קבלה מהזהר,רקיעים של עשיה. זוהר ויקהל סעיף (רפג'

רקיעים של עשיה

זוהר   ויקהל      סעיף (רפג'

..........................

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם. מהו, השמיים שמיים? יש שמיים ויש שמיים,

 

 יש שמיים למטה בעולם עשיה,

 וארץ למטה משמיים,

 

ויש שמיים למעלה בעולם אצילות,

 וארץ למטה משמיים.

 

וכל המדרגות העליונות והתחתונות כעין זה

נמשכים אלו מאלו,

וכל מה שיש למעלה יש למטה.

 ודומים זה לזה כמו החותם והנחתם ממנו,

 

שכל מה שיש בחותם יש בנחתם ממנו,

 וכל אחד למטה מקבל מבחינה שכנגדו למעלה

 

 

רפד) השמיים למטה בעולם עשיה,

 הן עשר יריעות, עשר "ספירות,

כמ"ש, נוטה שמיים כיריעה.

 

והקב"ה עשה אותם ואת מחנות המלאכים שבהם,

להנהיג ארץ התחתונה של עשיה.

 

 ורקיע התשיעי, חכמה, מנהיג התחתונים,

ומסבב אותם כמחרוזת אבנים טובות,

המסבבות הצוואר,

 

 שאין דבר נעשה בתחתונים זולת על ידו,

 כמ"ש, כולם בחכמה עשית.

 

הרקיע העשירי הוא עיקר כל הרקיעים,

להיותו ספירת כתר,

 שהוא שורש ועיקר לכל ט' תחתונות

 

 

רפה) בכל הרקיעים יש מחנות ממונים

עד הרקיע השביעי, חסד.

 

אבל בג"ר של רקיעים אין ממונים.

מרקיע השביעי והלאה, שהם ג"ר, כח"ב,  

יש אור  המתפשט למטה מהכיסא העליון,

מלכות של אצילות, ומאיר לרקיע העשירי,

 כתר של עשיה.

 

ורקיע העשירי, מאותו האור שקיבל,

נותן לרקיע התשיעי, חכמה.

ורקיע התשיעי מאיר לרקיע השמיני, בינה, ולמטה,

 

 

רפו) ברקיע השמיני נמצאים הכוכבים. וכשמתפקדים צבאות הכוכבים,

 והוא מוציא אותם,

אותו האור שקיבל מרקיע החכמה,

עומד ונותן כוחו לכל אחד ואחד להתמנות,

במקום ההוא שצריך.

 

כמ"ש, המוציא במספר צבאם,

לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כוח,

איש לא נעדר. מרוב אונים, זהו זוהר העליון,

 שקיבל מרקיע החכמה

 

 

רפז) בכל רקיע ורקיע יש ממונה שהתמנה על

העולם ועל הארץ, להנהיג את כולם.

חוץ בארץ ישראל, שאין רקיע מנהיג אותה,

ולא כוח אחר, אלא הקב"ה לבדו.

 

 ואיך שורה הרקיע על ארץ ישראל בחינם,

 והרי מטר וטל יורד עליה מרקיע,

כשאר כל ארץ אחרת

 

רפח) אלא בכל רקיע ורקיע יש ממונים השולטים על העולם. ואותו הממונה השולט על הרקיע ההוא,

נותן מהכוח שיש לו אל הרקיע ההוא,

 והרקיע ההוא מקבל מאותו הממונה

 ונותן למטה לארץ.

 

ואותו הממונה אינו מקבל

אלא מתמצית האור שלמעלה.

כי עמי העולם אינם ניזונים אלא מתמצית.

 

 אבל ארץ הקדושה,

אינו שולט ברקיע שעליה ממונה אחר,

ולא כוח אחר, אלא הקב"ה לבדו,

והוא פוקד את ארץ הקדושה ברקיע ההוא שעליה

 

 

רפט) בכל רקיע ורקיע יש פתחים ידועים,

והממשלה של כל ממונה רשומה מִפתח לפתח,

ומפתח הזה והלאה אינו שולט

 אפילו כמלוא השׂערה.

