קבלה מהזוהר: העבודה של הצדיקים בעולמנו, ואשים דברי בפיך,

עמי אתה בשותפות,

הקדמת ספר הזוהר'            סעיף: סא'  עמוד עג'

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

....,,,,,,,,,,,,,,,,,.....

בראשית: רבי שמעון פתח,

ואשים דברי בפיך,

 

כמה יש לו לבן אדם לעמול בתורה יום ולילה,

כי הקב''ה מקשיב לקול העוסקים בתורה,

ובכל מלה המתחדשות בתורה,

על ידי האדם ההוא העמל בתורה עושה רקיע אחד,

 

פירוש:  ה' יתברך נתן את כח הדיבור שלו בפיהם

של צדיקים, כמו שמסיק עמי אתה, כמו בשותפות עמי,

כמו שנאמר בדבר ה' שמים נעשו,

כן הצדיקים יבראו שמים בכוח הדיבור שלהם,

 

ובזה פתח רבי שמעון את המקרא

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ,

וברא מלשון סתימה הוא,

 ויש להבין למה עשה אותה בסתימה,

 

ואומר שעשה כך בכדי לשים גמר התיקוונים

של שמים וארץ בדיבור הצדיקים,

ולעשות שותפות עמו יתברך בבריאת שמים וארץ,

וזה שמביא הכתוב: ואשים דברי בפיך,

 

ומבאר לפנינו הזוהר,

שיש בזה ב' בחינות של חידוש שמים וארץ,

שנתן בפיהם של הצדיקים:

 

א') לתקן חטאו של אדם הראשון,

 כי המאציל עשה התיקון שמים וארץ באופןן הנעלה

קודם חטאו של אדם הראשון,

כמו שכתובים מבארים לנו במעשה בראשית,

 

אשר זו''ן של עולם אצילות עלו לא''א ואו''א עלאין,

ואדם הראשון עלה והלביש, את ישסו''ת וזו''ן של אצילות,

והיה לו  לאדם הראשון  נפש רוח נשמה של אצילות

הנקרא זהירא עלאה,

 

עד שעקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה

ואחר שחטא בעץ הדעת  ירד עד לעולם הזה הגשמי,

והנפש רוח ונשמה  שלו באים לו עתה מג' עולמות

נשמה בריאה, רוח יצירה, נפש מלכות,  בפירוד,

 

ושמים וארץ של אצילות ירדו  בסבתו לבחינת ו''ק

ונקודה מטבור של ז''א ולמטה,

ומוטל על הצדיקים תיקון זה לתקן כל הפגמים

שנעשו על ידי החטא,

ולחזור ולחדש  את השמים ואת הארץ

של אצילות שהם  זו''ן ולהעלותם

לא''א ולאבא ואמא כמו שהיו לפני החטא,

 

והצדיקים עצמם יקבלו בחזרה את הזוהר העליון של אדם הראשון, שהיא נפש רוח נשמה, מעולם אצילות,

 

 

כי גם האדם הראשון  קודם החטא לא היתה לו

כל השלמות שרצה המאציל להעניק לו,

 

וע''כ אחר שהצדיקים יתקנו החטא של עץ הדעת,

וישיגו השלמות של נפש רוח נשמה  של אצילות

שהיתה לו לאדם הראשון קודם החטא,

 

מוטלת עליהם עבודה מחדש, דהיינו,

להמשיך כל המוחין העליונים,

שעוד לא היה בעולם  לגמרי, שהם הסוד

עין לא ראתה אלהים זולתך.

,,,,,,..........,,,,,,

ואלו  עולמות שעין לא ראתה שישלימו הצדיקים

נקראים שמים החדשים וארץ חדשה

כי הם חדשים ממש שעוד לא היו במציאות לגמרי,

 

משא''כ, אלו שמים וארץ שהצדיקים מחדשים

ומחזרים אותם כמו שהיה במעשה בראשית

קודם החטא של האדם הראשון,

אינם נקראים שמים וארץ חדשים ממש,

שהרי הי פעם בעולם,

כ כבר המאציל תיקן אתם מעצמו קודם החטא,

אלא שהם מחודשים כי לאחר שנפגמו ונתבטלו

חזרו ונתחדשו,

וע''כ אין הצדיקים האלו נחשבים עוד לשותפים עמו יתברך,

הרי שהמקרא ואשים דברי בפיך שמביא רבי שמעון,

 

