זהר פרשת תרומה
מאמר: השמיים מספרים
כבוד אל
.........
בהמשך המאמר: רננו לצדיקים, ........
עורך ומגיש: רבי דוד קורן, ....
קרן אור ללימודי הקבלה
.....::::::::::.....
קפד) כשהאיר היום ביום השבת, עליית השמחה עולה
בכל העולמות בנחת בחדווה.
אז, השמיים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע.
מי הוא שמיים, הם השמים אלו, דהיינו ז"א,
ששֵם העליון נראה בהם, אמא,
ושם הקדוש נרשם בהם, אבא.
כלומר, שמיים, הוא ז"א, שיש בו מוחין של אבא ואימא.
קפה) שואל: מהו פירושו מספרים?
אם תאמר,
כמי שמספר ספור דברים, אינו כן,
אלא שמאירים ומתנוצצים בהתנוצצות של אור
העליון,
ועולים בשם, הכלול בהארת השלמות העליונה,
בשם הויה, שיש בו י"ה, שלמות העליון, שהם אבא ואימא.
קפו) שואל מהו סיפור, שנאמר בהם שהשמיים מספרים?
ומשיב: שמתנוצצים בהארת השלמות של ספר העליון,
שהוא אבא, והנמשך מספר נקרא סיפור.
ומשום זה, עולים בשם שלם, שהוא הויה, ומאירים באור שלם,
בקו ימין, ומתנוצצים בהתנוצצות שלמה,
בקו שמאל. הם מתנוצצים ומאירים בעצמם מתוך האור
של התנוצצות ספר העליון,
ומתנוצצים ומאירים לכל צד וצד שמתדבקים בו,
כי מהם, מספירות ומהאור מאיר כל טבעת
וטבעת ומתנוצץ בהתנוצצות,
דהיינו, כל הספירות שבמלכות הנקראות טבעות.
משום שביום הזה מתעטרים השמיים, ז"א,
ועולים בשם הקדוש, הויה, יותר מבשאר הימים.
קפז) ומעשה ידיו. טל העליון המאיר מכל צדדים הנסתרים,
שהם מעשי ידיו של ז"א, ותיקון שלו שמיתקן בו,
ביום הזה, מכל שאר הימים.
פירוש:
החסדים המכונים טל, נגלו
ע"י העלאת מ"ן
ממסך דחיריק, שהעלה ז"א. וע"כ נקרא הטל, מעשי ידיו.
קפח) מגיד הרקיע. שואל מהו מגיד, ואומר פירושו,
שמושך הטל ונוזל למטה ליסוד, מראש המלך,
דהיינו מהג"ר שלו, שנקראות ראש ז"א, ומתמלא מכל הצדדים.
הרקיע, היינו רקיע ההוא שהוא מבוע של הבאר,
דהיינו, יסוד המשפיע אל
הבאר, שהיא מלכות.
וזהו נהר היוצא מעדן, המושך ונוזל למטה
נזילת טל העליון, המאיר ומתנוצץ בהתנוצצות מכל הצדדים. ורקיע הזה מושך אותו בהמשכת אהבה והשתוקקות,
להשקות שיקוי של שמחה לליל שבת, המלכות..
קפט) וכשמושך ונוזל טל של בדולח מראש ז"א.
מתמלא הכול
ונשלם באותיות הקדושות, דהיינו, בכ"ב (22) אותיות,
בכל אלו שבילים הקדושים.
פירושו:
החכמה שבל"ב (32) שבילים נעלמת
ומתלבשת בטל, חסדים, אז מתמלא מכל, הן מחכמה והן מחסדים,
אלא, החכמה בהיעלם, והחסדים בגלוי.
כיוון
שהכול התחבר בו, הן חכמה והן חסדים,
נעשה בו אורַח להשקות ולברך למטה, למלכות. שניתקן בו
מפתחא שנקרא אורח. שדרכו משפיע הארת הג"ר אל המלכות.
קצ) יום ליום, היינו יום שמשפיע ליום, וטבעת משפיע לטבעת.
שכל ספירה מז"א הנקראת יום וטבעת,
משפיע לספירה שכנגדה במלכות.
כי עתה מדבר הכתוב בדרך פרט,
איך השמיים, ז"א,
מספרים ומתקנים בספיריות
ובהתנוצצות
עליונה,
לכבוד הזה,
שהוא המלכות הנקראת כבוד.