 

ואין זה נכנס בתחומו של פתח חברו,

 חוץ כשניתנה לו רשות לשלוט אחד על חברו.

 

 ואז גם המלכים בארץ שולטים אחד על חברו, כלומר, המלכים בארץ המיוחסים לרקיעים ולממונים האלו

 

 

רצ) באמצע כל הרקיעים, שהוא על

 ארץ ישראל, שהיא באמצע העולם,

 יש פתח אחד הנקרא גבילוֹן,

ומתחת הפתח הזה יש ע' (70) פתחים אחרים למטה. וע' ממונים שומרים מרחוק אלפיים אמה,

 תחום שבת,

 

 מהפתח הנקרא גבילון, שאינם קרבים אליו. ומהפתח הזה עולה דרך למעלה למעלה,

עד שמגיע לכיסא העליון, מלכות,

 

ומהפתח ההוא מתפשט שליטתו לכל צדדי הרקיע, עד שער הפתח, שנקרא מַגְדוֹן,

ששם הוא סיום הרקיע של ארץ ישראל

 

 

רצא) וכל אלו ע' פתחים הרשומים בפתח גבילון,

כולם רשומים בכיסא הקדוש, המלכות,

 וכולם קוראים אותם שערי צדק, ע"ש המלכות, הנקראת צדק.

 

כי אחר אינו שולט עליהם.

 והקב"ה פוקד את ארץ ישראל ברקיע ההוא

 מפתח לפתח, מפתח גבילון עד פתח מגדון.

בפקידה כמו שצריך,

 בהשפעה מלאה ככל הצורך,

 

 ומתמצית פקידה לוקחים אלו ע' ממונים,

 ונותנים לכל ממונים האחרים שעל עמי העולם

ביאור

....................

ויעש בצלאל את הארון

....::::::::::....

שעה) ויעש בצלאל את הארון עצי שיטים.

 ארון זה הוא סוד להכניס בו תושב"כ.

ארון מלכות, תושב"כ ז"א.

 והתורה נגנזה בו בשש לוחות מסבבים,

 

 כי הארון נעשה משש לוחות,

 ד' לוחות מסבבים מד' צדדיו,

ולוח אחד למעלה ולוח אחד למטה,

הרי שישה וזה נקרא ארון.

 

כשמסבבים אלו שישה לוחות, חג"ת נה"י דמלכות, להיות אחד. אז הוא גוף אחד,

להכניס בו התורה, שהיא בו"ק, חג"ת נה"י, ז"א

 

 

 

שעו) ואלו הלוחות של הארון, הם חמישה.

ד' לוחות שבצדדים ואחד למטה, חג"ת נ"ה.

 

 כי הלוח שלמעלה הוא הכפורת שעליו

ואינו מהארון. ונכנסים בו חמישה ספרים,

חמישה חומשי תורה, חג"ת נ"ה דז"א.

 

ואלו חמישה לוחות הם שישה, עם מדרגה אחת, הנכנס בהם בסתר, הנקראת כל, ברית, יסוד. ולהיותו בסתר, אין כנגדו לוח בארון. כשזה נכנס תוך חמישה לוחות, אז עומדים הארון והתורה בט' מדרגות, ב' שמות הוי"ה אלקים, שיש בהם ט' אותיות. ואח"כ עומד לוח אחד, סוד עליון, הכפורת, שהוא הרקיע המסבב ומכסה על כל, הרקיע השמיני, בינה. ומשום זה, כשהכפורת מכסה עליהם, עומדים הכול בגניזה, כלומר שאינם נראים.

שעז) כאן יש להסתכל ולדעת עניין הארון. כי יש ארון,

 ויש ארון, מלכות דקדושה ומלכות דס"א, זה לעומת זה.

