משלי . שלמה המלך

א,א  משלי, שלמה בן-דוד–    מלך, ישראל.
א,ב  לדעת חכמה ומוסר;    להבין, אמרי בינה.
א,ג  לקחת, מוסר השכל;    צדק ומשפט, ומשרים.
א,ד  לתת לפתאים ערמה;    לנער, דעת ומזמה.
א,ה  ישמע חכם, ויוסף לקח;    ונבון, תחבלות יקנה.
א,ו  להבין משל, ומליצה;    דברי חכמים, וחידתם.
א,ז  יראת יהוה, ראשית דעת;    חכמה ומוסר, אוילים בזו.

א,ח  שמע בני, מוסר אביך;    ואל-תטש, תורת אמך.
א,ט  כי, לוית חן הם לראשך;    וענקים, לגרגרתך.
א,י  בני–    אם-יפתוך חטאים, אל-תבא.
א,יא  אם-יאמרו,    לכה אתנו:
נארבה לדם;    נצפנה לנקי חנם.
א,יב  נבלעם, כשאול חיים;    ותמימים, כיורדי בור.
א,יג  כל-הון יקר נמצא;    נמלא בתינו שלל.
א,יד  גורלך, תפיל בתוכנו;    כיס אחד, יהיה לכלנו.
א,טו  בני–אל-תלך בדרך אתם;    מנע רגלך, מנתיבתם.
א,טז  כי רגליהם, לרע ירוצו;    וימהרו, לשפך-דם.
א,יז  כי-חנם, מזרה הרשת–    בעיני, כל-בעל כנף.
א,יח  והם, לדמם יארבו;    יצפנו, לנפשתם.
א,יט  כן–ארחות, כל-בצע בצע;    את-נפש בעליו יקח.
א,כ  חכמות, בחוץ תרנה;    ברחבות, תתן קולה.
א,כא  בראש המיות, תקרא:    בפתחי שערים בעיר–אמריה תאמר.
א,כב  עד-מתי, פתים–    תאהבו-פתי:
ולצים–לצון, חמדו להם;    וכסילים, ישנאו-דעת.
א,כג  תשובו, לתוכחתי:    הנה אביעה לכם רוחי; אודיעה דברי אתכם.
א,כד  יען קראתי, ותמאנו;    נטיתי ידי, ואין מקשיב.
א,כה  ותפרעו כל-עצתי;    ותוכחתי, לא אביתם.
א,כו  גם-אני, באידכם אשחק;    אלעג, בבא פחדכם.
א,כז  בבא כשאוה (כשואה), פחדכם–    ואידכם, כסופה יאתה;
בבא עליכם,    צרה וצוקה.
א,כח  אז יקראנני, ולא אענה;    ישחרנני, ולא ימצאנני.
א,כט  תחת, כי-שנאו דעת;    ויראת יהוה, לא בחרו.
א,ל  לא-אבו לעצתי;    נאצו, כל-תוכחתי.
א,לא  ויאכלו, מפרי דרכם;    וממעצתיהם ישבעו.
א,לב  כי משובת פתים תהרגם;    ושלות כסילים תאבדם.
א,לג  ושמע לי, ישכן-בטח;    ושאנן, מפחד רעה.

ב,א  בני, אם-תקח אמרי;    ומצותי, תצפן אתך.
ב,ב  להקשיב לחכמה אזנך;    תטה לבך, לתבונה.
ב,ג  כי אם לבינה תקרא;    לתבונה, תתן קולך.
ב,ד  אם-תבקשנה ככסף;    וכמטמונים תחפשנה.
ב,ה  אז–תבין, יראת יהוה;    ודעת אלהים תמצא.
ב,ו  כי-יהוה, יתן חכמה;    מפיו, דעת ותבונה.
ב,ז  וצפן (יצפן) לישרים, תושיה;    מגן, להלכי תם.
ב,ח  לנצר, ארחות משפט;    ודרך חסידו ישמר.
ב,ט  אז–תבין, צדק ומשפט;    ומישרים, כל-מעגל-טוב.
ב,י  כי-תבוא חכמה בלבך;    ודעת, לנפשך ינעם.
ב,יא  מזמה, תשמר עליך;    תבונה תנצרכה.
ב,יב  להצילך, מדרך רע;    מאיש, מדבר תהפכות.
ב,יג  העזבים, ארחות ישר–    ללכת, בדרכי-חשך.
ב,יד  השמחים, לעשות רע;    יגילו, בתהפכות רע.
ב,טו  אשר ארחתיהם עקשים;    ונלוזים, במעגלותם.
ב,טז  להצילך, מאשה זרה;    מנכריה, אמריה החליקה.
ב,יז  העזבת, אלוף נעוריה;    ואת-ברית אלהיה שכחה.
ב,יח  כי שחה אל-מות ביתה;    ואל-רפאים, מעגלתיה.
ב,יט  כל-באיה, לא ישובון;    ולא-ישיגו, ארחות חיים.
ב,כ  למען–תלך, בדרך טובים;    וארחות צדיקים תשמר.
ב,כא  כי-ישרים ישכנו-ארץ;    ותמימים, יותרו בה.
ב,כב  ורשעים, מארץ יכרתו;    ובוגדים, יסחו ממנה.

ג,א  בני, תורתי אל-תשכח;    ומצותי, יצר לבך.
ג,ב  כי ארך ימים, ושנות חיים–    ושלום, יוסיפו לך.
ג,ג  חסד ואמת,    אל-יעזבך:
קשרם על-גרגרותיך;    כתבם, על-לוח לבך.
ג,ד  ומצא-חן ושכל-טוב–    בעיני אלהים ואדם.
ג,ה  בטח אל-יהוה, בכל-לבך;    ואל-בינתך, אל-תשען.
ג,ו  בכל-דרכיך דעהו;    והוא, יישר ארחתיך.
ג,ז  אל-תהי חכם בעיניך;    ירא את-יהוה, וסור מרע.
ג,ח  רפאות, תהי לשרך;    ושקוי, לעצמותיך.
ג,ט  כבד את-יהוה, מהונך;    ומראשית, כל-תבואתך.
ג,י  וימלאו אסמיך שבע;    ותירוש, יקביך יפרצו.
ג,יא  מוסר יהוה, בני אל-תמאס;    ואל-תקץ, בתוכחתו.
ג,יב  כי את אשר יאהב יהוה    יוכיח;
וכאב,    את-בן ירצה.
ג,יג  אשרי אדם, מצא חכמה;    ואדם, יפיק תבונה.
ג,יד  כי טוב סחרה, מסחר-כסף;    ומחרוץ, תבואתה.
ג,טו  יקרה היא, מפניים (מפנינים);    וכל-חפציך, לא ישוו-בה.
ג,טז  ארך ימים, בימינה;    בשמאולה, עשר וכבוד.
ג,יז  דרכיה דרכי-נעם;    וכל-נתיבותיה שלום.
ג,יח  עץ-חיים היא, למחזיקים בה;    ותמכיה מאשר.

ג,יט  יהוה–בחכמה יסד-ארץ;    כונן שמים, בתבונה.
ג,כ  בדעתו, תהומות נבקעו;    ושחקים, ירעפו-טל.
ג,כא  בני, אל-ילזו מעיניך;    נצר תשיה, ומזמה.
ג,כב  ויהיו חיים לנפשך;    וחן, לגרגרתיך.
ג,כג  אז תלך לבטח דרכך;    ורגלך, לא תגוף.
ג,כד  אם-תשכב לא-תפחד;    ושכבת, וערבה שנתך.
ג,כה  אל-תירא, מפחד פתאם;    ומשאת רשעים, כי תבא.
ג,כו  כי-יהוה, יהיה בכסלך;    ושמר רגלך מלכד.
ג,כז  אל-תמנע-טוב מבעליו–    בהיות לאל ידיך (ידך) לעשות.
ג,כח  אל-תאמר לרעיך (לרעך), לך ושוב–ומחר אתן;    ויש אתך.
ג,כט  אל-תחרש על-רעך רעה;    והוא-יושב לבטח אתך.
ג,ל  אל-תרוב (תריב) עם-אדם חנם–    אם-לא גמלך רעה.
ג,לא  אל-תקנא, באיש חמס;    ואל-תבחר, בכל-דרכיו.
ג,לב  כי תועבת יהוה נלוז;    ואת-ישרים סודו.
ג,לג  מארת יהוה, בבית רשע;    ונוה צדיקים יברך.
ג,לד  אם-ללצים הוא-יליץ;    ולעניים (ולענוים), יתן-חן.
ג,לה  כבוד, חכמים ינחלו;    וכסילים, מרים קלון.

ד,א  שמעו בנים, מוסר אב;    והקשיבו, לדעת בינה.
ד,ב  כי לקח טוב, נתתי לכם;    תורתי, אל-תעזבו.
ד,ג  כי-בן, הייתי לאבי;    רך ויחיד, לפני אמי.
ד,ד  וירני–ויאמר לי, יתמך-דברי לבך;    שמר מצותי וחיה.
ד,ה  קנה חכמה, קנה בינה;    אל-תשכח ואל-תט, מאמרי-פי.
ד,ו  אל-תעזבה ותשמרך;    אהבה ותצרך.
ד,ז  ראשית חכמה, קנה חכמה;    ובכל-קנינך, קנה בינה.
ד,ח  סלסלה ותרוממך;    תכבדך, כי תחבקנה.
ד,ט  תתן לראשך, לוית-חן;    עטרת תפארת תמגנך.
ד,י  שמע בני, וקח אמרי;    וירבו לך, שנות חיים.
ד,יא  בדרך חכמה, הריתיך;    הדרכתיך, במעגלי-ישר.
ד,יב  בלכתך, לא-יצר צעדך;    ואם-תרוץ, לא תכשל.
ד,יג  החזק במוסר אל-תרף;    נצרה, כי-היא חייך.
ד,יד  בארח רשעים, אל-תבא;    ואל-תאשר, בדרך רעים.
ד,טו  פרעהו אל-תעבר-בו;    שטה מעליו ועבר.
ד,טז  כי לא ישנו, אם-לא ירעו;    ונגזלה שנתם, אם-לא יכשולו (יכשילו).
ד,יז  כי לחמו, לחם רשע;    ויין חמסים ישתו.
ד,יח  וארח צדיקים, כאור נגה:    הולך ואור, עד-נכון היום.
ד,יט  דרך רשעים, כאפלה:    לא ידעו, במה יכשלו.

ד,כ  בני, לדברי הקשיבה;    לאמרי, הט-אזנך.
ד,כא  אל-יליזו מעיניך;    שמרם, בתוך לבבך.
ד,כב  כי-חיים הם, למצאיהם;    ולכל-בשרו מרפא.
ד,כג  מכל-משמר, נצר לבך:    כי-ממנו, תוצאות חיים.
ד,כד  הסר ממך, עקשות פה;    ולזות שפתים, הרחק ממך.
ד,כה  עיניך, לנכח יביטו;    ועפעפיך, יישרו נגדך.
ד,כו  פלס, מעגל רגלך;    וכל-דרכיך יכנו.
ד,כז  אל-תט-ימין ושמאול;    הסר רגלך מרע.

