פרשת שמות סודות ימות המשיח מלחמת גוג ומוג

    פרשת שמות בזוהר   סעיף צ"ו עורך ומגיש: רבי דוד קורן,

 מאמר  ימות המשיח בדורנו 

ספר שמות הוא הספר השני המקושר

לספירת החכמה, והוא הכלי של כתר,   וכבר למדנו, כל שם הוא כלי,

וסוד פרשת שמותשהנשמה יורדת לעולם שלנו   הנקרא מצרים, על מנת לתקן את ניצוצות הנשמה,  שכולנו חלקים של הנשמה של האדם הראשון,    

הפרשה בזוהר מדברת על מלחמת גוג ומגוג,   ותיקון חטא האדם הראשון, ואתן לכם שעור מיוחד על סודות גוג ומגוג,     וביאור מהאר"י הקדוש על סוד הגליות,וימות המשיח,

 

מאמר: ביאת המשיח    זוהר שמות צו'

........

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,       קרן אור ללימודי הקבלה

.....::::::.....

ואלא דברי הזוהר:

סעיף צ"ו רבי'  שמעון  נשא  את  ידיו  ובכה,ואמר 

 אוי  למי  שיקרה  באותו  זמן 

ואשרי  חלקו  של  מי  שיקרה  ויכול  להמצא  באותו  זמן,   

 

ומפרש,   אוי  למי  שיקרא  באותו  זמן ,

הוא, משום  כשיבא  הקב"ה  לפקוד  את  האילה,(הנשמה)

שהיא  השכינה,  יסתכל  מי הם העומדים  עמה,

ובכל אלו  הנמצאים  עמה, 

ויסתכל  בכל  המעשים  של  כל  אחד  ואחד

ולא  היה  נמצא  צדיק, שכתוב. ואביט  ואין  עוזר.

 וכמה  צרות  על  צרות  יהיו  לישראל,

 

סעיף  צ"ז, אשרי  מי  שיקרה  וימצא  באותו  זמן,

משום  שאותו  שיתקיים  בזמן  ההוא  באמונה. 

 יזכה  לאור  ההוא  של שמחת  המלך:

ועל  זמן ההוא כתוב,  וצרפתים  כצרוף  את הכסף 

ובחנתים  כבחון  את  הזהב.

 

סעיף  צ"ח:  אחר  שהצרות  האלו  מתעוררים  על  ישראל

וכל העמים  ומלכים יתייעצו  יחד  עליהם 

ומעוררים  כמה  גזירות  רעות,

וכולם  בעצה אחד  באים  עליהם,

ותבאנה  צרות  על  צרות

 והאחרונה  משכחת  את  הראשונה.

 

אז  יתראה  עמוד  האש עומד  ממעלה  למטה  ארבעים  יום,

 וכל  העמים  שבעולם  יראו  אותו,

 

סעיף צ"ט:  בזמן  ההוא  יתעורר  מלך  המשיח 

 לצאת  מן  גן  העדן,  ממקום  ההוא  שנקרא 

 קן  צפורויתגלה  בארץ  הגליל. 

 

וביום  ההוא  שהמשיח  יצא  לשם

 יתרגז  כל  העולם

 וכל  בני  העולם  יתחבאו  בתוך  מערות 

 ובבקעות  שבאבנים  ולא  יחשבו  לנצל

 ועל  זמן  ההוא  כתוב,  ובאו  במערות  צורים ובמחלות עפר 

מפני  פחד  ה'  ומהדר  גאונו בקומו  לערוץ  הארץ.

........

 

ק) מפני פחד ה', זהו הרגזה של כל העולם. ומהדר גאונו,

זהו משיח. בְקוּמוֹ לַעֲרוֹץ הארץ. הוא כאשר יקום המשיח,

 ויתגלה בארץ הגליל, משום שהוא

מקום הראשון שנחרב בארץ הקודש ע"י אשור,

שמשום זה יתגלה שם תחילה לכל מקום,

ומשם יעורר מלחמות על כל העולם .

 

קא) ואחר ארבעים יום, שהעמוד יקום מארץ לשמים

לעיני כל העולם והמשיח יתגלה,

 

יקום מצד מזרח כוכב אחד המְלַהֵט בכל הצבעים.

וז' כוכבים אחרים מסבבים לכוכב ההוא.

ויעשו עימו מלחמה בכל הצדדים,

ג' פעמים ביום, עד שבעים יום. וכל בני העולם רואים .

 

קב) ואותו כוכב יעשה עימהם מלחמה

בלפידי אש הלוהטים ומנצצים לכל צד,

ומכה בהם עד שבולע אותם בכל ערב וערב.

וביום חוזר ומוציא אותם.

 

והם עושים מלחמה לעיני כל העולם. וכן בכל יום ויום,

עד שבעים יום. לאחר שבעים יום, יתגנז כוכב ההוא,

ויתגנז משיח, עד י"ב חודש.

ויחזור עמוד האש כמקודם לכן. ובו יתגנז המשיח,

ועמוד ההוא אינו נראה .

 

קג) לאחר י"ב חודשים, יעלו את המשיח בתוך עמוד ההוא

אל הרקיע, ושם יקבל תוקף ועטרת המלכות.

 

וכשיורד לארץ, יתראה שוב אותו עמוד האש,

כמקודם לכן, לעיני כל העולם. ו

 

אחר כך יתגלה המשיח, ויִקָבצו אליו עמים רבים,

 ויעשה מלחמות בכל העולם.

 

ובזמן ההוא יתעורר הקב"ה בגבורתו לכל עמי העולם,

ומלך המשיח יהיה נודע בכל העולם,

וכל מלכי העולם יתעוררו להתחבר יחד, לעשות עימו מלחמה .

 

קד) וכמה מפריצי ישראל יתהפכו לחזור אל הגויים,

ויבואו עימהם לעשות מלחמה על מלך המשיח.

 

אז יחשך כל העולם חמישה עשר יום.

ורבים מעם ישראל ימותו בחושך הזה.

וע"כ כתוב, הנה החושך יכסה ארץ .

.............................

 

קה) פתח ואמר: כי ייקרא קַן ציפור לפניך. וגו'

מקרא הזה בארנו אותו, והוא אחד ממצוות התורה הגנוזים,

 ויש בו סודות התורה גנוזים, באלו ל"ב שבילים של התורה .

 

קו)  אמר רבי שמעון  לרבי אלעזר בנו,

בזמן שיתעורר מלך המשיח,

כמה אותות וניסים אחרים יתעוררו בעולם.

 

בוא וראה:  בגן עדן התחתון יש מקום אחד גנוז ונעלם, שלא נודע. והוא מרוקם בכמה גוונים. ובו גנוזים אלף היכלות נחמדים,

ואין מי שיכנס בהם, מלבד המשיח, העומד תמיד בגן העדן .

 

קז) וכל הגן מסובב ממרכבות רבות של הצדיקים,

משיח עומד עליהם,

ועל כמה צבאות ומחנות של נשמות הצדיקים אשר שם.

 

ובראשי חודשים ובימים טובים ובשבתות

נכנס המשיח במקום ההוא, שבו גנוזים אלף היכלות,

להשתעשע בכל היכלות האלו .

 

קח) לפני ולפנים מכל אלו, אלף היכלות הגנוזים,

 יש מקום אחד נעלם וגנוז, שאינו נודע כלל. ונקרא עדן.

ואין מי שיכול להשיג אותו.

 

והמשיח נגנז בחוץ, סביב לאותו מקום,

עד שנגלה לו מקום אחד, שנקרא קן ציפור.

והוא מקום שמכריז עליו ציפור הזה,

 המתעוררת בגן עדן בכל יום.

..............................

 

פירוש וביאור הסולם,

דע כי ג' חכמות הן: הבן זאת  למשך כל הלימוד,

 

א. חכמה עליונה של אור ישר,

שחכמה זו נסתמה מששת ימי בראשית.

וע"כ אין בה שום ידיעה ומושג אפילו למשיח. ועליה אומר כאן, שיש מקום אחד נעלם וגנוז, שאינו נודע כלל. ונקרא עדן.

ואין מי שיכול להשיג אותו. והמשיח נגנז בחוץ, סביב לאותו מקום.

 

ב.  הם סוד הבינה שחזרה ונעשתה חכמה,

 שמחכמה זו נמשכים כל המוחין, ובה עצמה אין השגה,

רק למשיח בלבד. ועליה אומר כאן,

 

שיש מקום אחד גנוז ונעלם, שלא נודע.

והוא מרוקם בכמה גוונים. ובו גנוזים אלף היכלות נחמדים,

ואין מי שיכנס בהם, מלבד המשיח.

 

ג. הוא,  חכמה שבמלכות, וחכמה זו בלבדה המושגת

אל הצדיקים הגדולים שבעולם.

 

והיינו רק מכללות ג' קווים שבה. וקו שמאל שבה,

שורש כל החכמה שבה, נקרא קן ציפור.

ציפור, היא שם החכמה שבמלכות.

 

קן, היא המקום שמשם נגלה החכמה. ועליה אומר כאן,

עד שנגלה לו מקום אחד, שנקרא קן ציפור.

 והוא מקום שמכריז עליו ציפור הזה,

 המתעוררת בגן עדן בכל יום.

שהשפעת החכמה בייחוד נקראת כרוז, ולא דיבור,

 

 משום הדינים הנמשכים ממנה.

כי החכמה אינה מתגלית, אלא בגזר דין.

 וכשמתלבשת בחסדים, מתגלה החכמה לצדיקים

שבגן עדן בכל יום

.....:::::::::.....

קט) ובמקום ההוא, שנקרא, קן ציפור, מְרוּקָמים בבגד,

המכונה (פורפירא דמלכות) בגדי המלכה,

 

צורות שלכל העמים שנאספו על ישראל להרע להם.

 נכנס המשיח במקום ההוא, ונושא עיניו,

ורואה את האבות, שנכנסו בבית אלקים החָרֵב,

 

עד שרואה את רחל שדמעתה על לחְיה.

והקב"ה מנחם אותה ואינה רוצה לקבל תנחומים,

כמ"ש, מֵאֲנה להינחם על בניה.

 

אז המשיח מרים קולו ובוכה ומזדעזע כל גן העדן.

וכל אלו הצדיקים שהם שם, גועים ובוכים עימו .

