סודות הנשמה ותיקון האדם והעולם,
פרשת
לך
לך זהר
עורך
ומגיש: רבי דוד קורן. קרן אור ללימודי
הקבלה
.............:::::::תרומת רחל מלמן,::::::::............
מאמר: ואֶעֱשְׂךָ לגוי גדול
לב) ואֶעֱשְׂךָ לגוי גדול, הוא בזכות הכתוב לך לך.
בזכות שהעלה מ"ן וגרם זיווג עליון על המסך של חיריק,
שהוציא קומת החסדים,
שע"י זה נשלמו המוחין העליונים.
בשביל זה זיכה הקב"ה גם אותו באלו המוחין הגדולים,
ההבטחה, ואעשך לגוי גדול.
וַאֲבָרֶכְךָ, הוא בזכות שכתוב, מארצך.
ע"י שפירש את עצמו מקו ימין הבלתי
כלול בשמאל,
זכה להארת הימין הנכלל עם הארת השמאל,
שהארתו מרומזת בכתוב, ואברכך.
וַאֲגַדְלָה שמך, בזכות שכתוב, וממולדתך.
בזכות שפירש את עצמו מהארת
השמאל הבלתי כלול בימין,
זכה להבטחה המרומזת בכתוב, ואגדלה שמך,
הארת השמאל הכלולה בחסדים שבימין.
וֶהְיֵה ברכה, בזכות שכתוב, ומבית אביך.
בזכות שפירש את עצמו מקליפת
חרן, השולטת בחרן,
בית אביך, זכה להבטחה, והיה ברכה,
שהוא הארת קו האמצעי.
לג) רבי שמעון חולק ואומר,
ואֶעֱשְׂךָ לגוי גדול, הארת צד ימין.
וַאֲבָרֶכְךָ, הארת צד שמאל.
וַאֲגַדְלָה שמך, הארת קו האמצעי.
וֶהְיֵה ברכה, מצד ארץ ישראל, הנוקבא.
יש כאן כיסא של ארבע רגליים,
ג' קווים, חג"ת, שהם ג' רגליים,
והנוקבא, רגל רביעית,
שהם ארבע רגליים של כיסא העליון, בינה.
מכאן
ואילך הברכות הם לאחרים,
הניזונים מכאן, שיתברכו אחרים בשבילו,
שכתוב וַאֲבָרְכָה מברכֶיךָ ומקלֶלְךָ אָאוֹר.
מאמר: ויִמָנַע
מרשעים
אורם
.............:::::::::::::............
לד) רבי אלעזר היה יושב לפני רבי
שמעון אביו,
והיה עמו
רבי יהודה, ורבי יצחק, ורבי חזקיה,
אמר רבי
אלעזר לרבי שמעון אביו, מה זה שכתוב,
לך לך מארצך וממולדתך,
כיוון שכולם יצאו מאור כשדים ללכת אל ארץ כנען,
למה לא
נאמר לו שכולם ילכו?
לה) כי הגם שתרח היה עובד עבודה זרה,
אבל כיוון
שנתעורר בהתעוררות יפה לצאת עם אברהם,
והקב"ה חפץ בתשובת הרשעים, והוא התחיל לצאת.
למה לא
כתוב, לכו לכם?
למה רק לאברהם לבדו נאמר, לך לך?
לו) אמר לו רבי שמעון, אם תחשוב שתרח יצא מאור כשדים,
היה זה כדי לעשות
תשובה, אינו כן,
אלא רק להינצל יצא, כי כל אנשי ארצו היו רוצים להורגו.
כי אחר
שראו שאברהם ניצל מכבשן האש,
היו אומרים
לתרח,
אתה הוא שהיית מטעה אותנו בפסילים הללו,
והיו רוצים להורגו.
ומשום הפחד מפניהם, יצא תרח.
ולפיכך,
כיוון שהגיע לחרן, לא יצא עוד משם,
כי כתוב, וילך אברם, וילך איתו לוט.
ואילו תרח לא נזכר בכתוב.
לז) אלא כתוב, ויִמָנַע מרשעים אורם וזרוע רמה תישבר.
וימנע מרשעים אורם, זה נמרוד ובני דורו, שיצא אברהם מהם,
שהוא היה אורם. וזרוע רמה תישבר, זהו נמרוד.
לח) פירוש אחר. ויִמָנַע מרשעים אורם , זהו תרח ובני ביתו.
אורם, זהו אברהם. כי האור לא כתוב
אלא אורם,
שהיה עימהם, אברהם שהיה עימהם, ויצא מהם.
זרוע
רמה תישבר, זהו נמרוד,
שהיה מטעה אחריו כל בני העולם.
ומשום זה כתוב, לך לך, כדי להאיר לך,
ולכל אלו שיצאו ממך, מכאן
ואילך.
לט) לאחר שאברהם יצא, לא ראו יותר אור.
שכתוב, בהיר הוא בשחקים, סובב על אברהם,
שרצה הקב"ה להדביק את
אברהם באור העליון, שיאיר שם.
מ) סובב על תרח ובני עירו: ורוח עברה ותְטַהֲרֵם,
כי אח"כ חזרו בתשובה, תרח וכל בני עירו.
שכתוב, ואת הנפש אשר עשו בחרן,
הרי שבני
עירו עשו תשובה. תרח עשה תשובה,
כמ"ש,
ואתה תבוא אל אבותיך בשלום.
ואם תרח לא
היה עושה תשובה,
לא היה
אומר הקב"ה לאברהם, שיבוא אל אבותיו בשלום.
המשך המאמר:
ואֶעֱשְׂךָ לגוי גדול
...........:::::::::::::........... מא) יש שבע ברכות.
ואֶעֱשְׂךָ
לגוי גדול, אחת.
ואֲבָרֶכְךָ,
שתיים.
וַאֲגַדְלָה
שמך, שלוש.
וֶהְיֵה ברכה,
ארבע.
וַאֲבָרְכָה
מברכֶיךָ, חמש.
ומקלֶלְךָ
אָאוֹר,שש.
ונברכו בך, כל משפחות
האדמה, שבע.
ואחר שנתברך בשבע ברכות הללו, כתוב,
וילך אברם כאשר דיבר אליו
ה',
שהלך לרדת לעוה"ז כמו
שנצטווה.
כי אברהם
הוא הנשמה.
ואחר
שהנשמה נתברכה בשבע ברכות,
יורדת
לעוה"ז להתלבש בגוף.
מב) מיד, וילך איתו לוט. זהו הנחש שנתקלל והעולם נתקלל בסיבתו. ע"כ
מכנה הכתוב לנחש בשם לוט, כי לוט, קללה בלשון ארמית. והוא שנתקלל והביא קללה לעולם.
