פרשת שופטים

י

ראו שעור על סודת יצר האדם,  שנאמר:
יצר האדם רע מנעוריוסודות  הפרשה.

 
 

פרשת שופטים,  זוהר

רעיא  מהימנא. (משה רבנו,)


עורך ומגיש:   רבי דוד קורן,

 

 

שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך

אשר יי' אלוהיך נותן לך,

 

במצווה זו צווה על שופטים ושוטרים,

ועוד כי אלוקים שופט  כי, ם',  מניה יוד,

דחושבניה כ' לאחר מכאן אלוקים שופט,

 

זה ישפיל ה"ה של הויה

וזה ירום ו"ו של הויה

 

פירוש:  סוד המשפט הוא בג' קוים, בסוד

במותב בי תלתא כחדה הוינה,

הרומזים על ג' הקווים המשמשים כאחד,

 

אשר קו הימין נוטה לחסד, ושופט העולם בחסד,

וקו שמאל נוטה לדינים ושופט העולם בדין,

וקו האמצעי מכריע ביניהם ומקיים הארת שניהם,

 

אלא שמשפיל את הארת השמאל שלא יאיר

אלא ממטה למעלה,  ואז אין בו דינים,

ומורים הארת הימין שיאיר ממעלה למטה,

שהם אור ג' ראשונות כמו שנאמר שם,

 

וזה אמרו בדרך סוד,

כי אלוקים שופט, כי מ', שהמילה כי בגי'

מ' תחשבן את האות י' יוד כ' את הי' של המלה כי

במילואה כלומר יוד, בגי' עשרים אות כ',

ועם הכ' עצמה של המילה כי' הרי הוא מ'

 

והאות מ' יורה על קו ימין שהוא החסד,(מים)

לאחר מכאן שהקו ימין, המרומז במילה כי, שפט,

אלוקים שופט, הוא קו שמאל,

 

שהקו ימין שהם סוד כי, שופט העולם בחסד,

ואחריהם בא קו האמצעי שנקרא זה,

 

וזה שנאמר: זה ישפיל ה"ה

שקו האמצעי נקרא זה,  משפיל את ה"ה

שהם סוד השמאל, והמלכות, שמשפיל שלא

יאיר השמאל בה, אלא ממטה למעלה,

 

דהיינו רק בו"ק בלי ג' ראשונות,

וזה ירום ו"ו,

שמרים את קו ימין המאיר ב ז"א בחסדים,

שהוא יאיר ממעלה למטה באורות של הג' הראשונות,

 

המצווה שלאחר זו,

הוא לדון בחרב, לדון בחנק,

לדון בדין סקילה, ולדון בדין שריפה,

לדון בחרב למי?  ומשיב,

לסמאל, זה שנאמר כי רותח בשמים חרבי,

הנה על אדום תרד,  דהיינו על

סמאל, שהוא שרו של אדום,

 

סעיף ג')   סוד הויה שהם  ד' בתי דנים,

חרב של הקב"ה י' של הו י'ה. היא ראש החרב

האות ו' של הויה, הוא גוף החרב,

והאותיות ה' של הויה הם ב' פיות של החרב,

שהם סוד צדק צדק תרדוף,

                  י'            ראש

             ה…….ה       ב' פיות

                 ו              גוף

שחותכים שני דינים, דין מפי בית דין של מעלה.

ודין מפי בית דין של מטה,

 

מכאן נודע, שאין אדם נוקף אצבע מלמטה

עד שניתן לו רשות ממעלה,
עיין בזוהר על ד' בתי הדין,

 

רעיא  מהימנא. (משה רבנו,)

סעיף ח')  לדון בשרפה לסמאל, על ידי עצים,

להדליק בהם אש,

פירוש האות ו' הוא עץ החיים. שהוא חסד גבורה תפארת, שהוא סוד האדם, והגבורה הוא אש,

 

אשרי הוא הגוף שהוא עף החיים, והאברים שלו

הם העצים, שישרוף בהם אש, שהוא נ"ר מצווה,

בכל אבר, לשרוף את סמאל על ידי השינה העליונה.

