פרשת שלח לך

פרשת שלך  לך.זוהר

מאת: רבי דוד קורן.             
…………………………

רבי חייא  פתח. מאיוב  ל"ח

המימיך  צווית בקר  ידעת ה שחר  מקומו.

בלי  ה'  הידיעה. ה' נתרחקה  משחר,  מהו  הטעם.

 

אלא  אמר רבי חייא.

בשעה  שינטו  צללי  ערב  והשמש  שהוא ז"א.

נוטה  לבא.  כלומר אחר חצות היום.

 

פירוש: של רבי דוד קורן.(אין להסתמך רק על הפירוש שלי.)

השחר. מגלה את האור השחור חכמה במלכות. הצפון. מתחיל להתחבר למזרח. ז"א הנקרא השמש.

השמש ז"א מגלה את אור החסדים.

שאור החכמה מולבש באור החסדים.

היממה מתחלקת  לשלוש ערוצים.

8 שעות הראשונות.מי. 4 בבוקר עד 12 בצהרים.

שקו ימין עולה ומגלה את האור הלבן החסד. 

שחרית חסד אברהם.

ומי 12 השמש נוטע לקו שמאל. שהוא גבורה דין שהוא הכלי של יצחק.  שהכלי אמור לקבל את אור החסדים בכלי. שנקרא מנחה. מלשון מנוחה.  ונחמה.

אז נחלש תוקפו של השמש  שהוא ז"א.(כוח החסד.)

אז שולט  השמאל ונמצא  הדין  בעולם  ומתפשט.

ואז האדם צריך להתפלל,

ולכוון  רצונו.  לפני אדונו.(להסיר לחם ביזיון.)

שתי הערוצים  של חסד שחרית של אברהם.

ושל גבורה של יצחק מנחה. הם שני ערוצים.

של אור וכלי. והם תפילה  חובה.

הקו אמצעי הוא לא חובה אלה רשות.

שעל פי הבחירה החופשית שלנו אנו אמורים לאזן בין האור והכלי בלי לחם ביזיון.

לכן עיקר הדינים מתגלים לאחר שנאסף השמש. שהוא אור הלבן החסדים.

ואז אנו בונים הגנה  מפני כל מזיקי העולם.

והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית. וכו'. תפילת ערבית.

 

 

זוהר סעיף ב':    אמר רבי ייסא.

כשנוטה  השמש,  שהוא ז"א. לבא  ונחלש,

כלומר אחר חצות היום.  אז נפתח פתח אחד  בהשמש.,

דהיינו הפתח של שליטת  השמש.

ונאסף  כחו  של השמש.  שהוא ז"א  וקו אמצעי.

והשמאל  שולט.  ויצחק שהוא קו שמאל,

כורה  באר  תחתיו.

שהיא המלכות  שיניקתה  משמאל.

ואז הוא  מיסד אותה.

 

זוהר סעיף ג':  כיון  שנכנס  הלילה.

שאין את אור השמש  ז"א אור החסדים. מתגלה האור השחור דרך קו שמאל הלבנה. שהוא דין.)

כתבי  הגזירות  שכיחים  בכיס שלהם.

וכמה  גדודי  חבלה  מתפשטים  בעולם.

וכולם  משוטטים  בערבוביא,

והולכים  ומצחקים בנפשות  הרשעים,

ומודיעים  להם  דברים,

מהם  שקרים ומהם אמיתיים.

ומי שנימצא  ביניהם  מבני האדם

ניתנה  להם  רשות  לחבל.

וכל בני העולם  ישנים  וטועמים  טעם מות

 

השעורים של רבי דוד קורן.

וכאן. כל אדם . כרגע צריך לעצור.

ולשאול את עצמו. כמה וכמה שאלות.

על מנת  לקבל את התשובות האמתיות.

סוד הפרשה  שלך לך.

סוד השליחות  הנאמנות  לשליחות.

מי חושב שהוא שליח נאמן. לייעודו.  ומטרתו?.

מי יודע מעין הוא הגיע לשליחות לעולם הזה?.

ומה מטרתו בעולם?.

מי חושב שיש לו שליח נאמן  בעולם הזה?.

אנו היום חיים בתוך מציאות קשה ומעורפלת

של חוסר ביטחון קלקלי קיומי, וגם חוסר ביטחון

מכל מיני גורמים זרים המאיימים עלינו ומנשים

לערער על קיומנו, 

 

אנו כמנהג אומות העולם, כל פעם בוחרים בבחירות

מנהגים, שמצגים את עצמם כשליחי הציבור,

 

אבל לצערנו, מיד לאחר הבחירות, משלחי ציבור

הם נהפכים ליועצים, והם חושבים מה טוב עבורנו,

מה כדאי לנו, ומה לא כדאי לנו,

 

וזה החט הגדול ביותר של אותם מנהגים בדור

המדבר ראשי שבטים, במקום להיות שלחים

נאמנים לייעודם, הם נהפכו ליועצים, שהם

חשבו שהם יותר מבנים ממשה, ומהעם,

בזה הם הביאו שואה על כל דור המדבר, ועל עצמם,

ומי ששמע וקיבל את עצתם של המנהגים מת

כי כל חטא גורם שהנשמה מסתלקת מהאדם,

 

כך גם בדורנו,  אנו כמו עדר הולכים אחרי מנהגים

ומצייתים באמונה עיוורת, ומקבלים בלי שום בדיקה

את עצתם, ועד היום אנחנו לא מצלחים בעצמנו,

לחיות מתוך ידיעה ברורה לייעודנו האמתי הארץ הקודש,

ולהבין התנאי לחיות בארץ היא ערבות,

כל ישראל ערבים זה לזה,

 

ובלי ערבות אין לנו קיום בארץ,  וסוד הערבות,

היא שכל אדם יודע את ייעודו ושליחותו בעולם הזה,

והוא לא צריך מנהגים או יועצים אינטרסנטים

כי בארץ הקודש כאן שוכן הבורה,

 

לכל אומה יש שר ממונה על אותה האומה,

חוץ מישראל, שאין שר ממונה על ארץ הקודש,

רק הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים,

 

לכן במשך כל ההיסטוריה האנושית,

כל פעם שהעם הלך אחרי מנהיג, אותו

המנהיג הביא שואה על אותו הדור,

 

האם כל מה שאנו היום רואים מול עינינו זה

במקרא, בגלל מצב בלתי יציב בעולם? כמו שמספרים

לנו בעוד שנתיים יהיה לנו טוב, האים אנו חיים

בעולם המקרא, שכל פעם במקרא קורא איזה

תקלה שעולה לנו כמה עשרות מילירדים,?