והוא מתלווה אל הנשמה בעוה"ז.
שהנחש עומד לַפתַח לשטות הגוף,
כמ"ש,
לַפתַח
חטאת רובץ.
וע"כ לא תפעל הנשמה העבודה שנצטווית,
עד שיעברו
עליה י"ג שנים בעלם והזה.
כי מי"ב שנים ומעלה, הנשמה מתעוררת לעבוד
העבודה שנצטווית.
כמ"ש, ואברם בן חמש שנים
ושבעים שנה בצאתו מחרן.
שבעים
במספר קטן הוא שבע. שבע וחמש הם י"ב שנה.
ואז יוצאת הנשמה מחרן, מקליפות,
ומתעוררת ללכת בעבודת השם.
מג) ואחר י"ב שנה, תראה הנשמה בעוה"ז,
שהיא באה מחמש שנים, שהם חמש מאות פרסאות של
עה"ח,
שאז ניכרת
שהיא תולדה של ז"א, הנקרא עץ החיים,
ומהלכו
ת"ק (500) פרסאות. ושבעים שנה זהו אותו אילן ממש,
השביעי
במדרגות, הנוקבא,
ספירה שביעית
מז"ס חג"ת נהי"מ.
ואז ניכרת הנשמה, שהיא
תולדה של ז"א ונוקבא.
מד) אז יוצאת הנשמה מאותה הזוהמה של הנחש,
ונכנסת בעבודה הקדושה. וכמ"ש, בצאתו מחרן,
מאותו חרון אף ומתוקפו
של השטן,
שעד עתה
היה משטה את הגוף
והיה שולט עליו.
מה) באילן שולט העורלה שלוש שנים, שהם נקראים שנות עורלה.
ובבן אדם, שלוש עשרה שנה נקראים בו
שנות
עורלה.
כיוון שאלו
השנים עוברות על הגוף,
והנשמה מתעוררת לעבוד עבודה
הקדושה,
היא פוקדת את הגוף,
ומעוררת בו רצון טוב,
להכניע את הנחש הזה. ואז לא יוכל הנחש לשלוט עליו,
כמו שהיה
מקודם לכן.
מו) וייקח
אברם את שריי אשתו ואת לוט בן אחיו.
שריי אשתו זה הגוף, שהוא כלפי הנשמה,
כערך הנקבה
כלפי הזכר.
לוט בן
אחיו זהו הנחש, שאינו סר כל כך מהגוף
גם לאחר י"ג שנה,
משום שגם
דבקות הגוף לא תסור כל כך ממנו.
אבל התעוררותה של הנשמה מכה אותו תמיד,
ומתרה בו
ומוכיח אותו, ומכניעו בעל כורחו, ואינו יכול למשול.
מז) ואת
כל רכושם אשר רכשו. אלו הם מעשים הטובים,
שאדם עושה בעוה"ז בכוח התעוררות הנשמה.
ואת
הנפש אשר עשו בחרן. אותה הנפש,
שהייתה
בתחילה בדבקות ובהתחברות של העורלה עם הגוף,
ואח"כ
תיקנה אותה הנשמה. נפש המתאווה,
שיש לה
קירבה חזקה אל תאוות
הגוף והקליפות.
מי"ג שנה ולמעלה, שהנשמה מתעוררת לתקן
את הגוף,
שניהם, הנשמה עם הגוף, מתקנים אותה הנפש,
שנשתתפה בתוקף הדינים של הנחש ובתאוותו הרעה.
כמ"ש,
ואת הנפש אשר
עשו בחרן. עשו,
לשון רבים,
משום שסובב
על הנשמה ועל הגוף, ששניהם מתקנים את הנפש.
הנשמה, ע"י התעוררותה שמעוררת את הגוף,
והגוף, ע"י מעשיו
הטובים.
מח) ועם כל זה מתקיפה הנשמה על אותו הנחש,
לשבור אותו
בתוקף השעבוד של תשובה.
כמ"ש,
ויעבור אברם עד מקום שכם.
שכם מקום משכנה של השכינה.
משום שכבר
נשבר לגמרי תוקפו של הנחש ע"י הנשמה.
........................
מאמר: וילך אברם כאשר דיבר אליו.
.........:::::::::::..........
מט) אמר רבי אלעזר בוא וראה: לא
כתוב ויצא אברם,
כאשר דיבר אליו ה', אלא, וילך,
כמ"ש, לך לך.
משום
שהיציאה כבר עשו מקודם לכן.
שכתוב,
ויצאו איתם מאור
כשדים ללכת ארצה
כנען.
וע"כ, כתוב עתה, וילך. ולא כתוב ויצא.
נ) כאשר דיבר אליו ה', היינו. כפי
שהבטיח לו בכל ההבטחות.
וילך איתו
לוט, שנתחבר עימו, כדי ללמוד ממעשיו.
ועם כל זה
לא למד כל כך.
אמר רבי
אלעזר, אשריהם הצדיקים הלומדים דרכיו של הקב"ה, כדי ללכת בהם, ולְירְאָה
מאותו יום הדין, שעתיד האדם לתת
דין וחשבון
לפני הקב"ה.
נא) פתח ואמר: ביד כל אדם
יחתום ,
ביום שנשלמו ימיו של האדם
לצאת מהעולם,
שהגוף נשבר והנפש צריכה לפרוש ממנו,
ניתן רשות לאדם לראות מה שלא היה יכול לראות
בעת ששלט
הגוף, ומשיג דבר על בוריו.
נב) ואז עומדים עליו שלושה שליחים, וחושבים ימיו וחטאיו,
וכל מה
שעשה בעוה"ז.
והוא מודה על הכל בפיו.
ואח"כ
חותם על הדין וחשבון בידו.
כמ"ש,
ביד כל אדם יחתום.
נג) ובידו
כולם חתומים, כל מעשיו וחטאיו, לדון אותו בעוה"ז,
על ראשונים
ועל אחרונים,
על חדשים
ועל ישנים,
אף אחד מהם אינו נשכח.
כמ"ש,
לדעת כל אנשי מעשהו. וכמו שכל אלו המעשים
שעשה
בעוה"ז היה בגוף ורוח יחד,
כן הוא
נותן חשבון עליהם כשהוא בגוף ורוח יחד,
מטרם שנפטר מהעולם.
נד) כמו שהרשעים הם קשי עורף בעוה"ז,
כן אפילו
בשעה שעומדים לצאת מעוה"ז, מקשים עורף.
משום זה, אשרי הוא האדם, הלומד בעוה"ז דרכיו של הקב"ה,
כדי ללכת בהם. והרשע, אע"פ שמסתכל באלו הצדיקים,
הוא מקשה עורפו, ואינו רוצה ללמוד מהם.