שהיא ה' בינה, בעץ שהוא תפארת, ובכל העצים,

 

דהיינו הספירות האוחזים בתפארת,

כי בעת שאש של גבורה יורדת על העצים של הקורבן,

והזר הקרב יומת,  כי נשרף בה, באש,

זה שנאמר והאש על המזבח תוקד בו,

 

אשרי הוא מי שאוחז בעץ החיים, שהוא ז"א,

בגופו, ובאברים שלו, שהוא נ"ר,

 

כל ענף וענף הוא נ"ר מצווה ברמ"ח מצוות שלו,

שהם כנגד רמ"ח אברים, דהיינו נר מצווה על כל אבר,

 

כששניהם דהיינו, עץ החיים ונר מצוה, שהם

זאיר אנפין ומלכות אחוזים בו, באותו אדם יתקיים,

 

וירא והנה הסנה בוער באש

והסנה איננו אוכל   דהיינו האדם,

 

וסמאל ונחש וכל הממונים שלו

האוחזים בגוף האדם,  שהם קוצים, ויהיו נשרפים,

 

והענפים של הסנה, והפירות שלו והעלים שלו

אינם נשרפים, זה הראה הקב"ה למשה.

 

אמר המאור הקדוש שהוא רבי שמעון,

לרעיא מהימנא, (משה רבנו)

ודאי ישראל הם עצים יבשים בתורה כי משום

שאחוזים באש של הדיוט ואינם ראוים שיעשה

להם נס,  ומיד שאתה יורד עליהם בתורה,

בשבילך יורד עליהם עץ החיים, שהוא ז"א

 

ומצווה, שהיא מלכות, שהיא נר ה' ואוחזת בהם

והם יחיו, ואומות העולם עכו"ם יהיו נשרפים

בנר ההוא,  וזה שאמר הנביא

 

אל תירא עבדי יעקב אל תחת ישראל

כי אותך אני, וגו',
 
 
 

 

פרשת  שופטים.  סוד ראש השנה.

סעיף:ט"ו בזהר. רעיה מהימנא.

מאמר על פי שניים עדים יקום דבר



וזה הוא שאמר הכתוב, 

תקעו בשופר בחדש שופר בכסה ליום חגנו,     היינו למקום שבו עלתה השכינה,(הנשמה) 

שנאמר בו ובמכוסה ממך אל תחקור,

והעונות שהם בסתר, 

צרכים להיות נדונים שמה בינו לבין קונו.

 

העונות שחטא בגלוי,

נאמר מכסה פשעיו לא יצליח,

והשכינה  מצד הכתר.

 היא  עולם הנסתר.

העמידו בעלי המשנה.

שהאדם צריך לחבר עונותו למקום ההוא,

 שהוא כתר,

בזמן ההוא מגיע זמן הרחמים והדין עובר,

משום זה אמר לחבר עונותיו בכתר, 

לזכותו מן העדות של המלכות,

אבל  לרשע אין מזכין לו,

 

פירוש.   כי  בראש השנה חוזר העולם לקדמותו,

והמלכות (העולם הגשמי שלנו) 

חוזר למצב הא' שבו הייתה ביום ד' של מעשה

 בראשית,

כלומר בבחינת ב' מאורות. הגדולים, 

(השמש, ובלבנה)

שז"א ונקבה. (השמש- והלבנה) הלבישו את הבינה,

ז"א (השמש) הקו ימין של בינה,

והמלכות (הלבנה) קו השמאל,

 

 

 

כתר

 

חכמה

בינה

קו ימין  חסדים

שמש ז"א

קו שמאל  חכמה

לבנה מלכות 

    

 

 

ונודע שהארת השמאל בלי ימין הוא חושך,

וכן  ימין בלי שמאל הוא ו"ק בלי מוחין

(בלי אור של חסדים)   לפיכך היה אז ז"א בדורמיטא(שינה)

 דהיינו ישן בלי מוחין. 

