כי תכלית כל הדינים הם רפ"ח ניצוצין,
אשר נתקנו ע"י ל"ב אלהים, שהם דינים
אחרים, כנודע,
וכלם בגימטריא ש"ך ניצוצין.
והנה יצחק ויסוד, הם בגימטריא רפ"ח.
וגם זה נתבאר לקמן בפרשת וירא,
בפסוק ביום הגמל את יצחק וע"ש.
והנה שם יעקב, הוא בגימטריא ז' הויות,
והם בחי' ז' מוחין שכוללם ז"א, והם ז' הויו"ת.
וכבר נתבאר עניינם, בפרשת ויצא
יעקב מבאר שבע,
איך ז' מוחין ההם נקרא באר שבע, וע"ש.
עוד יש בז"א ג' מוחין של קטנות
הנקרא אלהים,
הנרמזים במלת וילך חרנה,
כמבואר שם
איך אלהים של יודי"ן בלאה,
ואלהים של ההי"ן שהוא
השלישי הוא ברחל,
ואלהים האמצעי של אלפי"ן,
הוא ביעקב הכולל שתיהם, שתי נשיו.
ולכן נקרא יעקב, י' עקב,
כי עקב הוא
בגימטריא ב' שמות אלהים, של לאה ורחל,
ובהם עשר אותיות, כמנין י' של יעקב,
לרמוז כי בו כלולות שתיהם.
ונחזור לכללות ג' שמות, אברהם, יצחק, ויעקב.
כי הנה יעקב מכריע ביניהם, ולכן נוטל כפלים מהם. כיצד,
הרי שאברהם יש בו מספר יעקב,
ועוד שם אדנ"י, ושניהם
בגימטריא אברהם.
גם יצחק יש
בו מספר יעקב,
ועוד שם יהו"ה,
ושניהם בגימטריא יצחק.
נמצא, כי אברהם לקח שם אדנ"י יותר
מחשבון יעקב,
(אברהם +אדני= שד''י עם הכולל)
ויצחק לקח שם הוי"ה יותר מחשבון יעקב.
ואמנם לקח יעקב כפלים מהם,
שהם ב' שמות הוי"ה, וב' שמות
אדני, והם
בגימטריא יעקב:
............................
ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר וגו':
נודע הוא מ"ש חז"ל על
פסוק (בראשית מ"ז כ"א)
ואת העם העביר אותו לערים. שטלטלם,
כדי שלא יחרפו את ישראל, שעתידים להיות
גרים ביניהם,
כי הלא גם הם מטולטלים בארץ לא להם.
וזהו שאמר הכתוב, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך,
ואל תאמר כי חרפה היא להם להיותם גרים,
בעבור כי הנה הארץ ההיא אינה שלהם,
ר"ל אינה של המצריים השוכנים
בה,
כי הרי את העם העביר אותו
לערים כנזכר,
ונמצא כי מש"ה בארץ לא
להם, חוזר למצרים. ואם היה חוזר לישראל,
קשה דפשיטא, שאם היו גרים שם,
שהיו בארץ לא להם:
ואתה תבא אל אבותיך בשלום וגו':
הפסוק זה לכאורה אינו במקומו,
והיה לו לכתוב יחד שני הפסוקים,
המדברים בעניין הגלות ובשורת הגאולה יחד,
והם, פסוק ידוע תדע כי גר יהיה
זרעך,
ופסוק וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, ופסוק
ודור רביעי ישובו הנה.
ופסוק ואתה תבא אל אבותיך
בשלום, יבא לפניהם או לאחריהם,
ולא יפסיק העניין ביניהם.
אבל נודע הוא, ענין תרח אבי אברהם,
שנתגלגל באיוב הנקרא ירא אלהים.
ועל ידי היסורין שעברו עליו, חזר בתשובה שלימה, ורמז לו זה,
באומרו
ואתה תבא אל אבותיך בשלום.
כמ"ש חז"ל, שתרח חזר בתשובה.
ואמנם סיבת הייסורים שבאו על איוב, הוא
כמ"ש חז"ל,
שהיה אחד מג' יועצי פרעה,
ויעץ לו שידון אותם ביסורין,
וכנגדם לקה גם הוא בייסורים. ונמצא כי ענין ועבדום וענו אותם,
היה על ידי עצת איוב, ולכן נדון גם הוא בייסורים, ועל ידי כך חזר בתשובה.
ולכן סמך אליו ואתה תבא אל
אבותיך בשלום, כי בסיבת עצתו,
והיא ועבדום וענו אותם, גרם לו
ואתה תבא אל אבותיך בשלום,
ואח"כ ודור רביעי ישובו
הנה, בסוף מ' שנה שהלכו במדבר:
סימן י"ו:
..................................
ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך וגו':
הלא ידעת, כי שרה והגר בסוד
מוחא וקליפה,
וכמו שהקליפה קדמה
למוח,
כן ילדה הגר טרם שרה, בסוד ואלה
המלכים אשר מלכו.
רו''ח ו' ז''א רח יצחק ה' גבורות.
והנה הג"ר בגימטרייה
ר"ח, כמניין יצחק, בסוד הדין.
כי הקליפה דינין תקיפין, וכמו שמלכין
קדמאין מיתו,
לפי שלא נתבסמו, והיו בסוד הרע, בסוד
קין.
כן שרה הכניסה עין רע בעיבורה של הגר והפילה,
כי היה מצד הרע לבד,
ולפיכך הפילתו,
ולפיכך נתרעמה שרה,
ומסרה עליו דין ממש,
כי ראתה תגבורת הדין,
והפילתו בסוד הנפילים היו בארץ,
ורצתה לבסמו בטוב ולהגביר הטוב, ולהכניע הרע.
וזה אמר לה אברהם, עשי לה הטוב בעיניך, הטוב דייקא.
ולפיכך עינתה שרה את הגר,
להכניע הרע ולהגביר הטוב,
ולפיכך אמר לה המלאך, (בראשית
ט"ז ז')
שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה:
.............................רו''ח והנה זה העיבור הב', היה בסוד הבל, שנתבסמו הדינים קצת,
ולא כל כך, עד אשר נולד יצחק, ונעקד,
אז נתבסמו הדינים
ונתקן הכל לגמרי.
ולפיכך אמר אברהם בעקידה, (שם כ"ב ח')
אלהים יראה לו השה לעולה בני, ר"ת הב"ל, כדי לתקן הבל נעקד
ולפיכך נעקד בן ל"ז כמנין
הב"ל,
והנה הבל הציץ בשכינה וכן יצחק, כד"א (שם
כ"ז א')
ותכהן עיניו מראות ואמרו
רז"ל, מראות בשכינה.
ואפשר שזהו פי' אלהים יראה לו,
כי לפי שראה בשכינה בקרבן,
לפיכך נעקד לכפר על אותה ראיה.
ולפיכך אמר בני, לרמוז כי אברהם הוא בסוד אדם,
ובנו הוא בסוד הבל. וב' בסומים אלו של קין והבל,
תמצאם בסד"צ ע"ש
ובאדרא רבא וזוטא ע"ש. ודי בזה:
...........................
ולא יקרא עוד שמך אברם וגו':)
זה יובן במה שהודעתיך,
כי קודם שהחמשה חסדים נתפשטו למטה במקומן,
נקרא אבר"ם. וסימניך, אבר"ם ישב בארץ הנגב
נגוב ויבש ממימי החסדים.
ואחר אשר נתפשטו במקומם, נקרא
אברה"ם, בה"א יתירה. :
........................
ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמר וגו':
הנה ר"ת 'היא 'בנים
'לנחור, הבל. ורמז על לבן בן נחור,
שהוא משרש הבל, מן הרע שבו.
וכמו שביארנו,
שאח"כ נתגלגל בבלעם בן בעור,
שהיה דומה למשה, שהוא מן הטוב
שבהבל.
ונבאר ענין פסוקים אלו באורך,
דע, כי כמו שיש בחי' אברהם בקדושה,
יש כנגדו נחור אחיו
בקליפה.
וכבר ידעת, כי כל משפחת אברהם,
היה בהם תערובת קדושת נשמות קדושות,
אם בלבן, ואם
בתרח, ואם בנחור, ואם בלוט וכו',
כמבואר
במקומותם:
והנה נחור, יש בו אותיות חרן,
וכבר ביארנו ענין זה בפרשת לך לך,
בפסוק ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, (אכדטם גרון)
שיש בקדושה בחי' הגרון, שבו ג'
הויו"ת דהארת מוחין דגדלות,
וג' אלהי"ם דג' מוחין
דקטנות, שהם בגימטריא גרו"ן,
וחר"ן. וכנגדו בקליפה, ג' אותיות חר"ן אשר בנחור.
ואם תחבר כל מלת לנחו"ר,
יהיה בגימטריא רפ"ח, (לחרן לנחר= רפ''ח)
שהם רפ"ח ניצוצין
שרשי כל הדינים כלם:
א"ש צריך להגיה לנחור חסר,
וכדי שיעלה רפ"ח, וגם לחר"ן בגימטריא רפ"ח, כנלע"ד:
וכבר הודעתיך, כי היה מעורב
בנחור נשמות קדושות,
ומזה נמשך חו"ר בנה של
מרים, ואין זה מקום דרוש זה.