שואל: ואיך מושך ונוזל רקיע נזילה מטל
העליון.
ואומר: יום ליום יביע אומר, יום ליום ומדרגה
למדרגה
ימהרו
לכלול זה בזה, ולהאיר זה מזה, מספיריות ההיא
שמתנוצצים
ומאירים השמיים לכבוד הזה, שהוא המלכות.
יביע, הוא
כמו שאומר, מבע אתעביד
וגו', שמבוע הוא לשון מהירות,
כי תרגומו של,
וחש עתידות למו, הוא ומבע של עתיד להון. ויביע,
פירושו
שממהרים להאיר זה מזה, ולהתנוצץ זה מזה,
מספיריות והתנוצצות ההיא של ז"א הנקרא שמיים.
קצא) אמ''ר שכתוב: יום ליום יביע אׂמֶר,
פירושו כלל
האותיות והשבילים, שהארות אימא נקראות אותיות,
והארות אבא נקראות שבילים,
היוצאים מאבא ואימא, וראש, היוצא מהם,
שהוא הבן בכור. ז"א נקרא בן בכור.
א' של אמר רומזת
על אבא. וכשהוא עולה ויורד,
דהיינו: כשמאציל קטנות אמא, שאורה עולה מלמטה למעלה,
וגדלות אמא שאורה יורד מלמעלה למטה,
אז מתחברת מ' של אמר, שהוא אמא, עם א'. ר' של אמ'ר,
רומזת על בן הבכור, ז"א.
כשמתחברים
כל אותיות האלו הן אמ'ר.
אור של אבא ואימא ובן הבכור,
ומאירים זה
בזה בחיבור אחד.
ושולטים ביום השבת.
וע"כ
הכול נכלל זה בזה כדי להיות אחד,
כי ז"א עולה ומלביש את אבא ואימא ומשום זה ממהרים
להשפיע זה
בזה ג' האותיות של אמ'ר., שהם ממשלה העליונה,
כדי להיות
הכול אחד.
... פירוש בעל הסולם הרב אשלג. ...
משום שנמשך הארת חכמה מאמא אל ז"א, ע"כ צריך להיות
בחיפזון, כדי שלא יינקו
הקליפות, וכן הוא הדרך בכל מקום שנמשך
הארת חכמה. כי אם יינקו
הקליפות משהו,
כבר אינם אחד. חס 'ושלום,
כי אחד פירושו, שאין עימו שותפות מצד האחר.
קצב) וכאשר כל זה נמשך ונוזל לרקיע, יסוד של ז"א,
אז הוא משקה ומאיר למטה,
לכבוד אל הזה, מלכות,
כדי לעשות תולדות בצורות האורות של השמיים האלו, ז"א,
המאירים לכבוד אל ההוא.
קצג) ולילה ללילה יחווה דעת. היינו המרכבות שלה,
גוף הכיסא,
המלכות, וכולם נקראים לילות,
כמ"ש,
אף לילות ייסרוני כליותיי.
המרכבה העליונה,
ז"א, הספירות שלו נקראות ימים, יום ליום.
מרכבה התחתונה, המלכות,
הספירות שלה נקראות לילות, לילה ללילה.
קצד) יחווה דעת. יחווה פירושו יחַיה,
שיחיה תולדות מאורות שקיבל
משמיים האלו.
כמ"ש, ויקרא האדם שם אשתו חוה,
כי היא הייתה אם כל חי.
הרי שחוה וחיה עולות בדבר
אחד,
שהסתלקה י' מן חיה, ונכנסה ו' במקומה,
שהוא כראוי להיות,
כי הו' היא חיים, רומזת על ז"א, עץ החיים,
וע"כ חוה וחיה, חוה היא עיקר,
כי הי' של חיה לוקחת חיים מן הו' של חוה.
וע"כ
נקראת חוה ולא חיה. אף כאן יחווה, פירושו יחַיה.
קצה) שכתוב: לילה ללילה יחווה דעת.
דעת הוא השמיים, דהיינו ז"א,
מה שמים יש לו שש קצוות (ספירות) ,
אף כאן,
משפיע לילה ללילה שש קצוות (ספירות)
באלו התולדות שהלילה מחיֶה,
שהם כעין השש קצוות (ספירות) של הז"א,
וע"כ יום ליום, נכלל במדרגה העליונה,
אמ'ר, שהיא אבא ואימא. כנ''ל
לילה ללילה, נכללה במדרגה העליונה,
בסוד הזכר שמאיר לה, שמיים ודעת, ז"א.