 

קי) געה ובכה פעם שנית, ונזדעזע הרקיע שעל הגן,

ואלף וחמש מאות ריבוא מחנות מלאכים עליונים,

 עד שמגיע המשיח לכיסא העליון.

 

אז רומז הקב"ה לאותו ציפור, ונכנסת אל הקן שלה,

 ויושבת אצל המשיח, וקוראת מה שקוראת, ונֵעור מה שנֵעור.

.......................

 

פירוש וביאור בעל הסולם,

.....::::::.....

יש ב' מיני קול:

א. מבחינת המסך של מלכות, שאינו ממותק בבינה.

 זהו שאומר: משיח הרים קולו ובכה, וכיוון שהוא ממידת הדין, ע"כ אומר, ויזדעזע כל גן עדן, אפילו בקו ימין שבגן עדן.


ב. שכבר מסך המלכות ממותק בבינה,

 שאז יוצא הסיום החדש של צמצום ב, הנקרא רקיע.

והוא בכייה השנייה, שלא נזדעזע כל הגן אלא קו שמאל,

וחצי השמאלי של קו האמצעי,

המכונה אלף וחמש מאות ריבוא. אלף נקראים,

 

מטעם היותם חכמה. ריבוא, להיותם מלובשים בחסדים.

 ואז עולה משיח אל  הבינה.

 

כלומר שהקב"ה , שממשיך לה הארת החכמה,

ונבחן שהציפור, שהוא המוחין של חכמה,

חוזרת אל הקן שלה,

ויושבת אצל המשיח, כדי להשפיע בו החכמה,

 

ואז קוראת מה שקוראת, כדי להמשיך החכמה,  דהיינו

בקול של בינה,  דהיינו, שנעוֹרוּ המוחין של חכמה.

 

קיא) עד שמתוך כיסא הקדוש, שהוא בינה, הנקרא ג' פעמים,

היינו  ג' הקווים בזה אחר זה,

 

אותו קן ציפור והמשיח, וכולם עולים למעלה, לבינה,

והקב"ה משׁביע אותם, להעביר מלכות הרשעה מן העולם

ע"י המשיח, ולנקום נקמת ישראל,

ולהמשיך כל הטוב שעתיד הקב"ה לעשות לעמו.

 

 וחוזרים אותו קן ציפור והמשיח למקומם,

וחוזר המשיח ונגנז בקן ציפור, כמקודם.

 

 

עד עתה ביאר רבי שמעון בחינת המשיח בזמן הגלות.

ואומר ששורשו הוא מסביבת העדן, ששם נגנז תחילה. וכשנִיתקנו העולמות, והקן ציפור, המלכות מבחינת החכמה 

ומבחינת והגְזַרא של  דין,  כנ''ל,  נגנז המשיח בו.

 

ובשבתות ויו"ט עולה המשיח עם קן ציפור לבינה,

 ומקבלים ג' קווים של בינה. וכו'

 

ומכאן ואילך מתחיל לבאר סדר התגלות המשיח,

 כשבא לגאול את ישראל.

 

כי אינו ראוי לגאול את ישראל

בטרם שימשיך הג" ראשנות  של

הג" ראשנות  , החסרים

בקן ציפור וחסרים לעצמו,

המכונות נשמה, חיה, יחידה.

 

 שמתוך שישראל אינם כדאים לגאולה, נמשכים לעולם,

בכל פעם שימשיך הקו שמאל, דינים קשים ומָרים.

כי אין לך אור שלא יהיה נמשך בג' קווים כנודע,.

 

ועתה מתחיל לבאר סדר הגילוי של אור נשמה

 מג"ר של ג"ר. (מסעיף קט"ו) ואילך

 מבאר סדר הגילוי של אור החיה.

ומסעיף )  קכ"א ואילך, סדר הגילוי של אור היחידה.

 ואח"כ מבאר סדר התגלות המשיח לתחתונים.

 

קיב) בזמן שיתעורר הקב"ה לתקן העולמות,

שיאירו אותיות השם בשלמות.

יוד, שלך השם, שהוא חכמה,

תאיר בה', שהיא בינה.

ואו, של השם  תפארת,

יאיר בה' תחתונה, מלכות.

ויהיה י"ה בשלמות אחד עם ו"ה.

 

כלומר, יתעורר כוכב אחד נורא, תפארתת המכונה נורא,

במסך של חיריק שבו. באמצע הרקיע, להיותו קו אמצעי.

כעין ארגמן, שכולל כל הצבעים,

( ארגמן רשת תיבות אוריאל רפאל גבריאל מיכאל נוריאל,)

 

כן הוא כולל כל ג' הקווים. לוהט ונוצץ ביום, באור החסדים,

הנקרא יום. לעיניהם של כל העולם,

גם באור החכמה, המכונה עיניים.

....................

 

קיג) ויקום שלהבת אש אחת, מצד צפון, מקו שמאל.

 שבשעה שממשיך החכמה מלמעלה למטה,

נהפך אורו לשלהבת אש. בתוך הרקיע.

 

 ויעמדו זה כנגד זה ארבעים יום.

כי השלהבת, שהיא מקו שמאל,

מפריד עצמו מכל אחת שב חכמה "בינה  תפארת ו"מלכות

שבקו האמצעי.

 שכל אחת כלולה מעשר ספירות, והן ארבעים.

ויבהלו כל בני העולם לסוף ארבעים יום.

דהיינו  בספירה הסופית, מלכות של מלכות.

 

יעשו מלחמה הכוכב והשלהבת לעיני כל.

ותתפשט השלהבת בשריפת אש בתוך הרקיע מצד צפון.

 

כלומר, שתתפשט להמשיך חכמה מקו שמאל

גם במלכות של מלכות, שעוד לא נמתקה במידת הרחמים, שמשם מקבל הקו האמצעי,

שהוא הכוכב, את המסך לנקודת החיריק שלו.

 

ונמצא בזה, שחושבת לבלוע את הכוכב לגמרי.

שתבטל את המסך שלו, ויתבטל הקו האמצעי.

וכמה שליטים ומלכים ואומות ועמים, יבהלו מהתגברות השלהבת.

 

קיד) אז יעלה הכוכב לצד דרום, שהוא קו ימין ואור החסד.

ויחזרו החסדים להאיר בעולם,

שבזה ישלוט על השלהבת, והשלהבת תבלע מעט מעט ברקיע

מפני הכוכב, עד שלא תֵראה כלל.

 

אז יעשה הכוכב אורחות ברקיע בי"ב גבולים,

שימתיק המסך במידת הרחמים, שנקרא אורַח.

וכשג' קווים שבו יכללו בכל אחת מחו"ב תו"מ,

הנה ג' פעמים ארבע הוא י"ב אורחות.

 

ויעמדו אלו האורות ברקיע י"ב יום.

כי אפילו המלכות עצמה אינה מאירה רק בג' קווים חג"ת.

אבל מלכות שבה אינה מאירה. וע"כ אינם אלא י"ב אורות.

 ובזה נשתלם המשיח בנשמה של ג"ר.

 

קטו) כשירצה להמשיך הארתם לאחר י"ב יום, למלכות,

 יחרדו כל בני העולם ממידת הדין שבמלכות,

ויחשך השמש בחצי היום,

כמו שנחשך ביום שנחרב בית המקדש,

 

עד שלא יהיו נראים שמים וארץ. ויתעורר קול אחד

ברעם וזיקים ממידת הדין שבמלכות, ותתחלחל הארץ

 מאותו הקול, וכמה צבאות ומחנות ימותו מחמתו.

 

קטז) ויום ההוא, שהוא המלכות  כנ''ל,

 יגרום שיתעורר בעיר רומי הגדולה, בינה של קליפות,

 שלהבת אש, מדין של שמאל,

 בקול ההוא שיתעורר בכל העולם, מדין שבמלכות,

 

כלומר,  שאלו ב' מיני דינים יתחברו יחד.

 וישרוף הרבה מגדלים והרבה היכלות.

 וכמה מגדלים יפלו וכמה רוזנים ושרים יפלו ביום ההוא.

 וכולם, כל הדינים, יתקבצו עליה להרע.

 וכל בני העולם לא יוכלו להינצל.

 

וכל זה הוא הכנה להשתלמות המשיח באור החיה

של ג"ר, כנודע, שהאחוריים קודמים לפָּנִים.

......................

 


קיז) מיום ההוא עד י"ב חודש. כלומר, עד שיתוקנו הארת י"ב גבולים גם במלכות, כי בז"א נקראים י"ב יום,

ובמלכות נקראים י"ב חודש.

 

יתייעצו כל המלכים, ויגזרו כמה גזירות,

וכמה שְׁמָדוֹת על ישראל ויצליחו בהן.

 

אשרי הוא מי שיִקָרֵה שם, בימות המשיח,

אשרי הוא מי שלא יִקָרֵה שם,

שינצל מהדינים הללו, וכל העולם יהיו במבוכה גדולה.

 

קיח) לסוף י"ב חודש, אחר שיתוקנו י"ב האורות במלכות,

יקום שבט מישראל, שזהו מלך המשיח,

שיתעורר בתוך הגן עדן, וכל הצדיקים יעטרו אותו שם,

 ויחגֵרו אותו כלי זיין באותיות רשומות של כלי השם הקדוש.

 

קיט) וקול יתפוצץ בענפי העצים שבגן,

וקורא בכוח, ואמר,

התעוררו קדושים עליונים, קומו מפני המשיח,

הנה הזמן להתחבר אישה בבעלה, דהיינו  תפארת ומלכות.

ובעלה, תפארת, רוצה לנקום בשבילה נקמות בעולם,

ולהקים אותה ולנער אותה מעפר .

 

קכ) אז יקומו כולם, ויחגרו אותו כלי זיינו כמקודם.

אברהם מימינו, יצחק משמאלו, יעקב מלפניו,

משה רועה הנאמן, מעל כל אלו הצדיקים,

הולך ורוקד בגן עדן. ובזה נשתלם המשיח באור החיה של ג"ר.

.....................

 

קכא) כיוון שהמשיח נתתקן על ידי הצדיקים בגן עדן,

יכנס כמקודם במקום קן ציפור ,

ורואה שם צורת חורבן בית המקדש,

ואת כל הצדיקים שנהרגו בו.

