יחזקאל פרק א

אויהי בשלושים שנה, ברביעי בחמישה לחודש, ואני בתוך-הגולה, על-נהר-כבר; נפתחו, השמיים, ואראה, מראות אלוהים.

בבחמישה, לחודש--היא השנה החמישית, לגלות המלך יויכין.

גהיה היה דבר-יהוה אל-יחזקאל בן-בוזי הכוהן, בארץ כשדים--על-נהר-כבר; ותהי עליו שם, יד-יהוה.

דוארא והנה רוח סערה באה מן-הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת, ונוגה לו, סביב; ומתוכה--כעין החשמל, מתוך האש.

הומתוכה--דמות, ארבע חיות; וזה, מראיהן--דמות אדם, להנה.

ווארבעה פנים, לאחת; וארבע כנפיים, לאחת להם.

ז ורגליהם, רגל ישרה; וכף רגליהם, ככף רגל עגל, ונוצצים, כעין נחושת קלל.

ח וידי אדם, מתחת כנפיהם, על, ארבעת רבעיהם; ופניהם וכנפיהם, לארבעתם.

טחוברות אישה אל-אחותה, כנפיהם:  לא-ייסבו בלכתן, איש אל-עבר פניו ילכו.

יודמות פניהם, פני אדם, ופני אריה אל-הימין לארבעתם, ופני-שור מהשמאל לארבעתן; ופני-נשר, לארבעתן.

יא ופניהם, וכנפיהם פרודות מלמעלה:  לאיש, שתיים חוברות איש, ושתיים מכסות, את גווייותיהנה.

יבואיש אל-עבר פניו, ילכו:  אל אשר יהיה-שמה הרוח ללכת ילכו, לא ייסבו בלכתן.

יג ודמות החיות מראיהם כגחלי-אש, בוערות כמראה הלפידים--היא, מתהלכת בין החיות; ונוגה לאש, ומן-האש יוצא ברק.

ידוהחיות, רצוא ושוב, כמראה, הבזק.

טו וארא, החיות; והנה אופן אחד בארץ אצל החיות, לארבעת פניו.

טז מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש, ודמות אחד לארבעתן; ומראיהם, ומעשיהם, כאשר יהיה האופן, בתוך האופן.

יזעל-ארבעת רבעיהן, בלכתם ילכו:  לא ייסבו, בלכתן.

יחוגביהן--וגובה להם, ויראה להם; וגבותם, מלאות עיניים סביב--לארבעתן.

יטובלכת, החיות, ילכו האופנים, אצלם; ובהינשא החיות מעל הארץ, יינשאו האופנים.

כעל אשר יהיה-שם הרוח ללכת ילכו, שמה הרוח ללכת; והאופנים, יינשאו לעומתם, כי רוח החיה, באופנים.

כא בלכתם ילכו, ובעומדם יעמודו; ובהינשאם מעל הארץ, יינשאו האופנים לעומתם--כי רוח החיה, באופנים.

כבודמות על-ראשי החיה, רקיע, כעין, הקרח הנורא--נטוי על-ראשיהם, מלמעלה.

כגותחת, הרקיע, כנפיהם ישרות, אישה אל-אחותה:  לאיש, שתיים מכסות להנה, ולאיש שתיים מכסות להנה, את גווייותיהם.

כדואשמע את-קול כנפיהם כקול מים רבים כקול-שדיי, בלכתם--קול המולה, כקול מחנה; בעומדם, תרפינה כנפיהן.

כה ויהי-קול--מעל, לרקיע אשר על-ראשם; בעומדם, תרפינה כנפיהן.

כווממעל, לרקיע אשר על-ראשם, כמראה אבן-ספיר, דמות כיסא; ועל, דמות הכיסא, דמות כמראה אדם עליו, מלמעלה.

כז וארא כעין חשמל, כמראה-אש בית-לה סביב, ממראה מותניו, ולמעלה; וממראה מותניו, ולמטה, ראיתי כמראה-אש, ונוגה לו סביב.

כח כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנוגה סביב--הוא, מראה דמות כבוד-יהוה; ואראה ואפול על-פניי, ואשמע קול מדבר.

יחזקאל פרק ב

א ויאמר, אליי:  בן-אדם עמוד על-רגליך, ואדבר אותך.

