קבלה מהזוהר . מחשבת הבריאה: קליפת המוח. יהי מאר"ת

יה''י מארת

זוהר בראשית                  כרך ב' סעיף צח

מאמר : יה''י מארת,

,,,,,,.... השיעורים של רבי דוד קורן ....,,,,,,

מארת חסר ו' כתוב כאו,

ויורא בזה שנברא  מחלת אסכרה לתינוקות,

כי מארת חסר ו' הוא לשון קללה,

מלשון מארת ה' בבית רשע

כי אחר שנגנז הארת אור הקדמון, נברא קליפת המוח,

 

ביאור הדברים:  כי עד כאן נתבאר ג' ימים הראשונים, שהם ג' ספירות , חג''ת של ז''אחסד גבורה תפארת.

ועתה נבאר יום ד' שהוא ספירת נצח של ז''א,

שעמו נתקנה גם הנקבא של ז''א,

 

וכבר ידענו בג' ימים הראשונים שבכל מקום

שנאמר יה''י הוא מלשון מיעוט,

יהי , יר שנכנס י' באור ונעשה אויר,

והג' ראשונות נסתלקו, (כנ''ל באות ל''א)

יהי רקיע, יורה שנעשה רקיע תחת ב' אותיות

א''ל משם אל''הים,

ואותיות הי''מ של אלה''ים ירדו למטה למדרגת

זו''ן, ונעשו ימ''ה, (כנ''ל באות נ''ט)

                           

והנה מכל אלו המיעוטים לא יצאו קליפות,

אלא שג' הספירות בינה תפארת ומלכות

נפלו למדרגה שמתחתיהם.

 

אמנם כאן כשמדובר היא בהנקבא של ז''א

שהיא ספירת המלכות,  שהיא בסיום עולם אצילות,

שאין  עוד תחתיה שום ספירה קדושה,

הנה הספירות שנפלו ממנה, נעשו מהם הקליפות,

כי יצאו ממדרגת אצילות של הקדושה ובאו

לעולמות בריאה יצירה ועשיה,  ששם מקום הקליפות,

 

כי כל אור הנופל מעולם אצילות לבריאה יצירה ועשיה

נחשב  לו למיתה ונפילה לקליפות,

 

ולפי כך כל מיעוט ומיעוט שנעשה ביום הרביעי של

מעשה בראשית בנקבא של ז''א, נבראו ממנו הקליפות,

 

וזהו אמרו יהי מאורת, מארת חסר ו'

כי יהי יורה עניין מיעוט והסתלקות כנ''ל,

אבל כאן בהנקבא, נברא מהמעוט, קליפה,

 

וע''כ כתיב מארת חסר ו', שהוא לשון קללה,

כי המיעוט הזה נברא הקליפה הנקרא אסכרה,

שהורגת ילדים שלא טעמו טעם חטא,

מחמת חטאים של המולידים,

,,,.....,,,

לאחר שנגנז האור הראשון שהיה האדם רואה מסוף

העולם עד סופו, ונתמעט המלכות מחמת זה,

נבראה קליפת המוח,

שיצאה קליפה כנגד המלכות,

שהם הסוד קליפה קדמה למוחה, (הקליפה קודמת לפרי,)

 

כלומר הקליפה היא הכנה ליציאת המוחין,

כמו קליפת הפרי שהיא הכנה לפרי,

וקליפה זו נקראת לילית קדמה, שהיא שורש הקליפות,

ואין לה אחיזה רק לעומת המלכות בלבד

ולא כלום הכלל ט' הספירות הראשונות,.

.................