 

והנקבה.(המלכות הלבנה) היתה בחושך,

 ואז בא סמאל לתבוע דין,    ונאמר לו להביא ב' עדים.

דהיינו ז"א(השמש) ומלכות,(הלבנה)

 

שהשמים שהוא ז"א לא יתן מטר,

כלומר  שלא ישפיע אל המלכות,

והארץ שהיא המלכות, לא תתן את יבולה לתחתונים.

 

אומנם סמאל לא הביא עמו אלא עד אחד 

שהוא השמים דהיינו ז"א שהיה בדורמיטא

 ולא השפיע למלכות,

וכיון שהלך להביא את המלכות שלא תתן יבולה לתחתונים,

אז  נתכסתה המלכות, דהיינו שנתמעטה מכל ט'

הספירות. התחתונות  שבה, ונשארה  בנקודת כתר שבה, 

שמיעוט הזה נעשה על ידי תקיעת שופר,

שע"י הקול היוצא משופר מעוררים 

כח המסך דחריק שבז"א

חסד  חולם             גבורה שורק

 אברהם            יצחק

תפארת  חירק

יעקב   שהם  הסוד קו האמצעי.

וע"י מסך דחירק   הוא ממעט קו השמאל של בינה ומיחד שם ימין ושמאל דבינה זה בזה,

ונתעוררו  הרחמים בעולם מכח יחוד הזה של ימין ושמאל,

 

וכיון  שנתמעט קו השמאל דבינה, נסתלקו אז כל ט' הספירות התחתונות מן המלכות. 

 שכל בנינה היה אז מקו השמאל הזה, 

ונשארה בנקודת הכתר.  

וזה  הסוד תקעו בחדש שופר,

שעל ידי זה בכסה ליום חגנו.  שהלבנה, שהיא סוד המלכות מתכסה 

בסוד נקודת הכתר שבה,

שעל ידי זה נעלם הדין ומתגלה הרחמים בדין.

 

מה ש ז"א אין לו מוחין (אור) ואינו משפיע.

בגלל  מעוט הירח. דהיינו להראות על החושך שבה,

במכוסה  ממך אל תחקור, 

דהיינו שנתמעטה מכל הספירות שבה

 ולא נשאר בה אלא כתר,

שעליו  נאמר: במכוסה ממך אל תחקור,

ואז יצא הרחמים בעולם כנ"ל.

 

כי לאחר שהקו שמאל נממעט ויצא מדת הרחמים כבר אין לסמאל אחיזה במלכות,

והדינים  של האדם הם בינו לביו קונו,  בלי קטרוגו של סמאל,

 

וע"כ ה' שהוא אל חנון ורחום מרחם עליו.    אבל בעוד ששולט 

קו השמאל, שעונותיו של האדם היו נאחזים בעולם המלכות.

שנאמר: מכסה פשעיו לא יצליח.  שלא יוכל לכסות הפשעים 

באפן שסמאל לא יהיה נאחז במלכות,

 

שבעת שהשכינה (הנשמה) בבחינת כתר שבה,

אז היא בעולם הנסתר..

כי ספירת כתר נקרא המכוסה ממך.

שאז נעשה יחוד ימין  ושמאל על ידי קו אמצעי והרחמים מתגלים.

(כי רק בכתר בשורש בזרע אפשר להגיע לשווי צורה בסוד הוא שמו אחד)

 

ומשום  זה, הרשע שהוא מכסה פשעיו, 

דהיינו שהרשע אומר לחבר עונותיו לבחינת כתר ולזכותו מן העדות שלה,

דהיינו  שלא תוכל להעיד ששם המלכות במכוסה,

אבל  לרשע אין מזכין לו.   וע"כ נאמר לא יצליח.

אבל לאחר שז"א ממעט השמאל, ומכסה זו עלתה המלכות עד הכתר שנשאר בה, מתגלה מדת הרחמים.
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

השעורים של, רבידוד קורן

ערב ראש חודש אלול תשע"ג
 
 חלק א' 
חלק ב' של השיעור נמצא בפרשת כי תצא למלחמה.

