האדרה  זוטא  קדישה

יום  יציאת   התנאה  האלוקי.

רבי שמעון  בן יוחאי  מן העולם.

פרשת האזינו  בזוהר   כרך ט"ז  עמוד ח'  סעיף כ"ג

דברי הזוהר הקדוש. נכתב על ידי  רבי דוד קורן.

 

סעיף כ"ג)   למדנו,  באותו  יום  שרבי שמעון  רצה להסתלק  מן העולם., והיה  מסדר  דבריו  נתאספו החברים    אצל  רבי שמעון, 

והיו  לפניו  רבי' אלעזר  בנו  ורבי'  אבא  ושאר החברים.   והיה  הבית  מלא.

 

נשא  רבי שמעון  עיניו  וראה  שנתמלא  הבית.   בכה  רבי שמעון  ואמר, 

בזמן אחר  כשהייתי  חולה,  היה  לפני,

 רבי פנחס  בן יאיר (חמו)  

ועד  שבררתי  מקומי בגן עדן,  חיכו  לי  עד  עתה.  וכשחזרתי,

היתה  אש  מסובבת  לפני,  ומעולם  לא  נפסק, 

ולא  נכנס  אדם  אלי  אלא  ברשות.

 

ועתה  אני  רואה  שנפסק  האש, והנה  נתמלא  הבית.

  בעוד  שהיו  יושבים,

פתח  עיניו  רבי שמעון  וראה מה  שראה,  ואש  סובבה את הבית.  יצאו  כולם, 

ונשארו  רבי  אלעזר  בנו,  ורבי אבא  ושאר  החברים  ישבו  מבחוץ.

 

אמר רבי שמעון  לרבי אלעזר  בנו,

צא  וראה  אם רבי  יצחק  ישנו כאן,

כי  אני  ערבתי  לו  (עיין בפרשת ויחי  סעיף  קמט)

אמור  לו,  שיסדר  דבריו,  וישב  אצלי.  אשרי חלקו.

 

קם רבי שמעון,  וישב וצחק,  ושמח,. ואמר,  איפוא  הם  החברים,

קם רבי אלעזר,  והכניסם. ישבו  לפניו.  

נשא  ידיו  רבי שמעון

והתפלל  תפלה,   והיה  שמח, 

ואמר  אלו  החברים  שהיו  נמצאים  בבית  האדרה. 

 כלומר באדרה רבה,  יזדמנו  כאן. יצאו כולם,  ונשארו  רבי אלעזר  בנו.  ורבי אבא.  

ורבי יהודה.  ורבי יוסי, ורבי חייא.

 

בתוך כך  נכנס  רבי יצחק,

אמר לו רבי שמעון,  כמה  יפה  חלקך, 

כמה  שמחה  צריכה  להתוסף  לך  ביום  הזה,

ישב  רבי אבא  אחורי  כתפיו, ורבי אלעזר  לפניו,

 

אמר רבי שמעון,  הנה  עתה  שעת  רצון  היא.   

ואני רוצה  לבא  בלי בושה  לעולם  הבא.  והנה  דברים  קדושים 

 שלא  גליתי  עד  עתה.

אני רוצה לגלות  לפני השכינה,   שלא יאמרו,  שבחסרון  נסתלקתי  מן העולם,

ועד  עתה  היו  נסתרים  בלבי,  

כדי  ליכנס  בהם  לעולם  הבא.

 

וכך  אני  מסדר  אתכם.

רבי אבא  יכתוב. ורבי אלעזר  בני ילמוד  בפה.  

 ושאר החברים ידובבו בלבם.

 קם רבי  אבא מאחורי  כתפיו. והיה רבי אלעזר  בנו יושב לפניו,  

אמר לו  רבי שמעון,  קום בני. 

כי אחר  ישב במקום זה  קם רבי אלעזר.

(הסדר לפי שורשי הנשמה והספירות)  

 נתעטף  רבי שמעון בלבושו,  וישב.

 

פתח ואמר. 

 לא המתים יהללו  י"ה. (מתהילים  קטו)

ולא  כל  יורדי  דומה.