ה,א  בני, לחכמתי הקשיבה;    לתבונתי, הט-אזנך.
ה,ב  לשמר מזמות;    ודעת, שפתיך ינצרו.
ה,ג  כי נפת תטפנה, שפתי זרה;    וחלק משמן חכה.
ה,ד  ואחריתה, מרה כלענה;    חדה, כחרב פיות.
ה,ה  רגליה, ירדות מות;    שאול, צעדיה יתמכו.
ה,ו  ארח חיים, פן-תפלס;    נעו מעגלתיה, לא תדע.

ה,ז  ועתה בנים, שמעו-לי;    ואל-תסורו, מאמרי-פי.
ה,ח  הרחק מעליה דרכך;    ואל-תקרב, אל-פתח ביתה.
ה,ט  פן-תתן לאחרים הודך;    ושנתיך, לאכזרי.
ה,י  פן-ישבעו זרים כחך;    ועצביך, בבית נכרי.
ה,יא  ונהמת באחריתך;    בכלות בשרך, ושארך.
ה,יב  ואמרת–איך, שנאתי מוסר;    ותוכחת, נאץ לבי.
ה,יג  ולא-שמעתי, בקול מורי;    ולמלמדי, לא-הטיתי אזני.
ה,יד  כמעט, הייתי בכל-רע–    בתוך קהל ועדה.
ה,טו  שתה-מים מבורך;    ונזלים, מתוך בארך.
ה,טז  יפוצו מעינתיך חוצה;    ברחבות, פלגי-מים.
ה,יז  יהיו-לך לבדך;    ואין לזרים אתך.
ה,יח  יהי-מקורך ברוך;    ושמח, מאשת נעורך.
ה,יט  אילת אהבים,    ויעלת-חן:
דדיה, ירוך בכל-עת;    באהבתה, תשגה תמיד.
ה,כ  ולמה תשגה בני בזרה;    ותחבק, חק נכריה.
ה,כא  כי נכח, עיני יהוה–דרכי-איש;    וכל-מעגלתיו מפלס.
ה,כב  עוונתיו–ילכדנו את-הרשע;    ובחבלי חטאתו, יתמך.
ה,כג  הוא–ימות, באין מוסר;    וברב אולתו ישגה.

ו,א  בני, אם-ערבת לרעך;    תקעת לזר כפיך.
ו,ב  נוקשת באמרי-פיך;    נלכדת, באמרי-פיך.
ו,ג  עשה זאת אפוא בני, והנצל–    כי באת בכף-רעך;
לך התרפס,    ורהב רעיך.
ו,ד  אל-תתן שנה לעיניך;    ותנומה, לעפעפיך.
ו,ה  הנצל, כצבי מיד;    וכצפור, מיד יקוש.

ו,ו  לך-אל-נמלה עצל;    ראה דרכיה וחכם.
ו,ז  אשר אין-לה קצין–    שטר ומשל.
ו,ח  תכין בקיץ לחמה;    אגרה בקציר, מאכלה.
ו,ט  עד-מתי עצל תשכב;    מתי, תקום משנתך.
ו,י  מעט שנות, מעט תנומות;    מעט, חבק ידים לשכב.
ו,יא  ובא-כמהלך ראשך;    ומחסרך, כאיש מגן.

ו,יב  אדם בליעל, איש און;    הולך, עקשות פה.
ו,יג  קרץ בעינו, מלל ברגלו;    מרה, באצבעתיו.
ו,יד  תהפכות, בלבו–חרש רע בכל-עת;    מדנים (מדינים) ישלח.
ו,טו  על-כן–פתאם, יבוא אידו;    פתע ישבר, ואין מרפא.

ו,טז  שש-הנה, שנא יהוה;    ושבע, תועבות (תועבת) נפשו.
ו,יז  עינים רמות, לשון שקר;    וידים, שפכות דם-נקי.
ו,יח  לב–חרש, מחשבות און;    רגלים ממהרות, לרוץ לרעה.
ו,יט  יפיח כזבים, עד שקר;    ומשלח מדנים, בין אחים.

ו,כ  נצר בני, מצות אביך;    ואל-תטש, תורת אמך.
ו,כא  קשרם על-לבך תמיד;    ענדם, על-גרגרתך.
ו,כב  בהתהלכך, תנחה אתך–    בשכבך, תשמר עליך;
והקיצות,    היא תשיחך.
ו,כג  כי נר מצוה, ותורה אור;    ודרך חיים, תוכחות מוסר.
ו,כד  לשמרך, מאשת רע;    מחלקת, לשון נכריה.
ו,כה  אל-תחמד יפיה, בלבבך;    ואל-תקחך, בעפעפיה.
ו,כו  כי בעד-אשה זונה,    עד-ככר-לחם:
ואשת איש–    נפש יקרה תצוד.

ו,כז  היחתה איש אש בחיקו;    ובגדיו, לא תשרפנה.
ו,כח  אם-יהלך איש, על-הגחלים;    ורגליו, לא תכוינה.
ו,כט  כן–הבא, אל-אשת רעהו:    לא-ינקה, כל-הנגע בה.
ו,ל  לא-יבוזו לגנב, כי יגנוב–    למלא נפשו, כי ירעב.
ו,לא  ונמצא, ישלם שבעתים:    את-כל-הון ביתו יתן.
ו,לב  נאף אשה חסר-לב;    משחית נפשו, הוא יעשנה.
ו,לג  נגע-וקלון ימצא;    וחרפתו, לא תמחה.
ו,לד  כי-קנאה חמת-גבר;    ולא-יחמול, ביום נקם.
ו,לה  לא-ישא, פני כל-כפר;    ולא-יאבה, כי תרבה-שחד.

ז,א  בני, שמר אמרי;    ומצותי, תצפן אתך.
ז,ב  שמר מצותי וחיה;    ותורתי, כאישון עיניך.
ז,ג  קשרם על-אצבעתיך;    כתבם, על-לוח לבך.
ז,ד  אמר לחכמה, אחתי את;    ומדע, לבינה תקרא.
ז,ה  לשמרך, מאשה זרה;    מנכריה, אמריה החליקה.
ז,ו  כי, בחלון ביתי–    בעד אשנבי נשקפתי.
ז,ז  וארא בפתאים, אבינה בבנים–    נער חסר-לב.
ז,ח  עבר בשוק, אצל פנה;    ודרך ביתה יצעד.
ז,ט  בנשף-בערב יום;    באישון לילה, ואפלה.
ז,י  והנה אשה, לקראתו;    שית זונה, ונצרת לב.
ז,יא  המיה היא וסררת;    בביתה, לא-ישכנו רגליה.
ז,יב  פעם, בחוץ–פעם ברחבות;    ואצל כל-פנה תארב.
ז,יג  והחזיקה בו, ונשקה לו;    העזה פניה, ותאמר לו.
ז,יד  זבחי שלמים עלי;    היום, שלמתי נדרי.
ז,טו  על-כן, יצאתי לקראתך;    לשחר פניך, ואמצאך.
ז,טז  מרבדים, רבדתי ערשי;    חטבות, אטון מצרים.
ז,יז  נפתי משכבי–    מר אהלים, וקנמון.
ז,יח  לכה נרוה דדים, עד-הבקר;    נתעלסה, באהבים.
ז,יט  כי אין האיש בביתו;    הלך, בדרך מרחוק.
ז,כ  צרור-הכסף, לקח בידו;    ליום הכסא, יבא ביתו.
ז,כא  הטתו, ברב לקחה;    בחלק שפתיה, תדיחנו.
ז,כב  הולך אחריה, פתאם:    כשור, אל-טבח יבא; וכעכס, אל-מוסר אויל.
ז,כג  עד יפלח חץ, כבדו–    כמהר צפור אל-פח;
ולא-ידע,    כי-בנפשו הוא.
ז,כד  ועתה בנים, שמעו-לי;    והקשיבו, לאמרי-פי.
ז,כה  אל-ישט אל-דרכיה לבך;    אל-תתע, בנתיבותיה.
ז,כו  כי-רבים חללים הפילה;    ועצמים, כל-הרגיה.
ז,כז  דרכי שאול ביתה;    ירדות, אל-חדרי-מות.

ח,א  הלא-חכמה תקרא;    ותבונה, תתן קולה.
ח,ב  בראש-מרמים עלי-דרך;    בית נתיבות נצבה.
ח,ג  ליד-שערים לפי-קרת;    מבוא פתחים תרנה.
ח,ד  אליכם אישים אקרא;    וקולי, אל-בני אדם.
ח,ה  הבינו פתאים ערמה;    וכסילים, הבינו לב.
ח,ו  שמעו, כי-נגידים אדבר;    ומפתח שפתי, מישרים.
ח,ז  כי-אמת, יהגה חכי;    ותועבת שפתי רשע.
ח,ח  בצדק כל-אמרי-פי:    אין בהם, נפתל ועקש.
ח,ט  כלם נכחים, למבין;    וישרים, למצאי דעת.
ח,י  קחו-מוסרי ואל-כסף;    ודעת, מחרוץ נבחר.
ח,יא  כי-טובה חכמה, מפנינים;    וכל-חפצים, לא ישוו-בה.
ח,יב  אני-חכמה, שכנתי ערמה;    ודעת מזמות אמצא.
ח,יג  יראת יהוה,    שנאת-רע:
גאה וגאון ודרך רע, ופי תהפכות    שנאתי.
ח,יד  לי-עצה, ותושיה;    אני בינה, לי גבורה.
ח,טו  בי, מלכים ימלכו;    ורזנים, יחקקו צדק.
ח,טז  בי, שרים ישרו;    ונדיבים, כל-שפטי צדק.
ח,יז  אני, אהביה (אהבי) אהב;    ומשחרי, ימצאנני.
ח,יח  עשר-וכבוד אתי;    הון עתק, וצדקה.
ח,יט  טוב פריי, מחרוץ ומפז;    ותבואתי, מכסף נבחר.
ח,כ  בארח-צדקה אהלך;    בתוך, נתיבות משפט.
ח,כא  להנחיל אהבי יש;    ואצרתיהם אמלא.
ח,כב  יהוה–קנני, ראשית דרכו:    קדם מפעליו מאז.
ח,כג  מעולם, נסכתי מראש–    מקדמי-ארץ.
ח,כד  באין-תהמות חוללתי;    באין מעינות, נכבדי-מים.
ח,כה  בטרם הרים הטבעו;    לפני גבעות חוללתי.
ח,כו  עד-לא עשה, ארץ וחוצות;    וראש, עפרות תבל.
ח,כז  בהכינו שמים, שם אני;    בחקו חוג, על-פני תהום.
ח,כח  באמצו שחקים ממעל;    בעזוז, עינות תהום.
ח,כט  בשומו לים, חקו, ומים, לא יעברו-פיו;    בחוקו, מוסדי ארץ.
ח,ל  ואהיה אצלו, אמון:    ואהיה שעשועים, יום יום; משחקת לפניו בכל-עת.
ח,לא  משחקת, בתבל ארצו;    ושעשעי, את-בני אדם.

