פרשת וירא

מאת: רבי דוד קורן,

 כל הביאור והפירוש  והסודות  בשיעור בוידיו,

לחץ לשיעור בוידיו..קבלה מהזוהר פרשת וירא תשע"ד
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

סוד שלושה אנשים, (מלאכים)

וירא, סוד הראיה, ספירת חכמה העניים,

מדוע? העין שהיא חכמה,

וכולנו רואים בעניים,

מדוע החכמה אף פעם לא ניראה לנו בעניים?

ג' גוונים העיקרים בעניים

לבן אדום ירוק,

השחור האישון מלכות,

גון אחד הירק ז"א הוא מראה הנראה לעין מרחוק,

שפירושו:  שהעין אינה יכולה לעמוד בבירור במה

שרואה, משום שהיא מרחוק,

שפירושו, כי גוון זה של קו אמצעי הם סוד

קומת החסדים, היוצאת על המסך של ז"א,

שהם סוד בחינה א'

שקומה זו הם סוד קומת ו' קצוות, דהיינו

חסדים בלי חכמה, (ג"ר) וחכמה זה העניים,

שאינה יכולה ליראות בבירור משום שהוא רחוק

מחכמה, שהחכמה הם הראיה,

עד שגון זה נכלל בקו השמאל,

שהם סוד הארת נקודת השורות,

ושם מקבלת העין ראיה מועטת, בכוח

הקמיצה שלה

כלומר משום שקו השמאל(אדום) מקומץ מחסדים,

אינו יכול להאיר  החכמה שלו בלי החסדים,

לפי כך בכוח החסדים שהסתימה של קו שמאל

מקבלת מקו אמצעי, כדי להיפתח מסתימתה,עי,

בשיעור זה מאיר החכמה שלו אל הקו האמצעי

שנוטל ראיה מועטת בהקמיצה והסת ימה שלו,

מה שאומר הזוהר, ראיה מועטת,

להראות שג' ראשונות  של החכמה אינם מאירים בה,

רק ו' קצוות, של החכמה, והג"ר נבחן כריאה מועטת,

וזה שנאמר מרחוק ה' נראה לי, שזה

הקו האמצעי שבבחינת עצמו,

הוא רחוק מחכמה, להיות ו"ק,

אבל מבחינת התכללותו בקו שמאל,

 מקבל חיזוי זעיר,

אז נאמר מרחוק ה' נראה לי,

כי הראיה מקובלת דוקה בקו האמצעי, שהוא רחוק,

 ולולא קו האמצעי לא היה נגלת ראיה כלל,

מאמר: ואברהם היה יהיה

מאת: רבי דוד קורן       י' בחשון תשע"ד

כוחו של צדיק בעולם

סעיף:א')  ואברהם היה יהיה.

יהיה בגימטרייה שלושים.

יום אחד יצא רבי שמעון.

וראה העולם שהוא חושך ואפל ונסתם אורו.

 אמר לו רבי אלעזר, בוא ונראה מה רוצה הקב"ה,

 הלכו ומצאו מלאך אחד, שהיה דומה להר גדול,

והוציא שלושים (יהיה) להבות אש מפיו.

סעיף:ב') אמר לו רבי שמעון. מה אתה רוצה לעשות.

אמר לו המלאך, אני רוצה להחריב העולם.

משום שלא נמצאים שלושים צדיקים בדור.

כי כך גזר הקב"ה על אברהם.

  ואברהם היה יהיה.  יהיה בגימטרייה שלושים.. 

אמר לו רבי שמעון. בבקשה ממך,

לך לפני הקב"ה ואמור לו, בן יוחאי נמצא בעולם.

דהיינו רבי שמעון.

שזכותו גדולה כמו שלושים צדיקים.

סעיף:ג') הלך המלאך ההוא. לפני הקב"ה ואמר לו,

רבון העולם גלוי לפניך מה שאמר לי בן יוחאי,

אמר לו הקב"ה לך החרב העולם,

ואל תבט על בן יוחאי.

סעיף:ד')   כשבא, ראה רבי שמעון את המלאך.

אמר לו רבי שמעון למלאך.

אם לא תלך להקב"ה בשליחותי.

 אגזור עליך שלא תכנס לשמים.

ותחיה במקום עזה ועזאל.

שהפיל אותם  ה' משמים לארץ.

כשתבוא לפני הקב"ה. תאמר לו,

 ואם אין שלושים צדיקים בעולם, יהיו עשרים.

