השבת הגדולה, המצוה הראשונה שקבלנו עוד בהיותנו עבדים במצרים, קידוש החודש וקידוש הלבנה, אנו יודעים שעבד, הוא פתור ממצוות, כי עבד משעובד לרצונות של אדונו, ואין לו בחירה חופשית , לכן כל צו או צווי היא עבודה זרה, על פי הזוהר הקדוש, שנאמר: אין צו אלא עבודה זרה, אנו יודעים שהשבת היא מסגרת של עץ החיים, ואין דבר יותר חשוב מעץ החיים, שהוא מקור האור והחיים הנצחיים שאין שם חלילה מוות כמו בעולמנו עץ הדעת טוב ורע, אנו מקרים רק מודעות אחד שהיא שבת נצחית, אבל למה התכוונו ח"זל שאמרו שהשבת לפני פסח היא השבת הגדולה, מה החידוש בשבת הזאת שנקראת השבת הגדולה, הרי שלמה המלך אמר אין חדש תחת השמש, וכאן יש לנו משהוא חדש, שבת גדולה, חודש ניסן מזל טלה השולט על הראש והמוח האדם,
דמיון הגיון מציאות ואשליה בעולמנו, מאת רבי דוד קורן, זמן ותנועה, , שעור מתלמוד עשר הספירות חלק א' פרק ט' השעורים של : רבי דוד קורן, חודש ניסן מזל טלה לצאת מעבדות לחרות, מזל טלה שולט על המוח, הכתר, שאין בו זמן תנועה ומקום, הוא מחובר לחוש ולא ידיעה, היום יום ז' בניסן יום המגביל לחודש השביעי מזל מאזניים חודש תשרי ראש השנה, ובשעות אלו אני רואה ערוץ הכנסת, יום חג של ממשלה חדשה שאמורה להוביל אותנו לחיים טובים יותר של ביטחון, שלום ורוחה כלכלית, אנו חיים היום במציאות של שינויים דרסתים וכולנו חיים באי ודאות לגבי העתיד שכולנו כל כך ציפינו לו שישפר לנו את איכות החיים, אבל רובנו מפחדים מהעתיד, ככול שהחיים עוברים מעלינו, אנו חשים במעמקי לבנו את פעמוני האזהרה, שכל אחד היום עוצר, ורוצה לעשות חשבון נפש עם עצמו, על מהות החיים, המטרה לחיים והסיבה לחיים, מדוע אנחנו עד היום עבדים ומשועבדים לאשליה? מדוע עד היום אנחנו עבדים למוגבלות שלנו? אבל אם נעצור לרגע, וכל אחד ישאל את עצמו, האם העידן המודרני של היום, האדם מרגיש שהוא משתנה עם הזמן? שחל בו שינוי מסוים? או למרות כל קידמת החומר והטכנולוגיה האלקטרונית הגשמית , עדין אנחנו הולכים אחרי העדר האופנתי, אנו את עושרנו רוצים להראות לאחרים, אבל את כאבנו אנו שומרים במעמקי ליבנו, נאמר הזמן הוא התרופה הטובה ביותר לכל כאב, לכל משבר, לכל מחלה, וכל אהבה באה עם הזמן, אבל כולנו שואלים, כמה זמן? האם הזמן פועל לטובתנו? או הזמן הוא בסך הכול אשליה במוח המדמה שלנו, שכולנו עבדים היום לזמן, לכן אנו נצטרך לעזר בתורת חכמי הקבלה והרב אשלג שנותן לנו שעור מרתק לגבי מהות החומר, והמהות הרוחנית שבאדם, ותפיסת המציאות, והרב אשלג אומר: תנועה רוחנית, פירושה התחדשות של שינוי צורה, ל"ג) עוד נשאר לבאר דבר הזמן והתנועה, שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מלה בחכמה הזאת, אכן תדע, שהתנועה הרוחנית איננה כתנועה המוחשית ממקום למקום, אלא הכוונה היא על התחדשות הצורה, שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה, כי אותו החידוש, דהיינו שינוי הצורה שנתחדש ברוחני,במשונה מצורה הכללית הקודמת שבאותו הרוחני, הרי היא נבחנת, שנתחלקה ונתרחקה מרוחני ההוא, ויצאה בשם ובשליטה לפי עצמה, שבזה היא דומה לגמרי למהות גשמית אשר נפרד ממנה איזה חלק, ומתנענע והולך לו ממקום למקום, לפיכך מכונה החידוש צורה בשם תנועה, \\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\ ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, וכאן הסוד של השינוי והתנועה בעולם הרוחני, אחד הדברים החשובים ביותר בכל לימוד תורת הקבלה, זה להבין ולהבחין באותו עולם הדמיון הרוחני