ח,לב  ועתה בנים, שמעו-לי;    ואשרי, דרכי ישמרו.
ח,לג  שמעו מוסר וחכמו;    ואל-תפרעו.
ח,לד  אשרי אדם, שמע-לי:    לשקד על-דלתתי, יום יום–לשמר, מזוזת פתחי.
ח,לה  כי מצאי, מצאי (מצא) חיים;    ויפק רצון, מיהוה.
ח,לו  וחטאי, חמס נפשו;    כל-משנאי, אהבו מות.

ט,א  חכמות, בנתה ביתה;    חצבה עמודיה שבעה.
ט,ב  טבחה טבחה, מסכה יינה;    אף, ערכה שלחנה.
ט,ג  שלחה נערתיה תקרא–    על-גפי, מרמי קרת.
ט,ד  מי-פתי, יסר הנה;    חסר-לב, אמרה לו.
ט,ה  לכו, לחמו בלחמי;    ושתו, ביין מסכתי.
ט,ו  עזבו פתאים וחיו;    ואשרו, בדרך בינה.
ט,ז  יסר, לץ–לקח לו קלון;    ומוכיח לרשע מומו.
ט,ח  אל-תוכח לץ, פן-ישנאך;    הוכח לחכם, ויאהבך.
ט,ט  תן לחכם, ויחכם-עוד;    הודע לצדיק, ויוסף לקח.
ט,י  תחלת חכמה, יראת יהוה;    ודעת קדשים בינה.
ט,יא  כי-בי, ירבו ימיך;    ויוסיפו לך, שנות חיים.
ט,יב  אם-חכמת, חכמת לך;    ולצת, לבדך תשא.
ט,יג  אשת כסילות, המיה;    פתיות, ובל-ידעה מה.
ט,יד  וישבה, לפתח ביתה–    על-כסא, מרמי קרת.
ט,טו  לקרא לעברי-דרך;    המישרים, ארחותם.
ט,טז  מי-פתי, יסר הנה;    וחסר-לב, ואמרה לו.
ט,יז  מים-גנובים ימתקו;    ולחם סתרים ינעם.
ט,יח  ולא-ידע, כי-רפאים שם;    בעמקי שאול קראיה.
י,א                  משלי, שלמה:
בן חכם, ישמח-אב;    ובן כסיל, תוגת אמו.
י,ב  לא-יועילו, אוצרות רשע;    וצדקה, תציל ממות.
י,ג  לא-ירעיב יהוה, נפש צדיק;    והות רשעים יהדף.
י,ד  ראש–עשה כף-רמיה;    ויד חרוצים תעשיר.
י,ה  אגר בקיץ, בן משכיל;    נרדם בקציר, בן מביש.
י,ו  ברכות, לראש צדיק;    ופי רשעים, יכסה חמס.
י,ז  זכר צדיק, לברכה;    ושם רשעים ירקב.
י,ח  חכם-לב, יקח מצות;    ואויל שפתים, ילבט.
י,ט  הולך בתם, ילך בטח;    ומעקש דרכיו, יודע.
י,י  קרץ עין, יתן עצבת;    ואויל שפתים, ילבט.
י,יא  מקור חיים, פי צדיק;    ופי רשעים, יכסה חמס.
י,יב  שנאה, תערר מדנים;    ועל כל-פשעים, תכסה אהבה.
י,יג  בשפתי נבון, תמצא חכמה;    ושבט, לגו חסר-לב.
י,יד  חכמים יצפנו-דעת;    ופי-אויל, מחתה קרבה.
י,טו  הון עשיר, קרית עזו;    מחתת דלים רישם.
י,טז  פעלת צדיק לחיים;    תבואת רשע לחטאת.
י,יז  ארח לחיים, שומר מוסר;    ועזב תוכחת מתעה.
י,יח  מכסה שנאה, שפתי-שקר;    ומוצא דבה, הוא כסיל.
י,יט  ברב דברים, לא יחדל-פשע;    וחושך שפתיו משכיל.
י,כ  כסף נבחר, לשון צדיק;    לב רשעים כמעט.
י,כא  שפתי צדיק, ירעו רבים;    ואוילים, בחסר-לב ימותו.
י,כב  ברכת יהוה, היא תעשיר;    ולא-יוסף עצב עמה.
י,כג  כשחוק לכסיל, עשות זמה;    וחכמה, לאיש תבונה.
י,כד  מגורת רשע, היא תבואנו;    ותאות צדיקים יתן.
י,כה  כעבור סופה, ואין רשע;    וצדיק, יסוד עולם.
י,כו  כחמץ, לשנים–וכעשן לעינים:    כן העצל, לשלחיו.
י,כז  יראת יהוה, תוסיף ימים;    ושנות רשעים תקצרנה.
י,כח  תוחלת צדיקים שמחה;    ותקות רשעים תאבד.
י,כט  מעוז לתם, דרך יהוה;    ומחתה, לפעלי און.
י,ל  צדיק, לעולם בל-ימוט;    ורשעים, לא ישכנו-ארץ.
י,לא  פי-צדיק, ינוב חכמה;    ולשון תהפכות, תכרת.
י,לב  שפתי צדיק, ידעון רצון;    ופי רשעים, תהפכות

יא,א  מאזני מרמה, תועבת יהוה;    ואבן שלמה רצונו.
יא,ב  בא-זדון, ויבא קלון;    ואת-צנועים חכמה.
יא,ג  תמת ישרים תנחם;    וסלף בגדים ושדם (ישדם).
יא,ד  לא-יועיל הון, ביום עברה;    וצדקה, תציל ממות.
יא,ה  צדקת תמים, תישר דרכו;    וברשעתו, יפל רשע.
יא,ו  צדקת ישרים, תצילם;    ובהות, בגדים ילכדו.
יא,ז  במות אדם רשע, תאבד תקוה;    ותוחלת אונים אבדה.
יא,ח  צדיק, מצרה נחלץ;    ויבא רשע תחתיו.
יא,ט  בפה–חנף, ישחת רעהו;    ובדעת, צדיקים יחלצו.
יא,י  בטוב צדיקים, תעלץ קריה;    ובאבד רשעים רנה.
יא,יא  בברכת ישרים, תרום קרת;    ובפי רשעים, תהרס.
יא,יב  בז-לרעהו חסר-לב;    ואיש תבונות יחריש.
יא,יג  הולך רכיל, מגלה-סוד;    ונאמן-רוח, מכסה דבר.
יא,יד  באין תחבלות, יפל-עם;    ותשועה, ברב יועץ.
יא,טו  רע-ירוע, כי-ערב זר;    ושנא תקעים בוטח.
יא,טז  אשת-חן, תתמך כבוד;    ועריצים, יתמכו-עשר.
יא,יז  גמל נפשו, איש חסד;    ועכר שארו, אכזרי.
יא,יח  רשע–עשה פעלת-שקר;    וזרע צדקה, שכר אמת.
יא,יט  כן-צדקה לחיים;    ומרדף רעה למותו.
יא,כ  תועבת יהוה, עקשי-לב;    ורצונו, תמימי דרך.
יא,כא  יד ליד, לא-ינקה רע;    וזרע צדיקים נמלט.
יא,כב  נזם זהב, באף חזיר–    אשה יפה, וסרת טעם.
יא,כג  תאות צדיקים אך-טוב;    תקות רשעים עברה.
יא,כד  יש מפזר, ונוסף עוד;    וחשך מישר, אך-למחסור.
יא,כה  נפש-ברכה תדשן;    ומרוה, גם-הוא יורא.
יא,כו  מנע בר, יקבהו לאום;    וברכה, לראש משביר.
יא,כז  שחר טוב, יבקש רצון;    ודרש רעה תבואנו.
יא,כח  בוטח בעשרו, הוא יפול;    וכעלה, צדיקים יפרחו.
יא,כט  עכר ביתו, ינחל-רוח;    ועבד אויל, לחכם-לב.
יא,ל  פרי-צדיק, עץ חיים;    ולקח נפשות חכם.
יא,לא  הן צדיק, בארץ ישלם;    אף, כי-רשע וחוטא.
יב,א  אהב מוסר, אהב דעת;    ושונא תוכחת בער.
יב,ב  טוב–יפיק רצון, מיהוה;    ואיש מזמות ירשיע.
יב,ג  לא-יכון אדם ברשע;    ושרש צדיקים, בל-ימוט.
יב,ד  אשת-חיל, עטרת בעלה;    וכרקב בעצמותיו מבישה.
יב,ה  מחשבות צדיקים משפט;    תחבלות רשעים מרמה.
יב,ו  דברי רשעים ארב-דם;    ופי ישרים, יצילם.
יב,ז  הפוך רשעים ואינם;    ובית צדיקים יעמד.
יב,ח  לפי-שכלו, יהלל-איש;    ונעוה-לב, יהיה לבוז.
יב,ט  טוב נקלה, ועבד לו–    ממתכבד, וחסר-לחם.
יב,י  יודע צדיק, נפש בהמתו;    ורחמי רשעים, אכזרי.
יב,יא  עבד אדמתו, ישבע-לחם;    ומרדף ריקים חסר-לב.
יב,יב  חמד רשע, מצוד רעים;    ושרש צדיקים יתן.
יב,יג  בפשע שפתים, מוקש רע;    ויצא מצרה צדיק.
יב,יד  מפרי פי-איש, ישבע-טוב;    וגמול ידי-אדם, ישוב (ישיב) לו.
יב,טו  דרך אויל, ישר בעיניו;    ושמע לעצה חכם.
יב,טז  אויל–ביום, יודע כעסו;    וכסה קלון ערום.
יב,יז  יפיח אמונה, יגיד צדק;    ועד שקרים מרמה.
יב,יח  יש בוטה, כמדקרות חרב;    ולשון חכמים מרפא.
יב,יט  שפת-אמת, תכון לעד;    ועד-ארגיעה, לשון שקר.
יב,כ  מרמה, בלב-חרשי רע;    וליעצי שלום שמחה.
יב,כא  לא-יאנה לצדיק כל-און;    ורשעים, מלאו רע.
יב,כב  תועבת יהוה, שפתי-שקר;    ועשי אמונה רצונו.
יב,כג  אדם ערום, כסה דעת;    ולב כסילים, יקרא אולת.
יב,כד  יד-חרוצים תמשול;    ורמיה, תהיה למס.
יב,כה  דאגה בלב-איש ישחנה;    ודבר טוב ישמחנה.
יב,כו  יתר מרעהו צדיק;    ודרך רשעים תתעם.
יב,כז  לא-יחרך רמיה צידו;    והון-אדם יקר חרוץ.
יב,כח  בארח-צדקה חיים;    ודרך נתיבה אל-מות.

