פרשת תרומה מהזוהר: שלוש מאמרים סוד וייקחו לי תרומה,

מאמר: ויקחו לי תרומה המשך, פרשת תרומה

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,   ....   קרן אור ללימודי הקבלה

......... חלק ב'. זהר ויקחו לי תרומה  .........

.................

קנ) פתח ואמר: ויקחו לי תרומה,  כאן הוא

הייחוד של מעלה, ז"א, ושל מטה, מלכות, בכלל אחד.

כי "לי" הוא ז"א,   תרומה   היא מלכות.

לא כתוב, וייקחו תרומה, אלא, וייקחו לי תרומה

שזה מורה, למעלה ולמטה בכלל אחד בלא פירוד כלל.

 

קנא) מאת כל איש אשר יידבנו ליבו.

 מקרא זה היה צריך לומר, כל איש אשר יידבנו ליבו.

מהו מאת כל איש?  

 ומשיב: אלא זה ליושבים על כיסא הדין.

אשרי הם הצדיקים היודעים לשים רצון ליבם למלך העליון הקדוש,

 וכל רצון ליבם אינו לעולם הזה, ולתאווה הבטלה שלו,

אלא שיודעים ומשתדלים לשים רצונם להידבק למעלה,

כדי להמשיך רצון אדונם אצלם מלמעלה למטה.

 

קנב) ומאיזה מקום לוקחים רצון של אדונם להמשיכו אליהם?

הם לוקחים ממקום קדוש ועליון אחד,

שממנו כל הרצונות הקדושים.

 

ומי הוא כל איש, זהו  צדיק, דהיינו יסוד של ז"א, הנקרא כל,

כמ"ש, ויתרון ארץ בכל הוא.

ועל כן כל פיקודֵי כל יישרתי. איש,  כמו שנאמר, איש צדיק

זהו צדיק, אדון הבית, יסוד, אדון המלכות, הנקראת בית.

 

שרצונו תמיד אל המטרוניתא, מלכות,

כבעל האוהב את אשתו תמיד. יידבנו ליבו, פירושו:

שאוהב אותה. ליבו, המטרוניתא שלו,  דהיינו  המלכות, שנקראת לב,

 יידבנו, להתדבק בו.

 

קנג) ואף על פי  שיש להם אהבה גדולה זה בזה,

שאינם נפרדים לעולם,

 עם כל זה מן כל איש, יסוד, בעל הבית, פירושו בעל המטרוניתא.

תיקחו את תרומתי, מלכות.

 

 מדרך העולם, מי  שרוצים לקחת מאדם את אשתו,

הוא מקפיד, ואינו עוזב אותה.

 

אבל הקב"ה אינו כן, שכתוב, וזאת התרומה,

שהיא כנסת ישראל, דהיינו המלכות,

אע"פ, שכל האהבה שלה אליו ואהבה שלו אליה,

 לוקחים אותה ממנו, להשרות אותה ביניהם,

ממקום עליון, שכל אהבה של אישה ובעלה שורה שם,

דהיינו יסוד, משם, תיקחו את תרומתי.

אשרי חלקם של ישראל, ואשריהם כולם שזכו לזה.

 

קנד) וזאת התרומה אשר תיקחו מאתם.

אם כן, אשר תיקחו מאתו, היה צריך לומר? דהיינו מן היסוד?

מהו מאתם?   ומשיב: משני שמות יסוד ומלכות ביחד,

שלא ייקח אותה מעצמה אלא משניהם יחד, וע"כ כתוב, מאתם.

 

קנה)  עוד אמר רבי ייבא סבא: מאִתם,

שפירושו:  מאת ם', עולם העליון,

 נצח הוד יסוד מלכות  של בינה,  הנקרא ישראל סבא ותבונה. (ישסו"ת),

מקום מגוריו של אותו צדיק, שהוא יסוד הבינה,

שמתעטר מאת ס', או"א עילאין, חב"ד חג"ת של בינה,

שמשם מקבל חיים, להזין העולמות כולם.