שעור מיוחד על
סודות מחשבת הבריאה
והסיבה שנוצר האדם, מהו הרצון האמתי,
יצר לב האדם רעמנעוריו,

 

נשמה: נחת רוח ליוצרה  או יוצרו,

גוף: סודות יצר האדם,  הרצון,

 

מאת רבי דוד קורן, 
כ"ט ערב ראש חודש  אלול ה"תשע"ג


אני דוד רוצה לחלק לכם את הידע הנדיר הזה

שקבלתי, דרך לימוד ד' בחינות מתלמוד 10 הספירות,

ולכן יש פתגם   שאומרים:

אמור דבר חכמה לאדם חכם, יכבד אותך,

אבל אם תגיד דבר חכמה לכסיל, הוא ישנא אותך,

 

 

השאלה הכי קשה זה באמת לדעת מה אנחנו רוצים,

ולא מדובר על כל מיני רצונות שטחיים, או רצונות קטנוענים,

שהם רצונות לקבל בצורה רובוטית.  בעקבות דחף של

אימפולסים יצריים, כי אנחנו חושבים שאנחנו רוצים אותם,

 

אבל כל הרצונות הרובוטים האלו הם רצונות רק לקבל

לעצמו בלבד, על מנת לקבל סיפוק מידי,  שלכאורה,

זה לא רצון אגואיסטי,  כי אנחנו בקבלה לא מדברים

על הפסיכולוגיה של האגואיזם,

 

כי הפסיכולוגיה מגדירה את האגו בצורה מסוימת,

או מנסה להבין היא בעצמה,  דרך ההיגיון השכלתני,

ואז ברגע שהשכל תופס בעלות, אז זה גורם לעיוות,

כי היא מנשה להבין דרך ההיגיון המוגבל של החושים,

 

הבלבול בעולם המחשבה שלנו,

דור של מגדל בבל, הבלבול,

 

ניצחתי את עצמי  המלחמה הנצחית,

גוג ומגוג  היגוי ומחשבה,

המלחמה במוח האדם

אני יכול כל היום לשקר לכל העולם, בגלל לחץ של פרנסה, בושה וכו'

אבל לפחוד אני לא מסוגל לשקר לעצמי,

כי אדם שהוא חי בשקר ביודעין,

הוא האדם הכי אומלל עלי אדמות,

 

אנחנו היום יודעים שיש היום יותר מידיי אינפורמציה

בעולם ממה שאנחנו צרכים, וממה שאנחנו יכולים

לקבל ולעכל את הידע האדיר שהיום יש בעולם,

כמובן בצורה שתועיל לנו,

השכל הוא כלי אמצעי רק בעלום המחשבה,

 

מבחינה קבלית השכל הוא  כלי מאוד חשוב לשימוש

הנשמה, כמו הגוף, כי הוא מיצג רק 4 אחוז בכל המערכת,

 

השכל הוא אמצעי גישור בין הנשמה, שזה רצון,

וזה לא רק מחשבה שכלתנית, כי המהות של האדם

קשורה יותר לרצון מאשר לשכל,

 השכל הוא שטחי,

הרצון הוא יותר מהות, שזה העניין של מלכות אין סוף,

 

 

 

חודש אלול עת רצון,

השנה החדשה צורכי הרצון,

 

עכשיו כל העניין הזה מה אנחנו רוצים ומה צרכים,

רובינו עונים על הצרכים של הגוף,  השכל לא יכול לפעול

בלי בקשת הרצון, והרצון מפעיל את השכל,

 

ואז שאני חושב שאני רוצה את זה,  השכל מתרגם

לי לפי סוג הצורך של הרצון,  אבל זה לא רצון אמתי,

זה רצון רובוטי אובססיבי, מידי של הגוף,

 

ואז אם הגוף רוצה לאכול, הוא משדר   אל  השכל,

שהשכל צריך להביא לי מאיזה שהוא מקור את האוכל

שהרצון של הגוף ביקש,

 