יג,א  בן חכם, מוסר אב;    ולץ, לא-שמע גערה.
יג,ב  מפרי פי-איש, יאכל טוב;    ונפש בגדים חמס.
יג,ג  נצר פיו, שמר נפשו;    פשק שפתיו, מחתה-לו.
יג,ד  מתאוה ואין, נפשו עצל;    ונפש חרצים תדשן.
יג,ה  דבר-שקר, ישנא צדיק;    ורשע, יבאיש ויחפיר.
יג,ו  צדקה, תצר תם-דרך;    ורשעה, תסלף חטאת.
יג,ז  יש מתעשר, ואין כל;    מתרושש, והון רב.
יג,ח  כפר נפש-איש עשרו;    ורש, לא-שמע גערה.
יג,ט  אור-צדיקים ישמח;    ונר רשעים ידעך.
יג,י  רק-בזדון, יתן מצה;    ואת-נועצים חכמה.
יג,יא  הון, מהבל ימעט;    וקבץ על-יד ירבה.
יג,יב  תוחלת ממשכה, מחלה-לב;    ועץ חיים, תאוה באה.
יג,יג  בז לדבר, יחבל לו;    וירא מצוה, הוא ישלם.
יג,יד  תורת חכם, מקור חיים–    לסור, ממקשי מות.
יג,טו  שכל-טוב, יתן-חן;    ודרך בגדים איתן.
יג,טז  כל-ערום, יעשה בדעת;    וכסיל, יפרש אולת.
יג,יז  מלאך רשע, יפל ברע;    וציר אמונים מרפא.
יג,יח  ריש וקלון, פורע מוסר;    ושמר תוכחת יכבד.
יג,יט  תאוה נהיה, תערב לנפש;    ותועבת כסילים, סור מרע.
יג,כ  הלוך (הולך) את-חכמים וחכם (יחכם);    ורעה כסילים ירוע.
יג,כא  חטאים, תרדף רעה;    ואת-צדיקים, ישלם-טוב.
יג,כב  טוב–ינחיל בני-בנים;    וצפון לצדיק, חיל חוטא.
יג,כג  רב-אכל, ניר ראשים;    ויש נספה, בלא משפט.
יג,כד  חושך שבטו, שונא בנו;    ואהבו, שחרו מוסר.
יג,כה  צדיק–אכל, לשבע נפשו;    ובטן רשעים תחסר.
יד,א  חכמות נשים, בנתה ביתה;    ואולת, בידיה תהרסנו.
יד,ב  הולך בישרו, ירא יהוה;    ונלוז דרכיו בוזהו.
יד,ג  בפי-אויל, חטר גאוה;    ושפתי חכמים, תשמורם.
יד,ד  באין אלפים, אבוס בר;    ורב-תבואות, בכח שור.
יד,ה  עד אמונים, לא יכזב;    ויפיח כזבים, עד שקר.
יד,ו  בקש-לץ חכמה ואין;    ודעת לנבון נקל.
יד,ז  לך מנגד, לאיש כסיל;    ובל-ידעת, שפתי-דעת.
יד,ח  חכמת ערום, הבין דרכו;    ואולת כסילים מרמה.
יד,ט  אולים, יליץ אשם;    ובין ישרים רצון.
יד,י  לב–יודע, מרת נפשו;    ובשמחתו, לא-יתערב זר.
יד,יא  בית רשעים, ישמד;    ואהל ישרים יפריח.
יד,יב  יש דרך ישר, לפני-איש;    ואחריתה, דרכי-מות.
יד,יג  גם-בשחק יכאב-לב;    ואחריתה שמחה תוגה.
יד,יד  מדרכיו ישבע, סוג לב;    ומעליו, איש טוב.
יד,טו  פתי, יאמין לכל-דבר;    וערום, יבין לאשרו.
יד,טז  חכם ירא, וסר מרע;    וכסיל, מתעבר ובוטח.
יד,יז  קצר-אפים, יעשה אולת;    ואיש מזמות, ישנא.
יד,יח  נחלו פתאים אולת;    וערומים, יכתרו דעת.
יד,יט  שחו רעים, לפני טובים;    ורשעים, על-שערי צדיק.
יד,כ  גם-לרעהו, ישנא רש;    ואהבי עשיר רבים.
יד,כא  בז-לרעהו חוטא;    ומחונן עניים (ענוים) אשריו.
יד,כב  הלוא-יתעו, חרשי רע;    וחסד ואמת, חרשי טוב.
יד,כג  בכל-עצב, יהיה מותר;    ודבר-שפתים, אך-למחסור.
יד,כד  עטרת חכמים עשרם;    אולת כסילים אולת.
יד,כה  מציל נפשות, עד אמת;    ויפח כזבים מרמה.
יד,כו  ביראת יהוה, מבטח-עז;    ולבניו, יהיה מחסה.
יד,כז  יראת יהוה, מקור חיים–    לסור, ממקשי מות.
יד,כח  ברב-עם הדרת-מלך;    ובאפס לאם, מחתת רזון.
יד,כט  ארך אפים, רב-תבונה;    וקצר-רוח, מרים אולת.
יד,ל  חיי בשרים, לב מרפא;    ורקב עצמות קנאה.
יד,לא  עשק דל, חרף עשהו;    ומכבדו, חנן אביון.
יד,לב  ברעתו, ידחה רשע;    וחסה במותו צדיק.
יד,לג  בלב נבון, תנוח חכמה;    ובקרב כסילים, תודע.
יד,לד  צדקה תרומם-גוי;    וחסד לאמים חטאת.
יד,לה  רצון-מלך, לעבד משכיל;    ועברתו, תהיה מביש

טו,א  מענה-רך, ישיב חמה;    ודבר-עצב, יעלה-אף.
טו,ב  לשון חכמים, תיטיב דעת;    ופי כסילים, יביע אולת.
טו,ג  בכל-מקום, עיני יהוה;    צפות, רעים וטובים.
טו,ד  מרפא לשון, עץ חיים;    וסלף בה, שבר ברוח.
טו,ה  אויל–ינאץ, מוסר אביו;    ושמר תוכחת יערים.
טו,ו  בית צדיק, חסן רב;    ובתבואת רשע נעכרת.
טו,ז  שפתי חכמים, יזרו דעת;    ולב כסילים לא-כן.
טו,ח  זבח רשעים, תועבת יהוה;    ותפלת ישרים רצונו.
טו,ט  תועבת יהוה, דרך רשע;    ומרדף צדקה יאהב.
טו,י  מוסר רע, לעזב ארח;    שונא תוכחת ימות.
טו,יא  שאול ואבדון, נגד יהוה;    אף, כי-לבות בני-אדם.
טו,יב  לא יאהב-לץ, הוכח לו;    אל-חכמים, לא ילך.
טו,יג  לב שמח, ייטב פנים;    ובעצבת-לב, רוח נכאה.
טו,יד  לב נבון, יבקש-דעת;    ופני (ופי) כסילים, ירעה אולת.
טו,טו  כל-ימי עני רעים;    וטוב-לב, משתה תמיד.
טו,טז  טוב-מעט, ביראת יהוה–    מאוצר רב, ומהומה בו.
טו,יז  טוב ארחת ירק, ואהבה-שם–    משור אבוס, ושנאה-בו.
טו,יח  איש חמה, יגרה מדון;    וארך אפים, ישקיט ריב.
טו,יט  דרך עצל, כמשכת חדק;    וארח ישרים סללה.
טו,כ  בן חכם, ישמח-אב;    וכסיל אדם, בוזה אמו.
טו,כא  אולת, שמחה לחסר-לב;    ואיש תבונה, יישר-לכת.
טו,כב  הפר מחשבות, באין סוד;    וברב יועצים תקום.
טו,כג  שמחה לאיש, במענה-פיו;    ודבר בעתו מה-טוב.
טו,כד  ארח חיים, למעלה למשכיל–    למען סור, משאול מטה.
טו,כה  בית גאים, יסח יהוה;    ויצב, גבול אלמנה.
טו,כו  תועבת יהוה, מחשבות רע;    וטהרים, אמרי-נעם.
טו,כז  עכר ביתו, בוצע בצע;    ושונא מתנת יחיה.
טו,כח  לב צדיק, יהגה לענות;    ופי רשעים, יביע רעות.
טו,כט  רחוק יהוה, מרשעים;    ותפלת צדיקים ישמע.
טו,ל  מאור-עינים, ישמח-לב;    שמועה טובה, תדשן-עצם.
טו,לא  אזן–שמעת, תוכחת חיים:    בקרב חכמים תלין.
טו,לב  פורע מוסר, מואס נפשו;    ושומע תוכחת, קונה לב.
טו,לג  יראת יהוה, מוסר חכמה;    ולפני כבוד ענוה.
טז,א  לאדם מערכי-לב;    ומיהוה, מענה לשון.
טז,ב  כל-דרכי-איש, זך בעיניו;    ותכן רוחות יהוה.
טז,ג  גל אל-יהוה מעשיך;    ויכנו, מחשבתיך.
טז,ד  כל פעל יהוה, למענהו;    וגם-רשע, ליום רעה.
טז,ה  תועבת יהוה, כל-גבה-לב;    יד ליד, לא ינקה.
טז,ו  בחסד ואמת, יכפר עון;    וביראת יהוה, סור מרע.
טז,ז  ברצות יהוה, דרכי-איש;    גם-אויביו, ישלם אתו.
טז,ח  טוב-מעט, בצדקה–    מרב תבואות, בלא משפט.
טז,ט  לב אדם, יחשב דרכו;    ויהוה, יכין צעדו.
טז,י  קסם על-שפתי-מלך;    במשפט, לא ימעל-פיו.
טז,יא  פלס, ומאזני משפט–ליהוה;    מעשהו, כל-אבני-כיס.
טז,יב  תועבת מלכים, עשות רשע:    כי בצדקה, יכון כסא.
טז,יג  רצון מלכים, שפתי-צדק;    ודבר ישרים יאהב.
טז,יד  חמת-מלך מלאכי-מות;    ואיש חכם יכפרנה.
טז,טו  באור-פני-מלך חיים;    ורצונו, כעב מלקוש.
טז,טז  קנה-חכמה–מה-טוב מחרוץ;    וקנות בינה, נבחר מכסף.
טז,יז  מסלת ישרים, סור מרע;    שמר נפשו, נצר דרכו.
טז,יח  לפני-שבר גאון;    ולפני כשלון, גבה רוח.
טז,יט  טוב שפל-רוח, את-עניים (ענוים);    מחלק שלל, את-גאים.
טז,כ  משכיל על-דבר, ימצא-טוב;    ובוטח ביהוה אשריו.
טז,כא  לחכם-לב, יקרא נבון;    ומתק שפתים, יסיף לקח.
טז,כב  מקור חיים, שכל בעליו;    ומוסר אולים אולת.
טז,כג  לב חכם, ישכיל פיהו;    ועל-שפתיו, יסיף לקח.
טז,כד  צוף-דבש, אמרי-נעם;    מתוק לנפש, ומרפא לעצם.
טז,כה  יש דרך ישר, לפני-איש;    ואחריתה, דרכי-מות.
טז,כו  נפש עמל, עמלה לו:    כי-אכף עליו פיהו.
טז,כז  איש בליעל, כרה רעה;    ועל-שפתיו (שפתו), כאש צרבת.
טז,כח  איש תהפכות, ישלח מדון;    ונרגן, מפריד אלוף.
טז,כט  איש חמס, יפתה רעהו;    והוליכו, בדרך לא-טוב.
טז,ל  עצה עיניו, לחשב תהפכות;    קרץ שפתיו, כלה רעה.
טז,לא  עטרת תפארת שיבה;    בדרך צדקה, תמצא.
טז,לב  טוב ארך אפים, מגבור;    ומשל ברוחו, מלכד עיר.
טז,לג  בחיק, יוטל את-הגורל;    ומיהוה, כל-משפטו.
יז,א  טוב פת חרבה, ושלוה-בה–    מבית, מלא זבחי-ריב.
יז,ב  עבד-משכיל–ימשל, בבן מביש;    ובתוך אחים, יחלק נחלה.
יז,ג  מצרף לכסף, וכור לזהב;    ובחן לבות יהוה.
יז,ד  מרע, מקשיב על-שפת-און;    שקר מזין, על-לשון הות.
יז,ה  לעג לרש, חרף עשהו;    שמח לאיד, לא ינקה.
יז,ו  עטרת זקנים, בני בנים;    ותפארת בנים אבותם.
יז,ז  לא-נאוה לנבל שפת-יתר;    אף, כי-לנדיב שפת-שקר.
יז,ח  אבן-חן השחד, בעיני בעליו;    אל-כל-אשר יפנה ישכיל.
יז,ט  מכסה-פשע, מבקש אהבה;    ושנה בדבר, מפריד אלוף.
יז,י  תחת גערה במבין–    מהכות כסיל מאה.
יז,יא  אך-מרי יבקש-רע;    ומלאך אכזרי, ישלח-בו.
יז,יב  פגוש דב שכול באיש;    ואל-כסיל, באולתו.
יז,יג  משיב רעה, תחת טובה–    לא-תמיש (תמוש) רעה, מביתו.
יז,יד  פוטר מים, ראשית מדון;    ולפני התגלע, הריב נטוש.
יז,טו  מצדיק רשע, ומרשיע צדיק–    תועבת יהוה, גם-שניהם.
יז,טז  למה-זה מחיר ביד-כסיל–    לקנות חכמה ולב-אין.
יז,יז  בכל-עת, אהב הרע;    ואח לצרה, יולד.
יז,יח  אדם חסר-לב, תוקע כף;    ערב ערבה, לפני רעהו.
יז,יט  אהב פשע, אהב מצה;    מגביה פתחו, מבקש-שבר.
יז,כ  עקש-לב, לא ימצא-טוב;    ונהפך בלשונו, יפול ברעה.
יז,כא  ילד כסיל, לתוגה לו;    ולא-ישמח, אבי נבל.
יז,כב  לב שמח, ייטיב גהה;    ורוח נכאה, תיבש-גרם.
יז,כג  שחד מחק, רשע יקח–    להטות, ארחות משפט.
יז,כד  את-פני מבין חכמה;    ועיני כסיל, בקצה-ארץ.
יז,כה  כעס לאביו, בן כסיל;    וממר, ליולדתו.
יז,כו  גם ענוש לצדיק לא-טוב–    להכות נדיבים על-ישר.
יז,כז  חושך אמריו, יודע דעת;    וקר- (יקר-) רוח, איש תבונה.
יז,כח  גם אויל מחריש, חכם יחשב;    אטם שפתיו נבון.