כי כך כתוב: לא אעשה בעבור העשרים.

ואם אין עשרים.

 יהיו עשרה.

אחר כך כתוב:לא אשחית בעבור העשרה.

ואם אין עשרה,

יהיו שנים. שהם אני ובני.

כי כך כתוב: על פי שנים עדים יקום דבר.

ואין דבר אלא העולם.

שכתוב: בדבר ה' שמים נעשו.

ואם אין שנים. הרי יש אחד, אני הוא.

שכתוב: וצדיק יסוד עולם.

בה בשעה יצא קול משמים ואמר.

אשרי חלקך רבי שמעון.

שהקב"ה גוזר למעלה ואתה מבטל. למטה.

עליך כתוב רצון יראיו יעשה.

……………….

פתח רבי' אבא ואמר. מתהילים כ"ד

מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו.

בוא וראה כל בני העולם אינם רואים על מה הם

נמצאים בעולם. כלומר  שאינם מסתכלים לדעת לאיזה

מטרה הם חיים בעולם. 

והימים  הולכים מבלי לשוב.

וכל אלו הימים שבני אדם חיים בהם בעולם הזה,

עולים ועומדים לפני הקב"ה. כי כולם נבראו.

כי כתוב ימים יוצרו,

וכשמגיעים הימים  להסתלק מעולם הזה

כולם קרבים לפני מלך העליון.  וזהו שכתוב

ויקרבו ימי דוד למות.

ויקרבו ימי ישראל למות.

כשהאדם הוא בעולם הזה אינו משגיח ואינו

 מסתכל למה הוא חי.  אלא כל יום ויום חשוב אצלו

כאילו הוא הולך בריקנות,

והנה כאשר הנשמה יוצאת מהעולם הזה

אינה יודעת לאיזה דרך מעלים אותה.

כי הדרך לעלות אותה למעלה למקום שהארות נשמות העליונים מאירות. שהוא גן העדן.

לא ניתן לכל הנשמות.

כי כמו שהוא ממשיך על עצמו בעולם הזה.

כן נמשכת הנשמה ללכת לאחר שיצאה הימנו.

אם האדם נמשך אחר הקב"ה והשתוקקותו אחריו בעולם הזה. לאחר כך.

כשנפטר מעולם הזה הוא נמשך גם כן אחר הקב"ה

ונותנים לו דרך לעלות למעלה.

לה מקום  שהנשמות מרירות. דהיינו אחר אותה המשיכה שרצונו נמשך אחריה בכל יום בעולם הזה.

סעיף פ'  רבי אבא  אמר יום אחד פגשתי עיר אחת

 מאותן שהיו מבני קדם. 

ואמרו לי מאותה חכמה שהיו יודעים מימי קדם.

ומצאו ספרי החכמה שלהם והגישו לי ספר אחד.

 והיה כתוב בו.

כי כעין מה שהרצון של האדם מכוון בו בעולם הזה. כך ממשיך עליו רוח מלמעלה. 

כעין אותו הרצון שנתדבק בו.

אם רצונו כוון בדבר עליון קדוש. 

הוא ממשיך עחיו אותו הדבר מלמעלה למטה אליו.

פרשת וירא … שער הכוונות  האר"י

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה וגו':

הנה דבר זה מתמיה, כי איך נתייראה להודות שצחקה,

ולא נתייראה מלהכחיש דבריו יתברך,

ולשקר לומר לא צחקתי כי יראה,

 ואדרבא זה עוון יותר גדול. והעניין הוא,

כי הנה הקב"ה שנה דברי שרה,

 מפני שלום בין איש לאשתו,

כי הרי היא אמרה ואדוני זקן,

והקב"ה אמר שאמרה ואני זקנתי.

והנה שרה כחשה להשי"ת דרך סתם,

 ולא פירשה עניין ההכחשה על מה הייתה.

ואף גם ההכחשה זו, הייתה בקרבה,

 ר"ל בינה לבין עצמה בחשאי.

ואמנם ההכחשה זו ודאי, שכוונתה הייתה על האמת,

כי בודאי לא הייתה מכחשת שלא צחקה,

שהרי ודאי צחקה. אבל הייתה מכחשת מ"ש

 הקב"ה בשמה, שאמרה ואני זקנתי, ולא היה כך,

כי הרי היא ראתה בעצמה שפירסה נדה,

וחזרה לימי נעוריה,

 ולא אמרה אלא ואדוני זקן.

