פרשת שמיני

י

הרצון האלוקי של האדם

להיות בני חורין

לצאת מעבדות לחרות,

 

השעורים של: רבי דוד קורן,   כ' בניסן, תשע"ג

 

בחרתי לשתף אתכם במחשוב ותאי

בסודות פרשת שמני, בניית המשכן,

 

התהליכים שאנו עוברים בחיינו מיום הולדנו, עד זקנה,

אנו רואים  שמיצינו וריצינו אין סוף רצונות,

וכל התהליך והשלבים שהכלי שלנו עובר בחיים,

 

רצונות הילדות שלנו, רצונות ההתבגרות שלנו,

בחלק מהחיים התפשטנו על אין סוף תחומים ורצונות,

בחלק מהם התגברנו, וחלק מהם התאכזבנו,

 

אבל כל החוויות והזיכרונות מלווים אותנו במהלך החיים,

כל אותם של המצבים שבחרנו להתפשט ולהתרחב,

ומצבים שהצלחנו להתגבר על כל אותם הרצונות שהצבנו  לנו כאתגר בחיים,

 

כמובן כל הדברים שעברנו בחיינו אי אפשר להבין

אותם דרך השכל שלנו, אלא כל אותם הזיכרונות

 והחוויות  אנו חיים אותם דרך הפנמיות שלנו,

שזה בעצם הרצון המוצפן שלנו, אותו רצון פנימי,

 

אבל לצערנו הרב אם הזמן, במהלך הדורות,

שנאלצנו לעבוד אם מחשבה מכאנית בעיקר בגלל

מצבים ואירועים שנאלצנו להגיב למציאות לפעמים

גם נגד טיב רצוננו  שהתפשטה והתגברה עלינו,

 

שבעל כורכינו לא נאלצנו להתייחס לרצוננו האמתי,

לאותו הרצון הרוחני האלוהי, ונאלצנו להתעסק

יותר ברצונות גשמיים, שהם רצונות זמניים, אבל

כולנו היום יודעים שלצערנו הם היו בעלי חלוף,

 

כלומר המחשבה והרצון הגשמית שכל פעם מתעוררת

 בנו  במהלך היום, אבל אותה הרצון למחוורת פתאום נעלם,

שזה בעצם היה רצון אשלייתי,

 

בגלל זה שהאדם מגיע לגיל מתבגר יותר במהלך החיים,

ורואה שהזמן והחיים והשנים  עוברים מעליו,

האדם מרגיש שכל העבר שהוא חי בה היה כמו חלום,

וכל אותם הרצונות והעקרונות שנילחם עברום, הם לא

מציאותיים, מדוע? כי הם לא היו רצונות אמתיים,

 

אבל האדם שמצליח להתחבר לרצון האמתי,

והרצון הרוחני האלוהי שבו,

הוא מרגיש שככול שהזמן עובר, הוא מתמלא יותר,

ולא רק זה, אלא הרצון שלו, הוא נמצא מעבר לזמן,

שהרצון שלו הוא נצחי,

 

זה לא הרצון הרובוטי שאתמול התעורר בגלל

יצר או דחף מסוים, והיום הוא נעלם, והוא מבין,

שהרצון של היום הוא קשור לרצון של אתמול,

והרצון שלנו האמתי, הוא גם קשור לרצונות של

הצדיקים, שהם רצונות נצחיים, שלא נעלמים לעולם,

 

זה סוד המשכן ביום השמני, כלי של בינה הנשמה,

שהיא גמר התיקון, שהיא הרצון האלוהי של האדם,

זה חג החרות, אפילו חרות ממלאך המוות,

בזכות של  שני הצדיקים

נדב ואביהו הבנים של אהרון הכהן,

שהם היו שלקולים נגד כל נשמות בני ישראל,

לכלי והרצון הזה אנו רוצים להתחבר,

שזכותם תגן על כול בית ישראל,

חג חרות ופסח כשר ושמח לכל בית ישראל,

מכל הצדיקים של הזוהר ומימני רבי דוד קורן,

קרן אור ללמודי הקבלה,

 

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

מאמר : וכמה שליחין אית ליה לקב"ה

עורך ומגיש: רבי דוד קורן.

 

חוקי הבומרנג של סיבה ותוצאה פועלים בעולמנו,

האדם שמגיע לעולמנו, הוא תוצאה של סיבה, והסיבה היא

התיקון וכל הקלקולים והקצרים מהגלגולים הקודמים,

 

לכן האדם בא לעולם שלנו רק עם החוויות והרישומים מהגלגול הקודם,

והאדם חייב לעבור חוויה שעבר בגלגול הקודם

על מנת לתקן את אותו התיקון,

 

אם האדם אינו מחובר לתסריט החיים שלו,

הוא כמו גוף בלי נשמה,  גוף הפקר שאין עליו פיקוד,

וכל אחד יכול להעיד על עצמו, שלא פעם,

האדם התנהג נגד טיב רצונו הרציונאלי, ההגיוני,

הדוגמא הנפוצה היום התאונות הדרכים,

 שהאדם בלי כוונה כלל דורס והורג אדם אחר,

האם זה במקרא, לא ולא,

זה גוף הפקר שמחשבת הבריאה השתמשה איתו,

בגלל סיבה ותוצאה, ההורג והנהרג, שיהיה להם תיקון

מהגלגול הקודם, יש על זה לימוד מעמיק מאוד בזוהר,

וגם בגמרה, על החוטב העצים שעפה לו הגרזן בשוגג ופגע בפלוני ונהרג,

והרי לכן דיון מהזוהר של חכמי אמת על הסוגיה הזאת,

מהוא הסוד והאלקים אנא לידו,

למביני עניין, באהבה: רבי דוד קורן

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

פרשת שמיני זוהר,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,

סעיף:א')  ויהי ביום השמיני, רבי יצחק פתח (מאיוב, לח')

ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלוקים,

אשריהם ישראל שהקב"ה נתן להם התורה הקדושה,

שהיא שמחת הכל, שמחת הקב"ה,

ומקום טיול שלו,  שכתוב,

ואהיה שעשועים יום יום,

 

וכל התורה היא שם אחד קדוש של הקב"ה,

ובתורה נברא העולם, שכתוב:

ואהיה אצלו אמון,

אל תקרא אמון: אלא אומן,

שהייתה כלי אומנות שלו לבריאת העולם,

 

 

סעיף:ב')  ובתורה נברא האדם, ז"ש

ויאמר אלוקים נעשה אדם,  שכתוב: לשון רבים,

אמר הקב"ה אל התורה,

 

רוצה אני לברא אדם,

אמרה לפניו, אדם הזה עתיד לחטוא ולהרגיז אותך,

אמר לה, אני ואת נעמיד אותו בעולם,

כי לא לחנם אני נקרא ארך אפים,

 

סעיף: ג')  רבי חייא אמרתורה שבכתב, שהיא ז"א,

ותורה שבעל פה, שהיא המלכות,

העמידו את האדם בעולם, זהו שכתוב,

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, שכתוב לשון רבים,

 

רבי יוסי אמר: זה נשמה מכאן,

את אשר כבר עשוהו, עשוהו ודאי,

דהיינו לשון רבים,  וזה הוא צלם ודמות

שנעשו לשניהם, את האדם, צלם דזכר,

שהוא ז"א הנקרא צלם,

דמות  בנוקבא, שהיא המלכות הנקראת דמות,

 

והטעם של המילה צלם נתבאר

(בהקדמת ספר הזוהר דף קפ"א ד-ה עיין שם,)

והמלכות נקראת דמות, שהיה מלשון דממה,

מטעם שאין לה מעצמה כלום,

אלא מה שמקבלת מז"א ונשמת אדם

נולדת מזווג ז"א ומלכות,  ע"כ נאמר בצלמנו כדמותנו,

 

וע"כ התחלת התורה היא ב',

שרומזת על ז"א ומלכותוהעמידוה

 

 

 

סעיף:ד')  רבי יצחק אמר:

מפני מה הב' פתוחה מצד

אחד וסתומה מצד אחד,  ומשיב:

 

אלא בשעה שאדם בא להתחבר בתורה,

הרי היא פתוחה לקבלו ולהשתתף עמו,

 

ובשעה שאדם סוגר את עיניו ממנה,

והולך לדרך אחר,

הרי היא סתומה מצד האחר,

כמו האות ב',  וכמו שנאמר:

 

אם יום תעזבני, יומיים אעזבך,

ולא ימצא פתח עד שישוב ויתחבר בתורה פנים בפנים,

ולא ימוש ממנה,

 

וע"כ התורה פותחת לקרא בני אדם

ומכרזת וקוראת אותם,

אליכם אישים אקרא וגו', וכתוב 

בראש הומיות תקרא

בפתחי שערים בעיר אמירה תאמר,

עיין המשך הסעיפים בזוהר עד י"ב,

 

רבי פנחס בן יאיר הוא  סבא של רבי אלעזר וחמו של רבי שמעון.

 

סעיף:יג')  פתח רבי אלעזר ואמר.

עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם.

בנים: כבר העמידו.

שהם חג"ת חסד גבורה תפארת שבזאיר אנפין

שהם בנים לחכמה.(אבא) ולבינה.(אמא)

 

בני בנים: אלו הם שאר הספירות  המלך.

כלומר. נה"ינצח הוד יסוד.

וכתוב בני ציון היקרים.  שהם ספירות .

נצח הוד ויסוד של זאיר אנפין

שמתחברים עם ציון.

שציון:  הוא ספירת יסוד שבמלכות.

 

כמו שאתה אומר. ותפארת בנים אבותם. שפירושו.

הבנים,  שהם חסד גבורה ותפארת  אינם מתעטרים

אלא באבות שהם חכמה ובינה. 

שהם אבות לחסד גבורה ותפארת.

 

מכאן למדנו. שהבנים חג"ת. אינם מתעטרים ואינם מושקים משיקוי הנחל. שהוא בינה.

אלא בזמן שהאבות. חכמה ובינה. מתעטרים ומתברכים. מן הכתר זה שנאמר ותפארת בנים אבותם.

 

סעיף:יד')  בעוד היו הולכים רבי פנחס בן יאיר ורבי אלעזר

הגיע זמן תפילה. ירדו  מהחמור והתפללו.

 

בעוד שהיו מתפללים  נכרך ונתקפל  נחש אחד

מסביב רגליו של החמור של רבי פנחס, נתבהל,

וגער החמור שתי פעמים.

אחר שגמרו תפלתם. אמר רבי פנחס.

 

ודאי צער הוא לבהמתי. ונענשה.

מחמת שביום זה הקדמתי ושפתותי היו דוברות בתורה.

והחמור העביר אותי במקום ששורה טנופת.

ועל כן. עתה מצערים אותה.

 

קמו וראו את הנחש קשור ברגלו של החמור.

אמר רבי פנחס: 

נחש נחש לך והכרך קשריך במדרון החור שלך.

בתוך כך ניתק הנחש מרגל החמור, ונפל חתיכות חתיכות.

 

סעיף:ט"ו')  ומה כל כך מדקדק בקב"ה עם הצדיקים.

אמר לו. ודאי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים. ושומר אותם. שרוצה להוסיף להם  קדושה על קדושתם.

ועתה. חמור זה, כיון שלא שמר הקדושה שלי. על כן נצטער. וזה הנחש היה שליח,

 

וכמה שליחים יש לקב"ה

ובכולם הוא עושה שליחותו. ואפילו בחיות השדה.