אבל אנחנו יודעים במרבית המקרים ומרגשים שאנחנו

אוכלים ואוכלים, אבל אנחנו לא יודעים למה אנחנו אוכלים,

וכמה אנחנו אוכלים,

 

ואז יש המון אנשים שסובלים

מאכילה פסיבית וקיצונית,  שגורם להשמנה ולמחלות,

אבל זה רובנו רוצים לאכול מכל הבא ליד,

ולא בגלל שזה רצון אלוהי  לאכול,

 

  כאן נשאלת השאלה הכי נעלמת מהמודעות שלנו,

כי הקבלה מלמדת אותנו, שבכל דבר יש בחינה,

ומצידנו צריכה להיות ההבחנה,

 

וכאן צרכי להבחין בדבר מאוד חשוב, כי לא מדובר

על מה אנחנו עושים או רוצים,  אלא,  מעין מגיעה המוטיב והמוטיבציה הזאת האובססיבית, שהופכת אותנו

להתנהג כמו רובוטים, ולחיות תחת לחץ של רצונות

גם לא רציונאל ים  לפעמים וגם מוגזמים,, שהוא

בעצם הכוח המניע,  שהוא הרצון,

 

וכאן צרכים לזכור את הכלל החשוב,

שיש בריאה של הרצון באין סוף שזה רצון הנשמה,

ומהצמצום, יש בריאה של הכלי, שסוף הצמצום

נוצר החומר שזה בריאת הגוף הגשמי,

שסוף הצמצום זה שנוצר  גן עדן,

 

 לכן יש שני צורות

של רצונות,  בין רצון הגוףלבן רצון הנשמה,

 

וכאן בכל רצון צרכים להבחין, עם הכוח המניע מגיע מהגוף,

כל דבר שלא נעשה זה יהיה בצורה רובוטי,

 הסיפוק יהיה מידי וזמני,

 כי זה קשור לרצון הרובוטי היצרי רק לקבל,

ובסופו של דבר לאחר הסיפוק והתענוג.

תמיד יופיע הקצר  והמרירות בסוף,

 כי הרצון של  הגוף לא קשור כלל למלכות של האין סוף,

 

מצד שני יש לנו את הנשמה, שזה הכוח האלוהי,

וזה הרצון לקבל האלוהי, הרוחני האמתי, 

שאותו  אנחנו לומדים דרך הזוהר והקבל, איך להפעיל,

ואז אנחנו עונים על הרצון לקבל של הנשמה.

 

עכשיו הרצון לקבל של הנשמה

יש לו צרכים,

הנשמה צריכה, גוף, צריכה את השכל, המושכלת,

היא צריכה המון כלים חיצוניים על מנת לממש את

הרצונות שלה, כמו כל זרע שצומח מהאדמה,

יש לו שותפים, חיצוניים,זרים שמשתתפים איתו,

 

כך הגוף החומרי הוא דבר מת,

מה שמניע את הגוף אותם הגורמים השותפים בזרע,

 

וצורכי הגוף, בדרך כלל אלו הם לא צרכים

אובס סיבים, או צרכים כפייתיים,  כמו שהמודעות

הגוף וחושב שהוא חייב את זה, ובלי זה הוא לא

יכול לפעול או לקבל שום תענוג,

 

כלומר הכלים החיצוניים הגשמים שהנשמה צריכה

היא על מנת לממש את הרצונות האמתיים של

מחשבת הבריאה,

 

נשימה  נשמה,  בריאות בריאות  אותן אותיות,

נשימה  אותיות נשם,   י"ה

לכן כל כך חשוב שכמה פעמים שבמשך היום,

אנחנו במשך דקה נעשה נשימות נכונות  עם כוונות,

 

כי הקבלה מלמדת אותנו שהנשימות קשורת לנשמה,

וכל נשימה מחברת אותנו לנשימה הראשונה, של

אדם וחוה,  בסוד

 ויפח באפו רוח חיים ויהיה האדם לנפש חיה

בסוד חכמה תחיה בעלה,

 