 

כמ"ש, הכול נתן אֲרַוְונָה המלך למלך.

 האם ארוונה היה מלך? דוד שכבש את ירושלים,

 ומקום המקדש שלו היה, למה קנה אותו בכסף מארוונה?

האם אע"פ שירושלים הייתה של דוד,

עכ"ז המקום היה נחלת ארוונה, והיה צריך לקנות אותו

 

שעח) אלא ודאי ארוונה היה מלך, ומקום ההוא היה ברשותו,

 והיה שולט עליו. וכשהגיע הזמן לצאת מתחת ידיו,

לא יצא אלא בהרבה דם והריגה בישראל, ע"י מלחמה.

 

ואח"כ עמד מלאך המחבל על המקום, ושם,

כשהיה הורג ועומד במקום ההוא,

לא היה יכול להרוג ותש כוחו

.

שעט) ומקום ההוא היה המקום שנעקד בו יצחק,

ששם בנה אברהם את המזבח, ועקד את יצחק בנו.

 כיוון שראה הקב"ה את המקום ההוא, התמלא רחמים.

 

כמ"ש, ראה ה' ויינחם. ראה ה' עקידת יצחק במקום ההוא,

ושב וריחם עליהם מיד

.

שפ) ויאמר למלאך המשחית, בעם רב עתה הֶרֶף ידךָ.

רב פירושו די לך שיהיה המקום הזה תחת ידך,

 

מכאן והלאה, החזיר המקום לבעליו. ועכ"ז,

במוות ובכסף יצא מתחת ידו

 

.

שפא) למה נקרא ארוונה? בעוד שהמקום היה תחת ידו,

נקרא ארוְנה, שרומז על ארון דס"א, המלכות שלהם.

והתווספו בו אותיות על המילה ארון, שנקרא ארוְנה,

 

כי כך צריך להתווסף לרע עין, שבס"א תוספת אצלו לגירעון

שפב) בצד הקדושה גורעים לו אותיות ומתווסף קדושתו.

כמ"ש, על שני עשר בָּקָר, גרע האות ם'. שלא כתוב, שנים, אלא שני, חסר ם'. ולס"א נותנים תוספת אותיות, כמ"ש, ויעש יריעת עיזים לאוהל על המשכן עשתֵי עשרה (11) יריעות, שהוא תוספת אותיות שהתווספה ע' על שתי עשרה. והיא גירעון,

 כי עשתי הוא פחות אחד משתי עשרה. ובצד הקדושה כתוב, שני עשר, חסר ם'.

וכאן כתוב, עשתי עשרה, שהתווספה ע'.

 והכול הוא חיסרון אצלו. וכך צריך להיות לרע עין,

שהוא רוצה למלא עינו, ע' שלו, והוא נגרע,

כמו שלומדים, כל המוסיף גורע

 

שפג) צד הקדושה נקרא ארון הברית, הרומז על מלכות דקדושה. וארון הברית, מלכות, המחוברת בברית, יסוד, ראוי אל הגוף, ז"א, להכניס בו צורת אדם,

הוי"ה במילוי אלֶפים, בגי' אדם (45).

 

 ועל עניין הזה חסידים הקדושים, כשנפטרו מעוה"ז,

היו מכניסים אותם בארון,

לרמוז הייחוד של ז"א בארון הברית.

 

 כי הס"א אינו מיתקן בגוף, והוא אינו בכלל גוף האדם,

הרומז על ז"א. ומשום זה לא נבראו גופים לס"א,

משום שאינם בכלל גוף אדם

.

שפד) כתוב ביוסף, ויִישֶׂם בארון. ויישם, עם שתי אותיות י', שמתחבר ברית בברית, שי' רומזת על ברית, יסוד.

וכתוב שתי אותיות י' כנגד שתי בריתות, ברית שלמטה,

 יוסף, ברית שלמעלה, ארון הברית. ונכנס בארון,

 

 משום ששמר ברית קודש, והוא התקיים בו.