קצו) ומשום שאמ'ר הזה הוא סוד עליון, דהיינו. אבא ואימא,
ואינו כשאר
אמרות, חוזר הכתוב עליו ואומר,
אין אמ'ר ואין דברים, כשאר אמרות העולם,
אלא אמ'ר הזה הוא עליון במדרגות העליונות,
שאין שם אמרות
ודברים, דהיינו,
שהחכמה נעלמת בהם
ואינה מאירה,
כי הארת החכמה מכונה דיבור ואינם נשמעים,
כשאר
המדרגות שבאמונה, שהיא המלכות,
שהן קול הנשמע, דהיינו. שהחכמה נגלית בה.
אבל אלו,
"אמ'ר, שהוא אבא ואימא, אינם נשמעים לעולם.
כמ"ש,
בלי נשמע
קולם, שהחכמה נעלמת בהם
ואינה נשמעת, כי אין החכמה נגלית אלא במלכות לבדה.
קצז) אבל, בכל הארץ יצא קום.
אע"פ שהם אבא ואימא, נסתרות עליונות,
דהיינו: שלא נודעו לעולם, שאין החכמה מתגלה בהם,
עם כל זה: הנזילה וההמשכה שלהם
נמשך ונוזל למטה,
למלכות שנקראת ארץ,
כלומר, שהחכמה הנסתרת בהם נמשכת למלכות.
ומשום המשכה הזו, יש לנו אמונה שלמה בעולם ה"זה,
המלכות בהארת החכמה, שנקראת אמונה שלמה,
וכל
בני העולם מדברים בסוד האמונה של הקב"ה, המלכות,
במדרגות
חכמה של מדרגות אבא ואימא,
כמו שהיו מגולות אפילו למעלה באבא ואימא,
ולא היו שם
נסתרות וגנוזות.
כמ"ש, ובקצה תבל מליהם,
מתחילת העולם
עד סוף העולם מדברים חכמי הלב
באלו
מדרגות הגנוזות,
אע"פ שלא נודעו במקומם באבא ואימא, כי במלכות הן נגלות.
קצח) אבל במה נודעות אותן מדרגות החכמה שבאבא ואימא,
משום שלשֶמש שׂם אוהל בהם,
משום שהשמש הקדוש, שהוא ז"א, הוא משכן
לאלו
מדרגות העליונות הקדושות של אבא ואימא,
והוא אור, שלוקח כל
האורות
הגנוזים,
והמשכה ההיא שלהם, ובזכותו נראה האמונה לכל העולם,
שזאיר אנפין הוא משכן לחכמה שבמדרגות אבא ואימא,
וזאיר אנפין משפיע אותה למלכות שנקראת אמונה,
והאמונה
נראית בכל העולם. כי החכמה מכונה ראייה.
קצט) מי שלוקח השמש, הוא כמי שלקח כל המדרגות,
משום שהשמש הוא אוהל, שכל המדרגות נכללו בו,
והוא לוקח
הכול, ומאיר לכל אלו מיני האורות
למטה, אל המלכות,
וע"כ
כתוב, והוא כחתן יוצא מחופתו,
בהארות והתנוצצות של כל האורות הגנוזים מכל המדרגות,
שכולם
נותנים לו בחשק וברצון שלם את חפצם והאורות שלהם,
כמו שיש לחתן רצון וחשק לתת אל הכלה מנחות ומתנות.
וע"כ,
והוא כחתן יוצא מחופתו.
ר) מיהו חופתו? זהו עדן, חכמה. וזה שכתוב, ונהר יוצא מעדן. עדן, זהו חופה המכסה על כל, שמכסה ומגן מפני כל הקליפות.
וכתוב, ישׂישׂ כגיבור לרוץ אורַח. ישיש, מצד אור הראשון,
ששימש בששת ימי בראשית מטרם שנגנז,
שלא נמצא בו דין כלל. כגיבור, מצד הגבורה,
ואע"פ, שהגבורה היא דין שלם, כגיבור כתוב, ולא גיבור,
משום שהמתיק הדין בחסד, ולקח הכול ביחד,
הן חכמה והן חסדים, בחשק
וברצון השלם.