יח,א  לתאוה, יבקש נפרד;    בכל-תושיה, יתגלע.
יח,ב  לא-יחפץ כסיל, בתבונה:    כי, אם-בהתגלות לבו.
יח,ג  בבוא-רשע, בא גם-בוז;    ועם-קלון חרפה.
יח,ד  מים עמקים, דברי פי-איש;    נחל נבע, מקור חכמה.
יח,ה  שאת פני-רשע לא-טוב–    להטות צדיק, במשפט.
יח,ו  שפתי כסיל, יבאו בריב;    ופיו, למהלמות יקרא.
יח,ז  פי-כסיל, מחתה-לו;    ושפתיו, מוקש נפשו.
יח,ח  דברי נרגן, כמתלהמים;    והם, ירדו חדרי-בטן.
יח,ט  גם, מתרפה במלאכתו–    אח הוא, לבעל משחית.
יח,י  מגדל-עז, שם יהוה;    בו-ירוץ צדיק ונשגב.
יח,יא  הון עשיר, קרית עזו;    וכחומה נשגבה, במשכתו.
יח,יב  לפני-שבר, יגבה לב-איש;    ולפני כבוד ענוה.
יח,יג  משיב דבר, בטרם ישמע–    אולת היא-לו, וכלמה.
יח,יד  רוח-איש, יכלכל מחלהו;    ורוח נכאה, מי ישאנה.
יח,טו  לב נבון, יקנה-דעת;    ואזן חכמים, תבקש-דעת.
יח,טז  מתן אדם, ירחיב לו;    ולפני גדלים ינחנו.
יח,יז  צדיק הראשון בריבו;    יבא- (ובא-) רעהו, וחקרו.
יח,יח  מדינים, ישבית הגורל;    ובין עצומים יפריד.
יח,יט  אח–נפשע מקרית-עז;    ומדונים (ומדינים), כבריח ארמון.
יח,כ  מפרי פי-איש, תשבע בטנו;    תבואת שפתיו ישבע.
יח,כא  מות וחיים, ביד-לשון;    ואהביה, יאכל פריה.
יח,כב  מצא אשה, מצא טוב;    ויפק רצון, מיהוה.
יח,כג  תחנונים ידבר-רש;    ועשיר, יענה עזות.
יח,כד  איש רעים, להתרעע;    ויש אהב, דבק מאח.
יט,א  טוב-רש, הולך בתמו–    מעקש שפתיו, והוא כסיל.
יט,ב  גם בלא-דעת נפש לא-טוב;    ואץ ברגלים חוטא.
יט,ג  אולת אדם, תסלף דרכו;    ועל-יהוה, יזעף לבו.
יט,ד  הון–יסיף, רעים רבים;    ודל, מרעהו יפרד.
יט,ה  עד שקרים, לא ינקה;    ויפיח כזבים, לא ימלט.
יט,ו  רבים, יחלו פני-נדיב;    וכל-הרע, לאיש מתן.
יט,ז  כל אחי-רש, שנאהו–    אף כי מרעהו, רחקו ממנו;
מרדף אמרים    לא- (לו-) המה.
יט,ח  קנה-לב, אהב נפשו;    שמר תבונה, למצא-טוב.
יט,ט  עד שקרים, לא ינקה;    ויפיח כזבים יאבד.

יט,י  לא-נאוה לכסיל תענוג;    אף, כי-לעבד משל בשרים.
יט,יא  שכל אדם, האריך אפו;    ותפארתו, עבר על-פשע.
יט,יב  נהם ככפיר, זעף מלך;    וכטל על-עשב רצונו.
יט,יג  הות לאביו, בן כסיל;    ודלף טרד, מדיני אשה.
יט,יד  בית והון, נחלת אבות;    ומיהוה, אשה משכלת.
יט,טו  עצלה, תפיל תרדמה;    ונפש רמיה תרעב.
יט,טז  שמר מצוה, שמר נפשו;    בוזה דרכיו יומת (ימות).
יט,יז  מלוה יהוה, חונן דל;    וגמלו, ישלם-לו.
יט,יח  יסר בנך, כי-יש תקוה;    ואל-המיתו, אל-תשא נפשך.
יט,יט  גרל- (גדל-) חמה, נשא ענש:    כי אם-תציל, ועוד תוסף.
יט,כ  שמע עצה, וקבל מוסר–    למען, תחכם באחריתך.
יט,כא  רבות מחשבות בלב-איש;    ועצת יהוה, היא תקום.
יט,כב  תאות אדם חסדו;    וטוב-רש, מאיש כזב.
יט,כג  יראת יהוה לחיים;    ושבע ילין, בל-יפקד רע.
יט,כד  טמן עצל ידו, בצלחת;    גם-אל-פיהו, לא ישיבנה.
יט,כה  לץ תכה, ופתי יערם;    והוכיח לנבון, יבין דעת.
יט,כו  משדד-אב, יבריח אם–    בן, מביש ומחפיר.
יט,כז  חדל-בני, לשמע מוסר;    לשגות, מאמרי-דעת.
יט,כח  עד בליעל, יליץ משפט;    ופי רשעים, יבלע-און.
יט,כט  נכונו ללצים שפטים;    ומהלמות, לגו כסילים.
כ,א  לץ היין, המה שכר;    וכל-שגה בו, לא יחכם.
כ,ב  נהם ככפיר, אימת מלך;    מתעברו, חוטא נפשו.
כ,ג  כבוד לאיש, שבת מריב;    וכל-אויל, יתגלע.
כ,ד  מחרף, עצל לא-יחרש;    ישאל (ושאל) בקציר ואין.
כ,ה  מים עמקים, עצה בלב-איש;    ואיש תבונה ידלנה.
כ,ו  רב-אדם–יקרא, איש חסדו;    ואיש אמונים, מי ימצא.
כ,ז  מתהלך בתמו צדיק;    אשרי בניו אחריו.
כ,ח  מלך, יושב על-כסא-דין–    מזרה בעיניו כל-רע.
כ,ט  מי-יאמר, זכיתי לבי;    טהרתי, מחטאתי.
כ,י  אבן ואבן, איפה ואיפה–    תועבת יהוה, גם-שניהם.
כ,יא  גם במעלליו, יתנכר-נער–    אם-זך ואם-ישר פעלו.
כ,יב  אזן שמעת, ועין ראה–    יהוה, עשה גם-שניהם.
כ,יג  אל-תאהב שנה, פן-תורש;    פקח עיניך שבע-לחם.
כ,יד  רע רע, יאמר הקונה;    ואזל לו, אז יתהלל.
כ,טו  יש זהב, ורב-פנינים;    וכלי יקר, שפתי-דעת.
כ,טז  לקח-בגדו, כי-ערב זר;    ובעד נכרים (נכריה) חבלהו.
כ,יז  ערב לאיש, לחם שקר;    ואחר, ימלא-פיהו חצץ.
כ,יח  מחשבות, בעצה תכון;    ובתחבלות, עשה מלחמה.
כ,יט  גולה-סוד, הולך רכיל;    ולפתה שפתיו, לא תתערב.
כ,כ  מקלל, אביו ואמו–    ידעך נרו, באישון (באשון) חשך.
כ,כא  נחלה, מבחלת (מבהלת) בראשונה;    ואחריתה, לא תברך.
כ,כב  אל-תאמר אשלמה-רע;    קוה ליהוה, וישע לך.
כ,כג  תועבת יהוה, אבן ואבן;    ומאזני מרמה לא-טוב.
כ,כד  מיהוה מצעדי-גבר;    ואדם, מה-יבין דרכו.
כ,כה  מוקש אדם, ילע קדש;    ואחר נדרים לבקר.
כ,כו  מזרה רשעים, מלך חכם;    וישב עליהם אופן.
כ,כז  נר יהוה, נשמת אדם;    חפש, כל-חדרי-בטן.
כ,כח  חסד ואמת, יצרו-מלך;    וסעד בחסד כסאו.
כ,כט  תפארת בחורים כחם;    והדר זקנים שיבה.
כ,ל  חברות פצע, תמריק (תמרוק) ברע;    ומכות, חדרי-בטן.
כא,א  פלגי-מים לב-מלך, ביד-יהוה;    על-כל-אשר יחפץ יטנו.
כא,ב  כל-דרך-איש, ישר בעיניו;    ותכן לבות יהוה.
כא,ג  עשה, צדקה ומשפט–    נבחר ליהוה מזבח.
כא,ד  רום-עינים, ורחב-לב–    נר רשעים חטאת.
כא,ה  מחשבות חרוץ, אך-למותר;    וכל-אץ, אך-למחסור.
כא,ו  פעל אצרות, בלשון שקר–    הבל נדף, מבקשי-מות.
כא,ז  שד-רשעים יגורם:    כי מאנו, לעשות משפט.
כא,ח  הפכפך דרך איש וזר;    וזך, ישר פעלו.
כא,ט  טוב, לשבת על-פנת-גג–    מאשת מדינים, ובית חבר.
כא,י  נפש רשע, אותה-רע;    לא-יחן בעיניו רעהו.
כא,יא  בענש-לץ, יחכם-פתי;    ובהשכיל לחכם, יקח-דעת.
כא,יב  משכיל צדיק, לבית רשע;    מסלף רשעים לרע.
כא,יג  אטם אזנו, מזעקת-דל–    גם-הוא יקרא, ולא יענה.
כא,יד  מתן בסתר, יכפה-אף;    ושחד בחק, חמה עזה.
כא,טו  שמחה לצדיק, עשות משפט;    ומחתה, לפעלי און.
כא,טז  אדם–תועה, מדרך השכל:    בקהל רפאים ינוח.
כא,יז  איש מחסור, אהב שמחה;    אהב יין-ושמן, לא יעשיר.
כא,יח  כפר לצדיק רשע;    ותחת ישרים בוגד.
כא,יט  טוב, שבת בארץ-מדבר–    מאשת מדונים (מדינים) וכעס.
כא,כ  אוצר, נחמד ושמן–בנוה חכם;    וכסיל אדם יבלענו.
כא,כא  רדף, צדקה וחסד–    ימצא חיים, צדקה וכבוד.
כא,כב  עיר גברים, עלה חכם;    וירד, עז מבטחה.
כא,כג  שמר פיו, ולשונו–    שמר מצרות נפשו.
כא,כד  זד יהיר, לץ שמו–    עושה, בעברת זדון.
כא,כה  תאות עצל תמיתנו:    כי-מאנו ידיו לעשות.
כא,כו  כל-היום, התאוה תאוה;    וצדיק יתן, ולא יחשך.
כא,כז  זבח רשעים, תועבה;    אף, כי-בזמה יביאנו.
כא,כח  עד-כזבים יאבד;    ואיש שומע, לנצח ידבר.
כא,כט  העז איש רשע בפניו;    וישר, הוא יכין דרכיו (יבין דרכו).
כא,ל  אין חכמה, ואין תבונה–    ואין עצה, לנגד יהוה.