אותה נשימה שאלוהים הפיח באדם וחוה בגן עדן,

זאת הנשמה הנצחית, והנשימה הנצחית שקיימת,

מאז ועד עולם,

 

והיא הצינור ומקור החיים לנשמות,

וכל נשימה אם הכוונות מחברת אותנו לאותה הנשמה,

דרך הנשימות,  אבל כמובן  אדם צריך לרצות,

 

כי אנחנו רוצים לעורר בנו את הרצון של הנשמה,

ולא רצון הגוף, 

 

לכן כל העניין של הרצון והצורך, כמובן שזה

שני צדדים של המטבע, שהם גוף ונשמה,

 

ובאמת זה אחד הדברים הקשים ביותר לנו,

להבחין בן הצורך, לרצון, ולא חלילה להבדיל,

כי בסופו של דבר אנחנו צרכים לאחד בין הצורך לרצון,

האמתי של הנשמה, שזה הכלי

הרוחני האמתי של הנשמה שתוכל גם  לתת,

 

לכן הצורך של הנשמה זה כל הזמן להשפיע

על מנת שתוכל לקבל,

 לעומת צורכי הגוף שהוא

רק רוצה לקבל לעמו מבלי להשפיע,

 

 

לכן למה זה הצורך של הנשמה להשפיע קודם על מנת לקבל, 

 

כי זה לא בהכרח מה שהנשמה רוצה לעשות,

כי מהות הנשמה גם רוצה לקבל כל הזמן,

 

אבל כמו שאנחנו לומדים אחרי הצמצום יש חוק, כדי שהנשמה תקבל בלי לחם ביזיון, היא קודם צריכה לתת

 ואחר כך לקבל,

 

כי הנשמה באין סוף, הלחם הביזיון לא היה בגלל הקבלה

אלא שהכלי לא היה לו למי לתת ולהשפיע,

 

ולכן כאן בעולמנו אחרי הצמצום,

בזה שאנו נותנים  אנו מסירים את הלחם הביזיון, שהיה באין סוף,

 

אבל בעולמנו, הלחם הביזיון הוא על הרצון לקבל,

שהוא מתנת חינם,

ועל הרצון לקבל יש לחם ביזיון,

 

לכן יש חוק קוסמי ביקום שהנשמה מחויבת קודם

לתת, ורק אחר כך לקבל, שתוכל להשפיע,

 

לכן לרצונות הנשמה, יש צרכים, שאנו צרכים להבחין,

 

א') הנשמה בגלל שהיא חייבת לציית לחוק,

היא חייבת לתת,

אבל ברגע שהנשמה חייבת לציית לחוק לתת,

היא צריכה, את הצורך הזה,

שהם דרך הכלים, הגשמים, של גוףוהשכל,

וכל מיני כלים נחוצים להעברה,

 

לדוגמה: כמו שאתם מקבלים מימני את הידע הזה,

אני חייב שיהיה לי כלים, שולחן, מנורה וחשמל, כיסא,

כלי  כתיבה, וכו', שהם כלים גשמאים,

 

לכן יש כאן להבחין  בין הצרכים, ובין הרצון,

כלומר איזה כלים דרושים לי בעולם על מנת שאני יוכל

לממש את הרצון,

 

לכן אנחנו צרכים להבחין בן הצרכים שלנו,

לגבי הרצונות שלנו, מה אנחנו צרכים, שמגיע המחר,

או בעוד חודש או שנה, לפי סוג הרצון,

כך צריכם את הכלים הדרושים לצורכי הרצון,

 

לכן אנחנו כל הזמן צרכים להבחין בן שני הצדדים

של המטבע, שהם בעצם, אמצעים על מנת להגיע למטרה,

בצורה מאוזנת,

 

כי פחות צרכים, או יותר צרכים,

תמיד תוצאי אותנו מהאיזון והמטרה,

 

אבל עם הרצון והצורך משתלבים בהרמוניה,

רק אז אנחנו בונים את הכלי האמתי של הנשמה,

 

וזה הכלי שמאפשר לנו כאן לחיות, ולהצדיק את קיומנו,

 

כי אנו מוצאים לפועל את מחשבת הבריאה,

וזה הכלי הרוחני של הנשמה האלוהית,

 שאנו צרכים  לבנות בדורנו בימות המשיח, בראש השנה

בשביל זה אנו לומדים קבלה,

כי הקבלה מדברת רק על תיקון הנשמה,

סוד הצדקה.

