מאמר לסיום הזהר מאת רבי' אשל"ג

עורך ומגיש רבי דוד קורן

 

נודע כי התכלית הנרצית מהעבודה בתורה ובמצוות היא להדבק בהשם יתברך', כמ"ש ולהדבקה בו. 

ויש להבין מה הפירוש של הדביקות הזאת בהשם יתברך'. 

הלא אין המחשבה תופסת בו כלל, 

 

אכן כבר קדמוני חז"ל בקושיא זו שהקשו כן על הכתוב ולדבקה בו ואיך אפשר להדבק בו הלא אש אוכלה הוא,

 

והשיבו , הדבק במידותיו

מה הוא רחום, אף אתה  רחום 

מה הוא חנון אף אתה חנון וכו'

 

ולכאורה קשה איך הוציאו חז"ל

את הכתוב מפשוטו.

הלא כתוב במפורש ולדבקה בו.

 

ואם הי' הפירוש הדבק במידותיו הי' לו לכתוב ולהדבק בדרכיו. 

ולמה אומר ולדבקה בו.

 

והעניין הוא כי בגשמיים התופשים מקום מובנת לנו הדביקות בקירוב מקום. 

והפירוד מובן לנו בריחוק מקום. 

 

אבל ברוחניים שאינם תופשים מקום כלל, 

אין הדביקות והפירוד מובנים בהם

בקירוב מקום ובריחוק מקום, 

שהרי אין תופשים מקום כלל.

  בעולם הרוחני אין זמן תנועה ומקום 

אלא השואת הצורה שיש בין שני רוחניים,

מובנת לנו כדביקות.

 

ושינוי הצורה בין שני רוחניים,

מובנת לנו כפירוד.

וכמו שהגרזן מחתך ומבדיל בדבר גשמי לחלקו לשנים ע"י שמרחיק החלקים זה מזה,

 

כך שינוי הצורה מבדיל את הרוחני

ומחלק אותו לשניים. 

ואם שינוי הצורה בהם הוא קטן,

נאמר שרחוקים הם זה מזה

מן הקצה אל הקצה.

 

למשל כשב' אנשים שונאים זה לזה ,

נאמר עליהם, שהם נפרדים זה מזה

כרחוק מזרח ממערב.

 

ואם אוהבים זה לזה ,נאמר עליהם,

שהם דבוקים זה בזה כגוף אחד. ואין כאן המדובר בקרבת מקום או ריחוק מקום. 

אלא המדובר הוא בהשוואת הצורה

או בשינוי הצורה.

 

כי בהיות בני אדם אוהבים זה לזה, 

 הוא משום שיש ביניהם השוואת הצורה, 

כי מפני שהאחד אוהב כל מה שחברו אוהב, ושונא כל מה שחברו שונא,

 

נמצאים דבוקים זה לזה ואוהבים זה את זה

,אבל אם יש ביניהם איזה שינוי צורה,

דהיינו,  שאחד אוהב דבר אף על פי

שחברו שונא את הדבר ההוא ,וכדומה,

 

הרי בשיעור שינוי הצורה הזו,

הם שנואים זה על זה,

 ונפרדים ורחוקים זה מזה

 

ואם הם בהפכיות באופן שכל מה שהאחד אוהב נמצא שנוא על חברו, נאמר עליהם, שנפרדים ורחוקים הם כרחוק מזרח ממערב,

 

והנך מוצא ששינוי הצורה פועל ברוחניות

כמו גרזן המפריד בגשמיות.

וכן שיעור הרחקת מקום,

וגודל הפירוד שבהם,  תלוי במידת

שינוי הצורה שבניהם .

ומידת הדביקות שבניהם תלויה במידת השוואת הצורה שבניהם. 

 

ובזה אנו מבינים מה צדקו דברי חז"ל, שפירושו הכתוב, ולדבקה בו 

שהוא הדביקות במדותיו: 

מה הוא רחום אף אתה רחום,

מה הוא חנון אף אתה חנון.

 

כי לא הוציאו הכתוב מפשטותו,

אלא להיפך, שפירושו הכתוב לפי פשוטו בתכלית, כי הדביקות הרוחנית לא תצויר כלל בדרך אחרת אלא בהשוואת הצורה.

 

 ולפיכך ע"י זה שאנחנו משווים צורתנו לצורת מידותיו יתברך, אנו נמצאים דבוקים בו.

וזש"א מה הוא רחום וכ"ו

כלומר, מה הוא יתברך כל מעשיו הם להשפיע ולהועיל לזולתו

ולא לתועלת עצמו בכלל.

 

שהרי הוא יתברך אינו בעל חסרון שיהי' צריך להשלימו וכן אין לו ממי לקבל.

 

אף אתה כל מעשיך יהי' להשפיע ולהועיל לזולתך, ובזה תשווה צורתך לצורת מדות הבורא יתברך שזו הדביקות הרוחנית.

