פרשת משפטים: שלמה המלך אמר (קהלת ד') ושבתי אני ואראה את כל העשוקים

נשמות    עשוקות.

גלגולי נשמות.(קהלת ד')

עורך ומגיש: רבי דוד קורן   .....    פרשת משפטים מאמר סבא.שלט.

.....::::::::::.....

שלמה המלך  אמר (קהלת ד')

ושבתי  אני ואראה  את כל העשוקים.וגו'

מקרא  זה  רמזנו בו,  וכבר למדנו.(סעיף ש"כ)

אבל הכתוב  אומר,  ושבתי אני

וכי מאיזה מקום חזר שלמה?  ואם תאומר,

שהפירוש  הוא. אחר  שאמר  דבר  זה

חזר  כמקודם ואמר דבר אחר. 

וע"כ  נאמר ושבתי.  יפה  הוא,  אבל היה  לו לומר, 

שבתי ואראה.  למה אומר ושבתי אני.

 

שם למדנו.  (עיין סעיף ק"ג)

בכל יום  היה  שלמה  משכים בבוקר,

והיה  שם פניו  לצד המזרח תפארת

(שהוא קו אמצעי)   וראה מה שראה.

 

ואחר כך,  חזר לצד דרום,  שהוא החסד.

(שהוא קו ימין) וראה מה שראה.

 

חזר לצד הצפון, שהוא גבורה.

(שהוא קו שמאל) ועמד שם.

השפיל עיניו.(ו"ק- דחכמה)  וזקף את ראשו.

(חיבר ג' הקוין שבתפארת. וביטל את ג"ר)

 

בשעה ההוא,  עמוד האש (גבורה) ועמוד  הענן  (חסד)

היו באים.   ועל עמוד הענן.ההוא בא נשר(תפארת)  אחד.

ונשר  ההוא היה  גדול וחזק.

(בינה  נקראת נשר גדול).   (תפארת. נשר סתם.) 

כנף  הימין החסד  היה  על עמוד האש. גבורה.

והגוף  תפארת השמאל  על עמוד הענן.

ונשר ההוא היה מביא שני עלים  בפיו.

בא עמוד  הענן  ועמוד האש  ונשר  ההוא  עליהם

ומשתחווים לפני שלמה המלך.

 

בא הנשר  והרכין  לפניו  ונתן לו עלים  האלו.

לקחם  שלמה  המלך  והיה מריח  בהם,

והיה יודע  בהם סימן,

ואמר  זה  הוא  של נופל

וזה הוא  של גלוי עיניים,

בשעה שהיו שני עלים,  היה יודע,  ששניהם,

נופל  וגלוי  עיניים,  רוצים להודיע לו דברים.

 

מה עשה,  חותם  את הכסא  שלו  בחותם  שהיה

חקוק בו  השם הקודש.

והוא  לקח  טבעת  שהיה חקוק עליה

השם הקודש ועלה  לעליה,

ורכב על אותו הנשר והלך לו.

 

ונשר ההוא היה מתעלה  לרום עננים,

ובכל מקום  שעבר  היה נחשך  האור.

והחכמים שהיו  באותו  מקום  שנחשך האור,

היו יודעים,  והיו אומרים,

שלמה המלך הולך ועובר כאן,

ולא יודעים  לאיזה מקום  הולך.

הכסילים  שהיו  שם  היו אומרים

עננים  הם  שהולכים  ומחשיכים  העולם.

 

 

הנשר  הגביה  עוף עמו.

ופרך ד' מאות  פרסאות,

עד שהגיע  להרי החושך.

ושם  הוא תרמוד  במדבר  בהרים.

והוא ירד שם, נשא את ראשו, וראה הרי החושך.

והיה  יודע  שם  כל  מה  שצריך,

והיה  יודע  ששם צריך  להיכנס.

היה  רוכב  על הנשר  כמקודם,  ופורח  ונכנס

לתוך ההרים.  עד אותו  מקום  ששם הזית.

קרא  בכוח  ואמר

ה' רמה ידך  בל יחזיון.

 

נכנס  שם  עד  שקרב  לאותו  מקום  של הזית

שם לפניהם את הטבעת, וקרב,

ושם היה יודע כל מה שרצה מאלו החכמות

הזרות שרצה לדעת.