ומצות הצדקה.

 

ענ"י נחשב למת, כי עני הוא דל,

שהם ל"ד אותיות  המילוי של המילוי של אדני במלכות,

ששולט אילן המוות בעולמנו,

 

בסוד רוח אלקים מרחפ"ת  על פני המים,

מרחפ"ת אותיות מת  רפ"ח

על פני התהום. אותיות תהום בהיפוך המות.

 

לכן כל כוונת הצדקה  בסוד השלום,

..........

שורש הנשמות המגיעות לעולם,

מהאדם הראשון,

קין והבל,

לכן אותיות צדקה . הם

ק' של קין , וה' של הבל,

שהבל נהרג אז האות ה' פרחה מימנה האות י'

ונשאר האות ד' דלה ועניה.

לכן המלכות שלנו נקראת צדק. שזה דין גמור,

 

ואנו צרכים להחיות את האות ה' של הבל בתוכינו,

בסוד צדקה תציל ממות,

.........

למדנו על סוד האותיות,

הכתר, נקרא נקודה ראשונית שהוא קוצו של י'.

מהכתר נמשך כל האורות לשאר הספירות,

 

לכן הכתר קוצו של י',

חכמה י"וד. שמתחברים לאות א'

יוו"י  יו"וד  שהם א"ל הוי"ה = ז"ן

הזן את העולם,

במזמור לדוד יש ז"ן תיבות בסוד ברכת המזון,

בינה ה'. שזה בעצם י"ד

.............

 

למדנו על סוד האותיות  שהאות צ.

הם בעצם אותיות נ' ואות יוד.

 

 

אות נ'  כפופה  שאות יוד שפניה הפוכה מצידו

 

שהאות הוא י' חכמה. אבא

והאות נ' בינה אמא, שהם אחור באחור,

 

גם אות ד' מלשון דלה ועניה,

גם האות ק' אע"פ "שיש לה איזה זיוג, ר"ן

חיקוי לאות ה',

מכל מקום רגלה הארוך נוגע עד החיצוניים,

 

 

ועל מנת לבסמם,

צריך לתת צדקה שתמלה האות ה'

כי הוא זיוג האמתי ד"י שהם ה' של הבל,

 

והנה האות ק' שבקי"ן גורם להתפשטות הזוהמה

והאות ה' הוא סוד ה' של הב"ל.

 

..............

סוד הצדקה.

בעצם כל זיוג עם העולם הרוחני

נקרא חופה חתונה חיבור אישה בבלה

שזה סוד הקב"ה ושכינתו,

 

לכן העולם שלנו החומרי המלכות הנגלה לעין,

ויש עוד עולם שכל הבריאות נסתרות מהעין,

זה הים. שנקרא עולם יצירה,

מפריד בינהם רצועה דקה שנקרא חוף,

....

 

סוד אות א' כבר למדנו הוא אות י"וד המילוי

ואותיות ו"ד הם גם גימ' י' שהם המילוי של ספירת חכמה.

 

לכן אות אלפ' היא גם 1(א') גם נקראת 1000(אלפ)

 

כשהם יורדים דרך הגרון נפרדים לב' כתפיים,

האות ו' לכתף ימין חסד בסוד הב"ל

והאות ד' לכתף שמאל גבורה בסוד קי"ן

וכתף גימט' 500

ב' פעם כתף 1000. שהם בפרוד

 

חסד גימט' ע"ב

גבורה גימט' רי"ו,

ע"ב + רי"ו = רפ"ח ניצוצות מתוך ש"ך דינים,

בזמן שבירת הכלים,

בסוד רו"ח אלהים מרחפ"ת   על פני המים,

שהם עשר פעם ל"ב נתיבות חכמה, סוד ש"ך הדינים,

ט' פעם ל"ב הם רפ"ח ניצוצות שאנו צרכים לתקן,

ול"ב של המלכות הוא לב האבן שיותוקן בגמר התיקון.