 

זה שנאמר  ויקרא: כו'): ושלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם.  ואפילו ביד עכו"ם. עובדי כוכבים ומזלות.

זה שנאמר: ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ.

 

 

סעיף:ט"ז')  ושואל. ביד ישראל עושה הקב"ה את שליחותו.

אמר לו כן.  כגון רשע על ידי צדיק.

אבל רשע בידי ישראל רשע אחר.

אינו עושה בו שליחותו.

חוץ מבזמן שהוא אינו מכוון בו.

 

זה שנאמר: ואשר לא צדה והאלקים אנא לידו.

אשר לא צדה.  הוא בדיוק.

שלא נתכוון להרוג אותו.

רק והאלקים אנה לידו.

 כדי לענוש את שניהם. את ההורג והנהרג.

 

 

סעיף:יז')  אמר רבי אלעזר. באיזה דרך עושה הקב"ה את שליחותו בידי אלו הנ"ל ובידי עכו"ם.

אמר לו רבי פנחס. ואביך לא אמר לך זה.

אמר לו עוד לא שאלתיו.

 

 

סעיף:יח')  פתח ואמר  מאיוב לד'):

 והוא ישקיט ומי ירשיע.

והוא ישקיט, הוא:

שבזמן שהקב"ה נותן שקט ושלוה לאדם

מי הוא. שיש לו רשות להזיק לו ולקטרג עליו.

 

ויסתר פנים ומי ישורנו.

 ובזמן שהוא מסתיר עיניו מלהשגיח עליו.

 מי הוא שישגיח עליו לשמור אותו, ולעשות לו שמירה,

ואז באים אלו השלחים הנ"ל ומזיקים לו.

ודרכו של הקב"ה בזה, הוא.

 על גוי ועל אדם יחד.

כלומר בין לעולם כולו. ובין לעם אחר. ובין לאחד בלבד.

 

 

סעיף:יט')  ומפרש דברי:  בוא וראה 

בזמן שמעשי בני אדם טובים למטה.

מתעוררת עליהם מלמעלה ימינו של הקב"ה. 

 אז מתעוררים כמה אוהבים.

כמה שומרי העולם.

 כמה שומרי האדם.

מימין ושמאל לשמרו.

הן מצד החסד  והן מצד הגבורה,

ואז נכנע השמאל (הדין) ואינו יכול לשלוט,

 

ובזמן שמעשי בני אדם אינם טובים למטה,

מתעורר עליהם צד השמאל שהוא דינים.

 וכל אלו הבאים מצד שמאל. כולם מתעוררים, 

וכולם נעשים שליחים להרע לבני אדם.

 

כי אלו שעברו על דברי תורה כולם רשומים בפניהם,

וניכרים לאלו המתעוררים מצד שמאל.

 

 

סעיף:כ')  ומשום זה החיות ועכו"ם וכל אלו הבאים מצד שמאל, כולם נקראים שלחים אל אלו הרשומים בפניהם.

כנ"ל, ומתעוררים אליהם.

 

וישראל אע"פ שאין מעשיהם טובים.

כולם באים מצד ימין.

ומשום שנכנע הימין ע"י מעשיהם הרעים, של הרשומים בפניהם.

 

על כן שולט עליהם השמאל,

 וכל אלו הבאים מצד שמאל.  ועל כך.

השליחות היא ביד החיות ועכו"ם וכל הדומה להם.

שהם מצד השמאלולא בידי ישראל.

שאע"פ שהוא רשע. הוא בא מצד ימין.

שצד הזה נכנע על ידי מעשיהם.

 

 

סעיף:כא')  וישראל רשע שנפל בידי ישראל רשע אחר.

הוא רק בזמן שהרשע לא נתכוון להרגו.

שאז אינו מטעם שליחותו.

אלא משום שיענשו שניהם ויקבלו עונש לטהר אותם.

 

אמר רבי אלעזר, מאין לנו זה. אמר לו רבי פנחס.

הם בימין ולא נתדבקו

בשמאל ולא נתערבו בו לעולם,

כי ישראל הם שניהם.

ועל כך לא יוכל להיות שליח של השמאל.

 להעניש למי,

וע"כ בזמן אחר כלומר בזמן שהישראלים  הרשעים מתכונים להרוג. נעברו מן העולם.

 

סעיף:כב')  אמר רבי אלעזר, מאין לנו זה.

שאם ישראלים רשעים מתכוונים להרוג הם נעברים מהעולם.

 

אמר לו רבי פנחס.  בוא וראה: מספר שופטים. כ')

מן פלגש בגבעהשבני גבעה היו רשעים.

 לא רצה הקב"ה שיתעוררו להענישם רשעים אחרים מבני ישראל,

 

ועל כך מתו כל הפעמים שמתו, במלחמות הראשונות,

עד שכל הרשעים שנתעוררו להענישם מתו ונאבדו

ונשארו הצדיקים ביותר.  שעשו הדבר בדרך האמת.

 

 

ואע"פ שהם צדיקים, בשעה שהעולמות שקולים כאחד.

שעולם התחתון הוא מתנהג כעין עולם העליון.

לא ניתן הדבר.

אלא למי שניתן, כלומר: רק לאותם הבאים משמאל, שהם  החיות ועכו"ם.

כי בשעה שהעולם התחתון מתנהג כעין העליון,

אין הענפים של ימין יכולים להיות שלחים למעשי השמאל,  להרוג ולהעניש,

 

כי למעלה לא יתחלפו הדברים לעולם.

בזמן ההוא של המלחמות בפלגש בגבעה לא היו נמצאים העולמות שקולים יחד.

זה כעין זה.

ועל כן הצדיקים יכולים להעניש ולהרוג אף על פי שלא יהיה כזה למעלה.