 אז לוקח משם עשרה לבושים, והם נקראים עשרה לבושי קנאה,

 ויהיה נגנז שם ארבעים יום, שאינו מתגלה כלל.

 

קכב) לסוף ארבעים יום, יתעורר קול אחד,

 ויקרא מתוך כיסא העליון, בינה,

את קן ציפור עם מלך המשיח, שנגנז בו.

 

ואז מעלים אותו למעלה.

והקב"ה רואה את מלך המשיח, שמתלבש בלבושֵי נָקָם

וחוגר כלי זיינו, לוקחו ונושק אותו על ראשו.

 

קכג) אז נרעדים ג' מאות ותשעים רקיעים,

ורומז הקב"ה לרקיע אחד מהם,

שהיה גנוז מששת ימי בראשית,

 

והוציא,  מהיכל אחד שברקיע ההוא כתר אחד

מפותח וחקוק בשמות הקדושים. בעטרה זו נתעטר הקב"ה,

כשעברו ישראל את הים,

לקבל נקמה מכל רכבי פרעה ופרשיו,

והעטיר את הכתר למלך המשיח.

..............................

ביאור הדברים  מפי בעל הסולם,

 

כי המסך הממותק בבינה מכונה רקיע. ולהיותו נמשך מבינה,

יש בו ד' בחינות חו"ב תו"מ, שבכל אחת מאה ספירות.

 

אמנם כיוון שהמלכות חסרה מהם, (מלכות של מלכות,)

 ע"כ אין בהם אלא שלוש מאות ותשעים רקיעים.

ועשרה רקיעים שבמלכות נגנזו מששת ימי בראשית,

כלומר מעת שנתקן התיקון של צמצום ב'.

אז מזדעזעים ש"צ רקיעים.

מחמת שהגיע התיקון למלכות דמידת הדין,

ומפחדים מפני דיני המלכות.

 

וזה שנאמר, לרקיע המלכות של מדת הדין,

 שהיה גנוז מששת ימי בראשית, .

והוציא מהיכל אחד שברקיע ההוא כתר אחד.

כי חיסרון מלכות שבכלים גורם חיסרון אור הכתר באורות.

 ועתה שנתקנה המלכות, חזר אור הכתר לרקיע.

 

 ובעת קריעת ים סוף, שרצה הקב"ה להטביע קליפת מצרים,

באופן שלא יוסיפו ישראל לראותם עוד עד עולם,

נתעטר הקב"ה במלכות במידת הדין הזו.

 

 ועתה שמלכות זו נתקנה, ונגלה אור הכתר שבה,

 נְטָלָה הקב"ה והעטיר את הכתר למלך המשיח.

 ובזה נשתלם מלך המשיח באור היחידה של ג"ר,

 אבל רק בו"ק של יחידה.

................

 

קכד) כיוון שמשיח נתעטר ונתתקן בכל אלו התיקונים,

לקח אותו הקב"ה ונשקו כמקודם. מי ראה,

המרכבות הקדושות ומחנות מלאכים העליונים,

שמסבבים אותו ונותנים לו מתנות ומחמדים רבים, והוא יתעטר מכולם.

 

קכה) נכנס שמה בהיכל אחד, ורואה כל המלאכים העליונים,

הנקראים אבלי ציון.

הם הבוכים על חורבן בית המקדש ובוכים תמיד,

והם נותנים לו לבוש מלכות אדום, לעשות נקמות.

אז הקב"ה גונז אותו באותו קן ציפור,

ונסתר שם שלושים יום. שהוא הכנה לקבל ג"ר של יחידה.

.

 

קכו) לאחר שלושים יום שנעלם באותו קן ציפור ,

 ירד מעוטר בכל התיקונים מלמעלה ומלמטה,

כמה מחנות קדושים סביבו,

 ויראו כל העולם אור אחד תלוי מן הרקיע לארץ.

ויעמוד שבעה ימים, חג"ת נהי"מ שבמלכות

שמאיר אפילו במלכות שבמלכות.

 וכל בני העולם יתמהו ויבהלו ולא ידעו כלל.

חוץ מאלו החכמים שיודעים בסודות אלו. אשרי חלקם.

 

קכז) וכל אלו שבעת הימים יתעטר בארץ, במלכות,

 באותו קן ציפור כמ"ש,

כי יקָרֵא קַן ציפור לפניך, שסובב על מלך המשיח, המתעטר בקן ציפור , במקום קבורת רחל, העומד בפרשת דרכים. ומתוך שהמשיח מעוטר גם באור מלכות דמלכות,

הראוי לקיבוץ גלויות, ע"כ יבשר לה זה,

וינחם אותה. ואז תקבל תנחומים.

 מה שאין כן מקודם לכן נאמר,

מאנה להינחם על בניה כי איננו.

והיא תקום ותנשק את המשיח.

 

קכח) אח"כ יקום אור ההוא מאותו המקום, מקבורת רחל,

ויִשׁרה בעיר  ירחו עיר האילנות,

וע"כ בכל עץ זהו ירחו, שהיא עיר התמרים,

אשר יהושע לא יכול לתקן אותה לגמרי.

 

 ועל כן  אמר יהושע , ארור האיש לפני ה',

אשר יקום ובנה את העיר. וגו'

 

להיותה נמשכת ממידת הדין שבמלכות של מלכות.

 

 ועתה המשיח יתקן אותה באור ז' הימים.

או על הארץ, זו ירושלים, חיצוניות המלכות.

 ויהיה גנוז באותו האור בקן ציפור י"ב חודשים.

 

קכט) לאחר י"ב חודש יהיה אותו האור זקוף בין שמים וארץ,

ויִשׁרה בארץ הגליל,

ששם היה התחלת הגלות של ישראל, גלות אשור.

 ושם יתגלה המשיח מאותו האור של קן ציפור ושב למקומו.

 

ובאותו יום תרעד כל הארץ כמקודם, מסוף השמים עד סוף השמים.

ואז יראו כל העולם, שנגלה מלך המשיח בארץ הגליל .

 

קל) ויתקבצו אליו כל אלו שעסקו בתורה, שנקראים בנים.

והם מעטים בעולם, ובזכות תינוקות של בית רבן,

 

 יתחזק כוחו של משיח להתגבר. וזהו סוד  אפרוחים שבכתוב,

 והאֵם רובצת על האפרוחים או על הביצים.

אם לא נמצא אלה,

הנה היונקים, שיושבים בחיק אימותם ויונקים,

 

 כמו שאומר הכתוב: , גְמולֵי מחלב עתיקֵי משדַים.

 או ביצים שבכתוב,

כי בשביל אלו שורה השכינה עם ישראל בגלות.

 

קלא) כי מעטים חכמים, הנקראים בנים, בעת ההוא.

והאם (בינה) רובצת על האפרוחים או על הביצים,

לא תיקח האם על הבנים. כי בנים אינם נמצאים אז,

ולכן לא תיקח האם, השכינה.

 

והמשיח יתעכב עד י"ב חודשים אחרים.

ואחר כך יבוא בעלה,  ז"א, ויקים אותה מעפר,

כמ"ש, אקים את סוכת דוד הנופלת.

 

 

קלב) ביום ההוא יתחיל מלך המשיח, ויקבץ הגלות

 מסוף העולם עד סוף העולם,

 כמו שאומר, אם יהיה נִדַחֶךְ בקצה השמים.

מיום ההוא, כל האותות והניסים והגבורות,

 שעשה הקב"ה במצרים, יעשה לישראל,

כמ"ש, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

 

 

קלג) אמר רבי שמעון  בני  אלעזר: כל אלו הדברים

תמצא בסוד של שלושים ושניים שבילי החכמה

 של השם הקדוש. וכל עוד שניסים אלו לא יתעוררו בעולם,

לא יהיה נשלם השם הקדוש, ולא תתעורר האהבה,

 

כמ"ש, השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות. בצבאות,

זהו מלך המשיח, שנקרא צבאות. או באיילות השדה,

 

זהו שאר הצבאות והמחנות שלמטה.

אם תעירו ואם תעוררו את האהבה,

זהו ימינו של הקב"ה, ספירת החסד, שנקראת אהבה.

 

עד שתחפץ, דהיינו  ההיא  ששוכבת לעפר,

שהיא השכינה שבגלות,  שיהיה רצון המלך בה. צדיק יהיה,

מי שיזכה לאותו הדור. צדיק הוא בעולם הזה,

צדיק הוא בעולם הבא.

 

קלו)  אמר רבי שמעון: הרי הערותיי בסוד האותיות

של השם הקדוש בסוד ההתעוררות שלו,

של הקב"ה, אל בניו. אבל עתה יש לי לגלות,

 

מה שלא ניתן רשות לאדם אחר לגלות,

אלא זכות של דור הזה יקיים העולם עד שיבוא מלך המשיח.

אוי מי יקום אז, במה שאני רואה שהגלות יהיה נמשך, מי יכול לסבול.

......................

קלז)  אף הוא רבי שמעון קם ואמר:

 ה' אלוקינו בְעָלוּנוּ אדונים זולָתך לבד בך נזכיר שמך.

במקרא הזה יש סוד עליון בסוד האמונה. ה' אלוקינו,

זאת היא ההתחלה של סודות העליונים, חכמה ובינה,

שמשם כל האורה יוצאת להדליק את כל הנרות.

 

כלומר, שכל המוחין של זו"ן ועולמות בריאה יצירה ועשיה

 יוצאים מחכמה ו"בינה, הללו, הנקראים הויה אלוקינו.

ושם תלוי כל סוד האמונה, הנוקבא.

כמ"ש, ויִבן ה' אלקים,

 שהם חכמה ובינה, . את הצלע, הנוקבא, הנקראת אמונה.

 

קלח) בעלונו אדונים זולתך. פירושו: כי אין מי שישלוט על עם ישראל רק שם העליון הזה, ה' אלוקינו. ועתה בגלות שולט עליו צד האחר.

 

קלט) לבד בךָ נזכיר שמֶךָ. שהשם הקדוש, הנוקבא,

היא כלל של כ"ב אותיות,

 וע"כ היא נקראת את, שרומז על כ"ב האותיות מא' עד ת'.

וכנסת ישראל, הנוקבא, אינה מתברכת

אלא מתוך שם הזה, בך, ז"א,

שכולל בתוכו ג"כ כ"ב אותיות, כמספר בך,

 

כמ"ש, אשר נשבעת להם בך.