והקליפה ההיא  נתפשתה  והוציה  קליפה אחרת,

היינו: בעת שנאמר יה''י מאורות,

כי המילה  יה''י יורא החזרת הבינה לו''ק  בסוד מ''י

 

כי המסך עם המלכות עלו תחת ב' האותיות א''ל,

משם אל ה''ים,  וג' אותיות   הי''ם, נפלו למטה

ונעשו מים תחתונים הנקראים ימה,, 

אשר אז נתרבה ועלה כח הצמצום שבמלכות

גם על המים העליונים הי''ם שהם

בינה תפארת ומלכות , שהרי נעשו למים תחתונים,

כמו המלכות, וזה שנאמר

וההיא קליפה אתפשט ואפיק קליפה אחרא,

 

כי נתפשטה ונאחזה גם במים עליונים, הי''ם

בעת שנתערבו במים תחתונים ונעשו ימ''ה, כנ''ל,

 

כיון שיצאה הקליפה וירדה,

כלומר, בעת שיצאה סלקא ונאחזה במים עליונים,

ואח''כ, כשירד המסך מתחת אותיות א''ל למקומו

והחזיר אותיות הי''ם למדרגתו, אז ונחתא,

ירדה הקליפה מהם, והגיע לפנים קטנות,

היינו לזו''ן בעת שיש להם מוחין של קטנות,

ורצתה להתדבק בהם ולהצטייר בתוכם,

ולא רצתה בשום אופן להפרד מהם,

כי בעת שיש לזו''ן מוחין רק של קטנות,

יכולה הקליפה לאחז בהם,

..............

בעת ברא לאדם הראשון הפריד אותה הקב''ה משם,

וירדה למטה דהיינו שירדה להיות רק כנגד המלכות כמו הקליפה הראשונה לילית קדמה,

בכדי לתקן אותה בעולם הזה, דהיינו רק  כנגד

המלכות לבדה, ולא כלום למעלה ממנה:

 

כיון שראתה הקליפה את חוה שהיא מתדבקת בצדו של האדם, שהוא היופי של מעלה,

וראתה בהם צורה השלמה,

 

דהיינו השלמת המוחין דקטנות,  פרחה ממקומה שכבר ירדה למטה כנגד המלכות, ורצתה להתדבק  כבתחילה במוחין של הקטנות, של אדם וחוה,

 

כלומר. כמו שרצתה מתחילה להתדבק במוחין

של קטנות של ז''א ומלכות,  כן רצתה עתה

להתדבק במוחין של קטנות של אדם וחוה,

 

שומרי השערים של מעלה לא הניחו לקליפה להתדבק בהם, נזף הקב''ה וגער בה והשליכה למצולות ים,

 

פירוש, הקב''ה השפיע לאדם הראשון המוחין של גדלות שהמוחין הללו נוזפים בהקליפה ומגרשים

אותה למצולות הים, ששם מקום לילית קדמהא,

ונמצא בזה, שנתבטל כל כחה של אותה הקליפה

שנאחזת המים עליונים, ולא נשאר רק

הקליפה הראשונה בלבד,

.................

וישבה הקליפה שם, במצולות הים,

עד שחטאו אדם ואשתו, ואז הוציאה הקב''ה

ממצולות הים והיא שולטת על כל התינוקות

שהם פנים קטנות של אדם,

הראוים  להענש מחטאים של אביהם,

 

פירוש:  כי אחר חטאו של אדם הראשון, שהנחש

הטיל זוהמה בחוה, והמוחין של חוה היו בחינת

מים עליונים,  הרי אז נפגמו שוב המים העיונים,

 

דהיינו הספירות שהם למעלה מהמלכות,

ונמצא שהקליפוה הנ''ל, חזרה ועלתה משפולי ימ''ה,

דהיינו ממים תחתונים , ונאחזים במים עליונים,

 

כמו שהיתה מטרם שהיסיגו אדם וחוה המוחין של גדלות,  שנאחזו אז במוחין של הקטנות שלהם,

לפי כך שולטת שוב הקליפה כמו ששלטה מקודם

על הענפים התחתונים של אדם וחוה,

.......חלק ב'.......