כא,לא  סוס–מוכן, ליום מלחמה;    וליהוה, התשועה.

כב,א  נבחר שם, מעשר רב:    מכסף ומזהב, חן טוב.
כב,ב  עשיר ורש נפגשו;    עשה כלם יהוה.
כב,ג  ערום, ראה רעה ויסתר (ונסתר);    ופתיים, עברו ונענשו.
כב,ד  עקב ענוה, יראת יהוה;    עשר וכבוד וחיים.
כב,ה  צנים פחים, בדרך עקש;    שומר נפשו, ירחק מהם.
כב,ו  חנך לנער, על-פי דרכו–    גם כי-יזקין, לא-יסור ממנה.
כב,ז  עשיר, ברשים ימשול;    ועבד לוה, לאיש מלוה.
כב,ח  זורע עולה, יקצור- (יקצר-) און;    ושבט עברתו יכלה.
כב,ט  טוב-עין, הוא יברך:    כי-נתן מלחמו לדל.
כב,י  גרש לץ, ויצא מדון;    וישבת, דין וקלון.
כב,יא  אהב טהור- (טהר-) לב–    חן שפתיו, רעהו מלך.
כב,יב  עיני יהוה, נצרו דעת;    ויסלף, דברי בגד.
כב,יג  אמר עצל, ארי בחוץ;    בתוך רחבות, ארצח.
כב,יד  שוחה עמקה, פי זרות;    זעום יהוה, יפול- (יפל-) שם.
כב,טו  אולת, קשורה בלב-נער;    שבט מוסר, ירחיקנה ממנו.
כב,טז  עשק דל, להרבות לו–    נתן לעשיר, אך-למחסור.
כב,יז  הט אזנך–ושמע, דברי חכמים;    ולבך, תשית לדעתי.
כב,יח  כי-נעים, כי-תשמרם בבטנך;    יכנו יחדו, על-שפתיך.
כב,יט  להיות ביהוה, מבטחך–    הודעתיך היום אף-אתה.
כב,כ  הלא כתבתי לך, שלשום (שלשים)–    במעצות ודעת.
כב,כא  להודיעך–קשט, אמרי אמת;    להשיב אמרים אמת, לשלחיך.
כב,כב  אל-תגזל-דל, כי דל-הוא;    ואל-תדכא עני בשער.
כב,כג  כי-יהוה, יריב ריבם;    וקבע את-קבעיהם נפש.
כב,כד  אל-תתרע, את-בעל אף;    ואת-איש חמות, לא תבוא.
כב,כה  פן-תאלף ארחתו;    ולקחת מוקש לנפשך.
כב,כו  אל-תהי בתקעי-כף;    בערבים, משאות.
כב,כז  אם-אין-לך לשלם–    למה יקח משכבך, מתחתיך.
כב,כח  אל-תסג, גבול עולם–    אשר עשו אבותיך.
כב,כט  חזית איש, מהיר במלאכתו–    לפני-מלכים יתיצב;
בל-יתיצב,    לפני חשכים.

כג,א  כי-תשב, ללחום את-מושל–    בין תבין, את-אשר לפניך.
כג,ב  ושמת שכין בלעך–    אם-בעל נפש אתה.
כג,ג  אל-תתאו, למטעמותיו;    והוא, לחם כזבים.
כג,ד  אל-תיגע להעשיר;    מבינתך חדל.
כג,ה  התעוף (התעיף) עיניך בו,    ואיננו:
כי עשה יעשה-לו כנפים;    כנשר, ועיף (יעוף) השמים.

כג,ו  אל-תלחם–את-לחם, רע עין;    ואל-תתאו, למטעמתיו.
כג,ז  כי, כמו שער בנפשו–    כן-הוא:
אכול ושתה, יאמר לך;    ולבו, בל-עמך.
כג,ח  פתך-אכלת תקיאנה;    ושחת, דבריך הנעימים.
כג,ט  באזני כסיל, אל-תדבר:    כי-יבוז, לשכל מליך.
כג,י  אל-תסג, גבול עולם;    ובשדי יתומים, אל-תבא.
כג,יא  כי-גאלם חזק;    הוא-יריב את-ריבם אתך.
כג,יב  הביאה למוסר לבך;    ואזנך, לאמרי-דעת.
כג,יג  אל-תמנע מנער מוסר:    כי-תכנו בשבט, לא ימות.
כג,יד  אתה, בשבט תכנו;    ונפשו, משאול תציל.
כג,טו  בני, אם-חכם לבך–    ישמח לבי גם-אני.
כג,טז  ותעלזנה כליותי–    בדבר שפתיך, מישרים.
כג,יז  אל-יקנא לבך, בחטאים:    כי אם-ביראת-יהוה, כל-היום.
כג,יח  כי, אם-יש אחרית;    ותקותך, לא תכרת.
כג,יט  שמע-אתה בני וחכם;    ואשר בדרך לבך.
כג,כ  אל-תהי בסבאי-יין–    בזללי בשר למו.
כג,כא  כי-סבא וזולל, יורש;    וקרעים, תלביש נומה.
כג,כב  שמע לאביך, זה ילדך;    ואל-תבוז, כי-זקנה אמך.
כג,כג  אמת קנה, ואל-תמכר;    חכמה ומוסר ובינה.
כג,כד  גול (גיל) יגיל, אבי צדיק;    יולד (ויולד) חכם, וישמח- (ישמח-) בו.
כג,כה  ישמח-אביך ואמך;    ותגל, יולדתך.
כג,כו  תנה-בני לבך לי;    ועיניך, דרכי תרצנה (תצרנה).
כג,כז  כי-שוחה עמקה זונה;    ובאר צרה, נכריה.
כג,כח  אף-היא, כחתף תארב;    ובוגדים, באדם תוסף.
כג,כט  למי אוי למי אבוי, למי מדונים (מדינים) למי שיח–    

למי, פצעים חנם;  למי,    חכללות עינים.


כג,ל  למאחרים על-היין–    לבאים, לחקר ממסך.
כג,לא  אל-תרא יין, כי יתאדם:    כי-יתן בכיס (בכוס) עינו; יתהלך, במישרים.
כג,לב  אחריתו, כנחש ישך;    וכצפעני יפרש.
כג,לג  עיניך, יראו זרות;    ולבך, ידבר תהפכות.
כג,לד  והיית, כשכב בלב-ים;    וכשכב, בראש חבל.
כג,לה  הכוני בל-חליתי–    הלמוני, בל-ידעתי:
מתי אקיץ;    אוסיף, אבקשנו עוד.
כד,א  אל-תקנא, באנשי רעה;    ואל-תתאו, להיות אתם.
כד,ב  כי-שד, יהגה לבם;    ועמל, שפתיהם תדברנה.
כד,ג  בחכמה, יבנה בית;    ובתבונה, יתכונן.
כד,ד  ובדעת, חדרים ימלאו–    כל-הון יקר ונעים.
כד,ה  גבר-חכם בעוז;    ואיש-דעת, מאמץ-כח.
כד,ו  כי בתחבלות, תעשה-לך מלחמה;    ותשועה, ברב יועץ.
כד,ז  ראמות לאויל חכמות;    בשער, לא יפתח-פיהו.
כד,ח  מחשב להרע–    לו, בעל-מזמות יקראו.
כד,ט  זמת אולת חטאת;    ותועבת לאדם לץ.
כד,י  התרפית, ביום צרה–    צר כחכה.
כד,יא  הצל, לקחים למות;    ומטים להרג, אם-תחשוך.
כד,יב  כי-תאמר–    הן, לא-ידענו-זה:
הלא-תכן לבות, הוא-יבין, ונצר נפשך, הוא ידע;    והשיב לאדם כפעלו.
כד,יג  אכל-בני דבש כי-טוב;    ונפת מתוק, על-חכך.
כד,יד  כן, דעה חכמה–לנפשך:    אם-מצאת, ויש אחרית; ותקותך, לא תכרת.