וכן, בך יברך ישראל. כי בך ארוץ גדוד.

שכל אלו רומזים על ז"א. ובזמן שהשלמות נמצאת,

לא היו נפרדים ז"א ונוקבא זה מזו,

ואסור להפרידם זה מזו, אישה מבעלה,

לא בהרהורים ולא בהזכרה, בשביל שלא להראות פירוד.

 

 ועתה, בגלות נמצא פירוד, כי מתוך הצרות הבאות עלינו

בכל עת ועת, אנו עושים בזה פירוד,  להזכיר שם הנוקבא

לחוץ מבעלה, ז"א, משום שהיא שוכבת לעפר.

והיינו לבד בך נזכיר שמך,

..................

 

פירוש בעל הסולם,

...:::::...

 

הנהגת העולם היא תמיד ע"י הנוקבא. וכשמחוברת עם בעלה ז"א,

יש לה ממנו כל עונג וכל טוב להשפיע לעולם.

ואז נבחן שהתחתונים, הזכאים לשפע הזה,

גורמים זיווג הנוקבא עם בעלה ז"א.

 

אבל בזמן הגלות, כשאין התחתונים ראויים לשפע הגדול,

 אלא מקבלים מהנהגת הנוקבא צרות ועינויים קשים,

נבחן שאנו התחתונים עושים פירוד בין ז"א לנוקבא,

והנוקבא היא לבדה, לחוץ מז"א, והיא שוכבת לעפר.

 

 כי בהיותה בלי זיווג עימו, נמשכים ממנה כל הדינים הקשים לעולם, שמחמת זה היא שפלה ומשופלת עד עפר.

 וכמ"ש, והיינו לבד בך נזכיר שמך.

אשר שמך, הנוקבא, תהיה מחוברת בך, ז"א.

ואז יהיה בעולם כל השלמות והטוב .

                 שיעור מיוחד משנת תשנ'ו  1996 בקרן אור ללימודי הקבלה

.                                              ……….,,,,,,,…………….,,,,,,………….

                                אני דוד מבקש מרבי שמעון שיעזור לי עד כמה שאפשר  

                   לחבר אותי ואתכם אחי ואחיותיי ותלמידי, למודעות חדשה ולהסתכלות נאורה 

על כל הנושא שנקרא מלחמת גוג ומגוג והשואה במשך כל הדורות 

וכוח הניו נאצים ההולך ומתרבה בעולם. 

 

מהוא שורש המילה נאצי???

על פי מילון אבן שושן,

המילה נאצי. מלשון נועץ, ומחלל כבוב חברו,

נועץ נאצה נאצי,

כמו הציפור נץ נועץ על הטרף, נועץ ולא מרפה.

 

הפרשה מדברת על שורש הנצי,

ב,יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא 
אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.

ב,יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ,

אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל.

וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּיםוַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ.

וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ

שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ–הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר
כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ 
אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.

ב,טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה,  וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה,

 וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.

 

משה שהוא שורש כל נשמות ישראל,
 שגדל כנסיך בבית פרעה.

מבין, יש גוי מצרי, ויש יהודי, שתי שורשים שונים, 
משה  מרגיש את היהודי  שהוא שורש נשמתו,

אז הוא הורג את המצרי שהוא הקליפה.

על מנת לשחרר את הנשמה של היהודי מהמצרי,

 

אבל למחוורת הוא רואה שני עברים, נצים זה בזה,

אחד מבזה את רעהו ולא מרפים אחד מהשני,

 

ומשה שלא מבין איך שתי יהודים, שהם קרובי משפכה,   יש להם סבא משותף

איך אחד רוצה לחלל את הכבוד של השני,   ששניהם מאותו השורש,

והם בעצם בשורש הם מזיקים רק לעצמם,

כי הם שורש אחד,  ומשה מרגיש את הכאב, כי הוא כל השורש,

משה מרגיש צער ומגלה אכפתיות.

 

זה מה שאנחנו עד היום לא מרגשים, כעם היהודי,

מבזים ברש גלי למען האגו הפרטי שלנו, כל מנהיג,

כל אידיאל, כל תרבות, וניזונים מכוח של ביזיון בזה שאנו

מבזים את אחינו היהודים לעיני העולם,

 

שהאדם חי במסרת המודעות של הנפש , היא טומאה,
מוח הטמאה
. גורם לטמטום מה שנאמר ונטמאתם, בהם,   
מלשון טמטום.

שזה הוא מלחמת גוג ומגו. מלשון היגוי ומחשבה. ששורשו הוא

בעמלק הגיגי. שהוא שורש הערב רב בקרבנו,

 

אני חייב לציין    במפורש, שכל מה שנכתב במאמר הזה,

מדובר אך ורק על כוח של אינטליגנציה של מחשבה, שקשורה בערב רב,

 שהוא צופן לכוחהנאצי הקיים בעולם

שקשור למלחמת גוג ומגוג. שזה

(גי"מ 70) ע' אומות העולם,

כי אדם הראשון  היה כולל כל הנשמות,

והיה כולל כל העולמות. וכשחטא,

נפלו ממנו כל הנשמות ההם לתוך הקליפות,

הנחלקות לשבעים אומות,

 

כי זה לעומת זה עשה האלוקים, וחס ושלום לא מדובר כאן על שום אדם מאחינו היהודיים, שהם זרע קדוש, בסוד אתם בנים להוי"ה אלוהיכם, וגם לא על שום אומה או יצור   חי של מחשבת הבריאה,

  לכן אנו רוצים להבין את השורש ולטפל בבעיה מהשורש דרך הכוח של הזהר והקבלה, ולהבין פעם אחת באופן יסודי ומדעי   מה זה אינטליגנציה אנושית,

 האינטליגנציה שקיימת בכל יצור חי, ומה יעודה בעולם הזה. מהוא בורא. 

ומהי מחשבת הבריאה הקב"ה,   ומי מוציא לפועל את מחשבת הבריאה,

איך הכוחות ביקום שלנו פועלים, מי הוא   האלה"ים, והטבע   והברירה הטבעית, 

 

ואיך נוצר כוח נאצי בעולם שמביא רק שנאה   שואה   חושך הרס חורבן ומוות לעולם. 

אומנם עד היום מיליוני אנשים ופרשנים מנסים להבין את השואה,   אבל עד היום הכל השערות בגדר   של תעלומות ואגדות מבלי להבין את הסיבה והשורש.  

יכול להיות שלכולנו יש פחד סמוי מהאמת. 

 

אנחנו יודעים שלכל אחד יש אמת פרטית משלו.

אבל לאמתו של דבר.   אמת יש רק אחת, 

והיא נמצאת בעולם הרוחני. שהיא בפנמיות של כל אדם שהיא העולם הרוחני הנסתר של האדם.

 מה שנאמר אני ה' אלוהכם אמת.

והבורא נמצא בתוך כל   לב אדם.

 

החשיפה לאמת דורשת מהאדם המון אומץ ותעוזה. 

ובראש ובראשונה המון בשלות  נפשית  מסוימת. 

וכמו שכל אחד יכול להעיד על עצמו שהוא לא יכול להיחשף לאמת כלפי אחרים. 

לכן לא כולנו עדין בשלים מספיק על מנת להתמודד עם האמת האמיתית היחידה שקיימת בצורה כל כך גלויה  וחשופה בלי כיסוים ובלי מסכות ומלבושים,

של הזהר והקבלה שהיא תורת אמת,

כי אמת היא שלמות. ומי שעדין לא הגיע לשלמות עם עצמו.

 קשה לו להתמודד עם האמת. 

האמת יכולה לפגוע בפנמיות של האדם. 

כי האדם בנוי משני יצרים, טוב ורע.

"ואהבת את הוי"ה אלהיך בכל לבבך ובכלנפשך." 

 

כלומר שני הלבבות ושני הנפשות שהם שני היצרים של טוב ורע שהם נהפכים ליחידה אחת ואז אין פיצול בפנמיות ושני היצרים נהפכים למחשבה אחד. ומתחברים לשלמות שזה האמת שהיא אחד.

והמילה ואהבת, גי"מ 414 שהם פעמים אור= 207,

 אור לנפש יצר הטוב, 207

אור   לנפש יצר הרע, שהרע בקבלה ראשי תיבות רצוןעצמי. 

 

ששני היצרים של הנפש נהפכים ליחידה אחד,   האדם עולה לעולם הרוח

 עולם האמת שזה עולם הרוחני שמזין את הנפש והעולם הגשמי שלנו.   

 

וזה מצריך המון מאמץ והתעלות נפשית ולעלות למסגרת

 הרוחנית האמתית. לעולם הרוח שהוא מעל הנפש. 

 

וזה אומר שאותה המסגרת הרוחנית אמורה

 לנתק אותנו מהחשיבה הרגילה הרובוטית המוגבלת של

 הנפש הבהמית שיש בכל יצור חי.

כי אין הבדל בן  האדם לבהמה כל עוד הוא חי

במסגרת האינטליגנציה של הנפש,

 

ולמה זה כל כך חשוב?

על מנת לקבל דברים חדשים באמת מהעולם הרוחני.

 

לא כל אדם פתוח לקבל את האמת האמתית. 

בצורה כל כך פשוטה גלויה וקלה.

אבל הזהר והקבלה שנקראים תורת הנסתר  

מזמינים את כל מי שמעוניין לראות מה יש מעבר לוילון.

 התנאי: לשלוט על אותו יצר הרע בתוכנו,

שמפחד להתמודד אם האמת,

אין שום פחד ואיום ממחשבת הבריאה שהיא רק

חסד ואהבה, הפחד היחידי שקיים זה אותו אדם

 שהפנמיות שלו חשוכה, ולא מכיר שום מציאות.

וחי בפחד פרנואיה הזיות ודמיונות שזה תולדה ממנו.

 

ולא ממחשבת הבריאה. מי שרוצה להתחבר לחכמת 
האמת של צדיקים הזהר והקבלה נביאים אמת  של חכמה אלוהית, בצורה גלויה,  אתם  מוזמן להצטרף לאותם החברים
שמחוברים לפנמיות של התורה לאותו העולם האמתי שקובע לנו את הגורל והחיים.