נה) ומשום
זה יש לו לצדיק לאחוז בו.
ואע"פ
שהרשע
מקשה עורפו, לא יעזוב
אותו.
ויש לו להחזיק אותו בידו ולא ירפה ממנו,
כי אם ירפה ממנו, ילך ויחריב העולם.
נו) כמו אלישע, שדחה לגֵחַזִי, כן באברהם,
כל זמן
שהיה לוט עימו, לא נתחבר עם הרשעים.
כיוון שנפרד ממנו,
כתוב, ולוט ישב בערי הכיכר וַיֶאֱהַל עד סדום,
ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד. הרי שנתחבר עם הרשעים.
מאמר: וייקח אברם את שרי
.....::::::::::::::::::.....
נח) וייקח אברם את שריי אשתו, שואל מהו וייקח שאומר הכתוב,
ואומר, אלא
שהמשיכה בדברים טובים.
כי אין
רשות לאדם להוציא אשתו ללכת לארץ אחר בלי רצונה.
וכן כתוב, קח את אהרון, קח את הלויים. משום זה,
וייקח אברם, המשיכה בדברים, והודיע אותה,
כמה רעים הם דרכי בני הדור.
וע"כ כתוב, וייקח אברם
את שרי אשתו.
נט) ואת לוט בן אחיו. שואל: מה ראה אברהם, להדביק את לוט אליו? משום שצפה ברוח הקודש, שדוד עתיד לצאת ממנו.
ואת הנפש אשר עשו בחרן, אלו הם גרים וגיורות,
שתיקנו את הנפשות שלהם.
אברהם היה מגייר את האנשים,
ושרה הייתה מגיירת את הנשים.
וע"כ
מעלה עליהם הכתוב, כאילו עשו אותם.
ס) אמר רבי אבא: אם כן. הרבה אנשים היו אלו הגרים,
איך אפשר
לומר, שכולם הלכו עימו.
אמר רבי אלעזר כן, ומשום זה כל האנשים שהלכו עימו,
נקראו, עַם אלקי אברהם,
והיה עובר בארץ ולא היה מתיירא. כמ"ש, ויעבור אברם בארץ.
סא) אמר לו רבי אבא, אם היה כתוב, והנפש אשר עשו בחרן,
היתי אומר
כן, שמפאת הריבוי שלהם,
לא היה מתיירא לעבור בארץ. אלא, ואת הנפש, כתוב.
המילה, את, באה לרבות זכותן של כל אלו הנפשות
שהיו הולכות עימו.
וע"כ
עבר אברהם בארץ בלי פחד.
כי כל המזכה את האחר ,
אותה הזכות עומדת לו ואינה
סרה ממנו.
כי כתוב, ואת הנפש אשר עשו בחרן.
הזכות של אלו הנפשות הייתה
הולכת עם אברהם.
סב) אמר רבי שמעון: מה הטעם, שגילוי הראשון,
שנגלה הקב"ה על אברהם, פתח בלך לך,
שהרי עד כאן עוד לא דיבר הקב"ה עם אברהם,
מה הטעם
שפתח בלך לך, אלא שרמז לו בחשבון של לך לך,
שבגי' מאה, כי
יוולד לו בן למאה שנים .
סג) בוא וראה, כל מה שעושה הקב"ה בארץ, הכל הוא בסוד החכמה.
משום, שאברהם עוד לא
היה דבוק אז בהקב"ה כראוי,
אמר לו, לך לך. וזהו
רומז לאותו המקום,
שהיה צריך להתקרב להקב"ה.
והוא מדרגה ראשונה לבוא להקב"ה, משום זה כתוב, לך לך.
סד) במדרגה הזו לא יכול אברהם להיאחז,
מטרם שיכנס
לארץ ישראל, כי שם מקבלים מדרגה הזו.
כעין זה
כתוב, וישאל דוד בה' וגו'.
ושואל, וכי
מאחר ששאול מת,
ודוד היה ראוי לקבל המלכות, למה לא קיבל מיד את המלכות
על ישראל, אלא שנצרך למלוך מקודם שבע שנים בחברון?
סה) אלא הכל הוא סוד כי לקבל המלכות,
עד שיתחבר
מקודם באבות, שהם בחברון,
ואז יקבל המלכות בהם.
וע"כ
נתעכב שם בחברון שבע שנים ,
כדי שיקבל המלכות כראוי, משום שיתוקן מלכותו.
כעין זה גם אברהם, לא בא בקיום שלם להקב"ה
עד שנכנס לארץ.
... פירוש:
רבי אשלג בעל הסולם ...
כי
מתחילה נבנית המלכות, הנוקבא של ז"א,
בב' מאורות הגדולים, שקומתה
שווה לגמרי כמו ז"א,
ושניהם משתמשים בכתר אחד,
שמקבלים שניהם הארתם ממקור אחד, מבינה,
שהימין שבה, החסדים, מקבל ז"א,
והשמאל שבה, הארת חכמה,
בסוד השורוק, מקבלת הנוקבא.
שהימין שבה, החסדים, מקבל ז"א,
והשמאל שבה, הארת חכמה,
בסוד השורוק, מקבלת הנוקבא.
ואז נבחנים שניהם לד' רגלי כיסא העליון, הבינה.
ז"א, חג"ת, נבחן לג' רגלי הכיסא.
הנוקבא, המלכות, נבחנת לרגל רביעי של הכיסא.
ומשם אין הנוקבא יכולה להשפיע מוחין לעולם, כי אין זה מקומה.
וע"כ
הם מכונים מוחין של אחוריים, והם סוד חברון,
מטעם היותה מחוברת עם האבות, חג"ת, בקומה שווה.
ואח"כ יורדת משם, ונבנית מחזה ולמטה של ז"א כמאור הקטן.
ואז מקבלת ע"י ז"א ב'
מיני מוחין: אחוריים ופָנים.
ונשלמת במוחין של גדלות השלמים, ומשפיעה לעולם. ואז נבחנת
לבחינת ארץ ישראל, שאין הארת
החכמה מושפעת אלא רק ממנה.
והנה דוד הוא מרכבה אל
המלכות, הנוקבא של ז"א.
ולפיכך
לא יכול לקבל מלכות על כל ישראל,
ולהיעשות מרכבה אל המלכות, הנקראת ארץ ישראל
מטרם שמלך בחברון, ונעשה מרכבה שם אל
המלכות, הנקראת חברון,
שמשם מוחין הראשונים של המלכות המקבלת מבינה, שחזרה להיות חכמה.
וכיוון שדוד קיבל המוחין של חברון,
היה יכול לקבל אח"כ המוחין השלמים מבחינת ארץ ישראל.