 

עולם המקרה   מדוע אומר שלמה המלך.

מקרה בני העולם.  ומקרה הבהמה

האם כל מה שאנו רואים  שקורא מסביבנו. במקרה.

שאין שום קשר ליעוד האדם או לשליחותו.

מה היא הראיה של האדם?.

ומה הוא יראתו של האדם.

יראה אותיות ראיה.

מי הם העניים  הללו  שבונים לנו  את המציאות

הן החיובית והן המציאות המרה השלילית בחיינו?.

 

מדוע נאמר. לא תתורו אחרי לבבכם  ואחרי עיניכם.  שאתם זונים אחריהם.

ומה הוא עיני  הוי"ה  אל הצדיקים.

איך אפשר לדעת?

 זה סוד הפרשה.

על כל אלו אנו רוצים לקבל תשובות.

מדוע 12 השבטים. שהם היו צדיקים. וחיו אם משה.

שנשלחו לשליחות.   ונכשלו בשליחותם.

והביאו שואה על כל דור המדבר.

מי הוא המנהיג?

מדוע אנחנו הולכים אחרי מנהגים. כמו עדר

כל סודות הפרשה ניתן לקבל  בשעורים של רבי דוד.

בשידורים ישירם הים דרך האתר שלנו. בסקייפ.

ניתן גם לקבל את השעורים המוקלטים בדיסקים

די וי די ללימוד באון פרטי

צורו קשר

…………………………………………….

 

עיין  בסוף המאמרים בפירוש משער הפסוקים כתבי האר"י הקדוש בדף זה

על כל סודות הפרשה וסוד המרגלים וראשי השבטים, 

 

 

מקרה בני האדם ומקרה הבהמה

קהלת  ג'

פרשת שלח לך.

מאת: רבי דוד קורן.                   זוהר סעיף: י"ח':

 

אשרי  הוא מי ששולח  דברים  בידי שליח נאמן.

ואשרי חלקו של  השליח הנאמן לשליחותו.

המרגלים. על שלא נמצאו בני אמונה. ושליחים נאמנים. נתחייבו בנפשם  בעולם הזה   ובעולם הבא

 

סעיף: י"ח': רבי   חזקיה  ורבי ייסא   היו הולכים בדרך,

אמר ר' ייסא  לרבי חזקיה,

אני רואה  בפניך  שיש בך הרהור.

 אמר ליה הרי ודאי.  מקרה זה הסתכלתי בו.

 

כיון  שאמר  שלמה  המלך.  קהלת. ג',

מקרה בני האדם ומקרה הבהמה

ומקרה אחד להם  וגו'.

ולמדנו: שכל דבריו  של שלמה המלך

כולם סתומים  ממדרגות  החכמה,

 

אם כן. מקרא זה יש להסתכל בו.

כי נמצא כאן פתח לאלו  שאינם בני אמונה.

 

סעיף: י"ט':    אמר לו, ודאי כך  הוא,

שיש בזה פתח לבלתי מאמינים.

ויש לדעת ולהסתכל בו,

בתוך כך  ראו  אדם  אחד  שהיה  בא,

ובקש מהם מים,  והיה צמא.

והיה  עייף  מתוקף השמש.

 

אמרו לו  מי אתה,

אמר להם . יהודי אני ואני עייף וצמא.

אמרו לו  אתה עוסק בתורה.

אמר להם,  עד שאני עוסק עמכם  בדיבורים,

אעלה להר הזה, ושם אקח מים ואשתה.

 

  סעיף: כ':  הוציא  רבי ייסא  נאד אחד

מלא מים ונתן לו. (נאד בלשון ערבי.שק מעור)

אחר  ששתה  אמר  נעלה  עמך להר, למים.

עלו  להר ומצאו חוט אחד  דק  של מים ומילא כלי אחד.

 

ישבו.  אמר להם  אותו האדם. עתה שאלו.

כי אני משתדל  בתורה  על ידי בני  אחד

שהכנסתי אותו  לבית רב'

והוא למדני תורה, ובשבילו  הרווחתי בתורה.

 

אמר רבי חזקיה, אם זכית בתורה על ידי בנך

יפה  הוא,  אבל הדבר  שאנו  עומדים בו,

אני רואה שלמקום אחר אני צריך להעלותו,

כלומר שאין הוא מתאים לתרץ להם שאלתם.

 

אמר אותו אדם,  אמור דבריך

כי לפעמים  באפרכסת  של עני

(דהיינו כלי שעל הריחים). תמצא  מרגליות,

(מרגליות פירושו כלי יפה לעין)

סעיף: כ"א ':  אמר לו, מקרא זה שאמר שלמה.

ושח לו כל השאלה.

אמר לווכי במה נשתניתם משאר בני אדם

שאינם יודעים.

אמרו לו. ובמה, אתה מעמיד המקרא.

אמר להםעל זה אמר שלמה מקרא הזה,

ולא אמר זה ממחשבתו  עצמו כשאר הדברים שאמר

אלא שחזר על אלו הדברים שטיפשי עולם אומרים.

 

ומה אומרים, דהיינו.

כי מקרה האדם ומקרה הבהמה  וגו'.

הטיפשים  שאינם יודעים ואינם מסתכלים בחכמה.

אומרים שהעולם הזה הולך במקרה,

ואין הקב"ה משגיח עליהם,

אלה מקרה האדם ומקרה הבהמה

 ומקרה אחד הם.

 

סעיף: כ"ב':  וכשלמה  הסתכל בטיפשים אלו,

שאומרים זה.  קרא אותם  בהמה.

שהם עושים את עצמם בהמה ממש.

במה שאומרים  דברים אלו.

 

ומאין לנו  זה,  שואל.

הפסוק שלפניו מוכיח,  שכתוב:

אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לבררם

האלוקים ולראות שהם בהמה המה להם.