לגבי הספירות ועולמות, שהם הכלים הרוחניים בתוך עולם המחשבה שלנו, מכיוון שאנו רגילים לחשוב בצורה גשמית וחומרית, וחשיבה מדעית שניראה לנו הגיונית, ולא מבינים שהתורה מדברת רק בצורה רוחנית שעדין אנחנו לא בנינו כלים רוחניים על מנת להתחבר לאותה מחשבה אלוקית, שהאדם בעצם נברא בצלם אלוקים, לדוגמא: שאנו מדברים על תורת גלגולי נשמות, על פי מחקרים של המדענים, יש כיום בערך שבע מילירד אנשים ביקום שלנו, אבל המדענים אומרים, משחר ההיסטוריה של האדם, מתו יותר ממאה מילירד אנשים, ואז נשאלת השאלה, איך זה שבכל דור ודור יש מספר מסוים של נשמות, אבל הפרדוקס הוא שכל דור מספר הנשמות הולכות וגדלות יותר? אני דוד יכול להעיד, כשנולדתי היו בעולם שלוש מילירד אנשים, היום כעבור שישים שנה, יש יותר משבע מילירד אנשים בעולם, וכן בעצם כל המעבר בין התפיסה שלנו לגבי המציאות דרך המודעות הגשמית שלנו, לתפיסה המציאות לגבי העולם הרוחני, שהם שני דברים שונים, כי המחשבה החומרית תמיד מחברת אותנו לכמות גודל מוחשיים, אבל המחשבה הרוחנית שלנו אמורה לחשוב בצורה אנרגטית ולא במונחים פיזיים, מדוע? כי אם ניקח לדומא, מיכל מים שיש בו מאה ליטר ונחלק אותו לשניים, אז יש לנו שני חצאים של חמישים ליטר אנרגיה בכל אחד, אבל בעולם הרוחני אין שינוי באנרגיה, יש מאה ליטר כל הזמן, כך בעולם הנשמות, יש נשמות בגלל קצר מסוים נחלקות לשניים. אומנם בעולם הפיזי. הם נראים שני חצאים כגון גבר ואישה, אבל בעולם הרוחני הם נשמה אחד, אבל בעולמנו הגשמי למרות שהיא נחלקת לשניים, שהם בעצם שני מהויות שלמות, כלומר לשני חלקים שלמים, וגם ההתפתחות של הנשמה, מגלגול לגלגול, כל זה קשור, לשינוי והתנועה, שקורא בעולם הרוחני, מבחינתנו כל השינוי ניראה לנו כביכול שהגוף מת או עייף, ואחרי זה הוא מתעורר, הגוף כל הזמן גדל מתבגר הגוף זז, ונמצא כל הזמן בתנועה פיזית, אבל גם בעולם הרוחני יש גם כן תנועה, של אבולוציה של התפתחות, אבל ההתפתחות הרוחנית היא לא תלויה בזמן הגשמי שהגוף עובר, ובגלל זה מי שמתחבר לנשמה, הוא יכול לזכור גלגולים קודמים, למה? כי הוא פורץ מעבר למחסו של הזמן, ואז למרות שזה נראה מהות חדשה ונראה אדם חדש, שנפרדה ונחלקה מהמהות הקודמת, בעולם הפיזי, אין שום קשר, אבל בעולם הרוחני יש קשר, והחידוש הצורה, זה בעצם האבולוציה המתפתחת, \\\\\\\\\\\\\\\\\\\\ והרב אשלג ממשיך לגלות לנו, זמן הרוחני פירושו, מספר מסוים של חידושים שינוי צורות, המסובבים זה מזה קודם ואחר כך, פירושו סבה ומסובב, ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, וכך בעצם אנחנו יכולים להתחבר למימד של הזמן שהוא סיבה ומסובב, ואז אפשר להבין את כול מה שקרא בעבר, הוא סיבה, למה שקורא היום, ואי אפשר לנתק בין העבר להווה, או בין ההווה לבין העתיד, וזה המוח הרוחני, אבל המוח הגשמי, היום שאדם לומד על העבר שזה שעורים בהיסטוריה בבית הספר? הבעיה שהיום לומדים על העבר, לא לומדים על העבר כסיבה ומסובב, שזה המניע שגורם למעשה, היום כל הלימוד של ההיסטוריה של העבר נלמד בצורה של הפרדה, מבלי לבין בין סיבה למסובב, והאדם שמנותק מהסיבה והתוצאה, הוא חי בעולם
המקרה, שחושב שהכול קרא במקרה, ואין מקרה אחד קשור למקרה השני, וכל אירוע קרא כך במקרה בפני עצמו, נדירים המקרים שהאדם מוצא קשר בין שני אירועים, כי עד היום עוד לא למדנו את העיקרון שנוכל גם ללמד איך גלגל הזמן הרוחני שגורם לשינויים, אומנם יש אקסיומות רבות היום, של כל הפילוסופיה המודרנית, שנכנסת לכל העניין של הגורם העיקרי של ההיסטוריה,