   ברוך בואכם אחיי ואחיותיי  לעולם האמתרבי דוד קורן

 

 

מלחמת גוג ומגוג.

לפי ראות עיני הקבלה. לא מדובר על מלחמה שתקרה באחרית הימים. 

שיבוא איזה מנהיג נביא בדמות רודן ויחריב את העולם.

אלא על פי הקבלה מלחמת גוג ומגוג
עוסקת במלחמת המחשבה.

גוג ומגוג מלשון הגיגים הגיון היגוי ומחשבה,

ולכן תורת הקבלה שמנסה להסביר ללמד ולגלות את המשמעות הרוחנית של מלחמת גוג ומגוג.
אנחנו חייבים להבין שזה סותר כל תיאוריה אחרת המוכרת לנו עד היום

גוג ומגוג = 70.

אנו לומדים שהכלי של העולם הגשמי שלנו בנוי משבעת ימי הבריאה על שבע ספירות שהם שבעה כלים. שכל כלי יש בו את עשר הספירות בשלמות. לכן שבע כפול עשר שבעים.

 

האדם עצמו בנוי מ 70 כלים של רמות אנרגיה של רצונות שכל כלי של רצון יש לו מחשבה בפני עצמו. וזה נקרא ספירות ועולמות שהאדם מתקשר אתם דרך הכלי שלו. 
ולכן מכאן אנחנו למדים כשמדובר על     מלחמת גוג ומגוג. 
השורש בעצם של אותה מלחמה הוא האדם עצמו.

אבל אנחנו צריכים רגע לעצור ולהבין.     שאנחנו מדברים על אדם.

זה לא האדם שקם בבוקר עם חליפה ותיק 
והולך לעבודה, או לכל מקום אחר,


אלה מדובר על כוח האינטליגנציה הפנימית 
שמניע את האדם לעשות דברים, ואפילו גם דברים לא רציונליזם. 

כי לא פעם אדם עוצר ושואל את עצמו.  רגע למה עשיתי את זה? 
הרי אין שום הגיון במה שעשיתי. וגם בכלל לא מה שהתכונתי לעשות 


ואז אם נשאל מי הניע את אותו האדם לעשות 
את מה שעשה? 
נגד ההיגיון שלו?

הרי הוא פעל על פי כוח המחשבה  שלו בלבד.

וכאן בעצם הקבלה נכנסת כדי לעזור לאותו האדם. שמוצא את עצמו מבולבל מעצמו
ומתחיל לפחד מעצמו שאינו יודע 
מה קורה פנימה בתוך עצמו
 
מה מניע אותו. 
כי על פי ההיגיון של אותו האדם 
הכל היה צריך להיות בסדר,


וכאן אנחנו פתאום רואים שאותם החיים הקצרים 
שאנו באנו לחיות על פי 
הגיון מסוים. 
אנחנו רואים עם בה הזמן שהאדם מתבגר ורואה 
שבעצם החיים הם לא בהכרח 
הגיוניים.

והקבלה אומרת כל דבר שהוא הגיוני הוא לא אמתי 

ומה שהוא לא הגיוני אז הוא אמתי.

אבל מה זאת אומרת אמת והגיון?

מה היא האמת שכולם מחפשים? 
שאנחנו בקנאות ובמסירות נפש נלחמים למענה. 
רודפי הצדק והאמת שהאמת תצא לאור שכולם יראו.
או הגישוש אחר האמת שעדין נמצאת בכיסוי. 
ואז אנו בסבלנות מצפים שתתגלה 
בעתיד הלא ניראה לעין היום.


ולא במקרה כל האנושות יש להם המון שאלות

לכולם אפילו 
לאלהים לגבי האמת והצדק.


אבל מסתבר שלא תמיד יש לאדם כלים 
ואמצעים שאדם מפתח לעצמו, 
יכולים לעזור לו לגלות את האמת לאמיתה. 
והשאלה היא מי יודע מה היא האמת?

יש משהוא היום שיכול לקום ולהגיד
לכל האנושות אני יודע מה היא האמת?


אולי כן. אבל אנחנו נסתכל עליו בעיניים 
מאוד מוזרות וחשדניות.

ונגיד כן אתה מצאת את האמת שלך. 
אבל זו לא האמת שלי.


מסתבר: שהמונחים של האמת והערכים של המציאות ההגיונית כפי שאנחנו מנסים לחיות על פיהם אינם עומדים במבחן המציאות. מדוע?


כי מסתבר שהאמת שייכת לעולם הרוחני 
שהוא מעבר להגיון הלוגי הרציונאלי 
שלנו שאנו מכירים. 
שהם מעבר למוגבלות של חמשת החושים. 
שכל מה שרק אני חש ומרגיש אז אני מכיר.


לכן הקבלה נקראת חכמת האמת תורת הנסתר.למה?

כי היא פורסת לפנינו עולם שהוא 
מעבר לחמשת החושים 
ומחברת אותנו אל תודעה קוסמית אל כוחות של אינטליגנציה

שמניעים אותנו בצורה זו או אחרת 
כל יום ויום ובמשך כל שעות היום,

ואם נשאל את השאלה נו מתי תפרוץ 
מלחמת גוג ומגוג?

אני רבי דוד ברגע זה יכול לבשר לכם שהיא 
כבר פרצה לפני הרבה מאוד שנים.

וכולם בלי יוצא מהכלל כל האנושות כולם 
עדין נלחמים כל יום וכל שעה. 
בלי נשק, בלי מטוסים וטנקים וטילים, 
מבלי לשמוע רדיו לקרוא עיתון. 
או לצפות בטלוויזיה. 
במלחמה שקטה מלחמה קרה 
מלחמה פנימית בין עולם המחשבה של עצמנו.
מלחמה 
בין האור והחושך שבתוכנו. 
בין השמחה האושר והנאה לעוני עצבות ויאוש.

הקבלה מדברת על אור. 
והכוונה לתודעה ודעת אמיתית.
 
ולחושך בתור בורות וחוסר תודעה ודעת.

וכאשר מלחמת גוג ומגוג מוסברת בתורה ובזהר.

אנו עוסקים במלחמה הפנימית של כוחות אינטליגנציה פנימיים בתוכנו.

וכל אדם הוא חייל של אותה המלחמה
אם נרצה או לא נרצה. 
במלחמה הזאת אין משתמטים. 
אין סרבני גיוס כולנו חיילים.


השכינה נקראת המלכות
הכלי של העולם שלנו.
האינטליגנציה של הארץ שנקראת המלכות 
יש לה תיקון והיא צריכה להגיע לגמר תיקון 
ויש לה ידע ומחשבה משלה. 
לכן היא הזמינה אותנו לכאן.


עצם זה שנולדנו לתוך כדור הארץ 
התגייסנו לאותה המלחמה.
כל יום וכל שעה האדם עומד במבחן
 .

האם לשקר או לא לשקר
נלחם עם המחשבה. 
האם לרמות או לא לרמות
האם לגנוב או לא לגנוב.

האם לומר את האמת הפנימית 
שהיא נגד כל הגיון בפומבי. 
ואז אני שונה ויכול לחיות בנידוי. 
או לוותר על האמת הפנימית שלי 
ולהצטרף לחברה.
כי כך לימדו אותנו.
את הכביסה המלוכלכת שהיא האמת,
מכסים מתחת לשטיח.
בכל זאת כמו שאנחנו רובנו חיים ואומרים בסדר. 
מה אני חושב ומרגיש זה שלי. 
אבל כלפי חוץ אני זורם עם אותו העדר
 
שבראש העדר יש כביכול מנהיג שצועד לכיוון אחד 
שכולנו היינו שם ומכירים את הסוף המר.

הקבלה שהיא תורת האמת
היא בעצם חושפת לפנינו את רמת המודעות האנושית שנקראת מלכות. לאחר חטא האדם.

אבל מה זה חטא? מה גרם לחטא? מה היה לפני החטא
ואיך אנחנו חיים לאחר 
החטא.

ומה אנחנו צרכים לעשות על מנת לחיות שוב פעם 
עם המודעות של לפני 
החטא. 
שהיא האמת. היא הסיבה. של כל האמת.


כי אחרי 
החטא זו תוצאה. 
והתוצאה היא לא המציאות האמיתית.


לכן שמדובר על האמת האמיתית. 
האמת הפנימית של כל האנושות 
כולם וגם האמת של כל אחד ואחד מאיתנו היחיד.


ולכן שמדובר על מלחמת 
גוג ומגוג מלחמה פנימית
של כוחות אינטליגנציה שהוא הרצון  שקיימת בתוך כל אדם.

אינטלגנציות שקיימות בתוך כל אדם

מים אש אויר ועפר

שבאים ב.12 ערוצים של רמות כוח השפעה 
שהם 12
 המזלות שבונים את הכלי 
של המחזוריות של השנה. 
של כל האסטרולוגיה
 האנושית.

12 אותיות על המזלות.

7 אותיות על כוכבי הלכת.

3. אותיות על יסודות

ראה אסטרולוגיה קבלית וסוד האותיות

הדת החשוכה נגד הקבלה 
נגד 
הזהר ונגד האסטרולוגיה

כי הדת תקועה עמוק בבוץ של החטא 
והיא חיה את התוצאה של החטא 
ומנסה לעשות סדר בתוך כל הבלבול של טוב ורע.

והם חיים באשליה של עצמם,

שהם הגיעו למסקנה שהם הטובים והקדושים והטהורים.
ומי שלא דומה להם הוא רע הרשע והטמא.

לכן כל המלחמות היום בעולם הם מלחמת דתות,

 הדתות עוסקות במלחמה הפרטית שלהם,.

 

לא כך הקבלה,

הקבלה שעוסקת בערוץ אחר לגמרי 
בערוץ של עץ החיים. 
מה מקור החיים הסיבה לחיים.

להבדיל מין הדת שעוסקת בענף אחד מכל העץ. 
שהוא מנותק משורש העץ. 
וכל דת שהוא ענף מהעץ. 
חי בפרוד מהענף השני.

לכן יש לנו רק תורה אחת שהיא עץ החיים. 
ויש לנו אלפי דתות שכל אחד חי בפירוד מהשני.

גם אצלנו היהודים כל כך זרמים שונים שכולם חיים בהפרדה אחד מהשני.