לא המתים יהללו  י"ה,  כך הוא  ודאי

שהם נקראים המתים  כי הקב"ה  נקרא חי.

והוא  שורה  בין אלו  הנקראים חיים. 

 כלומר הצדיקים.

ולא עם אלו  הנקראים  מתים, כלומר הרשעים,

 

וסוף  הכתוב  מוכיח  שכתוב.   ולא  כל יורדי  דומה.  כלומר כל אלו  היורדים  

למלאך דומה.  שיישארו  בגיהינום    אבל  לא כן אלו  הנקראים  חיים.

שהם  הצדיקים.  אשר הקב"ה  רוצה  ביקרם.

 

אמר רבי שמעון. כמה משונה  שעה  זו,   מאדרה  רבה  שבפרשת נשא.

כי באדרא  נזדמן הקב"ה  ומרכבותיו.  

ועתה  הרי  הקב"ה  כאן,  

שבא  עם הצדיקים  שבגן עדן.   מה שלא  קרה  באדרא,

והקב"ה  רוצה  בכבודם של הצדיקים  יותר  מכבוד  של עצמו.

 

כמו שנאמר  בירבעם  שהיה  מקטר ועובד לעבודה זרה, והקב"ה  המתין לו, 

 ולא  הענישו, וכיון  שהושיט  ידו  כנגד  עדו   הנביא  נתייבשה  ידו,

שכתוב  ותיבש  ידו,  ועל  שעבד עבודה זרה  לא כתוב,   אלא  על מה שהושיט  ידו  לעדו הנביא,  ועתה  הקב"ה  רוצה  בכבוד  שלנו,

שהצדיקים  כולם בגן עדן  באו  עמו.

 

אמר רבי שמעון.  הרי רב המנונא  סבא  כאן,

וסביב לו ע' צדיקים  חקוקים  בעטרות,   

ומאירים  כל אחד  ואחד 

 מזוהר  זיו  עתיקא קדישה.    הסתום  מכל סתומים,

והוא  בא  בשמחה  לשמוע  אלו  הדברים שאני אומר.

 

בעוד  שהיה  יושב,  אמר רבי פנחס בן יאיר.  התקינו  מקומו.  

נזדעזעו  החברים  שהיו  שמה.   וקמו  וישבו  בירכתי  הבית.

ורבי אלעזר  ורבי אבא  נשארו  לפני רבי שמעון.

 

אמר רבי שמעון.  באדרא רבא,  נמצאנו,   

שכל החברים היו  אומרים,  ואני עמהם.

עתה  אני אומר  בלבדי  וכולם  יקשיבו  לדברי,

עליונים  ותחתונים.  אשרי  חלקי  ביום הזה.

 

פתח  רבי שמעון ואמר ( משיר השירים. ז')

אני  לדודי  ועלי  תשוקתו.

כל הימים  שהייתי  קשור  בעולם  הזה.

בקשר אחד נקשרתי  בקב"ה,  ומום זה עתה.

ועלי תשוקתו.  שהוא  וכל המחנה  הקדושה  שלו  באו

לשמוע  בשמחה  דברים סתומים  ושבח  עתיקה קשישא.

הסתום  מכל הסתומים  הפרוש  ונבדל  מכל,

ואני  נבדל.  שהרי  הכל  מתדבק 

 בו,   והוא מתדבק בכל, הוא הכל,

העתיק  שבכל  עתיקים.(ספירת כתר)

שהוא  הנקרא  רישא. שלו נודע. 

 הסתום מכל סתומים.

 

התתקן ולא התתקן.  התתקן כדי לקיים  הכל,

כי הוא פרצוף  הראשון  דאצילות.   וע"י  תקוניו,  נתקיים  הכל.

אבל מבחינת עצמו לא נתתקן,   כי התקונים  שלו אינם מגלים  כלום  מבחינתו,

והוא לא שכיח.  כלומר בלתי מושג.

 

 

מאמר.  ט' אורות לוהטים ט' כלים.

כאן רבי שמעון מגלה את כל הסודות הסתומים.

של מחשבת הבריאה. וסודות היקום.

מאמר קשה להבנה.

