פרשת קרח

אל אלקי הרוחות.

זוהר, פרשת קרח       סעיף:י"ד.

ויפלו על פניהם

בוא וראה  משה ואהרון  מסרו  עצמם  למיתה.

במה.  משום שכתוב: ויפלו על פניהם

ויאמרו  אל אלקי הרוחות.

ורוחת כתוב  חסר ו',  משום זה

אילן המוות הוא,  שהוא המלכות.

ובכל מקום, נפילה אפים  הוא לצד זה.

ועל כן,  כתוב  אל אלקי, אל  זה שנאמר.

ואל זועם  בכל יום.  שהוא המלכות.

אלקי הרוחות. הוא  מקום צרור  הנשמות של העולם.

וכל הנשמות עולות שמה  ומשם באות. שהוא המלכות.

סעיף:ט"ו.  רבי  יהודה  פתח אמר: איוב ל"ד.

שמעו  חכמים    מלי ויודעים  האזינו לי.

מקרא זה אמר  אליהוא  הנביא בוא  וראה.

ובשלשת  רעיו  חרה אפו  על אשר לא מצאו מענה  וגו'.

כי הם היו אומרים דברים,

ואיוב לא היה מתנחם  מהם.

מכאן למדנו.  מי שבא לנחם את האבל.

צריך לייסד  דברים  בתחילה  שיהיו  ראויים  לנחמו.

כי החברים של איוב אמרו דברי אמת

אבל לא לנחם אותו.

משום שצרכים  דברים  שהאבל יודה עליהם.

ואז יקבל עליו את , הדין. יודה עליו  למלך  הקדוש.

מה כתוב: ואליהו  חכה את איוב  בדברים.

כי הודה  אחר כך אל הקב"ה

וקבל על עצמו דין השמים.

סעיף:ט"ז.  בוא וראה,  כתוב. לכן אנשי לבב שמעו לי

חלילה לאל  מרשע  ושדי מעול..

לכן אנשי לבב שמעו לי.

 היינו השלמים מכל  ויכולים להבין  הדברים

חלילה לאל  מרשע  . זה שנאמר.

ואל זועם בכל יום. שהוא  מלכות  הנקרא  אל.

ושדי מעול.  זה סמוך  כנגד זה.

כי שדי הוא יסוד.   שהוא סמוך לאל.

שהוא המלכות.  וכבר  העמידוהו,

אל שדי. שאל  הוא המלכות.  ושדי הוא יסוד.

כי פועל  אדם  ישלם לו.

אם אדם הולך בעולם הזה.

ועושה מעשים וחוטא לפני אדונו.

מעשה ההוא תלוי עליו  לשלם לו דין.

זה שנאמר. כי פועל  אדם  ישלם לו.

המעשה ההוא שעשה,  ישלם לו.

סעיף:י"ז..  ועם כל זה, אם ישים אליו לבו,

וכיון שהאדם משים לבו ורצונו לשוב לפני אדונו,

אז,  אל אלקי הרוחות רוחו  ונשמתו אליו יאסוף.

לצרור בצרור החיים.  ואינו  עוזב

נפשו  בחוץ  להיות נדון  בדין אחר

סעיף:י"ח.   רבי יוסי אמר.  דבר זה הוא סוד  בדינים

הנסתרים של הקב"ה.

 כי פועל  אדם  ישלם לו היינו.  להיות נדון בדינו.

באלו  המעשים  שאדם עשה  בעולם הזה.

ומעלוהו  להיות נדון  כמעשיו.

ונאבד  מן העולם. מה כתוב אחריו:

מי פקד עליו ארצה  ומי שם תבל  כלה.

מי פקד עליו ארצה זה הוא  שפקד  עליו

את אחיו  הגואל  אותו.

ומי שם תבל  כלה שאחיו בונה בית.

שמיבם את אשתו.  ובונה בנין עולם ותיקון וישוב העולם

מה כתוב אחריו.  אם ישים אליו לבו.