והטעם שנענשים על חטאים של אביהם הוא,

כ אבות ובנים של נשמות בני אדם

הם דוגמא לאבא ואמא ז''א ומלכות של עולם אצילות

שהקטנות וגדלות של ז''א ומלכות, באים מחכמה ובינה

שהם אבא הוי''ה, ואמא בסוד אלה''ים,

 

שבעת שאמא מתמעטת למ''י משם אלהי'ם

ומורידה את האותיות אל''ה לבנים שהם ז''א ומלכות,

הרי אז הז''א והמלכות הם בקטנות, וכל המוחין שלהם,

הם רק אותיות אל''ה, בלי אותיות מ''י

ורק אותיות אל''ה של אמא המולבשים בהם,

ואין להם מוחין מעצמם,

 

ולעת גדלות, אמא מחזרת אותיות אל''ה שלה אצלה,

ומשפעת להם מוחין של גדלות,

ואז יש להם לז''א ומלכות  מוחין משל עצמם,

 

כן הוא באבות ובנים של נשמות,

האב בשעה  שבנו עולה לתורה בבר מצוה

האב אומר, ברוך שפרני מענשו שלזה:

שעד י'ג שנה אין להם לבנים שום רשות בפני עצמם,

ונבחנים שעוד לא טעמו טעם חטא,

כי כל הפגמים שלהם מוטלים על האבות,

בדומה ל''א ומלכות בזמן  קטנות,

 

שאם חלילה הקליפות נאחזים בהם אז, הרי הו

נחזות באותיות אל''ה  המולבשות בהם, שהן

אז כל המוחין שבהם,

 

ואלו האותיות אל''ה הן באמת של אבא ואמא

הרי שאבא ואמא סבלים מאחיזת הקליפות

ולא ז''א ומלכות,   וע''כ גם בבנים של נשמות,

אם הקליפות נאזות חלילה במוחין שלהם ממתים אותם,

הרי זה פגם של האבות ולא של הבנים,

כי אין עוד להבנים שום רשות בפני עצמ,

 

אלא בעת שבאים מוחין  ש גדלות להבנים,

דהיינו  בגיל יג' שנה, אז נפטר אבא ואמא מהם,

כי ז משגים הבנים מוחין משל עצמם,

בדומה לז''א ומלכות שהמוחין של הגדלות נחשבים

בהם כמוחין של עצמם  כנ''ל,

שאז אם הקליפה נאחזת בהם,

אין אבא ואמא  סובלים עוד,

......................

 

הקליפה ולהט החרב המתהפכת, בשערי גן העדן

והיא הולכת ומשוטטת בעולם, גן עדן הארץ,

וראתה הכרובים שמרי שערי גן עדן,

וישבה שם אצל להט החרב,  להט = טל''ה

 

משום שהיא יוצאת מצד אותו הלהט,

כלומר לפיכך הלכה הקליפה לשערי גן העדן

ונתישבה אצל להט החרב המתהפכת,

משום שכחה נמשכת מאותו הלהט החרב,

וע''כ ישבה של לקבל כחו,

 

בשעה שאותו להט החרב מתהפך לדין,

בורכת הקליפה ומשטטת בעולם ומוצאת

תנוקות הראוים להענש,

 

ונקרא להט  החרב המתהפכת משום שמתהפכת

מרחמים לדין, ומדין לרחמים, וצוחקת בהם

והורגת אותם,  וזה היא עושה בשעת מיעוט הלבנה,

שממעטת אורה, וזה שכתוב מארת חסר ו' לשון קללה,

.................

קין הבן הבכור של אדם הראשון.

בעת שנולד קין לא יכלה הקליפה להתדבקו,

אלא אחר כך נתקרבה אלו ונתחבה עמו,

והולידה ממנו רוחות, ורוחות מעופפות,

 

פירוש: בעת שנולד קין לא היה הרע ניכר בו כלל

כמו שאמרה עליו חוה, קניתי איש את ה',

וע''כ לא יכלה שום קליפה להדבק בו,  אלא מתוך

שכבר היה הזוהמא  של הנחש בחוה,  מחמת

החטא של עץ הדעת טוב ורע,

ע''כ נתערב גם בקין זוהמת הנחש הזו, עד

שקם על הבל אחיו והרגו, ומאז נגרש מעל

פני הארץ  לארקא, ואז נתדבקה בו הקליפה,

אדם הראשון מאה ושלושים שנה  שימש ברוחות נקבות כנ''ל ,

עד שבאה נעמה  (הבת של קין)

