כי משה, להיותו מרכבה לז"א, בעלה דמטרוניתא,

 היה בכוחו להמשיך אל הנוקבא,

גם את הקימה של מין הא', הארת השמאל בלי ימין.

 

ואעפ"י שמפריד אותה אז מבעלה, אין בכך כלום,

כי אחר שמגלה הארתה והאויבים נכנעים,

 הוא מחזיר אותה תכף אצלו, ומשפיע לה חסדים

 ונשלמת מחכמה וחסדים יחדיו.

 

לכן תחילה אמר, קוּמה ה' ויפוצו אויביך,

שהמשיך לה הארת החכמה משמאל בלי ימין,

כדי להפיץ האויבים.

ותכף, שובה ה', החזירה לזיווג, רבבות אלפי ישראל. והשיגה עתה חסדים וחכמה,

 

 כי רבבות הם חסדים, ואלפי חכמה.

 

כי להיותו מרכבה לז"א בעלה, יכול לצוות עליה כרצונו,

ואפילו להפרידו ממנה כרגע.

וע"כ היה מצווה אותה להכניע השונאים,

שזה הקימה דמין הא', אעפ"י שנפרדה ממנו.

 כי תכף היה מחזיר אותה לזיווג,

שאמר, שובה ה' רבבות אלפי ישראל.

 

אבל דוד הזמין והמשיך הקימה דמין הב'

 אל הנוקבא, בשביל המנוחה,

 כדי להגדיל את החסדים בג"ר, שלמות הסופי.

 

נמצא שהמשיך הקימה אל הנוקבא, רק כדי להגדיל החסדים שבז"א, כאיש המזמין לביתו את אדונו,

 

שאע"פ שהזמין הקימה אל הנוקבא,

לא היה זה אלא בשביל אדונו, ז"א.

שהזמין את המלך והגבירה עימו,

 

כלומר, שהגבירה, הנוקבא, שקיבלה את הקימה,

תתכלל בזיווג עם המלך, החסדים,

שע"י התכללות הזה ישיגו החסדים של ז"א

את הג"ר שלהם במנוחה.

 

כמ"ש קוּמה ה' למנוחתך, שהזמין את הקימה בשביל המנוחה, להגדיל את החסדים בג"ר.

 אתה וארון עוּזֶךָ, שהיא הנוקבא,

 בשביל שלא להפריד ביניהם. כדי שהזיווג המרומז בהכתוב, אתה, ז"א, וארון עוזך, הנוקבא, לא יפסוק.

 

 כי אם היה ממשיך הקימה דמין הא',

 היה נעשה פירוד בין זו"ן, כמו אצל משה.

 

ודוד, להיותו רק מרכבה אל הנוקבא,

 לא היה רוצה לגרום את זה אפילו לרגע.

:::::::::::::::::

 

לו) כהניך ילבשו צֶדק וחסידיך ירננו.

...

מכאן למדנו, שמי שמזמין את המלך, ישנה את מעשיו,

כדי לגרום שמחה אל המלך,

אם דרכו של המלך הוא, שמשמחים אותו

 בדחנים מפשוטי עם,

יסדר לפניו בדחנים מכובדים ושׂרים גדולים,

 ואם לא יעשה כן, לא השלים שמחת המלך.

 

לז) בוא וראה: דוד הזמין את המלך והגבירה למנוחה.

כשאמר, קוּמה ה' למנוחתך,

שִינה את הבדחנים של המלך, שיהיו שׂרים מכובדים,

 

כמ"ש, כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו.

 

ואמר, וחסידיך ירננו.

לוייך ירננו, היה צריך לומר,

כי הלויים הם הבדחנים של המלך.

 

ועתה, שדוד הזמין את המלך למנוחה, עשה, שהכהנים והחסידים יהיו הבדחנים של המלך, ולא הלויים.

....................

... פירוש בעל הסולם רבי אשלג ...

כי שמחת המלך, ז"א, באה מהמשכת המוחין של הארת החכמה שבקו שמאל, שהוא, יין המשמח אלקים ואנשים.

 

ולפיכך הלויים, להיותם מקו שמאל, ממשיכים הארה זו,

ונחשבים למשמחים את המלך.

 

 וזהו שמקשה: והיה צריך לומר, לוייך ירננו,

כי הם הממשיכים מוחין של רינה ושמחה, להיותם בחינת שמאל. ולמה אומר כתוב, וחסידיך ירננו, שהם מבחינת  הימין,

 הממשיכים חסדים בלבד?

כי על כן הם נקראים חסדים,

 

וזה שנאמר: דוד הזמין את המלך והגבירה למנוחה,

שאמר, קומה ה' למנוחתך,

 שפירושו: שהזמין את הקימה של מין הא',

שהוא המשכת הארת החכמה שבשמאל, להגדלת ג"ר של חסדים, המביא אותם אל המנוחה, לשלמותם הסופי.

 

 נמצא, בזה ששינה את בדחני המלך ובעלי הימין,

הממשיכים תמיד חסדים, שהם הכהנים והחסידים,

 

 נעשו עתה מרכבה להארת החכמה שבשמאל, הנקרא יין המשמח אלקים ואנשים,

ונעשו הם הבדחנים של המלך ולא הלויים.

שעשה, שהכהנים והחסידים יהיו הבדחנים של המלך,

 וע"כ אמר, וחסידיך ירננו, ולא, ולוייך ירננו.

 

לח) אמר הקב"ה לדוד: איני רוצה להטריח את הכהנים

והחסידים, שימשיכו את הארת השמאל,

כי הם, בסוד הכתוב: , כי חפץ חסד הוא.