וכל זה לרוץ אורח, כמ"ש, הנותן בים דרך,
שנותן דרך במלכות שנקראת ים, כדי להשקות ולהשלים
הארת הלבנה, המלכות, בכל הצדדים, בימין ובשמאל,
ולפתוח בה אורח, להאיר למטה. תיקון המפתחא שנקראת אורח.
שזולתו לא הייתה יכולה להאיר.
רא) מקצה השמיים מוצאו. דהיינו,
מסוף שמיים העליונים, שהו ז"א,
הוא מוציא השפע, משום שבסיום התפארת, גוף, שהו יסוד,
מוציא שיפעו, שבמקום ההוא ניכר בין זכר לנקבה,
וזה שכתוב:
ולמקצה השמיים עד קצה השמיים.
קצה השמיים, זהו עולם העליון, דהיינו: ז"א, הנקרא שמיים,
ולמקצה השמיים, זהו השלום שלו, יסוד.
כמו שזה ז"א לוקח כל האורות וכולם בו, אף זה,
יסוד לוקח כל האורות
וכולם בו, והוא
יוצא מקצה השמיים.
רב) ותקופתו, פירושו: שמסבב בכל הצדדים הקדושים
הראויים להאיר ולהשקות
ולהתנוצץ ממנו.
ואין
נסתר, פירושו:
שאין מי
שיתכסה מאור הזה, כי הוא
מאיר לכולם בכלל אחד, לכל אחד ואחד כמו שראוי לו.
רג) וכשכולם נשלמים ומאירים מתוך השמש,
אז מתעטרת הלבנה, המלכות, כמו אימא עילאה,
שנעשית
שלמה בחמישים שערים כמוה,
וזהו שכתוב:
, תורת ה' תמימה,
כי אז היא
תמימה מכל הצדדים בחמש המדרגות
חסד גבורה תפארת נצח הוד,
כמו אימא עילאה, כי אלו החמש הן חמישים שערי בינה,
כי כל אחת כלולה מעשר.
..............
רד) ומשום זה היא באה
בפסוקים של חמש חמש תיבות,
כדי להשלים
חמישים, תורת ה' תמימה משיבת
נפש,
הרי חמש. עדות ה' נאמנה
מחכימת פתי,
הרי חמש. פיקודֵי ה' ישרים
משמחי לב,
הרי חמש. מצוות ה' ברה מאירת
עיניים,
הרי חמש. יראת ה' טהורה
עומדת לעד,
הרי חמש. משפטי ה'
אמת צָדקו יחדיו,
הרי חמש. שכל אלו השמות,
תורת,
עדות, פיקודי, מצוות, יראת ומשפטי
הם שמות המלכות, וכולם באים
בחמש חמש,
כדי להיכלל
בחמישים, כמו אמא עילאה.
רו) וע"כ ביום הזה מתווסף אור בכל. כמו שאמרנו,
השמיים, שהוא ז"א, מקבלים תחילה ממקור החיים, אבא ואימא,
והשמיים מאירים ומתקנים את כבוד העליון,
מלכות,
מסֵפר
העליון, אבא של כולם, ומהספר שהוא אמא עילאה.
וז"א, שנקרא
שמיים, הוא סיפור. ומשום זה
כתוב, מסַפרים,
שהוא ג' שמות אלו, ספר וספר וסיפור,
שהם, אבא ואימא, וזאיר אנפין,
השולטים ביום השבת על כל שאר הימים.
רז) משום זה שבח הזה של השמיים מספרים,
אמר דוד ברוח הקודש על ההארה וההתנוצצות והממשלה
של יום השבת על כל שאר הימים,
משום שהשם
העליון, ז"א, מאיר באור ומתנוצץ בהתנוצצות
ונשלם
בשלמות למעלה ולמטה. ואז תורת ה' תמימה,
שהוא שבת של ליל שבת, המלכות, שהיא אחד עם ז"א.
.........::::::::::::::.........
מאמר: רננו לצדיקים,
רח) ותיקנו החברים התחלת
התשבחות מתשבחות האלו של דוד, מהשבח, השמיים
מספרים,
שהשמיים, ז"א, לוקח תחילה, ומאיר לכל השאר.
ואח"כ לוקח
נהר היוצא מעדן, יסוד. וזהו שכתוב,
רננו צדיקים בה', שהשבח הזה יסוד,
ורננו משום שהנהר הזה מקבץ ולוקח הכול
מהשמיים,
ז"א,
בחסדים. ומקור החיים, שהוא הארת חכמה,
הכול כראוי ביום הזה. והשמש, ז"א, מתקן את היסוד,
להאיר
כראוי ביום הזה.