וקיבל המלכות על כל ישראל. ולולא קיבל
המוחין של חברון,
לא היה יכול לקבל המוחין של ארץ ישראל,
כי היה חסר לו המוחין דהארת השמאל של הבינה,
שאינם מקובלים אלא בחברון.
ואברהם היה מרכבה לחג"ת של ז"א, שעיקרו בחסד של ז"א.
ונודע שז"א תמיד בחסדים מכוסים. זולת בעת שמשפיע אל הנוקבא,
שאז מקבל מוחין של הארת
חכמה בשביל הנוקבא, ונכלל גם הוא מהם.
ומשום שאברהם עוד לא היה דבוק אז בהקב"ה כראוי,
אמר לו, לך לך. כי מטרם
שהשפיע המוחין בשביל הנוקבא, לא היה לו,
אלא, חסדים מכוסים מחכמה.
וכיוון שהיה חסר לו הארת החכמה, לא היה אז דבוק בו בהקב"ה כראוי.
כי לא גרם זיווג קב"ה ושכינתו.
וע"כ אמר לו, לך לך, שרמז לו, שילך ויקרב השכינה אל הקב"ה,
שהוא מדרגה הראשונה לבוא ולהיעשות מרכבה לקב"ה.
כי מטרם שיגרום זיווג קב"ה
ושכינתו, לא יוכל להידבק בהקב"ה.
במדרגה הזו לא יכול אברהם להיאחז, מטרם שיכנס לארץ ישראל.
מדרגה זו, לזכות במוחין של הארת חכמה ע"י
שגורם
זיווג קב"ה ושכינתו, לא יוכל
להמשיך, אלא כשהוא בארץ ישראל.
כי שָׁם הנוקבא מתוקנת
במוחין של פנים בפנים עם הקב"ה,
ויכולה להשפיע לעולם.
וזהו שמשווה ביאת אברהם לארץ ישראל למלכות דוד בחברון.
כי כמו שדוד המלך, המרכבה
לנוקבא, לא יכול לקבל מלכות השלמה,
שהיא ארץ ישראל, מטרם שקיבל
הארת חכמה מבינה,
בעניין רגל רביעי לכיסא עליון, שהיא מלכות חברון.
כן אברהם, המרכבה
לז"א, לא היה ראוי לדבקות שלם בז"א,
מטרם שבא לארץ ישראל וגרם זיווג קב"ה ושכינתו,
שמשם נכלל גם הוא בהארת החכמה.
כמו שדוד לא היה ראוי להידבק במלכות השלמה, שהיא ארץ ישראל,
מסיבת חיסרון של המוחין של הארת חכמה,
שאינם נמשכים לו אלא רק בחברון,
כן אברהם לא היה ראוי להידבק בהקב"ה,
מסיבת חיסרון של מוחין של הארת חכמה,
שאינם נמשכים לו אלא רק בארץ ישראל.
מאמר:
ויעבור
אברם בארץ
.......:::::::::::::.......
סו) ראה מה כתוב: יעבור אברם בארץ.
שואל,
הכתוב אומר יעבור. וילך, צריך לומר.
אלא שהוא
רומז כאן השם הקדוש שנחתם בו העולם
בע"ב (72) אותיות
חקוקות, שכולם אותיות ע"ב רי"ו,
ויעבור, נוטירקון,;
הרומז על ע"ב שמות ורי"ו (216) אותיות.
וכתוב, ויעבור ה' על פניו ויקרא,
מה שם המדובר
שם בהשם ע"ב הקדוש,
אף, יעבור שכאן מדובר בהשם ע"ב הקדוש.
( עיין בזהר פרשת בשלח דף נא ביאור ע"ב
שמות.)
סז) בספר של רבי ייסא סבא, אומר. וכתוב שם,
אני אעביר כל טובי, מה שם המדובר בכל טובו במקום עליון,
דהיינו בינה. אף כאן
כתוב, ויעבור אברם בארץ,
הרומז לקדושת הארץ, הבאה ממקום עליון בכל טובו
כראוי,
שהיא המלכות המלבישה את הבינה כראוי, ומקבלת אורותיה.
סח) היינו: מצד זה ומצד זה כראוי,
מקום שכם, פירושו:
סטרה
שמאל, מקום הארת השורק, שנקרא עתה שכם:
מטעם שנתמעט מג' ראשונות של ג"ר ואינו מושג ולא משכמו ומטה, ולא
משכמו למעלה,
ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אֵלון מורה.
מקום שכם, צד שמאל, מקום הארת השורוק, שנקרא עתה שכם, מטעם שנתמעט מג"ר דג"ר, ואינו
מושג
אלא משכמו
ולמטה ולא משכמו ולמעלה.
אֵלון מורה, צד המזרח, כי אֵלון
לשון תוקף, רומז על המנעולא,
שצד מזרח, קו האמצעי, קיבל אותו להמשיך קומת חסדים
על המסך שלו. ואחר שנעשה זיווג על המסך הזה, ו
נמשכה קומת חסדים, ונכללו כל ג' הקווים זה בזה,
אז המשיך אברהם אותם אל הנוקבא, שנקראת ארץ.
... פירוש:
רבי אשלג בעל הסולם ...
שאברהם המשיך השפע ממקום עליון, בינה, על דרך הכתוב,
אני אעביר כל טובי על
פניךָ, אל הנוקבא, שזה, ויעבור אברם בארץ.
והמְשכה זו נקראת, ויעבור, משום שעוברת בג' קווים.
עד מקום שכם, ממדרגתו עצמו, קו ימין,
ששם היה נכלל כל טובו
של הקב"ה,
המשיך אל מקום שכם, קו שמאל. ואז נכללו ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה.
עד אֵלון מורה, שהמשיך שני
הקווים אל קו האמצעי,
שהוא הנושא אל המסך דמנעולא, ונכללו כל ג'
הקווים בקו האמצעי.
והכְּנַעֲני אז בארץ, כי מטרם שנעשה הזיווג על המסך דמנעולא
שבקו האמצעי, היה הכנעני, הקללה של
הנחש, שולטת על הארץ,
שהיה מחלוקת בין הקווים, והארת השמאל הייתה כאש שורף,
וניתן ע"י זה כוח לקליפת כנען לשלוט על הארץ.
אבל עתה, אחר ביאת הזיווג על המסך שבקו אמצעי,
סרה קליפה הארורה הזו מהארץ, והאירו בה ב' הקווים ימין ושמאל .
וכיוון שקו האמצעי היה הגורם
לכל זה, זכה בהם גם הוא.
כי כל שיעור אור שהתחתון גורם לעליון, זוכה
בו גם התחתון.
שזה, שלושה יוצאים
מאחד, אחד זוכה בשלושתם.