והכוח העיקרי של הדת על מנת שיוכל לשלוט. 
רק בכוח הכפייה. 
של אמונה עיוורת דמיונית מיתולוגית של פחד והפחדה 

של סיפורי אלף לילה ולילה.   כל כך משעממים. 
לא פלא שאנשים היום לא רוצים לשמוע סיפורי 
תורה היסטורים של אגדה.

שיבוא פעם משיח ויוציא אותנו מכל הבוץ.
ויתנקם בגויים החילוניים.


הדת אוסרת על האדם לחשוב.

היא רוצה לכפות על כוח המחשבה שלו.

                   הקבלה אוסרת על האדם לא לחשוב

הדת אוסרת על האדם לשאול מדוע ולמה.

הקבלה אוסרת על האדם לא לשאול מדוע ולמה. 
אלה יותר נכון להפסיק לשאול ולחשוב.
מדוע? 
הקבלה עוזרת לאותם האנשים 
שמתחילים את אותו התהליך העכשווי שלהם 
מתוך מגמה לעורר מודעות חדשה לעצמם ו
גם לאותם האנשים שחיים בקרבתם.

ולכן האסטרולוגיה הקבלית שאנו

קרן אור ללימודי הקבלה 
פורשים לפניכם ידע נדיר
והיא שונה מכל לימוד שאתם עד היום מכירים.
 
אנו עוסקים בפנימיות הרוחנית בעולם המחשבה שמתרחשת בתוך כל אדם ובן מזל. 

את המודע ולמה. של תיקון

כלים שהם האותיות והשמות שמהם נברא העולם,

ולכן האסטרולוגיה הקבלית עוסקת בסיבה ובהשפעות

כוחות אליות מטפיזיות רוחניות שמשפיעות על ההתנהגות של האדם. 
למרות שכל אחד בין מזל אחר. 
אבל אם מגיע חודש אב מזל אריה. 
שהיקום משדר ליקום דרך האותיות ט'. כ'.
שיש להם השפעה שגרמה 
לשני חורבנות של בית המקדש
והיא משפיעה על כל בני האדם באותו החודש..
כולנו נהיה מושפעים 

אם לא נדע איך להכין את הכלי שלנו באותו החודש. 
נהיה מושפעים מהשפעה קוסמית 
למרות שרובינו לא ילידי מזל אריה.


וכך זה במחזור של כל השנה כולה. 
כל חודש יש השפעה אחרת ביקום 
שכל האנושות מושפעת מימנה 
לפי סוג תדר האותיות של אותו החודש והשנה.


על פי הקבלה כל אדם שנולד למזל מושפע 
על ידי האופי של המזל. 
ולכל אדם יש אופי שונה על פי תכונות המזל 
האופק ואותיות השם שלו.


ולכן כשאדם איננו מודע להשפעות הקוסמיות כל

 חודש של מזל אחר על החיים שלו.

הוא גם אינו יודע מדוע הוא פועל נגד 
האופי שלו. נגד הרצונות שלו 
מה הניע אותו להתנהג אחרת נגד 
האופי שלו. ואומר לעצמו 
זה לא אני.


הוא יכול להיות סתם עם הארץ 
ויכול להיות מנהיג, רב, רופא שר, 
ראש ממשלה או נשיא. 
אומר זה לא אני זה נגד האופי שלי.
והוא נלחם עם עצמו על חפותו.

מסתבר שהכוח של המזלות והכוכבים שהקבלה 
מדברת עליהם.

לא הכוונה על אותם גושי אבנים 
ועפר שמרחפים להם אי שם בשמים מסביב לשמש.


אלה המשמעות של המילה 
כוכב בקבלה.

המילה כוכב מתחלקת לשניים. 
כ"ו' – כ"ב' שהם שתי רמות אינטליגנציה. 
כ"ו הוא השם המפורש שהוא אנרגיה קוסמית 
רוחנית. שעינו נקלט בחמשת החושים המוגבלים שלנו.

כ"ב הם 22 האותיות ה- א' ב' העברי
שהם הכלים של העולם שלנו.שבונים שמות,
וכל שנה אותיות השנה משתנות. 
וכל חודש שתי אותיות משדרות לפי התדר של האות 
של אותו החודש והמזל.


וכל אדם השם שלו בנוי מאותיות
שהאנרגיה משפיעה בצורה שונה
לפי סוג הכלי.

אותם כוכבים גושי אבנים הם בעצם התגלמות גשמית 
אבל מדובר על אינטליגנציה קוסמית שמוזרמת בצורה 
של קרינה קוסמית על פני כדור הארץ. 
וגורמים לאדם להתנהג בצורה מסוימת 
לפעמים לפי טיב רצונו
אך גם לפעמים נגד אותו טיב רצונו.


ואז אם האדם לא מכיר את אותם הכוחות 
הוא נע ונד במלחמה פנימית. כמו מהמר. 
פעם כן הולך לו בחיים 
אומרים שיש לו מזל. המזל האיר לו.


ופעם לא, המזל בגד בו 
ואומר אין לו 
מזלוהמזל לא האיר לו.

פעם אדם מרוצה מעצמו מפנק את עצמו.

פעם מיואש מעצמו מזניח את עצמו 
מעניש את עצמו מסתגר עם עצמו 
והמצפון מתחיל להעיק עליו וגורם לו חוסר שקט חוסר מנוחה 
חוסר שינה רגשי אשם וכישלון. מפסיק לסמוך על עצמו
.

מחפש לו רב ויועץ שיחשוב במקומו ושימצא לו פתרונות

 לחיים כי הוא כבר לא יודע מה לעשות עם החיים.

זאת המלחמה של גוג ומגוג. האדם נקרע בפנימיות שלו
כל היום והלילה במשך החיים,

האדם היום עוסק במלחמה הפרטית שלו 
עסוק רק עם עצמו

שאין לו זמן אפילו לאשתו לילדים שלו. 
לחברים שלו.כל היום נמצא במלחמה.

גם שמגיע לבית,

הוא מביא את המלחמה הפנימית שלו לבית
והוא בא לכולם בטענות כולם אשמים מהכישלון שלו.

מחפש אשמים שעיר לעזאזל 
על מנת להשתיק את המצפון הפנימי שלו
כולם אשמים חוץ ממני.


הרי אני מכיר את עצמי אני חכם גאון יש לי תעודות

ותוארים, של דוקטור, תעודות של רב, מורה, מנהיג, שר,

 או נשיא,  לא יכול להיות שאני כזה כישלון.

ובצדק מי מוכן להודות שהוא כשלון?
אף אחד.

כי חוסר מודעות של האדם שחי במימד אחד של חיים חיצוניים ושל לחץ  

הזמן גשמי   ושאינו מודע למזג האוויר בעולם הזה 

גורם לו לצאת למלחמה חיצונית 
שהוא לא יודע מי הוא האויב הנסתר

ונלחם בכוחות חושך ואפלה האדם יחיה בחושך

ורק שהאדם ירצה לדעת באמת הוא ידע 
שהאויב מספר אחד של עצמו

הוא בעצמו שהוא כל החיים רק נלחם עם עצמו ובסוף

הורג את עצמו במו ידיו ובכח המחשבה בלבד


אני רבי דוד. שהבנתי שאני כשלון באיזה שלב של החיים.. 
לכן ביקשתי את העזרה של הזהר והקבלה מרבי שמעון.

ורבי' שמעון הוא מוכן לעזור לכל אדם 
שרוצה לקחת את גורלו בידיו ולשלוט בגורלו ובחייו
ולהתחיל לחשוב גם אחרת. 
כי היום 
ההיגיון כבר נמצא מזמן בפשיטת רגל.
ברוך בואכם לעולם הלא הגיוני 
אבל העולם האמיתי. באהבה: רבי' דוד קורן

זכור חוק לחם בזיון: הבסיס לכניסה לעולם הרוחני

פרשת שמות:

שער הפסוקים: האר"י

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

,,,,,,,,,,,,,,,,,

ויקם מלך חדש על מצרים

אשר לא ידע את  יוסף,וגו':

עניין גלות מצרים, צריכים אנו לבארו במקום הזה,

 ובו יתבארו פסוקים רבים מפוזרים מזה ומזה,

כבר נתבאר בפרשת ראה, במצות זכירת יציאת מצרים,

סיבת הגלות שגלו ישראל בין האומות מה עניינם.

 

ואמרנו, כי אדם הראשון היה כולל כל הנשמות,

 והיה כולל כל העולמות.

 וכשחטא, נפלו ממנו כל הנשמות ההם לתוך הקליפות,הנחלקות לשבעים אומות,

וצריכים ישראל לגלות שם בכל אומה ואומה,

ללקט שושני הנשמות הקדושות,

שנתפזרו תוך הקוצים ההם. וכמ"ש חז"ל במ"ר, למה גלו ישראל בין האומות,

כדי שיתוספו עליהם גרים וכו', והבן זה היטב:

 

גם נתבאר שם עניין גלות מצרים,

 כי אז רוב הנשמות ההם, או כולם,

שם היו מעורבות בין הקליפות, הנקראים מצרים.

 

ואמנם עניין בחי' הנשמות ההם בפרטות, מי היו,

 נתבאר בדרוש פסח ויציאת מצרים וע"ש:

ועתה נבאר עניינם בקצור, הנה נתבאר לעיל,

 בפסוק לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו,

 כי צפה ברוח הקדש,

שהיו ניצוצות קרי של נשמות קדושות,

שהוליד אדם הראשון בק"ל שנים הראשונים,

הנקראים נגעי בני אדם, ר"ל, אדם הראשון

וע"י ענוג שהיה מתענג בהוצאתם,

 בסוד (קהלת ב' ח') ותענוגות בני אדם

שידה ושידות, הם לילית ונעמ"ה וכו'. ונתהפכו ונעשונגעיםתמורת ענוגים.

 ולכן גיירם, ומהל אותם:

והנה העניין הוא, במה שנתבאר אצלינו,

בענין קין והבל בפרשת בראשית שרוב הנשמות באות,

מבחי' חו"ג המתפשטות בגופא דז"א,

 ולא מן הדעת עצמו.