והשאלה היא האים ההיסטוריה גורמת לאנשים שיופיו פה עלי אדמות, או האדם והאנשים שקובע איך יראה ההיסטוריה והאנשים הם שמשפיעים על ההיסטוריה, אבל כל הבעיה של אותם הפילוסופים שהם אנשים מאוד הגיוניים, וגם הם רוצים להוכיח, שההיסטוריה זה מדע מדויק, וגם אותם ההיסטוריונים רוצים להשתייך לעולם האקדמי, המדעי המדויק, ואז אותם הפילוסופים, הם ממלכדים את עצמם,
בזה שהם לא נותנים עוד פתח לאפשרות אחרת של פילוסופיה ומחקר המשכי, של היבטים עמוקים במימד של ההיסטוריה, ובזה שהיום רוצים אותם הפרופסורים להגדיר את ההיסטוריה כמדע מדויק, בזה הם חרצו את גורל האדם, כי האדם בכלל לא קשור להיסטוריה, ובאמת הגיע זמן שנחשוב גם אנחנו האנשים
הקטנים אחרת, ונשאיר פתח קטן במוחנו אם נרצה להתחבר לזמן אמתי של מציאות, … חומר למחשבה, ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, ל"ד') ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין כי עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של תנועה, כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסוים של תנועות, שהרגיש בהן בזה אחר זה, ומעתיקם בדמיון "זמן מסוים" באופן, שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן, ולא כלום, והנה כן הדבר גם ברוחנים, שסכום מסוים של חידושי הצורות, הנבחנות לתנועות רוחניות כנ"ל, המסובכות זו מזו בדרך סיבה ומסובב, מכנים אותן בשם "זמן ברוחניות" ועניין קודם ואחר כך, פירושו תמיד כמו סיבה ומסובב, \\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\ וכאן הרב אשלג נותן לנו את ההסבר איך המוח שלנו מדמה את העניין של הזמן, כי אנחנו בקבלה אומרים שהזמן זה אשליה, אבל זה לא אומר שלמרות שהזמן הוא אשליה זה מצרך לא נחוץ בעולמנו,
כי כל דבר שקשור לעולם הרוחני, הוא השליתי, למה, כי הכול זמני בעולמנו, אנו יודעים את זה היום, לגבי התהליכים שאנו עוברים בעולמנו, והדבר הקבוע ביקום הוא השינוי הרוחני המתמיד, ומה שבטוח היום הכול משתנה, וישתנה, כי ברגע שאדם מחובר לעולם הרוחני שהוא אין סוף. הוא מתחבר לאין זמן תנועה ומקום, וכל הבעיה שלנו שאנו מחוברים לזמן, אבל לא לתנועה,ולא למקום, שאמור לחבר אותנו למציאות הנצחית שהיא אין סוף, ולצאת ממגבלה של זמן גשמי, כי אנחנו לומדים, מהצמצום, נוצר המימד של הזמן שמוגדר בלשון הקבלה עולם הקו והעגולים, שזה בעצם העולם הזמני, והאשלייתי, ונשאלת השאלה אז איך הזמן האשלייתי מופיע במוחנו המדמה? כמו שמציין הרב אשלג, בקליטה של אירועים מסוימים, שהמוח שלנו מסוגל לקלוט, כי אם המוח שלנו היה מסוגל לקלוט את כל מה שקורא בזמן אחד, הינו מבטלים את הזמן, אבל בגלל שהמוח שלנו, קולט בצורה מוגבלת, אז הוא קולט לא את התמונה השלמה, אלה כל פעם פריט מתוך התמונה, והוא קולט רק פרטים, ובין פריט לפריט השני, הוא נכנס לחלל של זמן אשלייתי, האם מבחינת היקום השתנה משהוא? לא ולא כלום, אבל הבעיה שהמוח שלנו הסובייקטיבי, שהוא קולט משהוא, לאחר מיכן קולט עוד משהוא, אז הוא מרגיש את הזמן, ואם המוח שלנו היה מסוגל לקלוט הכל בו זמנית, אז האדם היה מבטל את הזמן האשלייתי, ומתחבר לאין זמן תנועה ומקום, וכל רצון היה מופיע בלי שום תורך של זמן תנועה ושינוי ממקום למקום, וזה הכוח המדמה של המוח שלנו שהוא כל בזמן מדמה, ויוצר את האשליה, שמציין הרב אשלג, ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין כי עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של