כי אדם הזה  שפקד  עליו לגאלו ולבנות בנין.

צריך לכוון לב ורצון אל המת ההוא.

ולהקים לו שם.

מכאן אדם הבא על אישה ההיא, על יבמה.

בשביל יופי ותשוקה שלו.

הרי בנין עולם לא נבנה, כי רצונו ולבו לא נתכוון אל המת

סעיף:י"ט.      ומשום זה כתוב: אם ישים אליו לבו

ברצון הלב  שיכוון אל המת.

ואז רוחו  ונשמתו אליו יאסוף.

שהוא נמשך אליו להבנות בעולם הזה.

מה כתוב אחריו. 

יגוע בשר יחד ואדם על עפר ישוב.

יגוע על  בשר יחד היינו גוף  ההוא

ירקב בעפר וכל בשר ההוא.

ועתה, אחר זה. ואדם על עפר ישוב

הרי תהיה התחדשות.  הבנין

כמקודם וישוב על עפר. של בנין הגוף אחר.

כמו שהיה בתחילה.

ועל זה הרוח  והנשמה ביד הקב"ה

ומרחם על בני אדם.  שלא יהיו

נאבדים  מעולם הזה ומעולם האחר.

משום זה כתוב. אל אלקי הרוחות  לכל בשר

כל אשר  תמצא  ידך  בכוך  לעשות

זוהר  פרשת קרח סעיף כ"ח.

חכמה  תחייה את בעליה.

חשבון נפש  כל לילה לפני השינה

רבי אלעזר  הי  עומד לפני רבי שמעון אביו,

אמר לו כתוב, משלי. ג'

ראה חיים עם אישה  אשר אהבת

 כל ימי חיי הבלך,  מהו פירושו

אמר לו בוא וראה,

ראה חיים עם אישה  אשר אהבת. זה הוא סוד.

שצריך האדם לכלול חיים מעץ החיים.

שהוא ז"א  במקום  זה, 

שהוא המלכות הנקראת אישה

זה בלא זה ז"א בלא מלכות  אינו הולך.

וצריך האדם לכלול מדת יום בלילה.

כלומר מדת ז"א שנקרא  יום

במלכות שנקראת לילה.

וכן להיפך, מדת לילה ביום

ראה חיים עם אישה  אשר אהבת מהו הטעם.

כי היא חלקך בחיים,

כי החיים שהם סוד הארת החכמה,

אינם שורים  אלא על זה . על המלכות האישה.

שאין הארת החכמה מתגלה  במקום אחר זולתה

ובעמלך  אשר  אתה עמל תחת השמה.

הוא כמו שאתה אומר

בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.

כי דעהו הוא אותיות דע ו"ה

שהם ז"א ומלכות

……………………………

כל אשר  תמצא  ידך  בכוך  לעשות

סעיף כ"ט.)  ובוא וראה, כל דבריו  של שלמה המלך,

כולם סתומים לפנים  בחכמה.

ואלו הכתובים  נראים  שהותרה  הרצועה  כי כתוב אח"כ.

כל אשר  תמצא  ידך  בכוך  לעשות וחשבון,וגו'.

מקרא זה יש להסתכל בו.

כל אשר  תמצא  ידך  בכוך  לעשות .

וכי שלמה המלך שחכמה עליונה הייתה בו

יותר מכל בני העולם.  אמר כך,

סעיף ל'.   אלא כל דבריו  של שלמה המלך

על סוד החכמה אמר.  בוא וראה.

כל אשר  תמצא  ידך  בכוך  לעשות

זה הוא שאדם צריך לכלול.  השמאל  בימין.

וכל מה שהוא עושה,

צריך שלא יהיו אלא כוללים בימין.

כל אשר  תמצא  ידך  זה שמאל.  שנקרא יד.