ע"כ היה ראוי להיכנס בארון.

 

שפה) אוי לבני העולם, שאינם יודעים ביזיון ההוא,

אוי לעונש ההוא שנענשים,

שכל מי שרוצה נכנס בארון לאחר מיתתו,

 כי אינו צריך להיכנס בארון חוץ מצדיק,

שיודע בנפשו ומכיר בעצמו שלא חטא בברית ההוא,

אות ברית קודש מעודו, ושמר אותו כראוי.

 

 ואם לא, אינו צריך להיכנס בארון אחר מותו,

 ולפגום בזה את הארון. שהפגם מגיע עד ארון הברית

 

.

שפו) האדם צריך להתחבר באות ברית קודש, ליסוד ז"א,

ולא לס"א, כי הארון הרומז על מלכות,

אינו מתחבר אלא בצדיק השומר אות ברית קודש.

 ומי שפוגם בברית ונכנס בארון, אוי לו, שפגם אותו בחייו,

 

אוי לו, שפגם אותו במיתתו.

אוי לו מעונש זה,

אוי לו שפגם אות ברית, וארון הברית הקדוש.

אוי לו לאותו ביזיון, שנוקמים ממנו נקמת עולם,

 נקמת עוה"ז ונקמת פגם ההוא.

כמ"ש, כי לא ינוח שבט הרֶשע על גורל הצדיקים

 

.

שפז) בשעה שדנים אותו בעולם ההוא, מסתכלים במעשיו,

אם היה פוגם ברית קודש, החתום בבשרו,

 ועתה פוגם הארון שלו, לזה, אין לו חלק בצדיקים,

מסתכלים בו ודנים אותו, ומוציאים אותו מחוץ מכלל אדם.

 

כיוון שהוציאו אותו מכלל אדם,

הוציאו אותו מכלל כל האחרים, הנועדים לחיי עולם,

 ונותנים אותו לצד ההוא שלא נכלל באדם, לס"א,

 

כיוון שנמסר לצד ההוא, אוי לו שמכניסים אותו בגיהינום,

 ואינו יוצא ממנו לעולם.

כמ"ש, ויצאו וראו בפִגרי האנשים הפושעים בי.

 הם שנשארו ולא נכללו בכלל אדם

 

.

שפח) והדברים אמורים רק כשלא עשה תשובה שלמה,

שראויה לכסות על כל מעשיו. ועכ"ז,

 טוב לו שלא ייכנס בארון,

 כי כל זמן שהגוף קיים נידונה הנשמה ואינה נכנסת למקומה,

 

חוץ מאלו חסידים העליונים הקדושים הראויים לעלות למעלה

בגופם. אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב

 

 

שפט) משום שאין עבירה שקשה לפני הקב"ה,

 כמי שמשקר ופוגם אות ברית קודש.

וזה אינו רואה פני השכינה.

 

על עוון זה כתוב, ויהי עֵר בכוֹר יהודה רע בעיני ה'.

וכתוב, לא יְגוּרך רָע. כי עוון זה נקרא רע



שצ) כתוב, ויעש בצלאל את הארון.

למה אלו חכמים שעשו את המשכן, לא עשו את הארון?

אלא בצלאל היה במדרגת סיום הגוף, ברית קודש, ושמר אותו.

וע"כ הוא עומד בנחלת חלקו, שהיא הארון שעשה,

 המלכות. הוא השתדל במעשה שלו ולא אחר.

ואורַח צדיקים כאור נוגה

.............:::::::::::::::::::::::::...............

 

שצא) ואורַח צדיקים כאור נוגה, הולך וָאור עַד נְכון היום.

האורח, שצדיקים הולכים בו הוא דרך אמת, דרך,

 שהקב"ה רוצה בו, שהקב"ה הולך לפניהם.