ומן היסוד הזה של בינה יקבלו התרומה, המלכות.

 והכול הוא דבר אחד.הסוד ניתן לחכמים, אשרי חלקם.

 

...  פירוש בעל הסולם רבי אשלג  ...

אבא ואמא  מכונה ס', ישסו"ת מכונה ם'.

כש'' ז"א בגדלות יורש אלו המוחין, ויש בראשו ב' מיני מוחין

אלו ס' ם'.   ומוסיף רבי ייבא סבא,

שמה שצריכים לקחת המלכות מיסוד,

הוא מיסוד הבינה שבראש ז"א, שמשם לוקח  בחינת המלכות של ג"ר.

ועל זה נאמר כתוב, אשר תקחו מאתם, שהוא אותיות מאת ם'. כמבואר.

(עיין מאמר אפריון ואפרסמון,)

 

קנו) ואע"פ שהם לוקחים את המלכות, אינם יכולים לקחת אותה,

אלא ברשות בעלה, ז"א, וברצון שלו.

וצריכים לעשות עבודה של אהבה אליו.

 ואז באהבתו תקחו את תרומתי, המלכות.

 

 וכל זה עושים באלו עבודות של התפילה,

והתיקון, שישראל מסדרים בכל יום.

פירוש אחר: מאתם, מכלל ו"ק העליונים של ז"א,

 וע"כ כתוב, מאתם לשון רבים.

 

קנז) מאתם מאלו הזמנים והשבתות תקח אותה, והכול הוא סוד אחד.

והם סוד , זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שָני.

 זהב, הוא בסוד היום של ראש השנה, שהוא יום  של זהב,

דהיינו יום הדין, שהשמאל שולט, כמ"ש, מצפון זהב יאֶתה.

 

כסף, יום הכיפורים,, שעוונות ישראל מתלבנים כשלג,

כמ"ש, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.  וגם הכסף צבעו לבן .

 וכתוב, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם.

 

קנח) נחושת, יום של קורבנות החג, המרכבות של עמים עכו"ם, שאנו מקריבים ע' פרים בעדם, והם נקראים  סוד הרי נחושת,

 ומשום כך מתמעטים והולכים פרי החג בכל יום.

 

 תכלת, זה הוא פסח. שאז ממשלת  סוד האמונה,  דהיינו המלכות, שהוא סוד צבע  התכלת, הרומז על דינים, כי תכלת מלשון כלָיה,

 לא שלטה עד שכילתה והרגה כל בכורי מצרים.

כמ"ש, ועבר ה' לנגוף את מצרים.

משום זה כל הצבעים טובים בחלום, חוץ מתכלת.

 

קנט) ארגמן הוא שבועות,  שהם סוד ארגמן,

כי תורה שבכתב  שניתנה בו, כלולה מימין ומשמאל,

 כמ"ש, מימינו אש דת למו.

וזה הוא ארגמן כלול מהרבה צבעים.

..................

 

  תולעת שני , חמישה עשר באב,

 שבנות ישראל היו יוצאות אז בבגדי תולע,

כמ"ש, האמונים עלֵי תולע.

(אבג יתץ = תולע- שקו צית = תולעת, שני)

...............

קס) עד כאן כנגד ו' קצות של ז''א:

זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן, תולעת שני.

מכאן והלאה הוא סוד  עשרת ימי תשובה,

שהם: ושֵׁש, ועיזים, ועורות אילים מאודמים, ועורות תחשים,

ועצי שיטים, ושמן למאור,

ובשׂמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים,

 ואבני שוהם,  ואבני מילואים.

עד כאן הם תשעה כנגד תשעה ימים,

 ויום הכיפורים משלים לעשרה.

.........

קסא) ומכל אלו אנו לוקחים תרומת ה', דהיינו, המלכות,

בסוד הכתוב: , וזאת התרומה אשר תקחו מאתם,

 בכל  זמן וזמן, דהיינו, בכל החגים, כדי להשרות אותה עלינו.