מומלץ לכולנו לקרא את כל המאמר

 מי סעיף. ל"ב  עד ר" א.  עמוד צ'
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 
רבי שמעון מבטל את המוות    של תלמידו רבי יצחק,

כשקרבו ימיו של אדם למות. 

מכריזים עליו  בעולם  שלושים יום.

שהגיע  זמנו למות.  ואפילו עוף השמים מכרזים עליו.

ואם  צדיק הוא מכרזים עליו  שלושים יום.

בין הצדיקים בגן עדן.

 

למדנו. כל אלו  שלושים יום.

יוצאת הנשמה  ממנו  בכל לילה,

ועולה  ורואה  מקומה  בעולם ההוא.

ואותו אדם אינו יודע מזה.

ואינו משגיח ואינו שולט בנשמתו כל אלו

שלושים יום כמו בתחילה. שכתוב:

אין אדם שליט  ברוח לכלא. (קהלת ח')

 

אמר רבי יהודה, כשמתחלים אלו שלושים יום.

צלמו  של אדם נחשך.

והצורה של הצלם,  הנראית בארץ נמנעת מלהראות.

 

רבי יצחק היה יושב יום אחד  בפתחו של

רבי יהודה  והיה עצוב.

אמר לו מה יום מיומים.

 

אמר לו באתי אליך. לבקש ממך  שלוש דברים,

אחד.  כאשר תאמר דברי תורה  ותזכיר מאלו

הדברים שאמרתי  אני. 

תאמר אותם בשמי.

כדי להזכיר את שמי.

ואחד, שתזכה את בני יוסף  בתורה.

ואחד, שתלך לקברי כל ז' הימים של אבלות.

ותתפלל  תפלתך עלי,

 

אמר לו רבי יהודה.

מאין תדע שתמות. אמר לו רבי יצחק,

הנה  נשמתי מסתלקת ממני בכל לילה.

ואינה מאירה לי בחלום כמו מתחילה.

ועוד. כשאני מתפלל  ומגיע  לשומע תפלה

אני מסתכל בצלם שלי שעל הכותל.

ואיני רואה אותו. ואומר אני שאמות.

הואיל שעבר ממני הצלם. ואינו נראה,

 

כי כרוז יוצא ומכריז  שכתוב.

אך בצלם יתהלך איש.

כל זמן שצלמו של אדם לא עבר ממנו.

יתהלך איש. ורוח מתקיים בתוכו.

נעבר צלמו של האדם ואינו נראה.

הוא נעבר מעולם הזה.

 

אמר לו רבי יהודה, גם מכאן נשמע זה.

שכתוב: כי צל ימינו עלי ארץ.

אמר לו רבי יהודה. כל אלו הדברים שבקשת

ממני  אעשה. אבל אני מבקש ממך.

שבעולם ההוא. תבחור מקומי אצלך

כמו שהייתי אצלך בעולם הזה.

 

בכה  רבי יצחק.  ואמר  בבקשה  ממך.

שלא תפרוד  ממני כל אלו הימים.

 

הלכו  אל רבי שמעון, מצאוהו  שהיה  עוסק בתורה.

נשא  עיניו  רבי שמעון וראה את רבי יצחק.

וראה  שמלאך  המוות  רץ  לפניו ורוקד לפניו.

 

קם רבי שמעון, אחז בידו של רבי יצחק ואמר,

גוזר אני. מי שרגיל לבא אצלי יבא.

ומי שלא רגיל לבוא אלי לא יבא.

נכנסו רבי יצחק ורבי יהודה. 

קשר בזה את מלאך המוות לחוץ  ולא יכול להיכנס.

 

הסתכל  רבי שמעון  וראה,

שעד עתה עוד לא הגיע זמנו. למות.

אלא עד שמונה שעות של היום הוא זמנו.

 

הושיבו לפני רבי שמעון  ועסק עמו בתורה.

אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו.

שב בפתח. ומי שתראה לא תדבר עמו.

ואם ירצה להיכנס כאן

תשבע שבועה שלא יכנס.

 

אמר  רבי שמעון לרבי יצחק.

הראית צורת אביך ביום הזה. או לא.