יפיה זנו בני האלהים אחריה, שהם עזא ועזאל,

והוידו מהם, מיני קליפות חדשות על קליפות הנ''ל,

וזה שנאמר וממנה נתפשטו רוחות רעת ושדים בעולם,

 

שהן הולכות ומשוטטות בלילה,

והולכות בעולם ומצחקות בבני אדם וגורמות להם

שיוציאו קרי,  ובכל מקום שמוצאות אנשים ישנים

ביחידות בבית, שורות עליהם ונאחזות בהם,

ומתדבקות בהם, ומקבלים מהם חמדה,

ומולידות מהם,  לעולם הזה,

 

וביאור הדברים: כי טרם שבאה נעמה לא היו

אלא ב' קליפות הנ''ל, שהם, א') לילית  קדמה,

שנבראה מכח גניזת אור הראשון, שהיא רק בחינת

מים תחתונים בלבד כנגד המלכות בלבד, ונבחנת

שהיא מבחינת עולם הזה, כי עוה''ז הוא בחינת המלכות,

 

ב') היא הקליפה שיצאה ונבראה בעת שג' אותיות הי''מ נפלו למים תחתונים ונעשו ימ''ה כנ''ל שכמו שציינו,

ונאחזים במים עליונים הללו ימ''ה,

ואחר שיצאו מוחין של גדלות בזו''ן נפרדה ממים

עליונים וירדה לעולם הזה למים תחתונים כמו

לילית קדמה, ובחטאו של אדם הראשון

חזרה ונאחזה במים עליונים,

 

ונמצא קליפה זו השניה, שיש לה אחיזה  הן במים  תחתונים מעת שנפלה לעולם הזה  והן במים עליונים מחמת חטאו של אדם הראשון,

..................................

האדם הראשון מאה ושלושים שנה שימש את רוחות הנקבא

 הללו  כי לא היה עוד בעולם יותר מב' קליפות הנ''ל,

שמימנה נולדו שדים ורוחות חדשות,

שנולדו מהקליפה החדשה, מכח הפגם שבעזא ועזאל,

והיא נאחזת במים עליונים בלבד,

כי שתי המלאכים עוזא ועזאל בחינת מים עליונים

הם שנפלו לעולם הזה,

 

וזה שנאמר: בזוהר בפרשת אחרי מות ע''ו ע''ב ,

שאלו הרוחות והשדים שנולדן  מנעמה תלוים

האויר, שהוא בחינת מים עליונים  ואין להם

מהארץ כלום,  (מסכנים).

ונמצא עתה ג' מיני קליפות,

א') שכולם מהארץ,

ב') שיש בה מהארץ ויש בה מהאויר,

ג') שכולה מהאויר,

...................

 

וכל הקליפות  מזיקים אותו במחלות

והאדם אינו יודע, מאין באה  לו המחלות,

וכל זה בעת מעוט הירח,

 

פירוש: כמו שנתבאר ג' מיני קליפות יצאו כאן,

א') שכולה מהארץ,  ב') חציה מהארץ וחציאה מן האויר,

ג') שכולה מהאויר,

 

ודע שהי שכת קליפה  קדה, שכולה מארץ,

בוסד הכתוב: מעפר אתה ואל עפר תשוב,

 

ובחינת מיתה לתינוקות שלא טעמו טעם חטא

באה מהליפה השניה, שחציה מעליונים וחציה מתחתונים,

כי מכיון שנכללת גם מהארץ, יכולה להמיתם,

 

אמנם קליפה ה-ג' שכולה מהאויר, כלומא ממים עליונים,

אין לה עניין להרוג ולהמית בני אדם

אלא  רק לטמאותם בטומאת קרי בלבד,

(ומקבלים מהם חמדה, )

 

