדני ואלהים עולים בגימטרייה שין. ש' יתמתקו על ידי ג' שמות הראשונים. שנתכוונת בהם בג' ברכות. א' טדה"ד ב' כוז"ו, ג' מצפ"ץ, העולים בגימטרייה שין. ש' כנזכר.
ועי"כ אותיות צרה, יתהפכו לרחמים, ויהיו רצה ה' אלהינו.
בברכה שים שלום, באותם ב' שינים, שבר"ת של שים שלום. תיכון אל ב' השינים. הנ"ל.
גם התיבות עצמם של שים שלום, שניהם יחד עולות בגימטרייה שין שין הנזכר,
ועוד יתירים ו' כנגד ו' שמות. הויה אדני אלהים
טדה"ד כוז"ו, מצפ"ץ
(כידוע האות ש' בנויה משלוש אותיות ו') נגד שלושת האבות שהם שלושת הברכות הראשונות בתפילת 18. וה ש' השנייה הם שלושת הברכות האחרונות רצה. מודים ושים שלום. שים שלום הם שני שינים. ו', 6 פעמים ו' נגד ז"א עץ החיים.
|
פרשת מטות פרשת מטות: סימן ל"א: שער הפסוקים האר"י וחצית את המלקוח בין תופשי וגו':
צריך לדייק, כי מאחר שאמר וחצית את המלקוח, היל"ל ונתת לאלעזר, ולמה חזר לומר ממחציתם תיקחו.
גם כי בתחלה כתיב, אחד נפש מחמש המאות, ואח"כ כתיב, אחד אחוז מן החמישים, ושינה מלשון זה ללשון זה.
ולמה נתן לאלעזר אחד מחמש מאות, וללוים אחד מן חמישים. ולמה במחצית בני ישראל, הוסיף ואמר מכל הבהמה. ולמה במחצה הראשונה, כתיב ויהי המכס ומכסם לה', וממחצית בני ישראל, לא הזכיר לשון מכס.
ואמנם כפי הפשט הוא, כי במחצית הראשון, לא היו מדקדקים בחשבון, אמנם היו אומרים, כמה אלפים הוא בבקר, שנים ושבעים אלף, א"כ מגיע מכסם שנים ושבעים בקר, וכן בשאר, ולזה אמר ומכסם וגו', ולזה חזר ואמר ממחציתם תקחו,
כלומר, מכללות המחצית דרך כלל, תקהו מכסם. אבל במחצית בני ישראל, היה צריך למנות בפרטות כל אחד ואחד, עד תשלום חמישים, והיו לוקחים אותו מעשר ללוים, כדרך הוצאת מעשר בקר וצאן, כל אשר יעבור תחת השבט,
וז"ש אחד אחוז מן החמישים, שכשנשלמו חמישים, היו אוחזים אותו למעשר. ואמנם אין הדקדוק הזה אלא בנפש אדם, אבל בבהמה לא היו מדקדקים כ"כ, אלא בכללות כנז"ל, ולזה אמר מכל הבהמה:
אמנם ע"ד הסוד, יתבאר עמ"ש חז"ל פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם, ומאמר זה יתבאר עמ"ש בזוהר בפרשת בלק בפסוק אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, דאושיט פסיעה לבר וכו'. וכמו שביארנו שם עניינו, שהוא בחי' נוקביה דז"א, שהייתה עמו בהיותם במעי אמם, בסוד פסיעה לבר. ואמנם יש בה ב' בחי', האחת, כשנולדה ויצאה מתוך ה' עילאה. והשנית, בצאתה לחוץ, בסיום הוא"ו שבה"א שניה: והנה ב' ההי"ן אלה הם יו"ד אחת, כי שניהם נאצלו מן אבא, שהוא יו"ד.
ולהיותם דינים וגבורות, נקראים מלקוח השבי. ולהיות נחלקים לשתי ההי"ן, אמר וחצית את המלקוח, ה' עילאה, ה' תתאה.
