ז) ויברך אלקים את יצחק בנו, עתה שמת אברהם. שברך והגדיל מדרגת יצחק, שהיא גבורה,

אחר מיתת אברהם.

עם כל זה צורתו של אברהם היה, ונשארה ביצחק.

 

 שגם צורתו של אברהם, שהוא חסד,

נשארה כלולה ביצחק.

עד שכל מי שראה את יצחק, היה אומר זה אברהם ודאי,

והיה מעיד ואומר, אברהם הוליד את יצחק.

 כי היה כלול ומלובש בצורתו של אברהם, שהוא חסד. ולפיכך מדייק הכתוב לומר, בן אברהם.

 וכן, אברהם הוליד את יצחק.

 

ח) ויהי אחר מות אברהם, ויברך אלקים את יצחק בנו, וישב.מקרא זה אין תחילתו כסופו ואין סופו כתחילתו, שמתחיל במיתת אברהם ומסיים בברכת יצחק,

שאין שום קשר ביניהם. ועוד,

מהו השינוי שהקב"ה היה צריך לברך את יצחק,

ולא ברכו אברהם.

זאת משום שאברהם לא ברך את יצחק,

ע"כ ברכו ה' לאחר מותו. וזהו הקשר שבכתוב,

ויהי אחר מות.

ומהו הטעם שלא ברכו אברהם,

 כדי שלא יתברך עימו עֵשָו בנו. כלומר,

שלא ימשיך הארת השמאל ממעלה למטה,

כדרכו בטומאה.

 

וע"כ עברו אלו הברכות אל הקב"ה,

והקב"ה ברך את יצחק.

 הקב"ה הוא קו אמצעי, המיחד ב' הקוים זה בזה,

על ידי שמגביל את קו השמאל,

שלא יאיר רק מלמטה למעלה בלבד.

 

ועתה לא יתברך עשו, כי לא יוכל להמשיך ממעלה למטה.

 

וישב יצחק עם באר לַחַי רואי. מהו לַחַי רואי? אלא שנתחבר עם השכינה, שהיא באר שמלאך הברית, שהוא היסוד, נראה עליה, ועל כן ברכו.

 

 ובזה מובן קשר ג' חלקי המקרא זה בזה:

ויהי אחרי מות אברהם, ולא ברך את יצחק,

ויברך אלקים את יצחק. ולמה ברכו, וישב יצחק

עם באר לחי רואי, משום שנתחבר עם השכינה.

 

ט) מעיין גַנים, זה אברהם. באר מים חיים, זה יצחק.

 ונוזלים מן לבנון, זה יעקב.

 הרי שבאר מים חיים הוא יצחק, כמ"ש,

 וישב יצחק עם באר לחי רואי. באר, היא השכינה.

לחי, זה חי העולמים, צדיק, שהוא יסוד, חי העולמים.

ואין להפריד אותם. הוא חי בשני עולמות. חי למעלה,

שהוא עולם העליון, בינה. חי אצל עולם התחתון, מלכות. ועולם התחתון מתקיים ומאיר מכוחו.

 

יוד) הלבנה, הנוקבא, אינה מאירה אלא כשרואָה את השמש, ז"א. וכיון שרואה אותו, היא מאירה,

כלומר שמקבלת מז"א מוחין דהארת חכמה, שהם ראייה. וע"כ נקראת, באר לחי רואי.

ואז היא מאירה ועומדת במים חיים. לחי רואי,

כדי להתמלא ולהאיר מאותו החי, שהוא יסוד דז"א.

 

יא) בניהו בן יהוידע בן איש חי,

פירושו, שהיה צדיק ומאיר לדורו, כמו החי של מעלה,

שהוא יסוד של ז"א, מאיר לעולם, שהיא הנוקבא.

ובכל שעה באר זו, הנוקבא, מסתכלת לחי, היסוד,  

 ורואית, כדי להאיר.

 

וישב יצחק עם באר לחי רואי. בקחתו את רבקה.

כי באר היא רבקה, נוקבא של ז"א.

והוא יושב עמה,

וניתאחד עמה בבחינת חושך בלילה,

כמ"ש, שמאלו תחת לראשי.

 

קו שמאל של ז"א, יצחק, מכונה חושך,

להיותו מושג רק בחושך.

כי בשעת שליטתו נחשכים המאורות, להיותו חכמה בלי חסדים. והנוקבא מכונה לילה.

 לפיכך הארת השמאל אל הנוקבא מכונה חושך בלילה.

וכמ"ש ונתאחד עימה חושך בלילה.

כי זיווג יצחק, קו שמאל, עם הבאר,

הנוקבא, המקבלת ממנו, נבחן לחושך בלילה.

 

יצחק היה בקרית ארבע אחר שמת אברהם.

וישב יצחק עם באר לחי רואי.

בהכרח שאין זה מקום מגורו,

אלא הוא שם הנוקבא, שניזדווג בה וניתאחד בה

באותה הבאר. לעורר האהבה.

 

יב) וזרח השמש ובא השמש, ז"א. המאיר אל הלבנה, הנוקבא. כי כשהשמש נראה עימה, אז היא מאירה.

והשמש מאיר וזורח ממקום עליון העומד עליו,

שהיא בינה, משם מקבל הארתו, וזורח תמיד.

ובא השמש, להיזדווג עם הלבנה, הנוקבא.

הולך אל דרום, קו ימין דז"א.

ומשים בו תוקפו, שעיקר הארתו משים בימין, חסדים. ומשום שתוקפו הוא בימין,

נמצא כל כוח הגוף של האדם בימינו של הגוף,

ובו תלוי כוח הגוף.

ואחר כך סובב אל צפון,

שמאיר לצד זה, לדרום, ומאיר לצד זה, לצפון.

 

כי סובב משמעותו שהארתו סובב פעם לצד זה

ופעם לצד זה. ללמדך, שאין עיקר כוחו בצפון,

שהוא צד שמאל של ז"א,

ואינו מאיר שם בקביעות, אלא סובב לכאן ולכאן.

 

סובב סובב הולך הרוח. ז"א הוא אור הרוח,

והוא מכונה שמש. מה שסובב סובב הולך הרוח, כדי שהלבנה תאיר ממנו ויתחברו שניהם.

 

כי עיקר הארת הלבנה הוא הארת החכמה, שמקבלת משמאל. אמנם אינה יכולה לקבל החכמה בלי חסדים.

וע"כ ז"א הולך וסובב פעם לצד צפון להארת החכמה, ופעם לצד דרום להארת החסדים,

כדי להלביש החכמה בחסדים,

ורק בדרך זה מקבלת הלבנה הארתו ומתחברת עמו בזיווג.

 

יג) כשבא אברהם לעולם, חיבק את הלבנה והקריבה. כיון שבא יצחק, נאחז בה והחזיק בה כראוי, ומשך אותה באהבה.

כמ"ש, שמאלו תחת לראשי.

 

 כיון שבא יעקב,

אז נתחבר השמש, ז"א, בלבנה, בנוקבא,

והנוקבא האירה. הארת החכמה קיבלה מיצחק.

 

ועוד לא האירה בה, מחמת חוסר התלבשות

 באור חסדים.

וכשבא יעקב, קו אמצעי,

שהשפיע לה החכמה מלובשת בחסדים,

אז האירה הנוקבא.

ואז נמצא יעקב שלם מכל הצדדים,

מחסדים שבצד ימין ומחכמה שבצד שמאל.

והלבנה האירה, כי עתה ע"י יעקב,

נתלבשו החכמה והחסדים זה בזה, ויכולה להאיר. וניתקנה בי"ב השבטים.