אמנם הטפות הנזרקות ע"י שכבת זרע לבטלה,

הם מתאוות הזכר לבדו, שנתעורר דעתו אל הזווג,

והוציא הטפות ההם מלמעלה,

מן הדעת עצמו העליוןולא מצא את נוקביה

מוכנת לכך בעולם האצילות,

כי ירדה למטה ע"י הפגם, ואז יצאו לחוץ,

ולקחום הנקבות של הקליפות,

ונצטיירו בגופם והולידום, והם שדין ורוחין ולילין,

ונקראים נגעי בני אדם, כמבואר אצלינו באורך,

 בעניין הק"ש של זמן השכיבה, וע"ש היטב:

 

נמצא, כי כל אותם השדין ורוחין, שנבראו באותם ק"ל שנה

 שפירש אדם מחוה כנודע,

כולם נשמות עליונות קדושות מבחי' הדעת,

ונתערבו בקליפות,

וצריכות גלגולים רבים לצרפם וללבנםעד תוםחלאתם מהם, ע"י גלגולים רבים.

 

ולכן תמצא, כי לא נולדה אומת ישראל,

עד יעקב ואילך,

 כי כל רוב הנשמות היו מעורבות בקליפות,

והיו הולכות ומתבררות, ומתגלגלות מדור לדור,

ולא התחילו תיקונם, עד יעקב בחיר שבאבות,

שתקן את אדם הראשון וגם אז התחיל תקון בניו,

הם הנשמות הנזכר, והיו מתבררים והולכים בגלות מצרים,

עד שיצאו ישראל ממצרים:

וז"ס פסוק (דברים ד' ל"ד) או הנסה אלהים לבא לקחת

לו גוי מקרב גוי. וארז"ל, עם מקרב גוי לא נאמר,

אלא גוי מקרב גוי, והבן זה מאד,

כי היו ממש בתוך קרבם של הקליפות,  והיו גוים כמותם,

 ונצטרפו ונתלבנו ונלקהו מקרב הגוים ההם ממש:

 

והנה התחלת גלגולם היה בדור המבול,

 ולהיותם משרש המר ההוא,

שיצאו ע"י השחתת הזרע של נגעי בני אדם הראשון,

 לכן היו מורדים וכופרים בשי"ת,  

ועיקר חטאם היה בהשחתת זרעם על הארץ, וכמש"ה (בראשית י"ג)

כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. וז"ס (שם ו' ז')וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, הנאמר בדור המבול, לרמוז כי הם בחי' בני אדם הראשון

 עצמו, שיצאו בהשחתת זרעו באותם ק"ל שנים.

גם ז"ס (שם) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ,

ונודע כי המשחית זרעו נקרא רע, בסוד (שם ל"א ז')

ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה',

כנזכר בספר הזוהר בפרשת ויחי, כי ז"ס (תהלים ה' ה')

לא יגורך רע:

 

 

ונמצא, כי דור המבול שיצאו בהשחתת זרע אדם,

נקראים (בראשית ו' ה') רעת האדם ממש. גם זהו אומרו

ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי, לרמוז כי הם הם בחינת נשמות השחתת זרע אדם הראשון

 עצמו שנברא, והיה יציר כפיו יתברך ממש. וז"ש, (שם)

וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום,

כי כל תגבורת יצרם,

היה השחתת זרע הנקרא רע,

לפי שמשם נמשכו גם הם, ואז נמוחו גופם במבול,

תמורת טיפת רותחין של השחתת זרעם על הארץ.

וכמ"ש חז"ל ברותחין קלקלו וברותחין נדונו:

 

 

אח"כ נתגלגלו פעם ב' בדור הפלגה,

וגם הם הרעו כאבותם,

אך לא בהשחתת זרעוזש"ה, (בראשית י"א ה')

וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל

 אשר בנו בני אדם,

ודרשו בספר הזוהר ובמדרשי רז"ל, בני האדם ממש, זה אדה"ר,

לרמוז כי הם הם בניו ממש, שיצאו בהשחתת זרע:

 

אח"כ נתגלגלו פעם שלישית באנשי סדום,

ולכן נאמר בהם (בראשית י"ג י"ג)

ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד.

לרמוז, כי היו רעים מבחי' השחתת זרעו של אדם,

הנקרא רע כנזכר:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

ודע כי אני מסופק בזה, כי נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל,

כי ג' בחי' טפות השחתת זרע שיצאו מאדם הראשון,

כי בראשונה כשאכל מעץ הדעת,

 ונסת לקול הנחש, אז נתערבה זוהמת סמא"ל ונחש, שהם דכר דקליפה כנודע, באדם ואשתו,

 ואז השחית זרעו בקליפות,

וטרם נגמר יציאת כל הזרע ההוא לבטלה,

בא על חוה אשתו,

ואז נותן בה בחי' טפת זרע לבטלה,

 שהייתה עקירה מן הדעת. וגם טפה אחרת קדושה,

 ומב' בחי' אלו נולד קין, כלול מטוב ורע, כנזכר בזוהר.

 רע, מצד זוהמת הנחששהיא טפת השחתת הזרע.

וטוב, מטפה זרעיית דקדושה ממש, הרי ב' בחי'.

ועוד בחינה שלישית, היתה אחר שנולד קין והבל,

כי פירש אדם מאשתו

 והיה מוליד נגעי בני אדם ק"ל שנה,

 עד שהוליד לשתואז חזר בתשובה.

וכנגדם היו ג' דורות,

דור המבולודור הפלגהואנשי סדום.

זהו הנלע"ד ששמעתי:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

אבל מה שאני זוכר ודאי ששמעתי ממורי ז"ל,

הוא, כי נודע שהאדם הראשון  עבר על

שבע מצות שנצטווה,

 וכנזכר לרז"ל בחי' חטאים גדולים רבים אחרים,

 

והנה אחד מהם הוא, שחטא בגזל,

שנצטווה ומעץ הדעת לא תאכל, ואכלו בגזל,

שלא ברשותו יתברך שהיא בעל הגן. ובזה תבין,

למה נצטוו בני נח בז' מצות ההם,

 

אלא העניין הוא, לתקן מה שחטא אדם בכלם.

גם היה משחית זרעו, באותם ק"ל שנה כנודע.

 ולכן היו דור המבול משחיתים זרעם,

 וגם לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, כי אוחזים מעשה

 אבותיהם בידיהם. ושניהם נרמזו בפסוק זה, (בראשית ו' י"ב)

ותשחת הארץ לפני האלהים,

ותמלא הארץ חמס.

ותשחת הארץ הוא השחתת זרעם,

ותמלא הארץ חמס שהוא גזל:

וימח את כל היקום, זה קין,

שהיה תלוי ברפיון. וכמ"ש בפסוק זה,

כי היקום בגימטריא קין ע"ה,

 ואז נתקן קין גם הוא מבחי' השחתת הזרע הכלולה בו:

והנה מצינו ג"כ, שחטא אדה"ר הוא,

שכפר בעיקר, כנזכר בגמרא סנהדרין.

וכנגדם היו דור הפלגה, שבנו מגדל, וכפרו בעיקר, ורצו לעלות בקרדומות לרקיע,

להלחם בעיקרו של עולם, כנודע.

גם מצינו, שאדה"ר עבר על הדינים שנצטווה עליהם, כנודע כי היא אחת מז' מצות שנצטווה עליהם,

ועבר על כלם. וכנגד זה היו אנשי סדום מרשיעים

 במצוה זו, להעמיד עליהם דיינים זייפנים שקרנים,

כנזכר בתלמוד ובמדרשי רז"ל:

והנה אחר שנתגלגלו ג"פ בג' דורות הנזכר,

וכתיב (איוב ל"ג כ"ט)

הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר,

אז חזרו להתגלגל פעם רביעי במצרים, בבני ישראל, שהיו נולדים אז בדור הגלות ההוא,

ואז התחילו ליתקן:

ובזה יתורץ לך קושיא אחת גדולה,

שנתחבטו בה גדולי עולם, ואפילו בספר הזוהר,

 בפרשת שמות, שאל ר"א לרשב"י אביו,

טעם לגלות מצרים, למה היה הגלות ההוא.

 ועוד למה במצרים, יותר משאר ארצות.

 ועוד יש תוספת שאלה, והוא,

למה היה הגלות באופן השעבוד המכוער ההוא,

(שמות א' י"ג)

וימררו את חייהם בעבודה

קשה בחומר ובלבנים וגו':

והענין מבואר עם הנז"ל, כי נשמות אלו נטבעו בקליפות באומת מצרים, ולכן לפי שבתחלה בדור המבול חטאו בהשחתת זרעם, אשר לכן נמוחו אז בימי המבול מים רותחין, לכן גם עתה גזר עליהם פרעה,

(שם א' כ"ב)

כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו,

ולא גזר אלא על הזכרים,

לפי שהם חטאו בהשחתה הזרע, ולא הנקבות.

וכנגד מה שחטאו בגלגול דור הפלגה,

(בראשית י"א ד') הבה נלבנה לבנים,

 ונשרפה לשרפה, לבנות את העיר ואת המגדל,

לעלות ולכפור בעיקר להלחם בו,

לכן עתה נאמר במקומו הבה נתחכמה לו.

כנגד (שם) הבה נלבנה לבנים,

וימררו את חייהם, לבנות פיתום ורעמסס,

כנגד העיר והמגדל ההם:

 

ודע, כי ב' בחינות היו, כי יש נשמות שנתקנו לגמרי,ונתגלגלו בבני ישראלההם שבדור ההוא אחר

שירדו למצרים. ויש בהם נשמות, שלא נתקנו,

ונתגלגלו בבני המצרים עצמם,

אותם שמל יוסף, כנז"ל בפסוק (בראשית מ"א נ"ה)

לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. וזש"ה, ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל.

והנה תחלה קראם עם בני ישראל, ואח"כ ויקוצו מפניבני ישראל, ולא הזכיר עם.

ושאלה זו נשאלה בספר הזוהר בפרשת שמות.

 והענין הוא, כי הנה יוסף גזר מילה על אותם המצרים כנזכר. וגם יעקב אביו, ארז"ל שגם הוא היה מגייר גיורים במצרים, והם בחי' הנשמות הנזכר:

הגהה א"ש, נזכר זה בדברי רז"ל, בפסוק

וישב יעקב בארץ מגורי אביו

קרי ביה מגיורי אביו, שהיה מגייר גיורים,

כאבותיו אברהם ויצחק:

והאנשים האלה לא נתערבו עם שאר המצריים, והיו בעריהם נוהגים מנהג בני ישראל. וכמ"ש בפסוק (שמות מ"ז) ואת העם העביר אותו לערים, שהם אותם הגרים שקיימו מצות המילה, והפרישם בערים מיוהדות, והיו ניכרים משאר המצריים,

ולא היו מעורבים בהם. ופרעה ראה ב' בחי' אלו.