וכן כמו שהיו בקדושה י"ב שבטים,
שמנה מהם בני הגבירות, וארבע בני
השפחות.
כן היו לו שמנה, מהם
בני הגבירה מלכה. וד' בני פלגשו, ראומה.
אבל יש הפרש אחר בזה, והוא, כי בקדושה יש גבירה אחת והיא לאה,
שהיא באחורי ז"א, למעלה מן החזה שבו.
ונודע כי ז"א היא בחי' יצירה, ובאחורי לאה יוצאת זלפה
שפחתה.
ומן החזה ולמטה יושבת רחל הגבירה השנית, שהיא ביסוד בחי' עשיה כנודע.
ובאחוריה
יושבת בלהה שפחתה,
וכמבואר אצלינו בביאור מאמר הנהו תרין צפרין,
הנזכר בפרשת ויחי
וע"ש היטב. משא"כ בקליפה,
כי ב' הגבירות שהם לאה ורחל מחוברים יחד,
בבחי' תרין מוחין הנקראים חכמה ו"בינה של נוקבא של קליפה,
והם נקראים ב' צפרין הנזכרים.
וכנגדה מאחוריה יש
פילגש אחת ובה ב' פילגשים כלולות
בה,
בבחינת ב' מוחין חו"ב שבה, והם כדמיון הגבירה.
והנה כנגדם היו ב' נשים לנחור
שבקליפה,
והם, מלכה שהיא
הגבירה, הכוללת ב' גבירות כנזכר.
וראומה שהיא
הפלגש, הכוללת ב' הפלגשים כנזכר.
ונמצא, כי גם מלכה הגבירה, היא
למטה במקום העשיה,
ולכן נקראת מלכה,
לשון מלכות.
גם היא בגימטריא א"ל אדנ"י,
שהוא בעשיה כנודע. (הגהה, א"ש, מלכ"ה ע"ה צ"ו).
וגם ראומה
שפחתה שהיא ג"כ בעשיה נקראת כך, רא"ו מ"ה,
ר"ל כי היצירה היא הוי"ה של מ"ה באלפי"ן,
ופלגש בקדושה דבמקום לאה, היא ביצירה כנז"ל,
אבל פלגש זו של קליפה, ירדה
בעשיה, ולכן אומרת רא"ו מ"ה,
כי אין בה כח לעלות אל מ"ה דיצירה,
אבל עומדת בעשיה,
ומשם רואה אותו:
וכמו שביארנו בפרשת לך לך,
כי אברהם הוא שמנה שמות של א"ל,
וכן יש בקליפה,
אלא שבקליפה
נקראים אלה, בסוד (שמות ל"ב ח') אלה אלהיך
ישראל.
וזש"ה, שמנה
אלה ילדה מלכה.
ואם תמנה שמנה
פעמים אל"ה, יהיה בגימטריא רפ"ח,
שהם שרשי הדינים כלם.
והנה נמצא, כי ח' ההי"ן
נתוספו באן, בח' פעמים אלה.
משא"כ בקדושה, שיהיו ח' פעמים "אל,
והנה ח'
פעמים ה', הם בגימטריא מ', והם
סוד מ"ם סתומה,
שביסוד הנוקבא מלכ"ה,
שהיא ציור ב' צירין וב' דלתות אשר ביסוד שבה,
כזה ם כנודע.
וכנגד ח' ההי"ן אלו, נולדו
ח' בנים ממנה. ואמנם ברא"ו מ"ה, ,
לא הולידה רק ד'
בנים, כנגד מספר ב' צירין וב' דלתות
שביסוד שבה.
ונודע, כי ג' אלפי"ן, של ג' אלפין של אהי"ה של יודין ואלפי"ן וההי"ן,
הם יורדים למטה בעולם העשיה,
הנקרא א"ל אדנ"י.
וג' פעמים אלף במלואה,
הם של"ג,
ועם א"ל אדנ"י, הרי הכל
בגימטריא פילגשו.
וזש"ה, ופילגשו ושמה
ראומה:
...............................
ויצא הראשון אדמוני וגו':
ענין זה נתבאר היטב בשער
היחודים, בסוד לבישת השק, וע"ש.
והנה הענין בקיצור הוא, במה
שנעורר ונדייק, אומרו בכ"ף הדמיון, כאדרת,
והיל"ל כלו אדרת שער. אבל עניינו הוא, במה
שהודעתיך,
כי או"א אתכלילן במזלא
קדישא, כנזכר באדרת האזינו ושם ביארנו,
כי המזל העליון, שהם תרין תקוני
דיקנא של אריך,
והם השמיני והי"ג, הם ארוכים, ומתפשטים עד טבורא דלבא של א"א,
והם חופפים על או"א, ומלבישים עליהם. והם
נקראים אדרת שער,
בסוד (תהלים צ"ג ד') אדיר במרום ה', שנתבאר
אצלינו בקבלת שבת.