 

סעיף:כג')  ועל כך רשעי ישראל אל רשעים אחרים,

אינם שלוחי המלך.

שהרי אינם באים מצד שמאל.

 

משל לבני אדם שחטאו למלך,

נתעורר השוטר אליהם לתפשם ולהענישם,

לאותם שחטאו למלך.

קם חכם אחד, מבני העיר.

ונתערב בין בני השוטר  שהם העוזרים של השוטר,

נשא השוטר עיניו וראה אותו.

אמר לו מי נתן אותך אצלנו, ואין אתה מאותם שחטאו למלך. הרי אתה תענש בתחילה. לקחו אותו והרגוהו.

 

 

סעיף:כד')   כך ישראל באים מצד ימין. ולא נדבקו בשמאל,

 ולא נתערבו עמו לעולם.

וכשהרשעים גורמים בעונותיהם להכניע הימין,

 ומתעורר השמאל וכל אלו הבאים מצדו להענישם.

אם קם אחד מישראל, שהוא מימין, להתערב ביניהם, מכירים אותו, ואומרים לו.

 

וכי אין אתה מאותם הבאים מצד ימין,

שנכנע מחמת עונות הרשעים.

ואין אתה מאותם שחטאו למלך,

מי נתנך אצלנו.  ונמצא שהוא נענש תחילה.

 

ושלמה המלך צוח כנגדם בקהלת:ח') ואמר.

עת אשר שלט האדם באדם לרע לו.

לרע לו ודאי.

משום שאינו שליח המלך ואין בא מאותו צד, השמאל.

 

 

אמר רבי אלעזר ודאי כך הוא.

כי למדנו שיש ימין. ויש שמאל.

שהם רחמים ודין.  ישראל הם לימין.

ועמים עכו"ם לשמאל.

 

ישראל אע"פ שהם רשעים, ונכנעים הם בימין,

ואינם מתדבקים בשמאל.ואינם מתערבים עמו לעולם.

ומשום זה כתוב:  הושיעה ימינך וענני.

כי כשמתעלה הימין. אז נכנע צד השמאל,

וכל אלו הבאים מצדו.

זה  שנאמר:  ימינך  ה' תרבץ אויב.

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

סוד עקדת יצחק

פרשת שמיני  סעיף "מ"ה

 

סעיף:מ"ה)  רבי יהודה פתח:   ויהי ביום השמיני:

אחר שנשלם אהרן באלו שבעת הימים.

שהם בינה  חסד גבורה תפארת נצח הוד.

ונתעטר בהם. אז יום השמיני. שהוא מלכות.

צריך להשתלם מן ז' דמילואים על ידי הכהן.

ועל כן העבודה היא ביום השמיני. כדי להתעטר מז' שבהם. שהם בינה  חסד גבורה תפארת נצח הוד.

ושיתתקן הכהן על עון העגל שחטא מתחילה.

 

 

סעיף:מ"ו)   זה שנאמר: ויאמר אל אהרן קח לך עגל.

והרי העמידוהו. עגל. הוא ודאי.  לכפר על עגל הזה שחטא בו.

שכתוב: ויעשהו עגל מסכה.  בן בקר. מהו הטעם.

בן בקר ולא בן פרה.

אלא כיוון שהוא צריך להתתקן אצל הפרה,  הרומזת על המלכות. שפגם בה במעשה העגל.

על כן אינו ראוי להקריב ממנה אליה.

 

ועל כן לא נאמר בן פרה.   כי מי ששולח מתנה למלך, הראיתם שייקח מבית המלך.  ויתן למלך. אלא המתנה ששולח למלך  צריך להיות מבית אחר  ולא מבית המלך. 

 

רבי יוסי אמר. הרי משלו אל שלו אינו ראוי. להקריב. כי חטא בעגל ומקריב עגל. והיה לו להקריב מין אחר. ומקשה על דברי רבי יהודה.   

 

פירוש מבעל הסולם:  בקר רומז על שור

( ספירת גבורה של ז"א  של יצחק אבינו)

ופרה   רומזת על ספירת המלכות.

כי גם המלכות כוללת ג' פנים .

פני אריה.   פני שור.  פני נשר.

ואם היה כתוב עגל בן פרה.  היה זה רומז לפני שור הכלול במלכות.  וזה לא יתכן.

 

כיון שפגם במלכות צריך להיות התיקון ממקום אחר. וזה שרבי יהודה השיב לרבי יוסי. בן בקר ודאי.

כי עגל בן בקר רומז על פני שור שבזאיר אנפין.  שממנו ממשיכים תיקון אל המלכות.

 

וע"כ. אין זה משלו על שלו.  אלא ממקום אחר.

ולא עגל בן פרה,  שהיה רומז על שור שבמלכות. כנ"ל

 

 

סעיף:מ"ז)  לטהר על עון ההוא שחטא בו.

ואיל לעולה תמימים. שואל, אומר תמימיםתמים, היה צריך לומר. אם תאמר שסובב על איל ועגל. על כן אומר לשון רבים. אינו כן. כי שינהם אינם עולים לעולה. שהרי כתוב.  לעולה תמימים. ועגל אינו עולה לעולה.

אלא לחטאת.  על כן מהו תמימים שכתוב על אייל.

 

 

סעיף:מ"ח)  ומשיב:  אלא אילו של יצחק.  צרכים להקריב  אל הפרה(מלכות) שנזכר ב' פעמים בכתוב.

 

אחד כתוב: וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל. וג"ו הרי אחד.

והאחד.  וילך אברהם ויקח את האייל.  הרי שנים. וכתוב ויעלה לעולה.

על כן נאמר אייל לעולה תמימים, שני איל דהיינו לשון רבים.  כי הם שנים. 

ועל כן למדנו גבורות מהם מתחלקים לכמה אחרים. 