לעשות בכוך זה הוא ימין. כמו שאומר הכתוב.

ימנך ה' נאדרי בכח.

וכיון שאדם, נזהר  שכל מעשיו יהיו לצד ימין

ויכלול שמאל בימין.

אז הקב"ה  שורה בתוכו  בעולם הזה.

ויאסוף אותו אצלו לעולם הבא ההוא.

ואל יאמר האדם, בשעה  שאבוא  אל עולם ההוא.

אז אבקש מן המלך רחמים. ואשוב לפניו.

על זה אומר. 

כי אין מעשה וחשבון  ודעת וחכמה.

אחר שיסתלק האדם מן העולם הזה, אלא אם אדם רוצה,

שהמלך הקדוש יאיר לו לעולם ההוא,

וייתן לו חלק לעולם הבא,

יעסוק  בעולם הזה לכלול מעשיו בימין,

וכל מעשיו יהיו לשם  הקב"ה, כי אח"כ  כשיסתלק  מעולם הזה,

 לדון בדין קשה,  בדין של הגיהינום ,

אין שום עצה וחכמה ותבונה להינצל מן הדין

לב'.)  פירוש  אחר.  כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול.  כי בגיהנום יש מדורים על מדורים,

ומדור התחתון הוא שאול.

ומדור היותר תחתון ממנו הוא אבדון.

וזה סמוך לזה.  מי שיורד  לשאול, ידונו אותו,

ומשם מצפצף  ועולה.  זה שנאמר.

מוריד שאול ויעל,

מי שיורד לאבדון, אינו עולה משם לעולם.

לג'.)  מי שיש בו מעשים טובים  או הוא בעל חשבון.

הנה העמידוהו, שבכל לילה ולילה.

מטרם שישכב,   ועוד אינו ישן.

צריך האדם לעשות חשבון  ממעשיו  

שעשה  כל אותו היום.

וישוב מהם  ויבקש  עליהם רחמים.

מהו הטעם  שצריך לעשות  חשבון באותה השעה.

משום  שבשעה  ההיא.  אילן המוות שורה בעולם.

וכל בני העולם טועמים  טעם  המוות.

על כן צריך האדם באותה שעה לעשות חשבון ממעשיו,

ויתוודה עליהם, משום שהיא שעת המוות.

ואלו נקראים בעלי חשבון.

וכן כל מי שמשתדל בדעת ובחכמה לדעת את ריבונו,

לאחר פטירתו. כשיעברו אותו לראות

ולהסתכל באלו הרשעים הנדונים   במדרגת השאול. 

וכולם  צווחים מאלו המדרגות

הוא לא יישאר שם, ולא ימצא ביניהם,

ועל זה, כתוב:  אין מעשה וחשבון ודעת בשאול,

אין מעשה. דהיינו מי שיש בו מעשה טוב.

וחשבון היינו מי שהוא מבעלי  החשבון.

ודעת. היינו מי שמשתדל  בדעת. וכו'.

שכל אלו אינם בשאול.

ולא ימצא  אלא למעלה למעלה  במקום

 שכמה אורות ונרות וכמה חמודות שורים בו.

והקב"ה  בא להשתעשע  עם שאר הצדיקים בגן עדן.

אשרי  חלקם של הצדיקים  בעולם  הזה ובעולם הבא.

עליהם  כתוב, אך צדיקים יודו לשמך.

ישבו ישרים את פניך

…………………………………….

ערכי הבית

זוהר:  פרשת קרח  סעיף מד')

המצווה לאחר  זו,  הוא לדון בערכי הבית.

ובסוד החכמה. ביתו של אדם זו אשתו.

אם היא אישה  מטוב ורע. (עולמנו. עץ הדעת  ס"א )

ורוצה להמיר את הרע בטוב, (עץ החיים)

יפדה אותה מאותו הרע.. (יצרים. ס"א. של רצון עצמי.)

וייתן בעדה הערך שלה.