 וכל המרכבות באות לשמוע הדברים,

שהם מדברים ואומרים בפיהם. כאור נוגה, שמאיר והולך,

ואינו נחשך כדרך הרשעים, שהדרך שלהם נחשך תמיד

 

שצב) מה ההפרש בין אורח לדרך? אורח, שנפתח ונגלה ונעשה

במקום ההוא אורח, שלא דרכו בו רגליים מקודם לכן.

 דרך, כדורך בגַת, שדרכו עליו רגלי כל מי שרוצה

 

שצג) וע"כ לצדיקים קורא לדֶרך אורח, שהם היו ראשונים לפתוח מקום ההוא. ולא על המקום נאמר שפתחו אותו, אלא אע"פ שאחרים בני העולם הולכים באותו מקום, עתה שהלכו בו צדיקים, הוא מקום חדש, כמו שנפתח עתה, שמקום ההוא הוא חדש עתה, כמו שלא הלך בו אדם אחר לעולם. משום שהצדיקים מחדשים את כל המקום ההוא בכמה דברים חדשים עליונים, שהקב"ה רוצה בהם.

שצד) ועוד, שהשכינה הולכת במקום ההוא, מה שלא היה

מקודם לכן. וע"כ נקרא אורח צדיקים,

משום שמתארח בו אורֵח עליון קדוש, השכינה.

דרך הוא פתוח לכל, ודורכים עליו כל מי שרוצה,

 ואפילו הרשעים. דרך,

 

כמ"ש, הנותן בים דרך, שהדרך בו אינו בטוח,

משום שדורך בו הס"א שאינו צריך,

ושולט לטמא המשכן.

 וע"כ הצדיקים בלבד עומדים ושולטים באותו מקום שנקרא

אורח. כי דרך פתוח לכל צד, לקדושה ולטומאה

 

 

שצה) וקדושים עליונים, אורח קדוש עליון הזדמן להם

והתארחו בו, ודברים משובחים עליונים נסדרו לפני עתיק

 

 

שצו) ויהושוע בן נון מלא רוח חכמה, כי סָמך משה את ידיו

עליו. משה, פניו כפני השמש, ז"א. ויהושוע כפני הלבנה,

המלכות, שאין אור ללבנה אלא מאור השמש, מז"א.

 וכשהיא מתמלאת, אז עומדת בשלמות

 

 

שצז) התמלאות הלבנה, שהדמות, המלכות,

 שנקראת בשם העליון, הוי"ה, אינה עומדת בשם זה,

 

אלא בזמן שנמצאת במילואה. השמות שיורשת,

ונקראת בהם, כפי שעומדת כך היא נקראת בשם ההוא.

 

וכשהיא עומדת במילואה, ונשלמת מכל הצדדים,

אז נקראת הוי"ה. כי ההשלמה שלה, כהשלמה של מעלה,

 ז"א, הוי"ה. וע"כ נקראת גם המלכות בשם הוי"ה.

שקיבלה כל המוחין מאמא, בינה, ע"י ז"א

 

ארבעה תיקונים של תפילה

תט) בתפילה מיתקן גופו ונפשו של אדם ונעשה שלם.

תפילה היא תיקונים מיתקנים, שמיתקנים כאחד.

והם ארבעה תיקונים:

א.תיקון עצמו להשתלם,

ב. תיקון עוה"ז,

ג. תיקון עולם העליון בכל צבאות השמיים,

ד. תיקון השם הקדוש במרכבות הקדושות,

ובעולמות כולם למעלה ולמטה

.

תי) התיקון הראשון, תיקון של עצמו, משום שצריך לתקן עצמו במצווה ובקדושה, ולהיתקן בקורבנות ובעולות להיטהר. ציצית מצווה, תפילין קדושה, ובאמירת קורבנות ועולות מיתקן כמו שהקריב קורבנות

.