אמנם מתוך שנעמה היא מבנות הארץ,

וגם חלקה מעורב באלו הרוחות והשדין,

וע''כ יש להם כח להביא מחלות רעות על האדם,

אבל לא להמיתם,

 

ונתבאר שקליפה א')  אין ענינה אלא להמית בני אדם,

וקליפה ב)  המעורבים גם בעליונים יש לה כח

לטמאות בקרי  וכן להמית תינוקות,

וקליפה ג')  יש לה כח רק לטמאות בקרי, ולא להמית

אלא שיכולה גם להביא מחלות על בני אדם,

אומנם מדרך הקליפה להתחבר זו עם זו כמו שלמדנו,

.................

סוד מאר''ת שהא קללה,

כתוב מאר''ת שהא קללה,  הנה שנתקה הלבנה

 נהפכו  אותיות מאר''ת לאותיות אמר''ת

בסוד הכתוב: אמרת ה' צרופה, וגו'

 

שהקב''ה מגן הוא על כל אלו הרוחות רעות

ובעלי הדין המעופפים בעולם בעת מיעוט הלבנה,

לכל אלו המחזיקים בו באמונתו של הקב''ה,

 

שפירושו: שהקליפה קודמת להמוח

שהיא סיבה לגילוי המוחין,כנ''ל,

כי הקליפה הנקראת מאר''ת מטרם תיקון

הנקבא  של ז''א הנקראת לבנה,

 

היא עצמה נהפכת להיות מגן על בני האדם

אחר תיקון הנקבא,  ואותיות מאר''ת לאותיות אמר''ת

ונעשתה למגן, וכו'

...................

אל גינת אגוז ירתי, (שיר השירים)

     שלמה המלך, כשירד לעומק סו האגוז,

בסוד הכתוב, אל גנת אגוז ירדתי וגו'

 

לקח קליפת אגוז והסתכל בכל אלו הקליפות שבו,

וידע שכל עיקר התענוגים של אלו הרוחות

שב- קליפת האגוז   אינו יותר אלא להתדבק בבני אדם,

ולטמא אותם, שכתוב: תענוגות בני אדם שדה ושדות, שמשמעות הכתוב:

שתענוגות השדים הוא רק לבני אדם בלבד,

דהיינו שמסרס המקרא, ודרשו כמו שהיה כתוב:

ותענוגות שדה ושדות הוא בני אדם,

............

עוד ש לפרש הכתוב, שמתענוגי בני אדם המתענגים בשינת הלילה  יוצאים ונולדים מהם שדה ושדות,

.............,,,,,,,,,............

וכלא אצטריך קב''ה למברי בעלמה

ולאתקנא עלמה בהו:

והכל היה צריך הקב''ה לברא בעולם, דהיינו

כל אלו הקליפות הנ''ל, ולתקן העולם הזה,

 

והכל הוא כמו האגוז,

מוח בפנמיות והרבה קליפות מסביב את המוח,

וכל העולמות הם בזה האופן, כמו האגוז,

מוח בפנימיות והרבה קליפות מסבבות אותו, למעלה ולמטה,

כלומר הן בעולמות העליונים והן בעולם הזה, כמ''ש לפנינו,

 

מראשית  סוד נקודה העליונה, שהוא אריך אנפין

עד סוף כל המדרגות, כולם הם זה בתוך זה,

וזה בתוך זה,  עד שנמצא שזה קליפה לזה וזה לזה,

 

קליפה, פירושו חיצוניות ולבוש,

כמו הקליפה המלבש בפרי,

..................