 

אמרתי אני בלבי.  וחשבתי להסתכל.

על מה,  דהיינו על דברת בני האדם.

על הדבור ההוא של טיפשיים שהם אומרים,

שהעולם מתנהג במקרה'

 

לבררם  האלוקים.

היינו שברר אותם אלוקים שיהיו לבדם.

ולא יתחברו עם בני אדם אחרים שיש להם אמונה.

 

ולראות שהם בהמה המה  להם.

ולראות  היינו שאלו בני האמונה

יראו בהם שהם בהמה ממש. ודעתם כבהמה..

 

המה  להם היינו  שהם  בפני עצמם.

שלא יביאו  דעת טיפשית הזו לבני האמונה.

ועל כן, המה  להם  ולא לאחרים.

 

ומה הדעת שלהם שואל.

על זה מסיים  הכתוב,

כי מקרה האדם ומקרה הבהמה 

מקרה אחד לכולם.

תיפח רוחם  של אלו הבהמות.

אלו הטיפשים, אלו מחוסרי האמונה,

אוי להם  ואוי לנפשם,

טוב להם שלא היו באים לעולם.

 

סעיף: כ"ג ':  ומה השיב להם שלמה,

על זה בא המקרא  שלאחריו  ואמר.

ומי יודע  רוח בני האדם  העולה היא למעלה

ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ.

 

מי יודע, את אלו הטיפשים,

שאינם יודעים כבוד המלך העליון.

ואינם מסתכלים  בתורה,

רוח בני האדם  העולה היא למעלה

היינו למקום העליון.

מאור המלך הקדוש.

להיות צרור  בצרור החיים.

ולהיות נמצאת לפני המלך הקדוש עולה תמימה.

וזה הוא העולה היא למעלה.

 

סעיף: כ"ד' :  ורוח  בהמה  היורדת  היא למטה  לארץ.

ואינו  לאותו  מקום  שהוא לכל בני האדם.

שכתוב בו,בצלם אלוקים עשה את האדם.

וכתוב.  נר ה' נשמת אדםמשלי כ'

 

ואיך אומרים אלו הטיפשים  שאינם מבני האמונה.

ורוח אחד לכל    תפח רוחם.

עליהם כתוב. תהילים א.

יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה.

 

אלו יישארו בגיהינום באלו מדרגות תחתונות.

ולא יעלו משם לדורי דורות.

עליהם כתוב, תהילים לה'.

 

ייתמו  חטאים  מן הארץ  ורשעים עוד

אינם ברכי נפשי את ה' הללויה.

 

באו רבי חזקיה  ורבי ייסא  ונשקו לראשו.  אמרו,

ומה כל כך היה עמך ולא ידענו.

אשרי שעה זו שפגשנו בך.

 

סעיף. כ"ה'.   עוד  אמר היהודי. וכי  על זה בלבד תמה שלמה.

והרי במקום אחר אמר שלמה. קהלת ט'.

כעין זה. פתח ואמר,

זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש,

זה רע ודאי. מהו זה רע.

זהו מי ששופך זרע בחינם ומשחית דרכו.

כי זה אין מדורו עם הקב"ה.

ולא יהיה לו חלק לעולם הבא.

 

זה שכתוב, תהילים. ה'.

כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.

על זה אמר  זה רע. שלא יהיה לו מדור למעלה.

כי מקרה אחד לכל

וגם לב בני האדם מלא רע והוללות  בלבבם.

כי בחייהם שטות תקועה בלבם.

והם מחוסרי אמונה.

ואין להם חלק בהקב"ה,

ובאלו בני האמונה לא בעולם הזה

ולא בעולם הבא. זה שנאמר. ואחריו אל המתים.

 

סעיף. כ"ו' בוא וראה.  הקב"ה מזהיר לני העולם ואמר,

דברים ל'. ובחרת בחיים למען תחיה.

והיינו החיים של העולם ההוא העליון.

ואלו הרשעים מחוסרי אמונה מה אומרים.

כי מי אשר יבחר אל כל החיים יש ביטחון.

שאף על פי שיבחר האדם בעולם ההוא.

 

כמו שאומר, אינו כלום.  כי מסורת זה בידינו,

אל כל החיים יש ביטחון

דהיינו החיים בעולם הזה. ומסורת זה בידנו.

כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.

ואיך יהיה לנו חיים בעולם ההוא.

זה רע ודאי. שלא ידורו במלך העליון.

ולא יהיה להם חלק בו.

ואף על פי   שכל המקראות המדרשים. תמצא סמוכות.

של החברים בזוהר. בדברים אחרים.

אבל כאן. שלמה בא לגלות על אלו הרשעים.

מחוסרי אמונה.  שאין להם חלק בקב"ה

בעולם הזה ובעולם הבא.

                                                                                 

כסיל  זהו שמזהיר לאחרים

אבל הוא בעצמו לא נזהר.

 

סעיף. כ"ז.  אמרו לו, תרצה  שנתחבר עמך  ותלך עמנו.

אמר להם.  אם אעשה כך.

יקרא עלי התורה  כסיל.

ולא עוד אלא שאהיה מתחייב בנפשי.

 

אמרו לו למה.  אמר להם.

כי שליח אני ששלחו אותי  בשליחות.

ושלמה המלך אמר.

מקצה  רגלים חמס שותה

שולח דברים ביד כסיל.

 

בוא וראה,  המרגלים. על שלא נמצאו בני אמונה.

ושליחים נאמנים. נתחייבו בנפשם  בעולם הזה

ובעולם הבא.  נשק להם והלך לו.

 

סעיף. כ"ח. הלכו רבי חזקיה ורבי ייסא.  בעוד שהיו הולכים

פגשו בני אדם. שאלו רבי חזקיה ורבי ייסא עליו.

אמרו מה שמו של אדם ההוא.

אמרו, רבי חגי הוא

וחבר שבין החברים הוא.

ושלחו אותו החברים מבבל  לדעת דברים

מרבי שמעון בן יוחאי ושאר החברים.

אמר רבי ייסא. ודאי זהו רבי חגי שכל ימיו לא רצה

להראות את עצמו במה שיודע.

