קבלה , ביאור מחשבת הבריאה. הסתכלות פנימית ב'

תלמוד 10 הספירות,    חלק ב'

הסתכלות פנימית.  ביאור  מחשבת הבריאה 

מאת: רבי דוד קורן.

 

 

מכוח הרצון להשפיע שבמאציל,

נולד בהכרח  הרצון לקבל בנאצל,  והוא הכלי,

שבתוכו מקבל הנאצל את שפעו,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

יא' )   וזהו, שאמר הרב ז"ל שמתחילה היה

אור אין סוף ברך הוא  ממלא את כל המציאות, פי,

כיון שחשב השי"ת, להנות את הנבראים,

והאור התפשט ממנו,  ויצא מלפניו, כביכול,

 

תיכף הוטבע באור הזה,

הרצון לקבל את הנאתו, ותשפוט ג"כ,

שזה רצון, הוא כל מדת גודלו של האור המתפשט,

 

כלומר מדת אורו ושפעו, היא כפי השיעור שרצה להנות,

לא פחות ולא יותר,  ודייק בזה,

וע"כ, אנו מכנים מהותו של, הרצון לקבל,

המוטבע באור הזה מכוח מחשבתו, יתברך, בשם, מקום.

 

ועל משל: באמרנו שאדם אחד יש לו מקום לקבל סעודת

של ליטר מזון או כיכר לחם.  והשני אינו יכול לאכול יותר מחצי ליטר, 


או חצי כיכר לחם,

 

באיזה מקום אנו מדברים, לא בגודלם של

בני המעיים, זולת מגודל של החשק והרצון לאכול,

 

והנך רואה, שמדת מקום הקבלה, של הלחם,

תלויה בשיעור הרצון והחשק של האכילה,

 

ואצ"ל ברוחניות,  אשר הרצון של קבלת השפע,

הוא המקום של השפע,

והשפע נמדד במידת הרצון.

 

הרצון לקבל הכלול במחשבת הבריאה

הוציא אותו מעצמותו יתברך, לבחינת

השם, אין סוף,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

יב')  ובזה, ארוח לן להשכיל, במה שאור

אין סוף ברוך הוא יצא מכלל עצמותו יתברך,

שאין לנו בו שום הגה ומלה, להיות מוגדר

בשם אור אין סוף, כנ"ל

 

שהוא בסבת ההבחן הזה הנ"ל, אשר באור הזה,

כלול בו הרצון לקבל מעצמותו יתברך,

שהוא צורה חדשה. שאינה כלולה חס ושלום

כלל וכלל בעצמותו יתברך,

 

כי ממי יקבל חס ושלום, וזו הצורה, היא ג"כ

כל גדלו של האור הזה, כנ"ל

ודו"ק, כי אי אפשר להאריך כאן,

 

מטרם הצמצום לא היה ניכר שינוי צורה

ברצון לקבל,

,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

יג')  אומנם בכל יכולתו, לא הייתה נבחנת הצורה

החדשה הזו, לבחינה שינוי מאורו יתברך,

וזהו הסוד שטרם נברא העולם.

היה הוא אחד ושמו אחד,

 

הוא מורה האור שבאין סוף ברוך הוא,

ושמו, מורה על המקום, שהם הסוד

הרצון לקבל.  שמו= 346, גימטרייהרצון.

הכלול באור אין סוף ברוך הוא.

 

ומשמיענו, שהוא ושמו אחד,

כלומר,ששמו שהם סוד המלכות של אין סוף.

שהם סוד הרצון, דהיינו הרצון לקבל.