תנועה, כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסוים של תנועות, שהרגיש בהן בזה אחר זה, וזה המוח של כולנו, שהוא רואה תמונה לאחר תמונה, אבל הוא לא מחובר ומתחבר לסיבה ומסובב, וכל זה בגלל תפיסה מוגבלת שאדם בחר לחיות בה, לכן הוא גם לא יכול להבין בין ההשלכות של העבר להווה ולמציאות שהוא חי בה יום יום, והוא חיים בצורה רובוטית , והוא עבד למציאות שהוא חי בה, מבלי להבין את הסיבה לכל מה שמתרחש בחייו, כך האדם חי בעולמנו היום, הוא רואה כל פעם אותה תמונה ואת אותה המציאות בצורה אחרת, האדם מיום שהוא נולד מתמודד אם אותם הבעיות אבל כל פעם אם אנשים אחרים , כל זה בגלל שלא יכול להבחין בין סיבה למסובב, לכן אין שום שינוי פנימי מבחינת האדם, האדם חי ומתנהג במצב רובוטי, של המוח המדמה, ונהפך להיות עבד למציאות האשלייתית שבחר לחיות בה, והוא עבד לאשליה, הוא עבד להיגיון, והוא בעצם עבד למוגבלות שלו, רק ברגע שאנו מצלחים לפרוץ את המימד של הזמן האשלייתי, ונכנסים לזמן אמת, ומהוא זמן אמת? כמובן הזמן האמת הוא תמיד שאדם מבחין בין סיבה למסובב, ויש התפתחות, ויש שינוי צורה, והשינוי צורה הזה, הוא מה שגורם להתפתחות, הוא מה שגורם לעולם התיקון, להשתלשל לפעמים, מבלי שהמוח מגביל, או יוצר הדמיה, אשלייתית בין הדמיון למציאות האמתית, וזה אומר לגבנו, כל עוד אנחנו שמחוברים אם המוח שלנו לעולם האובייקטיבי כביכול, ואנחנו קולטים כל הזמן רק תמונה לאחר תמונה, וכל מיני תמונות מגובלות מהמציאות, ולא את התמונה הכוללת, אנחנו עבדים לזמן, ברגע שהאדם יתחיל להתעורר ויבין שהזמן הוא אשליה, אותו האדם בר מזל יתחיל להבין, איך לצאת מהעבדות של הזמן, אבל זה לא אומר שהזמן נעלם, אבל לפחות האדם מבין שהזמן הוא אשלייתי, וזה אומר שהזמן הוא לא קבוע, הוא לא אובייקטיבי,
הזמן הוא בעצם סובייקטיבי, וסובייקטיבי קשור כמובן, לסיבה ומסובב, שזה זמן אמת, שהאדם מבין את הזמן האשלייתי, וזה נותן לאדם את האפשרות, להיכנס לעולם האמתי, שזה עולם האבולוציה של ההתפתחות של הכלי שהיא הנשמה, של שינוי צורה, בין המודעות הגוף החומרי, למודעות הנשמה, וחשיבה אנרגטית, טהורה רוחנית אלוקית, וזה דבר מאוד חשוב, להרגיש את השינוי הצורה, וזה אומר שהאדם שרוצה לגלות את האור, צריך קודם כול להרגיש את החושך, אדם שנכנס לחדר חשוך וחושב שהחדר מואר, לא מטריח את עצמו ללכת להדליק את המנורה, לעומת זאת האדם שנכנס לחדר חשוך, ומרגיש שיש חושך, והחושך מפריע לו, הוא ילך ויחפש את האור, כל עוד אנחנו נחיה בפיצול ואשליה בין הפנמיות שלנו לחיצוניות, ונחיה בשקר אבל בהסכמה,
נחייה רק אם האגו הפרטי שלנו שהוא הטלה, אנו את עושרנו והצלחתנו רוצים להראות לאחרים, אבל את כאבנו אנו שומרים במעמקי ליבנו, והמעניין שאנו חיים אם כל הבעיות שלנו בשלווה, וחושבים שזה נורמלי, לצערנו לעולם לא נצא מעבדות לחרות, והאדם, ויהיה עבד של הזמן, ויחיה תחת לחץ הזמן, וכל האשליה היא שגם הזמן לאמפריע לו, הוא לעולם לא ירצה לצאת מתחת לחץ הזמן,
זה בעצם סוד מזל טלה חודש ניסן, שהטלה שולט על הראש והמוח שהוא לא רגיש, והטלה כל הזמן לחוץ בזמן, ואהבת חייו הוא עצמו, שהטלה מאוהב בעצמו וחושב שהוא החכם הגדול, ולא מרגיש את החושך וחושב שהחושך זה המציאות, לכן הוא לא מחפש את האור, זה בעצם סוד הפסח לצאת מעבדות לחרות.
חרות ממלאך המוות, חרות ממודעות הנחש, חרות ממגבלות, חרות מעבדות להגיון, לצאת ממצרים שזה מודעות הגוף שמשועבד לפרעה, חג חרות שמח. בשם הזוהר וממני רבי דוד קורן, |