ב ותבוא בי רוח, כאשר דיבר אליי, ותעמידני, על-רגליי; ואשמע, את מידבר אליי.

גויאמר אליי, בן-אדם שולח אני אותך אל-בני ישראל--אל-גויים המורדים, אשר מרדו-בי:  המה ואבותם פשעו בי, עד-עצם היום הזה.

דוהבנים, קשי פנים וחזקי-לב--אני שולח אותך, אליהם; ואמרת אליהם, כה אמר אדוניי יהוה.

ה והמה אם-ישמעו ואם-יחדלו, כי בית מרי המה--וידעו, כי נביא היה בתוכם.

ו ואתה בן-אדם אל-תירא מהם ומדבריהם אל-תירא, כי סרבים וסלונים אותך, ואל-עקרבים, אתה יושב:  מדבריהם אל-תירא ומפניהם אל-תיחת, כי בית מרי המה.  ז ודיברת את-דבריי אליהם, אם-ישמעו ואם-יחדלו:  כי מרי, המה.

ח ואתה בן-אדם, שמע את אשר-אני מדבר אליך--אל-תהי-מרי, כבית המרי:  פצה פיך--ואכול, את אשר-אני נותן אליך.

טואראה, והנה-יד שלוחה אליי; והנה-בו, מגילת-ספר.

י ויפרוש אותה לפניי, והיא כתובה פנים ואחור; וכתוב אליה, קינים והגה והי

יחזקאל פרק ג

א ויאמר אליי--בן-אדם, את אשר-תמצא אכול:  אכול את-המגילה הזאת, ולך דבר אל-בית ישראל.

ב ואפתח, את-פי; ויאכילני, את המגילה הזאת.

ג ויאמר אליי, בן-אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא, את המגילה הזאת, אשר אני נותן אליך; ואוכלה, ותהי בפי כדבש למתוק.

ד ויאמר, אליי:  בן-אדם, לך-בוא אל-בית ישראל, ודיברת בדבריי, אליהם.

ה כי לא אל-עם עמקי שפה, וכבדי לשון--אתה שלוח:  אל-בית, ישראל.

ולא אל-עמים רבים, עמקי שפה וכבדי לשון, אשר לא-תשמע, דבריהם; אם-לא אליהם שלחתיך, המה ישמעו אליך.

ז ובית ישראל, לא יאבו לשמוע אליך--כי-אינם אובים, לשמוע אליי:  כי כל-בית ישראל, חזקי-מצח וקשי-לב המה.

חהנה נתתי את-פניך חזקים, לעומת פניהם; ואת-מצחך חזק, לעומת מצחם.

ט כשמיר חזק מצור, נתתי מצחך:  לא-תירא אותם ולא-תיחת מפניהם, כי בית מרי המה.

יויאמר, אליי:  בן-אדם--את-כל-דבריי אשר אדבר אליך, קח בלבבך ובאוזניך שמע.

יא ולך בוא אל-הגולה, אל-בני עמך, ודיברת אליהם ואמרת אליהם, כה אמר אדוניי יהוה:  אם-ישמעו, ואם-יחדלו.

יבותישאני רוח--ואשמע אחריי, קול רעש גדול:  ברוך כבוד-יהוה, ממקומו.

יג וקול כנפי החיות, משיקות אישה אל-אחותה, וקול האופנים, לעומתם; וקול, רעש גדול.

ידורוח נשאתני, ותיקחני; ואלך מר בחמת רוחי, ויד-יהוה עליי חזקה.

טוואבוא אל-הגולה תל אביב היושבים אל-נהר-כבר, ואשב--המה, יושבים שם; ואשב שם שבעת ימים, משמים בתוכם.

טז ויהי, מקצה שבעת ימים;  
ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  יז בן-אדם, צופה נתתיך לבית ישראל; ושמעת מפי דבר, והזהרת אותם ממני.  יח באומרי לרשע, מות תמות, ולא הזהרתו ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה, לחייותו--הוא רשע בעוונו ימות, ודמו מידך אבקש.

יט ואתה, כי-הזהרת רשע, ולא-שב מרשעו, ומדרכו הרשעה--הוא בעוונו ימות, ואתה את-נפשך הצלת.

כ ובשוב צדיק מצדקו ועשה עוול, ונתתי מכשול לפניו הוא ימות:  כי לא הזהרתו, בחטאתו ימות, ולא תיזכרנה צדקותיו אשר עשה, ודמו מידך אבקש.