ועל כן אמר לנו  שבנו זיכה אותו בתורה.

משום  שאמר הכתוב.

ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו.

ודאי שליח נאמן הוא.

ואשרי הוא מי ששולח דברים

בידי שליח נאמן.

……………………………………………….

……………………………..

 

שתי גופות יש לאדם.  גוף  החומרי  הנקרא גוף הנחש. ומודעות השטן.
וגוף  מרוחהקודש. הנקרא צדיק.  סוד תחיית המתים ועצם הלוז.

המלבושים  של האדם.

פרשת שלך לך.   סעיף: רכ"ד:

מאת:  רבי דוד קורן.       

 

אמר, רב מתיבתא. לרבי שמעון.   פתח ואמר,

ויוסף  ישית  ידו  על עיניך.(ויחי. לט-צ"ב)

הוא בשורה  של שמחה,  שואל,

למה  צרכים  סתימת עניינים  למת.ומשיב.

משום שהעניים. הם הגוונים  של העולם הזה,

והמראה והצורה  של העולם  הזה  נמצא בהם.

וע"כ  בסתימת עיניים  הוא סותם  ממנו עולם הזה.

והמראה של עולם הזה, כי כשנסתמו עיניו  כל מראה

של העולם  הזה מחשך לו,

ואם מחשיכים לו מראה עיניו,

אין לו עוד מראה בעולם הזה משם  והלאה,

 

 

סעיף: רכ"ה: אמר לו.יוסף, למה ישית  ידו  , מכל בניו.

ואם תאמר  שאמר  לו כן משום הבשורה שלו.

שיוסף עודנו חי.

א"כ, היה צריך לומר ויוסף חי תראה.

ולמה אמר ויוסף ישית  ידו  על עיניך.

אמר לו. ישית  ידו  הוא משום שהיה אוהבו,

ומשום זה הסתים ממנו האור של עולם הזה.

והוא  לקח  אותו, מי שסותם עיניו של אוהבו,

מראה כך:  המראה שלך מעולם הזה, נאבד,

ואני לוקח המראה שלך במקומך,

ומכן ולהלאה, יתקנו לך מראה אחרת של עולם ההוא,

וע"כ  ניתן נדבר  ליוסף,

משום  שהיה אהובו של יעקב  יותר  מכל בניו.

 

 

סעיף: רכ"ו: אמר רבי שמעון.  מה יועיל זה אל המת.

ואיזה תועלת יש בו בזה.

מי שירצה לשאול.  צרכים לומר לו.

שצרכים  לפקוח את עיני  המת,

כדי  להראות  שעוד הוא מוכן  לחזור אל מראה

של העולם  הזה כבתחילה.

דהיינו. שיקום בתחיית המתים.

 

 

סעיף: רכ"ז:     אמר לו אהה חסיד קדוש.

ודאי, אם לא נסתם ממנו כל מראה של העולם הזה.

ולא נאבד ממנו הכל.

לא יהיה לו מראה וחלק בעולם ההוא.

 

כי העולם הזה הוא הפוך מעולם ההוא שאנו בו,

ובזמן תחיית המתים.

אפילו כחוט השערה לא יהיה ממעשה  עולם הזה.

כי הכל יאבד תחילה  באותו הטל.

דהיינו, הטל התורה.

ויעבור ממנו הזוהמה.

 

ואחר כך. הוא נעשה כעיסה זו,

וממנו יעשה הגוף  כבריה  חדשה. כך כאן,

בעולם העליון  גם מטרם התחייה.

 

סעיף: רכ"ח: אמר לו רבי שמעון.

ודאי ידעתי שאתם מולבשים  שם בלבוש יקר

של גוף טהור וקדוש.

אם יש כעין זה בעולם הזה.

אם יש אדם הנראה כאן באותו  הגוף,

כעין שאתם עומדים בעולם ההוא.

 

 

סעיף: רכ"ט: אמר לו.  דבר זה שאלו ב' עולמים.

דהיינו נערים, לפני רב מתיבתא,

שניתלבשו  בייננו אחר  שסבלו צער  על

חטא שאינו ראוי לגלותו,

ושאלו  זה לפני רב מתיבתא,  והוא אמר.

 

שהיה בעולם  הזה כך,  מאין לנו,  כי כתוב,

ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות.

שפירושו,  שנתלבשת  באותה הצורה  של עולם ההוא,

פירוש, רוח הקודש,  כי מלכות שמים.

דהיינו המלכות של ז"א הנקרא שמים.

נושבת רוח,  מרוח  ההוא  של אויר עולם ההוא

ונתלבשה בו אסתר.

 

סעיף: ר"ל:   וכשנכנסה לפני מלך אחשורוש.

וראה  לבוש  ההוא  של אור,

צורה  נדמה לו למלאך אלוקים.

ופרחה נשמתו ממנו לרגע.

ומרדכי,  גם כן,

לבש לבוש  של עולם  ההוא,

ומרדכי יצא מלפני  המלך  בלבוש מלכות.

לבוש מלכות  ודאי.

דהיינו  צורה  של עולם ההוא.

וע"כ  כתובכי נפל פחד מרדכי עליהם.

פחד מרדכי, ולא פחד אחשורוש,  כלומר.

לא מטעם שגדלו אחשורוש,

אלא מפני הלבוש  שלו  שמעולם  ההוא.

 

אמר רבי שמעון.  כמה  מתוקים  הם אלו  הדברים,

אשרי חלקי. והריני יודע,

שצדיקים בעולם הזה מתלבשים בלבוש,

שנקרא לבוש מלכות וכך הוא ודאי.

סעיף: רל"א:   אמר לו, האוויר של גן עדן,

הוא נשיבת רוח הקודש. ומתלבשים  בו הצדיקים,

כעין שהיו בעולם הזה.  ואחר כך,

רוח הקודש  שורה על ראש כל אחד ואחד

ונתעטר בו, ונעשה לו עטרה.

וכך היה למרדכי. בלבוש המלכות.

שפירושו: בצורה של עולם ההוא,

ואח"כ  ועטרת זהב  גדולה,

 

זו היא העטרה השורה על ראש הצדיקים בעולם ההוא.

כשקבלו ישראל את התורה.