 

בראש השנה  אנו לוקחים תרומת ה', הבא מצד הזהב, גבורה,

כי המלכות היא גבורה.

.............

ביום הכיפורים אנו לוקחים אותה, כי הבת, המלכות, יורשת לאימא,

בינה, הנקראת יום הכיפורים,

  בסוכות אנו לוקחים אותה, שהיא סוכה הסוככת ומגנה עלינו,

כמ"ש, ביום השמיני עצרת תהיה לכם,

 וזה היא תרומת ה', המלכות הנקראת עצרת.

............

קסב) בפסח גם כן אנו לוקחים אותה, והיא נקרת פסח,

והרי העמדנו:  שהוא סוד צבע של אור התכלת.

............

בשבועות אנו לוקחים אותה, והיא שתי הלחם.

שכתוב, במתן תורה, וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור,

ואנו לוקחים מתורה שבכתב  את התורה שבעל פה, המלכות.

..............

ט"ו באב, המלכות עומדת בשמחה על בנות ישראל.

וכל שאר הימים הם לתיקון של המלכות.

וע"כ כתוב, אשר תקחו מאתם, לשון רבים.

...............................

 

........ חלק ג'  זהר ויקחו לי תרומה .......

.....:::::: גוף בלי רוח ונשמה: ::::::.....  

רסב) ויקחו לי תרומה מאת כל איש. משה, בשעה שהקב"ה הראה לו מעשה המשכן, היה קשה לפניו ולא יכול לעמוד בו. ועתה יש לנו לשאול כאן, אם הקב"ה נתן תרומה, המלכות, למשה בלבד, איך נתן אותה לאחר, ואמר, שלבני ישראל, יקחו תרומה זו?

 

רסג) אלא ודאי שנתן אותה למשה, ולא נתן אותה לאחר.

ודומה למלך, שהיה בתוך עמו, ולא הייתה המלכה עם המלך.

כל זמן שהמלכה לא הייתה עם המלך,

אין העם קובע שיישאר אצלם, והם אינם יושבים לבטח.

 

כיוון שבאה המלכה, שמחים כל העם ויושבים לבטח.

 

כך בתחילה, אע"פ שהקב"ה עשה להם ניסים ואותות ע"י משה,

עוד לא היו קובעים העם, שהקב"ה יהיה עימהם.

 

כיוון שאמר הקב"ה, ויקחו לי תרומה, ונתתי משכני בתוככם,

מיד קבעו כולם, שהקב"ה יהיה עימהם,

ושמחו בעבודת הקב"ה.

 

כמ"ש, ויהי ביום כַלות משה, שירדה כלַת משה לארץ.

כי ע"כ כתוב כלׂת בחוסר ו',

להורות על הכלה העליונה, המלכות,

 שירדה לארץ לשרות בישראל.

רסד) ויהי, בכל מקום הוא לשון צער.

 למה כתוב כאן, ויהי ביום?

אלא ביום שהשכינה ירדה לארץ, נמצא עליה מקטרג,

וכיסה עליה חושך ואפלה, כדי שלא תרד.

 

אלף וחמש מאות ריבוא מלאכים מקטרגים נמצאו עליה,

 כדי שלא תרד. ירידת השכינה למטה לשרות על ישראל,

הוא בגילוי הארת החכמה שבה.

 ונבחן ירידתה למטה,

כמו המשכת החכמה מלמעלה למטה,

הנמשך רק ע"י שליטת קו שמאל בלי ימין.

 

וע"כ נמצא אז מקטרג עליה, שכיסה אותה בחושך ואפלה,

 הבא עם שליטת השמאל. 1500 ריבוא מלאכים מקטרגים,

הם הנמשכים מקו, וחצי קו, השמאליים של הג"ר.

 

כי ג' הקווים, ג' אלפים ריבוא.