הקב"ה ע"י
קו האמצעי, שהם הסוד אֵלון מורה,
נגלה עליו
הקב"ה, בכל טובו המפורש בהכתוב לך לך.
ונתגלה לו מה שלא ידע מחמת
המנעולא, ששלט על
הארץ.
שאחר הופעת המנעולא, ומטרם שנמשך הזיווג עליה, נכפלו עליו דיני חרן,
שמלבד שלא הרפו ממנו הדינים דשמאל,
נתחדשו עליו דינים של ביטול הג"ר.
עתה, אחר הזיווג הנעשה על המסך דמנעולא, התגלה לו
מה שלא ידע.
כי עתה נכללו הקווים זה בזה,
ונשלמה הארת השמאל ע"י הימין והימין ע"י השמאל,
והאירו בכל השלמות האפשרי, כי סרו ממנו כל דינים שבשמאל,
סט) וייבֶן
שָׁם מזבח לה' הנראה אליו.
ושואל. כיוון שאמר, לה',
למה צריך
לומר עוד, הנראה אליו?
אלא כאן נגלה לו אותה המדרגה השולטת על הארץ,
ונכנס בה
ונתקיים בה, שנגלה לו
סוד
שליטת המנעולא על הארץ.
שקיבל קומת הזיווג שיצאה עליה,
ונתקיים לקבל כל המוחין על
ידה.
ולולא שליטתה,
היה נשאר בחושך ולא היה יכול להתקיים.
ע) וייעתק משָׁם הָהָרָה. משם ידע הר ה',
וכל
המדרגות הנטועות באותו מקום.
שעלה
ממדרגת הנוקבא שבמקום נה"י שמחזה
ולמטה של ז"א,
להנוקבא
שבמקום חג"ת, שמחזה ולמעלה של ז"א.
כי חג"ת נקראים הרים,
והנוקבא
אשר שָׁם נקראת הר ה'.
והשיג שם
כל המדרגות, הנטועות במקום חג"ת.
וַיֵּט אוהלה, אוהל ה', הרומז על הנוקבא.
ולא כתוב אוהלו, עם ו', כי פרשׂ מסך וקיבל מלכות שמים
בכל
המדרגות התלויות בה. ואז ידע,
שהקב"ה מושל על הכל, ואז בנה מזבח.
ויט אוהלה, כתוב עם
אות ה', רומז על תיקון המסך,
שפרשׂ
אברהם במקום החזה, שעשה גבול להבדיל,
בין
המדרגות שמחזה ולמעלה,
לבין
המדרגות שמחזה ולמטה,
שלא להמשיך ממעלה
למטה.
שבזה קיבל הארת המלכות שמים שמחזה ולמעלה, המכונה לאה,
בכל
המדרגות שבה. והיא מרומזת באות ה' של אוהלה.
ואוהל,
פירושו, מסך ופרסא
שפרשׂ
מתחתיה.
עא) שני מזבחות היו, משום שכאן נגלה לו שהקב"ה
שולט על
הכל, שהיא בחינת מחזה ולמעלה,
גם ידע
חכמה עליונה, מה שלא השיג מקודם לכן,
שהוא בחינת
שמחזה ולמטה.
וע"כ ב' מזבחות בנה. מזבח אחד למדרגה שנגלה, דהיינו,
לנוקבא
שמחזה ולמטה של ז"א, המכונה רחל,
עולם המגולה, שהארותיה
מגולות בחכמה.
ומזבח אחד למדרגה המכוסה, לנוקבא שמחזה ולמעלה של ז"א, המכונה
לאה, עולם
המכוסה, דהיינו, שמאירה בחסדים מכוסים מחכמה.
בוא וראה
שכן הוא, כי מתחילה כתוב,
וייבֶן שָׁם מזבח לה' הנראה
אליו.
ואח"כ כתוב, וייבן שם מזבח לה', סתם,
ולא כתוב, הנראה אליו. וכל זה הוא
בסוד החכמה,
פירושו: כי מזבח הראשון בנה במדרגת הנוקבא שמחזה ולמטה,
שהם סוד
עולם המגולה. ע"כ כתוב, לה' הנראה אליו.
ומזבח השני בנה במדרגת הנוקבא שמחזה ולמעלה, שהם סוד,
עולם
המכוסה. ע"כ לא כתוב בה, לה' הנראה אליו, אלא לה' סתם.
כי אחר
שגילה והמשיך חסדים המגולים בחכמה,
במדרגת
הנוקבא שמחזה ולמטה,
כמ"ש,
וייבן שם מזבח לה' הנראה
אליו,
לא נשאר במוחין ההם,
אלא עלה למעלה
מחזה, והמשיך חסדים מכוסים מחכמה,
כמדרגת הנוקבא שמחזה ולמעלה של ז"א.
כי אברהם מרכבה
ל-ז"א, ו-ז"א אינו מקבל חכמה לעצמו,
אלא בשעה שמשפיע לנוקבא.
ע"כ בחר גם אברהם בחסדים מכוסים.
עב) ואז נתעטר אברהם ממדרגה למדרגה, עד שעלה
למדרגתו.
כמ"ש,
וייסע אברם הָלוך ונָסוע
הנגבה, דרום.
שרצה לזכות
במדרגת חסד של ז"א, המכונה דרום, שזה חלקו,
שהיה עתיד
להיות מרכבה לספירת החסד של ז"א.
וע"כ היה, הָלוך ונָסוע, ממדרגה למדרגה עד שעלה לדרום,
ושם תיקן את עצמו,
שיוכל
להחזיק במדרגת החסד בקביעות.
ואז עלה
למדרגתו של הדרום,
זכה להיות מרכבה לחסד של ז"א, הנקרא דרום.
עג) אחר שנתעטר אברהם במדרגותיו בארץ
הקודש,
במוחין מעולם המגולה, רחל.
ונכנס
במדרגה קדושה, החסד, עולם המכוסה, לאה.
אז, ויהי רעב
בארץ, שלא היו יודעים הידיעה,
איך להתקרב להקב"ה. כמ"ש, לא רָעָב ללחם, לא
צָמָא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'.
עד)) ויהי רעב בארץ. כי עד עתה עוד לא היה הכוח השולט
על הארץ, שהוא המסך של מנעולא,
נותן גבורה ומזונות על הארץ...
משום שעוד
לא נתקנה הנוקבא לגמרי,
ולא הייתה
בקיומה כראוי.
פירושו: כי כל התיקונים שנמשכו עד עתה לנוקבא,
היו מהמפתחא, הכלים של אמא.
אבל ממנעולא, שהיא בחינתה עצמה של המלכות,
עוד לא
המשיך התיקונים המיוחדים לה.