 

ויש בהשוואת הצורה האמורה בחי "מוחא" ובחי' "לבא" ועניין העסק בתורה ובמצוות

על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו,  הוא

השוואת הצורה מבחינת  מוחא, (המחשבה) 

כמו שהשם יתברך' אינו חושב בעצמו,

אם הוא נמצא או עם הוא משגיח על בריותיו וכדומה מהספיקות,

אף הרוצה לזכות להשוואת הצורה

אסור לו לחשוב בדברים האלה

שברור לו שהשם יתברך' לא חושב בהם,

 כי אין לך שינוי צורה גדולה מזה .

 

ולפיכך כל מי שחושב דברים אלו,

נמצא בוודאי בפירודא ממנו יתברך.

ולא יבוא לידי השוואת הצורה לעולם

 

וזה מה  אמרו ז"ל, כל מעשייך יהיה'

לשם-שמים, דבקות בשמיים, 

לא תעשה שום דבר שאינו מביא מטרה זו

 של הדביקות,   דהיינו שכל

מעשייך יהי' להשפיע ולהועיל לזולתך

אז תבוא להשוואת הצורה עם השמיים,

מה הוא יתברך כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו אף אתה כל מעשייך יהי' רק להשפיע ולהועיל לזולתך שזו היא הדביקות השלימה.

 

ואין להקשות על זה איך אפשר שהאדם יעשה כל מעשיו לטובת זולתו,  הרי הוא צריך בהכרח לעבוד לקיום עצמו ולקיום משפחתו.

 

התשובה היא כי אותם המעשים שעושה מטעם ההכרח, דהיינו כדי לקבל המעט הנחוץ לקיומו, הנה ההכרח לא יגונה 

ולא ישובח ואין זה נחשב כלל

שעושה משהו לעצמו.

 

והנה כל היורד לעומקם של הדברים

בוודאי יתפלא איך אפשר לאדם שיבוא

להשוואת הצורה הגמורה,

שכל מעשיו יהי' להשפיע לזולתו

בשעה שכל הווייתו של האדם

אינה אלא לקבל לעצמו .

ומצד טבע בריאתו אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו ,

 

אלא בשעה שמשפיע לזולתו ,הוא מוכרח לצפות שבסופו יסיק על ידי זה תמורה המשתלמת יפה, ואם אפילו מסופק בתמורה, כבר ימנה את עצמו מלעשות את המעשה .

 

ואיך אפשר שכל מעשיו יהי' רק להשפיע לאחרים ולא כלום לצורכי עצמו .

 

אכן אני מודה שהוא דבר קשה מאוד , ואין בכוחו של האדם לשנות טבע בריאתו שהוא רק לקבל לעצמו ,

 

 ואין צריך לומר שיכול להפוך טבעו מקצה

אל קצה דהיינו שלא לקבל כלום לעצמו,

אלא שכל מעשיו יהי' להשפיע.

 

אבל לפיכך נתן לנו שהשם יתברך'

 תורה ומצוות שנצטווינו לעשותן רק על

מנת להשפיע נ"ר לקדוש ברוך הוא ,

 

ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה ,

דהיינו ,לעשות בהם נ"ר ליוצרו , 

ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם

 מועילה לנו  להפוך טיבעו,

 

מכאן תבין את גודל החומרה של העוסק בתורה ומצוות לשמה .

כי עם גם כוונתו בתורה ובמצוות אינן לתועלת הקדוש ברוך הוא אלא לתועלת עצמו ,

 

הרי לא בלבד שלא יהפוך טבע הרצון לקבל שלו ,אלא אדרבה הרצון לקבל שבו הוא יהיה הרבה יותר ממה שיש לו מטבע בריאתו .

כמו שביארתי בהקדמה לביאור הסולם בכרך הראשון עיין שם באות ל' ל"א ואין צורך להאריך כאן .

ומה הן מעלותיו של אותו אדם שזכה לדביקות בהשם יתברך הן אינן מפורשות בשום מקום,

אלא ברמזים דקים.

אבל כדי לבער הדברים שבמאמרי אני מוכרח לגלות קצת לפי מידת ההכרח והסביר הדברים בדרך משל.

 

הגוף עם אבריו אחד הם וכוללות הגוף מחליף מחשבות והרגשים על כל איבר פרטי שלו.

 

למשל, אם כוללות הגוף חושב שאיבר אחד ממנו ישמשו ויענג אותו,

 מיד אותו האיבר יודע מחשבתו,

 בממציא לו התענוג שחשב.

 

וכן אם איזה איבר חושב ומרגיש שצר לו המקום שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו ומעבירו למקום נוח לו

.אמנם אם קרה ואיזה איבר נחתך מין הגוף,

אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות 

וכוללות הגוף כבר אינו יודע

צרכיו של אותו האיבר הנפרד.

והאיבר אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף שיכול לשמש אותו ולהועיל לו .

 

ואם יבוא הרופא ויחבר את האבר לגוף

כי מקודם לכן, הנה חוזר האיבר לדעת מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף,

........

 

ניתן להזמין קורס מבוא לקבלה למתחילים בתקליטורי די' וי' די' מאת רבי דוד קורן.

צלצל 0773412277 - 0545309491