ונודע, כי מלכי אדום, מן ה' עילאה אימא נפקו, הנקראת ארץ אדום כנודע. ואלה המלכים, נקראים אנשי המלחמוג כי לרוב תוקף הגבורה והמלחמה שבהם, מתה כנודע. אבל שאר הדינים והגבורות היוצאות מה' תתאה, נקראים אנשי העדה, כי הם ב"ד התחתון, והם יותר מבוסמים וממותקים,
ונודע כי ב"ד התחתון נקרא עדה, כמ"ש (תהלים פ"ב) אלהים נצב בעדת אל. וזש"ה וחצית את המלקוח, שהם ב' ההי"ן, בין אנשי המלחמה, ובין כל העדה:
והנה כל הגבורות לעולם אינם רק חמשה, מן חסד עד הוד כנודע, והיסוד לוקח כללותם, ונקרא כל, שהם בגימטריא חמשים כנודע, להיותם שם למטה, כל אחת כלולה מעשר. אבל בהיותם למעלה באימא, ה"א עילאה, כל אחת כלולה ממאה, והם ת"ק,
ולכן חלק אנשי המלחמה, הם אחד מת"ק, וחלק העדה הם אחד מחמשים:
והנה בחי' המלכות הנקראת פסיעה גסה כנזכר, נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם, שהוא ז"א בעלה, כי ממנו ועל ידו מקבל אור ושפע שלה מאנשי המלחמה הנזכר כנודע, וזה הוא בהיותם למעלה באימא, כי אז נקראת נפש, בסוד מה שנתבאר במקום אחר, כי בהיותה שם, לא היה לה רק בחי' ההוי"ה דמלוי ההי"ן, הנקראת נפש כנודע: וז"ש, אחד נפש מחמש המאות, ולכן ונתת לאלעזר הכהן את תרומת ה', שהיא פסיעה הנזכר, הנגדלת ע"י הכהן שהוא החסד, ואז נעשת תרומת ה' ממש, לשון ההפרשה, בסוד מ"ש בזוהר פרשת אחרי מות אתא חסד ופריש לון: ואמנם בהיות הפסיעה הנזכר למטה, בסוד ה' תתאה אינה לוקחת דבר מאת אנשי המלחמה אלא מז"א בעלה, הנקרא ישראל, בסוד (בראשית ל"ו ל"א) לפני מלך מלך לבני ישראל ולכן אינה לוקחת רק אחד מן החמשים, שהוא היסוד הנקרא כ"ל, שהוא בגימטריא חמשים כנזכר,
כי מן היסוד מקבלת השפע שלה, ולכן עתה כתיב אחוז, לפי שבסוף אות ו' שהוא היסוד, היא נאחזת לגמרי. משא"כ למעלה, בהיותה לוקחת מאנשי המלחמה, ואז נתנת אל הלוים, שהם בחי' חיילוהיה, שהם המשוררים העליונים כנודע:
ונשלים ביאור מ"ש רז"ל, פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם, ומהדר לה בקדושה רבא דבי שמשא, פי', כי בע"ש, היה ז"א בורא שידין ורוחין ולילין כנודע, אבל כשקדש היום והיה ליל שבת, אז פסק מלהוליד בחיצונים, ונזדווג במלכות, ואז חזר מאור עיניו: סימן ל"ב: ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך ייתן וגו': צריך לדעת, מה נשתנו אלו השבטים, בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה, לקחת נחלתם בעבר הירדן. ואגב נבאר מה עניין ארץ ישראל ועבר הירדן. הנה ארץ ישראל, היא נוקבא דז"א, והיא כלולה מי-ספירות כנודע, ושיעור קומתה כשיעור קומת ז"א
. ונודע, כי התחלת ראשו דזעיר, הוא מחצי הת"ת דאימא ולמטה, ולכן בהיות נוקביה גבוהה כבעלה,
נמצא כי גם רישא דנוקבא מתחלת משם, ממחצית קומת אימא עילאה. ונמצא, כי נשארו למעלה כתר וחכמה וחצי בינה, וכדוגמא זאת למטה ממש.
כי הנה שיעור נוקבא דזעיר, הוא י" ספירות , ותחילת מקומה העיקרי הוא מחצי הת"ת דז"א, במקום החזה, כנזכר באדרא רבא,
ונמצא שלוקחת היא בבעלה מקום ג' ספירות' וחצי, שהם חצי הת"ת ונה"י, וצריכה עוד להתפשט עד ששה ספירות' וחצי בעולם הבריאה, שהם כח"ב חג"ת וחצי נצח,
הרי כי שיעור קומת ארץ ישראל, שהם י"ס דנוקבא דז"א דאצילות, הוא מחצי תחתון דת"ת דזעיר דאצילות, עד חצי נצח דבריאה.