היה להם ג"כ. כעין זה.

דהיינו  לבוש  של עולם ההוא,

עד שחטאו.  שתכתוב בהם,

ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.

דהיינו. שניתפשטו מלבוש ההוא.

 

סעיף רל"ב:   וכן כתוב. (זכריה ג')

ביהושע כהן גדול. הסירו בגדים  הצואים  מעליו.

וכתוב:  וילבישוהו  בגדים.

אלו הם הלבושים  של עולם ההוא.

מכאן.  משמע  דברינו  הראשונים,,

שצרכים  מקודם  לסתום  העניים  מכל מראה העולם הזה.

שהם נחשבים כבגדי צואים.

ואח"כ  יוכל  לזכות  למראה של עולם  ההוא,

שהם הבגדים החדשים, שהלבישו את יהושע,

ומכאן משמע,

שכל זמן שהגוף של העולם הזה  שנקרא

בגדים צואים.

נמצא בקבר  בקיומו.

אין הרוח מתלבשת  בלבוש של עולם ההוא,

 

שכתוב: ויסירו  הבגדים  הצואים  מעליו, בתחילה,

ואחר  כך, וילבישוהו  בגדים,

וכתוב, ומלאך ה' עומד.  שואל, מהו עומד,

ומשיב. אלא זה היא העטרה.

שנקראת מלאך ה' העומדת על ראש הצדיקים.

וזהו  שכתוב, עומד, 

דהיינו  שעומד על הראש מלמעלה,

אחר שנתלבשו  בלבוש יקר הזה.

 

סעיף רל"ג':   ב'  גופים  יחד  אינם  יכולים  להימצא,

כל זמן  שזה.  של העולם הזה.(הגוף החומרי)

נמצא  אין  הרוח  מקבל  לבוש אחר של העולם ההוא.

 

נעבר זה,  של העולם הזה,

הרי מוכן האחר מיד.  ודאי. זה יוצא  וזה נכנס,

והוא כעין  יצר הטוב  ויצר הרע  בעולם הזה.

שהקב"ה  אינו רוצה ששניהם  יקומו  בגוף אחד.

אלא  שאם היצר  הרע  שולט  ברוח יצר הטוב.

ואם יצר הטוב שולט ברוח יצר הרע

 

סעיף רל"ד':   אמר לו תמה אני על מה שכתוב,

והשטן עומד על ימינו  לשטנו,

ואם יהושע  בן יהו צדק  כך.

שאר בני העולם על אחת כמה וכמה,

 

אמר לו לרבי שמעון,  חסיד  קדוש.

כמה  נסתרים  וסתומים  דברים אלו,

אע"פ  שהחברים  יודעים  בדברים  של עולם  ההוא.

אינם  יכולים  לדעת בסודות האלו,

 

סעיף רל"ה':   אמר לו רבי שמעון,

כיון  שהאדם  בעולם  ההוא,

איזה תועלת  יש לשטן  להסטין  עליו.

ולא  די לו שהוציא  נשמתו והרגו,

 

אמר לו, אהה חסיד קדוש,  אשרי חלקך,

בוא  וראה  תשוקתו  של השטן  לא היה,

אלא  כדי  שלא  יתלבש. צדיק  הזה.

יהושע  בן יהוצדק.

בלבוש  טהור  וקדוש,

כיון  שראה  השטן,

שלובש  שלו נדחה  ולא נחשב.

דהיינו. בגדים הצואים. על זה השטין עליו.

 

מהו  הטעם. הוא משום שאם יתלבש  בלבוש יקר ההוא,

ומיד  הלבוש  של הזוהמא.

ופעולת  השטן  יתבטל  ויעבור מן העולם.

ועל כן. לא רצה בזה השטן

…………………………………………………………

 
 

פרשת שלח לך

סימן י"ג: שער הפסוקים, האר"י הקדוש,

…………………………..

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,     י"ח בסיון, תשע"ג

…………,,,,,,,,,,,,,…………

שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען:

עניין המרגלים, וסיבת שילוחם, נתבאר היטב, בפרשת שמות, בפסוק ויקם מלך חדש על מצרים, וע"ש.

והנה רז"ל אמרו בפסוק ויאמר להם יוסף מרגלים אתם,

שרמז להם, שהם יהיו מרגלים את ארץ ישראל.

אבל יהושע נשיא אפרים בן יוסף עצמו,

לא יהיה מרגל. וע"י הקדמה זו, יתבאר היטב עניין פרשה זו במה שנעיר בתחילה שינוי אחד שיש כאן, מפרשת במדבר סיני,

כי שם כתיב ראשי אלפי ישראל הםוכאן הוסיף בניבאמרו

כלם אנשים ראשי בני ישראל המה. והעניין, הוא, כי הנה

 

בראותו יתברך שהיו מרגלים אלו עתידים לחטא,

ומרע"ה היה ברצונו לשלחם, לכן בחר הרע במעוטו,

לתקן קצתו. ולכן גזר הוא יתברך,

שנשמות השבטים עצמםאחי יוסף,

הנקראים בני ישראל ממש,

יתעברו בסוד העיבור באלו המרגלים,

כדי שיעזרום קצת, ולא יחטאו לגמרי.

 ועכ"ז לא הועיל להם, וכמו שנתבאר בפסוק

וילכו ויבאו אל משה וגו'. וזש"ה,

כלם אנשים ראשי בני ישראל המה,

הם עצמם השבטים,

הנקראים ראשי של בני ישראל ממש.

 גם זהו מ"ש, אשר אני נותן לבני ישראל בלשון הווהנותןכלומר, כי אלו האנשים אשר תשלח עתה לתור את הארץ, היא אותה אשר אני נותנה עתה לבני ישראל,

הם השבטים, הנקראים בני ישראל,

ההולכים שמה כנזכר,וע"י הליכה זו אני נותנה להם אם יזכו:

 

והנה הי"א שבטים, נתעברו בהם בי"א המרגלים,

אבל שבט לוי, שלא היה לו נחלה בארץ,

 

 לא הוצרך לשלוח מרגלים.

 

אבל במקומו נתחלק שבטו של יוסף לשניםמנשה, ואפרים.