 

כיון שאמרו לו כל מה שרצה, אז היה רכב

על אותו הנשר  ושב  למקומו.

כיון  שישב  על כסאו,  נתישב בדעתו.

והיה מדבר  בדעתו דברי חכמה  היקרים.

ובשעה  ההוא  אמר,

ושבתי  אני וארה.

שבתי  ודאי  מאותו הדרך  שבתי מאותו החכמה

ונתישבה  בלבי  ודעתי.

ואז ואראה את כל העשוקים.

 

פנמיות המאמר 

הסבא  מבאר לרבי שמעון   כאן את כל סדר גילוי

קבלת המוחין (אורות) החכמה.  ששלמה המלך.

 

נאמר עליו ויחכם  מכל האדם.

והמשיכם בכל יום ויום.

ומתוך שגילוי  החכמה  הוא  רק  במלכות.

שנקראת חכמה תחתונה.

וזמן שליטתה הוא בלילה.

 

ע"כ  אומר,  אקדים שלמה  בצפרא.,

דהיינו  בעוד  שהיה  חושך.

ויחד  תחילה ג' הקוין.

המכונים  דרום צפון ומזרח, זה בזה.

ותחילה יחד את ג'  הקוין  שבקו האמצעי.

וז"ש,  לצד המזרח. שהוא קו אמצעי.

שהמשיך  שם  החכמה  המכונה ראיה.

                       

ונודע  שמסבת  הכרעת   הקו אמצעי  את

ב' הקוין ימין. ושמואל., נעלמו הג"ר  דחכמה.

ונשארו ו"ק  דחכמה,  וז"ש,

שהשפיל  העניים. שהם סוד החכמה.

דהיינו שלא לקבל מג"ר של חכמה.

זקף ראשו. והמשיך בחינת ראש.

דהיינו  רק ראש  מו"ק  של חכמה.

ועל כן  ביאר  הסבא  בדרך כלל.

ועתה מבאר  הפרטים  הנהוגים  בקבלת 

החכמה  מצד השמאל.

 

ונודע  שמקום  יציאה  אור  החכמה  הוא  בבינה.

דהיינו.  אחר  שחזרה להיות חכמה.

(הג"ר של בינה.ימין-   וז"ת שמאל)

חולם ימין     שורוק שמואל

חיריק  אמצע

בסוד  נקודת  השורוק. שהוא קו שמואל  שלה.

 

(אור הלבן. חסדיםאור השחור חכמה בלי חסדים.)

אבל מקום  הגילוי  של החכמה.  אינו אלא  במלכות.

(הלילה אור השחור)

וגילוי הוא  בב' קוין ימין, ושמואל,  שבמלכות.

הנקראים עמוד הענן  ועמוד האש.

והבינה נקרת נשר גדול.

כי נשר  סתם  הוא  ז"א תפארת.

 

וזה  אמרו  שמשך  ו' קצוות  של חכמה 

היה  הסדר  כך.

שהם ב' הקוין שבמלכות ליחד ימין ושמואל.

שבהם  הוא  מקום  גילוי  של חכמה.

וזה המלכות עולה לבינה. הנקראת הנשר הגדול.

כי מבינה  ממשכים  החכמה  אל המלכות  שבבינה.

שצרכים לנשר.  שהיא בינה.

וצרכים לעמוד ענן  ועמוד  האש.  שבמלכות.

הוא  מקום  היציאה,  ובמלכות סתם הוא הגילוי.

 

ועל  גבי  עמוד האש.  היתה  נסמכת שהוא

קו שמואל. של הנוקבא.

ששם גם  בחינת הדינים  של הנוקבא  במכונים אש.

הנמשכים ממסך החריק(של קו אמצעי)

שדינים אלו  גרמו  לכניעת  קו שמואל.

ויחודו עם הימין.

 

נמצא  שהימין  שבבינה קבל כוח שליטה ע"י 

עמוד האש. הזה. וע"כ  אומר  הסבא.

שהימין  נסמך  על עמוד האש,

וכנף השמאלי  שהוא  קו שמואל.של בינה.

ששם מקום יציאת החכמה,

נסמך  על עמוד  הענן  שהוא קו ימין שבמלכות.

שהוא חסדים,  כי חכמה אינה יכולה

להאיר  בלי חסדים.