 

כי למדנו. בשעה שהאדם מסתלק מן העולם.

אביו וקרוביו נמצאים שמה עמו.

ורואה אותם ומכירם. וכל אלו שיהיה משכנו

עמהם בעולם ההוא במדרגה אחד.

כולם מתקבצים ונמצאים עמו. והולכים עם נשמתו.

עד המקום שישכן שמה.

 

אמר רבי יצחק.  עד עתה  עוד לא ראיתי.

את צורת אבי.

 

בתוך זה, קם רבי שמעון ואמר,

ריבונו של עולם. נודע רבי יצחק  אצלנו.

ומאלו שבע עיניים הוא כאן,

כלומר משבעה התלמידים שנשארו בחיים

ביציאתם מאידרא רבא קדישה.

והנה אני אוחז בו ותן אותו לי.

יצא קול  ואמר, הכסא של אדונו,

כלומר הנוקבה  קרבה לזווג על ידי

כנפיו של רבי שמעון

כלומר על ידי עבודתו והעלאת מ"ן,

הנה שלך רבי יצחק, ותבא עמו.

בזמן שתבוא לשבת בכסאך.

כלומר. בשעה שיפטור רבי שמעון מן העולם.

אמר רבי שמעון ודאי.

כלומר כן אעשה

שאביאהו עמי בשעת פטירתי מעולם.

 

בתוך כך ראה רבי שמעון.

שמלאך המוות נסתלק.

ואמר.   אין גזר דין קיים במקום של

רבי שמעון  בן יוחאי.

 

אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו. בוא הנה.

ואחוז בו ברבי יצחק,

כי אני רואה אותו שהוא מפחד.

נכנס רבי אלעזר ואחז בו.

ורבי שמעון החזיר פניו ועסק בתורה.

 

ישן רבי יצחק,  וראה את אביו.

אמר לו אביו. בני,  אשרי  חלקך בעולם הזה

ובעולם הבא.  כי בין העלים של עץ החיים

ומגן עדן אתה יושב.

אילן גדול  וחזק בשתי  העולמות הוא

רבי שמעון בן יוחאי,

אשר אוחז אותך בענפיו אשרי חלקך בני.

צדיק גוזר  והקב"ה מקיים.

 

 

 

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

סעיף  קצו.  מאמר  הסתלקותו של רבי שמעום  בן יוחאי 

"אמר רבי אבא,

לא גמר המאור הקדוש לומר חיים, עד שנשתככו דבריו. ואני כתבתי, וחשבתי לכתוב עוד,

ולא שמעתי. ולא הרימותי ראשי, כי האור היה גדול, ולא הייתי יכול להסתכל.

בתוך כך נזדעזעתי , שמעתי קול  הקורא  ואומר.

אורך  ימים  ושנות  חיים.

אח"כ  שמעתי  קול אחר, חיים  שאל  ממך.

כל אותו היום, לא נפסק האש מן הבית,

ולא היה מי שיגיע אליו, כי לא יכלו,

מחמת שהאור והאש היו מסבבים אותו.

כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי.

אחרי שהלכה האש, ראיתי את המאור הקדוש,

קדש הקדשים, שנסתלק מן העולם,

שנתעטף ושוכב על ימינו, ופניו צוחקות.

קם רבי אלעזר בנו ולקח ידיו ונשק אותן.

ואני לחכתי העפר שתחת רגליו.

רצו החברים לבכות, ולא יכלו לדבר.

התחילו החברים בבכיה, ור' אלעזר בנו,

נפל ג' פעמים, ולא יכול לפתוח פיו.

אח"כ, פתח ואמר, אבי אבי. קם רבי חייא על רגליו ואמר, ג' היו  וחזרו להישאר אחד.

כלומר. ג' גדולים היו בארץ.

שהם רבי אלעזר ואביו רבי שמעון וזקנו.(חמו)

רבי פנחס בו יאיר.

ועתה  נשאר רבי אלעזר יתום  מזקנו. (סבא שלו)

ומרבי שמעון אביו.  ונשאר אחד  בעולם  עתה,

אחר שנסתלק  האילן  הגדול  הזה.