 

ואמנם במרגל של מנשה, נתעבר נשמת יוסף,

 ולכן כתיב למטה יוסף למטה מנשה,

עם היות שבכל מקום אפרים קודם למנשה, ועכ"ז

ייחס ליוסף עם מנשה, להורות מה שאמרנו.

 נשאר יהושע מרגל שבט אפרים,

בלי עיבור נשמת שום שבט,

 ולכן נתיירא משה לשלחו, פן יחטא.

 ואז, ויקרא משה להושע בן נון יהושע, כמ"ש ז"ל שהתפלל עליו,י"ה יושיעך מעצת מרגלים:

וסוד קריאת שם זה החדש הוא,

כי המשיך עליו נשמת לוי בן יעקב,

 שלא היה שום מרגל משבטו כנזכר,

 

וזה היה ע"י משה שהוא משבט לוי,

ואליו היה ראוי ללכת בשליחות זה, מרגל של שבט לוי,

 ושלח במקומו את יהושע תלמידו תמורתו,

החשוב כמו בן שלו ממש כנודע, ונשמת לוישהייתה צריכהלהתעבר במשה נתעברה אז ביהושע:

ובזה יתבארו שינוי הכתובים, כי תחלה אמר

 

שלח לך בלשון יחידואח"כ אמר בלשון רבים,

למטה אבותיו תשלחו,

עוד מלת לך, שהיא מיותרת. אבל רמז בזה אל הנזכר,

 

 כי תחלה הזכיר עניין השליח הגדול מכולם,

והוא משבט לוי, שהוא משה ואמר לו שלח לך, כלומר,

 כיון שאינך הולך,

א"כ שלח לך במקומך ותמורתך איש אחד. וכנגד שאר השבטים,

אמר למטה אבותיו תשלחו לשון רבים ואז שלח

ליהושע במקומו, והמשיך בו נשמת לוי כנזכר:

 

והנה בלכתם לתור את הארץ,

לקחו עצה רעה בעצמם,

להוציא דיבה על הארץ, ולכך נסתלקו מהם

 נשמות של השבטים המתעברות מהם כנז"ל. כנודע,

 

 כי הנשמה המתחבר בגלגול עם האדם,

אינה מסתלקת משם עד יום המיתה.

 

אבל הנכנסת בסוד עיבור, מסתלקת ממנו,

 

כאשר האדם חוטאואומרת (במדבר ט"ז כ"ו)

 סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה.

 ולא די זה, אלא אפילו נשמת האדם עצמומסתלקת בעתשחוטא, בסוד

הרשעים בחייהם קרויים מתים, ולכן נסתלקו מהם:

 

וז"ס וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן,

וכבר ואמר וישובו מתור הארץ,

אם כן איך חוזר להזכיר ההליכה, אהר ששבו,

 והיל"ל ויבאו אל משה, אבל העניין הוא,

 

כי וילכו חוזר אל הסתלקות הנשמות ההם.

 ומלת ויבאוחוזר אל המרגלים עצמם,

 

כי כשבאו אל משה,

כבר נסתלקו מהם עיבור הנשמות ההם.

אמנם יהושע וכלבחיו מן האנשים ההם.

 והנה מלת חיו אינה מתיישבת, והעניין הוא,

 

כי אלו השנים לא נסתלקו מהם העיבורים שלהם,

שהם, יהודה בכלב, ולוי ביהושע.

והיה בהם חיות נוסף בעת ההיא, וז"ש חיו,

ולא אמר נשארו חיים.

אבל השאר מתו תכף בביאתם אל משה,

בהסתלקות העיבורים מהם,

 בסוד הרשעים בחייהם קרויים מתים:

ובזה יתורץ אומרומן האנשים ההם,

שהם דברים מיותרים. אבל רמז אל הנזכר,

כי אלו נסתלקו עיבוריהם,

ואלו נשארו בהם, וחיו ממש:

 

גם זהו עניין אומרו, ועבדי כלב עקב היתה

רוח אחרת עמו. פי',

כי שאר המרגלים,

הייתה רוח אחרת של השבטים מתעברים בהם.

אבל לא מלאו אחרי, ונסתלקו.

אבל זה, מתחלה הייתה רוח אחרת של עיבור יהודה עמו, ולאחטא, ולכן וימלא אחרי, והשלים באחרונה כבראשונה:

 

והטעם לאלו השנים היה,

כי ליהושע הועילה תפלת משה,

 וקריאתו שם הזה בקבע, לא ינתק ממנו.

 

ולכלב הועילה תפלה,

שנשתטח על קברי האבות בחברון,

 ולא חטא במחשבה רעה.

וכבר נתבאר עניין גלגול כלב בן יפנה, בפרשת חיי שרה, בפסוק

 בא ברוך ה', שהוא גלגול אליעזר עבד אברהם,

 שנקרא ברוך ויצא מכלל ארור. ונלע"ד חיים,

כי ז"ס ועבדי כלב, כי תחלה היה עבד כנעני ארור,

 ועתה הוא עבדי ברוך:

……………………………..

 

ועתה נבאר שאר דקדוקי הכתובים, הנה בפסוק אלה שמות האנשים אשר שלח משה, לתור 'את 'הארץ, ר"ת לאה,

 לרמוז, כי משה רצה לשלחם בבחי' לאה,

עלמא עילאה(בינה) רחמים, והם לא רצו אלא בבחי' הדין,

 שהיא רחל, עלמא תתאה,(מלכות) הנרמז בר"ת,

 ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר צין עד

'רחוב 'לבא 'חמת, ר"ת רחל:

אמר חיים הכותב, צ"ע, כי נודע אצלינו,

כי רחל היא רחמיםולאה היא דין. והנלע"ד,

כי לאה זו היא אשת יעקב הנקרא דור המדבר, שהיא מבחי' אורות דאבא, כנזכר בפסוק

ויקם מלך חדש על מצרים.

והנה היא רחמים בערך רחל, שהיא מאורות דאימא:

אמר שמואל, אפשר ג"כ לומר, כי להיות שמרע"ה זווגו עם לאה, לכן רמז ללאה, שחשב להכנס לא"י,

והם לא רמזו אלא לרחל, להזכיר זווגו של יהושע,

 

כי פני משה כפני חמהופני יהושע כפני לבנה.