שנטבע בכל המציאות שהייתה כלולה

במחשבת הבריאה, מטרם הצמצום,

 

לא נבחן בו שום שינוי צורה והבדל מן האור שבו,

והאור והמקום, אחד הם ממש,  שאם היה שם

איזה שינוי וגרעון בתוך המקום,  בערך

אור אין סוף ב"ה, אז היו שם ב' בחינות כנ"ל דייק,

 

צמצום פירושו, שהמלכות של אין סוף

מיעטה הרצון לקבל שבה, ואז נעלם האור

כי אין אור בלי כלי.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

יד)        וזהו דבר הצמצום, אשר הרצון לקבל,

הכלול באור אין סוף ב"ה,  המכונה המלכות של אין סוף


(מלכות של עולם אצילות


 שהם סוד    מחשבת הבריאה  שבאין סוף, כנ"ל,

הכוללת כל המציאות,

 

קישטה בעצמה להתעלות, ולהשוות צורתה ביותר,

לעצמותו יתברך, וע"כ, מיעטה את רצונה מלקבל

שפעו יתברך, בבחינת הד' שברצון,

כמו שנאמר כבר, בכוונה, שעל ידי כן יתאצלו

ויבראו העולמות עד העולם הזה,

 

שבאופן זה תהיה מותקנות צורת הרצון לקבל,

ותשוב אל צורת ההשפעה

ובזה תבוא בהשוואת הצורה אל המאציל,

 

והנה אחר שמיעטה, ברצון לקבל,  ממילא

נסתלק משם האור,  שכבר נודע,

שהאור תלוי ברצון,

והרצון הוא המקום של האור,

כי אין כפיה ברוחניות.

סוף פרק ב' עיין פרק ג' מחצבת הנשמה,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

הסתכלות פנימית פרק ג'

 

ביאור מחצבת הנשמה

,,,,,,,,,,,,,,,,,,

טו)       ועתה יתבאר עניין מחצבת הנשמה שאמרו

שהיא חלק אלוקי ממעל, וכו'

 

שהקשינו לעיל, ובמה תשתנה צורת הנשמה

מאורו הפשוט. עד שתהיה נבדלת בזה מן הכול

יתברך, עתה מובן,

 

כי נעשה בה באמת, שינוי צורה גדול,

כי הגם שהוא יתברך כולל כל הצורות שאפשר

לחשוב ולהרהר,

 

אמנם אחר האמור לעיל, אתה מוצא, צורה אחת,

שאינה כלולה בו יתברך, דהיינו הצורה

של הרצון לקבל,  שחס ושלום ממי יקבל,

 

אמנם הנשמות, שכל בריאתן היא, משום שרצה

יתברך, להנות להן, שזו היא מחשבת הבריאה כנ"ל,

א"כ בהכרח שנטבע בנשמה החוק הזה,

לרצות ולחשוק לקבל שפעו,

 

ובזה נמצאות נבדלות הימנו יתברך, משום  שנשתנתה

צורתן הימינו יתברך, שכבר נתבאר  שמהות גשמי נחלקת ונבדלת ע"י כוח התנועה,  וריחוק מקום,

והמהות הרוחנית, נחלקת ונבדלת על ידי  שינוי צורה,

 

ולפי השיעור שבהשתנות הצורה זה מזה

כך שעור המרחק בין זה לזה,

 

ובאם שינוי הצורה יגיע להפכיות ממש מן

הקצה אל הקצה,  אז נעשה חיתוך והבדל גמור,

עד שלא יכול לינק זה מזה,

כי זרים נחשבים זה לזה,

סוף פרק ג' עיין פרק ד' אחר הצמצום.

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

פרק ד'

אחר הצמצום והמסך שנעשה על הרצון לקבל,

הוא נפסל מלהיות כלי קבלה, ויצא מהמערכת, הקדושה

ובמקומו משמש האור החוזר לכלי הקבלה,

והכלי של הרצון לקבל ניתן למערכת הטומאה,

 

 

ט"ז) אחר הצמצום והמסך שנעשה על כלי הזה שנקרא

הרצון לקבל, הוא נתבטל, ונפרד

ויצא מכל המערכת הקדושה,

ובמקומו נתתקן אור חוזר להיות כלי קבלה,

(כמו שנאמר בחלק ג')

 

ודע, שזה כל ההפרש בין עולמות

אצילות בריאה יצירה ועשייה של הקדושה. לבין

אצילות בריאה יצירה ועשייה. של הטומאה,

 

כי כלי הקבלה של אצילות בריאה יצירה ועשייה

של הקדושה, הם מאור חוזר,  המתוקן

בהשוואת הצורה לאין סוף,

 