 

פירוש:  כבר ידעת שסוד עקדת יצחק הם סוד מיעוט הג' ראשונות.  של קו שמאל. כדי שיתאחד עם קו ימין שנקרא אברהם.

 

וכאן הזוהר מפרט ומבאר יותר.

כי נודע שב' פעולות נוהגות במסך דחריק שבקו האמצעי.  .

(ספירת תפארת  בעת שבא ליחד השמאל והימין יחד)

 

שבתחילה מתגלה בחינת המסך דמדת דין של צימצום א'.  שאז התרוקן קו השמאל כולו מאורותיו.

 

ואחר כך בפעולה שניה גונז את מדת הדין. ומעלה המלכות לבינה ונמתקת שם במידת רחמים.

 

כי על ידי מסך זה ממשיך תחילה הקטנות של בינה. ואחר כל מתגלה הגדלות של בינה. ואז משיג הקו שמאל בחינת ו"ק וג' ראשונות ומתיחד עם הימין שהם סוד ג' ראשונות דפנים. 
,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

פרשת שמיני

פירוש  האר"י  סימן י':

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו וגו':

ראיתי לבאר כאן, ענין

משה ואהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר, ושאר בני ישראל, אשר היו בדור ההוא.

כבר הודעתיך בפסוק וראית את אחורי,

כי נה"י דאבא מלובשים תוך נה"י דאימא,

ובתוך כל אחד מהם, יש בהם ג' אורות דמוחין דז"א, שהם חב"ד, מצד אבא, בנה"י דאבא.

וחב"ד מצד אימא, בנה"י דאימא.

 ונה"י דאבא תוך נה"י דאימא,

וכלם תוך גופא דזעיר.

והנה נתבאר אצלינו בדרוש הרפ"ח ניצוצין,

איך יש כמה אחוריים לאחוריים וכמה פנים לפנים.

 וביארנו, כי הפנים מעולים מן האחוריים,

והאחוריים הפשוטים, מעולים מן האחוריים המליאים. והנה הפנים של יסוד אבא, היא הוי"ה דמלוי יודי"ן, העולה ע"ב. ואחוריים הפשוטים, הם ג"כ ע"ב,

י'- י"ה' – יה"ו' – יהו"ה = ע"ב

והאחוריים מליאים הם בגימטריא קפ"ד.

יוד

יוד  הי

יוד  הי ויו

יוד  הי ויו הי= קפ"ד

אמנם הפנים של יסוד דאימא, הוא שם אהי"ה דמלוי יודי"ן, ועולה קס"א. אלפ הי יוד הי

 והאחוריים הפשוטים, הם בגי' מ"ד.

א

אה

אהי

אהי"ה= מ"ד

והאחוריים המליאים, הם בגימטרי' תקמ"ד.

אלפ

אלפ הי

אלפ הי יוד

אלפ הי יוד" הי= תקמ"ד

הנה נודע, כי בהיות יסוד דאבא תוך יסוד דאימא,

 נמצא כי הפנים דיסוד דאימא, סובבים על אחוריים דיסוד דאבא, והם דבוקים יחד:

והנה משה, משתי בחי' אלו דבוקות יחד, שהם,

פנים דאימא שהם קס"א,

ואחוריים דאבא המליאים שהם קפ"ד. ושניהם בגימטריא משה. קס"א+קפ"ד=משה

כי נודע שהאחוריים היותר חיצונים דיסוד דאבא,

שהם קפ"ד, הם הדבוקים עם הפנים דיסוד דאימא, ומשניהםשורש נשמת מרע"ה.

ובבחי' אחוריים של אבא שהם קפ"ד,

 נאמר לו, (שמות ל"ג כ"ב) וראית את אחורי,

כי שם שרשו, ולא בבחי' הפנים דיסוד דאבא.

ובבחי' הפנים של יסוד דאימא,

אמרו בס"ה שמשה זכה לבינה,

לפי שלא זכה אל הפנים דיסוד דאבא.

 

ואמנם אין זה אלא בבחינתם למטה,

בהיותם מתלבשים תוך ז"א, ולא בבחינתם למעלה במקומם עצמם.

ולכן נקרא משה איש האלהים,

בעלה דמטרוניתא, כי הנה הוא בבחי' אחורי

היסוד של אבא, ופני היסוד של אימא,

 בהיותם למטה בסוד הדעת דז"א,

הנקרא בעלה דמטרוניתא:

אמנם אהרן, הוא מבחי' שתי אחוריים הפשוטים והמלאים דיסוד דאבא, והם ע"ב קפ"ד, שהם בגימטריא אהרן. וגם זה בבחינתם למטה,

 ברישא דזעיר כנזכר, וזהו טעם, היות אהרן כהן,

איש החסד, לפי שכל בחינתו מיסוד דאבא בלבד.

אבל משה, יש לו ב' שרשים,

אחד באבא, ואחד באימא.

גם לטעם זה אמרו בס"ה,

כי אהרן נקרא שושבינא דמטרוניתא.

והענין הוא במה שהודעתיך, בפסוק (משלי ג' ט"ו)

 ה' בחכמה יסד ארץ,

כי כל תיקון הנקבה הוא ע"י אבא,

והוא ענין אהרן, כי הוא יסוד דאבא כנזכר,

והוא מכונן אותה, ולכן נקרא שושבינא דמטרוניתא.

ואמנם אם נעריך ערך משה ואהרן,

איזה מהם יותר עליון,

יש בחי' שמשה גדול מאהרן,

לפי שמשה יש בו בחי' פנים דאימא.

משא"כ באהרן, שכלו בחי' אחוריים. ובבחי' אחרת,

אהרן גדול ממשה, לפי שיש לו אחוריים הפשוטים של ע"ב דיסוד דאבא,

 שהם גדולים מאחוריים המליאים של

קפ"ד שלקח משה:

ואמנם יש עוד בחי' שלישית מכרעת האמת, והיא,

כי אין או"א כזו"ן, כי ז"א אחוריים שלו מעולים

מן הפנים של נוקביה.