לדוד בשנותו את טעמו
.......................
רט) ואח"כ צריכים לומר השבח, שהו סוד הלבנה, המלכות,
הנפרדת מסטרא אחרא. ביום הזה, כדי להאיר מהשמש.
וזהו שכתוב, לדוד בשנותו את
טעמו.
כי אחר שנפרדה מסטרא אחרא. הרי התחברה בשמש, ז"א.
ושבח הזה הוא בסדר כ"ב אותיות בהתחלת הפסוקים,
שהשמש מכניס אותם בלבנה. ושבח, יש בו הפרדת הלבנה
מסטרא אחרא. ושבח של כ"ב אותיות שהשמש מכניס בלבנה.
.........................
תפילה למשה
...........
רי) ואח"כ התחברות ועליית המלכה עם בעלה ז"א.
וזהו שכתוב, תפילה
למשה איש האלוקים.
כי תפילה היא המלכות, ומשה הוא ז"א.
שזה מורה התחברות
ודבקות האישה
בבעלה, תפילה למשה,
ולפרושׂ ימין ושמאל,
חו"ג, לקבל אותה, ולהיות יחד בחיבור אחד
...........................
שירו לה' שיר חדש
..............
ריא) וזהו שכתוב, מזמור שירו לה' שיר חדש.
התעוררות
החברים שביארו בזה, הוא יפה, שאמרו,
שאלו פָרות עָלות שהיו נושאות הארון,
כמ"ש,
וייִשרנה הפרות בדרך.
מהו, השירה
שהיו אומרות? הוא מזמור, שירו לה' שיר חדש
כי נפלאות עשה. זהו כעין של מעלה,
שבשעה
שהחיות נושאות הכיסא, המלכות,
להרים אותו
למעלה, לז"א, הן אומרות שבח הזה.
ריב) למה כתוב שיר חדש? הלוא תמיד אומרות, שבח הזה?
חדש נקרא בהתחדשות הלבנה, המלכות,
כשמאירה
מהשמש, ז"א, אז היא חדש, וזהו, שיר חדש.
כי כל פעם שהמלכות עולה
לזיווג עם ז"א, נבחנת לחדשה,
שכל פעם חוזרת להיות בתולה.
וכתוב, הושיעה לו ימינו וזרוע קודשו,
זהו התעוררות של ימין ושמאל, חו"ג, לקבל אותה.
ריג) ושבח הזה, כשהיו נושאות את הארון, היו משבחות אותו,
כשהיו
עולות לבית שמש. כמו העגלות,
שהן חיות
עולות לבית שמש, ז"א שנקרא שמש,
והכול
עולה, כי בשבת עליית הכיסא, המלכות,
לעלות
למעלה. וע"כ תיקון שבח הזה הוא בשבת.
אלו תשבחות כולן התקינו בשבת, שישבחו לו העם היחיד בעולם.
........................
מזמור שיר ליום השבת
ריד) מזמור שיר ליום השבת. שבח הזה אמר אדה"ר
בשעה שגורש מגן עדן, ובא השבת והגן עליו.
שבח הזה, עולם התחתון,
המלכות, משבח לעולם העליון,
שהוא יום שכולו שבת, שהוא המלך שהשלום שלו,
ז"א.
וזה מזמור שיר. ולא כתוב מי אמר אותו, רמז למלכות,
שכל מקום
שנאמר סתם רומז על המלכות.
רטו) ליום השבת, יום העליון, שבת העליון, ז"א.
שבת סתם זהו שבת של ליל שבת, המלכות.
יום השבת, זהו שבת של מעלה, ז"א. יום ז"א,
לילה המלכות.
ושמרו בני ישראל את השבת, זה לילה, הנוקבא.
זכור את יום השבת, זהו יום, הזכר, ז"א.
משום זה
כתוב, מזמור שיר ליום השבת,
שהמלכות משבחת לז"א, שנקרא יום השבת.
רטז) עולם התחתון, מלכות, בא סתם בלי שם.
אור הנר אינו ניכר ביום באור השמש,
וע"כ אינה עולה בשם. וכל אלו השבחים של שבת,
כבוד יום, הוא שבח עליון על כל שאר הימים.
.......................