אצילות בריאה יצירה ועשייה של טומאה

משמשים עם הרצון לקבל שנצטמצם שהוא

צורה הפוכה מאין סוף, ועל ידי זה הם נחתכים

ונבדלים מחי החיים שהוא אין סוף,

,,,,,,,,,,,,,,,,

 

האדם ניזון משמרי הקליפות, וע"כ

משתמש עם הרצון לקבל כמוהם,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

יז')  ובזה תבין שורש הקלקולים, שנכלל תיכף

במחשבת הבריאה,  שהיא כדי להנות לנבראים,

אשר אחר כל ההשתלשלות ה' העולמות הכוללים, שהם,

כתר, עולם אדם קדמון

חכמה, עולם אצילות,  בינה, עולם בריאה

ז"א, עולם יצירה,  מלכות, עולם עשייה.

ונתגלו הקליפות ג"כ, בד' עולמות

חכמה, עולם אצילות,  בינה, עולם בריאה

ז"א, עולם יצירה,  מלכות, עולם עשייה.

של הטומאה.  בסוד, זה לעומת זה עשה אלוקים,

 

אז נמצא לפנינו, הגוף העכור הגשמי שנאמר עליו,

כי יצר לב האדם רע מנעוריו,

משום שכל יניקתו מנעוריו הוא משמרי הקליפות,

 

שכל עניני הקליפות והטומאה, הוא עניי צורת

הרצון אך לקבל" שיש בהם,  ואין בהם

מהרצון להשפיע ולא כלום,

 

ובזה נמצאים הפוכים הימנו יתברך, שהוא

יתברך, אין לו רצון לקבל חס ושלום כלל וכלל,

וכל רצונו הוא, רק להנות ולהשפיע, וע"כ נקראות

הקליפות מתים,  כי בהפוך צורתם מחי החיים,

ונמצאים נחתכים ממנו, ואין בהם משפעו יתברך כלום,

 

וע"כ, גם הגוף הניזון ע"י שמרי הקליפות,

נמצא ג"כ נחתך מחיים, והוא מלא זוהמה,

 

וכל זה הוא משום

" הרצון אך ורק לקבל לעצמו בלבד"

ולא להשפיע, הנטבע בו, רצונו תמיד פתוח,

לקבל העולם ומלואו לתוך בטנו,

 

ועל כן רשעים בחייהם נקראים מתים,

כי מתוך שינוי צורתם עד לקצה משורשם,

שאין להם מבחינת ההשפעה כלום,

ונחתכים מימינו יתברך, והמה מתים ממש,

 

ואע"ג שמדומהשגם הרשעים יש להם מבחינת ההשפעה,

שנותנים צדקה וכדומה,

אומנם כבר אמרו עליהם בזוהר,

(דכל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין)

שעיקר כוונתם הוא לעצמם ולכבודם,

 

אמנם, הצדיקים העוסקים בתורה ובמצוות על מנת

שלא לקבל פרס, אלא להשפיע נ"ר ליוצרים,

מזככים את גופם בזה,

 

ומהפכים את כלי הקבלה שבהם, על בחינת ההשפעה,

על דרך שאמרו רבינו הקדוש גלוי וידוע וכו'

ולא נהניתי אפילו" באצבע קטנה,

ובזה נמצאים דבקים בו יתברך ממש, להיות

שצורתם שווה לגמרי ליוצרם, בלי שום שינוי צורה כלל,

 

וזה שדרשו ז"ל על הפסוק,  ולאמור לציון עמי אתה

ודרשו בהקדמת ספר הזוהר אות ס"ז,

עמי אתם בשותפות.

 

אשר הצדיקים המה שותפים עם הבורא יתברך,

בהיות שהוא התברך התחיל הבריאה,

והצדיקים גומרים אותה,  להיות מהפכים

כלי הקבלה, על כלי ההשפעה,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

כל המציאות כלולה באין סוף ב"ה

ונמשכת יש מי יש,

ורק הרצון לקבל בלבד הוא החדש,

ונמשך יש מאין,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

י"ח')  ודע, שכל עניין החידוש, שהמציא הבורא יתברך,

בזה הבריאה שאמרו ז"ל,

השארת תגובה