פירוש, כי ידעת שמכח עלית המלכות והמתקתה

במקום בינה,  נתבקעו כל המדרגות לשתים,

י'' ו'ד, ו'  כתף ימין  ד' כתף  שמאל ,

שכתר וחכמה נשארים במרגה,

ובינה תפארת ומלכות נפלו להמרגה שמתחתיה

ונתלבשה שם,  והלבשה זו נשארה גם בעת גדלות,

 

שע''כ עולה התחתון למקום העליון, משום

שמלביש לבינה, ותפארת ומלכות  דעליון,

הרי שבינה ותפארת ומלכות שכל מדרגה מתלבשים במדרגה שמתחתיה,  ונעשה הכל תחתון לבחינת הקליפה,  כלומר לבחינת החיצוניים,

על בינה תפארת ומלכות העלון,

 

והעליה הזו של המלכות, הבוקעת את המדרגות

מתחלת אריך אנפין הנקרא נקודה עליונה,

ולא למעלה מנקודה  עלאה,

 כי עתיק הוא גם בחינת לא בקע כנ''ל.

,,,,,,,,,,,,,,,,

נקודה ראשונה שהוא אריך אנפין, אין לו שיעור להבין

ולדעת את הזכות, והדקות, והטהרה שלו,

כי עתה נקרא אריך אנפין חכמה סתומה,

משום שנסתם ונעלם מכל המדרגות שמתחתיו,

ואפילו מפרצוף אצילות,

 

עד שנתפשט התפשטות, מאריך אנפין (כתר)

שהם סוד נקודה (קוצו של י')  והתפשטות הזו

של אותה הנקודה, נעשת היכל אחד,

הנקרא פרצוף אבא ואמא העליונים,

 

המלביש לאריך אנפין מפה עד החזה שלו,

שמקיף אותו כמו היכל,  ששם בחינת בינה תפארת ומלכות של אריך אנפין, שיצאה מראש א''א אל הגוף שלו, ונמצאים מתלבשים  בפרצוף אבא ואמא ,

שהרי אריך אנפין מתלבש בהתחתון שלו שהוא אבא ואמא, ואבא ואמא נעשו לחיצוניות שלו,

 

והיכל, אבא ואמא, שהוא לבוש לאותה נקודה סתומה,

שהוא אריך אנפין,(כתר) הוא אור שאין לו שיעור,

כלומר שגם אור ההיכל שהוא אבא ואמא,

הוא בלתי נודע ובלתי מושג,

 

ועם כל זה, אינו דק וזך כהאור של נקודה ראשונה,

שהוא אריך אנפין,

היכל הזה נתפשט התפשטות אור הראשון,

 

פירוש, שהיכל  הזה, שהוא אבא ואמא, נתפשט

ונאצל ממנו פרצוף ישסו''ת, שבו נגלה אור הראשון

המבואר בכתוב, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור,

כי יצא ה-י' מאויר  דיליה  ואשתאר אור,

 

שני המאורות הגדולים,

יום בראת העולם, העולם חוזר לקדמותו

כמו יום ד' של מעשה בראשית,

לכן מראש השנה שזה יום ו' של הבריאה

שנולד האדם שהוא ז''א ומלכות,

עד יום הכיפורים יש עשרה ימים נגד עשר ספירות שנברא הכלי,

לכן העשרה הימים הללו אומרים סלחיות,

סלח = צ'ח נקיון,

ואנו אומרים את י''ג מידות מה הכוונה ולמה?

ויעבר  הוי''ה על פניו ויקרא

הוי'ה הוי''ה ב' פעמים הוי''ה

אל,  רחום, וחנון, אראך, אפים, ורב חסד, ואמת,

נוצר חסד, לאלפים, נשא עון, ופשע, וחטאה, ונקה,

חלק ב'

 

שני המאורות הגדולים, יורא

שמתחילה היו ב' המאורות  ז''א והנקביה,

בחיבור אחד, כלומר בקומה שווה,

ולא היו צרכים זה לזה,

 

וזה סוד השלם,  הוי''ה אלה''ם, כאחד,

ואף על פי שהוא אינו בהתגלות, אלא בדר סתום,

 

פירוש, כי השמות הוי''ה אלהים, יורא על

 ז''א ומלכות, שהם בקומה שוה פנים בפנים

במוחין של גדלות,

אמנם  כאן מדבר בעת שה ז''א והנקבא בקומה שוה

 

במצב אחוריים, פירושו, שיש להם מוחין של חכמה,

אבל אינם מאירים בהנוקבא,

משום חוסר לבוש  יקר של חסדים,

 