 

אתה מבאר  הסבא  איך עלה  שלמה  ונתלבש  בעצם

קו שמאל של בינה  במקום החושך.

שפירושו  הארת החכמה בלי חסדים.  שהוא החושך,

ולא  אור. אבל שם יציאת החכמה,

 

שאומר הכתוב.  שבא לקו האמצעי

 מלביש  אותה חכמה.  בחסדים,

ואז חוזרת חכמה להיות אור.  כנודע,

 

מטרם  שהלך שלמה  למקום החושך.שבקו שמאל

 היה  מתירה  שלא  יכשל שם  בהמשכת  חכמה.

  ממעלה למטה.  שהיא בחינת חטאת עץ הדעת,

כל כן שהשם הקודש והטבעת  היה שומר  הכסא.

שהם הסוד המלכות. 

שלא תקבל החכמה  בבחינת  מלמעלה למטה.

 

כי המלכות נקרת בית.

והבינה נקרת עליה,

ורוכב על הנשר ועולה למעלה,

דהיינו שהתלבש  בבינה  הנקראת נשר.

והוא הנשר היה עולה  לרום העננים.

היינו. שהמשיך  החכמה  בקו שמואל,

שהמשכה זו גורמת לחושך.  מחמת הארת החכמה.

 

החכמה  הנמשכת  באיסור ממעלה  למטה.  נקראת  חכמה זרה.

ומהרי החושך. קבל גם חוכמה  זו.

(עיין בפרשת בלק. על עוזה ועזאל בהרי החושך  הנפילים.)

 

לכן אומר הסבא. ששלמה יצא  מבחינת קו שמואל

ושב למקומו  לקו אמצעי.  כי קו אמצעי מגלה את אור הדעת.

שהחכמה שקבל  מקודם  כשהיה  בקו שמואל.

היתה מאירה עתה  בדעת שלו.

ובשעה הזו אמר.

שבתי  ודאי. כלומר הדרך שעשה מקו שמואל.

שבתי  מההוא החכמה.  שקבל  ובה לתוך  הארת הדעת.

 

והתיישבה  בליבי.  ובדעתי.

שהחכמה שקבל  שם.  נכללה בו,

ונתיישבה בלבו ודעתו.

וכדין,  ואראה  את כל העשוקים.

כי כל העשוקים  המה מחמת  התדבקותם  בקו שמואל.

ואינם  רוצים  ללכת  בדרך קו אמצעי.

 

סעיף  שמ"ו.      היעלה  על  דעתך,

שכל  העשוקים  שהיה בעולם ראה שלמה  המלך.

שהכתוב אומר, ואראה את כל העשוקים.

 

ומשיב.  הסבא לרבי שמעון.. אלא מה הם אלו עשוקים.

שאומר,  הם  הילדים  שמתים  על ברכי אמותם.

שהם  עשוקים  מכמה  צדדים.

 

עשוקים  במקום העליון  של מעלה, מצד הרוח שלהם,

ועשוקים  מלמטה  מצד הגוף.

והרי העירו בזה החברים.

וכך הוא,  אבל הרבה הם אלו העשוקים,

 

מלבד  זה. אומר לעצמו.  הסבא, התעורר  בכוחך,

זקן אמור  דבריך,  כי  ודאי בלא  פחד  תאמר.

 

סעיף  שמ"ז.   אין  עשוק  כאלו העשוקים  שהיה 

הוא  עושק  בתחילה.  דהיינו  שחטא.

או שמחמת  עונו  נענש  מדור  שלישי  לאחר,  לרביעי,

 שהוא  נעשק  קשה  להיות  מחמת  עון,

 

כי הילדים  הנ"ל  מתים  בלי חטא.

וע"כ  אינם  נעשקים  קשה.   מה  שאינו  כן  אלו  שחטאו, 

או אביהם זקנם  חטאו,  כמ"ש.  פוקד  עון  אבות 

על בנים  על שלישים  ועל רבעים.

 

סעיף  שמ"ח.  שואל רבי שמעון.  איך  היה עושק.

דהיינו מה היה  עונו.  ומשיב הסבא.

שלמה המלך  צעק ואמר.  (משלי כ"ח)

אדם  עושק  בדם נפש,

עד בור ינוס אל יתמכו  בו,

כיון  שהוא  עשוק  מחמת  עון דם הנפש ששפך.