התיקון השני, תיקון של עוה"ז, במעשה בראשית לברך להקב"ה על כל מעשה ומעשה באלו הללויה, כמ"ש, הללוהו כל כוכבי אור, הללוהו שמי השמיים. לקיים קיום עוה"ז. ע"ז אומרים בתפילה, ברוך שאמר, שברוך, פירושו, ברוך על הכול

.

תיא) התיקון השלישי, תיקון עולם העליון בכל אלו צבאות ומחנות, שהוא השבח, יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם. וכן, והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת שְׂרפים.

התיקון הרביעי, תיקון התפילה של שמונה עשרה, תיקון של השם הקדוש, התיקון של שם שלם.

 אשרי חלקי עימכם בעוה"ז ובעוה"ב.

.........................

מי שאוכל בלי תפילה

תג) לא תאכלו על הדָם, לא תנחשו, ולא תעוֹננו. מי שאוכל בלי תפילה, שיתפלל על דמו, הוא שקול כמנחֵש ומעוֹנן

 

 

תד) משום שבלילה הנשמה עולה לראות בכבוד העליון,

 כל אחת ואחת כמו שראוי לה,

ונשאר האדם בכוח ההוא שמתפשט בתוך הדם לקיים הגוף.

 

וע"כ הוא טועם טעם המוות, שכוח הדם

אינו מוכן להתעורר לכוח של הנשמה ולקבל אותה.

 

 וע"כ כשמתעורר האדם משנתו, אינו טהור,

 שהס"א שולט על המקום הנמצא בלי נשמה

 

 

תה) כיוון שנטהר במים, ואע"פ שהאדם עסק בתורה,

נשמה אינה מתקיימת במקומה ואינה שולטת באדם,

אלא רק כוח הדם בלבד, שנקרא נפש.

 

 נפש ההיא המתפשטת תמיד בתוך הדם.

 וכשמתפלל האדם תפילה לעבודת ריבונו,

אז מתיישב כוח הדם במקומו, ומתגבר כוח הנשמה,

 ומתיישבת במקום ההוא בגוף.

 

ואז נשלם האדם לפני ריבונו,

כמו שצריך הנפש למטה ודבר הנשמה למעלה

 

 

תו) וע"כ מי שמתפלל תפילה מטרם שיאכל,

 העמיד עצמו כמו שצריך,

 והנשמה עולה על מקום המושב שלה כמו שצריך.

 

ואם אוכל מטרם שמתפלל תפילתו,

שיתיישב הדם על מקומו, הרי הוא כמנחש ומעונן,

משום שזו דרכו של מנחש,

להעלות הס"א ולהשפיל צד הקדושה

 

 

תז) אדם, שאכל קודם תפילתו, נקרא מנחש,

משום שהשתדל בנחש דקליפות, להגדיל כוחו ולהתגבר.

 

 וזהו כמי שעובד לאלוהים אחרים.

וכן זה, עבד לכוח הדם, ולא עבד להקב"ה,

 להגדיל צד הנשמה, צד הקדושה

 

 

תח) האוכל קודם תפילתו נקרא מעונן,

 משום שהשתדל בעוון, ולא השתדל בזכויות.

כי מעוֹנן אותיות מן עָוֹן.

 

למה האות נ' עומדת באמצע המילה, מעוֹנן,

הרי היה צריך לומר לפי זה, מעוון, בלי נ' באמצע?

 

כך הוא ודאי, שאין יכולים לשלוט בס"א,

עד שמערבים בה עירוב מצד הקדושה, כחוט דק אחד.

 

מי שרוצה לקיים דבר שקר יערוב בה דבר אמת,

 כדי שיתקיים שקר ההוא. וע"כ עוון, הוא דבר שקר.

 וכדי לקיים אותו, מכניסים בה דבר אמת.

 

 וזה היא נ' שבאמצע המילה, מעונן, בזה מקיימים השקר.

 וע"כ, מי שלא התפלל תפילה לפני הקב"ה על דמו

 מטרם שיאכל, הוא כמנחש וכמעונן

השארת תגובה