 אבל או"א, כחדא נפקי וכחדא שריין, ושניהם שווים,

ואין ביניהם רק הפרש יתרון מעט,

כמו שביארנו על מ"ש באדרת האזינו ועכ"ד

אבא טמיר וגניז יתיר וע"ש.

 

ונמצא, כי כיון שמשה יש לו פנים דאימא,

 הוא יותר מעולה מן אהרן כפי האמת:

ובזה נתבאר היטב, ענין פסוק (שמות ו' כ"ו)

הוא אהרן ומשה, הוא משה ואהרן.

 כי לפעמים מקדים אהרן למשה, כפי הבחי' הראשונה.

ופעמים מקדים משה לאהרן, כפי הבחי' השנית.

וזו היא העיקר כנזכר. והנה נתבאר,

איך משה ואהרן הם אחים,

כי הם נשרשים ביסוד דאבא:

והנה אלעזר ואיתמר, שניהם מנו"ה דאבא,

שנתלבשו בנו"ה דאימא,

תוך שני קוים של זעיר אנפין, ימין ושמאל,

שהם חכמה ו-בינה  שבו.

ואלעזר מן הנצח,   ואיתמר מן הוד.

 ונדב ואביהוא, שניהם מנו"ה דאימא,

אשר תוך שני קוי דז"א כנזכר.

ונדב מן הנצח, ואביהוא מן הוד:

 

והנה אם נעריך עתה ערך כלם, נמצא,

כי בבחי' אחת הם מעולים נדב ואביהוא

מן משה ואהרן ואלעזר ואיתמר,

 לפי שכיון שנה"י דאבא מתלבשים תוך נה"י דאימא, אורותיהם מכוסים בתוכם, ואעפ"י שבבחי' עצמם הם גדולים

נה"י דאבא מנה"י דאימא,

אמנם ההארות היוצאות מתוך נה"י דאבא,

והנשמות הנמשכים משם, הם הארות מועטות ההארה מן היוצאות מנה"י דאימא המגולים,

 ומקבלים הארותיהם בגלוי גמור. ובפרט,

כי אף גם ההארות ההם הנמשכות מנה"י דאבא,

אינם יוצאות לחוץ, אלא עד שיעברו דרך נה"י דאימא,

 המלבישים אותם. כמבואר אצלינו איך יש עירוב לנשמות

 היוצאות מנה"י דאבא, עם נשמות היוצאות

מנה"י דאימא.

 ונמצא, כי נדב ואביהוא, גדולים

מאלעזר ואיתמר, לסיבה הנז'. ולא די זה,

אלא אף גם גדולים הם בבחי' זה על משה ואהרן,

לפי שגם היסוד דאבא מלובש תוך יסוד דאימא

כנזכר. ואעפ"י שמן החזה ולמטה מתגלה היסוד דאבא

 לגמרי כנודע, עכ"ז, גם שם יש אורות

החו"ג דיסוד דאימא,

 המתגלים למטה מן החזה,

מקיפים וסובבים על היסוד דאבא:

וז"ס מ"ש בזוהר בפרשת אחרי מות על פסוק

הבכור נדב ואביהואדפסיק טעמא בתר הבכור נדב,

 לרמוז, כי הבכור והגדול במעלה, הוא נדב,

דשקיל ככלהו תלתא. ואביהוא שקיל כתרווייהו,

אלעזר, ואיתמר. ובתר כן, אלעזר ואיתמר.

והטעם הוא, כי נדב הוא מן הנצח,

ולכן גדול מאביהוא, שהוא מן ההוד. ושניהם,

מנצח הוד דאימא. ולכן גדולים על אלעזר ואיתמר, שהם נצח הוד דאבא:

גם בחי' מעלתם על משה ואהרן, נרמז בדברי רז"ל בפסוק בקרובי אקדש, שאמר משה לאהרן,

 עתה ידעתי שנדב ואביהוא גדול ממני וממך,

ואז וידום אהרן, בשומעו יתר מעלתם.

 

ואמנם יש לארבעתם יתרון עליהם,

שהם מאורות דאבא, ואלו מאורות דאימא.

ובפרט משה ואהרן, שהם מן היסוד דאבא,

שלפעמים מתגלה, והוא בהתפשטותו למטה מן החזה כנז' ובפרט משה, שיש לו בחי' פנים דיסוד דאימא כנז"ל:

 

 

והנה מטעם זה ג"כ יתבאר, כי אעפ"י שהנצח הוא קו ימין, אשר ממנו אלעזר, לא מפני זה יהיה גדול ממשה ואהרן, שהם מן היסוד, שהוא קו אמצעי, כנודע שהדעת

הוא למטה מן החכמה. והטעם הוא,

כי נצח והוד דאבא, אין להם גילוי כלל,

ותמיד אורותיהם סתומים תוך נו"ה דאימא.

אבל היסוד דאבא, הנה אינו בכסוי אלא עד החזה לבד,

 ומשם ואילך מתגלה לגמרי:

והנה בני ישראל, יש בהם ב' בחי',

האחת היא דור המדבר, היוצאים מן לאה אשת יעקב, כנז"ל

בדרוש ב', שבפסוק ויקם מלך חדש וכו'.

 

השנית היא, שאר ישראל היוצאים מן

רחל אשת ישראל, הנקראים בית ישראל,

כי אין בית אלא אשה.