נמצא קו השמאל אלף ריבוא. וחצי קו האמצעי 500 ריבוא.

וזה מורה, שהן הדינים של שמאל, והן הדינים של קו אמצעי,

 נגלו עליה, להסתיר הארת החכמה שבה,

שלא תוכל לרדת למטה.

 

רסה) בזמן ההוא נמצאו כל קבוצת מלאכים העליונים לפני הקב"ה. אמרו לפניו, ריבון העולם,

כל זיו וכל אור שלנו הוא בשכינת כבודך,

 ועתה תרד אל התחתונים,

שתתפשט הארת החכמה שבה מלמעלה למטה,

 שאז ייחשך אורה.

 בשעה ההיא התחזקה השכינה, שהתייחדה עם ז"א,

ונכללה בהכרעה שלו,

 שהארת השמאל בכל מקום לא תאיר אלא מלמטה למעלה.

 

 ואז שברה החושך והאפלה

, כמי ששובר חניתות חזקות, מזיקים גדולים,

וירדה לארץ. כיוון שראו כולם זה, פתחו ואמרו,

 ה' אדוננו, מה אדיר שמך בכל הארץ.

אדיר ודאי, ששברה כמה חניתות וכוחות חזקים,

וירדה לארץ ושלטה בכל. וע"כ כתוב, ויהי, שמורה על צער,

שקיבלו כמה צבאות ומחנות מלאכים ביום שכלת משה ירדה לארץ.

 

רסו) משום זה לא כתוב, ויקחו לי ותרומה,

אלא, ויקחו לי תרומה, להראות שהכול אחד בלי פירוד. שהשכינה, הנקראת תרומה, אחד עם "לי", בלי פירוד,

ומעשה המשכן כעין של מעלה,

זה כנגד זה, לכלול השכינה בכל הצדדים למעלה ולמטה.

כאן בעוה"ז, מעשה המשכן, הוא כמעשה הגוף,

 שיהיה ראוי לכלול רוח בתוכו, שזו היא השכינה,

 שנכללה למעלה ולמטה, והיא רוח הקודש.

 

רסז) לעולם נמשכת השכינה ונכנסת תוך הגוף, המשכן,

שישרה המוח תוך הקליפה,

 

שהמשכן וכלים הם כמו קליפה אל השכינה,

 שהיא המוח, הכול כמו שראוי. ורוח הקודש הזה,

 

השכינה, נעשה בתוך הגוף,

שיכלול בתוכו רוח אחר עליון דק המאיר, ז"א,

המתלבש תוך השכינה.

והכול מתאחד כך ונכלל זה בזה, ונכנס זה בתוך זה,

עד שמתאחדים ומתלבשים בעוה"ז,

 

שהיא קליפה אחרונה בחוץ.שכל עליון מתלבש בתחתון.

 

העליון כמו מוח והתחתון קליפה אליו.

עד שהתחתון ביותר מתלבש בקליפות הטמאות ממש.

וגם הקליפות הם זה תוך זה עליון בתחתון,

עד שתחתון האחרון מהקליפות מתלבש תוך כדור הארץ של עוה"ז. ונמצא עוה"ז קליפה אחרונה מבחוץ לכולם.

 

רסח) קליפה החזקה של הטומאה היא בפנים הקליפה של עוה"ז,

 כמו האגוז, שהקליפה שמבחוץ אינה חזקה.

הקליפה הירוקה שעל האגוז, שהיא רכה.

הקליפה שהיא מבפנים ממנה, הוא קליפה חזקה קשה כעץ.

 

כן כדור הארץ עצמו היא קליפה קלה,

 והקליפה שבתוכה היא קליפה הקשה. אף למעלה הוא כך,

קליפה הקשה הוא רוח אחר השולט בגוף.

לפנים ממנו יש קליפה קלה.

ולפנים ממנו הוא המוח, שהוא השכינה,

שהוא הנפש. ובתוכה ז"א, הרוח.

............................