כוונתו הוא על המוחין העלאין שגם אדם הראשון

הרי חסר מהם,  שאלו נתחדשו ממש ע''י הצדיקים

כי לא יצאו עוד מהמאציל, וע''כ

נחשביםן  הצדיקים בהם לשותפים ממש,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

ז''א נקרא קול, והנוקבא שלו נקראת דבור,

וכשהצדיק עוסק בתורה מעלה מ''ו לזו''ן,

בקול ודיבור של התורה שלו,

 

שהקול עולה לז''א, והדיבור לנוקבא,

וזה שנאמר: כי קול התורה עולה למ'ן  לז''א,

הנקרא הקב''ה,  ובכל מלה , פירושו דיבור,

 

וכל דיבור ודיבור במתחדש בתורה  של

העוסק  בתורה עולה למ''ן לנקבא,

הנקראת בשם מילה ודיבור,

 

שעי''ז נעשה רקיע אחד

רקיע, הם סוד המסך שעליו נעשה הזיווג של

 הקב''ה ושיכנתו שזה נעשה  על ידי המ''ן

של הצדיקים,  מעלים בעסק תורתם,

..............,,,,,,,,,,,,,,,,,,............

ועניין החידוש שאומר בהמלה תורה,

אינו אומר חידוש בקול התורה,, הוא משום

שהנקבא צריכה לכל זווג בנין יסודה מחדש,

כי אחר כל זיווג חוזרת להיות בתולה, וע''י המ''ן של

צדיקים מתחדש בה תמיד  בחינת היסוד שלה,

 

דהיינו בית הקבול לאורות של ז''א

ולפיכך אומר ובכל מלה שמתחדש בתורה

כי המלה שהיא מלכות מתחדשת ממש ע''י

דבר תורה של צדיקים,  כי כל זווג חוזר ונעלם

בית הקבול שלה כמבואר.

,,,,...............,,,,

למדנו. באותה שעה שדבר תורה מתחדש מפי האדם,

הדבר ההוא עולה והועד לפני הקב''ה,

והקב''ה לוקח אותו הדבר ונושק אותו,

ועוטר אותו, בשבעים עטרות מפתחוות ומחוקקות.

 

ודבר החכמה שנתחדש,

עולה ויושב על ראש  צדיק  חי העולמים,

ומשם עף ושט בשבעים אלף עולמות,

ועולה לעתיק יומין, שהוא ספירת כתר,

וכל דברי עתיק יומין, הם דברי חכמה

בסודות הסתומום העליונים,

פירוש:  כלומר בעת שהאדם מעלה מ''ן בדבר תורה שלו,

אז ההיא המלה עליונה שהיא הנקבא של ז''א סלקא ואתעתקת קמיה דקב''ה לזווגה עמו,

והקב''ה נטיל לההיא מלה ונשק לה ועטר לה וכו', 

 

ב' בחינות נוהגות בכל זיווג זו''ן,

הנקרא זיווג דנשיקיןוזיווג דיסוד  כי נתבאר,

כי לא נשלם  שפירושו, שמלבד קומת החכמה,

צריך זיווג ב' לקומת חסדים שתתלבש קומת החכמה

בקומת החסדים,

 

לפיכך, כל זיווג כולל ב' זיווגים,

א') לקומת החכמה, דהיינו לקומת ראש וג''ר,

ב') לקומת חסדים, וזיווג זה נקרא זיווג היסודות,

דהיינו לקומת החסדים, ונשיקין לקומת  ג''ר

ועטרה לה היינו זווג היסודות לקומת חסדים,

 

שאז נתלבשת חכמה בחסדים

והנקבא מטעטרת במוחין שלמים,

 

המוחין השלמים של הנקבא נקראים שבעים עטרים,

כי הנקבא היא היום השביעי,

וכשמקבלת מז''א, שהוא בסוד עשרות, נעשת שבעים,

,,,,,,.............,,,,,,,,

השארת תגובה