ואלו נקראים בית ישראל כמש"ה ואחיכם

כל בית ישראל יבכו את השריפה וכו':

ודע, כי פעם אחרת שמעתי ממורי ז"ל, בענין נדב ואביהוא, ענין אחר, ויובן עם מה שביארתי בפרשת בראשית, בענין חטאו של אדה"ר, איך לא נשארו בו אלא הנשמות, הנקראות חלתו של עולם, והורישם לקין והבל בניו,

כאשר הולידם. ושם נתבאר,

איך ב' הכתרים של שני הגבורות,

שהם מתפשטות בנו"ה דז"א, מהם נולד קין.

והנה התחלת תקון הטוב של קין,

היה בנדב ואביהוא:

וזה סוד היותם נקרא בספר הזוהר, תרי פלגי גופא,

דלא איתנסיבו, והם חשובים נפש א' בלבד,

ולכן יכלו להתעבר שניהם יחד בפינחס,

כשהרג את זמרי כנודע.

 והוא, כי נו"ה הם נקרא תרי פלגי גופא.

גם ז"ס מ"ש בזוהר פרשת ויצא, בסתרי תורה, וז"ל,

 ויגע בכף יריכו, דא נדב ואביהוא, לרמוז כי

הם ביריכיו דז"א, בנו"ה שבו כנזכר.

ולכאורה נראה סותר הנז"ל, שאמר

שהם נו"ה עצמם דאימא, והמסתכל יבין שהכל אחד:

 

 

ועתה נבא לבאור הכתובים, הנה נודע,

כי כל תיקון ובנין פרצוף רחל נוקבא דז"א,

 אינו אלא ע"י אורות דאימא,

 והנה נדב ואביהוא הם מאורות דאימא כנזכר,

 ולכן חשבו לתקנה על ידיהם. ובפרט במה שביארנו בפסוקאנחנו טמאים לנפש אדם, כי נדב ואביהוא הם

עצמם נפש אדה"ר, מאותם הנשמות שנשארו בו אחר

 שחטא כנזכר, והם בחי' נפש דאצילות,

ורצו לתקן חטאו של אדה"ר,

ע"י תקון המלכות, הנקראת נפש כנודע:

ונודע במש"ה (משלי כ"ז ט') שמן וקטורת ישמח לב,

כי מוחין דאימא נקראים קטורת, ודאבא נקראים שמן.

ואז רצו להקטיר קטורת, כדי להמשיך מוחין דאימא בנוקבא, ועל ידי כן תחזור פב"פ להזדווג עם זעיר.

וזהו לשון קטרת, לשון התקשרות הנוקבא בבעלה.

 ונודע, כי המוחין דאימאהבקראים קטרת,

מלובשים תוך נה"י דאימא, שהם בחי' הכלים.

והם ג' אהי"ה, דיודי"ן, ואלפי"ן, וההי"ן.

אלפ  הי  יוד  הי

אלפ הא יוד הא

אלפ הה יוד הה= מחת"ה

שהם בגי' מחת"ה ע"ה. וז"ס,

ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו,

שהוא בחי' לבושי נו"ה דאימא, וישימו עליה קטרת,

שהם המוחין שבתוכם, והקריבוה אל המזבח, היא רחל

נוקבא דזעיר. וזהו מה שדייק באמרו בני אהרן, שנראה מיותר. אבל כיון לתת טעם לסברתם זו,

כי להיותם בחי' נו"ה, שהם נקראים בכל מקום בשם בנים

 כנודע, לכן חשבו שעל ידיהם יתוקן זה,

כי אין המלכות נתקנת אלא מנה"י דז"א:

 

 

ואמנם טעו בענין זה, כנודע במה שביארנו בפרשת תזריע, בענין הצרעת,

כי כאשר המוחין דאימא מאירים בנקבה,

קודם שיכנסו מוחין דאבא בז"א, אז יש אל החיצונים אחיזה,

 בהארתה היוצאת לחוץ, ומשם נעשים,

שאת,  או ספחת, או בהרת. שהם ג' נשים

נכריות וזרות של הקליפות.

ולכן היו צריכות לשתף עמהם במעשה התקון ההוא,

את אהרן אביהם, או עם משה,

או עם אלעזר ואיתמר, שהם מבחי' מוחין דאבא כנז"ל.

 וע"י השתתפותם, יוכלו הם לתקן את הנקבה,

אשר עיקר תקונה הם ממוחין דאימא כנז"ל.

לכן בהיותם לבדם, גרמו ששלטו החיצונים,

הנקראים אש זרה, והיא בחי' אשה זרה, הנז"ל במלת שאת, או ספחת, או בהרת, ואז נענשו ומתו:

ובזו יצדקו דברי מאמר רז"ל, ומאמרי הזוהר במדרשים, בעניןחטאם של נדב ואביהוא מה היה.

כי האומר שחטאו באש זרה, כבר נתבאר עניינו. והאומר שחטאו על שלא נטלו עצה מאביהם, והאומר שחטאו על שנהגו שררה בימי משה רבם,

גם זה מובן עם הנזכר, שאלולי שנשתתפו עמהם,

לא שלטה אשה זרה במעשיהם.

 

והאומר שחטאו, לפי שלא נשאו אשה,

הענין הוא שאימא היא אשת אבא,

והיו צריכים בתחלה לזווג ולהשיא את אבא עם אימא,

להמשיך המוחין דמצד אבא כנזכר, ולא עשו כן,

אלא הם לבדם עשו המעשה הזה,

כאלו הם עצמם בחי' אבא שהוא זכר,

ואין עמהם נקבה.  והאומר ששתו יין נסך,

 

הענין הוא במה שידעת סוד היין נסך,

שהם המוחין והגבורות דאימא, הנקראים יין, וצריכים שמור מן החיצונים.

 והם גרמו שנסכוהו החיצונים, ואש זרה כנזכר:

הגהה א"ש, קשה לי פורתא מלת נסך,

כי באותו זמן עדיין לא נאסר אפילו יינם של

עכו"ם עד מדין, כנודע:

גם בזה תבין, נקוד טעם למטה, במלת

 אשר לא צוה אותם, תרי טעמי. והענין הוא,

כי נו"ה הם תרין ווי"ן כנודע,

והם כצורת תרי טעמי הסמוכים זה לזה.

ולפי שנדב ואביהוא היו משם,

 וחטאו שלא נצטוו על ככה, לכן ננקד שם תרי טעמי.

וכשמוע אהרן את כל הטעמים האלו, כתיב וידום אהרן:

כללו של דבר, אל יחשוב אדם טעות מפורסמת כזה,

שנדב ואביהוא הקריבו אש זרה ממש ח"ו,

כי מי שהיו שקולים כמשה ואהרן,

ואמר הקב"ה עליהם בקרובי אקדש,

 אין לייחס להם טעות גדולה כזו,

שאין לייחסה לתינוק הדיוט אחד:

 

אבל הענין הוא, במה שהודעתיך בענין

חטאו של אדה"ר,

ובענין אותם ארבעה חכמים שנכנסו לפרדס,

ושלשתם נענשו. כי כל כוונתם היתה בתכלית החשיבות,

שכלם בהיותם ראשי בני ישראל,

השתדלו לתקן פגם המלכות מן החיצונים,

ולזווגה עם בעלה,

ולא היה יכולת בידם, וטעו במעשיהם, ונענשו בשוגג.

כמ"ש בפרשת פקודי ד"ר ע"א:

וז"ס מ"ש בתיקונים, כי ההוא חויא אענש לכל צדיקייא, דהוו משתדלי למיסב ברתא דמלכא, דיתבא בריש ההוא מגדלא וכו'.

 וכמו שהודעתיך בדרוש המרגלים, ובפסוק

ויקם מלך חדש. ובדרוש עון הסלעבפרשת חקת,

 

 כי גם משה טעה, ולא יכול לתקן את המלכות כפי צרכה.

 גם ז"ס מה שנתבאר בזוהר פרשת נח, ובמדרשי חז"ל

 כי הקב"ה נתן חכמה, לאדם, ולנח,

ולג' האבות, ולמשהוכלם טעו בחכמתם.

ועד"ז הוא בנדב ואביהוא,

שכונתם היתה לשם שמים, כי היו גדולי הדור,

ושטנא נצח שטעו במעשיהם,

ועי"כ נתאחז בהם אשה זרה,

לא שח"ו הם עצמם הקריבוה, וזכור ענין זה:

והנה צוה משה לאהרן ולאלעזר ואיתמר ראשיכם אל תפרעו וכו',

ורמז באומרו בניו, שהוא מיותר, כדי לומר טעם לדבר, והוא,

 

כי הנה הם בניו, וכמו שהוא מאורות דאבא,

גם הם כמוהו בניו מיוחסים אליו.

גם רמז אל מש"ל בנדב ואביהוא, שקראם בני אהרן,

להיותם בחי' נו"ה, הנקראים בנים, וז"ש בניו,

כלומר, כי הם נו"ה דאבא, הנקרא בנים,

ולכן ראשיכם אל תפרעו וגו',

כי שמן משחת ה' עליכם, הם סוד מוחין דאבא, הנקראשמן, משום דאיהו בחשאי, כנז"ל על פסוק

שמן וקטרת ישמח לב, וכיון שאתם משם,

אל תבכו עליהם, כי הם בחי' אורות דאימא,

ואין זה חסרון לאורות דאבא, כי אינו צריך להם.

ואם תנהגו אבילות, יורה ח"ו פגם במוחין דאבא,

מה שאינו כן:

 

 

וזה נרמז בזוהר פרשת צואמנם אחיכם כל בית

 ישראל הם יבכו עליהם,

 והנה שינה לקראם בלשון, והוא בית ישראל,

ולא אמר בני ישראל לשון דכורא, להורות מה שנתבאר לעיל,כי כל ישראל נקראים בית ישראל,

ע"ש רחל, הנקראת בית של זעיר, הנקרא ישראל.

כנודע, כי כל ישראל קרויים ע"ש אפרים,

 וע"ש יוסף, וע"ש רחל. כמש"ה,

רחל מבכה על בניה,

עם היות הגלות ההוא מבני יהודה.

ונודע היותה נקראת עקרת הביתעיקרה של ביתוהם צריכים לבכות על מיתת נדב ואביהוא,

לפי שאין בישראל גדול מהם,

לשיוכל לתקן את רחל אלא הם,

שהיו ממוחין דאימא, וכבר נשרפו:

ואעפ"י שיש בישראל, מי שהוא מבחי' אבא,

ובפרט דור המדברכמבואר אצלינו, עכ"ז, כבר נתבאר לעיל,

כי כל הארות של יסוד דאבא, אינם יוצאות אלא ע"י

 אימא, ולכן כלם צריכים להם.

ובפרט שנתבאר אצלינו, בפסוק ויקם מלך חדש,

בסוף דרוש א', ענין מספר ע' נפש שירדו למצרים, הנקראיםבית ישראל,

ע"ש שהם מבחי' ע' אורות המגולים, שבשני שלישי החסדהמתפשט בת"ת דזעיר,

 ובשני החסדים המתפשטים בנו"ה דזעיר,

 והם מבחי' אימא. אבל אתם אהרן אלעזר ואיתמר, הראשים והשרשיים של עיקר הנשמות, הנמשכות מן נה"י דאבא, אין ראוי לכם לבכות עליהם, לסיבה הנז'.

והנה אין חולק מאמר הנזכר של ע' נפש, שהם מצד אימא, עם הדרוש שביארנו.

כי דור המדבר הם מצד אבא.

כי זה דור בפ"ע, היורדים למצרים. וזה דור המדברהעולים ממצרים, והם מצד אבא:

השארת תגובה