 

אמר לו דוד, ריבוני, כאשר אתה בהיכלך,

 אתה עושה כרצונך, דהיינו כמשה, שהוא סוד  ז"א,

 שאמר, קומה ה' ויפוצו אויביך, שזו הארת השמאל,

 

כשהוא בפני עצמו, שאז רק הלויים הם בדחני המלך,

ולא הכהנים והחסידים. עתה שהזמנתי אותך,

הרי הדבר תלוי ברצוני,

 

שהוא, להקריב אליך את אלו החשובים יותר,

הכהנים והחסידים, שיהיו לבדחנים לפניך,

אע"פ שאין דרכם בזה, כי הם, כי חפץ חסד הוא.

 

לט) מכאן למדנו, שמי שהוא בביתו,

יוכל לסדר דרכיו ומעשיו כרצונו,

 ואם מזמינים אותו, יעשה רצונו של מארחו,

כמו שמסדר לפניו.

שהרי דוד החליף הלויים, ונתן הכהנים במקומם,

והקב"ה קיים הדבר כרצונו.

 

מ) אמר דוד, בעבור דוד עבדך אל תָּשֵׁב פני משיחך.

 

הסדר, שסידרתי, לא ישוב עוד לאחור. לא יתבטל.

אמר לו הקב"ה, חייךָ, אפילו בכלים שלי לא אשתמש,

אלא בכלים שלך.

ולא זז משם הקב"ה, עד שנתן לו פזרונות ומתנות,

 

שכתוב, נשבע ה' לדוד אמת לא יָשוב ממנה,

 

 מפרי בטנך אָשִׁית לכיסא לָךְ.

.......................

 

מאמר: ויצא יעקב מבאר שבע.

......................

מא) פתח בן אחד, של אותו האיש ואמר.

וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע וילך חָרָנָה.

 

ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו.

 

כי יעקב יצא מבאר שבע ועזב את אביו ואימו,

וילך חרנה לישא אישה.

 

 כשיצאו ישראל מבית המקדש ונגלו בין העמים,

 כמ"ש, וַיֵצֵא מן בת ציון כל הדרה,

וכתוב, גָלְתָה יהודה מעוני.

 

מב) פתח בן האחר הצעיר, ואמר,

, ויפגע במקום ויָלֶן שָם. שואל, מהוא ויפגע במקום,

 

ואומר: זה דומה למלך ההולך לבית הגבירה,

שצריך לפייסה ולשמחה בדברים,

כדי שלא תהיה נחשבת אצלו כדבר הפקר.

 

 ואפילו אם יש לו מיטת זהב,

וכסתות רקומות מעשה רוקם, ללון בהן,

והיא עורכת לו מיטתו מאבנים, על הארץ,

ובחדר של תבן, יעזוב את שלו וילון בהם,

כדי לעשות לה נ"ר, וכדי שיהיו רצונם אחד, בלי כפייה.

 

 כיוון שהלך אצלה יעקב,

כתוב, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא, הנוקבא, כדי לעשות לה נ"ר,

שאפילו אבני בית חביבים לו ללון בהם.

................

מג) בכה רבי יצחק, ושמח, אמר מרגליות אלו

תחת ידיכם ולא אלך אחריכם,

 

אמרו לו, אתה תלך לדרכך.

ואנחנו נכנס אל העיר, לשמחת נשואים של בני,

 

אמר רבי יצחק, עתה יש לי ללכת לדרכי,

ראה שאין רצונם שילך עוד עמהם,

הלך לו, וסדר הדברים לפני רבי שמעון,

 

אמר רבי שמעון, ודאי יפה אמרו,

והכל מה שנאמר ביעקב, נאמר בהקב"ה, כמו שאמרו,

 

אמר רבי שמעון, דברים אלו מבני בניו של

רבי צדוק החלש הם,  מהו הטעם שנקרא חלש?

 

משום שארבעים שנה צם על ירושלים שלא תחרב בימיו,

 

והיה מפרש על כל מלה ומלה שבתורה סודות עליונים,

ונתן בהם דרך לבני העולם, להתנהג על פיהם,

 

מד) אמר רבי יצחק: לא עברו ימים מועטים,

עד שפגשתי באותו האיש, ובנו הקטן היה עמו,

 

אמרתי לו, איפה הוא בנך האחר?

אמר לי, עשיתי לו נשואים, ונשאר אצל אשתו,

 

כיון שהקיר אותי, אמר לי, חייך,

כי על כן לא הזמנתי אותך לשמחת נשואים של בני,

משום שלוש דברים,

 

א'. שלא ידעתי אותך ולא הכרתי אותך,

ומזמנים את האדם לפי כבודו,

ואולי אתה אדם גדול ואחלל כבודך,

 

ב'. אולי אתה נחפז לדרכך ולא רציתי להכביד עליך,

ג'. שלא תבוש מפני אנשי החבורה,

כי דרכינו, שכל האוכלים על שלחן חתן וכלה,

נותנים להם כולם פזרנות ומתנות,

 

ואמרתי לו, הקב"ה ידון אותך לטוב,

אמרתי לו מה שמך, אמר לי צדוק זוטא.

 

באותו שעה למדתי ממנו י"ג סודות עליונים בתורה,

ומן בנו למדתי ג' סודות,

אחד בנבואה. אחד בחלום,

כלומר שלמד ממנו ג' סודות בההפרש שבין נבואה וחלום,

.......................