אבל אישה של עץ החיים. שהיא המלכות.

נאמר בה, לא  היערכנה זהב וזכוכית  ותמורתה

כלי פז. ואין לה ערך.

כמו שנאמר. אשת חיל עטרת בעלה.

ונאמר: אשת חיל מי ימצא   וזו היא השכינה,

מי שגומל חסד עמה אין ערך  לשכר שלו.

ומי שחוטא לה, אין ערך לעונש שלו.

סעיף מה')  כמה שפחות יש לה,  המשמשות אותה.

וכל אחת ואחת מהן יש לה ערך,

וכל אחת ואחת צריכה פדיון.

דהיינו  לפדות אותה מאחיזת הסיטרא אחרא.

אבל מי שיורשת נשמה או רוח או נפש. מן השכינה.

אינו צרכים  פדיון,   כי השכינה,  נאמר עליה,

אני ה' שמי וכבודי לאחר לא אתן.

כי הפדיון שלה תלוי בהקב"ה.

שישראל  ממשכים אותו אליה  בקשר  התפילין.

באות שבת.  באות ימים טובים, 

באות ברית ותורה.  וכמה  מצוות. 

כי הפדיון  שלה תלוי בהקב"ה.

וזה שנאמר. ואעשה למען שמי. ובשבילה.

ואף גם זאת.

כך כמה מצוות עושים בני אדם 

על מנת לקבל פרס.  וכמה עונות.

ולכל מצווה יש לה ערך בעולם ההוא.

אבל העונש  למי שעובר עליהן.

אין לו ערך  ושעור

……………………………………….

מחרים נכסיו לכהן.

פרשת קרח.

בזמן כעס. עשה נתינה למקום קדוש.

ולא לאדם. כגון צדקה או נדבה..

מאת רבי דוד קורן.                                      סעיף מו')

מצווה לאחר  זו,  לדון במחרים  רכושו לכהן.

זה שנאמר. כל חרם בישראל לך יהיה.

וזה סוד כל פטר רחם  לכל

בשר אשר יקריבו לה'  באדם ובהמה.

רחם  בהפיכת אותיות הוא רמ"ח.

כחשבון רמ"ח אברים  של האדם.

עליהם נאמר:  ברוגז רחם תזכור.

אחר שהאדם כועס ומחרים אותה בהמה אליו.

הרי  אל אחר. נחש שורה עליה.

שנאמר  בו ארור אתה מכל הבהמה.

והוא לשמאלו של האדם.

משום זה צווה הקב"ה  לתת אותה לכהן.

שהוא חסד ורחמים וברכה,

כדי להכניע הכעס   כי נתעורר באותו האדם  המרה.

שהוא חרבו  של מלאך המוות.

ועל כן. נתעורר הימין  אליו ברחמים.

והכעס  של השמאל נכנע.

וזה הוא ברוגז רחם תזכור.

סעיף מז')  מי שכועס  שיש לו בה כעס  סם המוות.

שעליו העמידו  בעלי המשנה.

כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה.

משום  שהסיטרא אחרא שורפת בה אדם.

ובאותו  בהמה שנותן לכהן נפרש החרם.   ממנו.

סםאל אל אחר, הוא הרחם. והנוקבה שלו.

קללה,  הכלולה  בכל הקללות שבמשנה תורה.

(כהן בימנו אדם רוחני בדרגת מקובל אמתי  שכל התרומות צרכים ללכת למקדש ולא לשום אדם. שחי מזה..)

והקב"ה  ברך בכל התורה  כולה,

וכל הברכות הן בימין.(החסד  קו ימין.)

שהכהן אוחז בו.

ומשום זה כל חרם  צריך לתת לכהן.

שהוא שורפת  באש ומכלהו מן העולם.

ואש השמאל  שככה. בימן. שהוא מים.

בו חמת המלך . שככה.גימ' משה)

…………………………………….