כד,טו  אל-תארב רשע, לנוה צדיק;    אל-תשדד רבצו.
כד,טז  כי שבע, יפול צדיק וקם;    ורשעים, יכשלו ברעה.
כד,יז  בנפל אויביך (אויבך), אל-תשמח;    ובכשלו, אל-יגל לבך.
כד,יח  פן-יראה יהוה, ורע בעיניו;    והשיב מעליו אפו.

כד,יט  אל-תתחר במרעים;    אל-תקנא, ברשעים.
כד,כ  כי, לא-תהיה אחרית לרע;    נר רשעים ידעך.
כד,כא  ירא-את-יהוה בני ומלך;    עם-שונים, אל-תתערב.
כד,כב  כי-פתאם, יקום אידם;    ופיד שניהם, מי יודע.

כד,כג  גם-אלה לחכמים:    הכר-פנים במשפט בל-טוב.
כד,כד  אמר, לרשע–צדיק אתה:    יקבהו עמים; יזעמוהו לאמים.
כד,כה  ולמוכיחים ינעם;    ועליהם, תבוא ברכת-טוב.
כד,כו  שפתים ישק;    משיב, דברים נכחים.
כד,כז  הכן בחוץ, מלאכתך–ועתדה בשדה לך;    אחר, ובנית ביתך.

כד,כח  אל-תהי עד-חנם ברעך;    והפתית, בשפתיך.
כד,כט  אל-תאמר–כאשר עשה-לי, כן אעשה-לו;    אשיב לאיש כפעלו.

כד,ל  על-שדה איש-עצל עברתי;    ועל-כרם, אדם חסר-לב.
כד,לא  והנה עלה כלו, קמשנים–כסו פניו חרלים;    וגדר אבניו נהרסה.
כד,לב  ואחזה אנכי, אשית לבי;    ראיתי, לקחתי מוסר.
כד,לג  מעט שנות, מעט תנומות;    מעט, חבק ידים לשכב.
כד,לד  ובא-מתהלך רישך;    ומחסריך, כאיש מגן.

כה,א  גם-אלה, משלי שלמה–    אשר העתיקו, אנשי חזקיה מלך-יהודה.
כה,ב  כבד אלהים, הסתר דבר;    וכבד מלכים, חקר דבר.
כה,ג  שמים לרום, וארץ לעמק;    ולב מלכים, אין חקר.
כה,ד  הגו סיגים מכסף;    ויצא לצרף כלי.
כה,ה  הגו רשע, לפני-מלך;    ויכון בצדק כסאו.
כה,ו  אל-תתהדר לפני-מלך;    ובמקום גדלים, אל-תעמד.
כה,ז  כי טוב אמר-לך, עלה-הנה:    מהשפילך, לפני נדיב–אשר ראו עיניך.
כה,ח  אל-תצא לרב, מהר:    פן מה-תעשה, באחריתה–בהכלים אתך רעך.
כה,ט  ריבך, ריב את-רעך;    וסוד אחר אל-תגל.
כה,י  פן-יחסדך שמע;    ודבתך, לא תשוב.
כה,יא  תפוחי זהב, במשכיות כסף–    דבר, דבר על-אפניו.
כה,יב  נזם זהב, וחלי-כתם–    מוכיח חכם, על-אזן שמעת.
כה,יג  כצנת שלג, ביום קציר–ציר נאמן, לשלחיו;    ונפש אדניו ישיב.

כה,יד  נשיאים ורוח, וגשם אין–    איש מתהלל, במתת-שקר.
כה,טו  בארך אפים, יפתה קצין;    ולשון רכה, תשבר-גרם.
כה,טז  דבש מצאת, אכל דיך:    פן-תשבענו, והקאתו.
כה,יז  הקר רגלך, מבית רעך:    פן-ישבעך, ושנאך.
כה,יח  מפיץ וחרב, וחץ שנון–    איש ענה ברעהו, עד שקר.
כה,יט  שן רעה, ורגל מועדת–    מבטח בוגד, ביום צרה.
כה,כ  מעדה-בגד, ביום קרה–חמץ על-נתר;    ושר בשרים, על לב-רע.

כה,כא  אם-רעב שנאך, האכלהו לחם;    ואם-צמא, השקהו מים.
כה,כב  כי גחלים–אתה, חתה על-ראשו;    ויהוה, ישלם-לך.
כה,כג  רוח צפון, תחולל גשם;    ופנים נזעמים, לשון סתר.
כה,כד  טוב, שבת על-פנת-גג–    מאשת מדונים (מדינים), ובית חבר.
כה,כה  מים קרים, על-נפש עיפה;    ושמועה טובה, מארץ מרחק.
כה,כו  מעין נרפש, ומקור משחת–    צדיק, מט לפני-רשע.
כה,כז  אכל דבש הרבות לא-טוב;    וחקר כבדם כבוד.
כה,כח  עיר פרוצה, אין חומה–    איש, אשר אין מעצר לרוחו.
כו,א  כשלג, בקיץ–וכמטר בקציר:    כן לא-נאוה לכסיל כבוד.
כו,ב  כצפור לנוד, כדרור לעוף–    כן קללת חנם, לא (לו) תבא.
כו,ג  שוט לסוס, מתג לחמור;    ושבט, לגו כסילים.
כו,ד  אל-תען כסיל, כאולתו:    פן-תשוה-לו גם-אתה.
כו,ה  ענה כסיל, כאולתו:    פן-יהיה חכם בעיניו.
כו,ו  מקצה רגלים, חמס שתה–    שלח דברים ביד-כסיל.
כו,ז  דליו שקים, מפסח;    ומשל, בפי כסילים.
כו,ח  כצרור אבן, במרגמה–    כן-נותן לכסיל כבוד.
כו,ט  חוח, עלה ביד-שכור;    ומשל, בפי כסילים.
כו,י  רב מחולל-כל;    ושכר כסיל, ושכר עברים.
כו,יא  ככלב, שב על-קאו–    כסיל, שונה באולתו.
כו,יב  ראית–איש, חכם בעיניו:    תקוה לכסיל ממנו.
כו,יג  אמר עצל, שחל בדרך;    ארי, בין הרחבות.
כו,יד  הדלת, תסוב על-צירה;    ועצל, על-מטתו.
כו,טו  טמן עצל ידו, בצלחת;    נלאה, להשיבה אל-פיו.
כו,טז  חכם עצל בעיניו–    משבעה, משיבי טעם.
כו,יז  מחזיק באזני-כלב–    עבר מתעבר, על-ריב לא-לו.
כו,יח  כמתלהלה, הירה זקים–    חצים ומות.
כו,יט  כן-איש, רמה את-רעהו;    ואמר, הלא-משחק אני.
כו,כ  באפס עצים, תכבה-אש;    ובאין נרגן, ישתק מדון.
כו,כא  פחם לגחלים, ועצים לאש;    ואיש מדונים (מדינים), לחרחר-ריב.

כו,כב  דברי נרגן, כמתלהמים;    והם, ירדו חדרי-בטן.
כו,כג  כסף סיגים, מצפה על-חרש–    שפתים דלקים ולב-רע.
כו,כד  בשפתו, ינכר שונא;    ובקרבו, ישית מרמה.
כו,כה  כי-יחנן קולו, אל-תאמן-בו:    כי שבע תועבות בלבו.
כו,כו  תכסה שנאה, במשאון;    תגלה רעתו בקהל.
כו,כז  כרה-שחת, בה יפול;    וגולל אבן, אליו תשוב.
כו,כח  לשון-שקר, ישנא דכיו;    ופה חלק, יעשה מדחה.
כז,א  אל-תתהלל, ביום מחר:    כי לא-תדע, מה-ילד יום.
כז,ב  יהללך זר ולא-פיך;    נכרי, ואל-שפתיך.
כז,ג  כבד-אבן, ונטל החול;    וכעס אויל, כבד משניהם.
כז,ד  אכזריות חמה, ושטף אף;    ומי יעמד, לפני קנאה.
כז,ה  טובה, תוכחת מגלה–    מאהבה מסתרת.
כז,ו  נאמנים, פצעי אוהב;    ונעתרות, נשיקות שונא.
כז,ז  נפש שבעה, תבוס נפת;    ונפש רעבה, כל-מר מתוק.
כז,ח  כצפור, נודדת מן-קנה–    כן-איש, נודד ממקומו.
כז,ט  שמן וקטרת, ישמח-לב;    ומתק רעהו, מעצת-נפש.
כז,י  רעך ורעה (ורע) אביך, אל-תעזב–    ובית אחיך, אל-תבוא ביום אידך;
טוב שכן קרוב,    מאח רחוק.
כז,יא  חכם בני, ושמח לבי;    ואשיבה חרפי דבר.
כז,יב  ערום, ראה רעה נסתר;    פתאים, עברו נענשו.
כז,יג  קח-בגדו, כי-ערב זר;    ובעד נכריה חבלהו.
כז,יד  מברך רעהו, בקול גדול–בבקר השכים:    קללה, תחשב לו.
כז,טו  דלף טורד, ביום סגריר;    ואשת מדונים (מדינים), נשתוה.
כז,טז  צפניה צפן-רוח;    ושמן ימינו יקרא.
כז,יז  ברזל בברזל יחד;    ואיש, יחד פני-רעהו.
כז,יח  נצר תאנה, יאכל פריה;    ושמר אדניו יכבד.
כז,יט  כמים, הפנים לפנים–    כן לב-האדם, לאדם.
כז,כ  שאול ואבדה, לא תשבענה;    ועיני האדם, לא תשבענה.
כז,כא  מצרף לכסף, וכור לזהב;    ואיש, לפי מהללו.
כז,כב  אם תכתוש-את-האויל, במכתש בתוך הריפות–    בעלי:
לא-תסור מעליו,    אולתו.
כז,כג  ידע תדע, פני צאנך;    שית לבך, לעדרים.
כז,כד  כי לא לעולם חסן;    ואם-נזר, לדור דור (ודור).
כז,כה  גלה חציר, ונראה-דשא;    ונאספו, עשבות הרים.
כז,כו  כבשים ללבושך;    ומחיר שדה, עתודים.
כז,כז  ודי, חלב עזים–ללחמך, ללחם ביתך;    וחיים, לנערותיך.

כח,א  נסו ואין-רדף רשע;    וצדיקים, ככפיר יבטח.
כח,ב  בפשע ארץ, רבים שריה;    ובאדם מבין ידע, כן יאריך.
כח,ג  גבר-רש, ועשק דלים–    מטר סחף, ואין לחם.
כח,ד  עזבי תורה, יהללו רשע;    ושמרי תורה, יתגרו בם.
כח,ה  אנשי-רע, לא-יבינו משפט;    ומבקשי יהוה, יבינו כל.
כח,ו  טוב-רש, הולך בתמו–    מעקש דרכים, והוא עשיר.
כח,ז  נוצר תורה, בן מבין;    ורעה זוללים, יכלים אביו.
כח,ח  מרבה הונו, בנשך ובתרבית (ותרבית)–    לחונן דלים יקבצנו.
כח,ט  מסיר אזנו, משמע תורה–    גם תפלתו, תועבה.
כח,י  משגה ישרים, בדרך רע–בשחותו הוא-יפול;    ותמימים, ינחלו-טוב.