כא ואתה כי הזהרתו צדיק, לבלתי חטוא צדיק--והוא לא-חטא:  

חיה יחיה כי נזהר, ואתה את-נפשך הצלת.

כבותהי עליי שם, יד-יהוה; ויאמר אליי, קום צא אל-הבקעה,

 ושם, אדבר אותך.

כג ואקום, ואצא אל-הבקעה, והנה-שם כבוד-יהוה עומד, ככבוד אשר ראיתי על-נהר-כבר; ואפול, על-פניי.

כד ותבוא-בי רוח, ותעמידני על-רגליי; וידבר אותי ויאמר אליי, בוא היסגר בתוך ביתך.

כהואתה בן-אדם, הנה נתנו עליך עבותים, ואסרוך, בהם; ולא תצא, בתוכם.

כוולשונך, אדביק אל-חיכך, ונאלמת, ולא-תהיה להם לאיש מוכיח: 

 כי בית מרי, המה.

כז ובדברי אותך, אפתח את-פיך, ואמרת אליהם, כה אמר אדוניי יהוה; השומע ישמע והחדל יחדל, כי בית מרי המה.

יחזקאל פרק ד

א ואתה בן-אדם קח-לך לבינה, ונתת אותה לפניך; וחקות עליה עיר, את-ירושלים.

ב ונתת עליה מצור, ובנית עליה דייק, ושפכת עליה, סוללה; ונתת עליה מחנות ושים-עליה כרים, סביב.

ג ואתה קח-לך, מחבת ברזל, ונתת אותה קיר ברזל, בינך ובין העיר; והכינות את-פניך אליה והייתה במצור, וצרת עליה--אות היא,

 לבית ישראל.

ד ואתה שכב על-צידך השמאלי, ושמת את-עוון בית-ישראל עליו: 

 מספר הימים אשר תשכב עליו, תישא את-עוונם.

ה ואני, נתתי לך את-שני עוונם, למספר ימים, שלוש-מאות ותשעים יום; ונשאת, עוון בית-ישראל.

ו וכילית את-אלה, ושכבת על-צידך הימני שנית, ונשאת, את-עוון בית-יהודה--ארבעים יום, יום לשנה יום לשנה נתתיו לך.

ז ואל-מצור ירושלים תכין פניך, וזרועך חשופה; וניבאת, עליה.

חוהנה נתתי עליך, עבותים; ולא-תיהפך מצידך אל-צידך,

 עד-כלותך ימי מצורך.

טואתה קח-לך חיטין ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמים, ונתת אותם בכלי אחד, ועשית אותם לך, ללחם:  מספר הימים אשר-אתה שוכב על-צידך, שלוש-מאות ותשעים יום--תאכלנו.

יומאכלך, אשר תאכלנו--במשקול, עשרים שקל ליום:  מעת עד-עת, תאכלנו.

יא ומים במשורה תשתה, שישית ההין:  מעת עד-עת, תשתה.

יב ועוגת שעורים, תאכלנה; והיא, בגללי ציאת האדם--תעוגנה, 

לעיניהם.  {ס}

יג ויאמר יהוה, ככה יאכלו בני-ישראל את-לחמם טמא, בגויים, אשר אדיחם שם.

יד ואומר, אהה אדוניי יהוה, הנה נפשי, לא מטומאה; ונבילה וטריפה לא-אכלתי מנעוריי ועד-עתה, ולא-בא בפי בשר פיגול.

טוויאמר אליי--ראה נתתי לך את-צפיעי הבקר, תחת גללי האדם; ועשית את-לחמך, עליהם.

טז ויאמר אליי, בן-אדם הנני שובר מטה-לחם בירושלים, ואכלו-לחם במשקל, ובדאגה; ומים, במשורה ובשיממון ישתו.

יז למען יחסרו, לחם ומים; ונשמו איש ואחיו, ונמקו בעוונם.

יחזקאל פרק ה

א ואתה בן-אדם קח-לך חרב חדה, תער הגלבים תיקחנה לך, והעברת על-ראשך, ועל-זקנך; ולקחת לך מאזני משקל, וחילקתם.

ב שלישית, באור תבעיר בתוך העיר, כמלאות, ימי המצור; ולקחת את-השלישית, תכה בחרב סביבותיה, והשלישית תזרה לרוח,

 וחרב אריק אחריהם.

ג ולקחת משם, מעט במספר; וצרת אותם, בכנפיך.

ד ומהם, עוד תיקח, והשלכת אותם אל-תוך האש, ושרפת אותם באש:  ממנו תצא-אש, אל-כל-בית ישראל.

ה כה אמר, אדוניי יהוה, זאת ירושלים, בתוך הגויים שמתיה; וסביבותיה, ארצות.

ו ותמר את-משפטיי לרשעה, מן-הגויים, ואת-חוקותיי, מן-הארצות אשר סביבותיה:  כי במשפטיי מאסו, וחוקותיי לא-הלכו בהם.

ז לכן כה-אמר אדוניי יהוה, יען המונכם מן-הגויים אשר סביבותיכם, בחוקותיי לא הלכתם, ואת-משפטיי לא עשיתם; וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם, לא עשיתם.

ח לכן, כה אמר אדוניי יהוה, הנני עלייך, גם-אני; ועשיתי בתוכך משפטים, לעיני הגויים.

ט ועשיתי בך, את אשר לא-עשיתי, ואת אשר-לא-אעשה כמוהו, עוד--יען, כל-תועבותייך.

י לכן, אבות יאכלו בנים בתוכך, ובנים, יאכלו אבותם; ועשיתי בך שפטים, וזיריתי את-כל-שאריתך לכל-רוח.

יא לכן חי-אני, נאום אדוניי יהוה, אם-לא יען את-מקדשי טימאת, בכל-שיקוצייך ובכל-תועבותייך; וגם-אני אגרע ולא-תחוס עיני, 

וגם-אני לא אחמול.

יב שלישיתך בדבר ימותו, וברעב יכלו בתוכך, והשלישית, בחרב ייפלו סביבותייך; והשלישית לכל-רוח אזרה, וחרב אריק אחריהם.

יג וכלה אפי, והניחותי חמתי בם--והינחמתי; וידעו כי-אני יהוה, דיברתי בקנאתי, בכלותי חמתי, בם.

יד ואתנך לחורבה ולחרפה, בגויים אשר סביבותייך, לעיני, כל-עובר.

טו והייתה חרפה וגדופה, מוסר ומשמה, לגויים, אשר סביבותייך:  בעשותי בך שפטים באף ובחמה, ובתוכחות חמה--אני יהוה, דיברתי.

טז בשלחי את-חיצי הרעב הרעים בהם, אשר היו למשחית, אשר-אשלח אותם, לשחתכם--ורעב אוסף עליכם, ושברתי לכם מטה-לחם.

יז ושילחתי עליכם רעב וחיה רעה, ושיכלוך, ודבר ודם, יעבור-בך; וחרב אביא עלייך, אני יהוה דיברתי.

יחזקאל פרק ו

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

ב בן-אדם, שים פניך אל-הרי ישראל; והינבא, אליהם.

גואמרת--הרי ישראל, שמעו דבר-אדוניי יהוה:  כה-אמר אדוניי יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות, הנני אני מביא עליכם חרב, ואיבדתי, במותיכם.

ד ונשמו, מזבחותיכם, ונשברו, חמניכם; והפלתי, חלליכם, לפני, גילוליכם.

ה ונתתי, את-פגרי בני ישראל, לפני, גילוליהם; וזיריתי, את-עצמותיכם, סביבות, מזבחותיכם.

ובכול, מושבותיכם, הערים תחרבנה, והבמות תישמנה--למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם, ונשברו ונשבתו גילוליכם, ונגדעו חמניכם,

 ונמחו מעשיכם.

ז ונפל חלל, בתוככם; וידעתם, כי-אני יהוה.

חוהותרתי, בהיות לכם פליטי חרב--בגויים:  בהיזרותיכם, בארצות.

ט וזכרו פליטיכם אותי, בגויים אשר נשבו-שם, אשר נשברתי את-ליבם הזונה אשר-סר מעליי, ואת עיניהם הזונות אחרי גילוליהם; ונקוטו, בפניהם, אל-הרעות אשר עשו, לכול תועבותיהם.

י וידעו, כי-אני יהוה; לא אל-חינם דיברתי, לעשות להם הרעה הזאת.

יא כה-אמר אדוניי יהוה, הכה בכפך ורקע ברגלך ואמור-אח, אל כל-תועבות רעות, בית ישראל:  אשר, בחרב ברעב ובדבר--ייפולו.

יב הרחוק בדבר ימות, והקרוב בחרב ייפול, והנשאר והנצור, ברעב ימות; וכיליתי חמתי, בם.

יג וידעתם, כי-אני יהוה, בהיות חלליהם בתוך גילוליהם, סביבות מזבחותיהם; אל כל-גבעה רמה בכול ראשי ההרים, ותחת כל-עץ רענן ותחת כל-אלה עבותה, מקום אשר נתנו-שם ריח ניחוח, לכול גילוליהם.

יד ונטיתי את-ידי, עליהם, ונתתי את-הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה, בכול מושבותיהם; וידעו, כי-אני יהוה.

יחזקאל פרק ז

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

ב ואתה בן-אדם, כה-אמר אדוניי יהוה לאדמת ישראל--קץ:  בא הקץ, על-ארבע כנפות הארץ.

ג עתה, הקץ עלייך, ושילחתי אפי בך, ושפטתיך כדרכייך;

 ונתתי עלייך, את כל-תועבותייך.

ד ולא-תחוס עיני עלייך, ולא אחמול:  כי דרכייך עלייך אתן, 

ותועבותייך בתוכך תהיינה, וידעתם, כי-אני יהוה.

ה כה אמר, אדוניי יהוה:  רעה אחת רעה, הנה באה.

ו קץ בא, בא הקץ הקיץ אלייך; הנה, באה.

זבאה הצפירה אליך, יושב הארץ; בא העת, 

קרוב היום מהומה--ולא-הד הרים.

ח עתה מקרוב, אשפוך חמתי עלייך, וכיליתי אפי בך, ושפטתיך כדרכייך; ונתתי עלייך, את כל-תועבותייך.

ט ולא-תחוס עיני, ולא אחמול:  כדרכייך עלייך אתן, ותועבותייך בתוכך תהיינה, וידעתם, כי אני יהוה מכה.

יהנה היום, הנה באה:  יצאה, הצפירה--צץ המטה, פרח הזדון.

יא החמס קם, למטה-רשע; לא-מהם ולא מהמונם, ולא מהמהם--ולא-נוה בהם.

יב בא העת, הגיע היום--הקונה אל-ישמח, והמוכר אל-יתאבל:  כי חרון, אל-כל-המונה.

יגכי המוכר, אל-הממכר לא ישוב, ועוד בחיים, חיתם:  כי-חזון אל-כל-המונה לא ישוב, ואיש בעוונו חיתו לא יתחזקו.

יד תקעו בתקוע והכין הכול, ואין הולך למלחמה:  כי חרוני, אל-כל-המונה.

טו החרב בחוץ, והדבר והרעב מבית:  אשר בשדה, בחרב ימות, ואשר בעיר, רעב ודבר יאכלנו.

טז ופלטו, פליטיהם, והיו אל-ההרים כיוני הגיאיות כולם,

 הומות--איש, בעוונו.

יז כל-הידיים, תרפינה; וכל-ברכיים, תלכנה מים.

יחוחגרו שקים, וכיסתה אותם פלצות; ואל כל-פנים בושה, 

ובכל-ראשיהם קורחה.

יט כספם בחוצות ישליכו, וזהבם לנידה יהיה--כספם וזהבם לא-יוכל להצילם ביום עברת יהוה, נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו:  

כי-מכשול עוונם, היה.

כוצבי עדייו לגאון שמהו, וצלמי תועבותם שיקוציהם עשו בו; על-כן נתתיו להם, לנידה.

כא ונתתיו ביד-הזרים לבז, ולרשעי הארץ לשלל; וחיללוהו.

כב והסיבותי פניי מהם, וחיללו את-צפוני; ובאו-בה פריצים, וחיללוה.

כגעשה, הרתוק:  כי הארץ, מלאה משפט דמים, והעיר, מלאה חמס.

כד והבאתי רעי גויים, וירשו את-בתיהם; והשבתי גאון עזים, 

וניחלו מקדשיהם.

כה קפדה-בא; וביקשו שלום, ואין.

כו הווה על-הווה תבוא, ושמועה אל-שמועה תהיה; וביקשו חזון, מנביא--ותורה תאבד מכוהן, ועצה מזקנים.