אבל לא הוציאה מפיה מה עניין הכחשתה

אם הוא להכחיש שלא אמרה אלא ואדוני זקן,

או להכחיש שלא צחקה כלל,

ולכן כחשה דרך סתם, כדי שיבין אברהם,

שהכחשתה הייתה לומר כי לא צחקה כלל.

וזהו כאלו הייתה אומרת לא צחקתי. וזש"ה, לאמר

לא צחקתי, ולא נאמר ותאמר לא צחקתי.

וביאר הכתוב טעם הסתרת הכחשתה על מה היה,

ואמר, כי יראה מבעלה, לפרש הכחשתה ולומר,

כי היא אמרה ואדוני זקן, כי יקפיד בעלה על זה,

ולכן כיחשה דרך סתם, כדי שיבין אברהם,

שהכחשתה אינה אלא על שלא צחקה כלל.

 אבל מה שבלבבה לא היה,  אלא על

 מה ששינה הקב"ה ואמר בשמה ואני זקנתי:

והנה דרך בשר ודם, המשנה דברי אשת חבירו,

להטיל שלום בינה לבעלה,

אם האשה תכחישהו בדבריו,

ישיב הוא ויאמר האמת כדבריך.

כי כוונתי הייתה לשנות מפני השלום,

וכיון שאתה מכחישני, אף אני אגלה חרפתיך

בפני בעליך, ואודה האמת.

אבל השי"ת לא גמל עמה רע על הכחשתה,

 ולא רצה לפרש כוונתה, ומה שאמרה תחלה ואדוני זקן.

אבל עכ"ז הכחישה דרך סתם, ואמר,

ויאמר לא כי צחקת,

כאלו יבין אברהם שלא הכחישה שרה

 רק בחי' הצחוק בלבד,

וכל זה מכלל ענותנותו ית"ש:
"""""""""" 
////////// 

ותאמר הבכירה אל הצעירה: עניין בנות לוט

, כבר נתבאר למעלה בעניין לוט,

כי הוא הקליפה היונקת מאחוריים דזעיר.

וכשנפרד לוט מעל אברהם,

הוציא עמו שתי נשמות קדושות,

שנתערבו בחטאו של אדם הראשון.

והנה הם, רות המואביה, ונעמה העמונית.

והנה נעמה היא מן בינה, הנקראת נועם ה' כנודע.

ויש בה אותיות, נועם ה'. ולהיותה מן בינה,

אין אחיזה גדולה אל הקליפה בה,

ולא היו כלולות בה כ"כ נשמות.

אבל רות, היא מן מלכות, עלמא דאתגלייא,

ולכן נאחזו בה הקליפות במאד מאד

וכל הנשמות הקדושות של מלכות בית דוד,

 עד המשיח, כלם היו כלולות בה כנודע,

וכולם נתערבו בקליפות, ולא נתבררו משם,

עד שנתגיירה רות, ובה היו כלולות כלם.

 ולכן רות היא בגימטריא מלוי של שם אדנ"י,

שהוא במלכות, והיא בגימטריא תרע"א.

 וכשתסיר אותיותיו הפשוטות שהם ס"ה,=אדנ"י

נשארו אותיות המלוי בגימטריא רות,

והנה ב' בנות לוט, הם רות ונעמה:

ותלד הבכירה בן ותקרא את שמו מואב וגו':

סוד עמון ומואב מה עניינם.

וכבר ביארו קצת עניינם, בס"ה במדרש הנעלם וע"ש. והענין הוא,

דע, כי עמון ומואב הם ב' קליפות, נאחזות ויונקות

בשתי ההי"ן של שם ההוי"ה.

 ועמון הוא יונק מן ה' ראשונה, בינה.

 ומואב מן ה' אחרונה, מלכות, כנזכר בספר הזהר.

והנה כפי זה יקשה, איך נולד מואב בראשונה,

 ואחריו עמון שלא כסדר ב' הההי"ן הנזכר.

והענין הוא, דע, כי עמון הם אותיות נועם,

שהיא ה' ראשונה, בינה, בסוד (תהלים צ' י"ז)

 ויהי נועם ה' אלהינו עלינו

דעלמא דאתי איקרי נועם, שהוא שם אהי"ה במלוי יודין,

שהוא קס"א, ונעם חסר וא"ו ע"ה בגימטריא קס"א.