וע"כ
מבחינה זו היה רעב בארץ. שלא היה יודע ומשיג,
איך להתקרב עימה להקב"ה.
כיוון שראה
אברהם כי אותו הכוח הממונה על הארץ,
המנעולא, אינו נותן גבורה וכוח קדוש כראוי ,
אז, וירד אברם מצריימה לגור שם .
עה) ושואל: מאין ידע אברהם, שהארץ, הנוקבא, עוד חסרת תיקונים?
ומשיב, שכתוב,
לזרעך אתן את הארץ הזאת,
ואינו
אומר, לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת.
אז ידע אברהם, שהארץ
לא תיתקן בתיקון הקדוש,
אלא
ע"י המדרגות הקדושות שיוולדו
ממנו,
שעליהם
נאמר, לזרעך אתן את הארץ הזאת, ולא לו.
ואז ידע אברהם, מפני מה הארץ לא תיתקן בקדושה,
וע"כ
ירד מצריימה, כדי לתקן משם את החיסרון.
עה) ושואל: מאין ידע אברהם, שהארץ, הנוקבא, עוד חסרת תיקונים?
ומשיב, שכתוב,
לזרעך אתן את הארץ הזאת,
ואינו
אומר, לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת.
אז ידע אברהם, שהארץ
לא תיתקן בתיקון הקדוש,
אלא
ע"י המדרגות הקדושות שיוולדו
ממנו,
שעליהם
נאמר, לזרעך אתן את הארץ הזאת, ולא לו.
ואז ידע אברהם, מפני מה הארץ לא תיתקן בקדושה,
הקב"ה
רומז חכמה העליונה, באברהם ויצחק.
אברהם הוא נשמה לנשמה, אור החיה. נשמה זו שרה.
לוט זהו נחש, בת זוגו של ס"מ.
רוח הקדוש זה יצחק. נפש הקדושה זו רבקה.
יצר הרע זהו רוח הבהמה. ועליו אמר שלמה בחכמתו,
מי יודע
רוח בני האדם העולה היא למעלה,
ורוח
הבהמה היורדת היא
למטה לארץ.
נפש הבהמית זוהי נפש
מצד יצר הרע
עז) נשמה לנשמה באה לאדם מספירת החכמה, ביראה
וחכמה.
הנשמה באה
לאדם בבינה. וכמ"ש, הן יראת ה' היא חכמה.
וע"כ אין נשמה לנשמה באה, אלא ע"י יראה וחכמה.
אבל הנשמה באה לאדם
ע"י תשובה, הנקראת בינה,
ונקראת שרה. ורוח
הוא שנקרא קול, ונקרא דעת,
והוא נמשך לאדם המגביר קולו
בתורה.
והרוח גם נקרא תורה שבכתב.
ונפש השכלית, נמשך ממנה מעשים טובים.
נשמה לנשמה ונר"ן נמשכים מחב"ד:
הנשמה לנשמה, אברהם, נמשך מספירת החכמה.
הנשמה, שרה, נמשכת מספירת הבינה.
הרוח, יצחק, נמשך מספירת הדעת. הוא הימין של הדעת.
עח) כעין זה ברא הקב"ה את הגוף
מארבעה יסודות:
בדומה אל הנשמה לנשמה,
נשמה, רוח, נפש.
הנשמה לנשמה, מים.
הנשמה, אש.
הרוח, רוח.
הנפש, עפר.
מים זכר, בדומה לנשמה לנשמה, הבאה מחכמה.
וזהו מים מתוקים של קדושה.
ויש לעומתם
מים המְאָרְרִים,
שהם יצה"ר, ס"מ.
יש אש קדוש, נקבה,
בדומה לנשמה הבאה מבינה.
ויש
לעומתה אש זרה, שעליה כתוב, ואל יבוא בכל עת אל הקודש, שהיא הנוקבא מצד היצה"ר, הנחש, הנוקבא של ס"מ.
רוח קדוש הוא
זכר, בדמיון הרוח הבא מספירת הדעת.
ויש
לעומתו רוח טמא, היצה"ר. עליו נאמר, משורש נחש יֵצֵא צפע,
רוח הבהמה, הנקרא צפע,
תולדה
של הנחש של טומאה, מבינה של טומאה.
ויש עפר קדוש,
בדומה לנפש הבאה משמאל הדעת.
ויש
לעומתה עפר טמא, הנפש הבהמי מצד היצה"ר.
עט) וע"כ הנשמה, שהיא תשובה, בינה, מתקיפה באותו הנחש,
לשבור אותו
בכוח השעבוד של התשובה,
ומושך אותו לבתי כנסיות
ולבתי מדרשות.
ואלו ארבעה יסודות, שהם ד' בחינות,
חכמה בינה
ת"ת מלכות, מתפשטים
לכ"ב (22) אותיות,
היוצאים מחמישה מוצאות הפה:
אחה"ע
מגרון.
בומ"ף
משפתיים.
גיכ"ק מחֵיךְ.
דטלנ"ת
מלשון.
כי אלו חמישה מוצאות הם כנגד
כתר.
חו"ב
ותו"מ הם ארבע היסודות,
מים אש רוח עפר.
ארבע היסודות הם
חמישה מוצאות הפה,
סתרי תורה
פ) ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם.
זהו בית הכנסת,
המקום שמדוֹר השכינה שמה.
כמ"ש,
ואני נתתי לך שְׁכֶם אַחַד.
שכם זה
השכינה, שהיא ראויה ליוסף,
הואיל
שנקרא צדיק.
כי צדק, שהיא השכינה,
אין מדוֹרה אלא עם הצדיק,
שהוא יוסף.
עד מקום שכם, עד מקום
השכינה, בית הכנסת.
עד אֵלון מורה, הוא בתי
מדרשות,
שמאלפים ומורים שם תורה ברבים.
פא) והכנעני אז בארץ. אז נמתק היצה"ר, שנקרא כנעני,
ונתקן בעל כורחו בגוף, שנקרא ארץ. ודאי שנכפה בגוף,
בעת שמאיר בו הנשמה, אברם.
כי אז נמצא
הגוף במצב שהנחש עוד לא נעבר ממנו כל כך.
ומשום
דבקות הגוף, שיש עוד לנחש, נמצא הכנעני אז בארץ.
היצה"ר נקרא כנעני, משום שמקיף את הגוף עם דינים רעים,
כי כנעני הוא סוחר, מלשון מקיף.
פב) והנשמה עומדת בעוה"ז כראוי,
כדי לזכות
בה אחר שתצא מעוה"ז.
ואם היא זכאית, היא חוזרת למקום שיצאה משם,
שכתוב, אל מקום המזבח, אשר עשה שם בראשונה.
כמ"ש,
עד המקום אשר
היה שם אוהלו
בתחילה בין
בית אל ובין העי. אוהלׂה כתוב עם ה', שהיא השכינה.
פג) ועתה בעוה"ז היא נמצאת בינתיים,
בין לעלות למעלה, למקום
שיצאה משם,
ובין
לרדת למטה, למקום העונשים,
בין בית אל למעלה,
ובין
העי למטה, מקום העונשים.
שואל: אם היא זוכה, עולה אל מקום המזבח, אשר עשה.
לפי"ז,
מי הוא אשר עשה, ומה הוא מזבח? ומשיב:
אלא אשר
עשה זהו הקב"ה,
שהוא עשה שם מזבח הזה,
השכינה.
ותיקן אותה
על י"ב אבנים למִספר שבטי בני יעקב,
אשר היה דבר ה' אליו לאמור,
ישראל יהיה שמך.
פירוש: העשר
הספירות,
כשמתוקנים להאיר בהארת חכמה,
מתחלקות לי"ב. והוא בניין השכינה בשלמות ע"י ז"א בעלה,
שאז נקרא ז"א בשם ישראל, אותיות לי-ראש.
ישראל יהיה שמך, שמקבלת ראש וג"ר מישראל בעלה.
פד) ומזבח
זה, השכינה, עשה שם בראשונה,
כאשר נברא
עולם העליון הנסתר מכל העולמות.
ומיכאל המלאך, כהן הגדול,
עומד
ומקריב עליו קרבנות מנשמות הצדיקים.
כיוון שהנשמה עולה לקרבן, כתוב עליה,
ויקרא שָׁם אברם בשֵׁם ה'.
הנשמה קוראת שם בשם ה', ונקשרת בקשר החיים.
הבינה
נקראת עולם העליון, הנסתר מכל העולמות,
בינה של א"א.
בניין המזבח על י"ב אבנים,
נבנה תחילה
בעולם העליון הנסתר מכל העולמות,
הבינה של א"א שיצאה לחוץ מראש א"א,
ונבנית שם
בי"ג (13) תיקוני דיקנא.
ועליה
כתוב, אשר עשה שם בראשונה.
ומשם מקבל המזבח, השכינה,
את המוחין הגדולים השלמים מהארת החכמה.
ומיכאל המלאך הוא אור החסד,
המקרב את הנשמה ומעלה אותה
מעולמות בריאה
יצירה ועשיה אל המזבח של אצילות.
שבכוח אור החסדים שהנשמה מקבלת,
יכולה
לעלות ולהידבק בשכינה.
ומקבלת ממנה השלמות הגדולה של הארת החכמה,
מי"ג תיקוני דיקנא.
כמ"ש,
ויקרא שָׁם אברם בשֵׁם ה',
שהנשמה קוראת שם בשם ה' ונקשרת בקשר החיים.
כי המוחין של חכמה נקראים
אור החיים.
פה) וכל זה, אם הנשמה זכתה
בעוה"ז לתקן את הגוף,
ולבטל תוקפו של אותו הארור, יצה"ר, הנקרא לוט, (לוט גימ"ט אדם)
עד שנפרד
ממנו. כמ"ש,
ויהי ריב בין רועי מִקְנֶה אברם, הנשמה,
ובין
רועי מִקְנֶה לוט, היצה"ר.
כי
בעוה"ז, בכל יום ויום, אלו המחנות והמנהיגים
שמצד הנשמה,
הם במריבה
עם אלו המחנות והמנהיגים שמצד הגוף,
והם רבים
אלו עם אלו, וכל איברי הגוף נמצאים בצער
ביניהם:
בין הנשמה ובין אותו הנחש, יצה"ר, הנלחמים בכל יום ויום.
פו) ויאמר אברם אל לוט, הנשמה השיבה
ליצה"ר, אל נא תהי מריבה ביני ובינך.
ובין רועי ובין רועיך,
בין המחנות
שלי והמחנות שלך. כי אנשים אחים אנחנו.
היצר הרע והיצר הטוב קרובים זה לזה.
זה לימינו של אדם וזה לשמאלו.
היצר הרע
לשמאלו היצר הרע לימינו .
פז) הלוא כל הארץ לפניך היפרד נא מעליי.
הרבה
רשעים הם בעולם, לך ושוט אחריהם והיפרד מעימי.
אִם השמאל
ואֵימִינָה, וְאִם הימין וְאַשְׂמְאִילָה,
שמוכיח
אותו ומציק אותו בכמה מלחמות שעושה עימו
בכל יום, עד שכתוב, ויפרדו איש מעל אחיו.
פח) כיוון שנפרדו זה מזה, כתוב,
אברם ישב בארץ כנען,
שהנשמה נתישבה בין הצדיקים בישוב טוב בשלום.
ולוט ישב
בערי הכיכר. שאותו ארור המקטרג,
הלך לקטרג ולהתחבר במקום שהרשעים שם,
שכתוב, וַיֶאֱהַל עד סדום,
ואנשי
סדום רעים וחוטאים לה' מאוד.
שָׁם
שָכַן, ושָׂם משכנו ביניהם, להתחבר בהם,
לשטות אותם
ולאבד אותם במעשים רעים.
פט) כיוון שנשארה הנשמה בלי מקטרג, והגוף נטהר מאותה הזוהמה,
מיד הקב"ה משרה משכנו
עימו,
והוא יורש
נחלה העליונה והתחתונה.
ויש לו נחת בין הצדיקים.
ואותו הארור, לוט, בין הרשעים והם חוטאים עימו,
עד שאין
להם עוד גאולה לחטאתם.
צ) וישמע אברם כי נשבה אחיו וַיָרֶק
את חניכיו ילידי ביתו.
וישמע אברם, זוהי הנשמה, שנשארה בגוף בטהרה.
כי נשבה
אחיו, זהו היצה"ר,
שנשבה בין הרשעים בהרבה עוונות.
וַיָרֶק את חניכיו ילידי ביתו,
אלו הם הצדיקים העוסקים
בתורה, שהם איברי הגוף.
איברי הגוף מדומים לצדיקים
העוסקים בתורה,
המזוינים ללכת עימו,
במספר שלוש
מאות ושמונה עשרה, שהם:
רמ"ח
(248) איברי הגוף,
וע' (70)
של הנשמה שיוצאת מז"ס של ז"א,
שכל אחת במספר עשר.
ורמ"ח עם ע' הם במספר שי"ח (318).
בכולם
נזדיין ללכת שם אל אלו הרשעים,
להחזיר
אותם בתשובה על עוונותיהם.