אבל ז"א שהוא למטה מטבורא של א"א, אינו נכלל בשערות
ההם,
וזש"ה ביעקב ואנכי איש חלק:
והנה השער הם בחי' נימין ארוכים, בצורת ווי"ן.
ובראשי הווי"ן, יש ציור יודי"ן.
ומקור השערות, הם מראשי היודי"ן של הווי"ן.
והנה כנגדם בקליפה, לא נתקנו
או"א שלהם, בחי' הקליפות שיש בעולם האצילות.
ולכן אותם השערות שהיו ראויים
להיות בהם,
נמשכו למטה בז"א דקליפה,
שהוא עשו, אחיו של יעקב,
וכל הי"ס שבו מלאות שער. וזש"ה, כאדרת
שער,
כי מלת שער מליאה ביו"ד,
היא יו"ד עשר, פירוש, כי כל י"ס שבו, מלאים שער.
והענין הוא, כי כדמיון אדרת
שער, שהיתה ראויה להיותה למעלה באו"א דקליפה,
ואמנם הב' הויו"ת הנז' בבחי' פנים, הנה הם
בחלוף א"ת ב"ש,
והם מצפ"ץ מצפ"ץ כנודע.
והנה שני אותיות הראשונות, שהם מ"צ במלואה,
כזה, מ"ם צד"י, בגימטריא קפ"ד, כמנין
א"ל במלואו, שהוא קפ"ד.
וכן ב' אותיות שהם פ"ץ במלואם
פ"א צד"י,
בגימטריא קפ"ה, כמנין
א"ל במלואו.
נמצא, כי בשתי שמות מצפ"ץ מצפ"ץ, יש ארבעה שמות א"ל במלואם.
והם בגימטריא ש"ע ש"ע,
כי ש"ע הא', הוא משתי א"ל, שבשתי
אותיות מ"ץ,
שבכל שם משניהם, והם סוד ש"ע נהורין בסוד פנים.
והש"ע הב', שהוא משתי
אותיות אחרונות, פ"צ שבכל
שם משניהם,
הוא סוד ש"ע נהורין, בסוד
אחוריים.
וכנגד ב"פ ש"ע אלו, נאמר (ישעיה י"א
ח') ושעשע
יונק על חור פתן.
כי יונק בגימטריא אחוריים של הוי"ה של ס"ג:
ונודע, כי ש"ע נהורין הנז', הם
בחי' הוי"ה דס"ג, לפי שש"ע נהורין הנז',
אשר בשתי ההויו"ת הנז', עם ח' אותיות
הפשוטות שלהם,
הם בגי' חשמ"ל. וחשמ"ל, הוא סוד אורפניא"ל, הנזכר בהיכל ב' בפרשת פקודי,
כי הוא אור פנים עליונים, הנמשכים מב'
שמות אל במלואם כנזכר לעיל,
וז"ס אורפניא"ל. והנה
הוא בגימטריא כמנין שש
הויו"ת של ס"ג,
הרי כי הש"ע, שרשם הם הוי"ה של ס"ג,
אשר האחוריים שלה הם בגימטריא יונ"ק, כמנין קס"ו, וזהו ושעשע יונק.
נמצא, כי בפן אחד הימני, יש בו ג' שמות של ס"ג.
ובפן השמאלי, ג' שמות הויו"ת
אחרות של ס"ג:
אמר חיים הכותב, לא זכרתי עוד
תשלום ענין זה,
איך קע"ה ימי שני חיי
אברהם נמשכים מאלו ש"ע האורות שבפנים עליונים,
ולכן אחזור לענין ראשון, כי הנה אברהם שהוא בחי' החסדים,
נמשך מש"ע נהורין דאנפין עילאין, שהם בחי' החסדים, הנקראים א"ל. בסוד,
(תהלים נ"ב ג') חסד א"ל כל היום.
וגם הם בגימטריא רמ"ח, כמנין אברהם,
כשיורדים למטה בפומא דאמה,
דאורכיה רמ"ח עלמין, כנזכר
באדרת נשא.)
ושם נתפשטו ה' חסדים אלו,
והנה אז נעשה היסוד שהוא יוסף, יפה תואר ויפה מראה,
מבחי' יופי הדרת אנפין עילאין,
אשר משם נמשכו שרש אלו החסדים.
וז"ס הדרת פנים זקן,
אבל הסריס אין לו זקן, ולא הדרת פנים.
כי הפנים העליונים, הם תיקון
הז' מי"ג תיקוני דיקנא קדישא כנודע:
