פרשת האזינו. לקוטי תורה האר"י הקדוש. למה ברא יצר הרע באדם,

כי הוא לבדו יתברך הבורא,

 

ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי,

אלא הוא יתברך, ברא כל ד' העולמות

אצילות בריאה יצירה ועשיה, ולקשר את כולם,

 

ברא את האדם, כי יש בו מכל העולמות,

ואל כל העולמות אמר נעשה אדם,

כי עולם הבריאה, יתן בו חלק נשמה,

ועולם היצירה יתן בו  חלק  הרוח,

שהוא חלק המלאכים, ואין לך אדם מישראל,

שאין בו חלק מלאך מלמעלה.

 

לכן במצרים נאמר, ואלא שמות בני ישראל,

שהם המלאכים, הבאים מצרימה את יעקב,

שהוא למטה (את יעקב במלכות)

וזה שנאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס,

כשש מאות אלף רגלי,

 

והנה זה כמסתפק בחשבון לומר הן חסר או יתיר,

וחס ושלום, שהרי הכל גלוי וצפוי לפניו,

כמו שאומר דבר קטן כזה,

 

אלא בישראל אמר על המלאכים שיצאו ממצרים,

כמו שיצאו שש מאות התחתונים,

כך יצאו ת"ר אלף מלאכים עליונים,

 

ועולם העשיה, נתן לאדם את הנפש.

ואחר כך הוא יתברך, נתן חלקו בו,

 

וזה שנאמר: ויפח באפיו נשמת חיים,

ולא אמר ויפחו לשון רבים,

 

וחלק אלוה, (הנשמה) כשאדם חוטא, מסתלק תחילה,

כדי שלא יפגום בו,  ואינו פגם בו אלא בשאר חלקי העולמות,

ועל כך שייך נעשה, אף הוא יתברך, הוא לבדו הבורא,

 

 

והוא משל למלך, שנתן מנה לכמה אנשים,

ולאחד לא נתן,  אלא צוה לכל אותן שנתן להם,

שיתנו לו כל אחד סלע א', ממה שנתן להם המלך,

 

כן הדבר הזה, ועל כך הצדיק מושל ביראת האלוקים,

לפי שיש בו חלק נשמת חיים, שהוא חלק המלך,

חלק אלוה ממעל,

והוא כמו המשנה, שנתן לו המלך טבעתו,

שכל עוד שהחותם המלך בידו, כבוד המלך הוא,

שאף המלך בעצמו לא יבטל גזירתו,

 

ונמצא כשהאדם הוא טוב, והולך בדרכי ה',

יקשור כל העולמות, ונותן עוז למלכו

 

וזה שנאמר: הבו גודל לאלהיינו,

.......................

 

ומבאר, איך נותן עוז לו, והשיב ואמר,

לפי שהוא יתברך הצור תמיפ פועלו,

 

כלומר שהאדם הוא פעלו, ברא אותו תמים,

ונתן בו חלק מכל העולמות, לקשור את העולמות,

ולמה עשה כן?

 

מפני שכל דרכיו משפט,  וזהו כשהאדם עושה מצוה,

גם אל המלאך יחשב כאלו עשה מצוה, ואוכל משלו,

אם לא על ידי האדם,  כי שם חלקו.

ומעשה הטוב של האדם, חשב לו למלאך,

כאילו הוא עשה, וזה שנאמר: כי כל דרכיו משפט,

 

 

ואל חלק נשמת חיים שנפח באפיו,

הוא יתברך, זן ומפרנס אותה,

 

 כשאדם בעולם הזה, ואינו עוסק בתורה

שהוא מזון הנשמה,  כשהאדם ישן,

הוא עולה למעלה ונהנית מזיו כבודו יתברך,

 

והוא יתברך אל האמונה, ומחזיר אותה בגוף בעל כורחו,

והיה ראוי שתשאר שמה,  כיון שהיאבת מלך,

הוא לא רוצה לזון אותה,

ואף על פי נאמן הוא לפיקדון,

וזה שנאמר: להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות,

 

רצוני לומר: שראוי לומר להגיד בבקר חסדך,

על אמונתך שאתה עושה בלילות,

שאתה מחזיר נשמות לפגרים מתים,

 

זה שנאמר: חדשים לבקרים,

כי לא לבד שעושה חסד עם האדם,

שמחזיר לו, אלא שמחדש אותה ומחזק אותה,

קודם שיחזירנו לו,

 

וזה שנאמר: ממה שאתה מחדש אותה לבקרים בכל בקר,

יוכר כי רבה אמונתיך,

שאתה מחזיר לו יותר ממה שהפקיד אצלך בידך,

וזהו סוד: בידך אפיקד רוחי,

 

כי הנפש נשארת בגוף בעדו ישן,

כי זה ההפרש בין שינה למיתה,

כי במיתה יוצאת אף הנפש, ובשינה אין הנפש יוצאת,

אלא הרוח עולה למעלה, וזה שנאמר.

בידך אפיקד רוחי,

 

ואף שאני חייב לך, והיה ראוי שלא להחזירה,

ואף על פי כאן פדית אותי, ואתה מחזירה לי,

להיותך אל האמת, ואין עושה שום עול לנשמה,

 

אף שמחזיר לו לעולם הזה,

ועל כאן , אדרבה הוא לטובתה,

כמו שאומר למעלה כי צדיק וישר הוא,

ורוצה שתוכל משלה, (ולא על שולחן אביה בחינם).

.........................

ואם האדם חוטא ושחת,  לו לא פגם חס וחלילה,

כי בחלק נשמת חיים אינו פוגם לעולם,

שהיא מסתכלת  קודם שחוטא,

 

אלא לבניו מומם, לחלק שיש בו משאר העולמות,

שהם המלאכים, שהם בניו, שם הוא הפגם והמום,

והוא מגלגל לטובה, כנזכר: דור עקש ופתלתול,

 

ואמר הלה' תגמלו, האם ראוי להיות כפויי טובה לה',

שהוא עושה עמכם כל החסד שאמרנו,

 

ואמר עם נבל ולא חכם,  שאינו מקביל,

והול"ל עם נבל ולא נדיב,  או עם טפש ולא חכם,

אלא עם נבל כפויי טובה,

ואם הייתם חכמים או נבונים ובעלי שכל,

אף שתהיו כפויי טובה, ולא הייתם הולכים בדרך ה',

הייתם ראוי לטובה  על חכמתכם, 

 

אבל אף החכמה אין בכם אפילו שלא מע"ט,

הלא הוא אביך קנך, שנתן בך חלק ממנו,

נשמת חיים באפך.

.................