וכנגד הגרים,

 אמר הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו,

 כי הם בחי' הערב רב שעלו עם ישראל,

שהיו כפלי כפלים מישראל, כמ"ש רז"ל.

והם העם של בני ישראל,

ואינם בני ישראל עצמם, והם היו רב ועצום משאר המצרים, הנקרא עמו של פרעה, משא"כ בישראל,

 כנודע מפסוק ושלישים על כלו,

שהיו שלשים מצריים, כנגד כל אחד ואחד מישראל. וכנגד ישראל עצמם, אמר ויקוצו מפני בני ישראל, ולא נאמר מפני עם בני ישראל,

כי עיקר שנאתו היתה עם בני ישראל, שהם העיקר ולכן הבה נתחכמה לו לישראל עצמו,

 ועי"כ יתבטלו הגרים הנקראים עם בני ישראל.

והרי נתבאר טעם שעבוד וגלות ישראל בדור ההוא,

וגם למה היה במצרים, וגם למה היו אותם השעבודים, ואותם הגזרות המשונות. ובספר הזוהר פרשת תשא על פסוק כשושנה בין החוחים,

יש רמז גדול למה שביארנו:

יפרשת שמות תנ"ך

 

א,א וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה

אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. 

 א,ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה.  א,ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן. 

 א,ד דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר. 

א,ה וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב–שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם. 

א,ו וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא

א,ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ–בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם. 

א,ח וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶתיוֹסֵף. 

 א,ט וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. 

א,י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ. 

א,יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה–אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס. 

א,יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 

א,יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ. 

א,יד וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה–אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ. 

א,טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. 

א,טז וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. 

א,יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. 

א,יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן, מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. 

א,יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת:  כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. 

א,כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, לַמְיַלְּדֹת; וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד. 

א,כא וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים. 

א,כב וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  
כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן. 

ב,א וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. 

ב,ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. 

ב,ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. 

ב,ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ

ב,ה וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר; וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. 

ב,ו וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו–וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. 

ב,ז וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד. 

ב,ח וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד. 

ב,ט וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, הֵילִיכִי אֶת-הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי, אֶתֵּן אֶת-שְׂכָרֵךְ; וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד, וַתְּנִיקֵהוּ. 

ב,י וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן;

וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ

ב,יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. 

ב,יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ,

אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל. 

ב,יג וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ. 

ב,יד וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ

שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ–הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. 

ב,טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר. 

ב,טז וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן. 

ב,יז וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם. 

ב,יח וַתָּבֹאנָה, אֶל-רְעוּאֵל אֲבִיהֶן; וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. ב,יט וַתֹּאמַרְןָ–אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן. 

ב,כ וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. 

ב,כא וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה. 

ב,כב וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם:  כִּי אָמַר–גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. 

ב,כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה

ב,כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב. 

ב,כה וַיַּרְא אֱלֹהִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹהִים. 

ג,א וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ–כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. 

ג,ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ–מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ,

וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל.

 ג,ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה–אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה:  מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה. 

ג,ד וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה–וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. 

ג,ה וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ–כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא. 

 ג,ו וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב; וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה, פָּנָיו, כִּי יָרֵא, מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים. 

ג,ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו. 

ג,ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ–אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. 

ג,ט וְעַתָּה, הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי; וְגַם-רָאִיתִי, אֶת-הַלַּחַץ, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, לֹחֲצִים אֹתָם. 

ג,י וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה;

וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם

ג,יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים,

מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה;

וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.

ג,יב וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ:  בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה. 

ג,יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם;

וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.

ג,יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּהתֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם

ג,טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,

יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב,שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם;

זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.

ג,טז לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר:  פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת-הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. 

ג,יז וָאֹמַר, אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי–אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ. 

ג,יח וְשָׁמְעוּ, לְקֹלֶךָ; וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלְכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ. 

ג,יט וַאֲנִי יָדַעְתִּי–כִּי לֹא-יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַהֲלֹךְ:  וְלֹא, בְּיָד חֲזָקָה. 

ג,כ וְשָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וְהִכֵּיתִי אֶת-מִצְרַיִם, בְּכֹל נִפְלְאֹתַי, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ; וְאַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם. 

ג,כא וְנָתַתִּי אֶת-חֵן הָעָם-הַזֶּה, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן, לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם. 

ג,כב וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת-מִצְרָיִם. 

 

 

 

ד,א וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי:  כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה. 

ד,ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה, מזה (מַה-זֶּה) בְיָדֶךָ; וַיֹּאמֶר, מַטֶּה

ד,ג וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ;

וַיָּנָס מֹשֶׁה, מִפָּנָיו. 

ד,ד וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, שְׁלַח יָדְךָ, וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ, וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. 

ד,ה לְמַעַן יַאֲמִינוּ, כִּי-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם: 

אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

ד,ו וַיֹּאמֶר יְהוָה לוֹ עוֹד, הָבֵא-נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וַיָּבֵא יָדוֹ, בְּחֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג

ד,ז וַיֹּאמֶר, הָשֵׁב יָדְךָ אֶל-חֵיקֶךָ, וַיָּשֶׁב יָדוֹ, אֶל-חֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ,מֵחֵיקוֹ, וְהִנֵּה-שָׁבָה, כִּבְשָׂרוֹ. 

ד,ח וְהָיָה, אִם-לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ, לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן–וְהֶאֱמִינוּ, לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן. 

ד,ט וְהָיָה אִם-לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ–וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר, וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה; וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן-הַיְאֹר, וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת. 

ד,י וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: 

כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי.

ד,יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָםאוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר–הֲלֹא אָנֹכִי, יְהוָה

ד,יב וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר

ד,יג וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח

ד,יד וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי–יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. 

ד,טו וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, וְשַׂמְתָּ אֶת-הַדְּבָרִים בְּפִיו; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ וְעִם-פִּיהוּ, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן

ד,טז וְדִבֶּר-הוּא לְךָ, אֶל-הָעָם; וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים. 

ד,יז וְאֶת-הַמַּטֶּה הַזֶּה, תִּקַּח בְּיָדֶךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-בּוֹ, אֶת-הָאֹתֹת. 

ד,יח וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי אֲשֶׁר-בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם. 

ד,יט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְיָן, לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם: 

 כִּי-מֵתוּ, כָּל-הָאֲנָשִׁים, הַמְבַקְשִׁים, אֶת-נַפְשֶׁךָ. 

ד,כ וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדוֹ. 

 ד,כא וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה, רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה; וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם. 

ד,כב וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל

ד,כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ–הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. 

ד,כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. 

ד,כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. 

ד,כו וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת. 

ד,כז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַהֲרֹן, לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה; וַיֵּלֶךְ, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים–וַיִּשַּׁק-לוֹ. 

ד,כח וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ, וְאֵת כָּל-הָאֹתֹת, אֲשֶׁר צִוָּהוּ. 

ד,כט וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן; וַיַּאַסְפוּ, אֶת-כָּל-זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 

ד,ל וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן–אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה; וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת, לְעֵינֵי הָעָם. 

ד,לא וַיַּאֲמֵן, הָעָם; וַיִּשְׁמְעוּ כִּי-פָקַד יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת-עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ. 

ה,א וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר. 

ה,ב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה–מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל:  לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. 

ה,ג וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ–פֶּן-יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב. 

ה,ד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם. 

ה,ה וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, הֵן-רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ; וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם, מִסִּבְלֹתָם. 

ה,ו וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר. 

ה,ז לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים–כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן. 

ה,ח וְאֶת-מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם–לֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ:  כִּי-נִרְפִּים הֵם–עַל-כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ. 

ה,ט תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ-בָהּ; וְאַל-יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר. 

ה,י וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם, וְשֹׁטְרָיו, וַיֹּאמְרוּ אֶל-הָעָם, לֵאמֹר:  כֹּה אָמַר פַּרְעֹה, אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן. 

ה,יא אַתֶּם, לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן, מֵאֲשֶׁר, תִּמְצָאוּ:  כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם, דָּבָר. 

ה,יב וַיָּפֶץ הָעָם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ, לַתֶּבֶן.  ה,יגוְהַנֹּגְשִׂים, אָצִים לֵאמֹר:  כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן. 

ה,יד וַיֻּכּוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-שָׂמוּ עֲלֵהֶם, נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר:  מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן, כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם–גַּם-תְּמוֹל, גַּם-הַיּוֹם. 

ה,טו וַיָּבֹאוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּצְעֲקוּ אֶל-פַּרְעֹה, לֵאמֹר:  לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה, לַעֲבָדֶיךָ. 

ה,טז תֶּבֶן, אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ, וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ, עֲשׂוּ; וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים, וְחָטָאת עַמֶּךָ. 

ה,יז וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם, נִרְפִּים; עַל-כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיהוָה. 

 ה,יח וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ, וְתֶבֶן לֹא-יִנָּתֵן לָכֶם; וְתֹכֶן לְבֵנִים, תִּתֵּנוּ.   

ה,יט וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֹתָם–בְּרָע לֵאמֹר:  לֹא-תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם, דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ. 

 ה,כ וַיִּפְגְּעוּ אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם, מֵאֵת פַּרְעֹה. 

ה,כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט:  אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ. 

ה,כב וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה–לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי. 

                                                                                                           
ה,כג
 וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ,

הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ

ו,א וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה:  כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ

השארת תגובה