וע''כ מצד אחד נבחנים שהם סוד הוי''ה אלקים

שפירושו שם שלם, להיות במוחין של חכמה,

 

כי כל השלמות הוא מאור החכמה,

ומצד אחר נבחנים שהם בהעלם מוחין,

כי חכמה אינה יכולה להאיר בלי לבוש

יקר של חסדים,

 

לכן ב' המאורות הגדולים  זו''ן בשם שלם,

הוי''ה אלקים, אלא השם אלקים אינו מאיר בהתגלות

רק בדרך סתום,  כי החכמה אינה מאירה בשם אלקים שהיא  הנקבא,   מטעם חסרון לבוש החסדים,

כלומר השם אלקים הוא עמוק וסתום,

 

כי כל גדילה הוא בשם הויה,

לכן שכתוב ב' מאורות הגדולים, שהם וז''א ומלכות,

יורה כי זו''ן נתדלו בשם זה כזה, כלומר  בקומה שוה,

שיקר בהם השם המיחד הכל, שהוא

מצפ''ץ  מצפ''ץ  באותיות א''ת – ב''ש

בצורה של אור חוזר אות ראשונה באחרונה,

כלומר שיקבלו מאלו השמות מצפ''ץ

שהוא ז''א יקבל ממצפ''ץ הימני

והנקבא ממצפ''ץ השמאלי,

ואז הם נקראים ב' מאורת הגדולים,

פאה = אלקים ב' פאות של אריך אנפין

ימין ושמאל של הראש של א''א

כי יג' מדות הרחמים שבתורה כמו שצינו

כתוב בתורה, ב' פעמים הוי''ה הוי''ה

אשר חילופהם בא''ת ב''ש מצפ''ץ מצפ''ץ

שהם שמות עליונים וקודמים ליג' מידות הרחמים,

כלומר הפאות קודמים לזקן,

ששערות הראש פאות שהם עליונות

לשערות הזקן, שהם יג' מידות הרחמים,

,,,,,,,,,,,,,,,

כי יש חוק בעולם,

למדנו בחכמת תווי הפנים על השערות, מה ענינם,

והמוח, שהוא כתר אריך אנפין, שהוא עתוף בשערות,

מה הוא,

כבר למדנו  שעף על פי  שג' ראשונות של ע''ב

עולם אצילות, אינם יכולים להישאר באריך אנפים

בכתר של בינה הנקרא אלהקים,

ה י' עולה למעלה, ואותיות ו-ד' ימין ושמאל


ב' הכתפיים

הוי''ה אלקים, ב' המאורות,

לכן אינם יכולים להישאר בכתר של בינה,

שזה פרצופי  אצילות

 

אבל ממילה מחויבים לצאת בו בתחילת הזיוג,

ואי אפשר שיתגלה ו''ק שהוא ז''א, של ע''ב

מבלי שיתגלה קודם הג' ראשונות של ע''ב,

 

קודם הרצון, אור ישיר של חכמה, ג''ר ע''ב

אבל האור מתגלה רק בכלי, ועדין אין כלי,

לכן תקף מסתלק   מהפרצוף,

 

כמו שלמדנו והוא מטעם,

שאין להם כלים, בפרצוף אצילות שיכול

להתלבש בהם, יש ט' כלים מכתר עד יסוד

המלכות גנוזה  מהצמצום א' אין כלי,

כי האור מתגלה רק בכלי, ואין אור בלי כלי.

 

כי הג' ראשונות נמשכים רק על המלכות,

של צמצום א',

והמלכות אינה מגולה, נקודה. אין רצון,

ואין אור בלי כלי.

ע''כ מוכרחות תכף להסתלק מהפרצוף,

 

נודע  שאין ענין הסתלכות נהוג רק בהאור ישר של חכמה,

אבל האור חוזר חסדים נתינה, שבה המלביש לע''ס של אור ישר , אינו יכול להסתלק למעלה,

......................

השארת תגובה