כח,יא  חכם בעיניו, איש עשיר;    ודל מבין יחקרנו.
כח,יב  בעלץ צדיקים, רבה תפארת;    ובקום רשעים, יחפש אדם.
כח,יג  מכסה פשעיו, לא יצליח;    ומודה ועזב ירחם.
כח,יד  אשרי אדם, מפחד תמיד;    ומקשה לבו, יפול ברעה.
כח,טו  ארי-נהם, ודב שוקק–    מושל רשע, על עם-דל.
כח,טז  נגיד–חסר תבונות, ורב מעשקות;    שנאי (שנא) בצע, יאריך ימים.

כח,יז  אדם, עשק בדם-נפש–    עד-בור ינוס, אל-יתמכו-בו.
כח,יח  הולך תמים, יושע;    ונעקש דרכים, יפול באחת.
כח,יט  עבד אדמתו, ישבע-לחם;    ומרדף ריקים, ישבע-ריש.
כח,כ  איש אמונות, רב-ברכות;    ואץ להעשיר, לא ינקה.
כח,כא  הכר-פנים לא-טוב;    ועל-פת-לחם, יפשע-גבר.
כח,כב  נבהל להון–איש, רע עין;    ולא-ידע, כי-חסר יבאנו.
כח,כג  מוכיח אדם אחרי, חן ימצא–    ממחליק לשון.
כח,כד  גוזל, אביו ואמו–ואמר אין-פשע:    חבר הוא, לאיש משחית.
כח,כה  רחב-נפש, יגרה מדון;    ובטח על-יהוה ידשן.
כח,כו  בוטח בלבו, הוא כסיל;    והולך בחכמה, הוא ימלט.
כח,כז  נותן לרש, אין מחסור;    ומעלים עיניו, רב-מארות.
כח,כח  בקום רשעים, יסתר אדם;    ובאבדם, ירבו צדיקים.
כט,א  איש תוכחות, מקשה-ערף–    פתע ישבר, ואין מרפא.
כט,ב  ברבות צדיקים, ישמח העם;    ובמשל רשע, יאנח עם.
כט,ג  איש-אהב חכמה, ישמח אביו;    ורעה זונות, יאבד-הון.
כט,ד  מלך–במשפט, יעמיד ארץ;    ואיש תרומות יהרסנה.
כט,ה  גבר, מחליק על-רעהו;    רשת, פורש על-פעמיו.
כט,ו  בפשע איש רע מוקש;    וצדיק, ירון ושמח.
כט,ז  ידע צדיק, דין דלים;    רשע, לא-יבין דעת.
כט,ח  אנשי לצון, יפיחו קריה;    וחכמים, ישיבו אף.
כט,ט  איש-חכם–נשפט, את-איש אויל:    ורגז ושחק, ואין נחת.
כט,י  אנשי דמים, ישנאו-תם;    וישרים, יבקשו נפשו.
כט,יא  כל-רוחו, יוציא כסיל;    וחכם, באחור ישבחנה.
כט,יב  משל, מקשיב על-דבר-שקר–    כל-משרתיו רשעים.
כט,יג  רש ואיש תככים נפגשו–    מאיר עיני שניהם יהוה.
כט,יד  מלך שופט באמת דלים–    כסאו, לעד יכון.
כט,טו  שבט ותוכחת, יתן חכמה;    ונער משלח, מביש אמו.
כט,טז  ברבות רשעים, ירבה-פשע;    וצדיקים, במפלתם יראו.
כט,יז  יסר בנך, ויניחך;    ויתן מעדנים לנפשך.

כט,יח  באין חזון, יפרע עם;    ושמר תורה אשרהו.
כט,יט  בדברים, לא-יוסר עבד:    כי-יבין, ואין מענה.
כט,כ  חזית–איש, אץ בדבריו:    תקוה לכסיל ממנו.
כט,כא  מפנק מנער עבדו;    ואחריתו, יהיה מנון.
כט,כב  איש-אף, יגרה מדון;    ובעל חמה רב-פשע.
כט,כג  גאות אדם, תשפילנו;    ושפל-רוח, יתמך כבוד.
כט,כד  חולק עם-גנב, שונא נפשו;    אלה ישמע, ולא יגיד.
כט,כה  חרדת אדם, יתן מוקש;    ובוטח ביהוה ישגב.
כט,כו  רבים, מבקשים פני-מושל;    ומיהוה, משפט-איש.
כט,כז  תועבת צדיקים, איש עול;    ותועבת רשע ישר-דרך.

ל,א  דברי, אגור בן-יקה–המשא:    נאם הגבר, לאיתיאל; לאיתיאל ואכל.
ל,ב  כי בער אנכי מאיש;    ולא-בינת אדם לי.
ל,ג  ולא-למדתי חכמה;    ודעת קדשים אדע.
ל,ד  מי עלה-שמים    וירד,
מי אסף-רוח בחפניו    מי צרר-מים בשמלה–
מי,    הקים כל-אפסי-ארץ:
מה-שמו ומה-שם-בנו,    כי תדע.
ל,ה  כל-אמרת אלוה צרופה;    מגן הוא, לחסים בו.
ל,ו  אל-תוסף על-דבריו:    פן-יוכיח בך ונכזבת.

ל,ז  שתים, שאלתי מאתך;    אל-תמנע ממני, בטרם אמות.
ל,ח  שוא ודבר-כזב, הרחק ממני–    ראש ועשר, אל-תתן-לי;
הטריפני,    לחם חקי.
ל,ט  פן אשבע, וכחשתי–    ואמרתי, מי יהוה:
ופן-אורש וגנבתי;    ותפשתי, שם אלהי.

ל,י  אל-תלשן עבד, אל-אדנו:    פן-יקללך ואשמת.
ל,יא  דור, אביו יקלל;    ואת-אמו, לא יברך.
ל,יב  דור, טהור בעיניו;    ומצאתו, לא רחץ.
ל,יג  דור, מה-רמו עיניו;    ועפעפיו, ינשאו.
ל,יד  דור, חרבות שניו–    ומאכלות מתלעתיו:
לאכל עניים מארץ;    ואביונים, מאדם.
ל,טו  לעלוקה, שתי בנות–    הב הב:
שלוש הנה, לא תשבענה;    ארבע, לא-אמרו הון.
ל,טז  שאול, ועצר-רחם:    ארץ, לא-שבעה מים; ואש, לא-אמרה הון.
ל,יז  עין, תלעג לאב–    ותבז ליקהת-אם:
יקרוה, ערבי-נחל;    ויאכלוה בני-נשר.

ל,יח  שלשה המה, נפלאו ממני;    וארבע (וארבעה), לא ידעתים.
ל,יט  דרך הנשר, בשמים–    דרך נחש, עלי-צור;
דרך-אניה בלב-ים–    ודרך גבר בעלמה.
ל,כ  כן, דרך אשה–    מנאפת:
אכלה, ומחתה פיה;    ואמרה, לא-פעלתי און.

ל,כא  תחת שלוש, רגזה ארץ;    ותחת ארבע, לא-תוכל שאת.
ל,כב  תחת-עבד, כי ימלוך;    ונבל, כי ישבע-לחם.
ל,כג  תחת שנואה, כי תבעל;    ושפחה, כי תירש גברתה.

ל,כד  ארבעה הם, קטני-ארץ;    והמה, חכמים מחכמים.
ל,כה  הנמלים, עם לא-עז;    ויכינו בקיץ לחמם.
ל,כו  שפנים, עם לא-עצום;    וישימו בסלע ביתם.
ל,כז  מלך, אין לארבה;    ויצא חצץ כלו.
ל,כח  שממית, בידים תתפש;    והיא, בהיכלי מלך.

ל,כט  שלשה המה, מיטיבי צעד;    וארבעה, מיטבי לכת.
ל,ל  ליש, גבור בבהמה;    ולא-ישוב, מפני-כל.
ל,לא  זרזיר מתנים או-תיש;    ומלך, אלקום עמו.
ל,לב  אם-נבלת בהתנשא;    ואם-זמות, יד לפה.
ל,לג  כי מיץ חלב, יוציא חמאה–    ומיץ-אף, יוציא דם; ומיץ אפים,    יוציא ריב.

לא,א  דברי, למואל מלך–    משא, אשר-יסרתו אמו.
לא,ב  מה-ברי, ומה-בר-בטני;    ומה, בר-נדרי.
לא,ג  אל-תתן לנשים חילך;    ודרכיך, למחות מלכין.
לא,ד  אל למלכים, למואל–אל למלכים שתו-יין;    ולרוזנים, או (אי) שכר.
לא,ה  פן-ישתה, וישכח מחקק;    וישנה, דין כל-בני-עני.
לא,ו  תנו-שכר לאובד;    ויין, למרי נפש.
לא,ז  ישתה, וישכח רישו;    ועמלו, לא יזכר-עוד.

לא,ח  פתח-פיך לאלם;    אל-דין, כל-בני חלוף.
לא,ט  פתח-פיך שפט-צדק;    ודין, עני ואביון.

לא,י  אשת-חיל, מי ימצא;    ורחק מפנינים מכרה.
לא,יא  בטח בה, לב בעלה;    ושלל, לא יחסר.
לא,יב  גמלתהו טוב ולא-רע–    כל, ימי חייה.
לא,יג  דרשה, צמר ופשתים;    ותעש, בחפץ כפיה.
לא,יד  היתה, כאניות סוחר;    ממרחק, תביא לחמה.
לא,טו  ותקם, בעוד לילה–ותתן טרף לביתה;    וחק, לנערתיה.
לא,טז  זממה שדה, ותקחהו;    מפרי כפיה, נטע (נטעה) כרם.
לא,יז  חגרה בעוז מתניה;    ותאמץ, זרועתיה.
לא,יח  טעמה, כי-טוב סחרה;    לא-יכבה בליל (בלילה) נרה.
לא,יט  ידיה, שלחה בכישור;    וכפיה, תמכו פלך.
לא,כ  כפה, פרשה לעני;    וידיה, שלחה לאביון.
לא,כא  לא-תירא לביתה משלג:    כי כל-ביתה, לבש שנים.

לא,כב  מרבדים עשתה-לה;   שש וארגמן לבושה.
לא,כג  נודע בשערים בעלה;    בשבתו, עם-זקני-ארץ.
לא,כד  סדין עשתה, ותמכר;  וחגור, נתנה לכנעני.
לא,כה  עז-והדר לבושה;    ותשחק, ליום אחרון.
לא,כו  פיה, פתחה בחכמה;    ותורת חסד, על-לשונה.
לא,כז  צופיה, הילכות (הליכות) ביתה;    ולחם עצלות, לא תאכל.
לא,כח  קמו בניה, ויאשרוה;    בעלה, ויהללה.
לא,כט  רבות בנות, עשו חיל;    ואת, עלית על-כלנה.
לא,ל  שקר החן, והבל היפי:    אשה יראת-יהוה, היא תתהלל.
לא,לא  תנו-לה, מפרי ידיה;    ויהללוה בשערים מעשיה. 

השארת תגובה