הוא  או בנו או בן בנו יהיו  נעשקים  במאזניים.

על ידי הס"א, שכתוב,

עד בור ינוס אל יתמכו  בו,

עד ההוא    בור של הס"א. רק ינוס  ממקום הקדושה,

ואל יתמכו  בו  בעולם  הזה,

כיון  שהוא  עשוק  בעון  דם  הנפש.

הוא או זרעו יהיו עשוקים  מההוא  סטרה אחרא.

 

 

יש  עשוק  משאר  עשוקים.

שהוא  עשוק  מחמת עון  של לא תעשוק.

שעבר  אביו  או זקנו.

כמ"ש: לא תעשוק את רעך.

והוא עבר ועשק.  ומשלמים לו מדה כנגד מדה.

שהוא  עשוק  בבניו. על ידי הסטרה אחרא. ההוא.

 

משום זה אמר.  שלמה המלך.

את כל העשוקים, אני עומד  ויודע  בכל  אלו העשוקים.

בכל צד  שעשק,  ולא שראה כל העשוקים שבעולם.

 

 נשמה   בינה  עולם בריאה. נשמת האדם

רוח     ז"א  עולם יצירה. רוח האדם.

  נפש     עשיה  עולם  עשיה.  הגוף

 

 

שואל רבי שמעון.  ולמה  הם  עשוקים  אשר  נעשו  תחת השמש.(ז"א)  אשר  נעשו,

אשר גרו  היה  צריך  לומר.

מהו  אשר  נעשו.  ואם עשיה (המלכות) הוא לשבח.

הרי אין עשיה  שלהם  אלא למעלה.  מן השמש. ז"א.

(העשוקים דבוקים בקו שמאל ספירת גבורה דין  בסוד ארור כנען.)

ששם  מקום  השבח  והתיקונים. 

ולמה אומר הכתוב. תחת השמש.

 

ומשיב הסבא.  אבל ודאי  שנעשו.  ואיך נעשו.

אלא  כיון שעשוקים  שם מרוחקים,

למה באים לעולם  הזה.  בגלגול.  כי עשיה.

נופל  על הגוף,  שהוא  בעולם העשיה.

 

אלא  הרוחות  ודאי  נעשו.

ימין. חסד         שמואל גבורה  (עשוקים.)

אמצע תפארת ז"א  רוח.

שנעשו  ברוח  וגוף  בעולם הזה.

וכיון  שנשתכלל  הגוף  שלהם.

ורוח  ההוא  נעשה  ונתלבש  בגוף זך ונקי.

בלא  לכלוך  של עונות, בעולם הזה.

אז נעשק הגוף, כמו שנעשק הרוח.

וזה  הוא  הגוף של  הס"א  נהנית  בו  יותר מכל.

 

ויש  שם  רוחות  עשוקים  אחרים  בכמה

מינים  שלא  נעשו  בגופים.  שלא נתגלגלו  לעולם.  הזה.

אבל אלו  הם  העשוקים  שנעשו  בגופים.

על כן אומר הכתוב.  אשר  נעשו.

 

 

סעיף  שנ"ב.  יש אחרים  אשר  נעשו.

שבני אדם  הטריחו את רבונם.  מי הם. הוא?.

 

מי שעשק  אשת חברו  בסתר  או בגלוי.

ואותו הילד  שנולד  מהם.  עשוק הוא.

בלא  רצון אדונם.  ובלא ידיעת  בעל  האשה.

 

אלו  המעשים  הם  עשוקים,

והטריחו  את הקב"ה  לעשות להם גוף.

ולציר להם צורה.

אלו  הם  עשוקים  אשר  נעשו,

אשר ודאי  נעשו  הגופים  שלהם  באונס,

 

משום זה אמר שלמה המלך.

ואראה  את כל העשוקים,

בכל  מיני עשוקים  אני עומד ויודע.

אלו  אשר נעשו  בעשיה .

 

כמו אלו,  הם העשוקים  שכבר  נעשו  בערלה,

שלקח  והרבה  והגדיל  הגוף.

ועשה אותו  ואח"כ, כשנעשה  בן  י"ג שנה.

עושקים  אותו ממנו.  ולוקחים  אותו.