 וכמו שדרשו חז"ל בספר הזוהר ההפרש שיש בין

 אלהינו לאלהיכם או אלהיך:

 

גם לכן רמזו בדבריהם ואמרו, עמלק יושב בארץ הנגב, ור"ת 'הים'ועל 'יד 'הירדן הוא הוי"ה,

כי הוא צירוף מורה על הדין,

כי זו"ן והם ה"ו, גברו על או"א, והם י"ה. ולא עוד,

 אלא שנוקביה גברה על זעיר,

שהיא אות ה' הקודמת אל אות ו', ושתיהם קודמים אל שתי אותיות י"ה. וזה מורה, כי החיצונים שהם הכנענים,

יתגברו על ישראל, הנרמזים באות ו', שהוא ז"א:

 

ואז ויהס כלב את העם אל משה, באומרו,

 שאדרבא בשם זה נוכל להם, וז"ש ויאמר

עלה בהוי"ה זו, הנרמזת בס"ת, נעלה' וירשנו' אותה' כי',

ס"ת הוה"י. שצרוף זה הוא דין גמור, כי הכל מהופך,

נקבות ע"ג זכרים, וג"כ ו"ה קודמים אל י"ה, ועי"כ נתגבר

 על הכנענים וירשנו אותה בכח הדין:

א"ש, עוד רמז להם מדת אדנ"י,

כי הוא יכול' נוכל' לה' והוא לל"ה,

אחד משמות שם בן ע"ב,

 והוא כמספר אדנ"י, וה"ס דינא דמלכותא דינא:

אז השיבו הם, כי לגבי הכנענים יהיה רחמים ולא דין,

 

ולכן נרמז שם הוי"ה ביושר. וזש"ה,

 ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה,

ארץ אוכלת ושביה יא כל 'העם,

ר"ת יהו"ה ביושר. אז אמר הקב"ה להם,

כי כדברי כלב כן הוא,

כי לגבי הכנענים יתנהג עמהם בדין הגמור,

ואלו הם לא חטאו כלם, היו יורשים אותה,

 

אבל עתה, יועיל זה לכלב לבדו. וז"ס בפסוק

 ועבדי כלב עקב היתה וגו',

 ס"ת של שמה' וזרעו' יורישנה' והעמלקי' צרוף הוה"י,

שהוא דין גמור, כמ"ש נקבות ע"ג זכרים:

אמר שמואל, גם נרמז צרוף אחר, והוא הוי"ה בשני ס"ת, שמה' וזרעו' ור"ת וס"ת 'יורישנה' הרי י"ה:

 

עוד נוכל לפרש בדרך פשט, עניין ויקרא משה להושע בן נון.

 כי סבת תפלתו עליו בדוקא הוא,

לפי שהם היו יודעים נבואת אלדד ומידד,

שהוא משה מת, ויהושע מכניס לארץ,

 ויחשבו המרגלים, כי יבלבל עצתם,

ויסתור דבריהם בפני משה וישראל, לתועלתו,

 להכניסם לארץ. ואולי יתיעצו בהליכתם להרגו,

 

 ולכן התפלל משה עליו, יה יושיעך מעצת מרגלים,

 כלומר שלא יתייעצו להרגך. בזה יובן הפסוק באמרו,

 ויהס כלב את העם, ולא הוזכר יהושע כלל,

לפי שהיו אומרים לו לתועלתך אתה מכוין, משא"כ בכלב:

 

אמר שמואל, הואיל נפק מפומיה דרב זלה"ה,

נוכל לומר שאפשר לדון את המרגלים לכף זכות,

 למה שהוציאו דבה על הארץ,

כדי שלא יכנסו ישראל לתוכה.

להיות ששמעו נבואת אלדד ומידד, משה מת יהושע מכניס,

לכן טוב להרוג את יהושע,

וגם לגרום שלא יכנסו ישראל לארץ, וישאר משה חי וקיים,

לכן אמר משה, יה יושיעך מעצת מרגלים. או זיל לאידך גיסא,

 שמא יאמר האומר בפועל גמור ובמעל שלח משה את יהושע

עם המרגלים, כי גלוי לפניו בנבואה היה,

כי עתידים כלם למות, ולכן מקנאתו בו ממה שנתנבאו אלדד ומידד,

משה מת ויהושע מכניס,

 

לכן שלחו כדי שימות עם המרגלים במגפה, ויד לא תהיה בו,

לכן הקדים להתפלל עליו, מה שלא עשה כן עם זולתו,

ואמר יה יושיעך מעצת מרגלים,

 ותלך לשלום ותחזור לשלום:……………..סימן י"ד:

 

ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר:

נודע הוא, כי ג' הויו"ת, ע"ב, ס"ג, מ"ה, הם זכרים,

וכלם בז"א דכורא. ובכל הוי"ה מאלו, יש מ"ב אותיות,

שהם, ארבע אותיות הפשוטות, יהו"ה.

ועשר אותיות המלוי, כזה, יו"ד ה"י וי"ו ה"א,

ע"ב. יו"ד ה"י וא"ו ה"י,

 ס"ג. יו"ד ה"א וא"ו ה"א,

מ"ה. וכ"ח אותיות מלוי המלוי, כזה,

יו"ד וי"ו דל"ת,

ה"י יו"ד,

 וי"ו יו"ד וי"ו,

 ה"י יו"ד, בשם ע"ב,

 וכן בס"ג, וכן במ"ה. והנה ג"פ מ"ב אלו,

הם נמשכים אל המלכות, ונגדל כחה, ונעשית אדנ"י,

בבחי' אחוריים מרובעות פשוטות, העולה קכ"ו, כזה,

 א',

א'ד,

אד'נ'

 אדנ"י.

ולפי שתכלית מלויו, הוא כ"ח אותיות של מלוי המלוי,

 לכן כל המ"ב אתוון נקראים כ"ח אדני,

ע"ש כ"ח אותיות המלוי:

עוד יש בחי' אחרת בהגדלת שם אדנ"י, והוא,

כי הנה שם אדני בפשוטו,

הם ד' אותיות הפשוטות, אדנ"י. ובמלואו י"ג.