ונודע, כי שם זה הוא בבינה, גם נועם מלא וא"ו, בגימטריאקס"ו, שהוא האחוריים של ההוי"ה דמלוי ס"ג,

 שהיא בבינה, העולה בגי' קס"ו, כנודע אצלינו.

 והקליפה הנאחזת בה, מתהפכת מנועם לעמון:

האמנם דע, כי קליפה זו הנקראת עמון,

איננה נאחזת ממש באימא עילאה, הנקראת בינה

כי שם אין אחיזה אל הקליפות.

האמנם היא נאחזה במלכות של התבונה,

 המתלבשת בז"א, אשר ממנה נעשת לאה אשתו, הנקראתקשר של תפילין. וכבר הודענוך,

כי לאה זו נקראת בשם בינה, בכל ספר הזוהר,

יען כי ממלכות דתבונה היא נעשית,

והיא אשר אנו קורים עתה נועם, וה' עילאה,

אשר בה נאחזת הקליפה הנקראת עמון:

ומן רחל אשת זעיר הנקראת ה' תתאה,

 יצתה הקליפה הנקראת מואב.

ולפי שלאה היא אחוריים של בינה,

שהיא שם הוי"ה דס"ג, לכן נקראת לאה זו נועם

מלא וא"ו, העולה בגימטריא קס"ו,

שהם אחוריים דהוי"ה דס"ג, ולכן הקליפה הנאחזת בה,

גם היא נקראת עמון מלא וא"ו הפך נועם.

 וכבר הודענוך כי כל קליפה וקליפה,

לוקחת ניצוצות קדושה ומערבתן עמה.

והנה ניצוץ קדושה שלקחה הקליפה הזאת,

 הנקראת עמון, היא בחי' נעמה העמונית,

אשר הייתה ניצוץ קדושה, ונשאת לשלמה ע"ה,

כי היא בגימטריא עם הכולל כמו נועם.

וניצוץ הקדושה שנתערבה בקליפה הנקראת מואב,

היא רות המואביה, לפי ששם אדנ"י הוא במלכות

 ה"א התאה, וכאשר תמלאהו בגימטריא תרע"א.

ואם תסיר ממנו אותיות הפשוטות, שהם בגימטריא ס"ה,ישאר בגימטריא רות:

ועתה נבאר תירוץ אל הקושיא שהקשינו למעלה, כי מאחר שכפי האמת הבכירה היא ה"א עילאה, והצעירה היא ה"א תתאה, איך הבכירה ילדה מואב, והצעירה גם היא ילדה עמון. והענין הוא,

כי עמון יש לו ב' בחינות,

כי בבחינה הראשונה, עמון קדם,

 והוא הבכור קודם מואב,

 לפי שהוא בסוד ה"א עילאה,

 ואחריו יצא מואב, בסוד ה' תתאה שניה.

אמנם אח"כ נתבטל עמון הא', ואח"כ חזר ונתגלה פעם שנית. ובערך הפעם הזאת השנית, נמצא כי מואב הוא מן הבכירה, ועמון מן הצעירה. אבל בפעם הראשונה, ודאי הוא כי עמון יצא ראשונה:

ובזה יתבאר טעם נכון, למה בן הבכירה נקרא מואב,

ולא נקרא בן אבי, ע"ד בן הצעירה שנקרא בן עמי,

ולא נקרא עמון. ויובן עם מה שנתבאר והוא,

כי כאשר יצא בתחלה, נקרא עמון וכאשר נתבטל,

וחזר ונתגלה בפעם השנית, נקרא בן עמי,

פירוש בן עמון הראשון,

כי זה השני מכח עמון הראשון נמשך, ולבנו יחשב,

 ובערך זה אמו תקרא צעירה,

יען כי ילדתו אחר שנולד מאב, ואולי כי זהו טעם רבוי מלת גם,

באומרו והצעירה גם היא, להורות כי נולד ב"פ, משא"כ במואב, כי לא נתבטל, והוא הוא מאב הראשון, ולכן נקרא מואב,

ולא בן אבי:

וצריך שנרחיב עוד בביאור עניין זה, ואגב זה יתבאר עוד טעם, למה זה נקרא על שם האב מואב, ולא כן עמון שלא נתייחס אל אביו. כבר הודעתיך,

המשך ביאור הסודות  בשיעורים המוקלטים של

רבי דוד קורן  קורס גלגולי נשמות פרקים ג'-ד'.