 

הרי עשוקים  אשר  נעשו.

ועל הכל  עמד שלמה המלך.

ואמר  אני עומד,  ויודע,

על כל העשוקים  אשר  נעשו.

 

הכל  שופכים  דמעות  עם  טענה  לפני הקב"ה.

אלו  שופכים  דמעות  כי  הערלה,  שהיא  הס"א.

הרבה  וגידל  אותם  עד י"ג  שנים.

ואח"כ  עושקים  אותם  מן הערלה,

והקב"ה  לוקח  אותם.

הרי לך עשוקים  אשר נעשו  כבר.

 

שבע שנים נבנה הנפש.

שש שנים  הרוח. יחד י"ג שנה.

שהם הכלי של הנשמה

ואז שבע שנים נבנית הנשמה בגוף.

על זה נאמר.  טוב ילד קטן ומסכן  ( הנשמה)

ממלך כסיל וזקן.( הגוף ורוח האדם)

 

בן י"ג שנה.  ויום אחד.

שעבר  עבירה  שעונשה מיתה.  הורגים אותו.

להם יש טענה.  ועתידים לומר,

ריבון העולם,

תינוק  בן יומו  שחטא הכי  דנים אותו בדין.

אני בן יומו הייתי.

כי מיום  ההוא אחר  י"ג  שנים.

קורא אותו  הקב"ה  בן.  שכתוב בתהילים ב'.

ה'  אמר  אלי  בני

אתה אני היום ילדתיך.

ריבון העולם, ילד בן יומו.  עושים לו  דין.

הרי דמעות  אלו  העשוקים ואין להם מנחם.

 

 

ויש  עשוק  אחר,

עשוק ההוא  שנקרא ממזר.

פירוש רבי דוד קורן. (סוד לב האבן.)

מ' יסוד מים. חסד.  ר"ז  = 207 =  אור.

היפוך אותיות. מר"ז  ז"ר. מ' מים זרים.

ממזרזרע זר.

 

כשנפטר  מעולם  מבדלים  אותו

מיד  מקהלת  העם הקדוש.

ממזר  ההוא  העני  והמסכן,

שופך  דמעות  לפני הקב"ה  וטוען  לפניו.

 

ריבון העולם.  אם אבותיי  חטאו.

אני איזה חוב  עשיתי,

הרי  מעשי  היו  כשרים  לפניך.

 

והנה  דמעות  העשוקים  ואין  להם מנחם.

וכן לכל אלו עשוקים  יש להם טענה לפני הקב"ה.

ומטענה  ההיא  אין להם  מנחם.

ואין מי שישוב  מלה על לבם.

 

ומה שאומר,  והנה  דמעות  העשוקים.  הם,

אלו  שמתו בחיק אמם.

אלו  עושים  לשפוך  דמעות  לכל בני  העולם.

 

משום  שאין דמעות  יוצאות  מן הלב  כאלו דמעות.

כי כל בני העולם. תמהים  ואומרים.

הרי דינים של הקב"ה אמת הם.

ועל דרך אמת  הולכים.

אלו  ילדים  המסכנים  שלא חטאו למה מתו.

איפה  דין  אמת שעושה ריבון העולם.

ואם בעונות  אבותם  נסתלקו  מן העולם.

למה,  ודאי  אין להם  מנחם.

 

דמעת  העשוקים.

דמעה  ההיא  שלהם, בעולם  ההוא.

הם מגנים על החיים.

(כל השערים בעולמנו סתומים. חוץ משער הדמעה.)

שלמדנו,  מקום  יש המתוקן  להם. בעולם ההוא.

שאפילו  צדיקים  גמורים  אינם

יכולים  לעמוד שם.

(הנשמות של לב האבן ממזרים. של גמר התיקון.)

והקב"ה  אוהב אותם ומתדבק  בהם.

ומתקן  בהם  ישיבה  העליונה  שלו.

ועליהם כתוב: בתהילים. ח'

מפני  עוללים  ויונקים  יסדת  עז.

ומהו  התועלת  שעושים  שם  ולמה עולם שם.

הוא כמו  שכתוב:  למען  צורריך.

להשבית אויב  ומתנקם.

וכן יש מקום אחר  לבעלי תשובה.

השארת תגובה