(אמר שמואל, נ"ל טעות קולמוס, וצ"ל ובמלואו י"ב, שאם באמת מונה י"ג אותיות, כיצד אומר אח"כ, ובמלוי מלויו ל"ד אותיות, סך כלם חמשים אותיות, והנה ד' וי"ג ול"ד עולים נ"א אותיות, לכך צ"ל ולומר ובמלואו י"ב אותיות, כזה, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד).ובמלוי מלויו ל"ד אותיות, כזה,

 אל"ף למ"ד פ"א,

דל"ת למ"ד ת"ו,

 נו"ן וי"ו נו"ן,

יו"ד וי"ו דל"ת,

 סך כלם חמשים אותיות. והנה מספר זה הוא,

בהיות אות ת"ו שבמלוי הנזכר, חסירה יו"ד, כזה ת"ו,

כמו שהצגתי לפניך. ואז היא דל ואביון, אספקלריא שאינה מאירה. אבל בהיותה מליאה ונגדלת, כזה תי"ו, אז יש ל"ה אותיות במלוי מלויו, ועי"כ סך כלם יהיו נ"א אותיות.

 

 והנה בחי' מלוי המלוי הוא הנקרא כח אדני, לשתי סיבות,

 האחד הוא, כי היות בו מלוי שני למלוי

הא', הוא הוראת תוספת כח.

השנית הוא, ע"ש ההוי"ה שמלוי המלוי שבה הם כ"ח אותיות,

לכן כל שאר מלוי המלוי שבשאר השמות,

נקרא כח ה' על שמו. ונמצא, כי

בהיות י' יתירה באות תי של מלוי המלוי, הנקרא כח,

הנה הוא נגדל כחו, ועי"כ יש בכל בחינותיו נ"א אותיות,

וזהו יגדל נא כ"ח אדנ"י. והנה אות י' זו, היא בחי' עליונה,

 כמו שיתבאר, ולכן עם היותה ממלוי המלוי, מצטרפת עם המלוי, ואז הם במלוי י"ג אותיות, וד"ל אותיות במלוי המלוי, וזהו מלת יגדל, י"ג, ד"ל. כי ע"י ההגדלה, יהיה י"ג ד"ל:

הגהה אמר שמואל, אפשר שמפני הדרשה הזאת, כתב מורי ז"ל למעלה בתחלת הדרוש, וז"ל, ובמלואו י"ג אותיות, ירצה, י"ב אותיות המלוי, ואות י' הנוספת בהי"ו של מלוי המלוי, ולמעלתה הגדולה מתחברת עם י"ב אותיות המלוי, ונעשים י"ג:

גם לסיבה זו, י' דיגדל היא י' רבתי כנודע, להורות כי היא בחי' עליונה כמו שנבאר. גם להורות, כי אות י', היא אשר נגדלה ונתוספה.

 וענין אות י' זו, היא בחי' הכוחין עילאין משובחים, הניתנים לה בשבתות ובימים טובים, ואז נגדלת, ונעשית נ"א אותיות. ובימי החול היא חסירה, ואינם רק חמשים אותיות כנזכר,

ושכחתי עניינם. אך יו"ד זו רומזת אל המוחין ההם. ונלע"ד שעניינו הוא כי בהתמלאות מלוי המלוי עם י' זו, יהיו בה ל"ה אותיות, שהם בגימטריא יו"ד ה"י, שהם תרין מוחין חו"ב שבנקבה כנודע, כנלע"ד:

 

עוד ירצה ועתה יגדל נא כ"ח אדנ"י כאשר דברת לאמר וגו'. הנה שתי הידים העליונים. הם הנקרא כח.

כמש"ה (קהלת ט' י'),

כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה.

 וכן כתיב (שמות ט"ו ו') ימינך ה' נאדרי בכח. והטעם הוא,

 

 כי בכל יד יש י"ד פירקין בחמשה אצבעותיו,

כי לכן נקרא שמה יד. והנה ב"פ י"דהם בגימטריא כ"ח,

 והוא סוד ג' שמות, יהו"ה, אלהינ"ו, יהו"ה,

 הנזכר בפסוק שמע ישראל וכו'.

ותמורתם באלפ"א בית"א, כוז"ו, במוכס"ז, כוז"ו.

 ובהם יש י"ד י"ד אותיות, כמנין כ"ח.

 

והענין הוא, כי ע"י מעשים הטובים, יגדל כח ה' הנזכר:

וז"ס (דברים ל"ב י"ח) ותשכח אל מחוללך(ישעי' נ"א י"ג)

ותשכח ה' עושך. כי כשהם זכאים, נעשים ש"ת כ"ח למעלה. ובהפך ח"ו, ת"ש כ"ח העליון:

א"ש, נלע"ד, שהענין הוא, כי ע"י מעשים טובים של התחתונים, שעושים בידיהם למטה, מוסיפים כח בידים העליונים הנז"ל, בסוד באלהים נעשה חיל. ומ"ש ונעשה ש"ת כ"ח למעלה, כפי הפשט הוא, שנעשו האותיות כסדרן, ש"ת, בסוד שת בן אדה"ר, ע"ש שממנו הושת העולם. ואם להפך ח"ו, נעשת האותיות בסוד תשר"ק, ונקרא ת"ש כ"ח העליונים:

עוד ירצה, כי ת"ש באתב"ש, הוא אותיות א"ב, ויהיה הענין א"ב כ"ח, האב העליון יש לו כח גמור, בסוד (תהלים ס' י"ד), באלהים נעשה חיל, שמוסיפין ישראל כח בגבורה. ואם לאו ח"ו, מתישין כח של מעלה ח"ו, בסוד ותשכח אל מחוללך,

 כמ"ש חז"ל במדרש ילקוט. וז"ל, ותשכח אל מחוללך,

אל שמוחל לך על כל עונותיך.

 בשעה שישראל עושים רצונו של מקום,

 הם מוסיפים כח וגבורה, שנאמר ועתה

יגדל נא כח אדני.

ובשעה שהם מכעיסים אותו כביכול,

צור ילדך תשי, הרי רמזו רז"ל כל מ"ש בפסוק

ועתה יגדל נא כח ה'. (ע"כ מזולתו):

השארת תגובה