שתחתיו היו מטיילים  חית השדה.

ובענפיו  ידורו עוף השמים. ומזון לכל בו,

נמצא  עתה. שהחיות  תנודדנה, ועוף השמים.

שישבו בענפיו, ישתקעו  בנוקבי ים הגדול.

והחברים  במקום  המזון  שקבלו ממנו.  ישתו דם,

קם רבי חייא על רגליו ואמר,

עד עתה היה המאור הקדוש משגיח עלינו,

עתה אין הזמן,  אלא להשתדל ביקרו.

קם רבי אלעזר ורבי אבא לקחו אותו ממקומו, על מיטה העשויה כסולם. 

כדי להעלותו  על מטתו.

מי ראה את בלבול הדעת של החברים.

וכל הבית היה מעלה ריחות טובים.  העלוהו על מיטתו.

ולא  נשתמשו בו  אלא  רבי אלעזר  ורבי אבא.

באו  מכים  ובעלי  מגינים  מכפר ציפורי,

שרצו  שיקברו  אותו  במקומם.

ובאו  ללקחו  בכח  ובמלחמה.

וגירשו  אותם  בני מירון. וצעקו עליהם.

בהמוניהם  שרצו  שלא יקבר שם.

אלא שיקבר אצלם.

אחר שיצאה המיטה מן הבית,  היתה עולה באויר,

ואש היתה לוהטת לפניה.

שמעו קול. הכנסו ובואו  והתקבצו

להילולא של רבי שמעון,

'יבא שלום ינוחו על משכבותם'".

כשננס  אל המערה. 

שמעו  קול  בתוך  המערה.

זה האיש  מרעיש  הארץ,  מרגיז ממלכות.

כמה מקטריגים ברקיע  נשקטים  ביום  הזה בשבילך.

זהו  רבי שמעון  בן יוחאי,

שאדונו  משתבח  בו  בכל יום.

אשרי  חלקו  למעלה  ולמטה.

כמה אוצרות  עליונים  שמורים  לו.

עליו  נאמר.

ואתה  לך  לקץ  ותנוח

ותעמוד  לגורלך  לקץ  הימין.

 

בר יוחאי     נמשחת אשריך.   שמן ששון מחבריך:

בר יוחאי     שמן משחת קדש.  נמשחת, ממדת הקדש

נשאת ציץ נזר הקדש.  חבוש על ראשך פארך:

 

בר יוחאי     מושב טוב ישבת.  יום נסת יום אשר ברחת.

  במערת צורים שעמדת, שם קנית    הודך   והדרך:

 

בר יוחאי      עצי שטים  עומדים, למודי יהוה  הם לומדים.

 אור מופלא אור היקוד הם יוקדים. הלא המה יורוך מוריך:

 

בר יוחאי       ולשדי תפוחים. עלית, ללקוט בו מרקחים.

 סוד תורה כציצים ופרחים. נעשה אדם נאמר   בעבוריך:

 

בר יוחאי   נאזרת בגבורה, ובמלחמת אש דת השערה.

 וחרב הוצאת מתערה, שלפת   נגד    צורריך 

 

בר יוחאי        למקום אבני שיש, הגעת. לפני אריה ליש,

גם גלת כותרת על עיש.      תשורי ומי ישורך:

 

בר יוחאי       בקדש הקדשים, קו ירוק מחדש חדשים, שבע

 שבתות סוד חמישים, קשרת קשרי שי"ן קשריך:

 

בר יוחאי       יוד חכמה קדומה. השקפת, לכבודה פנימה,

ל"ב נתיבות ראשית תרומה. את כרוב ממשח

 

בר  יוחאי    אור  מפלא  רום  מעלה,  יראת  מלהביט כי 

רב  לה,  תעלומה  ואין  קורא   לה  נמת  עין  לא תשורך

 

בר  יוחאי    אשרי  יולדתך,   אשרי  העם  הם  לומדיך,

ואשרי  העומדים  על  סודך,  לבושי  חשן תמיך  ואורך 

בר יוחאי   נמשחת אשריך.  שמן ששון מחבריך:

 

השארת תגובה