נשאר עתה מן הבריאה, ג' ספי' וחצי. וכבר ביארנו, כי המלכות דבריאה, היא תמיד בהיכל קדש הקדשים דיצירה. ועד"ז מלכות דיצירה, בהיכל קדש הקדשים דעשיה.
וכן מלכות דאצילות, בהיכל קדש הקדשים דבריאה. נמצא, כי נשארים בבריאה, ב' ספי' וחצי, מחוץ לתחום ארץ ישראל, שהיא מלכות דאצילות. וכנגד זה, נשאדו ב' שבטים וחצי מחוץ לארץ ישראל:
וצריך לתת טעם, למה גד וראובן, וחצי שבט מנשה, היו לחוץ ארץ ישראל, יותר מזולתם. והטעם הוא, כי הנה אמרו בזוהר, בפרשת ויצא, כשיעקב היה מוליד לראובן, הייתה מחשבתו להוליד ליוסף, כי לבן הכניס לו תמורת רחל את לאה, ולכן לא יצאה בו אז טיפת הבכור, כמ"ש (בראשית מ"ט) פחז כמים אל תותר.
פי', במה שנודע, כי יש ביסוד ב' נקבים, אחד מוציא טיפת זרע, ואחד מוציא מים העכורים, מי רגלים וכשיצאה טיפת הזרע להוליד לראובן, יצאה דרך נקב המים, ונמוחה שם. וזש"ה, פחז כמים אל תותר, כי נמחת הטיפה, ביוצאה דרך נקב המים. נמצא, כי ראובן אמת הוא שהוא בכור, בבחי' היסוד, אלא שהוא בבחי' נקב המים, אשר ידעת כי הוא מוצא מותר הסיגים, להשפיע בחיצונים. ולכן ראובן ירש מקומו בחוצה לארץ מעבר לירדן: ועניין זה נרמז בזוהר, בפרשת ויחי, בדף רמ"ד ע"ב ע"ש.
ודע, כי ראובן הוא בדעת העליון, שבין חו"ב דז"א, אשר גם בו יש ב' נקבים, בדוגמת יסוד כנזכר, ומשם יצא ראובן, מסוד נקב שני. וז"ס פסוק, (איוב ו' ט"ו) אחי בגדו כמו נחל. כי הנחל העליון הוא בינה, שהיא סוד אות אלף, החסרה בתיבת בג"ד, כמש"ה (בראשית ל') ותאמר לאה בגד וגו'. וזה הנחל, היה בו בגידה, כי לא קבלה טפת הזרע, מנקב הזרע של הדעת, אלא מנקב המים, ומשם יצא ראובן בבגידה זו בנחל העליון שהיא בינה.
וגם למטה ביסוד התחתון, אשר משם יצא גד, אירע לו בגידה זו, שיצא מנקב המים שביסוד התחתון. וזש"ה, אחי בגדו כמו נחל, שהם שבט גד, שיצאו מן היסוד דזעיר לנוקביה, בגדו, כמו הבגידה שאירע למעלה לראובן, בנחל העליון בבינה.
ונמצא, כי שתי בגידות היו, אחד למעלה, ואחד למטה, והם ראובן גד. ונודע, כי גד נשרש ונאחז בעקב ימין, בסוד והוא יגוד עקב, כנזכר בסבא דמשפטים, ובחי' העקב היא גבורות ודינים כנודע. וזהו הטעם, שיצא גד דרך נקב החיצונים:
גם ז"ס גרמה, (שם ל"ב כ"ו) ותקע כף ירך יעקב, לפי שגד הוא בירך ימין, וכבר נתבאר אצלינו, מ"ש בזוהר בפרשת ויצא, (עיין במזל גדי שבט גד, ספירת נצח,) כי ותקע כף ירך יעקב, אתמר על נדב ואביהוא, ולכן כשמתו, נתעברה באליהו התשבי, שהיה משבט גד, לפי שגד גרם קלקול הזה:
והנה מנשה, גם הוא בסוד ירך יעקב בגיד הנשה, ולכן נקרא מנשה, בסוד (שמות) כי נשני אלהים וכו'. ולכן גם הוא יצא לחוץ לחו"ל,
ואמנם מנשה הוא מן הנקב של זרע שביסוד, אלא שגם הוא חציו מים, ולכן לא יצא לחוץ, רק אותו המחצית של שבט מנשה: |
פרשת מטות
השארת תגובה