צא) וירדוף עד דן. רדף
אחריהם והודיעם הדין שבעולם האמת,
ועונש
הגיהינום, ולא נתן
שינה בעיניו ביום ובלילה,
עד שהוכיחם
והחזיר אותם הרשעים בתשובה אל הקב"ה,
כמ"ש,
וַיָשֶב את כל הרכוש.
צב) וגם את לוט אחיו. אפילו אותו יצה"ר, הנקרא לוט,
התקיף אותו
עד שביטל אותו בעל כורחו והמתיקו כראוי.
כולם השיב בתשובה שלמה כראוי.
כי לא שָקַט יומם ולילה מלהוכיח אותם,
ורדף
אחריהם על כל עוון
ועוון שחטאו,
עד ששבו בתשובה שלמה כראוי.
צג) נחזור לדברים הראשונים שבפרשה, וכתוב, בשיר
השרים ה')
מצאוני השומרים הסובבים בעיר.
עשה הקב"ה את ירושלים
של מעלה, בינה,
כעין ירושלים של מטה, מלכות,
בחומות
ומגדלים ופתחים פתוחים. מגדלים,
גדלות
המלכות, ג"ר.
חומות,
ו"ק שלה.
פתחים,
מלכות שלה. והם ראש תוך סוף. ונפש רוח נשמה.
ירושלים של
מעלה, בינה, נכללה מהמלכות,
ירושלים של מטה. באופן, שכל הנוהג במלכות נוהג
בבינה.
ואלו
החומות אשר שם, בבינה ובמלכות,
יש עליהם שומרים,
כמ"ש,
על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים.
ומיכאל, כהן גדול, הוא עליון על כל שומרי השערים.
צד) הנשמה,
בעת שיוצאת מעוה"ז, בפטירתו של אדם,
אם האדם זוכה, היא נכנסת בגן עדן הארץ,
שנטע הקב"ה בשביל רוחות הצדיקים בהארץ, מלכות,
כעין גן עדן העליון, בינה. ושם עומדים כל צדיקי עולם.
צה) וכשהנשמה
יוצאת מעוה"ז, נכנסת תחילה במערת המכפלה,
ששם הוא פתח גן עדן,
ופוגעת באדם הראשון ובאבות אשר שם.
אם זוכה, הם שמחים
בה, ופותחים לה הפתחים, ונכנסת.
ואם לא, הם
דוחים אותה לחוץ.
ואם זוכה, נכנסה בגן עדן
ויושבת שם,
ומתלבשת בלבוש מצוּרַת עוה"ז, ומתעדנת שם.
מאמר: שלוש דרגות נפש רוח נשמה.
............:::::::::::::::::::::...........
צו) סתר הסתרים לחכמי לב נמסר:
שלושה
מדרגות הן הנאחזות זו בזו.
ואלו הן: נפש,
רוח, נשמה.
נפש, היא
בחינת כוח שהגוף נבנה ממנו.
כי כשהאדם מתעורר בעוה"ז להזדווג הנוקבא,
כל האיברים
מוסכמים ומתתקנים ליהנות מזה.
והנפש והרצון של האדם נכנס אז בהסכמה באותה הפעולה,
ומושך את הנפש ומכניס אותה בזרע
שהוציא.
מאמר: שלוש דרגות נפש רוח נשמה.
............:::::::::::::::::::::...........
צו) סתר הסתרים לחכמי לב נמסר:
שלושה
מדרגות הן הנאחזות זו בזו.
ואלו הן: נפש,
רוח, נשמה.
נפש, היא בחינת כוח שהגוף
נבנה ממנו.
כי כשהאדם מתעורר בעוה"ז להזדווג הנוקבא,
כל האיברים
מוסכמים ומתתקנים ליהנות מזה.
והנפש
והרצון של האדם נכנס אז בהסכמה באותה הפעולה,
ומושך את הנפש
ומכניס אותה בזרע שהוציא.
צז) ומתוך הרצון ועם המשכת הנפש שהמשיך שמה,
נמשך שם
כוח אחר, מאלו המדרגות המלאכים, הנקראים אישים,
והכל נכנס בהמשכה של הזרע, והגוף נבנה מהם.
זהו כוח הראשון
התחתון, מאלו שלושה מדרגות, שהוא הנפש.
כי האדם הוא תולדה של זו"ן
של אצילות.
וע"כ
משורשו אין לו אלא נפש.
כי אור הנמשך מהמלכות, הנוקבא של ז"א, מכונה נפש.
פירוש: בעל הסולם רבי אשלג
אמנם מתוך המיתוק, שהמלכות עלתה ונמתקה בבינה,
נאחז האדם
גם בבינה. ונמצא משום זה, שהאדם כולל ג' מדרגות,
בינה
ת"ת ומלכות.
שאור הבינה
נקרא נשמה,
ואור
הת"ת נקרא רוח,
ואור
המלכות נקרא נפש.
ואלו ג' מדרגות נמשכות מג' עולמות:בריאה, יצירה, ועשיה.
ואם זכה יותר, הן נמשכות מבינה
ות"ת ומלכות מעולם האצילות
והמְשכה
הראשונה היא אור הנפש. כוח
שהגוף נבנה ממנו.
ונמשך בכוח אור הנפש של המולידים.
כי בכוח גודל תשוקת המולידים,
שהיא
בחינת הסכמה חזקה מאור הנפש שלהם,
הם
ממשיכים מעולם העשיה הרוחני את אור הנפש של הוולד,
והוא
מתלבש בזרע שלהם שמוציאים,
ומאור הזה הרוחני הולך ונבנה גופו של הוולד.
אמנם לא
יצויר כלל מציאות של הארת אור הנפש
בלי הארה
מאור הרוח.
כי אין
לך דבר שלא יהיה בו בחינת זכר ונקבה.
והרוח הוא זכר. והנפש היא נקבה.
וע"כ
יחד עם אור הנפש נמשך לו אור הרוח מעולם המלאכים,
שהוא
עולם היצירה.
אבל
בתחילת התהוותו של הוולד, אינו נמשך לו אז רוח ממש,
אלא מלכות של רוח מהמלכות של עולם המלאכים.
כי גם הם
נחלקים לע"ס כח"ב חג"ת נהי"מ,
ונקראים: מלאכים, אראלים, שׂרפים, חיות, אופנים,
חשמלים, אלים,
אלקים, בני אלקים, אישים.
הרי
שמדרגה אחרונה שלהם הוא, אישים,
מלכות של
המלאכים, שערכו כמו נפש של רוח.
והוא מתלבש באור הנפש של הוולד,
ונבחן
בזה שיש לו ב' אורות, רוח ונפש שבנפש,
אשר נפש
שבנפש מעולם העשיה,
ורוח
שבנפש מעולם המלאכים,
מבחינת
הנפש שבהם, הנקראים אישים.