באלף השביעי דרך אור היחידה,

..................

נאמר תתן הפרוטה,

ותכוין  כי פרוטה סוד פרט ו"ה.

זכור כי שורש הדינים הם רפ"ח ניצוצות והכולל,

פר"ט, במלכות ה' תחתונה,

 

וכשמתחברים האות ו' ז"א עם הה'

בסוד אישה בבעלה, נמתקים הפרט של הדינים,

וכל זה על ידי הצדקה,

.................

עני נחשב למת, מי הוא ענ"י זה שיש לו פחות מי ר' זוז,

ר' גימט' 200 שהור חורים של שם אל"הים .

כך: א' – אל, - אלה, - אלה"י, אלה"ים יחד ר' 200

 

ר' מלשון ריש ריקה ועניה,

לכן צדקה גימט' קצ"ט 199, חסרה לו פרוטה ל ר' זוזים,

לכן מי שיש לו ר' זוזים לא יטול מן הצדקה,

כי צדקה גימט' ר' חסר לו א'

 

ולכן אם יש לו ר' חסר א' הרי זה יטול,

כי גם הוא צריך לצדקה,

אבל מי שיש לו יותר מר' זוזים או ר' שלמים,

עבר מכלל הצדקה,

.....

 

סוד הצדקה זה להמתיק את שם אלה"ים ואד"ני

שהם דינים גמורים, הנתקים ע"י הצדקה בשם מ"ה

ז"א  חסד, שנקרא אדם,

ז"א

יוד

הא

ואו

הא

מ"ה=אדם

 

בסוד פתוח תפתח את ידיך לעניך:

יסוד. בארצך: שהיא הנקבה תחברם לאחד.

כי על ידי הצדקה מתחבר צדק בצדקה כנודע,

............

 

סוד הפסוק: יש מפזר ונוסף עוד,

שדרשו רז"ל על עניין הצדקה,

 

כי ספירת יסוד נקרא צדיק,

שהוא יוסף המשבר של כל המזון בעולם,

בסוד צדיק חי עולמים

צדיק גוזר והקב"ה מקיים, שכולו חסדים,

 

מכיון שהיסוד נותן צדקה למלכות שהיא הנקבא,

הנקראת צדק, ונעשית צדקה,

בחילוף א"ת ב"ש. ק=ד' צ=ה'

 

והנה הצדיק מפזר, פי, כי הוא מפזר  ומפורר

את החסדים העליונים, לפירורים דקים,

ומתפזרים על ידי ההכאה. המסך.(כוח התנגדות)

כדי לתת אל הנקבא. ומתפזרים בנוקבא,

למדנו ד"ק הם ד' הויות מ"ונ"ח,

יווי

יווד

יווי+ יווד

גימטריה

נ

 

נ+מ"ו

גימטריה. ד"ק

 

 

 

 

בעניין הצדקה , ולא תחשוב שיתמעטו החסדים

בזאיר אנפין שהוא עץ החיים ומקור החיים,

חלילה לעולם אין חיסרון באור,

 

לכן לעולם לא יחסרו על ידי נתינתם לצדקה,

כי אדרבה, אין זה חיסרון,

אלא נוסף עוד,

 

כי על ידי הכאה נגדלים כל החסדים,

ומתרבים אורם לאין קץ,

ונגדל ז"א ע"י כך, כמבואר בזהר,

שאומר ונוסף עוד, לכן נקרא היסוד יוסף נוסף,

 

וכן מי שנותן צדקה,

כי אדרבה יתעשרו, ויתופו נכסיו ממה שהיו,

 

 

השארת תגובה